א וַיֵּשְׁב֖וּ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֑ים אֵ֚ין מִלְחָמָ֔ה בֵּ֥ין אֲרָ֖ם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּֽי־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃ ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃ ה וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשָׁפָ֖ט אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרָשׁ־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃ ו וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת־הַנְּבִיאִים֮ כְּאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הַאֵלֵ֞ךְ עַל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן אֲדֹנָ֖י בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ ז וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאוֹתֽוֹ׃ ח וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת־יְהוָ֨ה מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹֽא־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃ ט וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן־יִמְלָֽה׃ י וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֡ה יֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹׁמְר֑וֹן וְכָ֨ל־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃ יא וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥ה בֶֽן־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֹּתָֽם׃ יב וְכָל־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ יג וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ ׀ לִקְרֹ֣א מִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה־נָ֞א דִּבְרֵ֧י הַנְּבִיאִ֛ים פֶּֽה־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ יְהִֽי־נָ֣א דבריך (דְבָרְךָ֗) כִּדְבַ֛ר אַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃ יד וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי־יְהוָ֕ה כִּ֠י אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃ טו וַיָּבוֹא֮ אֶל־הַמֶּלֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֙יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ טז וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ יז וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל־הֶהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃ יח וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוֹשָׁפָ֑ט הֲלוֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לֽוֹא־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם־רָֽע׃ יט וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר־יְהוָ֑ה רָאִ֤יתִי אֶת־יְהוָה֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ וְכָל־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃ כ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת־אַחְאָ֔ב וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר זֶה֙ בְּכֹ֔ה וְזֶ֥ה אֹמֵ֖ר בְּכֹֽה׃ כא וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃ כב וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֙יתִי֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם־תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַעֲשֵׂה־כֵֽן׃ כג וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן יְהוָה֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽיהוָ֔ה דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה׃ כד וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת־מִיכָ֖יְהוּ עַל־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ־יְהוָ֛ה מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ׃ כה וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֛א חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵחָבֵֽה׃ כו וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קַ֚ח אֶת־מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֵ֖הוּ אֶל־אָמֹ֣ן שַׂר־הָעִ֑יר וְאֶל־יוֹאָ֖שׁ בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃ כז וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִילֻ֨הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃ כח וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹֽא־דִבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃ כט וַיַּ֧עַל מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְיהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃ ל וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יְהוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָבֹ֣א בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּב֖וֹא בַּמִּלְחָמָֽה׃ לא וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּ֣ה אֶת־שָׂרֵי֩ הָרֶ֨כֶב אֲשֶׁר־ל֜וֹ שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת־קָטֹ֖ן וְאֶת־גָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם־אֶת־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃ לב וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ אַ֣ךְ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֻ֥רוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֖ק יְהוֹשָׁפָֽט׃ לג וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּֽי־לֹא־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וַיָּשׁ֖וּבוּ מֵאַחֲרָֽיו׃ לד וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָדְךָ֛ וְהוֹצִיאֵ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הָחֳלֵֽיתִי׃ לה וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב׃ לו וַיַּעֲבֹ֤ר הָרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ׃ לז וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ לח וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל ׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְהוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ לט וְיֶתֶר֩ דִּבְרֵ֨י אַחְאָ֜ב וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וּבֵ֤ית הַשֵּׁן֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה וְכָל־הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֑ה הֲלֽוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ מ וַיִּשְׁכַּ֥ב אַחְאָ֖ב עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲחַזְיָ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ מא וִיהֽוֹשָׁפָט֙ בֶּן־אָסָ֔א מָלַ֖ךְ עַל־יְהוּדָ֑ה בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְאַחְאָ֖ב מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ מב יְהוֹשָׁפָ֗ט בֶּן־שְׁלֹשִׁ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ בְּמָלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי׃ מג וַיֵּ֗לֶךְ בְּכָל־דֶּ֛רֶךְ אָסָ֥א אָבִ֖יו לֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ מד אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹֽא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ מה וַיַּשְׁלֵ֥ם יְהוֹשָׁפָ֖ט עִם־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ מו וְיֶ֨תֶר דִּבְרֵ֧י יְהוֹשָׁפָ֛ט וּגְבוּרָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחָ֑ם הֲלֹֽא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ מז וְיֶ֙תֶר֙ הַקָּדֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאַ֔ר בִּימֵ֖י אָסָ֣א אָבִ֑יו בִּעֵ֖ר מִן־הָאָֽרֶץ׃ מח וּמֶ֥לֶךְ אֵ֛ין בֶּאֱד֖וֹם נִצָּ֥ב מֶֽלֶךְ׃ מט יְהוֹשָׁפָ֡ט עשר (עָשָׂה֩) אֳנִיּ֨וֹת תַּרְשִׁ֜ישׁ לָלֶ֧כֶת אוֹפִ֛ירָה לַזָּהָ֖ב וְלֹ֣א הָלָ֑ךְ כִּֽי־נשברה (נִשְׁבְּר֥וּ) אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר׃ נ אָ֠ז אָמַ֞ר אֲחַזְיָ֤הוּ בֶן־אַחְאָב֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵלְכ֧וּ עֲבָדַ֛י עִם־עֲבָדֶ֖יךָ בָּאֳנִיּ֑וֹת וְלֹ֥א אָבָ֖ה יְהוֹשָׁפָֽט׃ נא וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהֽוֹשָׁפָט֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהוֹרָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ נב אֲחַזְיָ֣הוּ בֶן־אַחְאָ֗ב מָלַ֤ךְ עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּשְׁנַת֙ שְׁבַ֣ע עֶשְׂרֵ֔ה לִיהוֹשָׁפָ֖ט מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנָתָֽיִם׃ נג וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֤רֶךְ אָבִיו֙ וּבְדֶ֣רֶךְ אִמּ֔וֹ וּבְדֶ֙רֶךְ֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ נד וַֽיַּעֲבֹד֙ אֶת־הַבַּ֔עַל וַיִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיַּכְעֵ֗ס אֶת־יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לאחר אותו מאורע ולאחר המלחמה הגדולה – וַיֵּשְׁבוּ ישראל וארם שָׁלֹשׁ שָׁנִים שבמהלכן אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
פסוק ב:
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לבקרו. בכך חרג יהושפט ממדיניותם של מלכי יהודה.
פסוק ג:
בזמן שישבו יחדיו – וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־עֲבָדָיו: הַיְדַעְתֶּם כִּי־לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד, הרי ידוע לכם שרמות גלעד היא חלק מממלכתנו, הארמים כבשו אותה מאתנו בעבר, כבר הייתה לנו הזדמנות לתבוע אותה, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים, שותקים, נמנעים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם. אולי הגיעה השעה להשיבה אלינו.
פסוק ד:
וַיֹּאמֶר אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה ברָמֹת גִּלְעָד? אמנם שטח זה שייך באופן ישיר לממלכת ישראל, אבל בתפיסה רחבה יותר הוא חלק מארץ ישראל. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, אפעל כמו שאתה תפעל, כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. אני מסכים בלב שלם. אני, עמי וצבאי נעשה הכול אתך, עם עמך וצבאך.
פסוק ה:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: דְּרָשׁ, חפש, בקש נָא כַיּוֹם אֶת־דְּבַר ה'. בקש הדרכה מאת ה' כראוי לפני יציאה למלחמה.
פסוק ו:
וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַנְּבִיאִים, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. נביאי ה' באותה עת כבר לא נרדפו, כפי שהיה קודם לכן. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הַאֵלֵךְ עַל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל, אמנע? וַיֹּאמְרוּ כולם כאחד: עֲלֵה למלחמה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי את האויב בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
פסוק ז:
וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה: הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד, נביא נוסף וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ, מאִתו?
פסוק ח:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: יש עוֹד אִישׁ־אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת־ה' מֵאֹתוֹ, וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא־יִתְנַבֵּא, תמיד אינו מתנבא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָעמִיכָיְהוּ בֶּן־יִמְלָה, ולכן לא קראתי לו. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אל אחאב בנימוס ובכבוד: אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן. אל תדבר סרה בנביא.
פסוק ט:
וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס אֶחָד ממשרתיו וַיֹּאמֶר: מַהֲרָה, הבא מהר את מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָה.
פסוק י:
וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים חשובים, כיאה למלכים, מפני שזוהי התייעצות טקסית, בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן. וְכָל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם במרחבי הגורן.
פסוק יא:
וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן־כְּנַעֲנָה, אחד הנביאים קַרְנֵי בַרְזֶל, אולי הניחן באופן סמלי על ראשו וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר ה': בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלֹּתָם. הנה סמל לניצחונך המובטח.
פסוק יב:
וְכָל־הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר: עֲלֵה אל רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
פסוק יג:
וְהַמַּלְאָךְ, השליח אֲשֶׁר־הָלַךְ בינתיים לִקְרֹא למִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר: הִנֵּה־נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְ. אולי תחרוג ממנהגך להוכיח ולנבא קשות, והפעם יְהִי־נָא דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם, וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.
פסוק יד:
וַיֹּאמֶר אליו מִיכָיְהוּ: לא רצונו של המלך וציפיותיו יכוונו את דברי. חַי־ה', אני נשבע בשם ה' כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַיאֹתוֹ אֲדַבֵּר.
פסוק טו:
וַיָּבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אחאב, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו: מִיכָיְהוּ, הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־נֶחְדָּל? וַיֹּאמֶר אֵלָיו מיכיהו באירוניה ובלעג, בסגנון שהשתמשו בו גם שאר הנביאים: עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' את האויבים בְּיַד הַמֶּלֶךְ. רצית לשמוע גם ממני את מה שכבר שמעת?! – הרי לך.
פסוק טז:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: עַד־כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְדַבֵּר אֵלַי רַק־אֱמֶת בְּשֵׁם ה'.
פסוק יז:
וַיֹּאמֶר את נבואתו האמתית: רָאִיתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים, מתפזרים אֶל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה, וַיֹּאמֶר ה': "לֹא־אֲדֹנִים לָאֵלֶּה. יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם". ישראל יתפזרו משום שאתה, אדונם, תיפול בקרב.
פסוק יח:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שהאיש הזה לוֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע.
פסוק יט:
וַיֹּאמֶר מיכיהו: לָכֵן שְׁמַע את דְּבַר־ה': רָאִיתִי אֶת־ה' יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ כמלך בשמים, וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.
פסוק כ:
וַיֹּאמֶר ה': "מִי יהיה זה שיְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב לצאת למלחמה, וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד? " וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. כל אחד מן הנוכחים שם אמר אם הוא ילך או לא ילך.
פסוק כא:
וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ". וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: "בַּמָּה? כיצד תעשה זאת?"
פסוק כב:
וַיֹּאמֶר: "אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו. כל הנביאים המצפים לשמוע את דבר ה' יקבלו את דברי השקר שלי במקום נבואת אמת". וַיֹּאמֶר ה' לרוח: "תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל, תצליח. צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן. אני מרשה לך לעשות זאת".
פסוק כג:
וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, אבל למעשה – וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.
פסוק כד:
וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה, ראש הנביאים, וַיַּכֶּה אֶת־מִיכָיְהוּ עַל־הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר: "הרי אני הוא הנביא הגדול. אֵי־זֶה, כיצד עָבַר רוּחַ־ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ?! איך אתה מעז לטעון שאלי באה רוח כזב, ואילו אתה מוסר את דבר ה' האמתי?!"
פסוק כה:
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ: הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא, עוד יבוא יום אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה, להתחבא. כשתבוא המפלה תיווכח שנבואתך לא הייתה נבואת אמת, ואז תתחבא בחדרי חדרים מחמת הבושה.
פסוק כו:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לסריס שהביא את מיכיהו: קַח אֶת־מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל־אָמֹן שַׂר־הָעִיר וְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, מושלי העיר.
פסוק כז:
וְאָמַרְתָּ לשניהם: כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: "שִׂימוּ אֶת־זֶה – מיכיהו, המכונה כך בזלזול, בתוך בֵּית הַכֶּלֶא, וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ, בדוחק וּמַיִם לַחַץ. החזיקו אותו בתנאי מעצר קשים עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם חזרה, ואז אבוא אתו חשבון".
פסוק כח:
וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ למלך ישראל: אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם – אני עצמי אודה שלֹא־דִבֶּר ה' בִּי. והוא פונה אל כל הנוכחים – וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ, עַמִּים, העם, הקהל, או: יושבי תבל כֻּלָּם. אני בטוח שדבר ה' שבפי אמת הוא, ואם אחאב יצא למלחמה, הוא לא ישוב ממנה חי.
פסוק כט:
וַיַּעַל בכל זאת מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה לרָמֹת גִּלְעָד. אמנם יהושפט ביקש לשמוע את הנבואה, אבל בסופו של דבר מיכיהו לא אסר עליו לצאת למלחמה. הוא שמע ממנו רק שאחאב ייפול במלחמה, ואילו שאר הלוחמים ישובו בשלום אל ביתם.
פסוק ל:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא, אתחפש ואבוא בַמִּלְחָמָה, וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ, בגדי מלכות, כי בוודאי הארמים יחפשו אותי ולא אותך. וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה.
פסוק לא:
וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ, שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם, לֵאמֹר: לֹא תִּלָּחֲמוּ במחנה ישראל אֶת, עם קָטֹן וְאֶת־גָּדוֹל, באופן מפוזר, כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ. משימתכם היחידה היא להרוג את אחאב.
פסוק לב:
וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב הארמים אֶת־יְהוֹשָׁפָט, היחיד שלבש בגדי מלך, וְהֵמָּה אָמְרוּ: אַךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם. כל המרכבות פנו לתקוף אותו. וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט, מפני שראה שהוא מכותר.
פסוק לג:
וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי־לֹא־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, כאשר שמעו את קולו, לא רצו לפגוע במלך יהודה, שהרי נצטוו להרוג רק את מלך ישראל. על כן – וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו, והניחו אותו לנפשו.
פסוק לד:
בינתיים – וְאִישׁ ממחנה ארם מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, ירה מול האויב מבלי לכוון את החץ לאדם מסוים. וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן. החץ חדר אל השריון במקום שבו השריון היה מודבק או קשור לבגד שמתחתיו. הירייה שלא הייתה מכוונת פגעה בדיוק בנקודת התורפה של בגדי ההגנה של המלך, והפגיעה בו הייתה אנושה. וַיֹּאמֶר אחאב לְרַכָּבוֹ: הֲפֹךְ יָדְךָ, הפנה את המרכבה אחורנית, וְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה, מן המערכה, כִּי הָחֳלֵיתִי, נפגעתי.
פסוק לה:
וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא. המלחמה נמשכה גם כאשר אחאב כבר לא השתתף בה בפועל. אחאב לא רצה לגרום למנוסה, ולכן למרות פציעתו לא נטש את המערכה. וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם. אחאב התאמץ להחזיק מעמד בגבורה, בעת ששתת ממנו דם ובלא טיפול. וַיָּמָת בָּעֶרֶב מאיבוד דם, וַיִּצֶק, נזל דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק, תוך הָרָכֶב, והרכב התמלא בדם המלך.
פסוק לו:
מן הסתם היו שראו מה אירע בקרב, ובעקבות זאת – וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה, השמועה שהמלך נהרג ואין מפקד בראש הצבא, בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא, בזמן שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר: אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ. אנשי הצבא החליטו לסגת.
פסוק לז:
וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא, גופתו הובאה לעירו שֹׁמְרוֹן. וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן.
פסוק לח:
וַיִּשְׁטֹף מישהו אֶת־הָרֶכֶב שהיה מלא דם עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן. וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ ששתת מהמרכבה, וְהַזֹּנוֹת, שלא הקפידו על רחצה במקום מוצנע דווקא רָחָצוּ באותה ברכה. זה היה סופו המביש של דם אחאב כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר ביד אליהו הנביא.
פסוק לט:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן, בית שחלק גדול ממנו היה מעוטר בשנהב אֲשֶׁר בָּנָה לראווה, וְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, שכן ספר מלכים אינו עוסק בהיסטוריה כשלעצמה.
פסוק מ:
וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו, הדור השלישי לבית עמרי.
פסוק מא:
כעת שב הסיפור לתיאור קורותיהם של מלכי יהודה: וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אָסָא מָלַךְ עַל־יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
פסוק מב:
יְהוֹשָׁפָט בֶּן־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְחִי.
פסוק מג:
וַיֵּלֶךְ בְּכָל־דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו, שהיה מלך צדיק, לֹא־סָר מִמֶּנּוּ, והמשיך לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה',
פסוק מד:
אַךְ הַבָּמוֹת, שבהן נהגו להקריב לשם ה' גם בימי יהושפט, לֹא־סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. מנהג זה נמשך דורי דורות, והמלך לא היה תקיף דיו כדי לבטלו.
פסוק מה:
וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
פסוק מו:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה והמלחמות אֲשֶׁר נִלְחָם, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
פסוק מז:
וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ, הזונות ממין זכר שהיו חלק מהפולחן האלילי, אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו, בִּעֵר מִן־הָאָרֶץ. את העבודה הזרה הגלויה והמגונה הזו לא הצליח אסא לבער בשלמות, ויהושפט – שהמשיך את דרכו ומלך שנים רבות – סיים את המלאכה.
פסוק מח:
וּמֶלֶךְ עצמאי אֵין אז בֶּאֱדוֹם, ממלכת יהודה הייתה תקיפה ולא הניחה לאדומים להמליך מלך, כי אם נִצָּב מֶלֶךְ, נציב מבני המקום או מיהודה, שבא מכוחו של מלך יהודה.
פסוק מט:
נוסף על כך, יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, אניות גדולות. תרשיש הייתה רחוקה, ואפשר היה להגיע אליה רק באמצעות אניות גדולות וחזקות, שהיה בהן צוות חותרים, כדי לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב, להביא זהב מאופיר, כמו שעשה שלמה המלך בשעתו, וְלֹא הָלָךְ, כִּי־נִשְׁבְּרוּ האֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר, עיר הנמל של ממלכת יהודה בים סוף, שדרכה תכנן יהושפט להגיע לאופיר.
פסוק נ:
אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב אֶל־יְהוֹשָׁפָט: יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת. כיוון שהיחסים בין הממלכות היו טובים, הציע אחזיהו סיוע ליהושפט. ממלכת ישראל הייתה קרובה יותר לים, והיא עמדה בקשרים עם מלכי צידון. עבדי אחזיהו היו אפוא מיומנים יותר ויכלו לעזור בתיקון האניות, בבניית אניות חדשות או בהפלגה עצמה. וְלֹא אָבָה, רצה יְהוֹשָׁפָט, אולי משום שחשש שמעשה זה אינו טוב בעיני ה'.
פסוק נא:
וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
פסוק נב:
אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם.
פסוק נג:
וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אחאב וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ איזבל וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל. הוא המשיך בעבודה הזרה שבה נהגו הוריו וגם בפולחן העגלים של ירבעם.
פסוק נד:
וַיַּעֲבֹד אֶת־הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיַּכְעֵס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אָבִיו.