פסוק א:וישבו. רצה לומר: ישבו בהשקט:
פסוק ג:הידעתם. האם אתם נותנים לב לדעת, אשר רמות גלעד היא מהגבול שלנו, ואנחנו שותקים מקחת אותה וכו׳:
פסוק ד:כמוני כמוך. כמו שאתה תלך, כן אלך גם אני:
פסוק ה:דרש נא כיום. רצה לומר: אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה׳, הנה כעת דרש נא:
פסוק ו:הנביאים. נביאי הבעל:
פסוק ו:ויתן ה׳. בפני יהושפט אמרו בשם ה׳, שיחשוב שהמה נביאי ה׳:
פסוק ז:האין פה נביא לה׳ עוד. רצה לומר: וכי כולם הרגם איזבל, ולא נשאר עוד נביא לה׳ ואמרו רבותינו ז״ל (סנהדרין פט א): שהשכיל יהושפט לדעת אשר לא נביאי ה׳ המה, על כי כולם אמרו בסגנון אחד, ואין כן דרך נביאי ה׳:
פסוק ח:לדרוש. אשר תוכל לדרוש את ה׳ מעמו:
פסוק ח:כי לא יתנבא עלי טוב. מעת אשר שלחתי את בן הדד:
פסוק ח:אל יאמר וכו׳. כי את אשר ישים ה׳ בפיו, אותו ידבר:
פסוק ט:מהרה. אמור למיכיהו שיבוא מהר:
פסוק י:בגדים. רוצה לומר: בגדי מלוכה:
פסוק י:בגורן פתח. בהגורן העומד מול פתח השער:
פסוק יא:צדקיה. הוא היה מנביאי הבעל:
פסוק יא:התחזק להתגבר עליהם, כאילו תנגח אותם בקרני ברזל. וכן היה דרך נביאי ה׳, לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה:
פסוק יג:פה אחד. בהסכמה אחת מנבאים טוב על המלך, לזה הנבא כמוהם לטובה:
פסוק טו:עלה והצלח. מעצמו אמר לו בברכה, הלואי שתצליח וימסרם ה׳ בידך או, שאמר בלעג והתול, בסגנון נביאי הבעל:
פסוק טז:עד כמה פעמים. רצה לומר: אני משביעך עתה, לא פעם ולא שתים, כי אם עד כמה פעמים, אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה׳, ולא שקר בלעג והתול, ולא מעצמך בברכה, ועל שלא אמר הנביא כה אמר ה׳ עלה והצלח, השכיל לדעת שאין זה דבר ה׳, והיה מסתפק אם אמר בלעג, אם אמר בברכה:
פסוק יז:ראיתי. במראה הנבואה:
פסוק יז:אין להם רועה. להנהיגם יחד:
פסוק יז:לא אדונים לאלה. רצה לומר: הואיל ואין להם אדון, ישובו וכו׳, וכאומר שאחאב מלכם ימות, והעם ישובו בשלום:
פסוק יח:הלא אמרתי וכו׳. רצה לומר: מפני השנאה יאמר כן, ולא דבר ה׳ הוא:
פסוק יט:לכן. רצה לומר: הואיל וחשדתני בזה, אפרש לך מוצא הדבר, ותשכיל לדעת שהאמת אתי:
פסוק יט:מימינו ומשמאלו. אמרו רבותינו ז״ל (מדרש תנחומא שמות יח): מימינו רמז להמלמדים זכות, ומשמאלו רמז להמלמדים חובה:
פסוק כ:מי יפתה. על כי נגמר הדין לחובה, אמר מי יפתנו לעלות למלחמה, לקבל שם העונש [ וכל הדברים האלה נאמרו במשל, להסביר את האוזן, כדרך מנהגי בני אדם ]:
פסוק כ:ויאמר זה בכה. מי מהם אמר באופן זה ומי באופן אחר:
פסוק כא:הרוח. אמרו רבותינו ז״ל (סנהדרין פט א): רוחו של נבות היזרעלי:
פסוק כב:והייתי רוח שקר. רוצה לומר: אני אדבר שקר בפי כל נביאיו, להבטיחו על ההצלחה:
פסוק כב:תפתה וגם תוכל. בזה תפתה אותו, וגם תוכל לו, כי יהיה ניסת וילך למלחמה:
פסוק כב:צא ועשה כן. חזר לזרזו על הדבר:
פסוק כג:הנה נתן ה׳. רצה לומר: בהשגחה בא הדבר:
פסוק כג:וה׳ דבר. אבל ה׳ דבר עליך, רעה כאשר אדבר אני בשם ה׳:
פסוק כד:אי זה עבר. רצה לומר: אי זה הדרך עבר וגו׳:
פסוק כה:הנך רואה. ביום המלחמה תראה שכן יהיה, אשר בעבור זה תחביא עצמך לבל יהרגך, על היותך סיבה לכל זה:
פסוק כו:והשיבהו. אולי ישב שם פעם, ולזה אמר השיבהו לשם:
פסוק כז:בית הכלא. בבית האסורים:
פסוק כז:לחם לחץ. רוצה לומר: בדוחק, רק די החיות נפשו:
פסוק כח:לא דבר ה׳ בי. רצה לומר: אז תאמר שמלבי אדבר, ולא מה׳:
פסוק כח:ויאמר. אמר דברו להשמיע לכולם, ואמר שמעו עמים כולם, רצה לומר: כל השבטים, כי כל שבט קרוי עם:
פסוק ל:התחפש ובוא. רצה לומר:
פסוק ל:לי ראוי להתחפש ולבוא במלחמה, מתנכר בשינוי בגדים, לבל יכירו בי אנשי ארם, אבל אתה תוכל ללבוש בגדיך המיוחדים לך, כי אין לך לפחוד אם יכירוך, כי הנביא לא ניבא הרעה, כי אם עלי ולא על זולתי. ואף שלא האמין להנביא, מכל מקום חשש לדבריו:
פסוק לב:אך מלך ישראל. רצה לומר: אין זה הדיוט כי אם מלך ישראל הוא, וזהו על שראוהו בלבוש מלכות:
פסוק לב:ויזעק. לאנשיו לבוא לעזרו:
פסוק לג:ויהי כראות וכו׳. כי ראו אשר אנשי יהודה לבד באו לעזרו, ומזה ידעו שאין זה מלך ישראל:
פסוק לד:לתמו. בתמימות, שלא נתכוון לאחאב, שהרי לא היה ניכר:
פסוק לד:בין הדבקים ובין השרין. השריון הזה, מעשהו מברזל כעין לבוש, ועשוי נקבים נקבים ודבוקים בו קליפים כעין קשקשים וכמו שנאמר (שמואל א יז ה): ושריון קשקשים הוא לבוש, ועשוים הם לסתום נקבי השריון, לבל יכנס בהם חץ, והם הם הקרוים דבקים, כי המה דבוקים בהשריון, ולזה אמר שבא החץ בין אחד מהקשקשים ובין השריון ונכנס בנקב השריון ונתחב בהגוף:
פסוק לד:לרכבו. הוא המוליך את הרכב:
פסוק לד:הפוך ידך. לשוב לאחור:
פסוק לד:החליתי. נעשיתי חולה, ולא גלה לרכבו שהוכה, שלא יבעית אותו, ויוָדַע לכולם וינוסו מן המלחמה:
פסוק לה:ותעלה המלחמה. עלתה למעלה, כי נתחזקו מערכה מול מערכה:
פסוק לה:היה מעמד. בהיותו חוץ למחנה, היה מתחזק לעמוד במרכבה מול ארם, שלא ירגישו בו אנשיו וימס לבבם:
פסוק לה:חיק הרכב. רוצה לומר: אמצעית מקום העמוק שבו:
פסוק לו:איש אל עירו. ולא ילחמו עוד, על כי מת המלך:
פסוק לח:וישטוף. מוליך הרכב שטף ורחץ את הרכב מדמו במי הברכה, ושתו הכלבים את דמו המעורב במי הברכה:
פסוק לח:הזונות. נשים הזונות הרוחצות במי הברכה, רחצו בדמו המעורב במים וגם זה לבוז תחשב:
פסוק לח:כדבר ה׳. שאמר (לעיל כא יט):
פסוק לח:במקום אשר לקקו וכו׳ ילוקו וכו׳. וידמה שהמקום ההוא היה קרוב ליזרעאל, מקום שהומת נבות, ובא שמה הדם עם מרוצת המים:
פסוק מא:בשנת ארבע. רוצה לומר: כבר עבר ד׳ לאחאב, וכמו שנאמר (מלככים ב כ כט): ובשנת י״א ליורם וכו׳ מלך אחזיה, ועל כרחך רצינו לומר: כבר עבר י״א שנים, כי במקום אחר נאמר (שם ח כה): בשנת י״ב ליורם וכו׳ מלך אחזיה, וכמו כן נאמר בשנת ארבע, רוצה לומר: כבר עבר ד׳ לאחאב, כי אחאב מלך בל״ח לאסא, הרי מלך ד׳ שנים, עד שמת אסא בשנת מ״א, למלכו אם כן מלך יהושפט בה׳ לאחאב, מיד אחר כלות ד׳:
פסוק מב:ועשרים וגו׳. ומקוטעות היו:
פסוק מד:הבמות. במות יחיד העשויות לגבוה, האסור משנבנה הבית:
פסוק מח:נצב מלך. כי מעת שכבש דוד את אדום, הסיר מהם המלכים, ושם עליהם נציבים, רוצה לומר: ממונים מתחת ידו, למלוך עליהם ולמשול בם, והתמיד הדבר עד ימי יהושפט, כי גם בימיו היה שם נצב במקום מלך:
פסוק מט:אניות תרשיש. רוצה לומר: ספינות עשויות בתבנית אניות תרשיש:
פסוק מט:ללכת אופירה. ובדברי הימים (ב כ לו) נאמר ללכת תרשיש, וגם שם נאמר ששלח עם אחזיה, ואולי האמור שם היה בפעם אחר, ולא זהו הנאמר כאן:
פסוק מט:לזהב. להביא זהב, כמו שהביא שלמה:
פסוק מט:ולא הלך. עד אופיר:
פסוק נ:ולא אבה. ואולי על כי שלח עמו לתרשיש כמו שנאמר בדברי הימים ונשברו האניות, והנביא הוכיחו על מה שנתחבר עם אחזיה, לזה לא רצה לשלוח עמו לאופיר:
פסוק נב:בשנת שבע עשרה. רוצה לומר: כבר עבר י״ז ליהושפט, כי הלא יהושפט מלך בה׳ לאחאב, ואחאב נהרג בשנת כ״ב למלכו, והיא אחרי כלות י״ז ליהושפט, ובתחילת י״ח, ואז מלך אחזיהו בן אחאב:
פסוק נב:שנתים. ומקוטעות היו: