פסוק ב:(ג) וַיַּרְא יַעֲקֹב וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל יַעֲקֹב. צָרִיךְ לָדַעַת מָה קֶשֶׁר וְשַׁיָּכוּת לִשְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ:
פסוק ב:אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לְהַקְדִּים שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁמִּסִּבָּתָם עָשָׂה יַעֲקֹב מַה שֶׁעָשָׂה שֶׁבָּרַח בְּלֹא יְדִיעַת לָבָן, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה הוֹלֵךְ בְּלֹא יְדִיעַת לָבָן, אוֹ עֲדַיִן הָיָה מִתְעַכֵּב שָׁם יָמִים. וְהוּא שֶׁאִם לֹא רָאָה פְּנֵי לָבָן וְדִבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ, הֲגַם שֶׁבָּאָה אֵלָיו הַנְּבוּאָה לָלֶכֶת, הָיָה הוֹלֵךְ בִּידִיעַת לָבָן כִּי לֹא נִמְכַּר יַעֲקֹב לְעֶבֶד לוֹ וְלִרְצוֹנוֹ הָיָה עִמּוֹ. אֶלָּא לְצַד דִּבְרֵי בָנָיו וּפְנֵי לָבָן מְשֻׁנּוֹת הָיָה חָשׁ שֶׁיִּגְזֹל מִמֶּנּוּ כָּל יְגִיעוֹ, וְהוּא שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף (בראשית לא:לא) ״כִּי יָרֵאתִי פֶּן תִּגְזֹל״ וְגוֹ׳. וְאִם לֹא הָיְתָה בָּאָה אֵלָיו הַנְּבוּאָה לָלֶכֶת, הֲגַם שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי בְּנֵי לָבָן, לֹא הָיָה מְמַהֵר לָלֶכֶת בְּאוֹתוֹ זְמַן עַד שֶׁיִּתְחַכֵּם לָקַחַת רְצוֹנוֹ בְּאֹרֶךְ הַיָּמִים אָז יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְיֵשֵׁב שָׁם יָמִים. בְּאֹפֶן מֵאֶמְצָעוּת שְׁנֵי דְּבָרִים: דִּבְרֵי בְּנֵי לָבָן וְשִׁנּוּי פָּנָיו וְדִבְרֵי ה׳, לָזֶה עָשָׂה כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן, לָזֶה סְמָכָם הַכָּתוּב יַחַד.
פסוק ה:וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, וְאִם תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם נָכוֹן כִּי הוּא רוֹאֶה כִּי שֶׁלְּךָ גָּדוֹל מִשֶּׁלּוֹ וּפָרַצְתָּ מְאוֹד, לָזֶה אָמַר וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי וְזוֹ בְּרָכָה מֵאֵת ה׳.
פסוק ז:וַאֲבִיכֶן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא הַהִתּוּל שֶׁהָיָה מְהַתֵּל בּוֹ, וְאִם עֲבָרַת הַדֶּרֶךְ, זֶה גַּזְלָן מִקְרֵי.
פסוק ז:וְאוּלַי כִּי לָבָן הִרְגִּישׁ מִפַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁרָאָה שֶׁיָּלְדוּ הַצֹּאן בְּרִבּוּי מִין הַנּוֹגֵעַ לְיַעֲקֹב בְּחֶלְקוֹ, לָזֶה נִתְחַכֵּם וְאָמַר: בְּוַדַּאי הֲלֹא דָבָר הוּא. לָזֶה הָיָה אוֹמֵר לוֹ מִין אֶחָד בִּתְחִלָּה, וְאַחַר שֶׁיֶּחֱמוּ הַצֹּאן הָיָה חוֹזֵר בּוֹ בֵּין עִבּוּר לְלֵידָה וְלוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ מִין שֶׁאָמַר, וּמְיַחֵד לְיַעֲקֹב מִין אַחֵר, וְלָזֶה לֹא יִקָּרֵא אֶלָּא הִתּוּל שֶׁפְּעָמִים אוֹמֵר כָּךְ וּפְעָמִים וְכוּ׳.
פסוק ח:אִם כֹּה יֹאמַר. וַהֲגַם שֶׁתְּנַאי הָרִאשׁוֹן הָיָה שֶׁיִּטּוֹל נְקוּדִּים וּטְלוּאִים, לֹא עָמַד בַּדָּבָר אֶלָּא אַחַת מֵהֵנָּה הִסְכִּים לָתֵת לוֹ.
פסוק ח:עוֹד טַעַם הַדָּבָר הוּא לְצַד כִּי מִין זֶה שֶׁל עֲקֻדִּים לֹא הוּזְכַּר בַּתְּנַאי הָרִאשׁוֹן, בָּא עָלָיו הָרָשָׁע בְּטַעֲנָה כִּי לֹא כְאֵלֶּה לְחֵלֶק יַעֲקֹב, וְלֹא הוֹדָה עַל הָאֱמֶת מֵהַהוֹכָחָה שֶׁנָּטַל מִין זֶה. וְלָזֶה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה הוֹצִיא מֵחֵלֶק יַעֲקֹב עֲקֻדִּים, וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְתַוֵּךְ עִמּוֹ לִרְצוֹנוֹ לְהַחְלִיף מִין נְקוּדִּים שֶׁבְּחֵלֶק יַעֲקֹב בְּחֵלֶק עֲקוּדִים שֶׁהוּא שֶׁל לָבָן, וְחוֹזֵר חֲלִילָה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים. וּלְעוֹלָם תְּנַאי הָרִאשׁוֹן שֶׁל נְקוּדִּים וּטְלוּאִים בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים עָמַד בִּמְקוֹמוֹ.
פסוק ח:וְאָמְרוֹ אִם כֹּה יֹאמַר. לְשׁוֹן עָתִיד, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״הֵתֶל בִּי״, יְדֻיַּק עַל נָכוֹן, כִּי לֹא עַל אֲמִירָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר בַּתְּחִלָּה הָיְתָה הַנְהָגַת הַלֵּדָה, אֶלָּא עַל מַה שֶׁעָתִיד לוֹמַר בָּאַחֲרוֹנָה אַחַר עִבּוּר הַצֹּאן. וְדָבָר זֶה לֹא הָיָה לְצַד הִשְׁתַּדְּלוּת יַעֲקֹב, אֶלָּא כִּי מֵה׳ הָיְתָה לוֹ, וּכְמוֹ שֶׁסִּפֵּר אַחַר כָּךְ שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹם וְכוּ׳.
פסוק יב:הָעֲתֻּדִים וְגוֹ׳ עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא פֵּרוּשׁ בְּרֻדִּים, וְלוּ יִהְיֶה שֶׁיִּהְיֶה מִין מִמִּין הַנּוֹלָדִים בַּצֹּאן, כֵּיוָן שֶׁאֵין לְיַעֲקֹב חֵלֶק בּוֹ כִּי לֹא הוּזְכַּר בַּתְּנָאִים, אִם כֵּן לָמָּה יַרְאוּהוּ אוֹתוֹ בַּחֲלוֹם?
פסוק יב:וְרָאִיתִי לְהָרַב רַבִּי אִבְּן עֶזְרָא שֶׁכָּתַב כִּי בְּרוּדִים הֵם טְלוּאִים, וְלֹא הֵבִיא הָרַב הֶכְרֵחַ לַדָּבָר. עוֹד, לְפִי מַה שֶׁאָמַר ״אִם כֹּה יֹאמַר״ וְגוֹ׳ (בראשית לא:ח), הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי לֹא הָיָה נוֹטֵל יַעֲקֹב אֶלָּא אוֹ עֲקֻדִּים אוֹ נְקֻדִּים, וּמֵעַתָּה לָמָּה הָיוּ עוֹלִים עַל הַצֹּאן מִינִים שֶׁאֵינָם לְחֵלֶק יַעֲקֹב?
פסוק יב:אָכֵן טַעַם הַדָּבָר הוּא לְצַד מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ בִּידִיעַת לָבָן הָרַמַּאי, כִּי מִלְּבַד תַּחְבּוּלוֹתָיו וּמִרְמָיו גַּם הָיוּ לוֹ תְּרָפִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לוֹ כָּל דָּבָר, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא), וּמִן הַסְּתָם שָׁאוֹל יִשְׁאַל בָּהֶם וְיֵדַע הָעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה וּמַרְאֵיהֶן. וּמֵעַתָּה בְּאֶמְצָעוּת דָּבָר זֶה אָפְסוּ כֹּחוֹת יַעֲקֹב בְּכָל מִין אֲשֶׁר יִתְחַכֵּם יַפְסִידוּהוּ הַתְּרָפִים, אֲשֶׁר עַל כֵּן הָעוֹנֶה בַּצַּר עָנָהוּ. וְיֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי מִין מַרְאֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּנּוֹלָדִים יִתְהַוֶּה בְּעֵת יַחֵם וְאֵין מְצִיאוּת לְהָפְכוֹ אַחַר כָּךְ זוּלַת עַל יְדֵי נֵס עָצוּם לְהַפֵּךְ הַטֶּבַע הִפּוּךְ עָצוּם, וְדָבָר זֶה קָשֶׁה בְּעֵינֵי אֵל עֶלְיוֹן לַעֲשׂוֹתוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (סוטה ב., שבת כג.), וְעָשָׂה ה׳ חָכְמָה שֶׁלֹּא לְהִצְטָרֵךְ לְהַפֵּךְ סֵדֶר טֶבַע הַבְּרִיאָה, וְהוּא שֶׁהָיוּ עוֹלִים שְׁלֹשָׁה מִינִים יַחַד וְהָיָה בְּכָל נוֹלָד וְנוֹלָד בְּכֹחַ הַהִיּוּלִי מֻטְבָּעִים שְׁלָשְׁתָּם יַחַד, וּבָזֶה סָפוּ תַמּוּ יְדִיעוֹת הַתְּרָפִים. וְעִם יְצִיאַת הַנּוֹלָדִים הָיָה נִגְלֶה בָּהֶם מִין אֲשֶׁר יַסְכִּימוּ יַחַד כִּי הוּא זֶה חֵלֶק יַעֲקֹב. וְלֹא יַרְחִיק דַּעְתְּךָ הַדָּבָר, כִּי יֵשׁ עוֹפוֹת שֶׁיַּהַפְכוּ גְּוָנֵיהֶם לְכַמָּה מַרְאוֹת וְזֶה הוּא לְצַד שֶׁהִטְבִּיעַ ה׳ בָּהֶם כֵּן, וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה ה׳ בַּנּוֹלָדִים בְּצֹאן לָבָן לְהַצִּיל עָשׁוּק מִיַּד עוֹשֵׁק. וְאָמְרוֹ בְּרֻדִּים לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ מָצִינוּ רְאָיָה לְדִבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כִּי הוּא מִין טָלוּא, כִּי זוּלַת זֶה דִּלְמָא יֹאמַר לָבָן טָלוּא יִהְיֶה שְׂכָרְךָ, וְנִמְצָא הַנֵּס לְבַטָּלָה חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא וַדַּאי כִּי בְּרֻדִּים הוּא מִין טָלוּא. וְאוּלַי לְצַד שֶׁלֹּבֶן שֶׁלּוֹ לָבָן הַרְבֵּה כַּבָּרָד נִקְרָא כֵן. וּמֵעַתָּה נִתְיַשֵּׁב הַכָּתוּב עַל נָכוֹן.
פסוק יב:כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן וְגוֹ׳. הַמַּלְאָךְ הִגִּיד טַעַם הַנֵּס, כִּי רָאָה ה׳ כָּל מַעֲשָׂיו וְעַרְמוּתָיו שֶׁל לָבָן, וּמַה שֶׁהָיָה מִתְחַכֵּם וְשׁוֹאֵל בִּתְרָפָיו, וְלֹא הָיָה מְצִיאוּת לְהַצִּילוֹ מִמֶּנּוּ זוּלַת מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר הֶרְאָהוּ עוֹלִים עַל הַצֹּאן, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.
פסוק יב:גַּם רָמַז לוֹ כִּי כָל מַעֲשֵׂה שֶׁל לָבָן אֵלָיו הֵם נְתוּנִים, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״כָּל אֲשֶׁר עוֹשֶׂה לְךָ לָבָן״ לִרְמֹז גַּם כֵּן כִּי כָל הַנּוֹלָדִים יִהְיוּ לְחֵלֶק יַעֲקֹב, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם גֶּזֶל כִּי ה׳ שׁוֹפֵט צֶדֶק וְיָדַע כָּל אֲשֶׁר רִמָּהוּ וְאוֹנָהוּ, וְהוֹצִיא מִזֶּה וְנָתַן לָזֶה, וְהוּא יִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק.
פסוק יד:הַעוֹד לָנוּ וְגוֹ׳. כָּפְלוּ לוֹמַר חֵלֶק וְנַחֲלָה, לִרְמֹז שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד הוּא חֵלֶק הַנּוֹגֵעַ לָהֶם בִּירֻשַּׁת אִמָּם שֶׁכְּבָר מֵתָה, וְהַשֵּׁנִי נַחֲלַת אֲבִיהֶם. וְהֶחְלִיטוּ שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹחֶלֶת מִשְּׁנֵיהֶם, וְהָרְאָיָה – ״הֲלֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ״, כְּבָר שֶׁמְּכָרָנוּ, זֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁאֵין אָנוּ אֶצְלוֹ בְּמַדְרֵגַת בָּנִים, וּמִמֵּילָא יְצַו עֲלֵיהֶן לְבַל יִרְשׁוּ בּוֹ. הֲגַם שֶׁבְּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֶפְשָׁר שֶׁהַבָּנוֹת יִרְשׁוּ, וְאוֹן יוֹכִיחַ, וּכְמַעֲשֵׂה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וַאֲחוֹתוֹ (שבת קטז:).
פסוק יד:וְאָמְרוֹ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל – שְׁתֵּי אֲכִילוֹת: אַחַת יְרֻשַּׁת כְּתֻבַּת אִמָּם, וְהַשְּׁנִיָּה מַה שֶׁעָבַד יַעֲקֹב אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּעֲדָם.
פסוק טז:אֲשֶׁר הִצִּיל וְגוֹ׳ לָנוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: ה׳ הִצִּיל מָמוֹנֵנוּ שֶׁהוּא חַיָּב לָנוּ מִיָּדוֹ, שֶׁלְּשׁוֹן הַצָּלָה יֵאָמֵר עַל גְּזֵלָה מִגַּזְלָן, וְהוּא אָמְרוֹ לָנוּ פֵּרוּשׁ: מִשֶּׁלָּנוּ שֶׁגָּזַל.
פסוק כ:וַיִּגְנֹב וְגוֹ׳ עַל בְּלִי וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר אֵלָיו שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, שֶׁאוֹמֵר ״עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ״. וְאוּלַי שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁנִּתְחַכֵּם יַעֲקֹב כְּשֶׁסִּפֵּר לְלָבָן כָּל מַעֲשָׂיו וְהַנְהָגוֹתָיו, הֶעְלִים מִמֶּנּוּ עָרְמַת הַבְּרִיחָה, וְהוֹסִיף לִשְׁלֹל אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ בְּמַה שֶׁהָיָה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ לְשַׁלְּחוֹ. בָּזֶה הָיָה מַצְדִּיק לָבָן כִּי לֹא יִבְרַח כְּלָל, שֶׁאִם לֹא כֵן לָמָּה הָיָה שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ שֶׁיְּשַׁלְּחֵהוּ, וּבָזֶה גָּנַב לִבּוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּגְנֹב וְגוֹ׳, וּבַמֶּה גָּנַב? עַל סִבַּת שֶׁלֹּא הִגִּיד לוֹ בְּסִפּוּר מַעֲשָׂיו כִּי יַעֲרִים לִבְרֹחַ כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִבְרֹחַ. וּבָזֶה מָצִינוּ טַעַם בְּעִקַּר הוֹדָעַת כָּתוּב זֶה, שֶׁבָּא לוֹמַר טַעַם שֶׁבּוֹ הִשִּׂיג הַבְּרִיחָה, כִּי זוּלַת זֶה הָיָה נוֹתֵן לֵב לָבָן לִשְׁמֹר אוֹתוֹ מִלִּבְרֹחַ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, אֶלָּא שֶׁגָּנַב לִבּוֹ וּבָזֶה מָצָא הֲכָנָה לֶאֱסֹף כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וּבָרַח וְאֵין יוֹדֵעַ, וְהוּא שֶׁאָמַר סָמוּךְ לָזֶה ״וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ״ וְגוֹ׳, וְהָבֵן:
פסוק כג:דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים. יֵשׁ לַחְקוֹר לָמָּה נִשְׁתַּנָּה יַעֲקֹב בַּהֲלִיכָה זוֹ שֶׁלֹּא קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ כְּמִשְׁפָּט לְאוֹהֲבֵי שְׁמוֹ, וּמָצִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אָבִיו קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ (בראשית רבה נט,יא), וּמִן הַנָּכוֹן אֵלָיו יֵאוֹת עֲשׂוֹת גַּם לְהַצִּילוֹ מֵהָרוֹדֵף וְלֹא הָיָה מַשִּׂיגוֹ לָבָן. וְאוּלַי כִּי הִגִּיד לוֹ הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה שֶׁאֵין צָרִיךְ לִבְרֹחַ, כִּי הֲגַם שֶׁהִדְבִּיקוֹ לָבָן הֲיוּכַל דַּבֵּר דָּבָר אֵלָיו אֲפִלּוּ דִּבּוּר, וְזוּלַת זֶה הָיָה מַרְאֶה חָס וְשָׁלוֹם כִּי לֹא יָכוֹל הַצִּילוֹ מִיַּד לָבָן, וְגָדוֹל הַנֵּס הַזֶּה שֶׁהֲגַם שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה יִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת בְּחִירָתוֹ בְּיַעֲקֹב.
פסוק כג:גַּם בָּזֶה ה׳ סִבֵּב כַּמָּה סִבּוּבִין כְּרִיתַת בְּרִית עִמּוֹ לְבַל יַזִּיק, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַדָּבָר נִתְגַּבְּרוּ עָלָיו יִשְׂרָאֵל בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים כְּשֶׁבָּא עֲלֵיהֶם וְהוּא כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קה.). גַּם מִזֶּה נִמְשַׁךְ קְבוּרַת רָחֵל בַּמָּקוֹם הַהוּא כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לְטוֹבָה אוֹת בְּגָלוּת בָּנֶיהָ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כא) בְּטַעַם קְבוּרָתָהּ שָׁמָּה:
פסוק ל:וְעַתָּה הָלוֹךְ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁמִּקּוֹדֶם קִבֵּל עָלָיו לָמָּה נֶחְבָּא לִבְרוֹחַ שֶׁמַּחֲזִיקוֹ כְּבוֹרֵחַ, וְאַחַר כָּךְ חָזַר לוֹמַר ״וְעַתָּה״, פֵּרוּשׁ, לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כא), וְהַכַּוָּנָה: וְאִם תְּשִׁיבֵנִי דָּבָר כִּי לֹא בָרַחְתָּ אֶלָּא ״הָלוֹךְ״ כְּדֶרֶךְ הֲלִיכָה הָלַכְתָּ, כִּי נִכְסוֹף נִכְסַפְתָּה וְגוֹ׳, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ בְּדֶרֶךְ בְּרִיחָה, אִם כֵּן לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי? אֶלָּא וַדַּאי כִּי לְצַד שֶׁהוּא הַמַּגִּיד, לְחַשְׁשַׁת שֶׁמָּא יוֹדִיעֵנִי וְיַגִּיד לִי שֶׁהָלַכְתָּ, גָּנַבְתָּ אוֹתוֹ, וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁבָּרַחְתָּ.
פסוק לא:וַיַּעַן יַעֲקֹב וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֵין אֲנִי מַכְחִישׁ שֶׁבָּרַחְתִּי, וּמַה שֶׁאָמַרְתָּ ״לָמָּה״ וְגוֹ׳, כִּי יָרֵאתִי מִמְּךָ שֶׁמָּא תִּגְזֹל וְגוֹ׳, וּמַה שֶׁהִתְבּוֹנַנְתָּ לוֹמַר כִּי לְסִבָּה זוֹ גָּנַבְתִּי אֱלֹהֶיךָ לְבַל יַגִּיד, לָזֶה עָנָה ״עִם אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, כִּי טַעֲנָה זוֹ שֶׁל גְּנֵבַת הַתְּרָפִים כִּי זֶה יַגִּיד שֶׁבּוֹרֵחַ הוּא הִיא טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת, לָזֶה נִשְׁבַּע לוֹ עָלֶיהָ בִּקְלָלָה כְּדִין הַמַּחֲרִים עַל הַסָּפֵק.
פסוק לב:לֹא יִחְיֶה. כְּדִין בֶּן נֹחַ, וְאִם תֹּאמַר אֵין צָרִיךְ לְאָמְרָהּ הֲלֹא מִשְׁפָּטוֹ חָרוּץ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֵין לוֹ טַעֲנָה לוֹמַר כִּי נְתוּנִים הֵמָּה לוֹ אוֹ שְׁכוּחִים הֵמָּה אֶצְלוֹ:
פסוק לו:וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁבָּא לִכְלַל כַּעַס בָּא לִכְלַל מְרִיבָה, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיָה מֵרִיב.
פסוק לו:וַיָּרֶב בְּלָבָן. פֵּרוּשׁ, בְּעֵרֶךְ לָבָן הָיָה הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהוּא מְרִיבָה, אֲבָל אִם הָיוּ הַדְּבָרִים לְאָדָם אַחֵר לֹא תִקָּרֵא מְרִיבָה. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ע״ד) וְזֶה לְשׁוֹנָם: קַפְדָנוּתָם שֶׁל אָבוֹת וְלֹא עַנְוְתָנוּתָן שֶׁל בָּנִים וְכוּ׳ פִּיּוּסִים יַעֲקֹב מְפַיֵּס לְחָמִיו״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְזֶה מְכֻוָּן לִדְבָרֵינוּ. וְאוּלַי יְכַוֵּן עוֹד שֶׁלֹּא רָב עִמּוֹ בִּכְנוּפְיַת אֲנָשִׁים אֶלָּא בְּיִחוּד עִמּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּרֶב בְּלָבָן פֵּרוּשׁ: בְּיִחוּד עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִכָּלֵם בְּתוֹכַחְתּוֹ.
פסוק לו:מַה פִּשְׁעִי וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ: בִּשְׁלָמָא אִם מִיָּמֶיךָ מָצָאתָ בִּי עָוֶל שֶׁפָּשַׁעְתִּי לְךָ, כִּיעוּר זֶה שֶׁל הַגְּנֵיבָה בְּפֶשַׁע, וְלֹא לְבַד בְּפֶשַׁע אֶלָּא אֲפִילוּ בְּשׁוֹגֵג, וְהוּא אָמְרוֹ מַה חַטָּאתִי שֶׁתַּחְשְׁדֵנִי בְּגַנָּב. וְגִלָּה דַּעְתּוֹ יַעֲקֹב כִּי טַעַם הַקְפָּדָתוֹ הָיְתָה שֶׁרָאָהוּ מְמַשֵּׁשׁ כָּל נְכָסָיו וְכֵלָיו, וּלְצַד הֶעְדֵּר יְדִיעָתוֹ בִּגְנֵיבַת הַתְּרָפִים יַחְשׁוֹב כִּי לֹא הָיָה מְחַפֵּשׂ חִיפּוּשׁ מְחוּפָּשׂ אֶלָּא לִרְאוֹת אִם לָקַח דְּבַר מָה מִשֶּׁלּוֹ, וְהֶעֱרִים לוֹמַר שֶׁגָּנְבוּ לוֹ תְּרָפָיו שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סִבָּה לְחַפֵּשׂ בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת. לָזֶה הוֹכִיחוֹ מִנַּיִן נִכְנַס לוֹ צַד הַסָּפֵק בּוֹ שֶׁהוּצְרַךְ לְחַפֵּשׂ.
פסוק לז:מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין בָּהֶם מֵחוּשׁ תְּרָפִים, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר כֵּלִים שֶׁהֵם קְטַנִּים מֵהַתְּרָפִים, אוֹ הַמָּשָׁל שֶׁהָיָה מְחַפֵּשׂ בִּכְרִיכוֹת שֶׁיָּכוֹל לְהַכִּיר מִבַּחוּץ שֶׁאֵין בָּהֶם תְּרָפִים, הָא לָמַדְתָּ שֶׁחֲשָׁדוֹ בִּלְקִיחַת כֵּלִים.
פסוק לז:מַה מָּצָאתָ מִכֹּל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מִכָּל מִינֵי כְּלֵי בֵיתְךָ בְּדוֹמִים שֶׁיִּכָּנֵס לְךָ בּוֹ הַסָּפֵק לוֹמַר כִּי הוּא שֶׁלְּךָ.
פסוק לז:שִׂים כֹּה נֶגֶד וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה בָּזֶה לֶהֱיוֹת שֶׁמִּקּוֹדֶם כְּשֶׁטָּעַן שֶׁבָּא לְבַקֵּשׁ הַתְּרָפִים אָמַר אֵלָיו ״הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ״, לְחָשְׁבוֹ כִּי אֵין מְבֻקָּשׁוֹ אֶלָּא תְּרָפָיו, וּכְשֶׁרָאָהוּ שֶׁהָיָה מְחַפֵּשׂ וּמְדַקְדֵּק בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, אָמַר: הָא וַדַּאי שֶׁזֶּה חוֹשְׁדֵנִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, וְכָל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ הוּא פּוֹסֵל, וְהִנֵּה הוּא נוֹתֵן עֵינָיו לָבֹא בַּעֲלִילָה. לָזֶה אָמַר אֵלָיו: שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ, פֵּרוּשׁ, לֵאמֹר סִימָנִים יַצְדִּיקוּ, וְלֹא הֶאֱמִין בַּאֲחֵי לָבָן לְבַדָּם כִּי כֻלָּם כַּיּוֹצֵא בוֹ.
פסוק לח:זֶה עֶשְׂרִים וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה, כִּי לְצַד זְמַן מוּעָט יִשְׁתַּמֵּר הַגַּנָּב וְהָרַמַּאי מֵעֲשׂוֹת רַע, אֲבָל לֹא לְאֹרֶךְ הַזְּמַן, לָזֶה אָמַר זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה וְכֻלָּם שָׁוִים לְטוֹבָה. וְדָבָר זֶה אֵין לָקַחַת מִמֶּנּוּ הוֹכָחָה אִם הָיָה יַעֲקֹב עִם אָדָם בִּלְתִּי מַרְגִּישׁ בְּרַמָּאוּת, לָזֶה אָמַר עִמָּךְ – הֲרָאִיתָ בִּי מִיָּמֶיךָ עָוֶל, וְהוֹכִיחַ הוֹכָחוֹת מוֹכִיחוֹת כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא:
פסוק לח:רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת יַעֲקֹב בָּזֶה, אִם לוֹמַר פְּרָטֵי הַהַצְלָחָה – אֵין זֶה מְקוֹמָן שֶׁל דְּבָרִים אֵלּוּ. גַּם אָמְרוֹ וְאֵילֵי צֹאנְךָ וְגוֹ׳ מִי יַנִּיחֵהוּ לְאָכְלָן, וְאִם לֹא יָדַע אָדָם וְעַד עַתָּה מִי יָעִיד עַל הַדָּבָר?
פסוק לח:אָכֵן כַּוָּנַת יַעֲקֹב הִיא לֶהֱיוֹת כִּי דֶּרֶךְ רוֹעֶה גַּנָּב יִתְחַכֵּם לִגְנוֹב בְּאָמְרוֹ כִּי לֹא כָּל הַצֹּאן יָלְדוּ, מֵהֶם יָלְדוּ וּמֵהֶם שִׁכְּלוּ, וְלוֹקְחִים לְעַצְמָם. וּמֵעַתָּה הוֹכָחָה גְּדוֹלָה אָמְרוֹ יַעֲקֹב רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ, וּבָזֶה אֵין מָקוֹם לַחֲשָׁד שֶׁאָכַלְתִּי וְכוּ׳, שֶׁאִם הָיָה חָפֵץ לֶאֱכוֹל מִשֶּׁלּוֹ הָיָה לוֹ מָקוֹם לוֹמַר לוֹ כָּךְ וְכָךְ שִׁכְּלוּ מֵהַצֹּאן. וּמֵה׳ הָיָה הַדָּבָר לִשְׁמוֹר חֲסִידוֹ מֵחֲשָׁד, וְלֹא שִׁכְּלָה אַחַת מִצֹּאנוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשְׁדֶנּוּ שֶׁאֲכָלוֹ.
פסוק לח:וְטַעַם אָמְרוֹ אֵילֵי צֹאנְךָ, הַתּוֹרָה הוֹצִיאָה גְּדִי בִּלְשׁוֹן אַיִל לִלְמֹד מִכָּאן גְּדִי בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי אַיִל. וְאוּלַי יְכַוֵּן עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבָּ״ם בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה (הלכות גזלה ואבידה ב:יד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַגּוֹזֵל טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל וְכוּ׳ הֲוֵי שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וּקְנָאוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, עַד כָּאן. לָזֶה נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדוֹ כְּפִי הַדִּין לֹא עָשָׂה, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא גָּזַל מִמֶּנּוּ גְּדִי וְגָדַל אֶצְלוֹ וְנַעֲשָׂה אַיִל, וּכְשֶׁהֶחְזִיר לוֹ הֶחְזִיר גְּדִי, וְנִמְצָא אָכַל מַה שֶׁגָּדַל וְנַעֲשָׂה אַיִל.
פסוק לט:טְרֵפָה לֹא וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר בְּדָבָר שֶׁנִּטְרַף לְשׁוֹן הֲבָאָה? עוֹד לָמָּה כָּפַל לוֹמַר אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה אִם הוּא הָיָה מְשַׁלְּמָהּ, מַה מָקוֹם לְבַקְּשָׁהּ מִיָּדוֹ?
פסוק לט:אָכֵן כַּוָּנַת יַעֲקֹב הִיא לוֹמַר, בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ כְּפִי הַדִּין בֵּין דָּבָר שֶׁהוּא פָּטוּר לָקַח מִמֶּנּוּ לָבָן, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״טְרֵפָה״ כְּנֶגֶד זְאֵב, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״לֹא הֵבֵאתִי״ כְּנֶגֶד דְּרוּסַת אֲרִי, וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים בְּמַסֶּכֶת מְצִיעָא (בבא מציעא צג.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תָּנוּ רַבָּנָן: שׁוֹמֵר שֶׁהִנִּיחַ עֶדְרוֹ וּבָא לָעִיר, וּבָא אֲרִי וְדָרַס זְאֵב וְטָרַף, עַד כָּאן, אָמְרוּ לְשׁוֹן טְרֵפָה בִּזְאֵב כִּי טוֹרֵף וּבוֹרֵחַ לְצַד שֶׁמְּפַחֵד, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאֲרִי שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁמּוֹצְאָהּ דּוֹרְסָהּ שָׁם וְאוֹכְלָהּ וּמַנִּיחַ שָׁם עוֹר וּפֶרֶשׁ. וּכְמוֹ כֵן רָמַז יַעֲקֹב שְׁנֵי עִנְיָנִים בְּאָמְרוֹ ״טְרֵפָה״ כְּנֶגֶד זְאֵב, ״לֹא הֵבֵאתִי״ כְּנֶגֶד אֲרִי שֶׁמַּנִּיחַ עוֹר וּפֶרֶשׁ שֶׁמַּנִּיחַ בִּדְרִיסָה. וְאָמַר אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה כְּנֶגֶד גָּדֵר שֶׁהוּא חַיָּב בּוֹ, שֶׁהוּא טְרֵפַת זְאֵב, כְּגוֹן זְאֵב אֶחָד שֶׁאֵינוֹ אוֹנֶס וְחַיָּב שׁוֹמֵר שָׂכָר (בבא מציעא עב.). וְאָמַר מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה כְּנֶגֶד גָּדֵר שֵׁנִי שֶׁהוּא דְּרוּסַת אֲרִי, שֶׁאֵין חִיּוּב עַל יַעֲקֹב לְשַׁלֵּם שֶׁהוּא אוֹנֶס וּפָטוּר, אֶלָּא שֶׁהָרָשָׁע הָיָה מִתְאַלֵּם עָלָיו וּמְבַקֵּשׁ גַּם אֶת זֹאת מִיַּעֲקֹב. וּכְפִי זֶה נִזְרְקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּדִבְרֵי רַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: טְרֵפָה וְכוּ׳ עַל יְדֵי אֲרִי וּזְאֵב, עַד כָּאן, וִיכַוֵּן לִדְבָרֵינוּ וְנָכוֹן.
פסוק לט:וְאָמְרוֹ גְּנֻבְתִי יוֹם וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן בְּעִנְיַן נִזְקֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָיָה מְשַׁלֵּם בֵּין מַה שֶׁהוּא חַיָּב הַשּׁוֹמֵר שָׂכָר בֵּין מַה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, וְהוּא אָמְרוֹ גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה, פֵּרוּשׁ גְּנֻבְתִי – הַגְּנֵבָה לִי הָיְתָה מַגַּעַת גַּם בְּצַד הַפְּטוּר.
פסוק מב:לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לוֹמַר ״אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שְׁנֵי עִנְיָנִים: אֶחָד, לִהְיוֹתוֹ אֱלֹהֵי אָבִי עָמַד לִי וְהִצִּילַנִי מִיָּדְךָ בִּזְכוּת אָבִי. וְהַשֵּׁנִי, לִהְיוֹתוֹ בַּעַל הַיְּכֹלֶת וּמַשְׁגִּיחַ וְשׁוֹפֵט בְּצֶדֶק וּמַצִּיל עָשׁוּק, וְהוּא אָמְרוֹ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, פֵּרוּשׁ: אֱלֹהֵי שֶׁפִּרְסֵם אֱלֹהוּתוֹ וַאֲמִתָּתוֹ אַבְרָהָם וְהוֹדִיעַ בָּעוֹלָם נוֹרְאוֹתָיו, אֲשֶׁר הוּא הַבּוֹרֵא הוּא הַמַּשְׁפִּיעַ וְשׁוֹפֵט בְּצֶדֶק, וְזוּלַת זֶה אִם הָיָה לְאָבִי אֱלֹהִים אַחֵר לֹא הָיָה מַצִּיל מִיָּדְךָ, כִּי כַּמָּה אֱלֹהוֹת יֵשׁ שֶׁלֹּא יוֹעִילוּ לְעוֹבְדֵיהֶם, אֵין כֵּאלֹהֵינוּ בָּרוּךְ הוּא.
פסוק מב:עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אֱלֹהֵי אָבִי כְּנֶגֶד זְכוּת אָבוֹת, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שְׁתֵּי מִדּוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ שֶׁעָמְדוּ לוֹ, שֶׁהֵם מִדַּת הַחֶסֶד וּמִדַּת הַדִּין. כְּנֶגֶד מִדַּת הַחֶסֶד אָמַר אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כְּאָמְרוֹ (מיכה ז:כ) ״חֶסֶד לְאַבְרָהָם״, וּכְנֶגֶד מִדַּת הַדִּין אָמַר וּפַחַד יִצְחָק. וְלָזֶה לֹא אָמַר אֱלֹהֵי יִצְחָק, לִרְמֹז עַל הַמִּדָּה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָהּ, וְזוּלַת זֶה הָיָה אוֹמֵר אֱלֹהֵי יִצְחָק, שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁה׳ אָמַר לוֹ (בראשית כח:יג) ״אֱלֹהֵי יִצְחָק״. וְטַעַם שֶׁהִזְכִּיר שְׁתֵּי מִדּוֹת אֵלּוּ לוֹמַר כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ, וְגַם עָשָׂה לוֹ מִשְׁפָּט עִם לָבָן, שֶׁהֵם שְׁתֵּי מִדּוֹת, וְזוּלַת אֶחָד מֵהֶם לֹא הָיָה מַגִּיעוֹ הַטּוֹב לְיַעֲקֹב.
פסוק מב:אֶת עָנְיִי וגו׳. פֵּירוּשׁ, שֶׁאִם לֹא הָיָה לוֹ הָעֹנִי, הֲגַם שֶׁהָיָה הָאֱמֶת אִתּוֹ, הָיָה ה׳ מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְלָתֵת לוֹ שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּלְצַד עָנְיוֹ קִיֵּם לוֹ ה׳ (דברים כד:טו) ״בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ״ וְנָתַן לוֹ יְגִיעַ כַּפּוֹ.
פסוק מג:וַיַּעַן לָבָן וְגוֹ׳. אָמְרוֹ ״וַיַּעַן״ תְּשׁוּבָה לְאָמְרוֹ ״שִׂים כֹּה נֶגֶד וְגוֹ׳ וְיוֹכִיחוּ״, לָזֶה עָנָה כִּי אֵינוֹ חָפֵץ לְהַכְלִים בָּנָיו וּבְנוֹתָיו וְלֹא יַעֲמֹד לְמִשְׁפָּט עִמָּהֶם, וְהֵן הֵן רַמָּאוּתָיו לוֹמַר כִּי יוֹכִיחַ שֶׁהָאֱמֶת אִתּוֹ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לְצַד כְּבוֹד בָּנָיו וּבְנוֹתָיו.
פסוק מג:עוֹד רָמַז שֶׁאֵיךְ יִצְטַדֵּק בְּטַעֲנָתוֹ כְּשֶׁיֹּאמַר כְּלֵי בֵיתִי הֵם אֵלּוּ, פְּשִׁיטָא שֶׁיּוֹתֵר יָדַע יַעֲקֹב בְּסִימָנֵי כְּלֵי לָבָן מִמֶּנּוּ, וְהַטַּעַם כִּי הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהֵם בְּקִיאִים בְּסִימָנֵי הַכֵּלִים וְכַדּוֹמֶה יוֹתֵר מִמֶּנִּי לֶהֱיוֹתָם תָּמִיד מִשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם.
פסוק מג:עוֹד יִרְצֶה לְהָשִׁיב עַל שֶׁמִּשֵּׁשׁ כָּל כֵּלָיו, כִּי לְצַד שֶׁהַכֹּל הוּא מַחְשִׁיבוֹ כְּאִלּוּ שֶׁלּוֹ, לְצַד שֶׁהַבָּנוֹת בְּנוֹתָיו וְגוֹ׳, וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ, הָיָה עוֹשֶׂה כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה בְּשֶׁלּוֹ, כִּי אִלּוּ הָיָה מַחְשִׁיב אוֹתוֹ לְאִישׁ נָכְרִי לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כֵן.
פסוק מג:וְלִבְנוֹתַי וְגוֹ׳ לָאֵלֶּה וְגוֹ׳. תֵּיבַת ״לָאֵלֶּה״ אֵין לָהּ מַשְׁמָעוּת. וְאוּלַי שֶׁחוֹזֵר אֶל ״כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה״, וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְלִבְנוֹתַי, פֵּרוּשׁ וּלְצַד בְּנוֹתַי, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לְאֵלֶּה הַנְּכָסִים גַּם לְצַד בְּנֵיהֶם. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְלִבְנוֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה מֵהָרַע, וַהֲגַם שֶׁהֵן הַיּוֹם חוֹשְׁבִים עַצְמָן לְנָכְרִים וְעוֹקְרִים מֵהֶם שֵׁם בְּנוֹתַי, וְהוּא אָמְרוֹ לָאֵלֶּה הַיּוֹם, פֵּירוּשׁ שֶׁהַיּוֹם נִקְרָאִים אֶצְלִי ״אֵלֶּה״ לְצַד מַעֲשֵׂיהֶן, אַף עַל פִּי כֵן בְּנוֹתַי הֵם.
פסוק מג:לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ. דִּקְדֵּק לוֹמַר ״אֲשֶׁר יָלָדוּ״, שֶׁלֹּא לְיַחֵס הַבָּנִים אַחַר אִמָּם, לָזֶה אָמַר ״אֲשֶׁר יָלָדוּ״, לוֹמַר כִּי מַה שֶׁקּוֹרֵא אוֹתָם בְּנֵיהֶם לֹא לְיַחֲסָם אַחֲרֵיהֶם, כִּי לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם, אֶלָּא לְצַד שֶׁיָּלְדוּ אוֹתָם קָרָא לָהֶם שֵׁם בְּנֵיהֶם. וַהֲגַם שֶׁהֵם דִּבְרֵי לָבָן, עִם כָּל זֶה הַתּוֹרָה תְּלַמֵּד דִּינִים בְּאֶמְצָעוּת הַסִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁתִּמְצָא שֶׁלָּמְדוּ (ירושלמי מועד קטן א:ז:ג) מִנַּיִן שֶׁאֵין מְעָרְבִין שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, דִּכְתִיב ״מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת״ וְגוֹ׳, הֲגַם שֶׁהֵם דִּבְרֵי לָבָן.
