מלאכי אלהים. הם הנביאים כי הנביא יקרא מלאך השם או הם מלאכי אלהים ממש.
פסוק יא:
החסדים. הם מה שעשה לו ה' יתעלה מהטובות ומה שייעד לו מהם.
פסוק יא:
האמת. הוא מה שקיים לו השם יתעלה מיעודיו הטובים כמו שביארנו זה במה שקדם.
פסוק יא:
במקלי. בזולת שום קניין לא היה לי זולת מקלי שהייתי נושא בדרך כדי להמלט מהכלבים וממה שידמה להם.
פסוק יב:
והכני אם על בנים. ר"ל שמא יכני באופן שלא ישאיר לי שריד וזה שיכה אם על בנים וימית הכל יחד ויחס ההכאה לו בעבור היותם כלם קניינו או הוא מושך עצמו ואחר עמו כמו שכתב החכם אבן עזרא והרצון בו והכני והכה אם על בנים. והביאור הראשון נראה לנו יותר.
פסוק כא:
אכפרה פניו. אעביר אפו.
פסוק כה:
ויאבק. כמנהג האנשים המתאבקים להפיל האחד מהם האחר.
פסוק כו:
ותקע כף ירך יעקב. סרה ממקומה באופן שמצא עצמו צולע על ירכו כשהשכים.
פסוק כט:
שרית עם אלהים. נחשבת שר עם המלאכים לחוזק השגחתך וקורבת מדרגתך מהם.
פסוק לב:
ויזרח לו השמש כאשר עבר. כי כבר יזרח השמש במקום אחר ולא יזרח אז במקום השני המתחלף לו באורך וזה מבואר למי שעיין עיון מעט בחכמת התכונה.
פסוק לג:
כף הירך. הוא הבשר המתעגל סביב העצם הנקרא האנ"קא המותא. והוא מחזיק בעצם ההוא כמו שיקיף כף היד במה שיחזיק בו.
פסוק לג:
גיד הנשה. הוא שם הגיד אשר על הכף ההוא לצד חיצוני הגוף ועניינו מפורסם.