פסוק ד:וישלח יעקב מלאכים וכו'. לעיל אמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים, מצאנו פגיעה לטובה אל תפגעי בי, פגיעה לרעה קום פגע בו ויפגע בו וימות וגו', ואלו באו שנים כתות אחת להצילו ואחת לפגוע בו שהוא שרו של עשו וסייעתו. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, הכיר הכת שבאה לסייעו ואמר מחנה אלהים זה, כי זה מורה באצבע, ועל הכת האחרת התפלל עליה ודחאה מעליו שנאמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים, אין קריאה אלא תפלה שנאמר ויקרא שם בשם ה', ותרגם וצלי, והתפלה היא שיהום לאותו מחנה של שרו של עשו, וזהו מחנים, מחנ"ה ה"ם, כשראה יעקב שהלך שרו של עשו בכעס, אמר יותר טוב לפייסו ולא יהיה קטרוג על בני ולקח ממחנה אלהים שבאו להצילו שני מיני מלאכים, אחד כדמות אנשים לפייס עשו, ואחד מלאכים ממש לפייס לשרו של עשו, ושלחם, ולשון ארצה מלשון רצוי, ואותם שהם לפייס לעשו שלחם לארץ שעיר, ולזה אמר ארצה שעיר ולא אמר לארץ כי נתלבשו וירדו לארץ, ואותם ששלחם לפייס לשרו של עשו שלחם לשדה אדום שדה אדומה ומשם כחו של מאדים, צוה לשניהם, לאחד אמר כה תאמרון לאדוני שהוא שרו של עשו, לעשו לאחיו ממש, כה אמר עבדך, לשרו תאמרו עבדך ולעשו תאמרו יעקב:
פסוק ה:עם לבן גרתי. הברכות באו לי בשנוי מקום ואחר היאוש, ולזה אמר ואחר עד עתה, קניתי אותם ביאוש בעלים, ואחר ההשתדלות ואחר עמל וטורח כי לא באו מעצמן, וכבשתי לארבע כתות הדין שהם שור וחמור ועבד ושפחה, וכעת אני מפחד על הצאן אפילו יהיו באמצע, ואשלחה להגיד לאדוני לשר למצוא חן בעיני עשו, לומר שכמו שיש לו כתות כן גם לי יש כתות א"כ שנינו יחד אין אחד גדול מחבירו א"כ אין קנאה. וישובו המלאכים אל יעקב לאמר, באמירה אחת על שניהם, באנו אל אחיך ממש, אל עשו אל שר שלו, וגם לרבות השר, הולך הל"ך כתיב כבר הלך לו, ולזה אמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו, ממנו ומשרו, ולז"א מיד מיד שתי פעמים, אח"י גימ' אוי"ב:
פסוק ה:עם לבן גרתי. כלומר עם לבן נתגיירתי כי מרוב ההכעסות שעשה עמי בא לכלל כעס בא לכלל טעות, כמו שאז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"א והריני כגר שנתגייר, ואז"ל כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו וא"כ אם שום עון עשיתי לך ודאי נתכפר:
פסוק ה:ומה שאמר לפניו, לומר שלא היה מתירא ממנו כי היו עמו מלאכים אלא מה ששלח המנחה הוא לפניו, ר"ל להנחה לדורות הבאים להועיל להם אע"פ שעתה אינו צריך לה יש לה צורך לעתיד, וזהו לפניו:
פסוק ו:ויהי לי שור וחמור, כאן רמז על ד' קליפות של אגוז שחופין על הפרי כמו שאמרו בזוהר. ואמר ויהי לי, שהם כפויים לי ונתגיירו ונתלבנו עמי, וזהו עם לבן גרתי, ושור וחמור רמז על הב' אחת ירוקה ומרה ולזה נרמזה בשור, ואחת קשה ואדומה שהן חופין על הצאן, והשתים האחרות הן נאכלות והם לי כמו עבד ושפחה:
פסוק ו:ויהי לי שור וחמור. כלומר כל מה שהרוחתי עמו אינה אלא אחת מני אלף שהייתי מרויח עם אחר, ולא נתן אלא אחת מני אלף ממה שהיה לו ליתן ואני יודע שאתה גם כן ידעת ברמאותו וברשעו ולכן לא דלקת אחרי, לומר שהקדוש ברוך הוא תבע עלבונך, וזהו ואחר עד עתה שאע"פ שנתאחרתי כל כך לא באת אחרי, לפי שידעת ונח רוגזך, וזהו למצא חן בעיניך, שהקב"ה תבע עלבונך, אם לבן שאני בן אחותו עשה כך אחר מה היה עושה, זהו ודאי לכפרה לו ולתבוע עלבונך, ומכאן תראה שלא נתקיימה ברכת אביך שהם הוה גביר ואני עבדתי בחנם א"כ אינך כדאי לשנוא אותי על הברכות. למצא חן בעיניך, ס"ת אנ"ך, הנה ה' נצב על חומת אנך, כלומר שהקב"ה תבע אונאתך ועלבונך, וכן ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך, ר"ת בגימ' ק"ו, לומר שהכל על קו היושר ומצדיק עליו הדין:
פסוק ו:או נאמר שאמר ויהי לי שור וחמור, שאמר לו אתה נתעסקת בארצות ובשדות ובבנין בתים ובנכסים שיש להם אחריות, ואני נתעסקתי בדברים שאין להם אחריות שאפילו יהיו כולם אלפי פעמים יבא עליהם מגפה ולא ישאר מהם כי אם מעט מזער, ולזה אמר שור וחמור שכולם חשובים כאחד בערך הבתים והשדות והארצות שיש לך:
פסוק ו:או נאמר עוד ויהי לי שור וחמור, שאמר יעקב אני מצטער על מה שאבדתי זמני על זה העולם, כי כולו הבל והוא כלה ונפסד, כי כל מה שהרוחתי אינם חשובים אלא כאחד, אז"ל ששים רבוא רועים היו לו ליעקב אבינו ואמר שור אחד שכולם חשובים בעיניו כאחד, ואמר ויה"י ו"י ה"י אז"ל כל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צער, והנה בבתים אמר ויבן לו בית לצרכו ולא אמר בתים אלא בית, כל זה לומר שזה העולם הוא כלה ואין לו לאדם לאבד זמנו להניח מלהתעסק בדבר נצחי שהוא עומד לו וקיים ולהתעסק בדבר שהוא כלה ועובר, כי הויתו בזה העולם אינה נצחית אלא כגר, ולזה אמר עם לבן גרתי כלומר גרותי שהיא דירת עראי היתה, ולז"א ויפרוץ האיש ולא אמר יעקב לומר שאינו חפץ בהנאות העוה"ז, לא כמו שאתה חושב שזה העולם הוא קבע ולכך בנית ארצות לא די לך בית אחד או שנים אלא ארצות ושדות וקראת להם שמות כמו שעושים המלכים שבונים ארצות וקורין אותם על שמם שנאמר קראו בשמותם עלי אדמות, והארץ ששם כסא המלוכה בתוכה קורין לה שם, ולז"א ארצה שעיר שדה אדום. ומה שלא הזכיר הגמלים לומר ויהי לי שור וחמור וגמלים, הוא לומר שלא נשאר לו יותר גמלים שהיו חביבין עליו ולא יקנא עליו אם יש לו מהם:
פסוק ו:או נאמר עם לבן גרתי, כלומר ישבתי עם לבן בח"ל עתה כמה שנים וישראל הדר בח"ל כאילו עובד ע"א, עתה באתי לא"י אחשוב עצמי כאלו נתגיירתי:
פסוק ו:שמעתי על מה שאמר גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, שאמר לו יעקב תרי"ג מצות שמרתי ורמזיהם, ורמז מצות כבוד אב ואם נאמר ג"כ ואת, אז"ל וא"ו לרבות אחיך הגדול, אם כן לא תחשוב שהקלתי בכבודך אלא אתה אדוני ואני עבדך:
פסוק ז:וישובו המלאכים. וישבו כתיב, ויישבו לבו ואמר לו כבר הלך לקראתך ועלה חרס בידו, כי עמו ארבע מאות איש מנין ק"ש, הם כולם קש ואש תאכלם ובית יעקב אש וכו'. ויירא יעקב מאד מהשר, אע"פ שאמרו לו המלאכים שהם קש, לא נתיישב לבו שהוא עולה ומקטרג, ויצר לו מעשו, ויחץ את העם, מה עשה כל מיני בהמה טמאה שיש לו בה שום אחיזה והם מצדו כמו גמל וחמור שהם מסטרא אחרא שם אותם לבדם, שאם יבא יראה כל מה שהוא מסטרא דשמאלא לבד לא יהיה מעורב, ואין עינו שולטת אלא בשלו, וזהו אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר שאין לו בו שום אחיזה וחלק, יסמאו עיניו ממנו:
פסוק ז:או נאמר דרך אחרת. וישלח יעקב מלאכים, כוונתו של יעקב היא לפי שידע יעקב כוונתו של עשו וירד לסוף דעתו שהלך לארץ שעיר להוט על נחלתו להחזיק בה, שאמר לו אביו הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ואז"ל זו איטליא של יון שאין טללי ברכה פוסקין משם לעולם, וידע כוונתו בהרחקה זו הוא כדי שתשכח האחוה, שאם אחר זמן ילחמו בני עשו עם בני יעקב לא יניחום העולם, שבזוי גדול הוא ששני אחים תאומים שנולדו בשליא אחת יהיה אחד רודף אחר אחיו להרגו, וכדי שישכח ברית אחים הרחיק נדוד והלך לארץ שעיר, וקרא לארצו ארץ שעיר על שם שלקח יעקב הברכות על ידי עורות גדיי העזים, כדי שיהיו ידיו שעירות ולקח ממנו הברכות, וקרא לשדהו שדה אדום על שם שרימהו בתבשיל אדום ולקח ממנו בו הבכורה, כל זה עשה בעברתו, לפי שעברתו שמרה נצח, כדי שלא ישכח לא הוא ולא זרעו, ושם המשטמה בלבו ובלב זרעו, לזה שלח לו יעקב להודיע לכל העולם שהוא אחיו ומבקש את אהבתו, ולזה עשאם עדר עדר כדי לפרסם הדבר לכל העולם שהם אחים, והודיע אגב גררא רשעו ואמר ראו מה עשה, ארצה שעיר, כלומר קרא ארצו שעיר, ואמר שדה אדום, כי קרא לשדהו אדום, ולזה לא אמר לארץ שעיר לשדה אדום, שהיו המלאכים בהליכתם אומרים אנו הולכים לאחד שארצו קרא לו שם שעיר ולשדהו אדום, כדי שישאלו העולם השעיר יש לו ארץ, ויש שדה אדומה ושדה לבנה, להודיע לעולם רשעו, וכן שלח לו משה רבינו כה אמר אחיך ישראל, כלומר לא מפני שהלכת לארץ רחוקה תשכיח האחוה, וכן הנביא מונהו שאמר על רדפו בחרב אחיו, ולא זכרו ברית אחים פרסם רשעו לעולם:
פסוק ז:באנו אל אחיך אל עשו וגו' וארבע מאות איש עמו, מה הם ת' איש שהפחידוהו והרי במחנה אשור שהיו מאה ושמונים אלף ראשי גייסות מלאך אחד הרגם, כתב רבי מנחם ראקנטי ז"ל ירמוז על ת' כתות אלהיות הנאצלות ממדת הדין ונקראים בתי דינין של מעלה וכשמתאחדין ביעקב מתהפכין לרחמים. ובספר הזוהר מהאי מצחא נהרין ת' בתי דינין כד אתגליא האי רצון כלהו משתככין קמיה ע"כ. ומה שהם ארבעה הוא כנגד גבורות אלהים שהיא הבינ"ה והגבור"ה וההו"ד וכ"י (יסוד) שהוא דין בפרט שיבא לה מן יצחק דעשו חילא דיצחק, וכן אמר בזוהר פרשת תולדות יצחק דף קל"ז ע"ב ז"ל ויצא הראשין אדמוני איהו זינא דיצחק דאיהו דינא קשיא דלעילא ונפק מניה עשו דינא קשיא לתתא דדמיא לזיניה וכל זינא אזיל לזיניה ועל דא רחים ליה לעשו יתיר מיעקב ע"כ. ומה שאמר וכשמתאחדין ביעקב מתהפכין לרחמים לזה אמרו לו המלאכים ארבע מאות איש עמו כשהם עמו הן דין וכשהם עמך הם רחמים אם כן תמשיכם ותכניסם, כי עש"ו בגי' שלום, וכן עי"ן שי"ן וא"ו גימ' ב"א ש"ר, א"ב ש"ר, וכן ארבע מאות איש עמו ר"ת בגי' יב"ק, וכן עי"ן שי"ן וא"ו גי' גש"ר, אז"ל ויקחם ויעבירם את הנחל עשה עצמו גשר, ר"ל שהכניסה לקליפות ולא הניחם בחוץ כדי שלא יקטרגו, וזהו ויעבירם ואחר כך ויעבר את אשר לו, ולזה ויירא יעקב מאד ויצר לו אם יכניסם שעושה מהקליפה פרי, מה עשה ויחץ את העם אשר אתו לב' מחנות חברם כאחד ועשאם שנים מורכבים שהם שני יצרים, וזהו אשר אתו, אתו הם כאחד וזהו ויצר לו ויחץ שחצה שנים יצרים, ומעתה אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה, כי אין לו כח אלא על הגוף שהוא קץ כל בשר ולא על הנפש. ויאמר יעקב, אומרת הנשמה ה' האומר אלי שוב לארצך, שאומר לנשמה שתלך לארץ ולשכון בגוף ואיטיבה עמך עד עתה לא יהיה לך שום טובה אלא גנוזה וצפונה תחת כסא הכבוד ואין לך שום כח ולא ממשלה, אבל כשתלך לאותו עולם יהיה לך יד ושם בביתי ובחומותי כי עתה את מסורסת בלא פרי אם כן תלכי ותעשי פירות ויתנו לך מפרי ידיך, והיא אומרת קטנתי, כשהייתי למעלה לא היה בי לא זכות ולא חובה, זהו מכל החסדים ומכל האמת שהם החובה שאומרים עליה דיין האמת, כי במקלי עברתי, עברתי על פי האמה שהוא כדמיון מקל, את הירדן זה הבטן, הירד"ן במ"ק בט"ן ע"ה, מקודם לא היה בי לא טוב ולא רע ובעברי על אלו שני מעברות, ועתה הייתי לב' מחנות שאני מורכב מב' יצרים, הצילני נא מיד אחי זה יצר הטוב, שאם אהיה כולו טוב לא אשא אשה ולא יהיו לי בנים ולא אקיים ושננתם לבניך ולא אבנה בית ולא אקיים מצות מעקה ומזוזה ולא אזרע ולא אקיים מצות פאה ועומר שכחה תרומה מעשר וכלאים ולא תהו בראה וכו', מיד עשו זה יצה"ר כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים מנפש ועד בשר יכלה וזהו אם על בנים, ואתה אמרת היטב זה יצר טוב איטיב זה יצר הרע, שכן אמר והנה טוב זה יצר הטוב, מאד זה יצר הרע. וילן שם בגוף בלילה ההוא, זה הגוף שהוא דומה ללילה, ויקח מן הבא בידו מן המצות שבאו לידו, מנחה לעש"ו לשלו"ם שהקב"ה נקרא שלום, עזים מאתים כמה פעמים העזתי פני לעשות רצונך, כמו שאמר התנא הוי עז כנמר, ותישים עשרים, כמה פעמים התשתי גופי בכמה תעניות, רחלים כמה פעמים הייתי שומע חרפתי ולא הייתי משיב וסבלתי עול הגלות ועול המסים וארנוניות שהיו לוקחים וגוזזים לי כרחל לפני גוזזוה נאלמה, ואילים לשון חוזק כמה פעמים נתחזקתי בעבודתך, גמלים הייתי גומל, חסדים, מניקות ובניהם שהייתי מלמד תינוקות, שלשים שלשתי ימי שליש במקרא ושליש במשנה וכו', פרות ופרים עשיתי פירות ופירי פירות. אתונות נתתי מתנות לראוי, ועירים ועירם כתיב הלבשתי ערומים, ויתן ביד עבדיו באלו הלבשתי המלאכים שקניתי בעשיית המצות, כמו שאמרו חז"ל עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד וכו', ויאמר עברו לפני, והלך לפניך צדקך וכו'. ויצו את הראשון כי יפגשך וכו', הם אותם המלאכים שומרי השערים, ושאלך וכו' ואמרת וכו', והנה גם הוא לרבות המלאכים שבאים לקראתו, והם ג' כתות אחת אומרת יבא שלום, ואחת אומרת ינוחו על משכבותם, ואחת אומרת הולך נכוחו, ועל אלו אמר גם את השני גם את השלישי גם את כל ההולכים, הם שאר נשמות הצדיקים שבאים לקראתו, ותעבור המנחה והוא לן במחנה, בקבר, ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו, הם ארבעה יסודות, והשתים העליונות רוח אש הם נשיו, והשתים התחתונות שהם למטה קרא שפחותיו, ואת אחד עשר ילדיו, הם מנהיגי הגוף שהם שתי עינים ושתי אזנים והפה והחוטם ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה. ויותר יעקב לבדו, זה הגוף, ויאבק איש עמו, זו הנפש שהיא שוכנת עמו בקבר, ולזה אמר ויאבק כמו האבק שאין לו ממשות, עד עלות השחר עד תחית המתים, עד עלות השחר ר"ת בגימטריא קמ"ה שיקומו בתחייה:
פסוק ח:נחזור לעניננו. ויירא יעקב מאד. יש לשאול אחר שהבטיחו הקב"ה ואמר לו והנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך כי לא אעזבך א"כ למה נתיירא, וכי יעקב אבינו היה מסתפק בהבטחתו של הקב"ה מאחר שהבטיחו הקב"ה ד' הבטחות שאמר אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך כי לא אעזבך אם כן למה נתירא ההוא אמר ולא יעשה. אלא ראה יעקב בדבריו של הקב"ה שהם על דרך אסמכתא ולא קניא שאמר כי לא אעזבך עד אשר א"ם, היה לו לומר עד אשר אעשה, אם למה, וכל דהוי אסמכתא לא קניא, בפרט שאז"ל כל אם ספק חוץ מאם מזבח אבנים, אם כסף, ואם יהיה היובל וכו', א"כ כשראה יעקב שאמר אם, אמר ספק יש בדבר אינה הבטחה ודאית. ומצאתי סמך לדברי מהזוהר ז"ל קטנתי וכו' אמאי כולי האי אלא אמר יעקב את אבטחת לי לאוטבא עמי ואנא ידענא דכל עובדך כלהו על תנאי הא אנא לית בי זכותא דהא קטנתי ע"כ, והקב"ה עשה כן בכוונה מכוונת כדי שלא ישים אל לבו בהבטחתו ויהיו עיניו תלויות תמיד אל הקב"ה ויתפלל אליו בכל עת שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ויהיה לבם תמיד דבק עמו, ג"כ אין הקב"ה. מבטיח לצדיקים הבטחה ודאית בעולם הזה לפי שהעוה"ז אין בו ודאי, וגם לפי שהן בעלי בחירה והן בקדושיו לא יאמין ובפרט בשלא נשלם או לא הזקין, ובזוהר מתרץ כי לא היה יעקב מספק בדבר הזה אלא לפי שהיה בחלום אמר יעקב זה היה בחלום והחלומות מהם אמת ומהם כזב ואם זה יתקיים אדע כי הוא חלום אמיתי, ולזה אמר אם יהיה אלהים כמו שחלמתי וכו', עוד תירץ שהקב"ה הכניס המורא בלבו שיתפלל שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים:
פסוק ט:ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת וגו' למי אמר, ועוד מי אמר לו שיהיה המחנה הנשאר לפליטה, ולדברי רז"ל שהכין עצמו לשלשה דברים לדורון למלחמה וכו' א"כ ילחם עמו ויהיו שני המחנות לפליטה. שמעתי שאמר יעקב לשני מחנות שהיו עמו, אמר למחנה האחת שהיא מחנה של דין א"ל אם יבא עשו להלחם הכהו, אבל לא תהרגהו שלא ישמע אבי יצחק שנהרג בסבתי ותהפך לי הברכה לקללה, אלא הכאה לבד כדי שימנע מלהלחם, והיה המחנה הנשאר. שהוא מחנה רחמים לפליטה, שירחמו על הילדים ועל הנשים שידברו על לבן שלא יפחדו ולא יבהלו מעשו ומאנשיו, זהו לפליטה ולא אמר פליטה:
פסוק ט:ובזוהר פסוק ויאמר אם יבא עשו וכו', ת"ח מה כתיב ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות, בגין דאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה, ת"ח שכינתא לא עדיאת מאהל לאה ומאהל רחל, אמר יעקב ידענא דהא נטירו לאילין מן קב"ה מה עבד וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה אמר אם יקטול עשו לאילין קטיל אבל אילין לא מסתפינא מנייהו בגין דשכינתא עמהון ועל דא והיה המחנה הנשאר לפליטה כיון דעביד האי אתקין צלותיה עלייהו מה כתיב ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם וכו' ע"כ. א"כ יהיה פירוש וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה לא ששם אותם בפי הארי כנראה כי ילדיהן הם מי"ב שבטים, אלא ששם אותם מגמתו להתפלל עליהם, כי לאה ורחל אין צריכין תפלה כמאמר הזוהר:
פסוק יב:פן יבא והכני. אם על בנים. על דרך מה שאמרו חז"ל ד' העמיקו עצה, עשו אמר קין שוטה היה שהרג להבל בחיי אביו אני לא אעשה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי וגו', לזה פחד ואמר והכני כמו שייעד, ויכה אם על בנים. או נאמר פן יבא והכני אם לשעה, אם על בנים לעתיד, לא ספק שאמר פן יבא אלא על עצמו, אבל על עתיד ודאי. שנאמר אם על בנים רוטשה, ולזה לא אמר פן יבא והכני ואם על בנים שמשמע שהם כלם בספק:
פסוק יב:או נאמר אם על בנים, פחד שמא יקנא על לאה שיש לה הרבה בנים יותר מן האחרות ובפרט שהיו אומרים גדולה לגדול, לזה לא אמר אמות על בנים שלרחל לא היה לה כי אם בן אחד ולא היה מפחד עליה, ומחמת יפיה ג"כ לא פחד שכבר הזקין והיה בן פ"ד שנה, ולא היה חומד, אלא על הבנים כי עשו יש לו שלש נשים, עדה בת אלון ילדה אליפז, ובשמת ילדה את רעואל כל אחת אחד, ואהליבמה ילדה את יעוש ויעלם, וקרח זה ממזר היה, שהוא בן אליפז שבא על אהליבמה אשת עשו, שהרי הוא מנוי עם אלופי אליפז, א"כ לא היה לו ממנה כי אם יעוש ויעלם, א"כ ארבעה בנים היו לו מג' נשים, ויראה לאה שיש לה ששה בנים והבת החביאה בתיבה כבמדרש, א"כ לזה אמר יבא והכני בעבור אם על בנים:
פסוק יב:ובמדרש אמר יעקב כתבת בתורה ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, תרגום ותורתא או שיתא, שהוא נוהג בנקבות, ולז"א אם על בנים על דרך הכתוב. ואתה אמרת היטב איטיב, במדרש אמר יעקב ספר תורה שאתה עתיד ליתן בהר סיני מי יקראנו, לז"א ואתה אמרת היטב איטיב, היטב שהיא התורה שנקראת טוב, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' היטב איטיב עמך, כמו שאז"ל ראוי היה יעקב שתנתן תורה על ידו, מי יקראנו. היט"ב גימטריא כ"ו זו היא התורה שהיא שמותיו של הקב"ה. עוד היטב רמז לו על מדת היסוד במ"ק טוב, אמרו צדיק כי טוב שהיא מדתו של יוסף איטיב עמך בגימטריא בנימין שהוא גם כן סודו טוב במ"ק ולזה אמר היטב איטיב, היטב ביוסף איטיב בבנימן, ועדיין לא נולד ומדתו למטה מב' שהיא יושבת בין ב' צדיקים והוא גם כן נקרא שלום, במ"ק בנימן, ולמה במ"ק לפי שהוא קטן ומדתו למטה ממאור הקטן, ושניהם יוסף ובנימן נקראים שלום מוש"ל על עש"ו שלו"ם:
פסוק יג:ושמתי את זרעך כחול הים, והקב"ה לא אמר אלא והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. אלא כמו שאז"ל ישראל נמשלו לכוכבים שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ונמשלו לעפר כשעולום עולים לשמים וכשיורדים יורדים עד עפר, לזה לא הזכיר עפר שלא להזכיר ירידה, אלא כחול שהוא ג"כ מכלל עפר, ומה החול כשבאים מים הזדונים מגלי הים כשרואים החול מיד יורדים ונכנעים לפניו, כך עשו שיראה אותי ירד ויכנע לפניו, וכן היה כשראה אותו אמר וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול וכו':
פסוק יג:ונחזור לעניננו וישובו המלאכים ליעקב לאמר, מאי לאמר אלא לאמר לדורות שלא יבטחו בזכיותם, שהרי יעקב הבטיחו הקב"ה שאמר והנה אנכי עמך ושמרתיך, ועכ"ז היה מתירא, שהצדיקים הם רחוקים מצדקה ואינם רוצים לאכול אלא משלהם ושונאים המתנות, כשאמר לו והנה אנכי היא מתנה ולא רצה לקבלה, ולזה אמר הצילני נא כי אם בזכותי תצילנו ומצד זכיותי, יתמעטו, ולא ישאר לבני שום זכות בגלות אחרון שהוא גלות עשו, ולזה אמר הצילני נא מיד אחי ומיד עשו לבני כשיגלו תחת ידו:
פסוק יג:ובזוהר אומר שהמלאכים הפחידוהו כדי שיתפלל שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, ז"ל וישובו המלאכים וכו' וכל כך למה אלא אינון אמרו ליה בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקיא ומתעטר בצלותיהון כדאמרי' דההוא מלאך דממנא על צלותהון דצדיקייא סנדלפון שמיה ונטיל כל אינון צלותין ועביד מנייהו עטרא לחי עלמין וכ"ש צלותהון דצדיקיא דהקב"ה אתרעי בהו ואתעבדו עטרא לאתעטרא באינון צלותין, ואי תימא משריין קדישין הוו אתיין עמיה אמאי דחיל אלא צדיקיא לא סמכין על דא אלא בצלותין ובעותין לגבי מאריהון ע"כ. אם כן לאמר לדורות כשהם בצרה שיתפללו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של ישראל:
פסוק יז:ויתן ביד עבדיו וגו'. הוציא יעקב תק"ן בהמות ממקנהו מעשר ושלחן לעשו, אמר לו הקב"ה יעקב עשית הקודש חול, אמר לפניו רבון העולמים אני מחניף לרשע שלא יהרגני, מכאן אמרו מחניפין לרשעים בעוה"ז מפני דרכי שלום ע"כ ובזוהר בלק דף ר"ב ז"ל וישא את עיניו וירא את הנשים האי קרא ברזא דחכמתא אתמר ביומא דכפורי דבני עלמא קיימי בדינא קמי קב"ה לכפרה על חובייהו וההוא מקטרגא קיימא עלייהו וחשיב לאובדא לון על חובייהו שלחין ליה ההוא דורנא, וכדין כתיב אכפרה פניו במנחה, לבתר דמקבל דורנא זקיף ההוא מקטרגא ית עינוהי וחמי לישראל. כלהון מתענן בתעניתא יחפי רגלין חמי נשין חמי ינוקין כלהו בתעניתא כלהו נקיין בנקיו, ויאמר מי אלה לך שמא קדישא, (מ"י אל"ה הם אותיות אלהים, וכוונתו לומר שאלהים הוא בעזרו כמו ששאל והיה אלהים עמדי), שאל על ינוקי ואמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, וכי אמאי אצטריך לאתבא ליה כלום, אלא כיון דמקבל ההוא שוחד אתהפך להו סניגור, זקף עינוי וחמא לישראל בגוונא דא חשיב דבגין דחילו דיליה אינון קיימי כך שאיל על ינוקי ואמר מי אלה לך ואמר הילדים, מהו מי אלה לך, אלא אמר תינח אתון דחבתון קמי מלכא אבל אלין ינוקי אמאי קיימי הכי מי אלה לך, ויאמר הילדים רוח קדישא אמר, וע"ד ויאמר זקיף טעמא בארח סתים, הילדים אשר חנן אלהים את עבדך, אלא רוח קדישא אמר אינון ינוקי דלא חבו ולא טעימו טעמא דחטאה ימסר לון קב"ה לההוא ממנא דילך וקטיל לון בלא חובא כד"א וביד עושקיהם כח וד הוא את עבדך. כיון דשמע מאינון מיד סליק לגבי דקב"ה ואמר מארי דעלמא כל ארחך בקשוט בדינא ואי דינא שריא על ישראל בגין חוביהון איהו ינקין דלא חבו לקמך אמאי מסרת לון לחבלא וקטיל לון בלא חובא וקב"ה נטיל מלוי וחס עלייהו, וההיא שעתא לא הוי אסכרא בתינוקות וההוא מקטרגא נטיל קנאה מההוא ממנא דתחות ידיה ולא ישלוט בהן, וע"ד אקדים ליה ואמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך לההוא עבדך בלא חובא ובלא חטאה ובגין דלא יהא שבחא לממנא דיליה יתיר מיניה בעא לאפקא לון מן ידוי ע"כ. יש לשאול וכי כדי שלא יהרגהו מחניף לו במעשר יחניף לו משלו ולא יעשה הקדש חולין אלא יעקב כשראה שלא באו לידו אלא בעלי מומין כמו שאמרו במדרש ואמרה תורה העשירי יהיה קודש לא יחליפנו ולא ימיר אותו וכו', אמר יעקב אינן ראויים אלו אלא לעשו שיש בו צד קדושה מצד שהוא בן יצחק, והוא בעל מום, ואולי מצד קדושה שבהן כשיבואו לידו יועיל לבטל כח הטומאה שבו, ולזה אמר אכפרה פניו במנחה אקנח מעט מן הטומאה, וג"כ מעשר חוצה לארץ אינו מן התורה, ולזה אמר וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה, ימתין עד אור הבקר, אלא לפי שהיה אותו מקום סוף תחום ח"ל קודם שיכנס לא"י כי אותו מקום הוא מחנים שהם ב' מחנות מלאכי ח"ל ומלאכי א"י, ולזה אמר ותעבור המנחה והוא לן בלילה הוא לכן רצה שתעבור המנחה בעדו בח"ל, ועכ"ז לא נחה דעתו, ולזה אמר ותעבור המנחה על פניו ועל כרחו פנים של זעם כי סוף סוף קרא עליהם שם, לזה אמר לו הקב"ה עשית מן הקודש חול ולזה ויאבק איש עמו. בתיקונים תקון נ"ו דף צ"ד אמר, מי גרם שנטפל לו שרו של עשו לפי שבמקום שלא יש בת זוגו לא יש שכינה, ולפי שלא ראה עמו שכינה נטפל לו שרו של עשו ועשאו בעל מום לפי ששלח לו בעלי מומין, ואומר ואיש כי יאכל קודש בשגגה חמישיתו יוסף וכו', ולזה קנה חלקת השדה במאה קשיטה, פירש רבינו סעדיה גאון ז"ל במאה רחלים שהוא חומש הבהמות הטהורות כי הטמאות אינם נאכלים, וקרי ביה כי יאכיל קודש לאחרים דלא כתיב יוכל:
פסוק יח:ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך וגו' יש לשאול מי אמר ליעקב כי ישאל עשו אלו השאלות עד שהוצרך לצוותם אולי יחשוב שהוא רועה אחר שהלך בשדה. ועוד לאמר לאמר ב"פ למה, ועוד למה צווי אחר לשני ולשלישי יצוה צווי אחד לכלם. אבל יעקב עשה בחכמה כשאמר לו וגם הולך לקראתך אמר הוא בא בכעס ואם אשלח המנחה לא יקבלנה ויטרוף אותה בפני זעם ואין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, אבל אני אעשה דבר שהוא מעצמו יפנה אליה, מה עשה שם בהמה דקה שהם העזים והרחלים ראשונה, וצוה לראשון שילך בדרך סלולה וישים העדר לפניו והוא אחריהם, כשיראה עשו כך על כרחו ישאל שיראה דבר תימה, וזהו ושאלך לאמר שעל כרחו ישאל ויאמר אמירה אחר אמירה. למי אתה, שאין דרך לגדל בהמה דקה אלא זרעו של אברהם, אבל שאר העמים היו רועים בהמה טמאה שנאמר ברעותו את החמורים וכו', ואנה תלך, שדרך הרועה בהמה דקה ללכת בשדות וביערים לא בדרך סלולה, ולמי אלה לפניך שדרך הרועה הולך לפני הצאן והם נגררים אחריו:
פסוק יח:ותשיב לו על שאלותיו, על שישאל למי אתה, תאמר לעבדך ליעקב, ועל מה שישאל אנה תלך ולמי אלה לפניך תאמר מנחה הוא שלוחה, לא תחשוב שאני רועה אלא מנחה ודרך המנחה להוליכה לפניו, ואחר כך תאמר והנה גם הוא אחרינו, למה תטריח עצמך ללכת לקראתו אתה והעם אשר עמך, והנה גם הוא רמז להקב"ה שבא עמו. זה צוה לראשון. אבל לשני ולשלישי אמר להם שיאמרו הנה עבדך יעקב אחרינו, אל תטריח עצמך. וצוה להם שיאמרו כן מיד, זהו במוצאכם אותו, כי לכם לא ישאל שאתם יש לכם בהמה גסה ודרכה ללכת בדרך. וזה יניח רוגזו באומרו אכפרה פניו וכו', וברבוי השאלות ובעכוב הדרך, שבעדר א' יש מאתים ועשרים בהמות וכן בב' א"כ ד' מאות וארבעים, ובג' ק"י, שיעכבוהו. ויצו את הראשון גם את השני גם את השלישי גם את כל ההולכים, לפי ששלח ה' מינים עזים רחלים גמלים ופרים ואתונות, הא' הוא של עזים, הב' הוא של רחלים, הג' של גמלים, גם את כל ההולכים הם שנים האחרים שהם של פרות ושל אתונות ולפי שעדר של אתונות הם מעטיה כללם עם של פרות, ורבוי הגמלים אפשר לומר שכמו ששלח לעשו שלח כמו כן לשרו, כי אי אפשר לשלוח לעבד ולא ישלח לשרו, ולזה הקדים העזים שהם רמז לשעיר של יום הכפורים, והוא איש שעיר, וכן אמרו במדרש שהשר שלו יש לו שער כנגד הלב, ובזמן הגאולה יפול אותו שער בתקיעת שופר, שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, וכן כתב הרב רבינו בחיי ז"ל, וכן אמרו ז"ל שכל אותם הבהמות כלם היו טרפות ובעלי מומין, וכן אמר מן הבא בידו שלא היו באין לידו אלא בעלי מומין ולזה תמצא בכולם מ' עזים מאתים רחלים גמלים פרים עשרים עיירים, כל זה ברמז לפי שהשר שלו אוכל טרפות שנאמר ובשר בשדה שהוא איש שדה, והם חלקו, טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכו':
פסוק יח:ולמה הגמלים באמצע, אמרו במדרש אמר לו הוי רואה עצמך כאלו אתה יושב על הבימה ודן אותי ואני נדון מלפניך ואתה מתמלא עלי רחמים, והכוונה לפי שהגמל הוא גבוה משאר הבהמות דמה אותו לבימה, והוא דומה לגמל שאמר הלעיטני, וגם הגמל מראה סימן טהרה בפיו, וכן היה עשו צד אביו בפיו כיצד מעשרין את המלח, גם אז"ל הרואה גמל בחלום מיתה נגזרה עליו ונצול ממנה, ולז"א לו ואני נדון מלפניך ואתה מתמלא עלי רחמים:
פסוק יח:עוד נוכל לומר מה ששם הגמלים באמצע לומר שהם כנגד הכל כמו שאמרו במדרש א"ר לוי אילו היית מחזר בכל אהלי קדר אי אתה מוצא גמלים מניקות ובניהם שלשים ראה עושרו של יעקב. ומה שהיו האתונות באחרונה כתב רבינו בחיי רמז לו שיפול באחרונה ביד בנו שנאמר עליו ועל עיר בן אתונות:
פסוק יט:מנחה היא שלוחה וגו', והנה גם הוא אחרינו. מהו רבוי גם, ועוד למה חזר הענין ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו, ועוד קודם אמר ואמרת בלשון יחיד ואח"כ אמר ואמרתם בלשון רבים. אלא א"ל יעקב כשתראו עשו תפחודוהו ותאמרו לו שלא יחשוב כי מפחדי ממנו אני שולח לו המנחה, שאיני בא אליו לבדי אלא והנה גם הוא, הקב"ה שנקרא הוא שנאמר הוא אלהינו גם כן עמו ובא אחרינו, זה תאמרו כל אחד ואחד לבדו, אבל כשתקבצו כלכם תקהו את שניו ותאמרו לו גם הנה עבדך, סופי תיבות ה"ס, שהיא כ"י הלוחמת מלחמותיו באה עמו, והקהו גם כן שניו ותאמרו לו יעקב אחרינו, בגימ' מלך המשיח ע"ה, ובזה יותש כחו, וכן אמר לו יעקב בעצמו עד אשר אבא אל אדוני שעירה, שרמז מפלתו ומפלת צור הסמוך לירושלים, שעיר"ה בגימ' היא מפלה לאדום ולצור. וצוה להם שלא יאמרו דבר זה אלא בקבוץ כלם יחד, אבל הראשון שהוא יחיד לא יאמר אלא והנה גם הוא, שהקב"ה שומרו ובא עמו לבד שלא יהרג, וכששמעו ארבע מאות איש כן הלכו להם. ובמדרש אמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה וארבע מאות איש היכן היו נשמטו אחד אחד בפני עצמו אמרו לא נכוה בגחלתו, היכן פרע להם הקב"ה בענין דוד שנאמר ולא נותר מהם איש כי אם ארבע מאות איש אשר רכבו על הגמלים:
פסוק כה:ויותר יעקב לבדו. אז"ל אל תקרי לבדו אלא לכדו, מאין בא לו זה הכד, כשיעקב שם האבנים מראשותיו והשכים בבקר ומצאן אבן אחת ונתבצר לו כד של שמן ויצק על ראשה וחזר הכד ונתמלא אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה ואמר אין זה ראוי להניחו כאן, והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרן ובניו והמלכים ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז"ל זה לי לדורותיכם, והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו כד השמן לא תכלה, והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא, כשראה יעקב שכל כך נסים עתיד להיות בו סכן עצמו והביאו, כן מצאתי:
פסוק כה:ויאבק איש עמו. שאלו בזוהר איך נתאבק עמו והוא שרו של עשו והוא מלאך והכתוב אומר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. ומתרץ כי המלאכים כשבאים לזה העולם הם מתלבשים בגשמות, כמו המלאכים שבאו אצל אברהם שאכלו ושתו ומשה רבינו כשעלה למרום ג' פעמים לא אכל ולא שתה ע"כ, לזה נאמר ויאבק איש ולא מלאך שנתלבש בגשמות. עוד ויאבק איש עמו א"ר חייא שרו של עשו היה ויש אומרים מיכאל היה, א"ל שלחני כי עלה השחר באו כתות כתות של מלאכי השרת א"ל למיכאל עלה כי הגיע עת הזמרה אם אין אתה פותח בשיר נמצא השיר בטל התחיל מתחנן ליעקב א"ל בבקשה ממך שלח אותי, שלא ישרפוני מלאכי השרת שבערבות בשביל עכוב השיר, א"ל לא אשלחך כי אם ברכתני, א"ר בשעה שהיו מתאבקים רצת כת של מיכאל לסכנו עד שנגלה עליהן הקב"ה וכיון שראה להקב"ה תשש כחו שנאמר וירא שראה להקב"ה ויגע בכף ירכו, א"ל הקב"ה למיכאל יפה עשית לכהן שלי בעל מום, א"ל רבש"ע והלא אני הנך, א"ל אתה כהן ברקיע והוא כהן בארץ, מיד קרא מיכאל לרפאל א"ל חברי בבקשה ממך. עמוד עמי בצרה שאתה ממונה על הרפואות וירד ורפאו, וי"א שמש שעתיד לזרוח לצדיקים ולרפאותם מחוליין הזריח לו הקב"ה ורפאו דכתיב ויזרח לו השמש, לו דייקא לרפאותו זרחה, א"ל למיכאל למה עשית כן לבני בכורי, א"ל לפניו לכבודך עשיתי, פירוש כדי שיניחני לומר השיר, א"ל מעכשיו תהא ממונה עליו ועל זרעו עד סוף כל הדורות הה"ד כי אם מיכאל שרכם ע"כ במדרש. וכן ויאבק אי"ש נוטריקון יש אומרים, ויאבק בגימ' מיכאל היה עם ב' מלות:
פסוק כז:ויאמר שלחני כי עלה השחר. במדרש אמרו שאמר הגיע זמני לומר שירה השחר הרחש זמרה דרחשן שפוותיה. ובזוהר אמר רב הכא אית לאסתכלא דודאי שולטנותה דיליה לאו איהו אלא בלילא וחשוכא, ורזא דא מפחד בלילות, ר"ל איהו ונוקביה ובגין כך לא שליט אלא בליליא, ודא דאמר ויאמר שלחני כי עלה השחר בגין דכד אתי צפרא ואתעבר שולטנא דחשוכא דליליא כדין עאל איהו ואוכלוסיה בנוקבא דתהומא רבא דלסטר צפון עד דאתי צפרא ועל דא הוה דחיק לומר כי עלה השחר הרחש דשרץ לא שליט אלא בליליא ולא ביממא ע"כ:
פסוק לג:על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מצאתי כתוב כי שס"ה גידים יש באדם וכל אחד שולט יומו וגיד הנשה שולט יום ט' באב לכך נחרב הבית בראשונה ובשניה בט' באב נגד ב' גידים של ימין ושל שמאל שהלכה כחכמים שאמרו נוהג בשניהם, ולזה אנו מתענין בו בה' ענויים להתיש כחו וכל האוכלו כאילו לא התענה תשעה באב, וכל האוכל בתשעה באב כאילו אכל גיד הנשה, ונותן לו כח לקטרג ולשלוט ביומו ולזה מתענין בענויין שלא להניח לו שום כח ע"כ. ומה שנגע באותו מקום הוא מפני שאחזו בערלה ומצאו מהול לכך לא יכול לו ויגע בכף ירכו לפי שנשא שתי אחיות, כאומרם ז"ל אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה, ולזה אמר ויגע בכף ירך יעקב, וחזר ואמר כי נגע בכף ירך יעקב לומר שנגעו בשתי אחיות. וכתב רבינו בחיי ז"ל על שם הפילוסוף מחכמי תורתינו האריך ואמר כי שם יעקב מורה על השפלות מלשון וידו אוחזת בעקב שהוא סוף הגוף, ושם ישראל מורה על שררה ומעלה, ואמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה שהנפש השכלית ראויה שתמשך אחר שכל הפועל לא יתעסקו תלמידי ישראל בענין תאות הגשמיות לפי שנמשלו לגיד הנשה, וידוע כי התלמידים קרויים בנים וכבר ידעת כי גידי הבהמה הם חזקים מאד כחבלים, והכתוב המשיל העון לחבל שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא, לפי שתחילתו חלוש גם סופו הולך וחזק ומתוך חוזק התאוות ישכח הש"י, ועל כן תראו בשתי מלות אלו גי"ד הנש"ה. ויחס בו האכילה ואמר ע"כ לא יאכלו כי ערבות חוש הטעם ותענוגו אינו אלא לפי שעה, ומן הידוע כי המיעוט בו יפה ונעים שבו קיום הגוף והיתרון ממנו הפסד וחרבן הגוף, כי אין בגידין בנותן טעם תמידי כי טעמם כלה ואבד ומחריבין הגוף, כן יקרה לאדם עם שאר תאותיו. אשר על כף הירך, לפי שכל הגוף נשען עליו, כן יכנסו כל שאר התאוות בכל לשון אכילה, ואמר עד היום הזה כי נהוג בני אדם בעולם הזה בתאוות הללו עד הגיעם לעולם הבא הנקרא יום, ואמר הזה כלומר אחר הפרדו מן העולם הזה. כי נגע בכף ירך יעקב, כלומר שהרי עלתה במדרגת הנפש השכלית למדרגת השכלים הנפרדים מן החומר אין ביניהם הפרש אלא היותה משותפת בחומר, זהו פירוש כי נגע בכף ירך יעקב, ועל כן הזכיר יעקב. ויחס כף ירך ליעקב לא לישראל מפני ששם יעקב מורה שפלות ועל בקשת הענינים הגשמים השפלים, ושם ישראל מורה על שררה ועל בקשת המושכלות, על כן לא יאכלו בני ישראל ע"כ. ודע כי שס"ה מצות לא תעשה רמוזים בכ"י יסו"ד, והוא לא יכול להחזיק בהלאוין שכתובים בלוח שני, ולפי שהם כתובים מיום שנברא העולם כאמרם עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות הכתב והמכתב והלוחות, לא היה לו כח להחזיק בהם והחזיק בשאר הלוח שמנינם ש"ס כמנין הנש"ה, ובפרט כשבא ביאת איסור כי אע"פ שהוא מהלאוין שכתובים בלוח שני בזה בפרט יש לו אחיזה, ולזה אמר אשר על כף הירך שהוא על הגיד שהוא הברית שהוא שוכב על הירך, ולזה הנש"ה גי' שנ"ו שהוא דבור שני מלוח שני, ולזה אז"ל לא תנאף לא תהנה לאף, זהו ויגע בכף, כלומר כשאמר יעקב גרת"י תרי"ג שמרתי נגע בכף ירכו, רמז לו לזה כלומר הירך שהוא רמז לב' אחיות כאמרם ז"ל אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה ובנגיעתו נתקע בכף למעלה שלא יטמאו:
פסוק לג:גם מצאתי כתוב ד' צומות רמוזים, ואמר על כן לא יאכלו בני ישראל, אלא מתענין, א"ת אב תשעה, גי"ד דר"ת ג' דתשרי, י' בטבת, גי"ד בגי' י"ז, היינו י"ז בתמוז, שעולים ל"ט, ותרגום ארור ל"ט, ועתידין להתהפך לימים טובים והיינו לי"ט לימים טובים, ול"ט הוא ט"ל. וכתוב בספר החסידים על כן לא יאכלו בני וכו', שהם גרמו לו שהניחוהו לבדו ונזוק ע"כ:
פסוק לג:עוד מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות, ולזה כשאמר לו יש לי רב אחי ונתמעטה המנחה בעיניו אמר לו יעקב זו אינה עיקר העיקר הוא מה שבידי ולקחת מנחתי מידי שהם האבנים טובות ומרגליות, אלו נקראים מנחה, ולעדרים קראם ברכה שנאמר קח נא את ברכתי על שם שהם מתברכים, כאומרם ז"ל למה נקראו עשתרות שמעשרות את בעליהן. וכשאמר לו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי וגו', אמר לו על דרך סגי נהור, אמר לו בעיניך הרבה אבל בעיני אינו כלום יש לי רב, עד שאמר לו יש בידי דבר אחר שהם האבנים שלא מסרתי אותם לשלוחים אלא הם בידי ולקחת מנחתי מידי:
