פסוק א:לבניו. הם בני בנותיו:
פסוק ב:ויפגעו בו מלאכי אלהים. לעזרו בדרך והוא לבדו ראה מחנה המלאכים סביב מחנהו, על כן קרא שם המקום מחנים, על שם שנים אחד שלו ואחד של מלאכים:
פסוק ד:וישלח. הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל, וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם, ואלה המלאכים הם מעבדיו:
פסוק ה:כה תאמרון לאדוני. אמר כן להם עד שיתברר אצלם שהוא אדוניו וידברו עמו בדרך מוסר העבד:
פסוק ה:ואחר עד עתה. האל"ף סימן המדבר, והנוח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השרש, וכן "אני אהבי אֵהָב" (משלי ח יז), כי כבד על הלשון להוציא ב' אלפין והוא מהבנין הקל:
פסוק ו:שור וחמור. שם המין:
פסוק ו:ואשלחה להגיד. כי רצוני לעשות כל אשר יצוה וזה טעם למצוא חן:
פסוק ז:גם הולך לקראתך שהוגד לו שאתה בא:
פסוק ח:ויצר לו זה הדבר מהבנין הכבד כמו "והצר לך" (דבר כח נב]:
פסוק ח:ויחץ. נפתח היו"ד בעבור אות הנרו הבא אחריו, כמו "וַיַעַל משה" (שמות יט כ)
פסוק ט:מחנה. זכר ונקבה כבית ומקום:
פסוק ט:והיה המחנה הנשאר לפלטה. אולי יהי' שיברחו או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת, או יבוא להם רָוַח והצלה מד', וכמוהו "אם תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה" (ש"ב יו"ד, יא), ומה שאמר רבינו שלמה שיהיה לפליטה בעל כרחו הוא דרך דרש, ואם השם אמר לו "והיה זרעך כעפר הארץ" (בראשית כח, יד) לא ידע אם על אלה או על אחרים, כי הנה יוסף כאשר נמכר היה יעקב חי והוא לא ידע, כי אין הנביא יודע הנסתרות, אם לא יגלה לו השם, ואלישע אמר "וד' העלים ממני" (מ"ב ד כז), גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב והשם הבטיחו, והוא אומרו ואהיה עמך (בראשית לא ג), גם זה פי' ואיטיבה עמך, שיתכן שימלט הוא לבדו, ועוד ידענו כי כל עון קטן וגדול כנגד העושה, ע"כ העון הקל לגדול יקרא גדול, ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו, ובעבור זה לא יהיה השם עמו, ואל תתמה, כי הנה משה שאין למעלה ממנו והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים, ובעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו:
פסוק יא:קטנתי. כמו "גם יכלתי" (בראשית ל, ח) והטעם פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים, וכבר פירשתי חסד ואמת:
פסוק יב:והכני. משרת עצמו ואחר עמו, כמו "ושני אנשים שרי גדודים הי' בן שאול" (ש"ב ד ב), וכן הוא והכני והכה אם על בנים:
פסוק טו:עזים מאתים. בצאן שם הנקבות עשר לזכר, ולפרים ד', ולעירים שנים כי ידע תולדותם:
פסוק יז:ורֶוַח תשימו. הפרש, וקרוב ממנו "כי היתה הרוחה" (שמות ח יא), הפרשה בין מכה למכה כמו "וְרָוַח לשאול" (ש"א טז כג):
פסוק יח:ושאלך לאמר. כמו כי אַהַבְך (דבר' טו טז):
פסוק כ:גם את כל ההולכים. כי חמש הי' שם:
פסוק כ:במוצאכם. נפתח הצדי"ק בעבור אות הגרון ואם אין כמוהו:
פסוק כא:כי אמר. יעקב בלבו, ואלה דברי משה,
פסוק כא:ופי' אכפרה פניו אכסה ואסתיר, ופניו כעסו וכן "ופניה לא הי' לה עוד" (ש"א א יח):
פסוק כג:ויעבר את מעבר יבק. הוא עבר בתחלה, ואחר כך לקח נשיו ובניו והעבירם, והנה פי' ויעבר כבר עבר, ושב באחרונה לבקש אם נשאר כלום:
פסוק כה:ויאבק. מגזרת אבק, עד שעלה אבק ביניהם:
פסוק כה:עד עלות השחר. עד סור שחרות הלילה, וי"א כי שחר רמות אור והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש וכן "אשר אין לו שחר" (ישעי' ח כ):
פסוק כו:כי לא יכול לו. המלאך:
פסוק כו:ויגע בכף יריכו. של יעקב:
פסוק כו:ותקע. כמו "פן תקע נפשי ממך" (ירמי' ו יח), סרה כף הירך ממקומה:
פסוק לג:בגיד הנשה. ידוע כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל, ואין בו ספק כי אם לחסרי הדעת ותולדות שמפרשים שהוא האבר. ויפרשו הנשה מגזרת נשים לדעת זה המלאך שנראה ליעקב שהוא גוף יתבאר לך אם השם יפקח את לבבך בפ' "כי שמי בקרבו" (שמות סג כא):
