א שִׁמְעוּ־זֹ֣את בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הַנִּקְרָאִים֙ בְּשֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִמֵּ֥י יְהוּדָ֖ה יָצָ֑אוּ הַֽנִּשְׁבָּעִ֣ים ׀ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֗ה וּבֵאלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א בֶאֱמֶ֖ת וְלֹ֥א בִצְדָקָֽה׃ ב כִּֽי־מֵעִ֤יר הַקֹּ֙דֶשׁ֙ נִקְרָ֔אוּ וְעַל־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נִסְמָ֑כוּ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ ג הָרִֽאשֹׁנוֹת֙ מֵאָ֣ז הִגַּ֔דְתִּי וּמִפִּ֥י יָצְא֖וּ וְאַשְׁמִיעֵ֑ם פִּתְאֹ֥ם עָשִׂ֖יתִי וַתָּבֹֽאנָה׃ ד מִדַּעְתִּ֕י כִּ֥י קָשֶׁ֖ה אָ֑תָּה וְגִ֤יד בַּרְזֶל֙ עָרְפֶּ֔ךָ וּמִצְחֲךָ֖ נְחוּשָֽׁה׃ ה וָאַגִּ֤יד לְךָ֙ מֵאָ֔ז בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא הִשְׁמַעְתִּ֑יךָ פֶּן־תֹּאמַר֙ עָצְבִּ֣י עָשָׂ֔ם וּפִסְלִ֥י וְנִסְכִּ֖י צִוָּֽם׃ ו שָׁמַ֤עְתָּֽ חֲזֵה֙ כֻּלָּ֔הּ וְאַתֶּ֖ם הֲל֣וֹא תַגִּ֑ידוּ הִשְׁמַעְתִּ֤יךָ חֲדָשׁוֹת֙ מֵעַ֔תָּה וּנְצֻר֖וֹת וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃ ז עַתָּ֤ה נִבְרְאוּ֙ וְלֹ֣א מֵאָ֔ז וְלִפְנֵי־י֖וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתָּ֑ם פֶּן־תֹּאמַ֖ר הִנֵּ֥ה יְדַעְתִּֽין׃ ח גַּ֣ם לֹֽא־שָׁמַ֗עְתָּ גַּ֚ם לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ גַּ֕ם מֵאָ֖ז לֹא־פִתְּחָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ כִּ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ בָּג֣וֹד תִּבְגּ֔וֹד וּפֹשֵׁ֥עַ מִבֶּ֖טֶן קֹ֥רָא לָֽךְ׃ ט לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ אַאֲרִ֣יךְ אַפִּ֔י וּתְהִלָּתִ֖י אֶחֱטָם־לָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הַכְרִיתֶֽךָ׃ י הִנֵּ֥ה צְרַפְתִּ֖יךָ וְלֹ֣א בְכָ֑סֶף בְּחַרְתִּ֖יךָ בְּכ֥וּר עֹֽנִי׃ יא לְמַעֲנִ֧י לְמַעֲנִ֛י אֶעֱשֶׂ֖ה כִּ֣י אֵ֣יךְ יֵחָ֑ל וּכְבוֹדִ֖י לְאַחֵ֥ר לֹֽא־אֶתֵּֽן׃ יב שְׁמַ֤ע אֵלַי֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל מְקֹרָאִ֑י אֲנִי־הוּא֙ אֲנִ֣י רִאשׁ֔וֹן אַ֖ף אֲנִ֥י אַחֲרֽוֹן׃ יג אַף־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִֽימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃ יד הִקָּבְצ֤וּ כֻלְּכֶם֙ וּֽשֲׁמָ֔עוּ מִ֥י בָהֶ֖ם הִגִּ֣יד אֶת־אֵ֑לֶּה יְהוָ֣ה אֲהֵב֔וֹ יַעֲשֶׂ֤ה חֶפְצוֹ֙ בְּבָבֶ֔ל וּזְרֹע֖וֹ כַּשְׂדִּֽים׃ טו אֲנִ֥י אֲנִ֛י דִּבַּ֖רְתִּי אַף־קְרָאתִ֑יו הֲבִיאֹתִ֖יו וְהִצְלִ֥יחַ דַּרְכּֽוֹ׃ טז קִרְב֧וּ אֵלַ֣י שִׁמְעוּ־זֹ֗את לֹ֤א מֵרֹאשׁ֙ בַּסֵּ֣תֶר דִּבַּ֔רְתִּי מֵעֵ֥ת הֱיוֹתָ֖הּ שָׁ֣ם אָ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ׃ יז כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה גֹּאַלְךָ֖ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מְלַמֶּדְךָ֣ לְהוֹעִ֔יל מַדְרִֽיכֲךָ֖ בְּדֶ֥רֶךְ תֵּלֵֽךְ׃ יח ל֥וּא הִקְשַׁ֖בְתָּ לְמִצְוֺתָ֑י וַיְהִ֤י כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ וְצִדְקָתְךָ֖ כְּגַלֵּ֥י הַיָּֽם׃ יט וַיְהִ֤י כַחוֹל֙ זַרְעֶ֔ךָ וְצֶאֱצָאֵ֥י מֵעֶ֖יךָ כִּמְעֹתָ֑יו לֹֽא־יִכָּרֵ֧ת וְֽלֹא־יִשָּׁמֵ֛ד שְׁמ֖וֹ מִלְּפָנָֽי׃ כ צְא֣וּ מִבָּבֶל֮ בִּרְח֣וּ מִכַּשְׂדִּים֒ בְּק֣וֹל רִנָּ֗ה הַגִּ֤ידוּ הַשְׁמִ֙יעוּ֙ זֹ֔את הוֹצִיא֖וּהָ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אִמְר֕וּ גָּאַ֥ל יְהוָ֖ה עַבְדּ֥וֹ יַעֲקֹֽב׃ כא וְלֹ֣א צָמְא֗וּ בָּחֳרָבוֹת֙ הֽוֹלִיכָ֔ם מַ֥יִם מִצּ֖וּר הִזִּ֣יל לָ֑מוֹ וַיִּ֨בְקַע־צ֔וּר וַיָּזֻ֖בוּ מָֽיִם׃ כב אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר יְהוָ֖ה לָרְשָׁעִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
שמעו זאת בית יעקב וכו' עד סוף הנבואה. אחרי שזכר הנביא חורבן בבל וסבותיו בא להוכיח את אנשי בני יהודה ואנשי ירושלם על חטאתם לפי שהיו נלכדים ואשמים באותם הדברים שזכר מבני בבל, אם מהגאוה ואם מהע"ז, ולכן אמר שמעו זאת בית יעקב וידוע כמו שזכרתי פעמים שיעקב הוא השם שקרא יצחק אבינו לפי שהיתה ידו אוחזת בעקב עשו, ועשו גם הוא אמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים (בראשית כז, לו) לפי שיעקב הוא שם נאמר לגנאי, אמנם ישראל הוא שם שררה ומעלה ואדנות כמו שאמר כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל (שם לב, ל), ולכן אמר הנביא כנגד אנשי ירושלם שבמעשיהם היו בית יעקב נוהגים מנהג העקבה והרמאות עם היות שהם לכבוד ולתפארת נקראים בשם ישראל, והוא אומרו שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל, עוד אמר וממי יהודה יצאו הנשבעים וגומר לפי שבני יהודה היו נקראים כן לומר שהיו בעלי אמת ואמונה ומודים באמת לא ימצא בפיהם לשון תרמית, כי זה הוא כולו נרמז בשם יהודה מלשון הודה ולא בוש, גם היו נקראים בני יהודה מפאת השבח וההודאה שהיו מודים ומשבחים לאלהיהם וכמאמר לאה בביאור שם יהודה הפעם אודה את השם (בראשית כט, לה), וכאלו אמר וממי יהודה יצאו ומפני כן נשבעים בשם ה' ובאלקי ישראל אבל שבועתם והודאתם היא לא באמת ולא בצדקה וכמאמר ירמיהו (ירמיה ה, ב) ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו.
פסוק ב:
עוד אמר כי מעיר הקדש נקראו ועל אלקי ישראל נסמכו רוצה לומר שהיו מתפארים בעצמם שהיו מאנשי ירושלם הקדושה ושהיו עם קדוש לאלקים מעון השכינה ומקור הנבואה, (ג) ועל זה אמר הראשונות מאז הגדתי רוצה לומר אמת הוא שירושלם עיר הקדש ושאתם הייתם עם אלקים ולכן הראשונות מאז הגדתי, ולא אמר זה על סנחריב לבד כמו שפירשו המפרשים כי אם על ענין האבות ונבואות משה ועתידותיו, ועליהם אמר ומפי יצאו ואשמיעם פתאום עשיתי ותבאנה, אבל עתה אינך מאותה המדרגה הקדושה לא מפאת העיר ולא מפאת העם וזהו אומרו (ד) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך כלומר הלא ידעתי ונגלה לפני כי קשה אתה במעשיך ואינך נכנע לעשות תשובה כי גיד ברזל ערפך כאילו אין לו חוליות ולא תוכל להחזירו, וכן מצחך נחושה שלא תבוש ולא תכלם כי העזות נראה במצח ובפנים, וכמ"ש חזקו פניהם מסלע (ישעיה מח, ד), וגם אמר ומצחך נחושה שלא יבוש לדבר כזבים, הנה אם כן זכר הנביא כאן שישראל היו מתפארים בג' שמות בשוא ודבר כזב, כי המה היו נקראים ישראל והם היו עקבנים ורמאים, היו נקראים בני יהודה מודים על האמת ומודים ומשבחים לאלהיהם ולא היו כן כי כל שבועתם ודבריהם היו לא באמת ולא בצדקה, עוד היו נקראים קדושים להיותם מעיר הקדש ועל אלקי ישראל נסמכו וכאלו הם כולם קדושים. ובתוכם ה', ועם היות שהיה צודק זה בימים הראשונים ימי האבות ומשה הנה עתה אינם כן כי הם קשים וגיד ברזל ערפם ומצחם נחושה, וכל זה מהנביא הקדמה למה שיאמר והוא הנה בעבור זה להיותכם בית יעקב ולא ישראל ונשבעים לא באמת ומצחם נחושה, לכן הגדתי לך הדברים האלה קודם היותם, והוא אומרו (ה) ואגיד לך מאז בטרם תבא השמעתיך כדי שכאשר יבאו העתידות ההם לא תאמר שפסלך ועצביך הוא עשם וזהו פן תאמר עצבי עשם ופסליי ונסכי צום, כי מאחר שהנביא יעד עליהם שנים רבות טרם בואם הוא מופת חותך שמהאלקים הוא הדובר בו והוא אומרו (ו) שמעת חזה כולה ואתם הלא תגידו אותה לבניכם ובניכם לבניהם השמעתיך חדשות מעתה ונצורות ולא ידעתם רוצ' לומר השמעתיך חדשות מעתה והם מפלת סנחריב ומחרבן בבל וענין כורש, ואומרו עליהם מעתה רוצה לומר שהיו קרובות לבוא, ואמר ונצורות על הגאולה העתידה שהם דברים סתומים וחתומים ושמורים לעת קץ וכמו שכתב מרע"ה הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרתי (דברים לב, לד), ועל כולם אמר ולא ידעתם כלומר שלא היית יודע אותם אם לא מפי הנבואה ואיך תאמר אם כן פסלי עשם, (ז) ואמנם אומרו עתה נבראו לא מאז ולפני יום הוא לפי שהידיעה כמו זכר הפלוסוף היא תלויה בנמצא וקנויה מהמציאות, ולכן הדבר קודם היותו לא הוא ולא סבותיו לא יהיה דרך לאד' לדעתו, ולזה אמר כנגד אותם הפושעים המיחסים הדברים לפסילים אין לכם שתאמרו שלא תוכלו לדעת הדברים האלה לפי שאין להם מציאות כלל, אינו כן כי עתה נבראו כי בעת שיצאו מפי השם ונגזרו מלפניו כבר יש להם מציאות שתתלה בו הידיעה, וזה אומרו עתה נבראו ולא מאז רוצה לומר ולא קודם לכן כי גליות ישראל וגאולתם נבראו ונגזרו לפניו יתברך מעת חטאתם עם היות שעדיין לא הגיע זמנם והוא אומרו ולפני יום, ועם כל זה ולא שמעתם לפי שאין לכם נבואה ולא אלוה מגיד אותה ולכן אמר כמהתל פן תאמר הנה ידעתין כלומר האם תאמר שכבר היית יודע כל זה באמת אינו כן.
פסוק ח:
גם לא שמעת גם לא ידעת גם מאז לא פתחה אזנך, והנה אמר בזה ג' לשונות אולי יהיה כנגד השלש גליות והתחיל מהאחרון מהם באומרו גם לא שמעת הגלות הגדול העתיד להיות והגאולה האחרונה הכוללת, גם לא ידעת בגלות בבל וגאולתו ע"י כרש כמו שזכרתי, גם מאז לא פתחה אזנך בגלות מצרים שכבר עבר זה שנים רבות שלא נתגלה לך ענינו ואמתתו כי אם מפי הנבואה, והצד השוה בכולם כי ידעתי בגוד תבגוד ופושע מבטן קורא לך כלומר שכל אחד מהגליות היו על חטאתיך ובגידותיך כי גם גלות מצרים היה בחטאת השבטים ולכן אמר ופושע מבטן קורא לך, ואני לא הענשתי אותך כדי חטאתיך (ט) לפי שלמען שמי אאריך אפי אליך בגלות ולא אביאך לידי כליה, ותהלתי אחטם לך רוצה לומר למען תהלתי אסתם חוטמי שלא לצאת עשן אפי, וזה משל לכבישת הכעס, (י) ועם היות שהנה צרפתיך בצרות רבות ורעות הנה לא צרפתיך כדמיון צורף הכסף שדרכו להסיר ממנו כל הסיגים, כי אלו הייתי עושה כן לא היה נשאר בכם עד אחד אבל עניתי הרשעים ולא השמדתי לגמרי, וזהו אמרו בחרתיך בכור עוני רוצה לומר בחרתי לבחונך בכור עוני לא בכור הזהב, (יא) וכל זה עשיתי למעני כי איך יחל כבודי לעיני הגוים בכליון עמי ונחלתי ואם תאמר שאקח לי עם אחר לעם זה בלתי ראוי כי כבודי לאחר לא אתן, (יב) ולכן שמע אלי יעקב וישראל מקוראי כלומר אם תאבו ושמעתם תזכו לשני השמות, לשם יעקב שקרא לכם אביכם יצחק. וישראל הוא השם שאני קראתי לכם, דעו נא וראו שאין ראוי לכם שתעזבו אותי ותלכו אחרי האלוהות החדשים כאלו נתחדש כח אלקות בעולם ולמה תכחישו ותספקו בייעודי, הלא ידעת' כי אני הוא אני הוא ראשו' אף אני אחרון ולא נאמר בשם יתברך ראשון ואחרון כי אם בבחינת פעולותיו ולכן אמר אני ראשון שבראתי את העולם אחר האפס המוחלט שהיא הגדולה והראשונה שבפליאות, ואני אחרון שאעשה הגאולה האחרונה ותחיית המתים באחרית החלד, ואולי אמר אחריו בערך הפסד העולם שישאר הוא יתברך לבדו (יג) וזהו אומרו אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואמר בארץ לשון יסוד לפי שהיא המרכז הנח שעליו יסוב הגלגל, וטפחה שמים רוצה לומר תכן אותם בטפחו וכמו שאמר ושמים בזרת תכן (ישעיה מ, יב), ואומרו קורא אני אליהם יעמדו יחדו פירושו לפי שאני עשיתים מאין לכן אעשה בהם כרצוני ובעת שאקראם למלאת רצוני יעמדו לפני כעבדים.
פסוק ח:
ובבראשית רבה (פרק דר"א פרק יט פ"א) בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה ואח"כ נבראת הארץ שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וב"ה אומרים הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים שנאמר לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעמא לבריאה שמים קדמו שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ לשכלול הארץ קדמה שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, אמר רבי שמעון בן יוחאי תמה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריאת שמים וארץ, אלא שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו, ע"כ.
פסוק יד:
ואמר הנביא הקבצו כולכם ושמעו וגומר כלומר כיון שהדבר כן שהכל בידו יתברך כחומר ביד היוצר הקבצו כולכם ושמעו מי בהם הגיד את אלה רוצה לומר אם השמים במערכות' ע"י הוברי שמים ואם הארץ ע"י חכמיה מי בהם הגיד את אלה הדברים אשר יעדתי, והוא שה' אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו בכשדים, והמפרשים פירשו זה על כורש שאהבו השם ויעשה חפצו בבבל וזרועו בכשדיים לכובשם, שעליו אמר אף אני דברתי אף קראתיו והביאותיו והצליח דרכו, ויותר נכון לפרש ה' אהבו על ישראל כמו שתרגם יונתן כי לפי שזכר למעלה ענין ישראל וענויו בגלות והגאולה העתידה לבא עליו אמר שה' אהבו, ולכן יעשה חפצו בבבל להחריבה ולנקום נקמתה וזרועו בכשדים לתתם לטבח על אשר הרעו לישראל, ומאשר אמר הכתוב וזרועו כשדים ולא אמר וזרועו בכשדים אפשר לפרש שגם זה ממה שכתב למעלה הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, ולכן אמר שה' אהבו לישראל ואשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג, יג), ולכן יעשה הקב"ה חפצו בבבל רוצה לומר עם בבל שהביאו להחריב את ישראל, והיה זרועו כשדים כלומר כלי מפצו ושבט אפו כי הוא יתברך אשר הביא את נבוכדנצר על ירושלם, (טו) וזהו אני אני דברתי וכפל מלת אני להגיד שהוא יתברך המחריב עתה את בבל הוא עצמו דבר אף קרא, והביא נבוכדנצר על ירושלם והצליח דרכו. וה"ר אברהם אבן עזרא פירש קראתיו לכורש.
פסוק יד:
ואמר הנביא לא יוכל אדם מכם להכחיש זה כי (טז) לא מראש בסתר דברתי רוצה לומר כשהתחיל נבוכדנצר להתגבר על ישראל לא היו הנבואות נסתרות בעינינו, כי הנה הנביאים יעדו על בואו בחטאת ישראל, ולכן אמר הנביא ישעיהו על עצמו מעת היותה שם אני רוצה לומר מעת שנגזר חרבן ירושלם ע"י נבוכדנצר אני נבאתי אותו בפרסום גדול, וגם עתה בחרבן בבל ובמעל' כורש ה' אלקים שלחני ורוחו והיה תכלית שליחותו מה שזכר מיד (יז) כה אמר ה' גואלך קדוש ישראל וגומר שהוא יגאלך מגלות בבל על ידי כורש, והוא מלמדך להועיל כלומר שבשובך לירושלם לא תוסיף לחטא אבל תהיה מלמודי השם יתברך כי הוא מדריכך בדרך תלך, ואל יקשה בעיניך שתהיה החזרה לירושלים לבנין בית שני אנשי מצער וגם שבשובכם שמה תהיו נכנעים למלכי פרס, (יח) כי ה' אמר לוא הקשבת למצותי הנה עם היותך עתה נכנע למלכי פרס יהי כנהר שלומך וצדקתך בגלי הים, (יט) ואמנם למיעוט העם יהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעותיו שהמעות הם החול, או שאמר כמעותיו על הדגים כי הוא זכר גלי הים והחול אשר על שפתו ועל חלקי הים הפנימים או על הדגים שבו אמר כמעותיו, ואם תפחדו מהגלות שיבא גם על בית שני הנה בהטיבכם דרכיכם כמ"ש לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני וכנוי שמו הנשמד חוזר לזרעו של ישראל שזכר, לכן (כ) צאו מבבל ברחו מכשדים רוצה לומר אל תפחדו מלחזור לירושלם ואל תחפצו לשבת בבבל בגלותכם צאו מבבל וברחו מכשדים לא בריחת פחד כבורחים בהחבא אבל בקול רנה תצאו משם, הגידו והשמיעו זאת רוצה לומר זאת הנבואה אשר הגדתי לכם הוציאוה עד קצה הארץ לפרסמה, אמרו גאל ה' עבדו יעקב כי אין זה פעל כורש כי אם פעל האל הגואל, ותהיה השגחתו עליהם כל כך שלא יחסרו דבר והוא אומרו (כא) ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ר"ל לא קראם צמא אע"פ שבחרבות הוליכם לפי שמים מצור הזיל למו, ויבקע צור ויזובו מים, וכל זה משל שעם היות עולי הגול' רעבי' גם צמאי' עניים מרודי' הנה השם ית' יספיק להם כל צרכם לאהבתו אותם, (כב) אמנם לאנשי בבל אין שלום אמר ה' לרשעים כי יהיה להם הדבר כולו בהפך. הנה התבארה הנבואה הזאת על פי פשוטה.