א וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃ ב רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃ ג יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבְנְיָמִֽן׃ ד דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃ ה וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃ ו וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃ ז וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ ח וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃ ט וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃ י הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃ יא וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃ יב וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יג וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃ יד וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃ טו וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃ טז וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖יא וָחָֽיָה׃ יז וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ יח וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ יט וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃ כ וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃ כא וַיְהִ֕י כִּֽי־יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃ כב וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

כלי יקר

שלמה אפרים מלונטשיץ

פסוק א:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה. הוֹסִיף וָי״ו בְּמִלַּת ״וְאֵלֶּה״, גַּם אָמַר מִתְּחִלָּה ״הַבָּאִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״ לְשׁוֹן עָבָר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה (בראשית נ כו) ״וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם״, וְאַחֲרֵי מוֹת יוֹסֵף לֹא הָיוּ פְּנֵי הַמִּצְרִים עִם יִשְׂרָאֵל כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וְהָיוּ מַרְגִּישִׁים אָז הַבִּיאָה לְמִצְרַיִם כְּאִלּוּ בָּאוּ בַּפַּעַם הַהוּא לְמִצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאֵלֶּה״ מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, שֶׁמִּצַּד מִיתַת יוֹסֵף דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו הֵמָּה בָּאִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹסֵף מֵת, הִנֵּה יַעֲקֹב לֹא מֵת, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֵת יַעֲקֹב״, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן עִם יַעֲקֹב וּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עָמַד לָהֶם, וּזְכוּת מָה שֶׁהָיוּ גְּדוּרִים מֵעֲרָיוֹת וְלֹא רָצוּ לִשָּׂא מִן הַמִּצְרִיּוֹת שְׁטוּפֵי זִמָּה, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים כֻּלָּם קֹדֶם בּוֹאָם לְמִצְרַיִם, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״.
פסוק א:
וְהַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ (רבינו בחיי א) ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״, אִישׁ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אִישׁ מִלְחָמָה״ (שמות טו), וּבֵיתוֹ – וּבֵית דִּינוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יג כא) ״וַה׳ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם״, הוּא וּבֵית דִּינוֹ (זהר דף מו). וּמַה עִנְיַן בֵּית דִּינוֹ לְכָאן? וְנִרְאֶה שֶׁבָּא לְהַבְטִיחָם שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּהֶם ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״ (בראשית טו יד). עַל כֵּן בָּאוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ עִמָּהֶם לְהַבְטִיחָם כִּי ה׳ נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם.
פסוק א:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְהוֹדִיעַ חִבָּתָן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים כוּ׳. יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי הַכּוֹכָב אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה בַּיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם הוּא בְּנִמְצָא גַּם בַּיּוֹם, כָּךְ הַצַּדִּיק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּמְשַׁל לַיּוֹם, יֵשׁ לוֹ מְצִיאוּת וְאֵינוֹ נִרְאֶה וְאֵינוֹ אָבֵד כִּי אִם לְדוֹרוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, כִּי הַכּוֹכָב אֵינוֹ נִרְאֶה כִּי אִם בַּלַּיְלָה, כָּךְ אוֹר הַצַּדִּיק זוֹרֵחַ אַחַר הֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ, כִּדְאִיתָא (קהלת יב, ב) ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ״ וְגוֹ׳. וְלִי נִרְאֶה, לְפִי שֶׁכָּל עִקַּר שֵׁם טוֹב שֶׁל אָדָם אֵינוֹ נִכָּר כִּי אִם אַחַר מוֹתוֹ, כִּי בְּחַיָּיו אֵין הַדָּבָר יָדוּעַ אִם יִשָּׁאֵר בְּצִדְקָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ד, ב) ״וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים״, כִּי בְּחַיָּיו אֵין מָקוֹם לְסִפּוּר שִׁבְחוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִשָּׁאֵר בְּצִדְקָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ צִדְקָתוֹ שֶׁעָמַד בְּצִדְקָתוֹ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, כִּי סוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, עַל כֵּן סִפֵּר שִׁבְחוֹ אַחַר ״וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם״ (בראשית נ, כו). וּבָזֶה נִמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים הַנִּרְאִים אַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, כָּךְ אַחַר הֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל אָדָם נִרְאֶה צִדְקָתוֹ אִם נִשְׁאַר בּוֹ עַד סוֹפוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב, ג) ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״, כִּי הַמַּצְדִּיק רַבִּים אֵין חֵטְא בָּא לְיָדוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא בְּגֵהִנֹּם וְתַלְמִידוֹ בְּגַן עֵדֶן (יומא פז.), וּבוֹ מִלְּתָא דִּפְסִיקָא שֶׁאוֹרוֹ מַזְהִיר כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד אַף אַחֲרֵי מוֹתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַצְדִּיק רַבִּים, אֵינוֹ מִלְּתָא דִּפְסִיקָא שֶׁיִּשָּׁאֵר בְּצִדְקוֹ לְעוֹלָם.
פסוק א:
וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עיין שמות רבה א, ג) שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים שֶׁמַּכְנִיסָן וּמוֹצִיאָן בְּמִסְפָּר, יֵשׁ קְצָת רֶמֶז לָזֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״הַבָּאִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וּכְתִיב ״אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ״ לְשֶׁעָבַר, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵי בִּיאוֹת: אַחַת בְּבוֹאָם לְמִצְרַיִם ״אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ״ כְּבָר בָּאוּ, אוֹתָה בִּיאָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה אֵת יַעֲקֹב, גַּם כָּל אִישׁ בָּא עִם בֵּיתוֹ אִשְׁתּוֹ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁרָצָה לְדַבֵּר מִמִּיתָתָם, כִּי זֶה נִקְרָא גַּם כֵּן בִּיאָה וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ עַכְשָׁיו בָּאוּ, מֵאַחַר שֶׁמֵּתוּ שָׁם וַיִּשָּׁאֲרוּ שָׁמָּה, וְזוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה בַּהֹוֶה. אֲבָל לֹא עִם יַעֲקֹב, כִּי הֵמָּה מֵתוּ וְיַעֲקֹב לֹא מֵת. גַּם בִּיאָה זוֹ אֵינָהּ ״אִישׁ וּבֵיתוֹ״ יַחַד, כִּי אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו אֵינָן מְלַוִּין אוֹתוֹ כִּי אִם עַד הַקֶּבֶר, כִּדְאִיתָא בְּמָשָׁל בְּפִרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר (פרק לד). עַל כֵּן אֵינָהּ ״אִישׁ וּבֵיתוֹ״. וּמִזֶּה רְאָיָה שֶׁמְּדַבֵּר בִּכְנִיסָה וִיצִיאָה, כִּי שְׁנֵיהֶם נִקְרְאוּ בִּיאָה.
פסוק א:
וְעִנְיַן הַמִּסְפָּר הוּא, לְהוֹדִיעַ מַעֲלָתָן, כִּי כָל דָּבָר חָשׁוּב יֵשׁ לוֹ מִסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ יִתְבָּרַךְ פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (שמות ל:יב), וְעַל מַעֲלַת הַצַּדִּיק שֶׁמֵּת כְּתִיב (תהלים נו:ט) ״נֹדִי סָפַרְתָּ אָתָּה, שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ״, וּפָסוּק זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:) עַל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר. וּמִכָּל מָקוֹם, מַה שֶּׁאָמַר ״הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ״ צָרִיךְ בֵּאוּר. וְנִרְאֶה שֶׁרָצָה לְהָבִיא מוֹפֵת עַל מַעֲלַת הַצַּדִּיק שֶׁמֵּת, שֶׁאֵינוֹ דָּבָר אָבֵד וְיֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת, וְאָמַר: הֲלֹא הֵמָּה בְּסִפְרָתֶךָ, כִּי אַתָּה מַכְנִיסָן בְּמִסְפָּר, עַל כֵּן אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּסְפֹּר גַּם נְדִידוֹתַי וְתָשִׂים דִּמְעָתִי בְּנֹאדְךָ לְמִשְׁמֶרֶת.
פסוק ב:
רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְגוֹ׳. פֵּרֵט כָּאן שְׁמוֹתָם, עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ (ויקרא רבה לב, ה) בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם: בִּזְכוּת שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְאֶת לְשׁוֹנָם, וְשֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, וְלֹא הָיוּ בָהֶם דֵּלָטוֹרִין כוּ׳. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ, שֶׁכָּל שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים נִקְרְאוּ עַל שֵׁם הַגְּאֻלָּה: רְאוּבֵן — ״רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי״ (שמות ג, ז). שִׁמְעוֹן — עַל שֵׁם ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם״ (שמות ב, כד), וְכֵן כֻּלָּם. וּלְפִי זֶה, אִם הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת שְׁמָם, לֹא הָיָה לָהֶם רֹשֶׁם עַל הַגְּאֻלָּה וְלֹא הָיוּ רְאוּיִין לְהִגָּאֵל, אַחַר שֶׁהֶחֱלִיפוּ אֶת שְׁמוֹתָם הַמּוֹרִים עַל הַגְּאֻלָּה וְקוֹרָא לָהֶם שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר אֵין בּוֹ הוֹרָאָה עַל הַגְּאֻלָּה. אוֹ הָיָה לָהֶם שִׁנּוּי הַשֵּׁם סִבָּה לְהִתְיָאֵשׁ מִן הַגְּאֻלָּה, וְלֹא הָיוּ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי ה׳ עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה.
פסוק ב:
וּכְמוֹ כֵן אִלּוּ הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת לְשׁוֹנָם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מְשַׁנִּים אֶת שְׁמָם, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה שְׁמָם מוֹרֶה עַל הַגְּאֻלָּה, כִּי דַּוְקָא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מוֹרֶה ״רְאוּבֵן״ עַל שֵׁם ״רָאֹה רָאִיתִי עֳנִי עַמִּי״ (שמות ג, ז), וְ״שִׁמְעוֹן״ עַל שֵׁם ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים״ (שמות ב, כד), אֲבָל בְּלָשׁוֹן אַחֵר אֵין שֵׁם ״רְאוּבֵן״ מוֹרֶה עַל ״רָאֹה רָאִיתִי״, וְכֵן כֻּלָּם. וּבִזְכוּת שֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, עַל כֵּן לֹא הָיוּ רְאוּיִין לִהְיוֹת בֵּין הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (יחזקאל כג, כ) ״וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם״. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם לָשׁוֹן הָרָע וְהָיָה פָּקוּד אֶצְלָם ״וְשָׁאֲלוּ אִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ״ (שמות ג, כב), עַל כֵּן נִגְאֲלוּ, כִּי אִלּוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר פָּקוּד, לֹא הָיוּ מַשְׁאִילִים לָהֶם כְּלוּם, וְאָז לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְגָאֳלָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ זָקֵן – ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם״ (בראשית טו, יג) קִיֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל״ (בראשית טו, יד) לֹא קִיֵּם בָּהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת יוֹסֵף וְהָיָה הַשִּׁעְבּוּד קָרוֹב לָבֹא, מִכָּל מָקוֹם רֹשֶׁם הַגְּאֻלָּה נִשְׁאַר קַיָּם, כִּי אֵלּוּ שְׁמוֹתָם עִמָּהֶם בָּאוּ לְשֶׁעָבַר, וְעִמָּהֶם הֵמָּה הַבָּאִים גַּם עַכְשָׁיו, כִּי לֹא נִשְׁתַּנּוּ שְׁמוֹתָם. וְזֶה רְאָיָה שֶׁגַּם לְשׁוֹנָם לֹא שִׁנּוּ, דְּאִם לָא כֵן אֵין נַפְקוּתָא בְּמַה שֶּׁלֹּא שִׁנּוּ שְׁמוֹתָם.
פסוק ב:
אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. שֶׁהָיוּ גְּדוּרִים מֵעֲרָיוֹת, כִּי כָל אֶחָד דָּבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאַחֶרֶת. וְעוֹד, שֶׁנָּשְׂאוּ לָהֶן נָשִׁים קֹדֶם שֶׁבָּאוּ מִצְרַיְמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׂאוּ נָשִׁים מִן הַמִּצְרִיּוֹת שְׁטוּפֵי זִמָּה. וְאַחַר כָּךְ פֵּרַט רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן כוּ׳, כִּי אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת מוֹרִים עַל הַגְּאֻלָּה.
פסוק ה:
וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ. קָרָא לְשִׁבְעִים נְפָשׁוֹת נֶפֶשׁ אֶחָד, לִרְמֹז שֶׁהָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם לָשׁוֹן הָרָע וְדֵלָטוֹרִין, כְּאִישׁ אֶחָד שֶׁלִּבָּא לְפוּמָּא לָא גָּלֵי, כָּךְ הָיָה הַדָּבָר פָּקוּד אֶצְלָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. וְאוּלַי שֶׁגַּם מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב״, לוֹמַר לְךָ מַה יָּרֵךְ בַּסֵּתֶר, אַף אֶצְלָם הָיָה הַדָּבָר בַּסֵּתֶר.
פסוק ז:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ. לְפִי שֶׁכְּבָר הִזְכִּיר שֶׁיּוֹסֵף מֵת וְכָל אֶחָיו וְכָל הַדּוֹר הַהוּא, אֲבָל מִיתַת יַעֲקֹב לֹא הִזְכִּיר, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב לֹא מֵת, וְזֶה הַזְּכוּת, שֶׁהָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה קַיָּם לְעוֹלָם. עַל כֵּן אָמַר ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ מִצַּד הֱיוֹתָם בָּנָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל ״פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ״ וְגוֹ׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְלֹא ״בְּנֵי יַעֲקֹב״, לְפִי שֶׁשֵּׁם יַעֲקֹב גּוּפָנִי וְיִשְׂרָאֵל רוּחָנִי, כִּי כְּבָר נִסְתַּלֵּק הַחָמְרִיּוּת מִן יַעֲקֹב.
פסוק ז:
וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד. הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״מְאֹד מְאֹד״, מַהוּ ״בִּמְאֹד״? אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהוֹרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עֲשִׁירִים גַּם בְּמָמוֹן, שֶׁנִּקְרָא ״מְאֹד״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ו, ה) ״וּבְכָל מְאֹדֶךָ״. זֶה שֶׁאָמַר ״וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד״ – הַיְינוּ בְּמָמוֹן שֶׁנִּקְרָא ״מְאֹד״, בְּאוֹתוֹ ״מְאֹד״ נִתְעַצְּמוּ ״מְאֹד״. וּלְפִיכָךְ חָשַׁב פַּרְעֹה לַהֲבִיאָם לִידֵי עֹנִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות א, יא) ״וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים״, כִּי עַל יְדֵי הַמַּס שֶׁיִּתְּנוּ יָבוֹאוּ לִידֵי עֹנִי. וְעַל כֵּן נֶעֱנַשׁ פַּרְעֹה, כִּי הַבִּנְיָן גָּרַם לוֹ לְהִתְמַסְכֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות א, יא) ״וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה״, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סג.) ״הָעוֹסֵק בְּבִנְיָן מִתְמַסְכֵּן״.
פסוק ז:
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם. הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר הָאָרֶץ מֵהֶם, מַהוּ אֹתָם? אֶלָּא שֶׁהָאָרֶץ גָּרְמָה לָהֶם לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה עַל פָּסוּק ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״ (בראשית מח טז), בְּקִרְבָּהּ מַמָּשׁ, כְּאָמְרוּ רז״ל (שמות רבה א יב) שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים מְבַקְשִׁים לְהָרְגָם וְנַעֲשָׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלָעִין בַּקַּרְקַע, וְהָיוּ חוֹרְשִׁים עַל גַּבָּם, וְאַחַר כָּךְ מְבַצְבְּצִים וְעוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז ז) ״רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ״ כוּ׳. וּלְפִי זֶה, אִלְמָלֵא לֹא הָיְתָה הָאָרֶץ מְכַסָּה אוֹתָם, לֹא הָיוּ רַבִּים כָּל כָּךְ, וְאִם כֵּן הָאָרֶץ גָּרְמָה לָהֶם שֶׁהָיוּ מְלֵאִים כָּל כָּךְ. לְכָךְ לֹא אָמַר שֶׁהֵם הָיוּ מְמַלְּאִים אֶת הָאָרֶץ, אֶלָּא הָאָרֶץ הָיְתָה מְמַלְּאָה אוֹתָם. וְנוּכַל לְפָרֵשׁ עוֹד לְשׁוֹן ״וַיִּשְׁרְצוּ״, שֶׁאַחַר שֶׁמֵּת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכָל הַדּוֹר הַהוּא, הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ מְגִינִים עֲלֵיהֶם, מֵאָז נַעֲשׂוּ שְׁפָלִים כִּשְׁרָצִים זוֹחֲלֵי עָפָר בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּשְׁרְצוּ״.
פסוק ח:
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרַיִם וְגוֹ׳. לְשׁוֹן קִימָה לֹא מָצִינוּ בְּמֶלֶךְ, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר וַיִּמְלֹךְ מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרַיִם, מַהוּ וַיָּקָם? וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן קִימָה שַׁיָּךְ בְּמִי שֶׁקָּם עַל רֵעֵהוּ לְהָרַע לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ד ח) ״וַיָּקָם קַיִן עַל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ״. וּכְתִיב (דברים כב כו) ״כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ״, כָּךְ מֶלֶךְ עָרִיץ זֶה עַל יְדֵי הַתַּחְבּוּלוֹת אֲשֶׁר חִשֵּׁב לַעֲשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁרָאָה כִּי ה׳ עִמָּהֶם בְּמָה שֶׁהָיוּ פָּרִים וְרַבִּים שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם, מִכָּל מָקוֹם רָצָה לְהִתְחַכֵּם לוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה גָּרַם שֶׁהֵשִׁיב ה׳ עֲמָלָם בְּרֹאשָׁם עַל יְדֵי הַמַּכּוֹת עֶבְרָה וָזַעַם אֲשֶׁר שָׁלַח ה׳ בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י ז) ״הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם״, וּמִתּוֹךְ זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא קָם עֲלֵיהֶם לְהָבִיא עַל הַמִּצְרִים כָּל הַמַּכּוֹת הָהֵמָּה.
פסוק ח:
וְאָמַר ״אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף״, כִּי לֹא יָדַע מַה שֶּׁקָּרָה לְיוֹסֵף, כִּי אֶחָיו הָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים בְּכָל עֹז לְהַאֲבִידוֹ וּלְבַטֵּל חֲלוֹמוֹתָיו, וְלֹא הוֹעִילוּ לָהֶם כָּל נִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ, כִּי רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ הָיָה עִם יוֹסֵף לְגַדְּלוֹ, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם (ישעיהו מ:ח). כָּךְ פַּרְעֹה אָמַר ״פֶּן יִרְבֶּה״ (שמות א:י) נֶגֶד רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁאָמַר ״כֵּן יִרְבֶּה״ (שמות א:יב), וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת עֲלֵיהֶם וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, כַּאֲשֶׁר לֹא עָלְתָה בְּיַד אֲחֵי יוֹסֵף. וּבְכָל מַה שֶּׁהָיָה קָם עַל יִשְׂרָאֵל, אוֹתָהּ קִימָה הָיְתָה עַל הַמִּצְרִים, וְעַל קָדְקֳדָם חֲמָתוֹ יֵרֵד.
פסוק ט:
הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הוֹסִיף מִלַּת ״עַם״, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״הִנֵּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. גַּם מַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ״ (שמות א:ט), וְכִי עִם כָּל הָעָם דִּבֵּר? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרָיו וַחֲכָמָיו״. אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי עַמִּים מִתְנַגְּדִים דָּרִים בִּמְדִינָה אַחַת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ״ – בִּשְׁבִיל עַמּוֹ, לוֹמַר: כִּי אַתֶּם עַם מְיֻחָד בָּאָרֶץ, וְהִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – כִּי גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִנֵּה הִנָּם נַעֲשׂוּ לְעַם גַּם הֵמָּה, בִּזְמַן מוּעָט נַעֲשׂוּ עַם רַב. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵינָן רַבִּים מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם הוּא עָצוּם מִמֶּנּוּ, גִּבּוֹרִים בַּטֶּבַע. כִּי כָל תְּאוֹמִים דַּרְכָּם לִהְיוֹת חַלָּשִׁים בַּטֶּבַע, וְכָאן נוֹלְדוּ שִׁשָּׁה בְּכֶרֶס אֶחָד וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם עֲצוּמִים בַּטֶּבַע יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. לְפִיכָךְ ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה״ (שמות א:י) – שֶׁנּוֹסָף עַל גְּבוּרָתָם בַּטֶּבַע, יִהְיוּ גַּם כֵּן רַבִּים מִמֶּנּוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּמִלַּת ״יִרְבֶּה״ עֲדַיִן אֵינוֹ מְבֹאָר שֶׁהָיוּ רַבִּים יוֹתֵר מֵהֶם, מִכָּל מָקוֹם חָזַר וּבֵאֵר דְּבָרָיו אַחַר כָּךְ וְאָמַר ״וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ״ (שמות א:י) – וּכְאִלּוּ אָמַר ״וְנוֹסַף גַּם הוּא עָלֵינוּ״. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, כְּבָר הֵמָּה עֲצוּמִים מִמֶּנּוּ, וְאִם יִרְבּוּ עוֹד, אָז יִהְיוּ גַּם נוֹסָפִים עָלֵינוּ. וּמִלַּת ״גַּם״ קָאֵי עַל הַגְּבוּרָה. וּמַה שֶּׁאָמַר ״עַל שֹׂנְאֵינוּ״ – כְּמִי שֶׁתּוֹלֶה קִלְלָתוֹ בְּשׂוֹנְאָיו, וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים עַל שׂוֹנְאֵינוּ. וְעִקַּר כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים עָלֵינוּ, וְלֹא רָצָה לוֹמַר ״עָלֵינוּ״ לִתְלוֹת הַקְּלָלָה בְּעַצְמוֹ, וְתָלָה בְּשׂוֹנְאָיו לוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים וְנוֹסָפִים עַל שֹׂנְאֵינוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלְּעִנְיַן הַגְּבוּרָה תָּלָה בְּעַצְמוֹ וְאָמַר ״וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״, לְפִי שֶׁזֶּה כְּבָר הָיָה. אֲבָל הָרִבּוּי שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת לֹא רָצָה לִתְלוֹת בְּעַצְמוֹ.
פסוק ט:
וּלְפִי שֶׁרז״ל דָּרְשׁוּ (שמות רבה א ט) ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״ – לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁגַּם תֵּבַת ״מִמֶּנּוּ״ קָאֵי עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ (סוטה לה.) בַּפָּסוּק ״כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״ (במדבר יג לא) – כִּבְיָכוֹל אֲפִילוּ בַּעַל הַבַּיִת אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵּלָיו מִשָּׁם. כֵּן ״וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״ מוּסָב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנוּ״ן שֶׁל ״מִמֶּנּוּ״ בְּחוֹלָם, וְרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁכָּל חָזְקוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְשָׁךְ לוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״ – לִמְקוֹרָם, דְּהַיְנוּ לְמוֹשִׁיעָן.
פסוק ט:
אוֹ יֹאמַר ״וְעָצוּם מִמֶּנּוּ״ מַמָּשׁ. כִּי הֵם עֲצוּמִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מוֹעֵד קָטָן טז:) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּמִי מוֹשֵׁל בִּי? הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג, ג) ״צַדִּיק מֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים״, שֶׁאֲנִי גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהַצַּדִּיק מְבַטְּלָהּ. וּבְוַדַּאי עִקַּר כֹּחָם וְעֹצֶם יָדָם בַּעֲבוּר שֶׁהֵם דְּבֵקִים בְּמִצְוֹתָיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצֹרוּ. עַל כֵּן ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״ לָתֵת רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים, כִּי עַל יְדֵי שֶׁנַּעֲשֶׂה אוֹתָם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ סָר כֹּחָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים בַּפָּסוּק ״וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ״ (דברים כו, ו), כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּרֵעוּ לָנוּ הַמִּצְרִים״, אֶלָּא נָקַט ״אֹתָנוּ״ לוֹמַר שֶׁהַמִּצְרִים עָשׂוּ אוֹתָנוּ רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳, וְעַל יְדֵי זֶה ״וַיְעַנּוּנוּ״.
פסוק ט:
וְהִנֵּה דִּבְרֵי הַמְפָרְשִׁים אֱמֶת, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם רָעִים וְחַטָּאִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כ ה-ז) ״וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳, אִיש שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ״ וְגוֹ׳. אַךְ בַּתּוֹרָה לֹא מָצִינוּ רֶמֶז בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה לָזֶה. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי פָּסוּק זֶה הָאוֹמֵר ״הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ״, הַיְינוּ בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָהֶם לְהַחֲטִיאָם. ״וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים״ – לְהַעֲלוֹת מַס לְכָמְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת כִּי תָבוֹא בַּפָּסוּק ״וַעֲבַדְתָּם שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ (כח סד).
לְכָךְ נֶאֱמַר ״לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם״, דּוֹמֶה מַמָּשׁ לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ״ (דברים כו ו), שֶׁעַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ אוֹתָנוּ רָעִים וְחַטָּאִים מָצְאוּ מָקוֹם לְ״וַיְעַנּוּנוּ״, כִּי אָז יָכְלוּ לָנוּ. כָּךְ אָמַר כָּאן ״וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים״ לִתֵּן מַס לַעֲבוֹדָה זָרָה ״לְמַעַן עַנֹּתוֹ״, כִּי נִמְשָׁךְ מִזֶּה שֶׁיּוּכְלוּ לְעַנּוֹתָם בְּסִבְלֹתָם עַל יְדֵי שֶׁסָּר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם כְּשֶׁיָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳.
וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיַּעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ״, כִּי כָל פָּסוּק זֶה נִרְאֶה מְיֻתָּר, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁרָמַז בָּזֶה שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהִטִּילוּ עֲלֵיהֶם שָׂרֵי מִסִּים דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֶעֱבִידוּם לַעֲבוֹדָה זָרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיַּעֲבִידוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ״, שֶׁהֶעֱבִידוּם לַעֲבוֹדָה זָרָה מִתְּחִלָּה בְּפֶה רַךְ עַל יְדֵי הַסָּתָה וּפִתּוּי, וְאַחַר כָּךְ בְּפָרֶךְ לַעֲבוֹדָה מַמָּשׁ עַל יְדֵי הֶכְרֵחַ. לְפִיכָךְ ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם״, כִּי אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר (דברים ל כ) ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ״ וְגוֹ׳, וְעַל יְדֵי שֶׁסָּרוּ מֵאַחֲרֵי ה׳ מֵרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם ״בַּעֲבֹדָה קָשָׁה״, הַיְינוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא קָשָׁה וְרָעָה. וְאַחַר כָּךְ ״בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה״ – הֲרֵי סְתָם עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה אֲמוּרָה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״אֵת כָּל עֲבֹדָתָם״, הַיְינוּ גַּם עֲבוֹדָה שֶׁבָּעִיר. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם ״וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה״? אֶלָּא שֶׁרָמַז עַל שֶׁטִּמְּאוּם בְּגִלּוּלֵיהֶם בַּעֲבוֹדוֹת זָרוֹת וְקָשׁוֹת כָּאָמוּר. וּלְפִי שֶׁהָיוּ בִּכְלַל מַחֲטִיאֵי הָרַבִּים שֶׁאֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, עַל כֵּן הִקְשָׁה ה׳ אֶת לֵב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו. וּבָזֶה הוּתַּר הַסָּפֵק אֲשֶׁר נִתְחַבְּטוּ בוֹ הָרִאשׁוֹנִים בְּעִנְיַן קִשּׁוּי לֵב פַּרְעֹה.
פסוק יב:
וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כְּקוֹצִים הָיוּ בְּעֵינֵיהֶם, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ בְּעֵינֵיהֶם לְקוֹץ מַכְאִיב וּלְסִלּוֹן מַמְאִיר. וְאֵין הַלָּשׁוֹן מַשְׁמַע כָּךְ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאֵיךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּקוֹצִים מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? וְעוֹד ״וַיָּקֻצוּ״ בְּשׁוּרֻק לְשׁוֹן נִפְעָל, וּמִזֶּה נִרְאֶה שֶׁקָּאֵי עַל הַמִּצְרִים וְלֹא עַל יִשְׂרָאֵל. וְאִם רָצָה לוֹמַר שֶׁהָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נִכְנְסוּ הַקּוֹצִים בְּגוּפָם, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיָּקֻצוּ מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי שֶׁהַמִּצְרִים נִמְשְׁלוּ בְּעֵינֵי עַצְמָם לְקוֹצִים, כִּי מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעוֹקְרִין מִן הַשָּׂדֶה הַקּוֹצִים כְּדֵי לָטַעַת בִּמְקוֹמָם נְטִיעָה מְשֻׁבַּחַת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פ ט-י) ״גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ, תְּגָרֵשׁ גּוֹיִם וַתִּטָּעֶהָ. פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ״ וְגוֹ׳. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִטַּע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְטִיעָה מְשֻׁבַּחַת, דְּהַיְינוּ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר ״כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ״ (ישעיה כז ב), וְלַעֲקוֹר מִשָּׁם הָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְקוֹצִים. כָּךְ חָשְׁבוּ הַמִּצְרִים אַחַר שֶׁרָאוּ רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וְרָבוּ עַד לְמַעְלָה, דְּאִי רְצוֹן הָאֵל שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל נְטוּעִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהֵמָּה יִהְיוּ כְּקוֹצִים מוּשְׁלָכִים מִן הָאָרֶץ זְרֵה הָלְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעָלָה מִן הָאָרֶץ״ (הושע ב א), ״וְעָלִינוּ״ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ קִלְלָתָן בַּאֲחֵרִים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהָיוּ נִמְשְׁלוּ הַמִּצְרִים בְּעֵינֵי עַצְמָם כְּקוֹצִים הַמּוּשְׁלָכִים מִן הָאָרֶץ, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נְטוּעִים בִּמְקוֹמָם.
פסוק יב:
דָּבָר אַחֵר, וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּדְמַסִּיק בְּרַבָּתִי פָּרָשָׁה זוֹ (ב ה) לָמָּה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַה הַסְּנֶה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת וְכָל עוֹף שֶׁנִּכְנַס בְּתוֹכוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא בְּשָׁלוֹם כוּ׳, עַל כֵּן אָמַר ״וַיָּקֻצוּ״ שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַמִּצְרִים לְקוֹצִים אֵלּוּ, שֶׁהָעוֹף כְּשֶׁנִּכְנַס בְּתוֹכוֹ הוּא נִכְנַס בְּנָקֵל וּכְשֶׁרוֹצֶה לָצֵאת אֵינוֹ יָכוֹל מִפְּנֵי הַמַּדְקֵרוֹת שֶׁל הַקּוֹצִים. כָּךְ הַמִּצְרִים הִכְנִיסוּם בְּשִׁעְבּוּד בְּקַלּוּת בְּפֶה רַךְ, וְאַחַר כָּךְ בְּפָרֶךְ, כִּי לֹא הִנִּיחוּם לָצֵאת מִן הַשִּׁעְבּוּד. לְכָךְ סָמַךְ לְפָסוּק ״וַיָּקֻצוּ״ בְּפָרֶךְ שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּפָּרָשָׁה, כִּי הֵמָּה מַמָּשׁ מֵעִנְיַן ״וַיָּקֻצוּ״, שֶׁנִּמְשְׁלוּ הַמִּצְרִים לְקוֹצִים כְּסוּחִים מִפְּנֵי מַה שֶּׁעָשׂוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.
פסוק טו:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת וְגוֹ׳. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמְיַלְּדוֹת הָיוּ מִצְרִיּוֹת, וּכְאִלּוּ אָמַר ״לַמְיַלְּדוֹת אֶת הָעִבְרִיּוֹת״, דְּאִם לֹא כֵן מַאי רְבוּתֵיהּ דְּקָאָמַר ״וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סוטה יא:) שִׁפְרָה זוֹ יוֹכֶבֶד וּפוּעָה זוֹ מִרְיָם כוּ׳. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן דִּלְמָא אִפְּכָא, שֶׁפּוּעָה יוֹכֶבֶד וְשִׁפְרָה זוֹ מִרְיָם? וּמַה הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב בָּזֶה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָם? וְנִרְאֶה לִי שֶׁפּוּעָה לְשׁוֹן דִּבּוּר, וְזֶה מוֹרֶה מַמָּשׁ עַל מִרְיָם שֶׁהָיְתָה נְבִיאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה יד.) ״וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן״ (שמות טו:כ), שֶׁהָיְתָה מִתְנַבְּאָה ״עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן הַמּוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל״. וּבְפָרָשַׁת וָאֵרָא (שמות ז:א) פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁנְּבוּאָה לְשׁוֹן דִּבּוּר, נִגְזָר מִלְּשׁוֹן ״בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם״ (ישעיהו נז:יט). יוֹכֶבֶד הַיְינוּ שִׁפְרָה, עַל שֵׁם שֶׁחָזְרָה לְשׁוּפְרָהּ וְנַעֲרוּתָהּ בִּהְיוֹתָהּ בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, כִּי אָז הָיְתָה שׁוּפְרָהּ מֵעֵין שׁוּפְרָהּ שֶׁל יְמֵי נַעֲרוּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְשָׂרָה. וְגַם נֵס זֶה הָיָה מוֹפֵת שֶׁיִּוָּלֵד מִמֶּנָּה בֵּן מוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא בְּחִנָּם נַעֲשָׂה לָהּ נֵס זֶה. וְעַל כֵּן הִגִּיד לָנוּ הַמִּקְרָא לוֹמַר רְאֵה כִּי נִבְעֲרָה עֲצַת פַּרְעֹה וְכָל חַרְטֻמָּיו, כִּי קָרָא לַמְיַלְּדוֹת אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת שִׁפְרָה וּפוּעָה, הַמּוֹרִים עַל הַגּוֹאֵל שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם, וְהֵם הֵם מוֹלִידֵי הַגּוֹאֵל, וְאֵיךְ יָמִיתוּ בְּנֵיהֶם מַמָּשׁ? וּפַרְעֹה לֹא הִרְגִּישׁ בְּשִׁנּוּי שְׁמוֹתָם אֵלּוּ לוֹמַר הֲלֹא דָבָר הוּא. וְעוֹד הִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב שְׁמוֹתָם, כִּי הֵמָּה הוֹרָאָה עַל שֶׁלֹּא הָיוּ מְסֻפָּקִים בַּגְּאֻלָּה, כִּי הָיָה לָהֶם מָקוֹם לְסַפֵּק בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל כ:ח) ״וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם״. וְשֵׁמוֹת אֵלּוּ מוֹרִים עַל לֵידַת הַגּוֹאֵל, וּמִטַּעַם זֶה לֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם פַּרְעֹה, כִּי אִלּוּ הָיוּ מְסֻפָּקִים אוּלַי הָיוּ מַסְכִּימִים לִגְזֵרַת פַּרְעֹה, כִּי טוֹב לָהֶם שֶׁיָּמוּתוּ קְטַנִּים מִמַּה שֶׁיֵּלְדוּ לָרִיק וְלַבֶּהָלָה וְיִהְיוּ כָּל יְמֵיהֶם בְּצָרָה וְשִׁעְבּוּד.
פסוק טו:
וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה״. שֶׁנִּרְאֶה מְיֻתָּר, נִרְאֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ ״אִם בֵּן הוּא״ לְשׁוֹן אַף עַל פִּי, כְּמוֹ ״וְאִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל״ (ויקרא כה:כח) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אַף אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל, כָּךְ יְכוֹלִין לְהָבִין לְשׁוֹן ״אִם בֵּן הוּא״ אַף בֵּן הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֹרֶךְ בָּעֲבוֹדָה, מִכָּל מָקוֹם תְּמִיתֻהוּ אוֹתוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַבַּת, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה״.
פסוק יז:
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ח ב) ״אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים״. כִּי בְּאוֹפֶן זֶה תִּשְׁמוֹר פִּי גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁלֹּא תִּתְנַגֵּד לִשְׁבוּעַת אֱלֹהִים אֲשֶׁר הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אוֹתָנוּ לִשְׁמוֹר כָּל מִצְוֹתָיו. כָּךְ יָרְאוּ הַמְיַלְּדוֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְשָׂמוּ אֶת נַפְשָׁם בְּסַכָּנָה, כִּי הַהֲרִיגָה הִיא מִן אוֹתָן שָׁלֹשׁ שֶׁיֵּהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר, כִּי ״מַאי חֲזֵית דְּדָמָא דִּידָךְ סוּמָּק טְפֵי״ וְכוּ׳ (פסחים כה:). וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סוטה יא:) שִׁפְרָה שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת הַוָּלָד, וּפוּעָה לְשׁוֹן דִּבּוּר אֶל הַיֶּלֶד, נִרְאֶה לִי בָּזֶה מָה שֶּׁדָּחוּ אֶת פַּרְעֹה בְּקֻשְׁיָא וְאָמְרוּ ״כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵיהֶן הַמְיַלֶּדֶת״ וְגוֹ׳. וְקָשֶׁה, אִם כֵּן לְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ הֵמָּה מְיַלְּדוֹת, מֵאַחַר שֶׁהָעִבְרִיּוֹת אֵינָן צְרִיכִין לָהֶם? עַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב כִּמְתָרֵץ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵמָּה אֵינָן מוֹלִידוֹת הָעִבְרִיּוֹת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה, אַךְ עִקַּר מְלַאכְתָּם לְשַׁפֵּר הַוָּלָד וְלִצְעוֹק לוֹ אַחַר שֶׁנּוֹלַד כְּבָר. וּפַרְעֹה אָמַר ״בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת״ וְגוֹ׳, וּמִזֶּה מָצְאוּ מָקוֹם אֶל הַהִתְנַצְּלוּת לוֹמַר שֶׁאֲנַחְנוּ אֵין מוֹלִידִין אוֹתָם, וְעַל כֵּן שָׁתְקוּ וְלֹא עָנוּ דָּבָר לְפַרְעֹה מִיָּד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַנֶּה מְיַלְּדוֹת אֲחֵרוֹת, וְאִיהוּ דְּאַטְעֵי אַנַּפְשֵׁיהּ. לְפִיכָךְ ״וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדוֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד״, כִּי זֶה טוֹבָה לָהֶם, לְפִי שֶׁבְּרוֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, וּמֵהֶם יָצְאוּ מְלָכִים וְכֹהֲנִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים״. וְכֵן טוֹבָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, שֶׁבְּרוֹב עָם נוֹתְנִין מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה.
פסוק כב:
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ וְגוֹ׳. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יב) לְפִי שֶׁהָיוּ אִצְטַגְנִינֵי מִצְרַיִם מְסֻפָּקִים אִם יִוָּלֵד הַגּוֹאֵל מִן הָעִבְרִיּוֹת אוֹ מִן הַמִּצְרִיּוֹת, עַל כֵּן ״וַיְצַו לְכָל עַמּוֹ״. וְסָפֵק זֶה בָּא לָהֶם לְפִי שֶׁבֶּאֱמֶת נוֹלַד מִן הָעִבְרִיּוֹת, אֲבָל נֶאֱמַר בְּבַת פַּרְעֹה ״וַיְהִי לָהּ לְבֵן״ (שמות ב:י), עַל כֵּן סָבְרוּ שֶׁמָּא יִהְיֶה בֵּן מַמָּשׁ לְאֵיזוֹ מִצְרִית, דּוּגְמַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף (בראשית לז:ט-י) שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִין עַד בִּלְהָה.