פסוק ו:יוסף וכל אחיו. א"ר חמא ב"ר חנינא, מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות .
(ברכות נ"ה א׳)
פסוק ח:ויקם מלך חדש. פליגי רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, והד אמר שנתחדשו גזרותיו, מאן דאמר חדש ממש – דכתיב חדש, ומאן דאמר שנתחדשו גזרותיו, מדלא כתיב וימת וימלוך .
(סוטה י"א א׳)
פסוק ח:אשר לא ידע את יוסף. דהוי דמי כמאן דלא ידע ליה כלל [שם שם]
פסוק ט:ויאמר אל עמו. תני, הוא התחיל בעצה תחלה דכתיב ויאמר אל עמו וגו׳ הבה נתחכמה, לפיכך לקה הוא תחלה, שנא׳ (פ' וארא) ובכה ובעמך וגו' יעלו הצפרדעים .
(שם שם)
פסוק י:הבה נתחכמה לו. להם מבעי ליה, אמר ר' חמא ב"ר חנינא, באו ונחכם למושיען של ישראל, במה נדונו, נדונו באש – כתיב (ישעיהו ס״ו:ט״ו) כי הנה ה׳ באש יבוא, נדונו בחרב – כתיב (שם) ובחרבו את כל בשר, אלא באו ונדונו במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא אבל על אומה אחת מביא, אי נמי הוא אינו מביא אבל הם באים ונופלים לתוכו שנאמר (פ, בשלח) ומצרים נסים לקראתו .
(סוטה י"א א׳)
פסוק י:ועלה מן הארץ. ועלינו מבעי ליה, א"ר אבא בר כהנא, כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו בחבירו .
(שם שם)
פסוק יא:וישימו עליו. עליהם מבעי ליה , תנא דבי ר׳ אלעזר ב"ר שמעון, מלמד שהביאו מלבן ותלאו לו לפרעה בצוארו, וכל אחד מישראל שאמר אסטניס אני, אמרו לו, כלום אסטניס אתה יותר מפרעה .
(שם שם)
פסוק יא:שרי מסים. דבר שמשים .
(שם שם)
פסוק יא:למען ענותו בסבלותם. למען ענותם מבעי ליה , אלא למען ענותו לפרעה בסבלותם של ישראל .
(סוטה י"א א׳)
פסוק יא:ויבן ערי מסכנות. פליגי בה רב ושמואל, חד אמר שמסכנות את בעליהן, וחד אמר שממסכנות את בעליהן, דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן .
(שם שם)
פסוק יא:את פתם ואת רעמסס. פליגי בה רב ושמואל, חד אמר פיתם שמה ולמה נקראה רעמסס, מפני שראשון ראשון מתרוסס , וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקראה פיתם, מפני שראשון ראשון פי תהום בולעו .
(שם שם)
פסוק יב:כן ירבה וגו'. כן רבו ובן פרצו מבעי ליה, אמר ריש לקיש, רוח הקודש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ .
(שם שם)
פסוק יב:ויקוצו. מלמד שהיו בעיניהם כקוצים .
(שם שם)
פסוק יג:בפרך. ר' אלעזר אומר, בפרך – בפה רך, ר' שמואל בר נחמני אמר בפריכה .
(סוטה י"א ב')
פסוק יד:וימררו את חייהם. תנא ר׳ חייא בשם ר' הושעיא, [למה אוכלין חזרת בפסח, לומר לך] מה חזרת תחלתה מתוק וסופה מר , כך עשו המצרים לאבותינו במצרים, בתחלה אמר פרעה ליוסף במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך (פ׳ ויגש) ולבסוף וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"ה)
פסוק יד:בחומר ובלבנים וגו׳. אמר רבא, בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף – בכל עבודה בשדה .
(סוטה י"א ב')
פסוק יד:בפרך. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים .
(שם שם)
פסוק טו:למיילדות העבריות. פליגי בה רב ושמואל, חד אמר אשה ובתה – יוכבד ומרים, וחד אמר כלה וחמותה – יוכבד ואלישבע .
(סוטה י"א ב׳)
פסוק טו:שפרה, פועה. תניא, שפרה זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה – שמשפרת את הולד. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה לולד , דבר אחר שפרה – שפרו ורבו ישראל בימיה, פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל .
(שם שם)
פסוק טז:על האבנים. מאי אבנים, א"ר חנן, סימן גדול מסר להן, בשעה שהאשה כורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים. ואית דאמר, מאי אבנים כדכתיב (ירמיהו י״ח:ג׳) וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים, מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע כך אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע .
(שם שם)
פסוק טז:אם בן הוא וגו׳. א"ר חנינא, סימן גדול מסר להן, בן פניו למטה, בת פניה למעלה .
(שם שם)
פסוק יז:כאשר דבר אליהן. להן מבעי ליה, א"ר יוסי ב"ר חנינא, מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו .
(סוטה י"א ב׳)
פסוק יז:ותחיין. תנא, לא דיין שלא המיתו אותם אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון .
(שם שם)
פסוק יט:כי חיות הנה. מאי חיות, אילימא חיות ממש, אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודי, אלא אמרו לו, אומה זו כחיה נמשלה, יהודה גור אריה, דן יהי דן נחש, נפתלי אילה שלוחה, יששכר חמור גרם. יוסף בכור שור, בנימין זאב יטרף (פ' ויחי) דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב ביה (יחזקאל י״ט:ב׳) מה אמך לביא בין אריות רבצה .
(סוטה י"א ב׳)
פסוק כא:ויעש להם בתים. [פליגי בה] רב ושמואל, חד אמר בתי כהונה ולויה – אהרן ומשה, וחד אמר בתי מלכות, משום דדוד המלך נמי ממרים קאתא .
(שם שם)
פסוק כב:לכל עמו. א"ר יוסי ב"ר חנינא, אף על עמו מר [ואזול ר׳ יוסי ב"ר חנינא לטעמיה, דאמר] שלש גזירות גזר פרעה, בתחלה אם בן הוא והמתן אותו, ואחר כך גזר היאורה תשליכוהו, ולבסוף אף על עמו גזר .
(סוטה י"ב א׳)
פסוק כב:היאורה תשליכוהו. ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, כיון דשדיוהו למשה, אמרו, תו לא חזינן בההוא סימנא ובטלו לגזירתייהו, והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה .
(שם שם ב')