פסוק א:ויאמר. נטה ידך. על רוחות השמים, והנה הצפרדעים יעלו מהיאורות ומהנהרות ומהאגמים, ולא מכל מקוה מים:
פסוק ב:ויט. הנה נטה ידו ולא הכה ביאור כאשר עשה בראשונה, רק רמז כי יכלו לעלות הצפרדעים מרגע נטות ידו:
פסוק ג:ויעשו. במים מועטים, ע"כ ראה פרעה כי יש הפרש בין מעשה אהרן ובין מעשיהם, ע"כ קרא למשה, כי ראה שהחרטומים הוסיפו על המכה, ולא יכלו לחסרה:
פסוק ד:ויקרא. אמר העתירו דרך מוסר לשניהם וזאת המכה היתה קשה מהראשונה כי כתוב וצפרדע ותשחיתם (תה' עח מה):
פסוק ה:ויאמר משה לפרעה התפאר עלי. אעשה לך תפארת שאעתיר אל השם ויסר המכה ביום שתבקש:
פסוק ה:וטעם ביאור תשארנה, כי שם היו בתחלה ואחר שהזכיר היאור אין צורך להזכיר הנהרות והאגמים:
פסוק ו:ויאמר למחר. אמר רב שמואל בן חפני אין מנהג האדם לבקש רק שיסור המכה ממנו מיד, וחשב פרעה כי מערכת כוכבי השמים הביאה הצפרדעים על מצרים, ומשה הוא יודע זה, והשב פרעה כי עתה הגיע עת סור הצפרדעים, על כן נסהו להאריך ואמר למחר:
פסוק ז:וסרו. באה זו המלה מלרע הפך המשפט וכמוהו כי שמו אותי בבור (בראשית מ טו):
פסוק ח:ויצא. טעם ויצעק, כי בטח בשם שלא יביישהו, כי אמר אל פרעה מעצמו, כדברך יהיה בלא רשות השם:
פסוק ט:ויעש ד' כדבר משה. מעצמו:
פסוק י:ויצברו. כמו, ויצבר יוסף בר (ברא' מא מט):
פסוק י:חמרים חמרים. כמו חמור חמורתים (שופ' טו טז):
פסוק יא:וירא פרעה כי היתה הרוחה. כמו וְרָוַח לשאול (ש"א טז):
פסוק יא:והכבד את לבו. שם הפועל תחת פועל עבר:
פסוק יב:ויאמר. דע כי על יד אהרן היו השלש המכות הראשונות, והאותות היו בשפלים, כמו שפירשתי למעלה, כי השתים היו במים, והשלישית בעפר הארץ, והמכות שהיו על יד משה במטה היו בעליונים, כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן, כמו מכת הברד והארבה שהרוח הביאה והחשך שהיה באויר, גם מכת השחין היתה על ידו, רק שלש בלא מטה, והם ערוב, ודבר, ומכת בכורים, ואחת בלא מטה על ידי משה ומעט שיתוף לאהרן והיא מכת השחין:
פסוק יב:טעם והיה לכנים, כמו והיה לאבק (למטה ט ט) כאילו בעפר שיכה אהרן יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים:
פסוק יג:ויעשו. טעם ויעשו על משה בעבור שדבר לאהרן שיכה במטה כדרך, ומטך אשר הכית בו את היאור (למטה יז ה):
פסוק יג:ותהי הכנם. שם המין והמ"ם נוסף, או הוא תחת ה"א ואיננו שרש, ולפעמים הוא סימן לשון נקבות כמו צפרדעים, כי האחת, ותעל הצפרדע (למעלה פ' ב), והעד כנים, ותהיה מלת "הכנם" זרה בעבור תוספות המ"ם, כמו ריקם, חנם, ויפת אמר, כי המ"ם סימן למצריים, כי האחת כן מן "כנים" כמו פת מפתים, וזהו המלה כדרך "בתוך האהלי" (יהושע ז כא) ואל תתמה בעבור שאמר כל עפר הארץ היה כנים, בעבור שהכה במטה במקום אחד, כי כן היה דבר המים, ודבר השחין, כי הטעם הוא כי אז תחל המכה:
פסוק יד:ויעשו כן. שהכו עפר הארץ:
פסוק יד:להוציא את הכנים. טעמו להולידם מהארץ כמעשה אהרן ולא יכלו:
פסוק יד:וטעם להזכיר, ותהי הכנם, פעם אחרת כי גם היא היתה בחרטומים:
פסוק טו:ויאמרו. בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין, גם במכת הדם הצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן אמרו לפרעה לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים, כי כבר פירשתי כי פרעה לא כחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה, וזה כדרך "כי לא ידו נגעה בנו, מקרה הוא היה לנו" (ש"א ו ט) מן השמים, על כן חזק לב פרעה, ואשר יחזק זה הפי', שאמרו אצבע אלהים היא, ולא אמרו אצבע ד' שהוא אלהי ישראל, כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים, העתירו אל ד' (למעלה פ' ד') וזה השם הזכיר במכות האחרונות, ועוד כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה, וככה מכת הצפרדעים, ולא הזכיר לו בתחלה מכת הכנים:
פסוק טז:ויאמר. מנהג המלכים לצאת בבקר אל הנהר, כי ראות המים טוב לעינים:
פסוק יז:משליח. מלה זרה מהבנין הכבד הנוסף:
פסוק יז:ומלת ערוב חיות רעות מעורבות כמו אריות זאבים ודובים ונמרים:
פסוק יז:וטעם גם האדמה מקום שאין בתים שם:
פסוק יח:והפליתי. יש אומרים שהוא חסר אל"ף, והנכון שהוא מבעלי הה"א וטעמו וְאַפְרֵשׁ, ומדרך הסברא עתה החל פרעה להקל מעבודת ישראל, כאשר ראה שהפריש השם בין ישראל ובין מצרים פחד לעשות להם רעה כי צורך יש לו לשלחם לזבוח פן יפגענו בדבר, הלא תראה כי עתה נתן להם רשות לזבוח בארץ:
פסוק יח:וטעם כי אני ד' בקרב הארץ, דרך משל כמנהג המלכים לעמוד באמצע מלכותם להיות קרוב אל הקצוות כאשר ברא השם לב האדם, שהוא מלך על כל הגוף באמצע ורוח האדם באמצע הגוף, ככתוב "ויוצר רוח אדם בקרבו" (זכרי' יב א) ועל זה ראיות רבות מן התולדות, על כן כתוב "מציון מכלל יופי אלהים הופיע" (תה' נ, ב) כי הוא באמצע היישוב ומלכות השם תראה ביישוב:
פסוק יט:ושמתי פדות. כטעם הפרש, וכל פדיון קרוב מזה הטעם:
פסוק כ:ויעש. למחרתו כאשר דבר משה:
פסוק כ:וטעם ויבא ערב כבד מעצמו, וזו המכה היתה קשה מהראשונות.:
פסוק כא:ויקרא. התברר לפרעה כי המכות באו בעבור שלא זבחו:
פסוק כא:וטעם בארץ במלכותו, ולא במקום אחר:
פסוק כב:ויאמר. אמר ר' ישועה, כי פי' תועבת מצרים, משה כתב כן לגנות ע"ז כי לא אמר לפרעה רק אלהי מצרים, והוא אמר כי היה אלהיהם על צורת טלה, כי היו חושבים על מזל טלה שהוא מושל בארצם, ובעבור זה לא היו אוכלים בשר ואילו היה כן, למה לא יאכלו בשר שור או בשר גדיים, ולפי דעתי כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא"ה שהם יותר מחצי העולם, וכולם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום, גם דם וחלב ודג ובצים, והכלל כל דבר שיצא מן החי, והם מתעבים מי שיאכל אותם ומלאכה נמאסה בעיניהם לרעות הצאן, וכן כתוב "כי תועבת מצרים כל רועה צאן" (ברא' מו לד), ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם, ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה, יברח מכל מקום שיאכלו בו בשר, ולא יאכל כל דבר שיגע בו אוכל בשר, וכליו טמאים בעיניהם, וכן כתוב כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם (ברא' מג לב) והנה יוסף כאשר היה בבית פוטיפר המשילו על הכל לבד על הלחם אשר הוא אוכל כי לא יגע בו בעבור שהוא עברי, ואין טעם לשאול אם כן למה היה להם מקנה, כי כן יש לאנשי לנדיא"ה, כי הסוסים והחמורים והגמלים למשא ולרכוב, והבקר לחרוש, והצאן לצמר, ועוד אדבר על זה בפסח מצרים, אמר יפת, כי תחסר ה"א ממלת "ולא יסקלונו" כי הטעם והלא יסקלונו? ולפי דעתי, כי מלת הן נזבח כה"א התימה, והנה הוא כך, הנזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו כמוהו הן היתה כזאת (ירמי' ב י):
פסוק כג:דרךְ. צריכים אנו לרחוק מהמצרים:
פסוק כג:וטעם כאשר יאמר אלינו, איזה מקנה נזבח וכמה נזבח ממנו:
פסוק כד:ויאמר. מלת העתירו בעדי היתה ראויה להקדים, כי הטעם העתירו בעדי ותסור זו המכה, ואז אשלח אתכם לזבוח במדבר כאשר אמרתם רק על תנאי שלא תרחיקו ללכת יותר מהשלשה ימים:
פסוק כה:ויאמר. התל. זה השורש משונה, כי היה ראוי להיות התי"ו בדגש, כי הה"א שרש, כמו "הנה לא ידעתי דַבֵּר" (ירמי' א ו), וככה התל תהתלו בי, והנכון "וַיְהַתֵּל בהם אליהו" (מ"א יח כז) ואמר לו משה כן, בעבור שאמר במכת הצפרדעים לשלח את העם ולא שלח:
פסוק כו:ויצא. יש מלות בלשון הקדש שהן שוות בטעם, והם משני בנינים מהקל ומהכבד, כמו, ויעתר אל ד' והעתרתי אל ד' (פ' כה), וכמוהו אשר אנכי מורה (ש"א כ לו), והוא ירה החצי (שם), ואלה המלות שהן ככה, מועטות הן במספר:
פסוק כז:ויעש. מלת וַיָסַר זרה בדקדוק, כי הפעלים השניים לעולם האות הראשון קמוץ, כמו וַיָשִׁב וַיָקָם ואם היה האות האחרון ח' או ע' או ר' שלא ידגשו יהיה האות הראשון בפתח גדול כמו ויַנַח ביום השביעי (למטה כ יא) וַיָנַע לבבו (ישעי' ז ב) וַיָסַר אליה (שופ' ד) ואלה מהבנין הקל, כי מהבנין הכבד יהיה האות הראשון בפתח קטן אם לא היה האות האחרון אחת מהאותיות הנזכרות כמו וַיָשֶׁב את כל הרכוש (ברא' יד טז), והנה בא וַיָסַר תחת וַיָסֶר, כמו וַיָסַר את אופן מרכבותיו (למטה יד כה), ונכון הוא להיות ויסר הערוב מהבנין הקל כמו, וסר הערוב (פ' כה):
פסוק כח:ויכבד פרעה. הוא חזק לבו כאשר עשה בצפרדעים שכתוב שם והכבד את לבו (למעלה פ' יא):
