ויאמר למחר. כלומ' למחר אשלחם. וטעם הנגינה מוכיח שיש פסק מן למתי ובין אעתיר. ורש"פ כמ"ע:
פסוק יב:
והיה לכנים במכה זו במכת שחין ובמכת חשך לא נאמ' בהן התראה מה שאין כן בשאר מכות והטעם פי' ר' יוסף מאורליי' לפי שבלא התראה הם רגילות לבא בעולם מה שאין כן בשאר מכות. ד"א לפי שמי שלקה מכניסין אותו לכיפה. כלומר בלא התראה ולפי' לא התרה במכת כנים שהיא שלישית וברביעית ובחמישית התרהו לפי שהוא כמו תחלת דבר וכן בכלם וסדר המכות הואילו אתא לידן נימא בהו מלתא שלכך ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב לומ' על ידי משה דצ"ך על ידי אהרן עד"ש אח"ב על ידי הקב"ה ובהם יש מכה אחת שנעשית על ידי שלשתן והוא מכת שחין כיצד אהרן ומשה לקחו מלא חפניהם פיח כבשן ומשה לבדו זרקו השמימה. והקב"ה היה מפזרו על כל ארץ מצרים. ד"א דצ"ך שתים ראשונות היו בהתראה והשלישית שלא בהתראה וכן עד"ש וכן באח"ב הב' היו בהתראה והשלישית שלא בהתראה ומ"מ לא מצינו שנ' למשה מכת ארבה אלא על ידי רמז:
פסוק יג:
באדם ובבהמה. פרש"י וא"ת מאין היו להם בהמות והלא נאמר וימת כל מקנה מצרים לא נגזרה אלא על אותן שבשדות ומה שכתוב וימת כל מקנה מצרים נ"ל כל מה שמת ממצרים היה ואמנם אין משמע כן ונכון יותר לפרש שהכתוב מדבר מאשר לא היה ירא את דבר ה' ולשון רש"י משמע כן ודוגמתו ואת כל עשב השדה הכה הברד שאינו מוסב לכל העשבים כדפרש"י עוד יש סברא לומר שלא מתו כלם כי שפיר משמע כן. עוד פרש"י כאן והירא דבר ה' הניס מקנהו אל הבתים עכ"ל ז"ל רש"י ולא לשון המקרא. כפ"ח. וא"ת לדברי רש"י למה לא נאמר כאן אצל שחין הירא את דבר ה' הניס כמו שנכתב אצל הברד. ותירץ ר"ת מאורי' דבר מצוי הוא ורגיל לבא יותר מברד הילכך אותו שהיה ירא את דבר ה' בברד שהיה ירא בדבר ולכך לא הוצרך לכתוב אצלו הירא את דבר ה' ולכך תירץ הר"ר אליקים קושיית ר' יוסף בכור שור שהקשה לדברי רש"י הרי במכת ברד שהיתה אחר מכת דבר שאמ' ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב עבדיו ואת מקנהו בשדה. משמע שעדיין היה מקנה אף לאשר לא היה ירא דבר ה' ולא מתו כלם בדבר אלא גם אותו שהיה ירא דבר ה' במכת דבר נעשה רשע ולא היה ירא דבר ה' במכת ברד לפי שהדבר דבר מצוי ורגיל לבא בעולם תמיד יותר מברד:
פסוק יח:
והפלתי תימא למה נאמר כאן הפלאה יותר משאר מכות. ויש לומר שחיות רעות קלות הן ללכת בכל מקום גם בבתי ישראל לפי הוצרך להפריד בין מצרים ובין ישראל. ומה שנא' והפלא ה' במכת דבר ר"ל לפי שמשנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין טוב לרע. לפי' היה צריך הפלאה וסעד ולא יתן ה' המשחית לבא ופסחתי עליכם כדפרש"י שם:
פסוק כו:
ויעתר אל ה'. כאן במכת ערוב ובמכת ארבה נאמ' ויעתר שהוא לשון רבוי תפלה כמו שפרש"י בפרשת תולדות מה שאין כן בשאר המכות כגון מכת ברד וצפרדעים שנא' בברד ויפרש כפיו אל ה' וצפרדעים ויצעק משה והטעם לפי שאמרו רבותינו גמירי מיהב יהיב משקל לא שקיל ומשה היה חפץ שלא ישאר אחד מהם כדי שלא יהנו המצרים לא בעור ולא בבשר. ועל כן הוצרך משה להרבות בתפלה שיטול הקב"ה מה שנתן. וזה שנא' כאן לא נשאר אחד וכן במכת ארבה נאמר לא נשאר ארבה אחד מה שאין כן בשאר מכות. ואין להקשות ממה שאמר פרעה העתירו גם בברד ובצפרדעים כי הוא היה סבור שיצטרך להרבות בתפלה להסיר מכה שכבר התחילה: