פסוק ד:הַעְתִּירוּ אֶל ה׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא פָּנָה וּבָא אֶל בֵּיתוֹ בְּמַכָּה זוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּמַכַּת הַדָּם, הֲלֹא גַּם אֶת זֹאת הֶרְאוּהוּ חַרְטוּמָּיו כִּי עָשׂוּ גַּם הֵמָּה. אָכֵן פִּיו עָנָה בּוֹ טַעַם הַרְגָּשָׁתוֹ בָּזוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁהוּרְגַּשׁ וְקָרָא לְמֹשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ, כִּי לֹא הָיָה מִתְפַּעֵל אֶלָּא כְּשֶׁאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָיו.
פסוק ד:וְזֶה סֵדֶר מַכּוֹתָיו: רִאשׁוֹנָה מַכַּת דָּם לֹא הָיָה לוֹ בָּהּ סַכָּנַת מָוֶת, וּמַיִם לִצְמָאוֹ מָצְאוּ לוֹ סְבִיבוֹת הַיְאוֹר אוֹ הָיָה קוֹנֶה מִיִּשְׂרָאֵל, לָזֶה לֹא נִרְגַּשׁ מִמֶּנָּה.
פסוק ד:מַכַּת צְפַרְדֵּעַ הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי דְבָרִים: הָאֶחָד – הַרְעָשַׁת הַקּוֹל, וְהַשֵּׁנִי – שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בִּמְעֵיהֶם, דִּכְתִיב (שמות ז:כט) ״וּבְכָה וּבְעַמְּךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים״, וּמַכָּה זוֹ מְבַהֶלֶת הַנֶּפֶשׁ וְאֵין אָדָם בָּטוּחַ בְּחַיָּיו. לָזֶה אָמַר פַּרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי פֵּרוּשׁ, מִתּוֹךְ בְּנֵי מֵעָיו וְגוֹ׳;
פסוק ד:מַכַּת כִּנִּים, כִּי הֲגַם שֶׁיִּצְטַעֵר אֲבָל אֵין שָׁם סַכָּנַת מָוֶת כַּצְּפַרְדְּעִים שֶׁתִּנְקֹב בְּנֵי מֵעָיו וְגוֹ׳ וְתַעֲשֶׂנּוּ טְרֵפָה, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁיָּדַע כִּי אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא וְהֵעִידוּ הַחַרְטוּמִּים כִּי אֵינָם יְכוֹלִים עֲשׂוֹת, אַף עַל פִּי כֵן ״וַיֶּחֱזַק לֵב״ וְגוֹ׳.
פסוק ד:מַכַּת עָרוֹב, אֵימוֹת שֶׁן בְּהֵמוֹת שֶׁשָּׁלַח ה׳ בּוֹ, בִּהֲלוּהוּ וַיִּירָא עַד מְאֹד, וְתֵכֶף שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם וְאָמַר (שמות ח:כא) ״לְכוּ זִבְחוּ וְגוֹ׳ אָנֹכִי אֲשַׁלַּח וְגוֹ׳ הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי״.
פסוק ד:מַכַּת דֶּבֶר, לְצַד שֶׁהָיְתָה בַּמִּקְנֶה לְבַד, הֲגַם כִּי שָׁלַח וְרָאָה מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וְלֹא מֵת אֶחָד, אַף עַל פִּי כֵן לֹא שָׁת לִבּוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים.
פסוק ד:מַכַּת שְׁחִין, לְצַד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ סַכָּנָה, גַּם אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּבֵּד בְּמַכָּה זוֹ מִמַּה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר ה׳ בְּפֵרוּשׁ כִּי גַּם בּוֹ הָיָה שְׁחִין, וְלֹא אָמַר אֶלָּא (שמות ט:יא) כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּים וּבְכָל מִצְרָיִם, לָזֶה לֹא בִּקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ.
פסוק ד:מַכַּת בָּרָד, לְצַד שֶׁהִרְעִים ה׳ מִשָּׁמַיִם וְנָתַן קוֹלוֹת וְאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם כְּמַהְפֵּכַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה, וּפָחַד וְרָהַב לְבָבוֹ (ישעיהו ס:ה) וְאָמַר ״ה׳ הַצַּדִּיק וְגוֹ׳ הַעְתִּירוּ אֶל ה׳״ וְגוֹ׳ (שמות ט:כז).
פסוק ד:מַכַּת הָאַרְבֶּה פִּיו עָנָה בּוֹ, כִּי מַה שֶׁנִּתְרַגֵּשׁ הוּא לְצַד שֶׁיָּרֵא יִרְאַת מָוֶת, דִּכְתִיב (שמות י:יז) ״וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה״.
פסוק ד:מַכַּת חֹשֶׁךְ לֹא רָאִינוּ לוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֹּשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל, וְאוּלַי כִּי בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים רִאשׁוֹנִים הָיָה מַדְלִיק עֲשָׁשִׁיּוֹת וּפָנָסוֹת גְּדוֹלוֹת וַיָּאֶר אֶת הַחֹשֶׁךְ, וּבִשְׁלֹשָׁה יָמִים שְׁנִיִּים שֶׁהָיָה חֹשֶׁךְ מְמֻשָּׁשׁ וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו לֹא הָיָה מְצִיאוּת לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ אָדָם לִקְרֹא לְמֹשֶׁה כִּי לֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו, וְאַחַר שֶׁשָּׁלְמוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֲפֵלָה (שמות רבה יד) תֵּכֶף וּמִיָּד שָׁלַח אַחַר מֹשֶׁה וְאָמַר אֵלָיו שֶׁיֵּלְכוּ אֶלָּא שֶׁיִּתְּנוּ בִּטָּחוֹן מֵהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ וְלֹא קִבֵּל מֹשֶׁה, וּלְצַד שֶׁכְּבָר פָּסְקָה הַמַּכָּה לֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ הִתְפַּלֵּל.
פסוק ה:הִתְפָּאֵר עָלַי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ הִתְפָּאֵר עָלַי וְגוֹ׳. וְאִם לוֹמַר כִּי הֲגַם שֶׁיֹּאמַר לוֹ לְהָסִיר מֵעָלָיו תֵּכֶף וּמִיָּד, זֶה הוּא הַהִתְפָּאֲרוּת, אִם כֵּן כְּשֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה ״לְמָחָר״, וְלֹא אָמַר עַתָּה בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁיַּגִּיד כִּי לֹא רָצָה לְהִתְפָּאֵר עָלָיו, מַה מָקוֹם לוֹמַר לוֹ ״כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע״? אֵין זֶה הִתְפָּאֲרוּת מִיּוֹם לְיוֹם, וְאַדְרַבָּה הִרְחִיק לוֹ הַזְּמַן. עוֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לְמָתַי אַעְתִּיר וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא מָתַי יָסִיר הַצְפַרְדְּעִים שֶׁהוּא הַמְבֻקָּשׁ.
פסוק ה:אָכֵן כַּוָּנַת מֹשֶׁה לְהַרְאוֹתוֹ אֲשֶׁר יַפְלִיא ה׳ לְחַבֵּב יְדִידָיו, וּמִזֶּה יְשַׁעֵר וְיַחְלִיט בְּדַעְתּוֹ כִּי מֵהַנִּמְנָע שֶׁיַּעַזְבֵם ה׳ בְּשׁוּם אוֹפֶן. כִּי הִנֵּה מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר, עֶבֶד כִּי יִשְׁאַל דָּבָר מֵרַבּוֹ, וּלְוַאי שֶׁיַּשִּׂיג עֲשׂוֹהוּ לוֹ, לֹא שֶׁיַּתְנֶה עָלָיו בִּזְמַן מְסֻיָּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְאַחֵר, אֶלָּא וְעֶבֶד יִשְׁאַף רַבּוֹ עֵת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ לְחָנְנוֹ רָצוֹן. וְאָמַר מֹשֶׁה: בֹּא וּרְאֵה הַהַשְׁגָּחָה הַנְּכוֹנָה וּשְׁלֵמוּת הַחִבּוּב, שֶׁאֶעְתִּיר לַה׳ וְאוֹמַר אֵלָיו בִּתְפִלָּתִי כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר בְּעֵת אֲשֶׁר אֶקְבַּע לוֹ הַזְּמַן. וְהוּא אָמְרוֹ לְמָתַי אַעְתִּיר, פֵּרוּשׁ, לְאֵיזֶה זְמַן, תִּתְפָּאֵר עָלַי לוֹמַר הִתְפַּלֵּל לַה׳ עַתָּה כִּי לִזְמַן פְּלוֹנִי יָסִיר וְגוֹ׳.
פסוק ו:וֶהֱשִׁיבוֹ פַּרְעֹה לְמָחָר וְגוֹ׳, וְקָשֶׁה, כִּי הֲגַם כִּי נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע (משלי כא:י) – זֶה דַּוְקָא בְּדָבָר שֶׁאֵין הָרָעוּת נִכָּר לָאָדָם אֶלָּא בַּמּוּשְׂכָּל, אֲבָל כָּזוֹ וְכָזֶה אֵין לְךָ אָדָם שֶׁיַּחְפֹּץ שֶׁיִּתְעַכֵּב בְּסַכָּנַת מָוֶת, כְּמוֹ שֶׁכֵּן קְרָאָהּ הוּא: ״וְיָסֵר מֵעָלַי אֶת הַמָּוֶת״. וְהָיָה נִרְאֶה לוֹמַר כִּי לִרְאוֹתוֹ זְרִיזוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁאָמַר ״לְמָתַי אַעְתִּיר״ וְגוֹ׳, הִטְעַתּוּ עֵין שִׂכְלוֹ כִּי אָמַר כֵּן מֹשֶׁה לְצַד שֶׁהִכִּיר כִּי קָרַב זְמַן קֵץ הַמַּכָּה וְאֵין עוֹד מֵאָז וָהָלְאָה שְׁלִיטָה לֵאלֹהֵי הָעִבְרִים וְהַמַּכָּה כָּלְתָה מֵאֵלֶיהָ, וְהֶעֱרִים חָס וְשָׁלוֹם מֹשֶׁה לְצַד שֶׁאָמַר בְּדַעְתּוֹ כִּי חָפֹץ יַחְפֹּץ פַּרְעֹה לְמַהֵר וּלְהָסִיר הַנֶּגַע, לָזֶה אָמַר ״הִתְפָּאֵר״, וּמִן הַסְּתָם יֹאמַר בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת, לָזֶה סָבַל צַעַר אוֹתוֹ זְמַן לְהַכִּיר הַדָּבָר אִם מִרְמָה אָחַז וְאָמַר ״לְמָחָר״.
פסוק ו:אֶלָּא שֶׁכְּפִי דַּרְכֵּנוּ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לָזֶה, כִּי רָצָה לִבְחוֹן הִתְפָּאֲרוּת מֹשֶׁה שֶׁאָמַר שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיַתְנֶה בִּתְפִלָּתוֹ עַל אֱלֹהָיו שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ עַתָּה וְלֹא יַעֲשֶׂה כִּי אִם לְמָחָר, וְאֵין מִדָּה זוֹ אֲפִלּוּ בְּעוֹבֵד לְכוֹכָב וּמַזָּל. וְאָמַר לְמָחָר פֵּרוּשׁ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַכְשָׁיו וְיֹאמַר בִּתְפִלָּתוֹ כִּי לְמָחָר יָסִיר וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן הָרָשָׁע לְהַגְדִּיל הַנִּסָּיוֹן שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְהָסִיר וְלֹא יָסִיר עַד לְמָחָר. וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה עַל זֶה וְאָמַר כִּדְבָרְךָ נַעֲשֶׂה לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁיְּקַבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ בִּתְנָאֶיהָ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ד:ז) ״כִּי מִי וְגוֹ׳ כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו״, וְלָזֶה תֵּכֶף וּמִיָּד יָצָא וְהִתְפַּלֵּל לַה׳. וְאֵין לָחוּשׁ וְלוֹמַר כִּי בַּמֶּה יְאַמֵּת פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר שֶׁהִתְפַּלֵּל אָז וְלֹא לְמָחָר בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, הִנֵּה לְצַד שֶׁלֹּא הָיָה מִתְפַּלֵּל תּוֹךְ הַכְּרַךְ הָיוּ יוֹדְעִים זְמַן תְּפִלָּתוֹ וּכְשֶׁיָּצָא בְּאוֹתוֹ יוֹם וְלֹא לְמָחָר הִנֵּה הָאוֹת צוֹדֵק, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְגוֹ׳ מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ צָעַק שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד לַהֲסִירָם וְהַשֵּׁנִי לַהֲסִירָם לְמָחָר וְלֹא קֹדֶם, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר ״עַל דְּבַר הַצְּפַרְדְּעִים״, וְלֹא אָמַר ״וַיִּצְעַק וְגוֹ׳ לְהָסִיר הַצְּפַרְדְּעִים״, שֶׁאָז יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיְתָה עַל הַהֲסָרָה לְבַד בְּלֹא תְּנַאי הַזְּמַן, ״וַיַּעַשׂ ה׳ כִּדְבַר מֹשֶׁה״, פֵּרוּשׁ, בַּזְּמַן שֶׁאָמַר לוֹ, ״וַיָּסַר״ וְגוֹ׳.
פסוק ח:אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה. מִכָּאן שֶׁצָּרִיךְ לְפָרֵשׁ תְּפִלָּתוֹ.
פסוק יג:וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וְגוֹ׳ כָּל עֲפַר וְגוֹ׳. קָשֶׁה, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״כָּל עֲפַר וְגוֹ׳ הָיָה כִנִּים וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה״. וְיוּבַן עַל פִּי מַה שֶׁנֶּחְלְקוּ הַתּוֹסָפוֹת בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת דף י״ב רַבִּי יַעֲקֹב מֵאוֹרְלִיינְשׁ וְרַבֵּנוּ תָּם מַה הִיא הַנִּקְרֵאת כִּנָּה, וּמֵהֶם הוֹכִיחוּ מִכָּאן כִּי כִּנָּה הִיא הַקּוֹפֶצֶת שֶׁדַּרְכָּהּ לְהִתְהַוּוֹת מֵעֲפַר הָאָרֶץ, וּמֵהֶם אָמְרוּ כִּי זוֹ נִקְרֵאת פַּרְעוֹשׁ, וְכִנָּה הִיא הַלְּבָנָה הַגְּדוֹלָה בַּבְּגָדִים, וְהוֹכִיחוּ מֵאוֹתָהּ שֶׁאָמְרוּ (ברכות נא,א) מִסְּמַרְטוּטֵי קַלְמֵי. וְהִנֵּה לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כִּנִּים הִיא כִּנָּה הַלְּבָנָה, בָּא הַכָּתוּב לְהָסִיר מְקוֹם הַטָּעוּת, כִּי הַשֵּׂכֶל יַכִּיר דָּבָר זֶה שֶׁמַּה שֶׁמִּתְהַוֶּה מֵהֶעָפָר הִיא כִּנָּה הַקּוֹפֶצֶת. לָזֶה אִם הָיָה אוֹמֵר ״כָּל עֲפַר הָאָרֶץ וְגוֹ׳ וַתְּהִי הַכִּנָּם״, אָז תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהִיא הַקּוֹפֶצֶת. לָזֶה נִתְחַכֵּם לוֹמַר וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם, פֵּרוּשׁ הָרְגִילָה לִהְיוֹת בָּאָדָם מִמֶּנּוּ, וְהַכָּנַת הַהַכָּאָה הִיא שֶׁיִּתְרַבֶּה עִפּוּשׁוֹ וְיִגְדַּל בְּגוּף הָאָדָם כִּנָּה הַלְּבָנָה וּבַבְּהֵמָה כִּנָּה הָרְגִילָה בָּהּ.
פסוק יג:אוֹ אֶפְשָׁר כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ בָּעִנְיָן, הָאַחַת רְמָזָהּ בְּאָמְרוֹ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, פֵּרוּשׁ הַמִּתְהַוֶּה מֵהָאָדָם וּמֵהַבְּהֵמָה, מִלְּבַד כִּנָּה הַקּוֹפֶצֶת שֶׁכָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים. וּכְפִי זֶה שְׁנֵי מִינִים אֵלּוּ נִקְרָאִים כִּנִּים, וּכְפִי זֶה אֵין הוֹכָחָה מִכָּאן לַכִּנָּה הַמֻּזְכָּר בְּדִבְרֵי חֲכָמִים מַה הִיא, אִם הִיא מִין הַלָּבָן אוֹ מִין הַקּוֹפֵץ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִקְרָאִים כִּנָּה. וּמֵעַתָּה אֵין הוֹכָחוֹת הָרַב יוֹסֵף מֵאוֹרְלִיינְשׁ הוֹכָחָה, וּבָאנוּ לְהַכְרָעַת רַבֵּנוּ תָּם שֶׁהוֹכִיחַ מֵהַשַּׁ״ס מַה הוּא שֶׁקּוֹרִין חֲזַ״ל כִּנָּה, שֶׁהִיא הַלְּבָנָה, אֲבָל הַקּוֹפֶצֶת יִחֲדוּ לָהּ חֲכָמִים שֵׁם פַּרְעוֹשׁ כְּדֵי לְהַכִּיר מִין הַכִּנָּה שֶׁאָסְרוּ בְּשַׁבָּת, וְכֵן הֲלָכָה (טור שולחן ערוך אורח חיים סימן שט״ז).
פסוק יז:וּמָלְאוּ בָתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב. טַעַם שֶׁחָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה אֶת הֶעָרֹב וְלֹא סָמַךְ עַל הֶעָרֹב שֶׁהִזְכִּיר סָמוּךְ לָהּ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהַבָּתִּים יִמָּלְאוּ מֵהֶעָרֹב, וְאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר ״אֶת הֶעָרֹב״ יִהְיֶה נִשְׁמָע עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וּמִלְאוּ הֶעָרֹב אֶת בָּתֵּי מִצְרַיִם״, וּכְפִי זֶה זֶה הוּא תַּכְלִית הַמַּכָּה שֶׁיְּמַלְּאוּ הֶעָרֹב בָּתֵּיהֶם לְבַד, וְלֹא כֵן הוּא, אֶלָּא מִתְּחִלָּה אָמַר מַשְׁלִיחַ בְּךָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לַחֲבֹל וּלְהַשְׁחִית, וְעוֹד אָמַר שֶׁיִּמָּלְאוּ הַבָּתִּים מֵהֶעָרֹב, וְהָבֵן.
פסוק יז:אוֹ יֹאמַר, אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר ״אֶת הֶעָרֹב״, וְהָיִינוּ מְפָרְשִׁים ״וּמִלְאוּ הֶעָרֹב אֶת בָּתֵּי מִצְרַיִם״, הָיָה בַּנִּשְׁמָע כִּי זֶה גְּבוּל רִבּוּיָם עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם גֶּדֶר זֶה שֶׁיְּמַלְּאוּ הֵם אֶת הַבָּתִּים, וְלֹא כֵן הוּא, כִּי רַבִּים הֵם הֶעָרֹב וְיִתְמַלְּאוּ הַבָּתִּים מֵהֶם וְלֹא מִכֻּלָּם, וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בַּהֲבָאַת הַמַּכָּה ״וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳.
פסוק יט:וְשַׂמְתִּי פְדֻת. פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְאֶרֶץ גּוֹשֶׁן, עוֹד יַעֲשֶׂה פְדוּת אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חוּץ מֵאֶרֶץ גּוֹשֶׁן, לְבַל קְרוֹב לָהֶם הֶעָרוֹב. וְדִקְדֵּק לוֹמַר בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיִּהְיוּ עַמִּי וְעַמְּךָ עוֹמְדִים בְּשָׁוֶה, יַעֲשֶׂה ה׳ פְּדוּת לָזֶה מִבֵּין זֶה, וְלַנָּכְרִי יַשִּׁיךְ וּלְאִישׁ יִשְׂרָאֵל לֹא יַשִּׁיךְ.
פסוק כ:תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ. פֵּרוּשׁ, שֶׁהֶעָרוֹב יַשְׁחִית גַּם כָּל נִמְצָא מִלְּבַד בְּנֵי אָדָם:
פסוק כד:לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת. פֵּרוּשׁ, כְּשִׁיעוּר שְׁלֹשָׁה יָמִים, כִּי כְּלוּם טַעַם שֶׁאָמַר מֹשֶׁה הוּא ״הֵן נִזְבַּח וְגוֹ׳ וְלֹא יִסְקְלוּנוּ״, אִם כֵּן לָמָּה יִצְטָרְכוּ לְהַרְחִיק דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, בְּהַרְחָקַת פַּרְסָה אוֹ יוֹתֵר קְצָת דַּי. וְטַעַם שֶׁנִּתְרַצָּה לוֹ מֹשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁכָּל עַצְמֵינוּ אֵין אָנוּ מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לָצֵאת מֵהָעִיר, מַה לִי בִּתְנָאוֹ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וְכִי יִרְדּוֹף תִּרְדְּפֵהוּ רָעָה וּגְזֵרָתוֹ עוֹמֶדֶת לְעוּמָּתוֹ. לָזֶה לֹא רָצָה מֹשֶׁה לְדַקְדֵּק בִּתְנַאי הַזְּמַן וְאָמַר ״רַק אַל יוֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח״ בְּאֵיזֶה אוֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״רַק״ לְשׁוֹן מִיעוּט, לוֹמַר הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁלִיחוּת בִּתְנַאי פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים.
