א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ ב כִּ֛י אִם־מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃ ג הִנֵּ֨ה יַד־יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃ ד וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃ ה וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ו וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־מֵ֥ת אֶחָֽד׃ ז וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ ח וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃ ט וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־הָאָדָ֜ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ י וַיִּקְח֞וּ אֶת־פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃ יא וְלֹֽא־יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־מִצְרָֽיִם׃ יב וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃ יג וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃ יד כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃ טו כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃ טז וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃ יז עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃ יח הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃ יט וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃ כ הַיָּרֵא֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ אֶל־הַבָּתִּֽים׃ כא וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃ כב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כג וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־מַטֵּהוּ֮ עַל־הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כד וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃ כה וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃ כו רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃ כז וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃ כח הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃ כט וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־כַּפַּ֖י אֶל־יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ׃ ל וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃ לא וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃ לב וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃ לג וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃ לד וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃ לה וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
בא אל פרעה. אל הארמון שלו, א"ר יהודה הלוי שתים מכות היו במים, האחת שהתאדמו ומתה הדגה, והשנית, שעלו הצפרדעים מהם, ובארץ שתים, אחת מהכנים, והשנית מהערוב, והן חיות מעורבות, וכתיב, ותוצא הארץ נפש חיה (ברא' א כד) ושתים באויר, כי הדבר איננו רק חם או קר, משונה מן המנהג, וברגע אחד מתים אין להם מספר בעבור כי רוח כל החיים שהיא בלב תלויה באויר והשנית, מכת שחין, כי הכתוב יקרא הרקיע אשר על ראשם שמים, והמכה השביעית מעורבת מגלגל הסערה ומגלגל האש, וכן כתוב ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט כד) והשמינית מכת הארבה שבאה מרחוק ע"י הרוח והתשיעית היתה מכה נפלאה שנעדר אור שני המאורות והככבים מארץ מצרים, והעשירית רדת המשחית מגלגלי הכבוד להרוג הבכורים:
פסוק ב:
ועודך מחזיק. חסר יד או הדומה כמו, מחזיק באזני כלב (משלי כו יז):
פסוק ג:
הנה יד ד' הויה. הנה מצאנו שיתחלף היו"ד בוי"ו, ואתה הוה להם למלך (נחמיה ו ו) והפך זה שוי"ו אשר לא יבושו קוָֹי (ישעי' מט כג) יתחלף ביו"ד וקוֵֹי ד' יחליפו כח (שם מ לא) :
פסוק ג:
ומלת דֶבֶר שם כלל לא מצאנוהו בפעלים רק במקום אחד, ותדבר את כל זרע המלוכה (דה"ב כב י), ובס' מלכים כתוב, ותאבד (מ"ב יא א) והפי' רחוק רק לא ידענו טוב ממנו:
פסוק ד:
והפלה. דָבָר. יאמר על ענין דברים מחוברים כמו הדבר אשר דבר ד' (ירמי' מו יג), גם יאמר על יש כמו זה וכמוהו לא חסרת דבר (דבר' ב ז):
פסוק ה:
וישׂם. שם קצב וזמן לתחלת האות:
פסוק ו:
ויעש ד'. ופי' וימת כל מקנה מצרים רובו, כי הנה כתוב, שלח העז את מקנך (פ' יט) וככה תמצא בברד את כל עשב השדה (פ' כה), והעד מכת הארבה, ואכל את יתר הפליטה (למטה י ה):
פסוק ז:
עד אחד. אפילו אחד, כאשר אפרש בשירה, וטעם זה הפסוק ואפילו ששלח וראה כי השם אוהב ישראל, ובעבורם הכה מקנהו, לא חשש מהמקנה בזאת המכה לשלח עמו, אולי לא עמדה הרבה:
פסוק ט:
והיה. זה מעשה נס, שזה הפיח שהוא מעט נעשה אבק על כל ארץ מצרים ולא הפריש ישראל:
פסוק ט:
אבעבעת. האל"ף נוסף, כי הוא מגזרת מים תבעה אש (ישעי' סד) והמלה כפולה כמו, תשעשעו (שם סו יב) תשגשגי (שם יז יא):
פסוק י:
ויקחו את פיח הכבשן. מלא חפניהם כאשר הזכיר ומשה זרק הכל יתכן שהחרטומים לא לקו במכת הצפרדעים והערוב, בעבור חכמתם בקשו דרך בחכמת התולדות להרויח להם מעט ועתה נבערה חכמתם על כן הזכיר זה, ובעבור שלא עמדה המכה הרבה לא בקש פרעה שיעתירו, ובעבור שהמכה הראשונה עמדה ז' ימים, לא נלמוד ממנה על דרך הפשט שככה עמדה כל מכה, ועוד אחר הכתוב נרדוף, וידוע כי מכת הדבר היתה שעה אחת, ומכת החשך ג' ימים, על כן אין לנו דרך לדעת באיזו חדש בא משה והתחילו המכות, רק אם היתה קבלה ביד חכמינו הקדושים קבלנו ושמענו:
פסוק יב:
ויחזק ד'. על כן לא בקש להעתיר:
פסוק יג:
ויאמר. לא הזכיר במקום הזה שהוא יוצא המימה, אולי היה לו צורך אחר:
פסוק יד:
כי. הזכיר מגפותי בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו ולא ראינו שפחד פרעה בכל המכות העוברות כאשר פחד מזאת, ואמר ד' הצדיק:
פסוק יד:
וטעם כי אין כמוני בכל הארץ, כפי מחשבת מצרים היה שאלהיהם יוכלו להרע או להיטיב:
פסוק טו:
ואךְ. חסר נו"ן כמו "ואט אליו אוכיל" (הושע יא ד) שניהם שוים, ושרשם נטה נכה:
פסוק טו:
וטעם בדבר הידוע, שבו הרגתי המקנה שלכם הייתי הורג כלכם עמהם:
פסוק טז:
ואולם בעבור זאת העמדתיך. פי' מה טעם זאת והוא בעבור הראותך את כחי, וכמוהו ומתוכה כעין החשמל מתוך האש (יחז' א ד), ויפת אמר בעבור זאת המכה שהיא מכת הברד:
פסוק טז:
וטעם ולמען ספר שמי איננו שב אל פרעה רק מלת ספר שם הפועל, כמו, כי כבד אכבדך (במד' כב יז) ואין הטעם שפרעה ישוטט בעולם לספר כבוד השם, רק יסופר שמו בכל דור ודור בעבור אלה האותות שעשה:
פסוק יז:
עודך מסתולל. כמו משתבח מגזרת סלסלה ותרוממך (משלי ד ה), ואם הוא כפול הפ"א מפעלי הכפל כמו, סלו לרוכב בערבות (תה' סח ה), וגלגלתיך (ירמיה נא כה) כמו מתגולל (ש"ב כ יב) גם גלו (יהושע י יה). ורבי מרינוס אמר, כי פי' מתחזק, מגזרת מסלות לבית ד' (דה"ב ט יא) ובמקום אחר כתוב מסעד לבית ד' (מ"א י יב):
פסוק יח:
הנני ממטיר. ידוע כי לא ירד גם היום על מצרים ברד ומטר, ואין צורך לפרש למה זה וככה במקומות אחרים עד היום, ובעבור זה פחדו פחד גדול, כי לא ירד שם אלא כדמות טל:
פסוק יט:
שלח העז. הנס או אסוף וכמוהו יושבי הגבים העיזו (ישעי' י לא):
פסוק כ:
הירא. הניס. ובאותו היום:
פסוק כא:
ואשר לא שם. יש בלשון קדר טעם לוי"ו ויעזב רק אין יכולת בנו לתרגם הדבר בלשון אחרת, וככה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברא' כב ד) ורבים ככה:
פסוק כב:
ויאמר. מדרך סברה יראה כי נטיית ידו במטה היתה, והנה כתוב אחריו "ויט משה את מטהו על השמים", הוא האויר וכמוהו על פני רקיע השמים (ברא' א):
פסוק כג:
וַתִּהֲלַךְ אש. מהבנין הקל, מלשון הליכה:
פסוק כג:
ארצה. הפך תולדתה כי היא למעלה עולה:
פסוק כד:
ואש מתלקחת בתוךְ הברד. פלא בתוך פלא:
פסוק כה:
ויךְ. זאת היתה מכה קשה שהרג אדם ובהמה, ושבר עץ השדה, רק שהשם חמל עליהם ועל מקניהם, ולא הזכיר משה לפרעה זה שראה ששלח פרעה ולא מת ממקנה ישראל עד אחד ולא שת לבו:
פסוק כז:
ויקרא. אמר חטאתי, מרוב פחדו שיכחד בדֶבֶר כאשר אמר לו:
פסוק כח:
העתירו אל ד'. הזכיר השם הנכבד ואמר קולות אלהים כי הוא מודה שיש אלהים כאשר הזכרתי, ובעבור שלא אמר קולות ד'), חבר משה שם העצם והתואר, ואמר מפני ד' אלהים (פ' ל) והטעם כי השם הוא אלהים לבדו, ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה, ואין טענה ממלת "ד' אלהים אתה החלות" (דבר' ג כד) כי באל"ף דל"ת הוא כתוב:
פסוק כט:
ויאמר אליו משה כצאתי את העיר. אמרו המפרשים כי לא יוכל לפרוש כפיו במצרים בעבור שמלאה גלולים:
פסוק כט:
כי לד' הארץ. ולא לך:
פסוק ל:
ואתה. אמר רבינו שלמה כי טרם תיראון, כמו לא תיראון, וכמוהו טרם ישכבו (ברא' יט ד) וזו המלה איננה נמצאת כאשר חשב, כי לעולם יבוא אחריה הענין, כי אחר טרם ישכבו כתוב "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית", והטעם כאשר היתה עת שכיבתם נסבו על הבית "וככה, טרם יקראו ואני אענה (ישעי' סה כד) וככה בטרם יקטירון את החלב (ש"אב טו), וככה כל טרם, והנה אין טרם כמו לא, והגאון רב סעדיה ז"ל דבק הענין, וככה פי', אמר משה לפרעה אני אתפלל להסיר מכת הברד רק מה שהשחית השחית:
פסוק לא:
וטעם והפשתה והשעורה נכתה, זה לא ישוב ולא אתפלל לרפאם והנה הטעם קודם שתיראון ותודה ותאמר ד' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה וזה הוי"ו נכון בלשון ישמעאל כאשר הזכרתי, ולפי דעתי כי תחסר מלה אחת טרם אפרוש כפי אתם יריאים את השם אתה ועבדיך וזה דרך מוסר והטעם שבסור המכה תמרדו על כן כתוב אחריו ויכבד לבו הוא ועבדיו (פ' לד) ולא תמצא כן במקום אחר:
פסוק לא:
והפשתה והשעורה. ספר הכתוב מה שאירע, והנה התברר ממלת נֻכָתָה גם נֻכו (פ' לב) כי שרש מכה, נכה, כמו ושֻפו עצמותיו לא רֻאו (איוב לג כא):
פסוק לב:
אפילות. תאר וקרוב ממנו, ואפל ואין נוגה לו (עמוס ה כ) והטעם שהיו עוד תחת הארץ ולא נראו:
פסוק לג:
נתךְ. כדרך "כהתוך כסף בתוך כור" (יחז' כב כב) והוא מבנין נפעל כמו נגש אל הערפל (כ' יח):
פסוק לד:
וירא. הזכיר עתה ויוסף לחטוא, בעבור שהודה ואמר חטאתי הפעם:
פסוק לד:
וטעם ויכבד לבו הוא ועבדיו, התברר מה שאמר משה "ואתה ועבדיך" (פ' ל):
פסוק לה:
ויחזק. אחר שפחד מהמכה הזאת יותר מהראשונות: