פסוק ד:דבר, מדעם. ע' בנתה"ש שכתב שבמקומות שכוונת העברי היא כמו "מאומה" ית' "מדעם" כמו פה (ובראשית כ"ב י"ב) ובמקומות שכוונתו "דברים ושיחות" ית' "פתגמא" ואם כוונת העברי הוא כמו "ענין" ית' "עיסק" ובאמת מצאנו רבים יוצאים מהכלל הזה, כי ע"פ "חלילה לך מעשות כדבר הזה" (שם י"ח כ"ה) ת' כפתגמא הדין" "עשית את הדבר הזה" (שם כ' יו"ד) ת' "עבדת ית פתגמא הדין" וכדומה רבות.
פסוק יד:אין כמני בכל הארץ, לית דכותי שליט בכל ארעא. הוסיף מלת "שליט" לפרש השגחת ויכולת ה', ובכ"י ליתא מלת "שליט" ומה שהעיר בעל ס' לחם ושמלה, מדוע לא תרגם פה "לית בר מני" כאשר ת' ע"פ "מי כמכה" (לקמן ט"ו י"א) הדבר פשוט, יען כי שם נאמר "באלים" ע"כ לא ת' "דכותי" לבלי יחשוב חלילה הקורא, כי במדרגה קטנה ממנו כביכול נמצא באלהות, אבל פה הניח כבעברית.
פסוק טו:כי עתה שלחתי את ידי, ארי כען קריב קדמי דאשלח פון ית מחת גבורתי. ר"ל שהפעל "שלחתי" הוא ע"ד התנאי ivetConjunc ופירושו אם הייתי רוצה היה קרוב לפני לשלוח ידי ולהכות אותך ואת עמך עם הבהמות, וכמ"ש רש"י, או שהוא ב' פירושים מעורבבים. הפי' הא' הוא "כען" והב' הוא "קריב קדמי" וכ"נ מהכ"י שמצאתי רק הנוסחא הא' "ארי כען אשלח פון ית מחת גבורתי".
פסוק יז:מסתולל בעמי, כבישית בה עמי. צ"ל כבישית בה בעמי וכ"ה בכ"י.
פסוק יח:הנני ממטיר כעת מחר ברד, הא אנא מחית כעדנא הדין מחר ברדא. וכ"ה בכ"י. ולהלן בפסוק כ"ג. וימטר ה' ברד על ארץ מצרים ת' ואמטר ה' ברדא על ארעא דמצרים" לדעתי היטב אשר דבר בזה החכם מוה' יהודא בעהאק (בס' לחם ושמלה בראשית ב' ה') וז"ל "כי באלה שבא הפעל "המטר" ע"ד שאלה להורדת דבר אחר (לא מטר ממש) אז אם בא אחריו מלת "על" מתורגם בלשון אמטר (ופעל ההורדה מובן מענין היחס) אבל אם לא בא אחריו מלת "על" מתורגם בלשון "אחית" עכ"ל. אבל בכ"י מצאתי גם בפסוק כ"ג "ואחות ה' ברדא".
פסוק כח:ורב, וסגי קדמוהי רוח. ר"ל רוח והצלה רבה, והסב מלת "ורב" אל מלות "אל ה' " שלפניה, ולא על "מהיות" שלאחריה.
פסוק כח:קולות אלהים, קלין דלוט כאלין מן קדם ה'. הוסיף מלת מלת "דלוט" ר"ל קולות כאלה המביאין קללה לעולם, יען כי הקולות בעצמן אינן מביאין נזק ומארה, כי הם מטהרין האויר העב והמעופש בעולם, ולפעמים באים ג"כ לסימן ברכהו כמו קולות וברקים שבמתן תורה, ורק בפעם ההיא היו לקללה ולמארה להכניע זדים.
פסוק ל:טרם תיראון, עד כען לא אתכנעתון. ר"ל יראת הכנעה (וכפירש"י שכל טרם שבמקרא פירושו "עדיין לא" וכל פעל עתיד הבא אחריו הוא עבר, כידוע למדקדקים).
פסוק לא:השערה אביב והפשתה גבעל, סעריא אביבין וכהנא גבעולין. מהתרגום וכן מפירש"י משמע שגבעול הוא שגדלה כבר, ונרדף למלת אביב. אבל במס' פרה פי"א וי"ב משמע שגבעול הוא הפרח קודם שיפקח, ועי' שם בהרע"ב. והנה מה שת' המתרגם פה "אביבין. גבעולין" בל"ר, הוא פשוט, יען כי המעיין היטב בלשון ארמית יראה כי תארי הפעל ישמרו תמיד את מין ומספר הפעל, אבל מה ששנה לת' "סעריא" בל"ר, וכתנא בל"י - אף ששניהם הם משמות הקבוץ - צ"ע.
פסוק לג:ומטר לא נתך, ומטרא דהוה נחית לא מטא. ערש"י שכ' "ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ" וערמב"ן שכתב "ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה כו' והחטה והכסמת שהן לכל תיתכם לא נכו במכה הזאת והן ביד האלהים לאבד אותם מכם. (ועי' בשירי תפארת בהערה ט' לחוברת הרביעית שהאריך בזה המחבר וסוף דבריו, וזהו המקרא ומטר לא נתך ארצה, הודיע כי האידים הרבים שהיו באויר מצרים כו' שמהן התילד ביום משפט ההוא גשם זר וגדול, לפי שצוה ה' ביום ההוא להבות אש באויר העליון של מצרים להתיך האידים המולידים הגשם. ובשאר העתים אין מדרך האש הזאת לבוא באויר מצרים. ולכן אין גשמים יורדים במצרים, ובתפלת משה הלכה לה האש היסודי הזאת מאויר מצרים, ולא נתך עוד מטר לארן ( ?? ) ודע שבתרגום שלנו הגירסא "על ארעא" אבל בכ"י הגירסא "עד ארעא".