פסוק א:זרע איש תם אל הושיעו, וביד עבדו חק הידיעו הנה מצות החדש, היא סוד פרשת בא אל פרעה:
בא אל פרעה. בא אליו זאת הפעם, ואל תשתומם בעבור שחזק לבו עד עתה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, הזכיר לב עבדיו בעבור שירך לבם בבוא מכת הארבה:
פסוק א:וטעם שהכבדתי את לבו, למען שתי אותותי אלה בקרבו ואין דעת חכמי ספרד שוה, כי י"א כי שיתו, כמו בינו, שימו, והדומה להם, וככה ישית, ישים, יבין, והדומה להם בכל הסימנים, וי"א שהוא מבנין הפעיל, והוא הבנין חסר, בעבור שמצאו, או מי ישום אלם (למעלה ד יא), לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך (דבר' ל ט) שהוא מבנין הקל, וי"א ישיש כמו ישוש, ושיתי כמו שומי והכל מבנין הקל:
פסוק ב:ולמען תספר. למשה ידבר שהוא כנגד כל ישראל, וככה וידעתם כי אני ה', שידעו כל ישראל זה, ודברה תורה כלשון בני אדם לומר התעללתי, כאדם משנה התולדות להנקם מאחר:
פסוק ג:ויבא. ידענו כי לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו, כי הוא המליץ, והזכיר עתה משה ואהרן בעבור שהושבו שניהם וגרשם באחרונה שלא עשה כן בכל המכות:
פסוק ג:לענות. מבנין נפעל מגזרת עני:
פסוק ד:ארבה. שם מין אולי נקרא כן בעבור שהוא יותר רב מהמינים האחרים, וכתוב יתר הגזם אכל הארבה (יואל א ד), ועליו כתיב חילי הגדול (שם ב כה), ואם כן יהי האלף נוסף:
פסוק ה:ולא יוכל לראות. תחסר מלת איש, אמר יפת, כי ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה, בעבור הצומח לכם מן השדה:
פסוק ו:ומלאו. זו המלה משונה בלשון הקדש כי טעם ומלאו, שהבתים היו מלאים מהן והנה מצאנו "מלאו ארבעה כדים מים" (מ"א יח לד) שהוא פועל יוצא כאילו הוא כתוב בפתחות המ"ם ודגשות הלמד מהבנין הדגוש:
פסוק ו:ויפן. אמר ר' ישועה, כי ויפן הוא שב אל משה, שהיה חולק כבוד למלכות, שפונה אל המלך בצאתו והוא הולך אחורנית ויפת אמר כשהשלים צרכו וככה, ופנית בבקר (דבר' טז ז) והנה מה יעשה במלת ויפן כה וכה (למעלה ב יב), והנה טעם ויפן מגזרת פנים, כאילו הוא וירא והנה משה יצא מאת פרעה בלא רשותו, והזכיר הכתוב זה בעבור שכעס פרעה וצוה לגרשם אחר שהושבו:
פסוק ז:ויאמרו. פי' הטרם תדע, הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים:
פסוק ח:ויושב. מלת את כמו עצם הדבר וכאשר יאמר האדם אוהבי שהיו"ד סימן המדבר, או יאמר אוהב אותי, שהטעם עצמי הדבר שוה על כן אם אמר אומר כי ראובן הרג את שמעון. אז שמעון הרוג, אך באמור ראובן הרג שמעון הטעם שוה, כמו ורב יעבוד צעיר (ברא' כה כג) אשר ברא אלהים אדם (דבר' ד לב), ואל תחשוב כי מלת את לאות על הפעול בעבור שהוא נמצא כן ברבים, וימצא עם הפועל, ובא הארי ואת הדוב (ש"א יז לד) ואחרים ככה, ואמר ר' יהודה המדקדק, כי בעבור מלת את אמר ויושב ולא אמר ויושבו, ולפי דעתי כי אמר ויושב בעבור כי משה הוא העיקר, וככה ותדבר מרים ואהרן (במד' יב א) היא היתה עקר הדבור:
פסוק ט:כי חג ה' לנו. לזבח והיא מצוה על כולנו:
פסוק י:ויאמר. יהי כן ה' עמכם, שאתם אומרים עמכם:
פסוק י:וטעם ראו כי רעה נגד פניכם, כי הרעה קרובה מכם, ונגד פניכם היא, ועם זה הטעם דבק, כי אותה אתם מבקשים כי דין שאעשה ככה, ועתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח, ודע כי משה אדונינו לא אמר לפרעה שישובו עד שיכזב, רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים, ודעת המצריים היתה שישיבו על כי השאילום, ובעבור דבר אחר, שאילו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו לא היה רודף אחריהם, והשם צוה לעשות כן, עד שירדוף אחריהם ויטבע, והנה זה מפורש, וישובו ויחנו לפני פי החירות (יד ב), ואין להרהר אחרי מעשה השם שהכל עשה בחכמה, אעפ"י שהיא נעלמת מעיני החכמים, והנה בדברי דוד "כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים, אז תחרץ, כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים" (ש"ב ה' כד):
פסוק יא:לא כן לכו נא הגברים. מלת גבר בכל המקרא הם הזכרים ולא כן מלת אדם:
פסוק יא:כי אותה אתם מבקשים. על הרעה הנזכרת למעלה:
פסוק יב:בארבה. אמר ר' משה הכהן, כי טעם בארבה, שארבה שם במטה, ואין זה נכון רק הטעם בארבה, בעבור שיבא:
פסוק יג:קדים. שם התואר, כי קדמה מזרחה שם, ונקרא קדים בעבור שהוא נקדם בפאות כי משם תחל השמש לזרוח, על כן נקרא מערב אחור, כמו הן קדם אהלך ואיננו, ואחור ולא אבין לו (איוב כג ח):
פסוק יג:נשא את הארבה. ממקומו, והניחו בכל ממלכות מצרים
פסוק יד:ויעל. אמר ואחריו לא יהיה כן, נכתב עפ"י הנבואה:
פסוק טו:ויכס. טעם ותחשך הארץ, כי הארבה הבדיל בין השמש ובין הארץ, כי לעולם הארץ חשך היא:
פסוק טז:וימהר פרעה לקרא. על יד שלוחיו, והוסיף לומר להם חטאתי, בעבור שגרש אותם בקלון מאת פניו:
פסוק יז:ועתה שׂא נא. מלת שא נא אפרשנה בפרשת כי תשא:
פסוק יז:וטעם אך הפעם, כי לא אחטא עוד למרוד פי ד' ובעבור שהיה כעוס משה לא אמר לו שישלח העם, ויצא חוץ לעיר כמשפטו ויעתר:
פסוק יט:ויהפך ד' רוח ים. נקרא מערב ים בלשון הקדש, בעבור ים הגדול היוצא מספרד ועובר על ארץ מצרים, אל ארץ ישראל, והוא לפאת מערב ואיננו ים אוקינוס כי ישראל לא ירשו כל כך, ונקרא ים ספרד הים הגדול בעבור שרחבו ג' מאות פרסאות, ושאר הימים שבארץ ישראל כים סוף וים כנרת וים המלח אין בהם שיהיה רחב שלשים פרסה:
פסוק כ:ויחזק. על דרך שאז"ל, בא ליטמא פותחין לו:
פסוק כא:ויאמר. מדרך הסברא כי המטה היה בידו, אף על פי שאיננו כתוב:
פסוק כא:וימש חשך. אמר יפת כי וימש חשך, כמו וימיש, והטעם כי ימיש כל חשך שהיה להם וידע ויבא אחר עב ממנו, וי"א כי הוא חסר אל"ף ומלת אמש בלה"ק הלילה שעבר כמו, אמש אמר אלי (בראשית לא כט) ובלשון ערבי "אמס" כי השי"ן יתחלף בסמ"ך ברוב המלות, כמו שמש שמס, והנה אין טעם לפירושם, ולפי דעתי כי וימש מגזרת ימשש (דבר' כח) ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל כי כמוהו בזה הענין ידיהם ולא ימישון (תה' קטו ז) ושב על מצרים כי מצרים לשון יחיד כמו, ויאמר מצרים אנוסה (למטה יד כה), והנה הטעם שימששו בידם החשך שכל כך יהיה עב כי האור של אש לא ידלק, ולא הנר, והעד, לא ראו איש את אחיו, לא באור היום ולא באור הנרות:
פסוק כב:ויט. ולא ידעו שהי' ג' ימים אלא על פי ישראל שהיה להם אור, והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה, ויעמוד זה לפעמים חמשה ימים, ואני הייתי שם פעמים רבות:
פסוק כג:ולא קמו איש מתחתיו. מביתו, כמו שבו איש תחתיו (טז כט) כי אנה ילכו בלא אור:
פסוק כד:ויקרא. אחר ג' ימים שראו אור:
פסוק כד:רק צאנכם ובקרכם יצג. לדעת מה בלב משה אם דעתו לברוח, ואמר גם טפכם ילך, כמו שאמר לו משה בתחלה בנערינו ובזקנינו נלך (פ' ט):
פסוק כה:גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות. גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב בעדך:
פסוק כו:וגם. לא תשאר פרסה מאיזה מין שיהיה ממקנינו, שלא נדע איזה מין נבחר, וכמה נקריב ממנו וזהו טעם מה נעבוד:
פסוק כז:ויחזק. כדרך כי הקשה ד' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו (דברי' ב ל):
פסוק כח:תמות. אתה תהיה חייב מיתה שתמרוד במלכות:
פסוק כט:כן דברת. כמו, כן בנות צלפחד (במד' כז ז):
פסוק כט:לא אוסיף עוד ראות פניך שאני לא אבוא אליך עוד לעולם:
