פסוק א:וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְגוֹ׳. רַבִּים תָּמְהוּ עַל פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁלֹּא נִזְכַּר בָּהּ מָה יֹאמַר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה בְּבוֹאוֹ אֵלָיו, כִּי לֹא נִזְכַּר דָּבָר מִן מַכַּת הָאַרְבֶּה, וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן בְּשֵׁם הָרַבָּתִי שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לְמַכַּת הָאַרְבֶּה בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם״ (שמות י, ב), וּכְתִיב בְּאַרְבֶּה דְּיוֹאֵל (א ג) ״עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם״ – אֵין זֶה מַסְפִּיק לְיִשּׁוּב קֻשְׁיָא זוֹ, כִּי הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא: כִּי לָמָּה נֶאֱמַר בְּמַכָּה זוֹ שֶׁיְּסַפְּרֶהָ לְבָנָיו יוֹתֵר מִבְּכָל הַמַּכּוֹת? וְלִי קָשֶׁה עוֹד: לָמָּה לֹא נֶאֱמַר הַכְבָּדַת לֵב עֲבָדָיו כִּי אִם בְּמַכַּת הַבָּרָד וְהָאַרְבֶּה? וְכִפְשׁוּטוֹ נִרְאֶה לִי שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת וַדַּאי אֵין חִלּוּק בֵּין פַּרְעֹה לַעֲבָדָיו, כִּי וַדַּאי הָיָה פַּרְעֹה מַרְגִּישׁ בְּכֻלָּם כְּמוֹ עֲבָדָיו, זוּלַת מַכַּת הָרָעָב וְהַבַּצֹּרֶת שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ כִּי אִם בַּעֲבָדָיו אֲבָל לֹא בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, כִּי עַל הָרֹב יֵשׁ לַמְּלָכִים אוֹצְרוֹת חִטִּים מִפְּנֵי שְׁנַת הָרָעָב, וְעַל צַד הַהַפְלָגָה הוּא אִם יִגַּע הָרָעָב בַּמֶּלֶךְ עַצְמוֹ. עַל כֵּן אָמַר בַּבָּרָד ״וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו״ (שמות ט, לד) – לֹא זוֹ הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֲבָדָיו שֶׁהָיָה לָהֶם לָתֵת לֵב עַל כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִקְפִּידוּ, לְפִי שֶׁהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ. וּכְשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֵׁנִית לְמֹשֶׁה ״כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו״ (שמות י, א), הֵבִין מֹשֶׁה מִזֶּה שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ הַתְרָאָה שֵׁנִית, כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָשִׂיתוּ לִבָּם לְהַתְרָאָתְךָ – לֹא זוֹ הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ עֲבָדָיו. וּמִזֶּה הֵבִין מֹשֶׁה שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִשְׁלֹחַ הָאַרְבֶּה, כִּי מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁנִּגְמְרָה בַּשָּׂדֶה אֵין לָהּ כִּלָּיוֹן כִּי אִם עַל יְדֵי בָּרָד אוֹ עַל יְדֵי אַרְבֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁכְּבָר הָיָה בָּרָד, אֵין זֶה כִּי אִם אַרְבֶּה שֶׁיֹּאכַל מַה שֶּׁהִשְׁאִיר הַבָּרָד. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּמַכָּה זוֹ דַּוְקָא ״וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עַבְדֵי פַרְעֹה עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ״ (שמות י, ז), כִּי הָיָה הָרָעָב נוֹגֵעַ בְּיוֹתֵר בַּעֲבָדָיו מִבְּפַרְעֹה, עַל כֵּן הִפְצִירוּ בְּפַרְעֹה שֶׁיְּשַׁלַּח אֶת הָעָם.
פסוק א:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמַכָּה זוֹ, ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ״ יוֹתֵר מִבְּכָל הַמַּכּוֹת, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְיַשֵּׁב זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל עַל פָּסוּק ״וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן״ (שמות י, יד), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״מֵעֲתֶרֶת מֹשֶׁה עַד עַכְשָׁיו אֵין אַרְבֶּה מַפְסִיד בְּכָל גְּבוּל מִצְרַיִם, וְאִם יִפֹּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיִכָּנֵס בִּגְבוּל מִצְרַיִם, אֵינוֹ אוֹכֵל מִיְּבוּל מִצְרַיִם כְּלוּם, וְזֶה יָדוּעַ לַכֹּל, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים קה, ב) ׳שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו׳״, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה כִּי פָּסוּק ״שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו״ הוּא מַמָּשׁ דּוֹמֶה לְפָסוּק ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ״. וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם לֹא נִשְׁאַר מֵהֶם שׁוּם רֹשֶׁם בְּמִצְרַיִם אַחַר הֲסָרָתָהּ שֶׁיִּגְרֹם לְדוֹרוֹת שֶׁיִּשְׁאֲלוּ הַבָּנִים עַל מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה, כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם אֵצֶל הֶהָמוֹן כִּי אָרְכוּ לָהֶם הַיָּמִים וְהַכֹּל נִשְׁכָּח. אֲבָל בְּמַכַּת הָאַרְבֶּה נִשְׁאַר רֹשֶׁם לְדוֹרוֹת גַּם אַחַר הֲסָרַת הַמַּכָּה, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים יִמְצְאוּ הַדּוֹרוֹת דְּבַר חִדּוּשׁ וְיִרְאוּ כִּי יָבֹא אַרְבֶּה וְלֹא יֹאכַל כְּלוּם מִכָּל יְבוּל מִצְרַיִם. אָז וַדַּאי יִשְׁאֲלוּ הַבָּנִים עַל נֵס זֶה, מַדּוּעַ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת מִיְּבוּל מִצְרַיִם כִּי אִם מִיְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? וְעַל כָּרְחֲךָ תִּצְטָרֵךְ לְהָשִׁיב לוֹ סִפּוּר כָּל הַקּוֹרוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְכִי אָמַר מֹשֶׁה בַּהֲסָרַת הַמַּכָּה שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵר אַרְבֶּה בְּכָל גְּבוּל מִצְרַיִם, וְעַל יְדֵי זֶה יְסַפְּרוּ בְּנִסֵּי מִצְרַיִם וְיַכִּירוּ כֹּחַ מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ שֶׁמְּסַיֵּם רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל בִּדְבָרָיו פָּסוּק ״שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו״, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁלְּכָךְ הִשְׁאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֹשֶׁם זֶה לְדוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁעַל יָדוֹ יַזְכִּירוּ יְצִיאַת מִצְרַיִם וְיָשִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וְגוֹ׳, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה׳״, כִּי עַל יְדֵי סִפּוּר זֶה יֵדְעוּ דּוֹרוֹת הַבָּאִים גְּבוּרוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו, וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר וְנָכוֹן מְאֹד. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַרְבֶּה דְּיוֹאֵל ״סַפְּרוּ לִבְנֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (יואל א, ג), אֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי וַדַּאי רָאוּי לְסַפֵּר לְדוֹרוֹת כַּמָּה הַחֵטְא גּוֹרֵם לְיִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּקְחוּ מוּסָר דּוֹרוֹת הַבָּאִים. אֲבָל כָּאן וַדַּאי אֵין הַפֵּרוּשׁ כֵּן, דְּאִם כֵּן לָמָּה צִוָּה שֶׁיְּסַפֵּר לְבָנָיו דַּוְקָא מַכַּת הָאַרְבֶּה יוֹתֵר מִכָּל הַמַּכּוֹת? אֶלָּא וַדַּאי הַטַּעַם הוּא כְּמוֹ שֶׁהִזְכַּרְנוּ.
פסוק א:וּמַה שֶּׁלֹּא נִזְכְּרָה מַכַּת הָאַרְבֶּה בְּפֵרוּשׁ כִּי אִם בְּרֶמֶז, לְפִי שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמֹּשֶׁה יוֹכִיחַ אֶת פַּרְעֹה עַל סִכְלוּתוֹ, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא הָיָה נִכְנָע מִפְּנֵי דְּבַר ה׳ כִּי אִם מִפְּנֵי הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר כְּבָר בָּאוּ. וְהַתְּשׁוּבָה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִפְּנֵי הַהֶכְרֵחַ אֵינָהּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי בְּסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְסוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְפַרְעֹה. עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר בְּפֵרוּשׁ הַמַּכָּה, כְּדֵי שֶׁיָּבִין מֹשֶׁה מִזֶּה שֶׁיַּתְחִיל לוֹ בְּתוֹכָחָה עַל עֲוֹנוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָע מִפְּנֵי דְּבַר ה׳ וְלֹא מִפְּנֵי הַמַּכָּה, וְאָז יִשָּׁאֵר בְּצִדְקָתוֹ. וְכֵן עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי תְּחִלַּת דְּבָרָיו ״עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי״ (שמות י:ג), רְצוֹנוֹ לוֹמַר מִפְּנֵי דְּבַר ה׳ וְלֹא מִפְּנֵי הַמַּכָּה. לְפִיכָךְ ״וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עַבְדֵי פַרְעֹה עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ״ (שמות י:ז), וְרָצוּ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה עִם מֹשֶׁה קֹדֶם בִּיאַת הַמַּכָּה כִּדְבַר מֹשֶׁה, וַעֲבָדָיו נִכְנְסוּ תְּחִלָּה בָּעֳבִי הַקּוֹרָה מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
פסוק ה:וְלֹא יוּכַל לִרְאוֹת הָאָרֶץ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: הָרוֹאֶה. וְעִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר. וְעוֹד קָשֶׁה לְפֵרוּשׁוֹ, כִּי מַה שֶּׁלֹּא יוּכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ אֵין בָּזֶה נַפְקוּתָא לְעִנְיַן הַנֵּזֶק, וּלְפָחוֹת הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים מַאֲמַר ״וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵיטָה״, כִּי זֶה עִקַּר הַנֵּזֶק. וְכֵן בְּשִׁמּוּשׁ הַמַּכָּה נֶאֱמַר גַּם כֵּן (שמות י:טו) ״וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁטַּעַם הָאֲכִילָה הוּא בַּעֲבוּר חֶשְׁכַת הָאָרֶץ, וְהַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר.
פסוק ה:וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁמֵּהַיָּדוּעַ שֶׁכָּל סוֹמִים אוֹכְלִים וְאֵינָן שְׂבֵעִים, כָּךְ אַרְבֶּה זוֹ, עַל יְדֵי שֶׁרִבּוּיָם גּוֹרֵם שֶׁתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, גַּם הָאַרְבֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת מָה שֶׁהוּא אוֹכֵל, וַהֲרֵי הוּא אוֹכֵל כְּסוּמָא בַּאֲרֻבָּה וְלֹא יִשְׂבָּע. וְעַל כֵּן יֹאכַל אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה (שמות י:ה), וְעוֹד לֹא יִשְׂבַּע עַד שֶׁיִּכָּנֵס מִן הַשָּׂדֶה גַּם אֶל הַבָּתִּים, ״וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ״ וְגוֹ׳ (שם). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת״, הַיְינוּ הָאַרְבֶּה שֶׁהִזְכִּיר לְפָנִים לֹא יוּכַל לִרְאוֹת הָאָרֶץ. וְעַל יְדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה הָאַרְבֶּה אֶת הָאָרֶץ, יֹאכַל אֶת הַכֹּל וְלֹא יִשְׂבַּע עַד אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אַחַר כָּךְ גַּם אֲשֶׁר בַּבָּתִּים. וּמַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁבְּשִׁמּוּשׁ הַמַּכָּה לֹא אָכְלוּ כִּי אִם אֶת שֶׁבַּשָּׂדוֹת וְלֹא מָצִינוּ שֶׁנִּכְנְסוּ לַבָּתִּים, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן״ (שמות י:טז) — לָמָּה לֹא נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״וַיְמַהֵר״ בְּשׁוּם מַכָּה? אֶלָּא לְפִי שֶׁיָּדַע פַּרְעֹה שֶׁאִם לֹא יִמְצְאוּ בַּשָּׂדוֹת יֹאכְלוּ גַּם מַה שֶּׁבַּבָּתִּים, עַל כֵּן ״וַיְמַהֵר פַּרְעֹה״ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לְבֵיתוֹ. וּלְכָךְ ״וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי״ (שם י:יז) — וְעַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, קֹדֶם שֶׁיִּכָּנְסוּ לַבָּתִּים.
פסוק ו:וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרָיִם. בְּלִי סָפֵק שֶׁבֵּית הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר פְּנִימִי מִבָּתֵּי כָּל עֲבָדָיו, וּבָתֵּי כָּל עֲבָדָיו יוֹתֵר פְּנִימִיִּים מִבָּתֵּי כָּל מִצְרַיִם, וְאֵיךְ יִכָּנֵס הָאַרְבֶּה תְּחִלָּה לִפְנַי וְלִפְנִים וְאַחַר כָּךְ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּדֶרֶךְ נֵס נַעֲשָׂה זֶה, כִּי כְּדֶרֶךְ הַחֵטְא כָּךְ הָעֹנֶשׁ, כִּי הוּא הִתְחִיל בַּקַּלְקָלָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ עֲבָדָיו, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁתָּלָה הַחֵטְא יוֹתֵר בּוֹ מִבַּעֲבָדָיו, וְיוֹתֵר בַּעֲבָדָיו מִכָּל עַמּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בַּצְפַרְדְּעִים (שמות ז:כח) שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וְגוֹ׳ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ״. וְאוּלַי שֶׁעַל הִפּוּךְ סֵדֶר זֶה נֶאֱמַר ״לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ״, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָיָה אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, אֲבָל כֵּן לֹא יִהְיֶה עַל זֶה הַסֵּדֶר הֶהָפוּךְ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם.
פסוק ו:וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה. יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁלֹּא יָצָא עֲדַיִן, אֶלָּא פָּנָה פָּנָיו מִמֶּנּוּ לָצֵאת, וְלֹא יָצָא כִּי אִם מֵעִם פַּרְעֹה, אֲבָל הָיָה עֲדַיִן בְּתוֹךְ עֲבָדָיו. וּבְתוֹךְ כָּךְ ״וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ״ (שמות י:ז), הָיוּ מַרְאִים עַל מֹשֶׁה בְּאֶצְבַּע לֵאמֹר: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, לֹא יָדַעְנוּ עַד מָתַי יִהְיֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ. וּמִדְּאָמְרוּ ״זֶה״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה עֲדַיִן בֵּינֵיהֶם. לְפִיכָךְ ״וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן״ (שמות י:ח) — מִמֵּילָא הוּשְׁבוּ, כִּי לֹא שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן בֵּינוֹתָם וְשָׁמְעוּ דִּבְרֵי עֲבָדָיו, וְעַל יְדֵי כֵן הוּשְׁבוּ וְחָזְרוּ אֶל פַּרְעֹה, ״וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ״ וְגוֹ׳ (שמות י:ח).
פסוק ח:מִי וָמִי הַהוֹלְכִים. יֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סְפֵקוֹת: הֵן כֶּפֶל ״מִי וָמִי״, כִּי דַּי בְּאֶחָד; וְעוֹד ״הַהוֹלְכִים״ לְשׁוֹן הֹוֶה אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״מִי יֵלֵךְ״ מַשְׁמָע לְהַבָּא, כִּי ״הַהוֹלְכִים״ מַשְׁמָע שֶׁהוֹלְכִים עַכְשָׁיו, וַהֲרֵי עֲדַיִן לֹא הָלְכוּ; וְעוֹד שְׁתֵּי פְּעָמִים ״נֵלֵךְ״, וַדַּאי אֶחָד מֵהֶם מְיֻתָּר, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵינוּ נֵלֵךְ״; וְעוֹד ״כִּי חַג ה׳ לָנוּ״, וַהֲרֵי לְמַעְלָה אָמַר בְּשֵׁם ה׳ ״וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר״ (שמות ה:א), מַשְׁמָע שֶׁיִּהְיֶה חַג לַה׳ וְלֹא לָנוּ. וְהֶבְדֵּל זֶה יָדוּעַ, כִּי חַג לַה׳ הוּא בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחַג לָנוּ הוּא בְּשִׂמְחַת הָעוֹבְדִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים טז ח) ״עֲצֶרֶת לַה׳״, וּכְתִיב (במדבר כט לה) ״עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם״, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (פסחים סח:) דֶּרֶךְ פְּשָׁרָה ״חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָכֶם״. וְכָאן מִי הֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר דָּבָר? וְעוֹד קָשֶׁה ״כִּי אוֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים״ לְשׁוֹן הֹוֶה, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״כִּי אוֹתָהּ בִּקַּשְׁתֶּם״ לְשׁוֹן עָבָר, כִּי עַכְשָׁיו הֵם מְבַקְשִׁים יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ ״בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁבִּקְשׁוּ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל מִשָּׁם. וּפֵרוּשׁ שֶׁל הַמְפָרְשִׁים כְּבָר נוֹדָע, וּבִמְקוֹם תֵּיבַת ״אוֹתָהּ״ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״זֶה אַתֶּם מְבַקְשִׁים״.
פסוק ח:וּבֵאוּר לְכָל הַסְּפֵקוֹת הַלָּלוּ הוּא, כִּי פַּרְעֹה לֹא שָׁאַל אֶת מֹשֶׁה מִי שֶׁיֵּלֵךְ, אֶלָּא גָּזַר אֹמֶר שֶׁוַּדַּאי לֹא יֵלְכוּ כִּי אִם הַזְּכָרִים שֶׁדַּרְכָּם לִזְבּוֹחַ, וְאָמַר ״לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וְשׁוֹטְטוּ נָא בְּכָל קַצְוֵי עוֹלָם וּפוּק חֲזֵי מַאי עַמָּא דָּבַר, מִי וָמִי שֶׁדַּרְכָּם לֵילֵךְ. לְכָךְ אָמַר כֶּפֶל ״מִי וָמִי״, רוֹצֶה לוֹמַר אִם תֵּימִינוּ וְאִם תַּשְׂמְאִילוּ לִרְאוֹת בְּכָל מָקוֹם הַנָּהוּג, מִי שֶׁדַּרְכָּם לֵילֵךְ לִזְבּוֹחַ. וּבָזֶה מְיוּשָּׁב לְשׁוֹן ״הַהֹלְכִים״ שֶׁקָּאֵי עַל כָּל הַהוֹלְכִים בְּכָל הָעוֹלָם, וּמִשָּׁם תִּרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ גַּם אַתֶּם כְּפִי הַנָּהוּג. וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה ״בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ״, כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁלְּפִי פְּשׁוּטוֹ ״נֵלֵךְ״ מְיוּתָּר לְגַמְרֵי, רוֹצֶה לוֹמַר שְׁנֵיהֶם מְיוּתָּרִים, שֶׁהֲרֵי קָאֵי עַל שְׁאֵלַת ״מִי וָמִי הַהֹלְכִים״, וְהָיָה לוֹ לְהָשִׁיב ״בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ, בְּבָנֵינוּ״ וְכוּ׳, וְיִהְיֶה הַכֹּל קָאֵי עַל הַהוֹלְכִים. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ מוּסָב עַל הַהוֹלְכִים, וְרוֹצֶה לוֹמַר: אַתָּה אוֹמֵר לָנוּ לֵילֵךְ כְּדֶרֶךְ הַהוֹלְכִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא כֵן נַעֲשֶׂה, אֶלָּא ״בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ״. וְהֶבְדֵּל ״נֵלֵךְ״ מִן ״הַהֹלְכִים״, כִּי לֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַהוֹלְכִים אֵין הוֹלְכִים לִזְבּוֹחַ כִּי אִם מִי שֶׁדַּרְכָּם לִזְבּוֹחַ, מִכָּל מָקוֹם אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ מִכָּל וָכֹל. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר ״כִּי חַג ה׳ לָנוּ״, כִּי בִּשְׁלָמָא כָּל הַהוֹלְכִים שֶׁאֵינָן הוֹלְכִים כִּי אִם לִזְבּוֹחַ, דִּין הוּא שֶׁלֹּא יֵלְכוּ כִּי אִם מִי שֶׁדַּרְכָּן לִזְבּוֹחַ. אֲבָל אֲנַחְנוּ זוּלַת הָעֲבוֹדָה, דְּהַיְנוּ חַג לַה׳, יֵשׁ עָלֵינוּ מִצְוָה אַחֶרֶת עוֹד, וְהִיא שִׂמְחַת הֶחָג. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי חַג ה׳ לָנוּ״ – צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם ״לָנוּ״. וְיָדוּעַ שֶׁאֵין שִׂמְחַת הָאָדָם שְׁלֵמָה כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכָל קִנְיָנָיו עִמּוֹ, כִּי אֵיךְ יָשִׁיר אֶת שִׁיר ה׳ עַל אַדְמַת נֵכָר וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְקִנְיָנוֹ נְתוּנִים בְּעֵרָבוֹן בַּעֲדוֹ, וְהַשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה. וּלְכָךְ אָמַר שְׁנֵי פְּעָמִים ״נֵלֵךְ״, לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת בַּהוֹלְכִים, כִּי ״נְעָרֵינוּ וּזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ״ לַעֲבֹד, וּ״בָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ״ יֵלְכוּ לְשֵׁם שִׂמְחָה, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁנִּשְׂמַח אֲנַחְנוּ עִמָּהֶם לְקַיֵּם מִצְוַת ה׳ עָלֵינוּ לִתֵּן חֶצְיוֹ לַה׳ וְחֶצְיוֹ לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, לְשֵׁם שִׂמְחָה.
פסוק י:וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה׳ עִמָּכֶם וגו׳. אַתֶּם אוֹמְרִים לְצָרֵף אֶת ה׳ אֲלֵיכֶם כְּשֶׁאֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם, כִּי אַתֶּם לַעֲבוֹדַת ה׳ וְטַפְּכֶם לְשִׂמְחַתְכֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה ה׳ מְצֹרָף עִמָּכֶם. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר ״יְהִי כֵן ה׳ עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם״, כִּי אֵין רְצוֹנִי לְשַׁלֵּחַ הַטַּף עִמָּכֶם, וְאָז לֹא יִהְיֶה גַּם ה׳ עִמָּכֶם, כִּי אֵין נָכוֹן לְשַׁתֵּף שֵׁם שָׁמַיִם עִם דָּבָר אַחֵר. ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״ (שמות י:י) – הֲרֵי אַתֶּם הוֹלְכִים לִזְבּוֹחַ כְּדֵי לְבַטֵּל הוֹרָאַת הַכּוֹכָב שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה, וְדַי לָכֶם בָּזֶה שֶׁתִּנָּצְלוּ מִן הָרָעָה, וּתְבַקְשׁוּ עוֹד שׂוֹבַע שְׂמָחוֹת, לִבְרוֹחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה – אֵין זֶה דָּבָר נָכוֹן. ״לֹא כֵן, לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה׳, כִּי אֹתָהּ״ (שמות י:יא) – דְּהַיְנוּ הַשִּׂמְחָה – ״אַתֶּם מְבַקְשִׁים״, אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים הַשִּׂמְחָה וּבוֹדִים אוֹתָהּ מִלִּבְּכֶם, וּמִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, אֶלָּא אַתֶּם מְבַקְשִׁים מִלִּבְּכֶם שִׂמְחָה זוֹ. שֶׁהֲרֵי אֲמַרְתֶּם תְּחִלָּה בְּשֵׁם ה׳ ״וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר״ (שמות ה:א) – ״לִי״ מַשְׁמַע לִשְׁמִי לְבַד, לִי וְלֹא לָכֶם. וְאֵיךְ אֲמַרְתֶּם בְּשֵׁם ה׳ ״כִּי חַג ה׳ לָנוּ״ (שמות י:ט)? כִּי ״לֹא אִישׁ אֵל וְיִתְנֶחָם״ (במדבר כג:יט), אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים זֶה מִלִּבְּכֶם. עַל כֵּן נִתְמַלֵּא פַרְעֹה עֲלֵיהֶם חֵמָה, לְפִיכָךְ ״וַיְגָרֶשׁ אוֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה״ (שמות י:יא).
פסוק י:וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ״ (שמות י:ט), מַשְׁמָע שֶׁעָשׂוּ אֶת עַצְמָם טְפֵלָה אֶל כֻּלָּם, מִדְּלָא קָאָמְרוּ ״יֵלְכוּ עִמָּנוּ״, וּפַרְעֹה אָמַר ״גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם״ (שמות י:כד), מַשְׁמָע שֶׁהַטַּף טָפֵל לָהֶם, יִתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ בְּעֶזְרַת ה׳.
פסוק י:רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאָמְרוּ ז״ל (שבת קנו) הַאי מָאן דְּנוֹלַד בְּמַזַּל מַאֲדִים לֶהֱוֵי גַּבְרָא אָשֵׁד דְּמָא, מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ לֶהֱוֵי טַבָּחָא אוֹ אוּמָּנָא. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁדֵּד הַמַּעֲרָכָה מִכָּל וָכֹל, כִּי אִם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ה׳ לְיִרְאֵי ה׳ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ (מלאכי ג:טז), שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בַּמַּעֲרָכָה הוֹרָאַת אֵיזֶה דָּבָר רָע, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב פְּנֵי הַמַּעֲרָכָה אֶל דָּבָר אַחֵר בְּדוֹמֶה לוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁשּׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (קהלת ח:ה), וּמִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה יִתְקַיֵּם עַל כָּל פָּנִים.
פסוק י:וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ מָצִינוּ (מועד קטן ט:) ״זִיל גַּבַּיְיהוּ דְּלִיבָרְכוּךְ״, אָמְרֵי לֵיהּ ״יְהֵי רַעֲוָא דְּתִזְרַע וְלָא תֶחֱצַד כוּ׳, לֵיחֱרַב בֵּיתָךְ״ כוּ׳, אָמַר לְהוּ ״הָנֵי כּוּלְּהוּ בִּרְכָתָא נִינְהוּ״ כוּ׳. וּמַקְשִׁים עַל זֶה, לָמָּה בֵּרְכָם בִּמְשָׁלִים וְחִידוֹת, הָיָה לוֹ לְבָרְכָם בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת? אֶלָּא לְפִי שֶׁרָאָה מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה מוֹרֶה עַל ״תִּזְרַע וְלֹא תֶחֱצַד״, וְרָצָה לְהָפְכוֹ לִבְרָכָה בְּאֹפֶן שֶׁתִּתְקַיֵּם מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וְהוּא לֹא לֶהֱוֵי נִזּוֹק. כָּךְ בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, רָאָה פַּרְעֹה בָּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ כִּי כּוֹכָב מַאֲדִים שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה עוֹלֶה כְּנֶגְדָּם, הַמּוֹרֶה עַל שְׁפִיכַת דָּם, וְהוֹרָאַת הַכּוֹכָב הַהוּא לֹא יְתֻקַּן כִּי אִם עַל יְדֵי מוֹהֲלָא אוֹ טַבָּחָא, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים, לְפִי שֶׁיֵּשׁ סָפֵק אִם כּוֹכָב זֶה מוֹרֶה עַל הֲרִיגָה מַמָּשׁ, אוֹ עַל פֶּצַע וְחַבּוּרָה לְבַד, אוֹ עַל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. עַל כֵּן לְתִקּוּן סָפֵק זֶה צָרִיךְ לִשְׁנֵיהֶם לִהְיוֹת מוֹהֲלָא וְטַבָּחָא. וְעַל כֵּן מָסַר ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שְׁנֵי מִצְווֹת: דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, לְפִי שֶׁרָצָה לְהַצִּילָם מִמִּשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה וּלְהָסֵב פְּנֵי הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הַמַּזָּל הַהוּא עַל טַבָּחָא וּמוֹהֲלָא – טַבָּחָא זְבִיחַת דַּם פֶּסַח, וּמוֹהֲלָא הַיְינוּ דַּם מִילָה. רֶמֶז לַדָּבָר, ״כִּי רָעָה״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״עָרְלָה״. וְנִצְטַוּוּ עַל שְׁנֵיהֶם לְהִנָּצֵל מֵהֲרִיגָה מַמָּשׁ וּמִפֶּצַע וְחַבּוּרָה. וְאָמַר פַּרְעֹה: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁכּוֹכָב שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה עוֹלֶה לִקְרַאתְכֶם וְלִקְרַאת כָּל הָעוֹלִים מִמִּצְרַיִם, בֵּין אֲנָשִׁים בֵּין נָשִׁים וָטָף, וְאִם כֵּן בַּמֶּה תְּתַקְּנוּ שְׁנֵי הוֹרָאוֹת הַמַּעֲרָכָה? בִּשְׁלָמָא הָאֲנָשִׁים יְתַקְּנוּ עַל יְדֵי דַּם פֶּסַח וּמִילָה, אֲבָל נָשִׁים וָטָף בַּמֶּה יְתַקְּנוּ? כִּי הַנָּשִׁים אֵינָן בְּמִילָה, וְהַטָּף אֵין דַּרְכָּם לִזְבּוֹחַ. לְפִיכָךְ ״לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה׳, כִּי אוֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים״ לְתַקֵּן הוֹרָאַת הַכּוֹכָב, שֶׁהֲרֵי כְּבָר אֲמַרְתֶּם ״פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב״ (שמות ה:ג). וְזֶה טַעַם עַל ״וְנִזְבְּחָה לַה׳ אֱלֹהֵינוּ״ (שמות ה:ג) דַּוְקָא, לֹא עַל הַהֲלִיכָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר פַּרְעֹה, תֵּלְכוּ לַעֲבוֹד אֵיזוֹ עֲבוֹדָה בְּלֹא זְבִיחָה, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר מִקְנֶה שֶׁלָּכֶם פֹּה. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה ״וְנִזְבְּחָה״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגְעוּ הַהוֹלְכִים בַּדֶּבֶר אוֹ בַּחֶרֶב מִצַּד הוֹרָאַת הַכּוֹכָב. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר לְשׁוֹן פְּגִיעָה הַמּוֹרָה עַל הַהוֹלְכִים עַל כָּל פָּנִים. וְאִם כֵּן, פִּיךָ עָנָה בְּךָ, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים לְתַקֵּן פְּנֵי הוֹרָאַת הַמַּעֲרָכָה הַמּוֹרָה עַל דֶּבֶר וְחֶרֶב, וְזֶה לֹא יְתֻקַּן כִּי אִם עַל יְדֵי הַגְּבָרִים, וּבְהֶכְרֵחַ יִשָּׁאֲרוּ נָשִׁים וָטָף עִמָּנוּ.
פסוק יז:וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאָמַר פַּרְעֹה ״חָטָאתִי לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם״, הִקְדִּים הַחֵטְא לַה׳ לְפִי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא יוֹתֵר מִן הַחֵטְא שֶׁחָטָא לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא עָוֹן וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ יוֹתֵר מִבָּשָׂר וָדָם, לְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אָמַר שֶׁאִם מֹשֶׁה יִמְחוֹל לוֹ תְּחִלָּה אָז יִהְיֶה הוּא הַסַּרְסוּר בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהִים, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יֵרַע בְּעֵינֵי ה׳ עַל אֲשֶׁר אִחֵר לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תְּחִלָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רַב חֶסֶד וְעִמּוֹ יִתְבָּרַךְ הַסְּלִיחָה, וְעוֹד שֶׁיּוֹדֵעַ ה׳ כִּי פַּרְעֹה צָרִיךְ לְסַרְסוּר. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי״, רוֹצֶה לוֹמַר עַתָּה תֵּכֶף ״שָׂא נָא חַטָּאתִי״, וְאַחַר כָּךְ ״הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי אֶל ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. וּמַה שֶּׁאָמַר ״שָׂא נָא״ וְלֹא אָמַר ״שְׂאוּ נָא״, כִּי אוּלַי לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה נִתְגַּדֵּל בְּבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה יָדַע בּוֹ פַּרְעֹה כִּי הוּא אִישׁ עָנָו מְאֹד וְשָׁרֵי וּמָחִיל לְכָל מַאן דִּמְצַעֵר לֵיהּ, עַל כֵּן חָשַׁב שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה כִּי אִם מֵאַהֲרֹן שֶׁלֹּא יָדַע פַּרְעֹה מַה טִּיבוֹ.
פסוק יז:וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה״, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יָסִיר כִּי אִם הַחַיִּים, כִּי הֵמָּה מַזִּיקִים וּמְמִיתִים, אֲבָל לֹא הַמְּלוּחִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, כִּי אֵינָן מְמִיתִים וּמַזִּיקִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נֶעֱתַר לוֹ בָּזֶה וְשִׁלַּח אַף הַמְּלוּחִים.
פסוק כא:וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. לְשׁוֹן הֲסָרָה, יַעַן כִּי מִטֶּבַע הַבְּרִיאָה שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ יוֹם אַף לַיְלָה, מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הֵסִיר חֶשְׁכַת סְתָם לַיְלָה מִגְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנָתַן אוֹתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְעַל כֵּן הָיָה לְמִצְרַיִם חֹשֶׁךְ כָּפוּל. וּבְסִבָּה זוֹ גַּם בַּיּוֹם ״רְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ״ (שמואל א ב:ט), כִּי לֹא הָיָה לוֹ זְמַן לַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם בַּיּוֹם, שֶׁהֲרֵי הַלַּיְלָה בְּלָאו הָכֵי אֲפֵלָה. וּבְסִבָּה זוֹ הָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם גַּם בַּלַּיְלָה. רֶמֶז לַדָּבָר: ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה״ (שמות י:כג) — אַרְבַּע תֵּיבוֹת אֵלּוּ סוֹפָם אוֹתִיּוֹת לַיְלָה, וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב ״אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם״, כְּאִלּוּ אָמַר שֶׁגַּם לַיְלָה הָיָה אוֹר לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט יא) ״וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַשִׁ״י שֶׁהַחֹשֶׁךְ הָיָה כָּפוּל, הַיְינוּ כְּמִדַּת יוֹם וְלַיְלָה.
פסוק כא:וּמַה שֶּׁמַּקְשֶׁה רַשִׁ״י לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ, וְלֹא הִקְשָׁה רַשִׁ״י כֵּן בְּכָל הַמַּכּוֹת, לְפִי שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת אִלּוּ הָיָה פַּרְעֹה רוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּעוֹד הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת הָיָה יָכוֹל, אֲבָל כָּאן ״לֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו״ (שמות י:כג) כָּל שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאַף אִם הָיָה רוֹצֶה לָשׁוּב תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים לֹא הָיָה יָכוֹל, וְלָמָּה תֵּצֵא כָּזֹאת מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ? כִּי אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִקְשָׁה ה׳ אֶת לִבּוֹ, הַיְינוּ לְפִי שֶׁהוּא מֵעַצְמוֹ הִקְשָׁה לְבָבוֹ בְּעוֹד שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת, עַל כֵּן דִּין הוּא לְהַקְשׁוֹת לְבָבוֹ אַחַר סוּר הַמַּכָּה. אֲבָל בְּמַכַּת הַחֹשֶׁךְ, אַף אִם הָיָה רוֹצֶה לָשׁוּב בְּעוֹד שֶׁהַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת לֹא הָיָה יָכוֹל, וְלָמָּה הֵבִיא ה׳ מַכָּה זוֹ לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה? אֶלָּא מִשּׁוּם רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳.
פסוק כד:וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַמַּכּוֹת קָרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, מִכָּל מָקוֹם לֹא קָרָא עַכְשָׁיו כִּי אִם אֶת מֹשֶׁה, כִּי יָדַע שֶׁכַּאֲשֶׁר נוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, וְחָשַׁב שֶׁאוּלַי זֶה הָיָה סִימָן עַל הֶעָתִיד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סְגֻלָּה לְהָבִיא הָאוֹרָה בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ.
פסוק כד:רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג. אִם צֹאנָם וּבְקָרָם יֻצָּג, אִם כֵּן מָה יִזְבְּחוּ? וּמִלַּת ״רַק״ מְיוּתֶּרֶת. וְלָמָּה קְרָאָם כָּאן ״צֹאן וּבָקָר״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״? וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הִכְנִיס ״צֹאן וּבָקָר״ בֵּין הַדְּבֵקִים, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה׳, גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם, רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג״, כִּי לֹא יִפּוֹל אַחַר ״יֻצָּג״ אָמְרוֹ ״גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ״, וּמִלַּת ״גַּם״ מְיוּתֶּרֶת. וְעוֹד קָשֶׁה מַה שֶּׁאָמַר ״גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת״ (שמות י:כה), אִם ״גַּם״ זֶה לְרַבּוֹת בָּא מִקְנֵה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם כֵּן לָמָּה חָזַר וְאָמַר ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״ (שמות י:כו), הֲלֹא כְּבָר כְּלָלוֹ בְּמִלַּת ״גַּם״? וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁ״מִקְנֵינוּ״ הַיְינוּ גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים, כִּי בְּלִי סָפֵק הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל גַּם גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים, וַעֲלֵיהֶם אָמַר ״וְגַם מִקְנֵינוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רָאוּי לְהַקְרִיב מֵהֶם קׇרְבָּן, מִכָּל מָקוֹם ״מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה׳ אֱלֹהֵינוּ״ (שמות י:כו), רוֹצֶה לוֹמַר מִמֶּנּוּ נִקַּח וְנִמְכּוֹר אוֹתָם וְנִקְנֶה בִּדְמֵיהֶם צֹאן וּבָקָר לַעֲבוֹדַת ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד״, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״כִּי מִמֶּנּוּ נַעֲבוֹד״, אֶלָּא נָקַט לְשׁוֹן מִקָּח וְקִנְיָן, וְאִם כֵּן בְּעַל כׇּרְחֲךָ מִקְנֶה זֶה מְדַבֵּר בְּאֵינָן רְאוּיִין לְהַקְרָבָה.
פסוק כד:אַךְ כְּדֵי לְיַשֵּׁב כָּל הַסְּפֵקוֹת, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל קָנוּ מִקְנֶה הַרְבֵּה מִלְּבַד אוֹתָן צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ לָהֶם כְּבָר, כִּי יָדְעוּ שֶׁיֵּלְכוּ לַמִּדְבָּר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹם מִקְנֶה, וְחָשַׁב פַּרְעֹה שֶׁלְּכָךְ קָנוּ כְּדֵי לִזְבֹּחַ מֵהֶם לַה׳ וְשֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לִקַּח מִבֵּיתָם פָּר וּמִמִּכְלְאוֹתָם עַתּוּדִים, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״מִקְנֵנוּ״, דְּהַיְנוּ צֹאן וּבָקָר שֶׁקָּנוּ עַכְשָׁיו, וְעַל כֵּן אָמַר פַּרְעֹה ״רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג״, וּבְמִלַּת ״רַק״ מִיעֵט מִקְנֵה קִנְיָנָם שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם כְּדֵי לִזְבֹּחַ, וְלֹא זוֹ מִקְנֶה פְּשִׁיטָא שֶׁיֵּלֵךְ כִּי אֵין זְבִיחָה זוּלָתָם, אֶלָּא גַּם ״טַפְּכֶם״ שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ עֲבוֹדָה כִּי אִם לְשֵׁם שִׂמְחָה לְבַד, מִכָּל מָקוֹם יֵלֵךְ. וּמֹשֶׁה אָמַר: לֹא זוֹ שֶׁ״צֹּאנֵנוּ וּבְקָרֵנוּ״ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר פְּשִׁיטָא שֶׁיֵּלְכוּ, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא נִקַּח לִזְבֹּחַ לַה׳ מִבְּכוֹרוֹת צֹאנֵנוּ וּבְקָרֵנוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר, כִּי אֵין זֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד לִקְנוֹת מִן הַשּׁוּק לִזְבֹּחַ לַה׳ וְלֹא לִקַּח מִמִּכְלְאוֹת מִבְחַר צֹאן וּבָקָר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כְּבָר, אֶלָּא אֲפִלּוּ ״גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת״. וְאִם תֹּאמַר: אִם כֵּן, מִסְּתָמָא דַּעְתְּכֶם לְהַקְרִיב הַמֻּבְחָר וְהַיְנוּ צֹאן וּבָקָר שֶׁהָיוּ גְּדֵלִים עַל אֲבוּסְכֶם, וְאִם כֵּן מַה שֶּׁקְּנִיתֶם דַּעְתְּכֶם לְהַשְׁאִיר לָכֶם, וְאִם כֵּן לְפָחוֹת יֻצַּג פֹּה אוֹתוֹ מִקְנֶה שֶׁקְּנִיתֶם שֶׁהֲרֵי אֵין דַּעְתְּכֶם לְהַקְרִיב מִמֶּנּוּ, עַל זֶה אָמַר ״גַּם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״ וְגוֹ׳, כִּי לֹא קָנִינוּ כְּדֵי לְהַשְׁאִיר לָנוּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁ״אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה׳״, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁמָּא יִשְׁאַל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבְּיָדֵינוּ, וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת.
פסוק כד:גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. עָשָׂה אֶת הַטַּף טְפֵלָה לָהֶם, וּמֹשֶׁה אָמַר בְּהֵפֶךְ זֶה ״בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵינוּ נֵלֵךְ״ (שמות י:ט), הֲרֵי שֶׁעָשׂוּ אֶת עַצְמָם טְפֵלָה אֲפִלּוּ לַטַּף. לְפִי שֶׁמֹשֶׁה מֵרֹב עֲנָוָה שֶׁבּוֹ עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ טָפֵל לְכֻלָּם, לִנְעָרִים וּזְקֵנִים וּבָנִים וּבָנוֹת, כֻּלָּם עִקָּר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ עִמָּהֶם אַגַּב כִּי אֲנַחְנוּ טְפֵלִים לָהֶם. וּמַה שֶּׁאָמַר ״בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ״ (שמות י:ט), לְפִי שֶׁהֵמָּה הוֹלְכִים לְהִשָּׁחֵט לַעֲבוֹדַת ה׳, פְּשִׁיטָא שֶׁאֲנַחְנוּ טְפֵלִים לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לג:א) ״אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה׳״ (תהלים לו:ז) – אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה. אֲבָל פַּרְעֹה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד לֹא יִתָּכֵן שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתָם טָפֵל אֶל הַטַּף, עַל כֵּן אָמַר ״גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם״, לַעֲשׂוֹתָם עִקָּר וְהַטַּף טָפֵל לָהֶם. וּמַה שֶּׁאָמַר מֹשֶׁה ״וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ״ (שמות י:כו), הֲרֵי שֶׁעָשָׂה הַמִּקְנֶה טָפֵל, לְפִי שֶׁכָּאן מְדַבֵּר בְּמִקְנֶה קִנְיָן, וּמִדֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמִים שֶׁמָּמוֹנָם טָפֵל לָהֶם וְהֵם מוֹשְׁלִים עַל קִנְיָנָם, לֹא כְּדֶרֶךְ הַפְּחוּתִים שֶׁקִּנְיַן מָמוֹנָם מוֹשֵׁל עֲלֵיהֶם אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר הֶאֱרַכְנוּ לְדַבֵּר בָּזֶה פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח בְּפָסוּק ״יֶשׁ לִי רָב״ (בראשית לג:ט), עַיֵּן שָׁם. הֵן לְפֵרוּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁהִזְכַּרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁ״גַּם מִקְנֵנוּ״ קָאֵי עַל גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים, הֵן לְפֵרוּשׁ שֵׁנִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּמַה שֶּׁקָּנוּ בְּהֵמוֹת לְצָרְכָּם, סוֹף סוֹף הַכֹּל קִנְיַן מָמוֹן, וְאֵין מִדֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמִים לַעֲשׂוֹת עַצְמָם טָפֵל וּמָמוֹנָם עִקָּר. אֲבָל לְמַעְלָה נֶאֱמַר ״בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ״, לַהוֹלְכִים לַעֲבוֹדַת ה׳ לְהִשָּׁחֵט, עָשׂוּ עַצְמָם טְפֵלָה כָּאָמוּר.
