פסוק ד:לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אִם יִשְׁמְרוּ מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יֵצְאוּ בְּשַׁבָּת לִלְקוֹט. וְכָל זֶה נֶאֱמַר עַל מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, כִּי אִם לֹא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ, זֶהוּ מוֹפֵת שֶׁהֵם שְׁלֵמִים בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ וְאוֹמֵר ״מָה אֹכַל לְמָחָר?״, הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. וְכֵן אִם לֹא יֵצְאוּ בְּשַׁבָּת לִלְקוֹט, הֲרֵי הֵם בְּטוּחִים שֶׁמָּה שֶׁלָּקְטוּ אֶתְמוֹל יַסְפִּיק לָהֶם גַּם לְיוֹם הַמָּחֳרָת, וְאָז ״יֵלְכוּ בְתוֹרָתִי״, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ שָׁלֵם בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן מְכַלֶּה כָּל יָמָיו לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס, וּמָתַי יַעֲשֶׂה לְבֵית ה׳ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה? כַּנּוֹדָע מִדַּרְכֵי רוֹב הָעוֹלָם הַהוֹלְכִים אַחַר הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ, וְעֵסֶק הַתּוֹרָה טָפֵל אֶצְלָם.
פסוק ד:דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁעֵסֶק הַתּוֹרָה יֵשׁ לוֹ מוֹנְעִים מִבַּיִת וּמִחוּץ. מִבַּיִת הוּא מִצַּד מַאֲכָלִים גַּסִּים הַמַּפְסִידִים זַכּוּת וּבְרִירוּת הַשֵּׂכֶל, עַד אֲשֶׁר כֹּחַ שִׂכְלוֹ עוֹבֵר בְּעֵמֶק עָכוֹר וְאֵינוֹ זַךְ לַעֲסוֹק בַּמֻּשְׂכָּלוֹת. כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא אָכַל מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שִׂכְלוֹ זַךְ וְנָקִי לְהָבִין בַּמֻּשְׂכָּלוֹת, וּכְתִיב (שמות כד, טז) ״וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא ד.) שֶׁהָיָה זֶה כְּדֵי לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּתוֹךְ מֵעָיו. וּמִבַּחוּץ, הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּעָבְרוֹ דֶּרֶךְ יַמִּים וּנְהָרוֹת וְרַגְלָיו כָּאַיָּלוֹת לִרְדּוֹף אַחַר מְזוֹנוֹתָיו, בַּמִּדְבָּר, בָּהָר, בָּעֲרָבָה וּבַשְּׁפֵלָה, וְעֵסֶק זֶה מַטְרִידוֹ מִלַּעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וְהַמָּן הַזֶּה הָיָה מַאֲכָל רוּחָנִי, כָּל אוֹכְלָיו נִצּוֹלוּ מִן שְׁנֵי מוֹנְעִים אֵלּוּ. הֵן מִבַּחוּץ, כִּי לֹא הָיוּ צְרִיכִין לְחַזֵּר אַחֲרָיו, אֶלָּא כָּל אֶחָד מָצָא מְזוֹנוֹתָיו בְּכָל יוֹם פֶּתַח אׇהֳלוֹ. הֵן מִבִּפְנִים, כִּי הָיָה מַאֲכָל זַךְ וְנָקִי מִכָּל פְּסוֹלֶת, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם עה:) קְרָאוּהוּ ״לֶחֶם אַבִּירִים״ שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִין אוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אֶצְלָם אֲכִילָה, מִכָּל מָקוֹם הֵן נִזּוֹנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְהַיְינוּ אוֹתוֹ חֵלֶק רוּחָנִי שֶׁהָיָה בַּמָּן, כִּי הָיָה בוֹ נִיצוֹץ גַּם מִן הָרוּחָנִיּוּת, ״וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח״ (במדבר יא, ז) מַזְהִיר וּמַבְהִיק, וְלֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם פְּסוֹלֶת, וְעַל כֵּן הָיָה נִבְלָע בָּאֵבָרִים. וּבָזֶה נִסְתַּלְּקוּ שְׁנֵי הַמּוֹנְעִים. וְשָׁלִישִׁים עַל כֻּלּוֹ, וְהוּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכּוֹ, גַּם הוּא אֵינוֹ פָּנוּי לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, כִּי רִבּוּי הוֹנוֹ וְקִנְיָנוֹ וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינוֹ מַנִּיחַ לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה. וְגַם מִמּוֹנֵעַ זֶה הָיוּ נִצּוֹלִים בְּמָן זֶה, כִּי לֹא יָרַד כִּי אִם אֲרוּחַת אִישׁ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְאָמַר ה׳ ״לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא״ (שמות טז, ד), כִּי בְּהִסְתַּלְּקוּת כָּל הַמּוֹנְעִים הֲרֵי לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָן עָרוּךְ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵין מְעַכֵּב, וְאִם עַל כָּל פָּנִים לֹא יֵלְכוּ בְּתוֹרַת ה׳ אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב הוּתַל הִטָּהוּ לִמְאֹס בְּתוֹרַת ה׳, וְאָז וַדַּאי לֹא יִהְיוּ רְאוּיִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּסָמוּךְ.
פסוק ו:עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה׳ הוֹצִיא אֶתְכֶם וְגוֹ׳. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁהַמָּן הָיָה מַאֲכָל רוּחָנִי וְהָיָה מִתְיַחֵס לָאוֹר הַשִּׂכְלִי, וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ (שמואל ב כג, ד) עַל כֵּן נִתַּן הַמָּן בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵטִיבָם לִשְׁאוֹל כַּהוֹגֶן, אֲבָל הַשְּׂלָו הָיָה מַאֲכָל גַּס וְחָמְרִי, עַל כֵּן נִתַּן בָּעֶרֶב, כִּי הַשֵּׂכֶל מִתְיַחֵס לַבֹּקֶר וְהַחוֹמֶר לָעֶרֶב. וְלֹא נִתַּן לָהֶם הַשְּׂלָו כִּי אִם לְפִי שָׁעָה, שֶׁהֲרֵי בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה שְׁאֵלוּהוּ שֵׁנִית. וְזֶה דּוּגְמַת מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיְחִי עַל פָּסוּק ״בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל״ (בראשית מט, כז), פֵּרוּשׁ: הַדָּבָר הַהֶכְרֵחִי שֶׁהָאָדָם שׁוֹאֵל כַּהוֹגֶן נִתָּן לוֹ בַּבֹּקֶר בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְאוֹתוֹ ״יֹאכַל״, הַיְינוּ כְּדֵי אֲכִילָתוֹ. וּלְשׁוֹן ״עַד״ הַיְינוּ שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מְאוּמָה, אֶלָּא נִתָּן לוֹ לָעַד וְלָנֶצַח. אָמְנָם ״לָעֶרֶב״, הַיְינוּ הַמּוֹתָרוֹת שֶׁהָאָדָם שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן, נִתָּן לוֹ בָּעֶרֶב בְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת, וְהוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר ״יְחַלֵּק״ לְזוּלָתוֹ, ״וְעָזַב לַאֲחֵרִים חֵילוֹ״ (תהלים מט, יא), וְהוּא יִהְיֶה מְשׁוּלָּל וּמְרֻחָק מִקִּנְיָנוֹ, כְּהוֹרָאַת לְשׁוֹן ״שָׁלָל״. וְעוֹד, שֶׁלֹּא נִתַּן לוֹ הַדָּבָר כִּי אִם לְפִי שָׁעָה, כְּמוֹ הַשְּׂלָו שֶׁלֹּא הָיָה נִתָּן כִּי אִם לְפִי שָׁעָה, כִּי לֹא לָנֶצַח תַּאֲוַת רְשָׁעִים יִתֵּן ה׳ (משלי י, כד), כִּי אִם הַיּוֹם יִתֵּן לָהֶם לְסַלֵּק תְּלוּנָּתָם מֵעָלָיו, מָחָר ״מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ״ (משלי יג, ד). וּמִטַּעַם זֶה יָרַד הַמָּן מִן הַשָּׁמַיִם מְקוֹם הָאוֹרָה, וַתַּעַל הַשְּׂלָו מִן הָאָרֶץ מְקוֹם הָאֲפֵלָה, כִּי כָל אֶחָד בָּא מִמְּקוֹרוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם כְּבוֹד ה׳״ (שמות טז, ז), וְהַיְינוּ פָּנִים מְאִירוֹת, כִּי נִרְאָה לָהֶם ה׳ עַיִן בְּעַיִן. אֲבָל בָּעֶרֶב אָמַר ״וִידַעְתֶּם אֶת כְּבוֹד ה׳״ (שמות טז, ו) – יְדִיעָה פְּחוּתָה מֵרְאִיָּה, כְּמֶלֶךְ שֶׁנּוֹתֵן לְאֵיזֶה אָדָם בַּקָּשׁוֹתָיו וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה. אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁנְּתִינָה זוֹ מַתַּת הַמֶּלֶךְ הִיא, מִכָּל מָקוֹם זֶה אֲשֶׁר מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינָיו (ישעיהו לג, יז) וַדַּאי טוֹב מִמֶּנּוּ.
פסוק ו:וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב, בַּמֶּה יֵדְעוּ בָּעֶרֶב כִּי ה׳ הוֹצִיאָם וְגוֹ׳, עַד שֶׁפֵּרֵשׁ וְאָמַר ״בְּתֵת ה׳ לָכֶם בָּשָׂר בָּעֶרֶב לֶאֱכֹל״ (שמות טז:ח) בְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת, בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה׳ הוֹצִיא אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם שָׁם עַל סִיר הַבָּשָׂר, כְּדֵי שֶׁתִּמְאֲסוּ בַּאֲכִילַת הַמּוֹתָרוֹת אֲשֶׁר כֹּחַ הַבַּהֲמִי נִכְסָף לָהֶם וְתִהְיוּ עֲסוּקִים בַּשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי, וְלֹא כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם ״מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה׳ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע״ (שמות טז:ג) כִּי הוֹצֵאתֶם אוֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהָיָה הַמְכֻוָּן מִן תְּלוּנָה זוֹ שֶׁבְּשִׁבְתָּם עַל סִיר הַבָּשָׂר יֵשׁ בּוֹ צַד שְׁלֵמוּת, וַאֲנַחְנוּ הַמּוֹצִיאִים אֶתְכֶם מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה לָכֶם שְׁלֵמוּת זֶה אֶל מָקוֹם חָסֵר, וְהִנֵּה בְּתֵת ה׳ לָכֶם בָּשָׂר בָּעֶרֶב בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי לֹא אֲנַחְנוּ הַמּוֹצִיאִים, וּבְמָה שֶׁיִּתֵּן לָכֶם בַּבֹּקֶר לֶחֶם לָשֹׂבַע בָּזֶה תִּרְאוּ אֶת כְּבוֹד ה׳ עַיִן בְּעַיִן, כִּי יִתֵּן בְּפָנִים מְאִירוֹת לְכָל שׁוֹאֵל כַּהוֹגֶן.
פסוק טו:וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא. יֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁאוֹתִיּוֹת מָן הֵם אוֹתִיּוֹת הַחוֹטֶם, כִּי כְּשֶׁיִּסְגֹּר הָאָדָם הַחוֹטֶם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר מֵ״ם וְנוּ״ן בְּשָׂפָה בְּרוּרָה, וְהַמָּן הָיָה בּוֹ רֵיחַ שֶׁל כָּל מַאֲכָלִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲבָל בְּעֵינֵיהֶם לֹא רָאוּ כִּי אִם זֶה הַמָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יא:ו) ״בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ״. וּקְרָאוּהוּ מָן לוֹמַר שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשְּׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ אֵין הֲבָרָתָם נִכֶּרֶת עַל יְדֵי סְגִירַת הַחוֹטֶם, כָּךְ הַמָּן שֶׁאֵין בּוֹ כִּי אִם הָרֵיחַ מִכָּל מַאֲכָלִים, בָּטֵל שְׁלֵמוּתוֹ עַל יְדֵי סְגִירַת הַחוֹטֶם.
פסוק טו:אָמְנָם רז״ל, אָמְרוּ (יומא עה) שֶׁהָיָה בּוֹ גַּם חוּשׁ הַטַּעַם מִכָּל מִינֵי מַאֲכָל, שֶׁהַחֵךְ הָיָה טוֹעֵם בּוֹ כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים, וּלְכָךְ אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא, לְשׁוֹן הֲכָנַת מָזוֹן, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה בּוֹ הֲכָנָה לְכָל מִינֵי מָזוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהָיָה הַטּוֹעֲמוֹ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אוֹכֵל מִכֹּל, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ עֲדַיִן הַשֵּׁם הַמְיוּחָד לוֹ כִּי לֹא יָדְעוּ מָה הוּא. גַּם לֹא קְרָאוּהוּ עֲדַיִן בְּשֵׁם מָן, רַק אָמְרוּ בֵּינֵיהֶם ״מָן הוּא״, אֲבָל לֹא קָרְאוּ לוֹ שֵׁם זֶה עֲדַיִן, עַד אַחַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ (שמות טז:ל), וְאַחַר כָּךְ כְּתִיב ״וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ מָן״ (שמות טז:לא). לְפִי שֶׁבַּשִּׁשִּׁי יָרַד לֶחֶם מִשְׁנֶה וְכָפוּל, עַל כֵּן קְרָאוּהוּ בְּשֵׁם מָן, כִּי הֵמָּה מִן הָאוֹתִיּוֹת הַכְּפוּלוֹת כְּשֶׁתִּכְתּוֹב מֵ״ם נוּ״ן, עַל שֵׁם נֵס זֶה שֶׁיָּרַד כָּפוּל בַּשִּׁשִּׁי.
פסוק טו:וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹ מָן״. וְלֹא נֶאֱמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁבֵּית יִשְׂרָאֵל הַיְינוּ הַנָּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב״ אֵלּוּ הַנָּשִׁים (שמות יט ג), וְרָצָה לוֹמַר שֶׁהַנָּשִׁים הָיוּ מְחַבְּבוֹת אֶת הַמָּן בְּיוֹתֵר, עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ שֵׁם הַמּוֹרֶה עַל קִיּוּם הַדָּבָר, כִּי הֵמָּה הָיוּ רוֹצִין בְּקִיּוּמוֹ לְפִי שֶׁהָיָה מוֹדִיעַ צִדְקַת הַנָּשִׁים, כִּדְאִיתָא מַסֶּכֶת יוֹמָא (עה.) ״וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד״, שֶׁהָיָה מַגִּיד מִי סָרַח עַל מִי, הַבַּעַל עַל אִשְׁתּוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ עָלָיו. אִם נִמְצָא הַמָּן בְּבֵית אָבִיהָ, אָז וַדַּאי בַּעְלָהּ סָרַח עָלֶיהָ, וְכֵן לְהֵפֶךְ כוּ׳, עַל כֵּן הָיוּ הַנָּשִׁים מְחַבְּבִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ צִדְקָתָם, כִּי עַל הָרֹב הַנָּשִׁים מְנֻצָּחִים מִן הָאֲנָשִׁים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ״, לְצֹרֶךְ אִשְׁתּוֹ שֶׁבְּאָהֳלוֹ, כִּי אִם נִרְאֶה לוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹרֶדֶת עָלָיו וְאֵין עֵדִים בַּדָּבָר, אֲזַי יִקַּח לוֹ הַמָּן, כִּי הוּא יוֹדִיעַ כָּל הַקּוֹרוֹת שֶׁבְּאָהֳלוֹ. וּבְזֶה מְדֻיָּק לְשׁוֹן ״לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ״, וּסְמִיךְ לֵיהּ מִיָּד ״וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד״, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה. וְעַל פִּי זֶה נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן ״מָן״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י ח) ״מִי וָמִי הַהֹלְכִים״, תַּרְגּוּמוֹ ״מַן וּמַן״, כָּךְ כָּאן הָיָה מוֹדִיעַ מִי סָרַח עַל מִי, וְהַיְינוּ לְשׁוֹן ״מָן״. וּלְפִי מַה שֶּׁמַּסִּיק שָׁם בַּגְּמָרָא שֶׁהָיָה מַגִּיד אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן, נִרְאֶה לִי ״מָן״ מִלְּשׁוֹן מִנְיָן, שֶׁעַל יָדוֹ הָיוּ יְכוֹלִין לִמְנוֹת אִם בֶּן תִּשְׁעָה אוֹ בֶּן שִׁבְעָה.
פסוק יח:וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר. בַּעֲקֵדָה כָּתַב, וְכֵן מַהֲרִי״א כָּתַב, שֶׁזֶּה מוֹפֵת עַל שֶׁכָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ לִכְדֵי חַיָּיו, וּכְשֶׁיֵּצֵא הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, הַמַּרְבֶּה בִּנְכָסִים לֹא הֶעְדִּיף, כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, וְהַמַּמְעִיט בִּנְכָסִים לֹא הֶחְסִיר, כִּי ה׳ נוֹתֵן לְכָל בָּשָׂר דֵּי מַחְסוֹרוֹ. וּמִטַּעַם זֶה נַעֲשָׂה נֵס בַּמָּן בַּמְּדִידָה שֶׁמָּצְאוּ כֻלָּם בְּשָׁוֶה, וְהַנּוֹתָר לְיוֹם הַמָּחֳרָת יָרֻם תּוֹלָעִים, כִּי זֶה מוֹרֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה לְהוֹתִיר לְיוֹם הַמָּחֳרָת הוּא דָּבָר כָּלֶה וּבָלֶה, וְסוֹפוֹ לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְכָל מַה שֶּׁעוֹזֵב מֵהוֹנוֹ הוּא לַאֲחֵרִים, וְאוּלַי לְנוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ, כִּי יַעֲזוֹב לַאֲחֵרִים חֵיל וְחוֹמָה אֲשֶׁר בָּנָה וַאֲשֶׁר נָטַע, וְלֹא לוֹ יִהְיֶה הַזֶּרַע אֲשֶׁר זָרַע בְּעָמָל וָאוֹן. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ״ (שמות טז:טז), לְצֹרֶךְ אָהֳלוֹ, לְהָבִיא שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בֵּיתוֹ.
פסוק יח:וְעַל כֵּן לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן, כִּי זֶה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר דּוֹרְכִים בּוֹ כָּל הָעוֹסְקִים בְּתוֹרַת ה׳ הַמּוֹאֲסִים הַמּוֹתָרוֹת אֲשֶׁר סוֹפָם לְרִמָּה, חוּץ מִמָּה שֶׁהוֹתִירוּ לְיוֹם הַשַּׁבָּת לֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ, כִּי זֶה מוֹפֵת עַל מָה שֶׁהָאָדָם מוֹתִיר מִן מַאֲכָלוֹ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת לְעוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי שֶׁמַּאֲכִיל מִלַּחְמוֹ לָרְעֵבִים, זֶה הַדָּבָר הַקַּיָּם נִצְחִי וְלֹא הִבְאִישׁ, וְדַי רֶמֶז כָּזֶה לְיִרְאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ וְלֹא יָבִינוּ כָּל רְשָׁעִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם, וּלְהֶעָרָה זוֹ צִוָּה ה׳ לְהָנִיחַ צִנְצֶנֶת הַמָּן לְמִשְׁמֶרֶת לִפְנֵי הָעֵדוּת מְקוֹם הַלּוּחוֹת, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא נִתְּנוּ עֵדוּת הַלּוּחוֹת כִּי אִם לְאוֹכְלֵי הַמָּן.
