פסוק ב:וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר. רְאֵה כַּמָּה כְּפָלִים נִכְתְּבוּ כָּאן, וּמָה הָיָה הַמִּקְרָא חָסֵר אִם הָיָה אוֹמֵר ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינַי נֶגֶד הָהָר״, וְלָמָּה אָמַר תְּחִלָּה ״וַיַּחֲנוּ״ וְאַחַר כָּךְ ״וַיִּחַן״, תְּחִלָּה אָמַר ״מִדְבַּר סִינַי״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר סְתָם ״בַּמִּדְבָּר״, וּתְחִלָּה קָרָא לָהָר בְּשֵׁם ״סִינַי״ וְאַחַר כָּךְ קְרָאוֹ סְתָם ״הָהָר״. וְנִרְאֶה שֶׁכָּל זֶה רְאָיָה שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, ״בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרוֹעֶה אֶחָד״ (קהלת יב יא), וְהַתּוֹרָה כָּל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, כִּי מִתּוֹךְ פֵּרוּד הַלְּבָבוֹת זֶה אוֹסֵר וְזֶה מַתִּיר וְנִמְצָא הַתּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי וְגוֹ׳ בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי״ (שמות יט א). הוֹרָה שֶׁחֹדֶשׁ זֶה שֶׁמַּזָּלוֹ תְּאוֹמִים, הַמּוֹרֶה עַל הַדִּבּוּק וְהָאַהֲבָה, שֶׁיַּחְדָּיו יִהְיוּ תְּמִימִים כִּתְאוֹמִים זֶה לָזֶה, וְאָז יִהְיֶה שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ בָּזֶה רֶמֶז גַּם כֵּן לִשְׁנֵי הַלּוּחוֹת שֶׁהָיוּ כִּתְאוֹמִים יַחְדָּיו, חֲמִשָּׁה מוּל חֲמִשָּׁה.
פסוק ב:וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים״. הַיְינוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם בְּרִיב וּמַחֲלֹקֶת, כִּי הַמָּקוֹם הַהוּא נִקְרָא מַסָּה וּמְרִיבָה, וּרְפִידִים אוֹתִיּוֹת פְּרוּדִים, כְּמוֹ כֶּשֶׂב כֶּבֶשׂ, עַל שֵׁם הַפֵּרוּד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קו.) דְּרָשׁוּהוּ מִלְּשׁוֹן רַף יָדַיִם, כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי עַל יְדֵי הַפֵּרוּד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם רָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה. וְעַכְשָׁיו נָסְעוּ מֵרְפִידִים מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, רוֹצֶה לוֹמַר הִסִּיעוּ עַצְמָם מִן הַפֵּרוּד, ״וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי״. כִּי מָקוֹם זֶה גָּרַם לָהֶם שֶׁהָיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת, כִּי בַּקָּשַׁת הַכָּבוֹד וְהַשְּׂרָרָה סִבָּה לְכָל רִיב וּלְכָל נֶגַע. וְעַל יְדֵי שֶׁרָאוּ שֶׁהַר סִינַי הַנָּמוּךְ שֶׁבֶּהָרִים הוּא הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ, אָז רָאוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹחֵר בַּעֲנָוִים, וְעַל יְדֵי זֶה בָּחֲרוּ בְּמִדַּת הַהַכְנָעָה, וְזֶהוּ סִבַּת הַשָּׁלוֹם. לְכָךְ הוּא מַזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן רַבִּים ״וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר״, לְהוֹרוֹת שֶׁמִּצַּד הַמִּדְבָּר עֲדַיִן הָיוּ חֲלוּקִים בְּדַעְתָּם וְלֹא הָיוּ בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד עֲדַיִן, אָךְ בְּבוֹאָם נֶגֶד הָהָר וְהֻגַּד לָהֶם כִּי עַל הַר זֶה יֵרֵד ה׳, אָז ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל״ הָיוּ בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד. אֲבָל מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָהָר הַזֶּה, בֵּין בְּבוֹאָם אֶל תּוֹךְ הַמִּדְבָּר בֵּין בַּחֲנִיָּתָם בַּמִּדְבָּר, עֲדַיִן לֹא סָרוּ מִמַּחֲלֻקְתָּם עַד שֶׁבָּאוּ נֶגֶד הָהָר כָּאָמוּר, לְפִי שֶׁשְּׁמוֹ מוֹרֶה עַל הַהֶפֶךְ דְּהַיְינוּ שִׂנְאָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פט:) סִינַי שֶׁמִּשָּׁם יָרְדָה שִׂנְאָה לָאֻמּוֹת כוּ׳. לְכָךְ אָמַר ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר״, כִּי מַהוּת הָהָר גָּרַם הַשָּׁלוֹם וְלֹא שְׁמוֹ.
פסוק ד:וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. הִזְכִּיר כָּאן שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. מִתְּחִלָּה אָמַר ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״, וְזֶהוּ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַדְרֵגַת הָאָב וְיִשְׂרָאֵל בְּמַדְרֵגַת הַבֵּן. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי״, מַשְׁמָע שֶׁתִּהְיוּ שָׁוִים לִי וְנִהְיֶה כִּשְׁנֵי אַחִים שָׁוִים בְּמַדְרֵגָתָם. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת״, כִּבְיָכוֹל מְלָכִים לִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל ב כג, ג) ״צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת ה׳״. וְזֶה מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ מִדְרָשׁ חָזִיתָ הֱבִיאוֹ הָרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (בראשית כד, א) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ ״בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ״ (שיר השירים ג, יא)? אָמַר לוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת יְחִידָה וְהָיָה מְחַבְּבָהּ בְּיוֹתֵר, וּמִתְּחִלָּה קְרָאָהּ ״בִּתִּי״, לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ ״אֲחוֹתִי״, לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ ״אִמִּי״. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַבֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל וְקָרָא אוֹתָם ״בִּתִּי״, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, יא) ״שִׁמְעִי בַת וּרְאִי״. לֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָם ״אֲחוֹתִי״, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב) ״פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי״. לֹא זָז מֵחַבְּבָן עַד שֶׁקְּרָאָן ״אִמִּי״, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נא, ד) ״הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאֻמִּי״, ״לְאִמִּי״ כְּתִיב.
פסוק ד:וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁמִּדְרָשׁ זֶה לֹא אָמַר סֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת, כִּי מִתְּחִלָּה בַּת, וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף לְחַבְּבָהּ וּקְרָאָהּ אֲחוֹתִי, וְהוֹסָפָה זוֹ גֵּרָעוֹן הִיא, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁיּוֹתֵר הָאָדָם מְחַבֵּב אֶת בִּתּוֹ מֵאֲחוֹתוֹ. וּבְלִי סָפֵק שֶׁמִּדְרָשׁ זֶה מְדַבֵּר בְּמַדְרֵגוֹת הַמֶּמְשָׁלָה שֶׁיֵּשׁ לָזֶה עַל זֶה, כִּי הָאָב מוֹשֵׁל עַל הַבַּת וְכֵן הָאֵם, אֲבָל אָח וְאָחוֹת שָׁוִין הֵמָּה. כָּךְ מִתְּחִלָּה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בַּת, מִצַּד אַהֲבָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְאַךְ לוֹ יִתְבָּרַךְ הַמְּלוּכָה לִמְשׁוֹל עַל יִשְׂרָאֵל כְּמֶמְשֶׁלֶת הָאָב עַל בִּתּוֹ. וְזֶה הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, כִּי פָּסוּק ״שִׁמְעִי בַת וּרְאִי״ (תהלים מה, יא) נִדְרָשׁ עַל אַבְרָהָם (בר״ר לט א), וְזוֹ הִיא הַמַּדְרֵגָה הָאֲמוּרָה כָּאן רִאשׁוֹנָה ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״, וּנְשִׂיאָה זוֹ הִיא כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק. וְאַחַר כָּךְ הֶעֱלָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, לִקְרֹא אוֹתָם ״אֲחוֹתִי״, לוֹמַר שֶׁהֵם שָׁוִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדוֹ וּמוֹרָאוֹ יִתְבָּרַךְ לִכְבוֹדָם, וּכְאָמְרוּ רז״ל שֶׁהַצַּדִּיקִים דּוֹמִים כְּאִלּוּ נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִים לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה הָיָה בִּימֵי יִצְחָק, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ״ (בראשית כו, ג), הַיְנוּ בְּשָׁוֶה לְךָ, כִּי נִתּוֹסֵף לוֹ זְכוּתוֹ עַל זְכוּת אַבְרָהָם אָבִיו, עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״וְאֶהְיֶה עִמְּךָ״ לְאַבְרָהָם כְּמוֹ לְיִצְחָק. וְזוֹ הִיא הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁנִיָּה הָאֲמוּרָה כָּאן ״וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלָי״, כִּי זֶה דּוֹמֶה לְמַאֲמַר ״וְאֶהְיֶה עִמְּךָ״. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, חוּט הַמְשֻׁלָּשׁ, הֶעֱלָה אוֹתוֹ ה׳ לְמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, לִקְרֹא אוֹתוֹ אֵם, כְּמוֹ שֶׁהָאֵם מוֹשֶׁלֶת עַל הַבַּת, כָּךְ צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רז״ל (מו״ק טז:). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיַעֲקֹב ״כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל״ (בראשית לב, כט). אַף עַל פִּי שֶׁגַּם לְיַעֲקֹב נֶאֱמַר (בראשית לא, ג) ״וְאֶהְיֶה עִמָּךְ״, מִכָּל מָקוֹם אַחַר כָּךְ הוֹעֲלָה לְמַדְרֵגָה שְׁלִישִׁית, כְּשֶׁיָּשַׂר אֶל אֵל וַיּוּכָל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ (מגילה יח.) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ לְיַעֲקֹב אֵל, רוֹצֶה לוֹמַר מוֹשֵׁל עָלָיו כִּבְיָכוֹל. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת״ – מְלָכִים לִי כִּבְיָכוֹל, אֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהַצַּדִּיק מְבַטְּלָהּ. וְזָכוּ לְמַעֲלָה זוֹ מִצַּד הֱיוֹתָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמַּתְחִיל הָעִנְיָן ״כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳.
פסוק ד:וְנוּכַל לְפָרֵשׁ פָּסוּק ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים״. מְלָכִים עַל הַכֹּהֲנִים, כִּי עַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה יֵשׁ לְלוֹמְדֶיהָ יִתְרוֹן עַל הַכֹּהֲנִים, כִּי אֲפִלּוּ מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ (הוריות יג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם״, הַיְינוּ הַמַּכּוֹת, כִּי בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ הַמַּכּוֹת מִן הָאָרֶץ – דָּם, כִּנִּים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם – אָז ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״, שֶׁלֹּא תִּנָּזְקוּ בָּהֶם, כְּאִלּוּ הִגְבַּהְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּאוּ הַמַּכּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם – אֵשׁ וּבָרָד – אָז ״וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלָי״, לְהַגְבִּיהַּ אֶתְכֶם לְמַעְלָה מִן הַמַּעֲרָכָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִגְבִּיהַּ אוֹתָם לְמַעְלָה מִן הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּקְרְאוּ בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם, וְעַל זֶה אָמַר ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״, רוֹצֶה לוֹמַר: נָשָׂאתִי אֶתְכֶם בְּמַעֲלָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן כַּנְפֵי נְשָׁרִים.
פסוק ט:וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה׳. פָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ מְיֻתָּר, כִּי כְּבָר נֶאֱמַר ״וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה׳״ (שמות יט, ח). וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ שֶׁהִגִּיד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל ״רְצוֹנֵנוּ לִרְאוֹת מַלְכֵּנוּ״, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא. וְאוּלַי קָשֶׁה לְרַשִׁ״י שֶׁתֵּיבוֹת ״אֶל ה׳״ נִרְאִין מְיֻתָּרִים, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֵלָיו״, שֶׁהֲרֵי עִם ה׳ הוּא מְדַבֵּר. אֶלָּא לְפִי שֶׁזֶּה תְּשׁוּבָה עַל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם״ (שמות יט, ט), וְהֵם אָמְרוּ ״נִשְׁמַע אֶל ה׳״ וְלֹא אֶל מֹשֶׁה, זֶה שֶׁאָמַר ״וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם״, וּמָה הֵם דִּבְרֵיהֶם? עַל זֶה אָמַר ״אֶל ה׳״, כִּי אָמְרוּ ״אֶל ה׳ נִשְׁמַע״ וְלֹא אֵלֶיךָ. וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא הֵיכָן שָׁמַע מֹשֶׁה מֵהֶם שֶׁאָמְרוּ זֶה, וְעוֹד קָשֶׁה לָמָּה נֶאֱמַר לְמַעְלָה ״וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה״ (שמות יט, ח) וְכָאן נֶאֱמַר ״וַיַּגֵּד מֹשֶׁה״.
פסוק ט:אֲבָל כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם״ וְגוֹ׳ (שמות יט:ז), ״וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״ (שם יט:ח), וַהֲלֹא עֲדַיִן לֹא אָמְרוּ לָהֶם הַזְּקֵנִים כְּלוּם, וְאֵיךְ עָנוּ תֵּכֶף? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמִּיָּד כַּאֲשֶׁר רָאוּ שֶׁמֹּשֶׁה דִּבֵּר דְּבָרָיו אֶל הַזְּקֵנִים, אָז מִיָּד הֵבִינוּ שֶׁכָּל הַדְּבָרִים יִהְיוּ דֶּרֶךְ סַרְסָרוּת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְדַבֵּר לְמֹשֶׁה וּמֹשֶׁה לַזְּקֵנִים וּזְקֵנִים לְיִשְׂרָאֵל. מִיָּד קָפְצוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲנוֹת לְמֹשֶׁה, וְהוֹרוּ בָּזֶה שֶׁאֵין לָהֶם חֵפֶץ בְּסַרְסָרוּת שֶׁל הַזְּקֵנִים. וּבְאָמְרָם ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״ הוֹרוּ שֶׁאֵינָן חֲפֵצִים גַּם בְּסַרְסָרוּת שֶׁל מֹשֶׁה, וְאָמְרוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה׳ אֵלֵינוּ וְלֹא מַה שֶּׁתְּדַבֵּר אַתָּה אֵלֵינוּ. וְטַעֲמָם וְנִמּוּקָם עִמָּם, כִּי רְצוֹנָם לִרְאוֹת מַלְכָּם, כִּי הָיָה לָהֶם לוֹמַר סְתָם ״כֵּן נַעֲשֶׂה״, אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״ לְמַעֵט דִּבְרֵי מֹשֶׁה. גַּם רָמְזוּ בְּאָמְרָם ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֵּר ״וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי״ (שמות יט:ה), שְׁמַע מִנָּהּ שֶׁרָצָה ה׳ שֶׁהֵמָּה יִשְׁמְעוּ קוֹל ה׳ מְדַבֵּר עִמָּהֶם וְלֹא עַל יְדֵי סַרְסָרוּת. וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות יט:ו) – אַתָּה בְּעַצְמְךָ, לֹא עַל יְדֵי שׁוּם סַרְסָרוּת. וּמֹשֶׁה הָלַךְ וְהִגִּיד אֶל הַזְּקֵנִים תְּחִלָּה, וְהָיָה חָרָה לְיִשְׂרָאֵל הֵיטֵב עַל שֶׁיְדַבֵּר עִמָּהֶם ה׳ עַל יְדֵי שְׁנֵי סַרְסוּרִים. עַל כֵּן אָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״ – לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳ מַמָּשׁ. לְפִיכָךְ בְּפַעַם רִאשׁוֹן לֹא הֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶל ה׳ כִּי אִם הַדָּבָר אֲשֶׁר עִקַּר הַשְּׁלִיחוּת תָּלוּי בּוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ ״נַעֲשֶׂה כֹּל דִּבְרֵי ה׳״, וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לְשׁוֹן ״וַיָּשֶׁב״ (שמות יט:ח). וַעֲדַיִן לֹא אָמַר מֹשֶׁה אֶל ה׳ כְּלוּם מִמַּה שֶּׁהֵבִין מֵהֶם שֶׁרְצוֹנָם לִרְאוֹת מַלְכָּם, כִּי חָשַׁב מֹשֶׁה וַדַּאי אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּם וּמַחֲשַׁבְתָּם וְיַעֲשֶׂה כִּרְצוֹנָם. וּכְשֶׁחָזַר וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן״ וְגוֹ׳ (שמות יט:ט) ״וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם״ (שם), אָז הֵבִין שֶׁעֲדַיִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמָּהֶם עַל יְדֵי סַרְסָרוּת. אָז ״וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה׳״ (שמות יט:ט) – הִגִּיד לוֹ מַה שֶּׁאָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״, וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לְשׁוֹן הַגָּדָה וְלֹא לְשׁוֹן תְּשׁוּבָה, כִּי דָבָר זֶה אֵינוֹ תְּשׁוּבָה עַל עִקַּר הַשְּׁלִיחוּת, אֶלָּא הַגָּדַת דְּבָרִים בְּעָלְמָא אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ עִמָּהֶם. וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם כֵּן אֵיפֹא, זֹאת עֲשֵׂה: ״לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר״ (שמות יט:י) – כִּי לִרְאִיַּת פְּנֵי מַלְכָּם הֵם צְרִיכִין לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי (ויקרא יט:ב), ״וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יֵרֵד ה׳ לְעֵינֵי כָל הָעָם״ (שמות יט:יא), וְאָז יִרְאוּ פְּנֵי מַלְכָּם. וּבֶאֱמֶת שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת מִפִּי הַגְּבוּרָה שָׁמְעוּ, עַד שֶׁהָיוּ יְרֵאִים מִן הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת. אָז חָזְרוּ מִמִּשְׁאֲלוֹתָם וְאָמְרוּ ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה״ (שמות כ:טז).
פסוק ט:וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן״. לְפִי שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵי חוּשִׁים בְּשָׁוֶה כְּאֶחָד, לִרְאוֹת וְלִשְׁמוֹעַ כְּאֶחָד, עַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֵרָאֶה לָהֶם בְּגִלּוּי, יִתְּנוּ לִבָּם וְדַעְתָּם עַל הָרְאִיָּה לִרְאוֹת מַלְכָּם, וְלֹא יִתְּנוּ לִבָּם עַל הַשְּׁמִיעָה. לְפִיכָךְ אָבוֹא בְּעַב הֶעָנָן עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִרְאוֹת, כְּדֵי לְחַזֵּק חוּשׁ הַשֵּׁמַע. זֶה שֶׁאָמַר ״בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם״.
פסוק טז:וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים. מִקְצָת מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה רָצוּ לִתֵּן טַעַם עַל מַה זֶּה הָיוּ קוֹלוֹת אֵלּוּ וְקוֹל הַשּׁוֹפָר, וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה רְמָזִים עַל דֶּרֶךְ הַדְּרָשׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לְהוֹסִיף דִּמְיוֹן בָּזֶה, מֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁהַקּוֹלוֹת וּבְרָקִים הֵם הֲפָכִים אֶל קוֹל הַשּׁוֹפָר, כִּי קוֹלוֹת שֶׁל רַעַם הַיּוֹצְאִים מִתּוֹךְ הֶעָנָן הוּא קָלָא דְּפָסַק מְהֵרָה, וְהַבָּרָק יֵצֵא חִצּוֹ כְּרֶגַע נִרְאֶה וּכְרֶגַע סָפוּ תָּמּוּ, אֲבָל קוֹל הַשּׁוֹפָר הָיָה הוֹלֵךְ וְחָזֵק. עַל כֵּן קָרוֹב לוֹמַר שֶׁרֶמֶז זֶה הוּא לִשְׁנֵי כִּתּוֹת הַמְקַבְּלִים הַתּוֹרָה, זִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְזִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כִּי אֵלּוּ מוֹסִיפִין חָכְמָה וְאֵלּוּ מִטַּפְּשִׁין וְהוֹלְכִים. כָּךְ שׁוֹפָר זֶה שֶׁהָיָה מִן אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק וּמִתְיַחֵס אַחַר הַצַּדִּיק, קוֹלוֹ הוֹלֵךְ וְחָזֵק, כִּי זִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מוֹסִיפִין חָכְמָה תָּמִיד. אֲבָל הָעִנְיָן הַגַּס וְהָעָב הַמִּתְיַחֵס אַחַר זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, בַּעֲלֵי חוֹמֶר, הִנֵּה קוֹלָם וְנִיצוֹץ אוֹרָם אֵינוֹ כִּי אִם לְפִי שָׁעָה. וּמִלַּת ״שׁוֹפָר״ דָּרְשׁוּ (ויקרא רבה כט, ו) מִלְּשׁוֹן ״שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם״, וְזֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ, וְרָמַז גַּם כֵּן לִזְכוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק שֶׁהוֹלֵךְ וְחָזֵק וְנִשְׁמָע קוֹלוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר הוֹלֵךְ וְחָזֵק.
פסוק טז:וְרָמַז עוֹד לְמַה שֶּׁאָמְרוּ בְּפִרְקֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר (לא) אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק לֹא הָיָה בּוֹ דָּבָר לְבַטָּלָה, קַרְנוֹ שֶׁל שְׂמֹאל הוּא שֶׁתָּקַע בּוֹ בְּהַר סִינַי, קַרְנוֹ שֶׁל יָמִין יִתְקַע בּוֹ לֶעָתִיד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כז יג) ״וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל״. וְטַעַם לְגָדְלוֹ, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין קוֹל הַתּוֹרָה נִשְׁמָע בְּאַרְצֵנוּ כִּי אִם בְּיִעוּדֵי שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה כְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד שֶׁבִּשְׂמֹאלָהּ, וְשָׂכָר הָרוּחָנִי לֹא רָצְתָה הַתּוֹרָה לְפָרֵשׁ לְנֶעְדְּרֵי הַהַשָּׂגָה, כִּי בְּעוֹד הֱיוֹת הָאָדָם מְסֻבָּךְ בַּחוֹמֶר אֵין בּוֹ כֹּחַ לְהָבִין מַהוּת הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי. אֲבָל לֶעָתִיד מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה, וְאָז יַשְׁמִיעַ ה׳ לִגְאוּלֵי ה׳ הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי וְאֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ, וְזֶהוּ קוֹל נוֹסָף וְחָזָק עַל קוֹלוֹ שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד״.
פסוק יז:וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים. מַשְׁמָע דִּשְׁכִינְתָּא קָדְמָא וְאָזְלָא לִקְרָאתָם, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מַסְכִּים לְמָה שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט בְּיִרְמְיָה (ל שיב) בְּפָסוּק ״מִי זֶה עָרַב לָגֶשֶׁת״ (ירמיה ל:כא), אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: זוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה לְיִשְׂרָאֵל מִבַּגֵּרִים, דְּאִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ירמיה לא לב) ״וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים״, וְאַחַר כָּךְ ״וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם״. וְאִלּוּ בַּגֵּרִים כְּתִיב (שם ל כא) ״מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי״, וְאַחַר כָּךְ ״וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים״. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה כוּ׳, כִּי מִי מְחַזֵּר אַחַר מִי? בַּעַל הָאֲבֵדָה מְחַזֵּר אַחַר אֲבֵדָתוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּר אַחַר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ כְּצֹאן אוֹבְדוֹת בַּגּוֹיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ט י) ״כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳.
פסוק יז:וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. מִכָּאן לָמְדוּ רז״ל (שבת פח) שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, לֵאמֹר שֶׁאִם לֹא תְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. וְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּא לְאוֹרָיְיתָא, שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לוֹמַר אֲנוּסִים הָיִינוּ. אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁרָצָה ה׳ לְאָנְסָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה, דְּאִם כֵּן כְּשֶׁחָזַר עַל כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא רָצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה לָמָּה לֹא הִכְרִיחָם, וְעוֹד הֲרֵי כְּבָר קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵרָצוֹן טוֹב וְאָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״ (שמות יט:ח). וְעוֹד בִּימֵי יְחֶזְקֵאל כְּשֶׁרָצוּ לִפְרֹק מֵעֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְאָמְרוּ ״נִהְיֶה כַגּוֹיִם״, וְהֵשִׁיב לָהֶם ה׳ ״כִּי בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״ (יחזקאל כ:לב–לג), וְאִלּוּ הָיוּ אֲנוּסִים בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה אֵיךְ הָיָה יָכוֹל לְהַכְרִיחָם. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּטוֹבָתָם כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר לֵאמֹר: רְאוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה הֲרֵי אַתֶּם חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים גַּם בְּחַיֵּיכֶם, וּבְמוֹתְכֶם אֵין לָכֶם שׁוּם הִשָּׁאֲרוּת, אֶלָּא שָׁמָּה תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם, ״וּמֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ״ (ישעיהו כו:יד). וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה יִהְיוּ חַיֵּיכֶם חַיִּים בָּזֶה וּבַבָּא. וְרַב אַחָא בַר יַעֲקֹב אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצָה לְאָנְסָם עַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם נִמְשַׁךְ נֶזֶק מִזֶּה אֶל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁיִּטְעוּ לוֹמַר אֲנוּסִים הָיִינוּ, וְזֶה הָיָה טַעֲנָתָם בִּימֵי יְחֶזְקֵאל. וּבִימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קִבְּלוּ מַה שֶּׁכְּבָר קִיְּמוּ (אסתר ט:כז), רְצוֹנוֹ לוֹמַר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִטְעוֹן עוֹד טַעֲנַת אֹנֶס, כִּי טַעֲנָה בְּטָעוּת הִיא.
פסוק יז:וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד ״שָׁם תִּהְיֶה קְבוּרַתְכֶם״, שֶׁלֹּא תִּזְכּוּ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הֻבְטְחוּ עַל נַחֲלַת גּוֹיִם בִּתְנַאי אִם יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו. וְנָקַט דַּוְקָא הַקְּבוּרָה, לְפִי שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּין תְּחִלָּה, וְאָמַר לָהֶם אִם לֹא תְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה אָז וַדַּאי אֵין לָכֶם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָז אֵין חִלּוּק בֵּין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ. עַל כֵּן ״בַּמִּדְבָּר תָּמֻתוּ וְשָׁם תִּקָּבֵרוּ״, כִּי לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ יִשְׂאוּ גַּם עַצְמוֹתֵיכֶם לְהִקָּבֵר שָׁמָּה אִם אֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
