פסוק א:סיני פרש"י בר"ח, עמג"א ר"ס תצ"ד, ומהרש"א ע"ז ג'., חק יעקב ת"ל סק"א, לשון הזהב שבת פ"ז, שו"ת מים רבים ט"ו, עמק יהושע דרוש י"ב, מנ"ח מצוה ש"ט אות ב', והקדמה לס' משפט שלום אות ל"א אריכות, ובהגש"פ אלו קרבנו לפני ה"ס ול"נ לנו את התורה, וק' מה תועלת בה"ס בלא תורה, וי"ל דר' יוסף נקרא סיני ורבה עוקר הרים בסוף הוריות, ור"י עניו כסוטה מ"ח. לא תיתני ענוה דאיכא אנא, וה"ס הי' נמוך במגילה כ"ט. עה"פ (תהל' ס"ח י"ז) למה תרצדון הרים גבנונים, ורבה דהי' מפלפל, וסיני עדיף, דטבע מפלפל ע"פ רוב יש לו גבהות אם אמר פלפול ודבר חריף, אבל סיני עניו, ובנדרים ל"ח. פלפול ניתן רק למשה ונהג טובת עין ונתן לישראל, וק' למה רק למשה ניתן, ולהנ"ל א"ש דבפלפול יש גיאות ותועבת ה' כל גבה לב (משלי ט"ז ה'), וניתנה רק למשה שהי' עניו, ומשה חשש שזה בעצמו גיאות שיחזיק הפלפול לעצמו ונתנו לישראל, וז"פ אלו קרבנו לה"ס, שבאמת הי' נותן לנו את התורה רק בבחי' ה"ס בבקיאות לבד כמו ר"י סיני, ול"נ לנו "את" התורה לרבות פלפול, ועשו"ת זיו הלבנון סי' נ"ג: ובתו"ח ב"מ פ"ב כ' הא דתיקנו בחתימת ברכת התורה נותן התורה, ולא נתן התורה, כמו בתחלת ונתן לנו את התורה, רמז שעוד היום נותן התורה והוא קול שפע הבא ממנו למי שזוכה לחדש, וז"ש מגיד דבריו ליעקב (תהל' קמ"ז י"ט) ולא כ' הגיד דעוד היום מגיד, ובשבת פ"ט. ה' שמות יש לו מדבר צין קדש קדמות פארן סיני, וע"ש בתוס' ומהרש"א ובדקט"ז.:
פסוק א:ויחן רש"י כאיש אחד, והה"ק ר"י מווארקי ז"ל אמר שכל א' הי' לו חן בעיני חבירו ועי"ז זכו לקבלות התורה, וע' אור חדש קידושין ע': בהא דשתיקותא דבבל יחוסא, ובמד' ריש במדבר דאמרו או"ה מה ראוי אלו מאלו, אמר ה' הביאו ס' יוחסין שלכם, וי"ל דכ' ויחן ויחוסא שתיקותא ואין לך אחדות יותר ממה שאין מתעברים על ריב ושותקים, משא"כ או"ה וממילא פירוד ביניהם ואין להם יחוס ומשו"ה א"א ליתן להם התורה, וע"ע בס' כתונת יוסף, ובחידושי הרד"ד פסחים מזקיני הגאון מלאסק ז"ל בהספד הביא הא דיומא ט': שקולה שנ"ח כע"ז ג"ע ושפ"ד, דבסוכה נ"ב. יצה"ר נקרא שונא, והא דהוא שונא לאדם מה עשה לו אדם רע, ורק הוא מפרי מדת אדם במדה שאדם מודד מודדין לו, אם אדם יש לו שנ"ח ג"כ רשות ליצה"ר לרדפו בחנם, ואם כן שנ"ח מקור לכל החטאים, וע"ע באור דוד על אסתר (ט' ל'), וי"ל בזה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל דקודם התפלה יקבל על עצמו ואהבת לרעך כמוך, דתפלת יחיד צריך כוונה רבה, ולא כן תפלת רבים שנאמר הן קל כביר לא ימאס כברכות ח'. אם כן האוהב לכל ישראל נכלל בתפלת כל ישראל והוי כתפילת רבים, וכן בקבלת תורה הי' רק באחדות, ועתש"ו הרשב"א ח"ד רל"ד אריכות גדולה, ולחמי תודה דס"ג, ריח דודאים דל"ה:, והקדמה לס' חומות יהושע, ומ"ש בפ' וארא (ח' י"ט):
פסוק א:בא"ע, במג"א כ"ה סק"ט כ' דיש לברך על מצות תפילין בפתח, דשייך ל' יחיד על שם מצות כמו מצות ה' ברא מאירת עינים, ובשו"ת רמ"ץ או"ח ו' הביא ראב"ע על פ' יאמר נא ישראל, יאמרו נא בית אהרן, כשמדבר על כללות ישראל שייך ל' יחיד, אבל בפרט בבית אהרן יראי ה' והמה רבים צ"ל ל"ר ולא מצות בפתח ורק בחולם, ושם בסי' י"ג הקשה ע"ז מא"ע יתרו באו מדבר סיני ויחן, דמשו"ה אמר בל"י משום דל"ה רק זקנים כו' ולהכלל שלו כיון דהוציא הפרט מכללות ישראל הול"ל ל"ר, ותי' כיון דהתחיל בל"ר שינה לכתוב בל"י לכונת הדרוש הזה דל"ה נגד ההר רק הזקנים, וכיו"ב איתא בזבחים י"א: מפי ע"ב זקן וע"ש בדי"ב:
פסוק ג:ומשה עלה עי' בפתיתה להפלאה אריכות מכל קבלת התורה, ובשמחת תורה אומרים מי עלה למרום מי עלה למרום משה כו', טעם הכפל י"ל דלעלות למעלה אינו רבותא כ"כ דגם חנוך אליהו וריב"ל עלו למרום בחיים, אבל לא ירדו למטה ועלו למרום שנית, אבל משה עלה וירד, ועלה פעם שנית וירד, ויכול היה לעלות ולירד הרבה פעמים, ובתהלים (נ"ה ז') מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה, דאחז"ל שנפתחו ליונה במבול שערי ג"ע והיא כיונה פותה אין לב, ושבה משם אל עוה"ז, ואמר דהע"ה מי יתן לי אבר כיונה שיהי' לי כנפים לעוף לג"ע, לא עשיתי כיונה רק כי אשכונה ולא שבתי עוד לעה"ז:
ובשבת פ"ט. בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה קושר כתרים לאותיות א"ל ה' אין שלום בעירך, א"ל כלום יש עבד הנותן שלום לרבו, א"ל היה לך לעזרני, א"ל ועתה יגדל כח ה', ג' כתרים הם, כתר כהונה, מלכות, ותורה, לכתר כהונה ניתן גם כ"ד מתנות כהונה, מתן שכרן של כהנים, וכתר מלכות ניתן עושר גדולה וכבוד, אבל לכ"ת מה ניתן, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה וכו', ואיך יחשקו אנשים לכ"ת, ואיתא במד' רות אימתי התורה מבוזה בפני ע"ה בזמן שת"ח מבזין זה את זה, וכשרועי ישראל מכבדים זל"ז על ידי זה יתרבו הלומדים משא"כ כשאין מכבדים זה את זה, ולזה גם העם אין מכבדים לת"ח, וכ"ת מונח בקרן זוית ועי' בתולדות יעקב יוסף ואתחנן דיש ג' מיני גליות, א' ישראל בין האומות, ב' מה שע"ה מבזין ת"ח יותר קשה מראשון, וג' הקשה מכולן שת"ח מבזין זה את זה, ועכל"י תולדות (כ"ו כ"א), ובאספ"ז על ר"ה דפ"ח, ומש"ל בפ' וארא (ח' י"ט), וז"ש כשעלה ומצא קושר קשרים וכל א' יש לו אות בתורה ויכול לזכות גם לכ"ת, ונשאר משתאה מי יאבה לכ"ת אם אין מתן שכרו בצדו, א"ל ה' אין שלום בעירך ואינך דורש בכבוד ת"ח לרומם קרנם, א"ל כלום יש עבד הנותן שלום, דה' יוכל לרומם קרנם בכבוד, א"ל ה' היה לך לעזרני, ע"ד תנו עוז לאלקים (תהלים ס"ח ל"ה), שיהי' אתערותא דלתתא לכבד ת"ח ועי"ז יתרבו השואפים לזכות בכ"ת, מיד א"ל ה' ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת:
פסוק ג:כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, רש"י לנשים בלשון רכה, וברא"ם כ' לא נמצא שאמירה ל' רכות, וערש"י במדבר (י"ב א') בשם ספרי (בהעלותך פיס' צ"ט), וכ"ה בילקוט רמז תשל"ח, ותנחומא צו סי' י"ג, ומזה"ק יתרו ע"ט: מורה להיפך שדיבור ל' רכה ואמירה קשה, וכ"כ בילקוט ראובני בראשית בשם ס' הפליאה, וכ"נ לכאורה מרש"י דברים (ב' י"ז) שמקורו מתענית ל':, ות"כ ריש ויקרא, ועפרד"י תולדות קצ"ג, ובגו"א ולבוש האורה ושפ"ח ומהרש"א מכות י"א. על מש"ש דיבור לשון קשה. - ובפ' מקץ (מ"ב ל') דבר האיש אתנו, שרש דבר יונח גם על הנהגה ושררות כמו ידבר עמים תחתינו (תהלים מ"ז ד') ובל' חז"ל דבר אתה לדור, סנהדרין ח'., מדברנא דמתא, כתובות י"ז., ודרך הנוהג שררות לנהוג במרות, ועל פי זה י"ל מ"ש ר"א במ"ש כפל דבר אל בנ"י ואמרת אליהם, לרבות גרים ועבדים (בסוטה כ"ו. ותוס' וספרי בכ"מ), דלישראל אפשר לצוות בין רכות בין קשות וגוים ועבדים צריך רק רכות והתקרבות רצויה, וע"ע תוה"מ למלב"ם וארא (ו' ב') דבור הוא באורך ואמירה מציין הלשון שנאמר לו, ורק במשה דבר באורך והודיעו סודות התורה והלכות שנאמרו לו בע"פ, אבל ביתר נביאים לא בא רק לשון אמירה, וכ"כ בפ' בא (י"ב א'), ויקרא סי' ג' וד'. - ובס' מטעמי מגדני יעקב כ' על פי חז"ל כל הנביאים התנבאו בכה ומשה בזה הדבר (ערש"י מטות ל', ב', מספרי), דשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, ואחז"ל במרים דגנאי הדבר ששכינה תהיה מדברת עם אשה, וז"ש "כה" תאמר לב"י, וקשה הלא נבואת משה "בזה", ומתרץ דקאי על נשים וגנאי שיהיה נבואתו "בזה" שידבר שכינה מתוך גרונו של משה, ובארצות השלום דרוש ז'. כ' דדומה לשר שמרדו בו ב' עבדים, וא"ל הנני מוחל לכם ואשימכם עוד לשרים, א' היה כסיל ושמח, והב' ירדו הדברים לחדרי בטנו כמדקרת חרב, דאיך ישא פניו להיות שורר על בית אדונו שפשע נגדו, וכן כאן בזכרו ה' לבנ"י אשר נשאם על כנפי נשרים כי היו משוקעים בטומאה ואמר אתם תהי' לי סגולה מכל העמים, להמונים ונשים הי' אמירה רכה, אבל לבנ"י המרגישים היו כגידים, וכ"כ באוהל מועד שנה ב' סי' קל"ג דאוה"ח הק' דרש"י כ' בפ"ו אלה הדברים אשר תדבר לא פחות ולא יותר, ואיך אמר לזה בל' רכה ולזה בל"ק, ורק באמת אמר בלשון אחד, אלא דלנשים הי' רכה ולאנשים קשה, כמו כשיאמרו לכפרי שיכניסו אותו להיכל המלך ישמח, אבל לחכם יפחד אולי יפגם שם בכבוד מעט, וע"ע בקו"ד ח"ו סי' כ"ה:
ועוד ראיתי דבגיטין נ"ה: וכתו' צ"ה. לקח מאיש ואח"כ מאשה מקחו בטל, דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, ועב"ב מ"ט: וה"נ אם היה אמר תחלה לאנשים ואח"כ לנשים היה פתחון פה לנשים לומר מה שקבלנו התורה עשינו נח"ר לבעלינו, ועי' בחות יאיר בהספד ב', ובהקדמה לספר מנחת הבוקר על ב"מ:
ובמהרש"א סוטה כ"א. הקדים נקבות לזכרים לפי שכלל הנקבות בנתינת התורה אף שאין אשה מצווית על לימודה, ואמר כ"ת לב"י שהן הנשים "שתגיד" לבנ"י, ויהי' תגיד נסתר לנקבה שהיא תגיד לבניה שילמדו ותטרח היא בלימודם, ובשכר זה יהיו הנשים בכלל קבלת התורה ע"ש, דאב מלמד בנו, ואם משדלתו בדברים רכים שילך בדרך הטוב, ונוטעת בלב בנה הרך אהבה לכל דבר קודש, אבל בעוה"ר בבתי הנאורים האם מלמדת הכל לבנה אבל לא תורת ומנהגי ישראל, ודברי הימים של כל אומות ולא של ישראל, ובאיכה (ב' כ') ראה למי עוללת כה נשים רחמניות בשלו ילדיהן, ולפמ"ש דלכן פנה לנשים תחלה לפי שרק נשים המה בבית, ואנשים טרודים בפרנסה ואין עתותם בידם לחנך, אבל אוי לנשים שישכחו זאת, ויש להם רחמנות על בניהם להקיצם בבקר ולהוליכם בחדר, וז"ש ראה למי עוללת "כה" מה עתה עושה עם הכה, כה תאמר לב"י, שנתת החינוך לנשים, הלא נשים רחמניות בשלו ילדיהן בחיק נכריה, וז"פ כך דרכה ש"ת פת במלח תאכל כו' תרגלם בחינוך פשוט ולא בחיי עונג, וע"ע בפתיחה לבנין אריאל:
פסוק ד:כנפי ערש"י, והחי' הרי"מ ז"ל אמר, דכשיצאו ממצרים הי' קטרג הללו עע"ז כו' לקח ה' ישראל במקום גבוה שא"א לקטרג, ונשאר הקו' על ה' מה נשתנו זו מזו, וז"פ שאמר ה' מוטב שיכנס החץ בי, שיהי' הקושיא עלי משיהי' על ישראל, וע' עיון יעקב סנהד' צ"ה, ובתיב"ע ע' דברי שאול על אגדות ערכין י', ושפ"צ אות מ"ד, ומש"ל (י"ב מ"א):
פסוק ה:רש"י כל התחלות קשות, ועתוס' תענית י': ד"ה פסיעה:
פסוק ה:ועתה בירחון כנסת חכמי ישראל תרנ"ג סי' מ"ג עה"פ ירמיה (ז' כ"ב), ולא צויתם ביום הוציאו אותם מאמ"צ על עולה וזבח כי אם שמע בקול וגו', וק' הלא כל ס' ויקרא מלא מקרבנות, וי"ל דכאן ג"כ לא הזכיר מקרבנות, וצ"ל דאחר עגל שירדו ממעלתם נצטוו על קרבנות, אם לטעם רמב"ם מרגילתם לראות עבודות כאלה במצרים, וקודם לא נצרכו לזה, ובעגל נגלה כי כרוך נפשם אחר עבודת קרבנות, ואם לזה"ק וכוזרי כי הוא חיות לנשמה, וקודם עגל לא הוצרכו למזון רוחני ובירמי' כ' "ביום הוציאו" כלו' בעת, כמו ביום הנחילו את בני', ומזה ניכר שאין תכלית בקרבנות רק לשמוע בקול ה' היא העיקר, ועשו"ת שבו"י ח"ב קפ"ב דמאמר רחב"ע רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תו"מ זה לאחר מעשה עגל, וע"ס פני האריה החי בדרוש א' אריכות:
פסוק ה:ושמרתם וגו' סגולה, כי לי כל הארץ, וק' מה זה הטעם, ורק דבברכות ל"ג אין לו להקב"ה אלא אוצר של יר"ש, ואמר הגר"א דאוצר רק מדברים יקרים שא"א להשיג בנקל, וביד ה' הכל, רק יר"ש יש בחירה, וז"ד בבית גנזיו של ה', וז"ש והייתם לי סגולה ופרש"י אוצר, ואמר הטעם כי לי כל הארץ והכל ביד ה' ולא נקרא אוצר וסגולה רק מה שביד אדם: וכנוי סג"ל ללוים י"ל ר"ת סגולה לה', דבמ"ת נכתרו ישראל בתואר זה, ולאחר עגל הלך מהם, ע' במדב"ר ז', ושבט לוי שלא נשתתפו בעגל נשאר בסגולתו, וע' מקור ברוך ח"א דשמ"ח:, ובס' לקוטי שושנים לר"ש מאסטריפאלי ז"ל דט"ו על עמו אנכי בצרה, ואי' במד' א"ת בצרה אלא בצירי, וי"ל דידוע דבנ"י נקראים סגולה ל' סג"ל, והוא ג' יודין, א' הקב"ה, ב' ישראל, ג' בהמ"ק, וכשנחרב נשאר צירי, וסגול נקודה טובה ל' סגולה, וקמץ הוא קמצנות, וזהב חשוב יותר מכסף, וק' מפני מה בזהב ב' קמצין ובכסף ב' סגלין, ורק זהב מורה על דין וכסף על רחמים, אבל כשיבא משיח יהי' תורי זהב עם נקודת הכסף (שה"ש א' י"א), וע' נח"י ולקוטיס טעמי המנהגים ח"ב י"ח:
פסוק ה:באוה"ח נעשה ונשמע על תורה שבכתב וכפי' על שבע"פ, וכ"כ בפנ"י שבת פ"ח, ופלא שלא הביאו שקדמם בתנחומא נח סי' ג', וברשב"א שבת, ובעה"ת פי"ז, ור' בחיי, וזה י"ל בסוף מכות רחב"ע רצה לזכות הרבה תו"מ, ויצרך לכוף אותם על הרבה תו"מ שבע"פ ויהי' להם תירוץ אם יעברו שאנוסים היו וזה הוי זכות, וא"ש קו' המפו' דהא תלויה וזבין מהני וכאן יש להם שכר מצות, וי"ל דזה דמהני רק בדבר קצוב אבל אם כופה לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב ל"מ, דלא עדיף ממתחייב עצמו ברצון הטוב בדבר שאינו מסוים יקצוב דל"מ, כחו"מ ר"ט ס"ב, ורמ"א ס"ד, וא"ש בשלמא תורה שבכתב הוי דבר קצוב תרי"ג מצות, אבל בע"פ ארוכה מארץ מדה, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכלל תשבע"פ, וזה י"ל "מודעה רבה" דבחו"מ ר"ט ס"ד אם מקנה דבר הבא לעולם עם דשלב"ל הוי כמו קני את וחמור מתוך של"ק זה ל"ק זה (וענבי"ק חו"מ כ"ה וכ"ו, ופרד"י תולדות קפ"ב:) א"כ כאן נתן ב' תורות בכתב ובע"ש, ומתוך של"ק בע"פ דהוי באונס גם בכתב ל"ק, והוי מודעא רבה על ב' תורות: ובזה יש לסתום פיהם של עכו"ם מ"ש בע"ז ב': שאומרים כלום כפית עלינו הר ולא קבלנוה כמו לישראל, ובאמת ק' למה לא כפה עליהם ולסכור פיהם של"י להם טענה, ולהנ"ל א"ש עד"מ מלמד הביא תלמידו לבחינה לבעה"ב, ולא הבין הילד כלום ופער אבי' פיו על המלמד, מדוע לא תיסר אותו והי' מבין, והלא שמעתי שפלוני תלמידך מבין מה שלומד, וג"כ הוצרכת שבט מוסר אליו כי גם הוא נער שובב, ויענהו פלוני לא ישוט ברחובות קריה ושומר חדרו, ורק אינו רוצה ללמוד, וע"י שבט יוכרח להאזין ללימוד, לא כן בנך לא יבא כלל להחדר, וכשיבא תיכף רץ חוצה, ולמי איסר אם העיקר חסר מן הספר, וכן ישראל שקבלו ברצון תורה שבכתב, ורק בע"פ לא רצו לקבלו משום החומרות הקשות שפיר כפה להם וקיבלו, אבל או"ה לא באו כלל להר, כמחז"ל שם ששאלו מה כ' לא תרצח כו', ולא הי' מי לכפות שלא באו כלל, ויסתתמו בזה טענותיהם, וע"ל בפי"ז מזה, ובפ' תשא (ל"ד ז') וע"ע בס' טל תורה ע"ז ד"ב., ע"פ הר"מ פ"ב ה"כ מגירושין בטעם הכפי' שנפש אדם חפץ לקיים המצות רק שיצרו תוקפו ע"ש, ועב"י אה"ע סוס"י קל"ד בשם מהרי"ק דלטעם זה במומר ל"ש כפי' ע"ש, ומשו"ה ל"ש בעכו"ם למה לא כפה אותם, אבל ישראל גם קודם מ"ת הי' להם דין ישראל מחמת שירשו מאבות:
פסוק ו:ממלכת כהנים רש"י שרים, ע' רבה"ז מכאן נפק"ל הא דכל ישראל בני מלכים ונפק"מ להלכה, ע' שבת קכ"ח., וברכות ט': זמן ק"ש עד ג' שעות שכן דרך מלכים, וערש"י ויגש (מ"ז כ"ב), ובהגהות מהרש"ם על ש"ס עירובין ס"ג:
פסוק ו:וגוי קדש. ע' ספורנו בלתי נפסד ורק קיימים לעד כמ"ש בחלק מה קדוש לעולם קיים וכ"כ בס' מאור עינים טעם שנקרא לה"ק שקיים לעד, וזה י"ל הנוסח ה"א מקודשת לי להיות לעד, וזה מה שנקרא חברה קדושה שעזבו חיי שעה ועוסקים בחיי עולם וקיימים, וע"ס הדרת קודש מכתב ז', וברמב"ן תשא (ל' י"נ) בשם מו"נ דנקרא לה"ק שלא נמצא בו שמות אברי המשגל וע' תנחומא נח אות י"ט, ירו' מגילה פ"א ה"ט ותיב"ע, תי"ט פ"ו מ"ז מנגעים, סוכה נ"ב: רש"י ד"ה אבר גווי' גיד, מו"ק כ"ד., יפ"ת תזריע פי"ד סי' ח'. בהמאסף מירושלים תרע"ב סי' ג', ותרע"ג סי' מ', ובפרד"י בראשית דכ"ז., ע'., ושכ"ג. ובפ' תשא (ל' י"ג) ע"ש היטב:
פסוק ו:אוה"ח ענין אהבה ויראה, ועי' ירושלמי פ"ט ה"ב מברכות, וסוטה פ"ה ה"ה, ומובא בתוס' סוטה כ"ב: ד"ה פריש, עשה מאהבה שאם באת לשנא דע שאתה אוהבו ואין אוהב שונא כו', ועפה"מ פ"א מ"ג דאבות עבוד מאהבה ויראה אוהב לא ישכח ממה שנצטוה כו', ועי' הקדמת הזהר פקודא תנינא י"ב:
פסוק ו:אלה לא פחות ולא יותר עמש"ל בפ"ג, ובשו"ת חשק שלמה דע"ג., שהביא מהגה"ק מקאצק ז"ל דאם א' נותן לחבירו מתנה ע"ת צ"ל כפול, ואל"כ תנאי בטל ומעשה קיים, וה' אמר אם שמוע כו' והייתם לי סגולה בלא תנאי כפול, ומשה רצה שישמעו בקול ה' ויוכל להיות שלא יאמר להם המתנה שיהי' סגולה, או שיוסיף ת"כ אם לא ישמעו לא יהי' סגולה, ע"כ א"ל ה' לא תפחות ולא תוסיף דרצון ה' אפי' חלילה לא יקיימו יהי' ג"כ המתנה קיימת. ובס' שארית יעקב כ' עפמ"ש ביבמות מ"ז. בגר מודיעין אותו מצות ומתן שכרן ועונשן ואין מרבין עלי' ואין מדקדקין עלי', וכאן גם כן באו להתגייר ואמר ה' לא תפחות ולא תוסיף. ואוה"ח הק' דרש"י כ' לעיל דברים רכים לנשים וקשים לאנשים, וכאן כ' ל"פ ול"י משמע דלהכל שווים, ורק זה כוונת הקרא ואתם תהיו לי ממלכת כהנים אלה הדברים כו', דברים אלו ממלכת כהנים תדבר ל' קשה לבנ"י שזה שייך רק לבנ"י ולא לבנות ישראל שנשים ל"ה בכלל ממלכת כהנים אף קודם שניתן העבודה ללוים, ועכל"ח שכ"כ לפרש רש"י תמורה ד': דכהנים לוקין בלאו הנל"ע, וא"כ יש הבדל דנשים דאינן בכלל ממלכת כהנים אין לוקין בלהנל"ע ועפרד"י בראשית י"ט: בזה. ובלחמי תודה כתב ליישב הסתירה, בלוחות הראשונות כ' לא תחמוד ובאחרונות לא תתאוה, דלכאו"ק למ"ל לא תחמוד ת"ל מאיסור גזל, ומ"ש תוס' לעבור בב' לאווין, הא בלאו שא"ב מלקות ל"ש לעבור בב' לאווין (עתו"ס ב"מ ה': ד"ה בלא, וס"א. ד"ה לעבור, רדב"ז ח"ב תשצ"א, חכ"צ כ"ו, פנים מאירות ח"א ב"ו, ויד מלאכי שמ"ז), אך בראשונות שהיו ישראל ממלכת כהנים והיו לוקין בלהנל"ע שפיר י"ל לעבור בב' לאווין, אבל באחרונות לאחר עגל שניטל מהם הכהונה מוכרח לכתוב לא תתאוה עש"ה, ובפני"פ שכ"כ הא דכ' אל בני ישראל כיון דאמר ואתם תהי' לי ממלכת כהנים ומתרוויי' נתמעט נשים דגבי כהונה דרשי' בני אהרן ולא בנות אהרן, וכ' דברים (י"ז ט"ו) שום תשום עליך מלך ולא אשה, לכך אמרו אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י, ועי' בני יששכר סיון מא' ב' אות א', בית יעקב דנ"א., וכנסת ישראל אבות פ"ו דפ"ב:
פסוק ח:נעשה בשו"ת תשב"ץ ח"ג ש"י, המינים מגנים לישראל שהקדימו עשיה לשמועה (משפ' כ"ד ו'), בשבת פ"ח., וכתו' קי"ב., ואני אומר שהדברים כמשמען, דבפ' יתרו ל"א רק נעשה וזה בכלל כל קבלת התורה, כי לא פרט להם המשפטים, ובפ' משפטים אמרו תחלה נעשה (כ"ד ג') כאשר אמרו בקבלת תורה, ועתה הוסיפו לנעשה שאל תאמר שיספיקו לנו אלו המשפטים ולא נשמע יותר, אבל נעשה אלו ונשמע יותר, וזה שבחם שקיבלו עליהם לשמוע יותר מאלו המשפטים, וזה שדרשו בפ' אם שמוע תשמע (בשלח ט"ו כ"ו) אם שמוע בישן תשמע בחדש, של' שמוע הוא על העתיד כמ"ש בברכות מ'. וסוכה מ"ו: עכ"ל. ובטעמי המנהגים ח"ב בשבועות דכ"ב. בשם ר"ש מבעלז ז"ל על זמירות נו"נ אמרו כאחד ופתחו וענו ה' אחד, שבמכות כ"ד. אנכי ול"י לך מפי הגבורה שמענו, וז"ש ופתחו וענו ה' אחד, כיון שבדיבור א' נאמרו אם כן ל"ה מקום לומר הן ולאו, וע"כ ענו ה' אחד שממילא אם הוא אחד אין שום עבודת אלהים אחרים, וגם י"ל נעשה ונשמע אמר "כאחד" כהקב"ה יחודו של עולם, והיכן אמר ה' נעשה קודם לנשמע, שנ' והיה טרם יקראו ואני אענה (ישעי' ס"ה כ"ד), ועמש"ל בבשלח דף ק"ט.:
פסוק ט:בא עי' נדרים ל"ח. ומהרש"א קידושין ל'. ועי' קובץ אהל תורה סי' כ"ה שהביא תוס' סנהדרין ד': ד"ה כדי, דעל השכינה ל"ש לשון בא דתמיד בביהמ"ק וק' מכאן, וע"ל (כ' כ"א) אבוא אליך וברכתיך, וערש"י וש"ח והוא מסוטה ל"ח., וע"ע בירחון כנסת חכמים סי' י"ד, וגם צ"ע מברכות ו'. בשעה שבא הקב"ה לבהכ"נ, וי"ל דרק בבהכ"נ ל"ש לשון בא דשכינה תמיד שם ועמש"ל:
פסוק ט:ויגד משה ערש"י שרוצים לשמוע מפי ה' בעצמו, ובכנ"י כ' אף שה' יודע מחשבות, י"ל דתרגום בא (י"ב כ"א) משכו ונגידו, וה"ק רבש"ע ראה כמה נמשכים אחריך להקדים נעשה לנשמע, ועפנ"י שבת פ"ז. שהקשה דרש"י סותר להגמ' דיגד מצות הגבלה, ותי' דא ודא אחת היא שעל ידי שאמר משה לה' דברי העם דרוצים לשמוע מה' בעצמו באותו שעה הוצרך ה' לאמר מצות הגבלה כדי שלא יהרסו לעלות חוץ ממקום הראוי להם עש"ה, ובס' מתנה טובה שם תי' קושית תוס' שם דבריש ע"ז אי' דיטענו או"ה כלום כפית עלינו ההר משמע דאז ל"ה להם תשובה' וכאן אמרו מודעא, וי"ל דהק' תלויהו וזבין מהני ואיכא שכר מצוה, ונ' דתוס' כתבו דהיה צריך כפי' שלא יחזרו כשיראו אש הגדולה, ובסידורו של שבת פי' ויגד כו' הק' הלא לא כ' כלל מקודם מה שאמרו לו העם, ופי' דתחלה כ' ואתם תהיו לי ממלכת כו', פי' לא בשביל שכר רק כל אשר דבר ה' נעשה מציווי ה', וזה וישב משה דברי העם ע"ש, ועל זה היתה הכפי' שלא יחזרו ממ"ש כל אשר דבר ה' נעשה, ושפיר יש מודעא כיון דהוי שלא עמלק"פ, ולפי זה אומות העולם שלא רצו לקבל התורה ולא אמרו נעשה אם היה כפה עליהם הר ל"ה טענת מודעא דהוי עמלק"פ והוי כתלויהו וזבין.
ובשיח ש"ק ח"א אות תקכ"ד בשם החי' הרי"מ ז"ל דכ' נעשה ונשמע ל"ר והיה צ"ל אעשה ואשמע, כי כל א' אמר כן, רק כאו"א קיבל בתוך כלל ישראל, לכן אח"כ כשאמר ה' למשה וגם בך יאמינו לעולם, וכששמע שיהי' במדרגה גדולה כ"כ יותר מכל ישראל והיה עניו, והשיב של"י זה בפרטות וז"פ ויגד משה דברי העם כמו שהי' דברי העם נעשה ונשמע, של"ה רוצים בפרטות רק בכלל ישראל כמו כן מ"ר לא היה רוצה בפרטית. עוד ראיתי הפשט הא דבשבת פ"ז. לא אמר להו ולא מידי, שה' אמר להם "לא מידי" שיהי' בעיניהם "לא" "ולא מידי" היינו ענוה:
פסוק י:וקדשתם היום ומחר, י"ל עפמ"ש בתהלים (ל"ד י"ב) לכו בנים שמעו לי, ופירושו לא בשעת שאני אומר מוסר תשמעו לי רק אף אח"כ כשתלכו, וז"פ וקדשתם היום ומחר, יש מחר שהוא לאחר זמן, אף אח"כ תהיו קדושים, ובפ' תצוה (כ"ז כ') להעלות נר תמיד וגו' מחוץ לפרכת, נר אלקית צריך להאיר בכל א' מישראל לא רק באוהל מועד בבהכ"נ וביהמ"ד בשעת התפלה, רק גם מחוץ לפרכת בשוק בעסקיו החולין, במעשים שבין אדם לחבירו, וע' לקוטי אורות תהלים בשם ר"ר שמעלקא ז"ל ותהלות ישראל להמגיד מקאזניץ ז"ל, ומ"ש בפרד"י וירא דק"כ. ודף רה"ע., וז"פ (דברים כ"ז ט') הסכת ושמע ישראל לא רק לשמוע בשעה שתשמע הדרשה רק הסכת ותקבל גם בעת שתצא משם. וע' בגליוני הש"ס על ירו' זרעים כרך ג' אות צ"ו בשם האר"י ז"ל דהנזהר משיחה בטילה מ' יום זוכה לרוה"ק, וע' ירו' שביעית פ"ו ה"א משתשהא מ' יומין ע"ש, דשהיית דבר מ' יום הוא קביעות:
פסוק יב:והגבלת. ע' מהרש"א שבת פ"ז. ובכל"ח סוף בשלח בשם השפ"א ז"ל על משחז"ל וזרת משעיר, שחזר על כל האומות וכשבא לעשו שאלו מה כ' לא תרצח א"ה לא בעינא כו', והק' דילמא משו"ה קבלו ישראל התורה משום שאין בתורה נגד טבעם, ואה"נ אי הוי נגד טבעם ל"ה מקבלים, ואמר דלכן הי' מצות הגבלה ונתן תחומין לכל אחד היכן מקום עמידתו וזה הי' נגד טבען, ואעפ"כ אמרו נו"נ וזה שבחן ע"ש, וזה יסוד התורה להגביל שכל האדם לא לעלות יותר מכפי הראוי לו, ולנשים הגבילו עוד יותר דאסור להם ללמוד תורה דעליהם רק לסייע בעליהם בעניני עה"ז, ולהביא בניהם לדרכי תורה, וז"ש אעשה לו עזר כנגדו, דכל העזר מהם שהם כנגדו, דהבעל עיקר תכלית שלו ללמוד תורה ומצות ואשה לשמש אותו, וכמ"ש האבודרהם טעם דפטורה ממ"ע שהי"ג דמשועבדת לבעלה, ע"ש בברכת המצות, ובכל בו סי' ע"ג ובעקדה בראשית (ועפרד"י בראשית דכ'.) וקשה הא בעלה ג"כ משועבד למקום ושיעבוד זה קדים, ולהנ"ל א"ש דחיוב נשים שלא ללמוד רק לעשות רצון בעלה וכשמתבטלות מעבודת בעלה פטורות ממצות, וז"ש ביומא ס"ו: אין חכמה לאשה אלא בפלך, ונעמה אמרה לרות אסר לן תחומין, היינו אצלינו יש תחומין וגבולים מיוחדים לאנשים ונשים, וכאן כ' והגבלת את העם, ובפכ"ג והגבלת את ההר, וברש"י אומר להם תשמרו מעלות כאן והלאה, ופי' שהגבלה הוא מאנשים, היינו שורה מאנשים שלא נתנו לעבור הלאה, וז"פ והגבלת "את העם" היינו עם העם, כי את פירושו כמו עם, וז"ש רש"י הגבל אומר להם, היינו האנשים שעמדו מסביב אמרו, ויתבאר ג"כ עפמ"ש בפתיחה להפלאה אות ה' דמחנה ישראל הי' ג' פרסאות, והעומדים אצל הגבול ודאי היו נזהרים שלא יכנסו לפנים, אבל אותם שעמדו מרחוק הי' החשש שלא ידחקו זא"ז שהרי אין להם איסור שהם רחוקים מגבול, וידחקו להעומדים בגבול ועל כרחם ילכו לתוך הגבול, והעומדים מרחוק אין להם משפט מות שלא עקרו הגבול, ואונס רחמנא פטריה, דזה שבא לתוך הגבול אנוס הוא שנדחף מהעומדים מאחוריו, והזהירן שיעמדו כל העדה כל אחד על מצב שהעמידן משה, ואם ידחקו יעברו כל אחד ע"ש, ובפני"פ (י"ט כ"א) ונודע שכל הנפשות עמדו על ה"ס, וע"ס עדות ביעקב דרוש ז', והה"ק ר"ר אלימלך ז"ל אמר לא בלבד שאני זוכר מעמד ה"ס, אלא שאני זוכר מי ומי עמדו אצלי, וע' אהל אלימלך אות ס"ג, ואהל נפתלי אות קמ"ז:
פסוק יב:עלות בס' דברי דוד מהט"ז כ' דה"ל כן הוא לענין גבול ה"ס, דיש איסור בין על אוירו בין על גושו עכ"ל, ויל"ע למ"ד ילפי' דורות משעה, אי יש ללמוד גם על עכשיו דאויר מקום קדוש כמקום קדוש, וכן י"ל דיש ללמוד להיפך מדאיצטריך קרא, ועתוס' סנהד' מ"ה. ד"ה ענין, ובבית האוצר ח"א כלל כ"ב האריך בזה מאד אי אויר חשוב כדבר, וע' שבת ל"א:, פסחים מ"ח:, גיטין ע"ח: וע"ט נזיר נ"ד:, סוטה מ"ה:, ב"מ י"ב: וק"ב., מכות י"ב. וי"ט:, שבועות י"ז., ותד"ה חלה, ע"ז ע"א:, זבחים כ"ה:, כ"ו., פ"ז: וצ"ב:, ותוס' י"ד. ד"ה תוך, חולין ס"ז: וע':, מעילה י"א:, טבול יום פ"ב מ"ו, ירו' שבת פ"א ה"א, ומגילה פ"ג ה"ג עש"ה:
פסוק יג:לא תגע בו יד, עשו"ת אמרי יושר ח"ב קכ"ז הביא ילקוט יתרו, גם באוה"מ ושילה ובית עולמים, וצ"ע דבעזרה ל"ש זה, ובביצה כ'. הכניס צאן קדר לעזרה, הרי דל"ש בזה איסור הכנסת בהמת חולין לבית עולמים, אך במכילתא ומרכבת המשנה ביאור הכונה ולא בשילה כו', ששם אינו מוזהר כלל בנגיעה, וע' ירו' סנהד' פ"ו ה"ה:
פסוק יג:במשוך. ערש"י ורמב"ן דשופר של איל יצחק הי', ובפרד"י וירא דף קל"ו: הבאתי בהא דאיה השה לעולה דמנ"ל דיהי לעולה עש"ה, וי"ל דיצחק שאל הרי בודאי תקריב תמיד וטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה, והאש ועצים מוכן ואיה השה שראוי לעולה מיד, הרי ע"כ צריך עוד שיהוי וביקור ד"י שם, ולמה לקחת כבר האש ועצים ומאכלת כמוכן לשחוט, והשיב אברהם כיון שה' אמר לי לילך ולהעלות ולא אמר לי ליקח שה עמי ולבקרו, אלקים יראה לי השה לעולה, וכשיראה לי השה יהי' מבוקר בראיית ה', ואין דבר בלתי מוכשר יורד משמים (סנהד' נ"ט:), וכשהוא מכין בטח מוכשר כבר, וא"ש שלא שאל יצחק מיד ביציאתו רק אחר שראה שמכין עצמו לשחוט, וכמו שתיקן א"א שחרית, כן חשבו יצחק שהולך להקריב תמיד של שחר, וכן נתקיים באמת שהכין לו ה' קרבן תמיד, וירא והנה איל ודחז"ל שנברא בביה"ש, (אבות פ"ה מ"ו), והיינו אחר כל מעשה בראשית כדחז"ל נדה ל"ג., וס"ז. אחר אחר לכולן, ואע"ג דכבש בן שנתו לתמיד, ולא איל בן שנתים וכ"ש מששת ימי בראשית, מ"מ זה שנברא בביה"ש ולא יום ולא לילה ברגע שא"י לכוון רק ה' שהוא למעלה מהזמן, וגם י"ל דנברא כמזיקין בלא גוף ורק אז הרכיב ה' לו גוף באופן שהוא כתוך שנתו, וילך אברהם כו' ה' יראה, וכמ"ש תחלה ה' יראה לי את אשר אומר היום בהר ה' יראה שיבוקר דוקא בהר ה' בלשכת הטלאים אבל עכשיו ה' יראה, וע' בהערות אדמו"ר מגור שליט"א ומ"ש שם. וע"ע ביצה ה': ותענית כ"א:
פסוק יד:וירד משה מן ההר אל העם, רש"י של"ה פונה לעסקיו, ובס' אהל שלמה מהתפארת שלמה הק' איזה עסקים היו למשה, אלא הפי' עסקיו של עצמו כעבודת הבורא ל"ה פונה אלא אל העם, כיון שנתמנה פרנס אינו רשאי לעבוד רק בשביל הצבור, והח"ס אמר בפ' תבא (כ"ח י"א) והותירך ה' לטובה בפרי בטנך, כי אריכות ימים בכלל פרי בטן להשלים זולתו, וז"פ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, סולם לעלות למעלה ומלאכים גם יורדים למטה ללמד העם, וז"פ ל"ה פונה לעסקיו להשלים עצמו רק זולתו וע"ל (י"ח ט"ז):
פסוק טז:קולות. עי' קובץ אהל מועד ש"ג סי' מ"ח:
פסוק יז:ויתיצבו רש"י כפה כגיגית, עי' שבת פ"ח. ובעה"ת וכל"י, ועי' ארץ החיים תהלים (מ"ב ה') דיש לישראל טענת אונס, ובאנוסה כ' לא יוכל שלחה כל ימיו, וכן הביא המהר"ל בתפארת ישראל פל"ב בשם מד' עש"ה, ובשו"מ רביעאה ח"ב קכ"ח מ"ש בזה, ובהקדמה לשב שמעתתא, והנה ברכת אירוסין המקדש את עמו ישראל על ידי חופה וקידושין עי' כתו' ז': ומהרש"א דחופה הוי השראת שכינה במשכן, וקדושין היא התורה והוא הכסף קידושין, ועי' הפלאה בהקדמה, ואהבת יהונתן על הפטרות בדרוש לשבועות, והקדמה לשו"ת בית אפרים אה"ע שהאריכו בזה מאד, וקשה לי לפי מ"ש בב"ב מ"ח: תליוהו וקדיש מדאו' הוי קדושין, ורק דל"מ משום אפקעינהו שעשה שלא כהוגן, והשם יתברך בודאי עשה כהוגן שכפה אותם לקבל התורה ואם כן הוי קידושין אף בע"כ, ועוד דבשעת מ"ת ל"ש אפקעינהו רבנן דעוד לא היו רבנן אם כן מהני קדושין בע"כ ואמאי מודעא כו', ונלפענ"ד דתוס' ריש קדושין ד"ה בפרוטה כ' דשוה כסף ילפינן דמהני בקדושין מגז"ש ובנין אב מע"ע וע"ש במהרש"א, והר"ן כ' מטעם דהיא נתרצית להתקדש בשו"כ ולכן מהני, ובפנ"י בתד"ה וב"ש העיר דלתוס' אם קידש אשה בשו"כ וזינתה הי' להיות דפטורה ממיתה דאין עונשין מה"ד וכ"ש בבנין אב עש"ה (ועי' מל"מ פ"ב הי"ז מנזירות, גינת וורדים כלל ה', מלא הרועים ח"ב ערך בנין אב אות ג', ועמה"ד אות ט', ואתוון דאורייתא כלל כ"ה, בית האוצר ח"א כלל נ"ו, ובס' משנה ראשונה פ"ז מ"א דתרומות), ואם כן כאן כשיעברו עבירות ומחויבין מיתה או שאר עונשין, והקידושין היו שו"כ היינו תורה ומצוות, אם כן לתוס' אעמה"ד, ועכצ"ל כהר"ן מטעם דהיא נתרצית מועיל שו"כ, ואם כן כאן דהי' בע"כ ואם כן ל"מ בע"כ בין לתוס' בין לר"ן, וא"ש קו' הנ"ל דל"ש דכאן מהני תליוהו וקדש מה"ת דהי' בשו"כ ובע"כ ול"מ, ואי"ל דהא הגמ' ב"ב אזלי לר"ה וס"ל בקידושין ה'. דחופה קונה, ואם כן אף דקידושין לא מהני מכל מקום קונה בחופה, זה אינו דחופה בע"כ גם כן לא מהני כמו שאיתא שם בגמ':
אך לכאורה תמוה שסותר זה את זה דמברכת אירוסין המקדש כו' משמע דמהני קידושין שהיו בע"כ, וכאן אי' מודעא כו', ונראה לי ונקדים קושית הרשב"א בתשו' על הא דקבלוה בימי אחשורוש דאם כן למה גלו מא"י ונחרב בית המקדש דעוד הי' קודם אחשורוש, (ועפר"ד דרוש כ"ב, ואור דוד על מג"א ח' ט"ז), ונ"ל דבאמת היו רוצים לקבל התורה רק יראו מעונשין החמורים, דידוע דבמשפט איכא לפנים משורת הדין, אך בתורה ליכא לפנים משורת הדין וסברו דה' גם כן יתנהג עמהם כפי הדין ומשום זה לא רצו לקבל התורה, ואם היו יודעין שיתנהג לפנים משורת הדין היו מקבלין התורה, ואם כן לאח"כ בימי אחשורוש שהיו מחויבין מיתה וה' עשה לפנים משורת הדין כמגילה י"ב., לכן קיבלו התורה, ולפי זה הי' למפרע ע"פ טעות דאם ידעו שיהי' לפנים משורת הדין היו תיכף מקבלין התורה, ושפיר חרב בית המקדש וגלו מארץ ישראל, דלא שייך מודעא דזה רק קודם שמשני הדר קבלוה בימי אחשורוש, אבל לאחר שמשני ידעינן מזה דהיכי דיהי' לפנים משורת הדין רוצים בתורה, אם כן הוי תיכף בקבלת התורה רצון גמור, והא דכפה היה על פי טעות ושפיר חרב בית המקדש דקבלו את התורה ברצון גמור, וא"ש דמדרבנן המקדש על ידי חופה וקידושין ולא שייך מודעא דלאחר שקבלוה בימי אחשורוש רצו בתורה בלב שלם:
והנה עו"ק דהקידושין היו על ידי שליח מרע"ה, ולהמפר' דקודם מתן תורה היה לישראל דין בן נח הא אין שליחות לעכו"ם ב"מ ע"א:, ונ"ל דעו"ק אם מקדש לב"נ ל"מ דאין קידושין ואישות לבן נח, ואיך מהני קידושין להנ"ל דהי' להם דין בן נח. ורק א"ש לתוס' כתובות י"א. ד"ה מטבילין דהא דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד מטעם זכין לאדם שלא בפניו, והקשו תוס' הא זכי' מטעם שליחות וא"ש לעכו"ם, ותי' כיון דאי מהני השליחות יהי' ישראל דיהי' גר גמור שוב מהני הזכי', ול"ש א"ש לעכו"ם דאי מהני ל"ה עכו"ם ובאין בב"א, וכאן נמי אף דהי' בן נח קודם מתן תורה מ"מ אי יהי' מהני יהי' ישראלים מהני, וא"ש הא דא"ש לעכו"ם דמשה קיבל התורה מה' ונעשה ישראל ומהני שליחות. וא"ש הא דק' דהא דמהני שליחות בקידושין ילפינן מויצאה והיתה בקדושין מ"א., וקודם מתן תורה עוד לא היו גירושין מנ"ל שליחות ולמ"ש ניחא דמשה קיבל מקודם וקיים כל התורה:
והמפר' הקשו דהוי תליוהו וזבין דמהני שנתן להם תורה ומצות, ובמל"מ פ"ג ה"א מאישות ופ"י ה"א ממכירה הק' אף דל"ה כמכר דלא נתן להם כלום בעין ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ להמרדכי דבאונס מיתה אף תליוהו ויהיב מהני, ואמאי מודעא כו', ועש"ך יו"ד רל"ב סקמ"א, ובית מאיר שבת דאפשר דראב"י שאמר מודעא כו' לא ם"ל כר"ה ול"מ תליוהו וזבין, אך זה דוחק, ונלפענ"ד ונקדים רשב"ם ב"ב מ"ז: אית דגרסי תלוה ור"ח כ' תליוהו, וק' הנפק"מ, ופשוט י"ל דתליוהו היינו שצוה לאחרים לתלות אותו אף בכה"ג מהני, ולכאורה קשה הא אין שליח לדבר עבירה ואיך מהני המקח שנעשה על ידי כפיית שליחו, ואף באיסור דרבנן דעת הפו' דאשלד"ע (עי' מהרי"ט ח"א קט"ז ומל"מ פ"ב ה"ב מרוצח, ונובי"ק אה"ע ע"ו). ונראה דאחרונים הקשו איך מהני כל תליוהו וזבין נימא כ"מ דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ דאינו רשאי לכפות חבירו, וראי' דקדושין בע"כ לא מהני דהוא עשה שלא כהוגן (וע' הה"מ פ"א ה"ט ממכירה שהקשו נימא אעל"מ מחמת לא תחמוד). ונ"ל ונקדים קו' המפר' על רא"ש מרובה סי' ב' דאם קידש אשה בגזל אחר יאוש מקודשת מספק אי יאוש קונה, ותמוה דבידה הוי יאוש וש"ר וכן פסקינן באה"ע ר"ס כ"ח, וי"ל דאחרונים הקשו בכל ש"ר אמאי מהני נימא כ"מ כו' דע"י שנקנה המקח בידו הפסיד הנגזל דלא ישיב הגזילה בעין לידו, ועשו"ת ח"ס חו"מ נ"ו בזה. וי"ל עפ"ד הפמ"א ח"א ל"ד בלוקח גרוטאות מעכו"ם ומצא בהם ע"ז מהני המקח דלוקח לבד עשה האיסור ע"ש, ועי' מ"ש לקמן (כ' י"ד) וי"ל טעמו עפ"ד הבית אפרים יו"ד ל"ט, דכל ענין אעל"מ בטל רק הכוונה, ובכל דבר צריך כוונה לקנות ואעל"מ ובטל הכוונה, ומשו"ה בשוחט בשבת דל"צ כוונה בשחיטה שפיר מהני ע"ש, ועל פי זה הבנתי תוס' תמורה ד': בצורם אוזן בכור דממילא מהני דל"ש בטל הכוונה דאף ממילא מהני. וזה סברת הפמ"א דאם לוקח לבד עושה איסור אף דבטל כוונתו מ"מ איכא כוונת המוכר, ובדעת אחרת מקנה ל"צ כוונת הלוקח כמו שכתב רשב"א ונמ"י הובאו בקצה"ח ער"ה סק"ד, וניחא דמהני ש"ר דל"ש אעל"מ דאף דבטל כוונתו של לוקח מ"מ יש דעת הגזלן שמקנה אותו. אך לפי מה שכתב הקצה"ח הטעם דמהני ד"א מקנה דהוי כזכי' שזוכה לחבירו וזכי' מטעם שליחות, לפי זה בעכו"ם לא שייך ד"א מקנה דאין זכי' ושליחות לעכו"ם ע"ש, והדק"ל איך מהני ש"ר נימא אעל"ע, ואי"ל אף דבטל כוונתו איכא ד"א מקנה, ז"א דהטעם משום זכי' ושליחות, וכאן אשלד"ע. אך אי לא מהני המקח לא יעשה הלוקח איסור דכל איסורו משום דנקנה המקח ויפסיד הנגזל, ואי ל"מ לא יהי' עבירה ושוב מהני ול"ה עבירה, אך אי מהני שוב יפסיד הנגזל ויהי' עבירה ושוב ל"מ, וחוזר חלילה והוי ספיקא דדינא וקיי"ל קולא לנתבע מש"ה מהני ש"ר, וא"י להוציא מידו ושפיר פסק הרא"ש דהוי ספק קדושין, דל"ש דהוי ש"ר, דגם ש"ר מטעם ספק, וזה הטעם דמהני תליוהו וזבין ולא שייך אעל"מ ובטל כוונת הלוקח, דהא איכא ד"א מקנה ואף דהוא מטעם זכי' ושליחות ואשלד"ע, מ"מ הוי ספיקא דדינא וקולא לנתבע וא"י להוציא המקח מתח"י, וניחא הרשב"ם דתליוהו בצוה לאחרים ולא שייך אין שליח לדבר עבירה, דאף בכל מלוה וזבין הוי אין שליח לדבר עבירה ואפ"ה מהני ואם כן גם כאן כן, ומכ"ש לנובי"ק אה"ע ע"ה דאשלד"ע מטעם אעל"מ, וכאן הוי ספק דאי ל"מ שוב לא יהי' עבירה ושוב מהני:
וניחא דברי רמ"א חו"מ ר"ה סי"ב דאנסוהו לקנות ל"ק, דכל הטעם דתליוהו וזבין מהני אף דאשלד"ע מ"מ ד"א מקנה אותו והוי ספק כנ"ל, ובאנסוה לקנות דעשה המקנה עבירה ובטל כוונת המקנה כמו שכתב הבית אפרים שפיר ל"מ, ולפי זה בקבלת התורה שפיר הוי אונס ול"ש תליוהו וזבין או אונס מיתה, דהוי ספק אי מהני מטעם אעל"מ, ומספק א"י לענוש אותם, וגם ספק נפשות לקולא ושפיר מ"ר לאורייתא:
והנה דעת קצת מפו' דבקבלת תורה הוה תליוהו לקנות שיקבלו ויקנו התורה, ועחת"ס אה"ע ח"א קי"ג, עצי לבונה יו"ד רל"ב, ורביד הזהב כאן. ואא"ז בנתה"מ ר"ה סקי"ח הקשה בכל תליוהו וזבין הוי נמי תליוהו לקנות היינו הכסף שניתן הלוקח למוכר דהרי בע"כ מקבל דאינו רוצה למכור, וחידש דהמוכר אין לו קנין בגוף המעות ורק שנעשה שלו לצרכו ולא שייך אנסוהו לקנות, ועט"ז חו"מ ר"ג ס"ג, וראיתי בדברי משפט ר"ה שהקשה גם כן כך, ותי' דהמוכר רוצה בגוף המעות ורק א"ר להקנות המקח עי"ז לא חשוב אנסוהו לקנות, ויצא מזה דבר חדש דאנסוהו לקנות דל"ק היינו דלא ירצה לקנות כלל, אבל אם ירצה החפץ ורק דא"ר ליתן הכסף או מחצית הכסף מהני אף אנסוהו לקנות, ואף בתליוהו וקדש דל"מ עאה"ע ר"ס מ"ב, ז"ד אם לא ירצה לקדשה כלל אבל אם ירצה בהאשה רק דאינו רוצה ליתן כסף קידושין מהני אף באנסוהו ליתן כסף קידושין ושיקדשנה, ובזה דרך ג"כ קצת בס' מלאת האבן על אה"ע מ"ב. ועי' בחכמת שלמה חו"מ ר"ה שכתב באנסוהו ליקח מתנה מהני ע"ש, ולפמ"ש ל"מ כיון דאינו רוצה ליקח גוף המתנה ל"מ וכנ"ל, ואם כן בקבלת התורה דבאמת רצו לקבל התורה ושיקראו בנים למקום, ורק לא רצו לקבל העונש אם יעברו, ובכה"ג מהני אנסוהו לקנות אם רוצה בגוף הענין, אכן לפמש"ל אף בכה"ג דשוב שייך אעל"מ באונס, ובטל כוונת המקנה כמ"ש הבא"פ דל"ש ד"א מקנה דאנסוהו לקנות דהא בטל דעת וכוונת המקנה ול"מ כנ"ל, וכ"ז רק לפלפולא, וע"ע בישועות יעקב על תורה, שו"מ תליתאה ח"א סי' ד', ס' היובל דקי"א, קובץ משכנות יעקב ח"ב סי' כ"ו בהערות על ספרי פרד"י, קו"ד ח"ה סי' ח' וח"ו סי' ט"ו ט"ז, ס' שמשא דשמואל, פתיחה לס' בכורי שלמה, ופרד"י בראשית ד"ב:, י"ז., וקל"ז:, וישלח רמ"ב:
ובפסחים ס"ח: א"ר יוסף עבדי לי עגלא תלתא אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא, והק' בבאה"ט או"ח תצ"ד סק"א, הא ר"י היה עניו כמ"ש בסוטה מ"ט: לא תיתנו ענוה דאיכא אנא, וכ' בקו"ד ח"ד סי' ל' דר"י היה סגי נהור וסומא פטור ממצות וכל הפטור ועושה נקרא הדיוט, (או"ח תרל"ט ס"ז), והריטב"א כתב בפ"ק דקידושין ל"א. ד"ה דאמר ר"ח, דז"ד כשאין הדבר מצוה כלל כגון גשמים נוטפין בסוכה משא"כ דעל אחרים יש מצוה וחזינן דרצון הבורא לעשות דבר זה גם הפטור יכול לעשות ול"ח הדיוט. והא דנקרא הדיוט, דהוי כאינו מצווה ועושה, כמו כהן הדיוט גבי כ"ג, וכשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר, ב"מ נ"א., בהכ"נ הדיוט נגד הר הבית, עי' כ"מ פ"א ה"כ מבהב"ח, דאינו גנאי, ועי' תשובות הרשב"א ח"ה נ'. אהא דאל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, ברכות ז'. ועי' כתו' ק"ד. דמנח רבי תפילין אף דהיה חולה מעים, וא"ש קושית מג"א תע"ב סק"ו כיון דא"ח להסב הוי זלזל רבו, וכ"כ בירושלמי ברכות פ"ג ה"א מפני כבודו של מת, ולא אמרו מפני שנקרא הדיוט, ובסי' תרל"ט ס"ז בגשמים בסוכה ביטל גם כן עונג יו"ט וע"ע מג"א ל"ב סק"ח, ובס' נפ"ח סי' י"ז, וברכ"י של"ג. ועשו"ת אמרי דוד סי' ע"א בענין אי יכולים להחמיר ע"ע בדבר היתר כגון ביטול בס' וכיוצא, ועי' מג"א ל"ב סק"ח, וס"ג סק"ב, ופת"ש יו"ד קט"ז סק"י פלוג' בזה, ובשם סולת למנחה כ' דהוי אפקורסת ע"ש. והובא שם אפילו היכי שהיתר הוא פשוט, הוא רק לאיש המוני, אבל ת"ח לא יעשה כי נטל עליו לקדש השם וגם במותר לו, כיבמות כ':, והרחק מכיעור חולין מ"ד: ברכות כ"ב: מחמיר אני על עצמי, שם ל"א. מימי' לא מלא שחוק, שבת קל"ד. הוא דמחמיר אנפשי', עירובין מ"א: שרצו להחמיר על עצמו, פסחים ק"ז. ובת טות, לא אכל כל הלילה, ביצה כ"א: הי' מחמירין ע"ע חגיגה ה': לא תזלזל בנשיאותך, ואפ"ה תקפי' ואזיל, מו"ק י"ב: אדם חשוב שאני, ר"ה י"ד. נהג ב' עישורין, יומא פ"ז: רב שאני וברש"י דמחמיר ע"ע, סוכה כ"ו. העלום לסוכה, ותוס' כ"ז. שהחמירו ע"ע, תענית כ"ה. נתן לו סימן ע"ש, מגילה כ"ח. תיתי לי דלא עבדי שותפות, כתו' כ"ב: ואפ"ה לא עביד שמואל עובדא בנפשי' ע"ש רש"י ותוס', קידושין פ"א. מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת, גיטין ס': ולא טעמינהו אביי לפירי, נזיר ד': מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, סוטה כ"א: זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים, ב"ק פ'. ולא מצאו בו אלא אותו עון שעבר על דברי חבירו, ב"מ פ"ג. דינא הכי ואורחות צדיקים תשמור, ב"ב ט. עמד ופרנסה משלו, סנהדרין ע"ב. ולא קבלינהו הואיל ונפק מפומי' דרב, שבועות ט"ו. אחד המרבה, ותוס' ל"ה לו להתפאר בכך, מכות כ"ד. כגון ר' ספרא ועוד שם, הוריות י"ד. אפי' אומנא לביתי' לא קרא, זבחים ק"א. הודה ולא בוש כו' שמעתי ושכחתי, מנחות י"ח: אשריכם ת"ח שד"ת חביבין, בכורות ל"א. חבר ונעשה גבאי דוחין אותו מחברותו, ערכין ט"ז. דקיימו כל מה דאמרו רבנן, תמורה ט"ז. תשש כחו של יהושע מחולשת דעת משה, כריתות י"ח. התנדב אשם תלוי בכל יום, מעילה י"ז: אין יחזיר הבן אצל אבי' מפני שהורה בפני רשב"י, חולין ל"ז: שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם, נדה י"ב: אינהו קא מחמירי אנפשייהו. לפי זה אר"י אי לאו האי יומא ול"ה שום מצוה לאחרים, ואם אז הי' עושה הי' נקרא הדיוט, וכמה הדיוטות איכא בשוקא, ורק כשניתנה תורה והוי מצוה לאחרים גם הוא יכול לעשות מצוה ול"ה הדיוט ולכן שמח ע"ש. ואגב ראיתי בשטמ"ק ב"ק פ"ז. בשם מאירי הא דפטור ועושה נקרא הדיוט, רק בדבר שאינו יוצא ממנו שכל או מוסר או הכנעת הלב ועושה ממנו על עצמו מצוה ע"ש, בזה יתורץ הרבה קושיות. עוד ראיתי דהכ"ס כ' הא דמשה הוסיף יום א', וק' אם צריך לטהר ג"י למה לא צוה ה', ואם די בב' ימים למה הוסיף משה, ורק דה' נתן פלפול למשה ונהג טובת עין ונתן לישראל בנדרים ל"ח. משו"ה צריך עוד יום א' הכנה יותר ומשו"ה הסכים ה' ע"ש, ובסוף הוריות ר"י סיני ורבה עוקר הרים, וז"ש אי לאו האי יומא היום שהוסיף משה כו' ומה שהי' ר"י סיני ליכא חשיבות גבי' מחמת ענותנותו, אבל משום פלפול היינו רבה הוי חשיבות, ושפיר יש ענוה דר"י:
עי"ל דאי' הא דהוסיף משה יום א' גרם לשבירת לוחות, ובעירובין נ"ד. אילו לא נשתברו לוחות ראשונות ל"ה תורה משתכחת, וזה אי לאו כו' ול"ה שבירת לוחות ול"ה שכחה א"כ כמה יוסף כו', ועמ"ש בפ' תשא (ל"ד ג'). ומהגה"ק מאסטראווצי ז"ל שמעתי דבברכות ח': ומנחות צ"ט. הזהרו בזקן ששכח תלמודו דלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, א"כ ראי' משברי לוחות שיכבד למי ששכח תלמידו וכן הי' יוסף, וברש"י תשא (ל"ב א') ושבת פ"ט. בושש בא שש דע"י שטעו בחשבון עשו עגל ע"ש, ואי ל"ה משה מוסיף יום א' מדעתו ל"ה טעו, ול"ה עשו עגל ול"ה שברי לוחות, וממילא ל"צ לכבד לזקן ששכח תלמודו, וכמה יוסף איכא בשוקא והי' דומה לשאר אנשים: ובקו"ד ח"ה סי' י"ג הובא מזקיני הג' מלאסק ז"ל על המד' לא לרעתכם נתתי התורה ותמוה, ובקידושין ל': בראתי יצה"ר בראתי תבלין התורה, וזה"פ לא לרעתכם בלבד נתתי התורה, דאז ל"ה נצרך לברכת התורה, כמו דבר שהוא משום רפואה א"צ לברך, אבל אף דהוא לתבלין מ"מ גם לטובה דיש מצוה לאכול ולשמוח בו עש"ה. וגם י"ל דכמו ברפואת הגוף יש ירקות שהם סמי מות, ועושין מהם רפואות, כמו כן במדות רעות לפעמים נצרכים לרפואה כל מה דאסר רחמנא שרא כנגדן חולין ק"ט:, כמו נטירה, כל ת"ח שאינו נו"נ כנחש אינו ת"ח (יומא כ"ג:), גיאות, ת"ח צריך שיהי' בו שמינית שבשמינית (סוטה ה' י'), שקר, מותר לשנות מפני השלום (יבמות ס"ה:), חנופה, מותר לחנוף רשעים בעה"ז (סוטה מ"א.), לה"ר מותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקת (ירו' פ"א ה"א מפאה, ומג"א קנ"ו סק"ב), צ"מ דרתח אורייתא מרתח בי' (תענית ד,), ועוד הרבה, וז"ש בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה, ע"י התורה נעשה עצת יצה"ר לתבלין אף שבעצם הוא סם המות כן לפעמים נצרך להם:
ואל יאמר אדם שבזמנים הללו, אי אפשר לילך אחרי תורה ישנה כי עולם חדש כעת, ותורה צריכה להתאים עם אופני חיי העולם, אבל לא כן הוא, שעם הזרם הולכים רק דגים מתים אבל דגים חיים יוכלו לשוט אף נגד הזרם, ורשעים שנקראו מתים הולכים עם הזרם אבל צדיקים הולכים נגד הזרם. וז"פ "עת לעשות לה'" אם אתה רוצה לעשות "עת" להתורה אז הפרו תורתיך כי התורה נצחית, וע' ירו' פ"ה ה"ה מברכות העושה תורתו עתים ה"ז מפיר ברית, וכ' המפו' מי שיש לו פנאי ללמוד, ופוטר עצמו במה שעושה עתים לתורה, וק' משבת ל"א. קבעת עתים לתורה, ולהנ"ל י"ל בפירושו שאומר שלא לכל העתים וזמנים ניתנה התורה, ומכחיש שאין תורה מן השמים, ובאמת תורה ניתנה לכל הדורות, ועונשו אמור במשנה ר"פ חלק דהוי כמפיר ברית, וע' קו"ד ח"ו סי' כ"ו, וחו"ט סי' ל' אות ל', ואמרי כהן וירא ומפתח דרי"ד. ובפי' קבעת עתים לתורה מפרשים העולם מל' היקבע אדם (מלאכי ג' ח'), קבען פלניא (ר"ה כ"ו:) לשון גזילה, לגזול מעתותיו שטרוד בפרנסתו עתים ללמוד. ובסנהד' י"ט: כל המלמד בן חבירו כאלו ילדו. האם תינק בנה ואף שאינו רוצה משתדלת בכל כחה, אבל אם חורגת תתן חלב מעורב עם מים, ואם הילד בוכה סותמת פיו שלא ישמעו השכנות קולו, כן המורה ע"פ התורה תמיד ידבק להם ונותן להם תורה הנמשלה לחלב כמ"ש דבש וחלב תחת לשונך (שה"ש ד' י"א), אבל מורים החדשים שלומדים מן "מתודה" חדשה הוא חלב מעורב עם מים, מלמד ע"פ תורה, לומד בראשית ברא ה', ומוחו של התינוק חושב תמיד גבורת הבורא, אבל הם מורים "ממעתודע" נער צוחק עם כדור וכדומ' תמיד יחשוב רק מזה. ובב"ב ח': וממצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד, אלו מלמדי תינוקות, שמובא מתקופת החוטפים ילדים ומסרו אותם לרועה הצאן, והילד מוטל על השדה, ובלילה ראה כוכבים, וחושב הלא זה הכוכב גם אמי תביט בו, והכוכבים הם חוטי הטליגרף בין הילד לאמו, כן המלמדים האירו לפנינו הדרך, ואפי' עתה שהחשך כסה הארץ, עוד הכוכב יאיר לנו, לא כן מורים החדשים מתוך ספורי מעשיות, וז"פ וממצדיקי כו' אלו מלמדי תינוקות:
פסוק יט:משה. בשעה שקול השופר הולך וחזק מאד, הי' משה מדבר בלחש כי אסור להשמיע קול בתפילה, כי ה' שומע אף בלחש, אבל אלקים יעננו בקול כי משה לא שמע בלחש מחמת קול הגדול, וגם חז"ל דרשו בקולו של משה כי השכינה מדברת מתוך גרונו של משה, עי"ז קול ה' הי' קול משה, וע' קול יהודה ברכות מ"ה בזה: ובאבות פ"א מ"ב על ג' דברים העולם עומד תורה עבודה וגמ"ח, הר סיני תורה, הר מוריה עבודה עקדה, וז"פ אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי (תהל' קכ"א א'), בעוה"ר היום מעט תורה ועבודה, ורק עזרי מעם ה', ה' רחמים וחסד כמ"ש (תהל' ק"ל ז') כי עם ה' החסד, ועמ"ש בפרד"י לך ע"ד:
פסוק יט:יעננו. ע' ירו' סוטה פ"ז ה"ב כ"מ שנ' עניה ואמירה בלה"ק, וע' בסוטה ל"ג:
פסוק כ:וירד. בס' עונג נפש, ופרחי ניסן הביאו בסוטה ה': ת"ח צ"ל לו שמיני שבשמינית גאות והוא חלק ס"ד דאי' שם דה' הניח כל ההרים והשרה על ה"ס, וק' הו"ל להשרות בבקעה אע"כ דצריך מעט גיאות. ובמגילה כ"ט. וב"ר ויחי דכל ההרים רצו, ז"א עלי יתנו התורה, תבור בא מבית אלים כו', ואמר ה' למה תרצדון הרים וגו', והר תבור ד' פרסי בב"ב ע"ג:, וה"ס ת"ק אמה, וע' במים יחזקאל יתרו, דאי' במד' שנעקר הר מוריה ובא לכאן, שה"ס הוא הר מוריה, וכן פרש"י ותוס' תענית ט"ז., והר מוריה ת"ק אמה כמ"ש בפ"ב מ"א דמדות, ופרסה ד' מיל נמצא דהר תבור ט"ז מיל דהוא ל"ב אלף אמות דמיל הוא תחום שבת ב' אלפים אמה, נמצא דה"ס שהוא ת"ק אמה חלק ס"ד מהר תבור, דל"ב אלף הוא ס"ד פעמים ת"ק אמה, ומזה למדו דחלק ס"ד צ"ל בת"ח גיאות: וגם ראי' להא דת"ח צ"ל מעט גיאות שמשה כתב שמונה פסוקים אחרונים שבתורה ולכל היד החזקה וגו', הגם שהי' עניו מאד, אעפ"כ לעיני כל ישראל הראה יד חזקה ומורא גדול, דבלאו זה מנהיג אינו יכול לנהל עדתו ועמ"ש בפ' שמות (א' ו'): ובשם הגר"א אי' דא' מס"ד אינו בנו"ט דבטל בס', והמעט גיאות שאינו ניכר טעמו וריחו מותר, ובפרד"י וישלח דרל"ט. הבאתי מזה הרבה, וע' מהרש"א ברכות נ"ו: על הא דחלום א' מס' בנבואה, דא' מס' אינו בטל ויש בו קצת ממשות, וע"ש בהגהות רצ"ח ג"כ כהגר"א, ע' זיקוקין פי"ח אות רע"ו, ס' משברי ים סוטה שם, נצוצי אורות על זה"ק משפטים ק"ח. ס' ארץ החיים ולקוטי אורות על תהלים ו', ומקו"ב ח"ג דף תרכ"א. ובמג"א סי' קנ"ו כ' שילך בדרך ממוצע, רק גאון וכעס יתרחק לגמרי, וער"מ פ"ד מח' פרקים, ופ"ד מ"ד מאבות, ומ"ש בפרד"י בראשית כ"ג., ושמות די"א:, ובס' נפ"ח על או"ח שם הק' מסוטה ה'. דת"ח צ"ל לו שמונה שבשמינית, אך למ"ש בזה"ק משפטים ק"ז. אומנא כד מליל מאומנותי' מליל, ורב אומנותי' הי' טרם שנעשה לריש מתיבתא להשגיח על המדות בירושלמי ב"ב ה"ה ה"ה, ומדה הקטנה שמיני שבשמינית, בתרומות פי"א מ"ח, ומשו"ה כשבא להציב גבולות לת"ח נקט מדה הקטנה, ובתוס' ר"ה י"ג. ד"ה חסר קורטוב א' שמיני שבשמינית:
פסוק כא:העד. ערש"י ובפ' מקץ (מ"ג ג'):
פסוק כג:הגבל את ההר וקדשתו. כד הוינא טליא שמעתי מפה קדוש דודי הגאון ר' פנחס אלי' מייזלש ז"ל האבד"ק לוטימורסק, דאותיות הר המה מצדדים תיבת קודש, ה' לפני' הוא ד' ואחריו ו', ר' לפני' ק' ואחרי' ש', וז"פ הגבל את ההר מכל צדדים תמצא תיבת קדוש ופח"ח, וע' ירחון הבאר תרצ"ב סי' ה':
פסוק כד:רד הא דבתחלה מיאן לרדת בפסוק כ"א, ועתה כשא"ל עוד הפעם כ' וירד משה, כ' בס' זרע שמשון עפמ"ש, הרי"ף בע"י ברכות ו': אף דקיי"ל היוצא מבהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה, היינו שכוונתו לצאת לגמרי, אבל אם כוונתו לחזור דכ"ש רהיטנא טפי כדי לחזור מהר יותר. וא"ש תחלה לא רצה לירד כיון דאי ירד מלפני ה' יצטרך לירד בנחת וישהה זמן רב ושמא בין כך יתן ה' התורה, וה' הבין כוונתו ע"כ א"ל לך רד ועלית, והואיל שתהי' לחזור תוכל לפסוע פסיעה ולירד במרוצה ואין לך לירא כלל ואז וירד משה, וע"ע בפתח עינים אזולאי, והקדמה לשו"ת בית אפרים או"ח: