פסוק ב:לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְבּוּ לִדְרֹשׁ בְּפָסוּק זֶה, אֲבָל אֵין הַמִּקְרָא מִתְיַשֵּׁב לְפִי פְּשׁוּטוֹ. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב לְפִי מַה שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה ״וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְהִצִּילוּ״ וְגוֹ׳ (במדבר לה:כד-כה), וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין ב,א) עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, אֲבָל אִם פָּתְחוּ כֻּלָּם לְחוֹבָה פָּטוּר (סנהדרין יז,א).
פסוק ב:וּבָא הַכָּתוּב כָּאן לְהָסִיר שְׁנֵי מִכְשׁוֹלִין אֲשֶׁר יִכָּשֵׁל בָּהֶם חָכָם מֵאֶמְצָעוּת דִּין זֶה. הָאֶחָד בְּהַגִּיעַ מִשְׁפָּט כָּזֶה וְיִרְאֶה חָכָם אֶחָד מֵהַשּׁוֹפְטִים שֶׁכָּל חֲבֵרָיו פָּתְחוּ לְחוֹבָה, וְהוּא חוֹשֵׁב בְּדַעְתּוֹ כִּי הוּא זַכַּאי, וְיִתְחַכֵּם לוֹמַר: ״אִם נֹאמַר זַכַּאי הִנֵּה הוּא יֵצֵא חַיָּב, כִּי יֵשׁ שָׁם עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, וְנִמְצְאוּ דְבָרַי עוֹשִׂים הֵפֶךְ דַּעְתִּי. לָזֶה אֶתְחַכֵּם וְאוֹמַר חַיָּב, שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה סְבָרָתִי מִתְקַיֶּמֶת שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי מִטַּעַם פָּתְחוּ כֻּלָּם וְכוּ׳, וְגַם אֶהְיֶה מְקַיֵּם הַמּוּסָר לְבַטֵּל דַּעְתִּי לִפְנֵי דַּעַת הַמְרֻבִּין שֶׁאוֹמְרִים חַיָּב וְנֹאמַר חַיָּב עִמָּהֶם״. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְצִוָּה עַל זֶה בְּדִיּוּק לְבַל עֲשׂוֹתוֹ, וְאָמַר לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁתִּהְיֶה סוֹבֵר סְבָרָא אַחַת שֶׁבְּאָמְרְךָ דַּעְתְּךָ יֵצֵא זֶה הַנִּדּוֹן חַיָּב בְּדִינוֹ, וּכְגוֹן שֶׁכֻּלָּם אָמְרוּ חַיָּב וְאַתָּה חוֹשֵׁב זַכַּאי, לֹא תִתְחַכֵּם לִהְיוֹת אַחֲרֵי רַבִּים שֶׁאוֹמְרִים חַיָּב, וְהוּא אָמְרוֹ לְרָעֹת, וְתֹאמַר אַתָּה כְּדַעְתָּם חַיָּב הֵפֶךְ מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְךָ כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי כְּדַעְתְּךָ, אֶלָּא אֱמוֹר דַּעְתְּךָ כְּפִי מַה שֶׁיָּדַעְתָּ בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, וְאֵין לְךָ לְהִתְחַכֵּם עַל הַמִּשְׁפָּט כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, וְהוּא שֶׁאָמַר פָּתְחוּ כֻּלָּם לְחוֹבָה זַכַּאי, לֹא אָמַר ה׳ שֶׁיִּזְכֶּה זֶה אֶלָּא אִם לְךָ יֵרָאֶה חַיָּב וְלֹא שֶׁיֵּרָאֶה לְךָ זַכַּאי, שֶׁאָז חַיָּב הוּא כְּמִשְׁפַּט הָאֱלֹהִים.
פסוק ב:עוֹד יֵשׁ מִכְשׁוֹל שֵׁנִי בְּמִשְׁפָּט זֶה בְּאֹפֶן אַחֵר, וְהוּא אִם יֵרָאֶה בְּעֵינֵי חָכָם שֶׁהוּא חַיָּב כְּכָל הַדַּיָּנִים שֶׁאָמְרוּ חַיָּב, וְרוֹאֶה שֶׁאִם יֹאמַר חַיָּב הִנֵּה הוּא יוֹצֵא זַכַּאי הֵפֶךְ דְּבָרָיו שֶׁאוֹמֵר חַיָּב, לָזֶה יִתְחַכֵּם לוֹמַר זַכַּאי כְּדֵי שֶׁיֻּטֶּה הַמִּשְׁפָּט אַחֲרֵי רַבִּים שֶׁאוֹמְרִים חַיָּב וְיֵצֵא חַיָּב כְּפִי סְבָרָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה גַּם כֵּן כְּפִיַּת רֹאשׁ בִּגְמַר הַמִּשְׁפָּט לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים. לָזֶה אָמַר וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִיב וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לֹא תַעֲנֶה מַעֲנֶה עַל רִיב לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים, פֵּרוּשׁ, שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ בְּמַעַנְךָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כְּמִשְׁפַּט יָחִיד וְרַבִּים, וְזֶה יַגִּיד שֶׁאִם יְגַלֶּה דַּעְתּוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין כָּאן הַטָּיָה אַחֲרֵי רַבִּים אֶלָּא כֻּלָּם בְּדַעַת אַחַת. וּבֵאֵר הַכָּתוּב טַעַם הַקְפָּדָתוֹ עַל הַדָּבָר וְאָמַר לְהַטֹּת, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ לְהַטּוֹת מִמַּה שֶׁבְּדַעְתְּךָ בְּעִיּוּן מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה שֶׁהוּא חַיָּב וְאַתָּה מַטֶּה לוֹמַר זַכַּאי כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא חַיָּב לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים וְיֵצֵא חַיָּב, אֶלָּא אֱמוֹר דַּעְתְּךָ הֲגַם שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי הֵפֶךְ דַּעְתְּךָ – ה׳ זִכָּהוּ. וְטַעַם מִשְׁפָּט זֶה לְצַד כִּי ה׳ יוֹשֵׁב בִּמְסִבַּת הַדַּיָּנִים וְהוּא יִשְׁפֹּט בְּפִיהֶם, וּכְשֶׁיִּרְאֶה מִשְׁפָּט מְרֻמֶּה וְאֵין בּוֹ מְצִיאוּת לְזַכּוֹת הַזַּכַּאי יִתְחַכֵּם לִפְתֹּחַ כֻּלָּן לְחוֹבָה וְצִוָּה שֶׁיֵּצֵא זַכַּאי בָּזֶה:
פסוק ג:וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ. יִרְמוֹז בְּתֵיבַת בְּרִיבוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה לד) כִּי הֶעָנִי עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם קוֹנוֹ לָמָּה זָן לַכֹּל וְהוּא בְּרָעָב וּבְעֵירוֹם, וְכָל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי וּמְפַרְנְסוֹ הֲרֵי זֶה מַשְׁבִּית רִיב עָנִי מֵעַל הַשָּׁמַיִם, וּבִזְמַן שֶׁאֵין חוֹנֵן דַּלִּים טַעֲנַת עָנִי הִיא טַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת וּמְהוּדֶּרֶת, וְלָזֶה יְצַו ה׳ שֶׁלֹּא יְסוֹבְבוּ הִדּוּר לְרִיב הֶעָנִי עִם קוֹנוֹ אֶלָּא יְחוֹנְנוּהוּ כְּמִשְׁפַּט חוֹנֵן דַּלִּים.
פסוק ו:לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיוֹנְךָ. אוּלַי שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל מִשְׁפַּט הָעֲנִיִּים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא עא,א) ״עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ וְכוּ׳, עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת – עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין״, וְלָזֶה בָּא הַמִּצְוָה כָּאן בְּלָאו לְבַל יַטֶּה מִשְׁפָּט הַקָּדוּם לְאַחֲרוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֶבְיוֹנְךָ״.
פסוק ז:כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לג:) שֶׁפֵּרְשׁוּ ״נָקִי״ – זֶה מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַגִּיד זְכוּת, וְ״צַדִּיק״ – זֶה מִי שֶׁיָּצָא צַדִּיק בְּדִינוֹ וְיֵשׁ עָלָיו מַגִּיד חוֹבָה, יְכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר טַעַם הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא תֹּאמַר אֵיךְ אַחַר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ לְחוֹבָה יַחְזֹר הַדִּין לִזְכוּת, לָזֶה אָמַר כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע, פֵּרוּשׁ, מִמָּה נַפְשָׁךְ, אִם מַה שֶׁיָּצָא חַיָּב הוּא כְּפִי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק – לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע וְלֹא יוֹעִיל הַמְּלַמֵּד זְכוּת, וְאִם מַה שֶׁיָּצָא חַיָּב הָיָה שֶׁלֹּא כְּפִי הַדִּין – לָמָּה יְבֻלַּע נָקִי חִנָּם. וּכְנֶגֶד חֲלֻקַּת מִי שֶׁיָּצָא צַדִּיק בְּדִינוֹ אָמַר גַּם כֵּן כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע, פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא צַדִּיק לֹא הִצְדַּקְתִּיהוּ וְהוּא רָשָׁע, כִּי אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל וּבְקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט וְהוּא שׁוֹפֵט בְּצֶדֶק, וּמִן הַנִּמְנָע שֶׁיַּחְתֹּם ה׳ עַל דְּבַר שֶׁקֶר חָס וְשָׁלוֹם. וְצֵא וּלְמַד אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות כא:) דְּאָסוּר לְמֶחְתַּם עַל מִלְּתָא דְּמִתְחֲזֵי כְּשִׁקְרָא. וְאִם תֹּאמַר וְלָמָּה אֵין אָנוּ אוֹמְרִים כֵּן בְּיָצָא חַיָּב, יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי ה׳ יִנָּחֵם עַל הָרָעָה וְלֹא יִנָּחֵם עַל הַטּוֹבָה, וּמִי שֶׁיָּצָא חַיָּב חָזַר בּוֹ ה׳ לְזַכּוֹתוֹ, אֲבָל מִי שֶׁיָּצָא זַכַּאי לֹא יִנָּחֵם ה׳ מֵהַטּוֹבָה, וְלִפְעָמִים יַסְפִּיק לָאָדָם זֶה עִנּוּי זֶה שֶׁיָּצָא מִשְׁפָּטוֹ חַיָּב וְאֵימוֹת מָוֶת יַגִּיעוּהוּ בִּרְאוֹתוֹ כִּי נִגְמַר דִּינוֹ לָמוּת, וְלָזֶה אַחַר כָּךְ בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט לְזַכּוֹתוֹ.
פסוק ט:וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ וְגוֹ׳. עַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (שמות כב:כ) ״וְגֵר לֹא תוֹנֶה״, וּפָסוּק זֶה יַצְדִּיק לְךָ כָּל מַה שֶׁכָּתַבְתִּי לְךָ.
פסוק י:וְשֵׁשׁ שָׁנִים וְגוֹ׳. סָמַךְ מִצְוָה זוֹ לְמַה שֶׁלְּפָנֶיהָ, לוֹמַר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֲמוּ טַעַם גֵּרוּת עוֹד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא כו:לד) ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״ וְגוֹ׳:
פסוק יב:תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ. וְלֹא ״כָּל מַעֲשֶׂיךָ״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, כִּי בְּשֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁל שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה שֶׁעָלֶיהָ חוֹזֵר צִוּוּי שַׁבָּת כָּאן, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּל מְלַאכְתּוֹ, כִּי מְלֶאכֶת אֲדָמָה אֲסוּרָה לוֹ כָּאָמוּר בְּסָמוּךְ.
פסוק יג:וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וּבְכֹל וְגוֹ׳ תִּשָּׁמֵרוּ וְלֹא אָמַר וְכָל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ תִּשָּׁמֵרוּ, יְכַוֵּן לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כג:) כִּי מִנְיַן מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵם רמ״ח כְּנֶגֶד רמ״ח אֵבָרִים שֶׁל אָדָם וְשס״ה לֹא תַעֲשֶׂה הֵם כְּנֶגֶד שס״ה גִּידָיו (זהר ח״א קע:), וְהוּא מַה שֶׁרָמַז שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אֲקַיֵּם כָּךְ וְכָךְ מִצְווֹת וְיַסְפִּיקוּ לִשְׁמִירָתִי, לָזֶה אָמַר וּבְכֹל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ בְּכָל הַמִּצְווֹת תִּהְיוּ נִשְׁמָרִים וּבְחֶסְרוֹן אֶחָד מֵהֶם תֶּחְסַר הַשְּׁמִירָה לְאוֹתוֹ אֵבָר הַמְכֻוָּן לָהּ.
פסוק יג:וְשֵׁם אֱלֹהִים וְגוֹ׳. בָּא לוֹמַר, כְּשֵׁם שֶׁשְּׁמִירַת כָּל הַמִּצְווֹת תּוֹעִיל לְכָל אָדָם לְמִנְיַן אֵבָרָיו וְשס״ה גִּידָיו, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ שְׁמִירָה לִכְלָלוּת הָאָדָם בִּכְפִירַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה, וְיַחְזִיק בְּשׁוֹמֵר וְעוֹשֶׂה כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ עֲשׂוֹת, וְיִהְיוּ נִשְׁמָרִים בְּאֶמְצָעוּת כְּפִירַת עֲבוֹדָה זָרָה כָּל אֵיבָרָיו וְגִידָיו, הֲגַם שֶׁלֹּא עָשָׂה הַמִּצְוָה הַהִיא וְלֹא בָּאָה לְיָדוֹ הָעֲבֵרָה וְנִשְׁמַר מִמֶּנָּה. וְדַוְקָא מִן הַסְּתָם, אֲבָל אִם מְבַטֵּל לְהֶדְיָא קְצָת מֵהַמִּצְווֹת – לֹא יִהְיֶה נִשְׁמָר בְּאוֹתוֹ אֵבָר הַמְכֻוָּן לְאוֹתָהּ מִצְוָה שֶׁמְּבַטֵּל לְצַד כְּפִירָתוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה.
פסוק טו:כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. לְפִי שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה פִּרְטֵי מִצְווֹת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ כָּאן, הָא׳ שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת מַצָּה מִדָּבָר הַבָּא לִידֵי חִמּוּץ (פסחים לה:), ב׳ שֶׁלֹּא יֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַעֲשֵׂה קְדֵרָה, ג׳ שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָמֵץ מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, וְכָל זֶה מְפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת בֹּא כַּמְּבֹאָר בַּמְּכִילְתָּא, לָזֶה אָמַר כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לִרְמֹז לִתְנָאֵי הַמִּצְוָה הַנִּזְכָּרִים.
פסוק טז:בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ. פֵּרוּשׁ, לְמַעֵט דְּעָיֵיל בְּיַד גּוֹי שֶׁאֵינוֹ מַעֲשָׂיו, וּכְמוֹ שֶׁמִּיעֵט בְּאָמְרוֹ ״קְצִירְכֶם״ (ויקרא כג:י), כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה יג.), שֶׁכָּל שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ בְּיַד גּוֹי לֹא יָבִיא מִמֶּנָּה בִּכּוּרִים.
פסוק יט:רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁיִּרְמֹז שֶׁלֹּא יַשְׁחִית זַרְעוֹ, וְשֶׁתִּהְיֶה טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁתֵּצֵא מִמֶּנּוּ מוּבֵאת בֵּית ה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (יומא ב,א) בֵּיתוֹ זוֹ אִשְׁתּוֹ.
פסוק יט:וְדִיֵּק לוֹמַר בֵּית ה׳ לִשְׁלוֹל בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה, וְהוּא מִצְוָה שֶׁקִּיֵּם יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, דִּכְתִיב (בראשית מט:ג) ״כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי״.
פסוק יט:וְגָמַר אָמְרוֹ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ לִרְמֹז סוֹד גָּדוֹל, כִּי הַמַּשְׁחִיתִים זַרְעָם סוֹבְבִים מִיתַת הַקְּטַנִּים מִבֵּין שְׁדֵי אִמָּם, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ הַדָּבָר בְּאָמְרוֹ בְּפָסוּק (מיכה ו:ז) ״הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי״, כִּי כְּשֶׁאָדָם מַשְׁחִית זַרְעוֹ נִבְרָא מִמֶּנּוּ מַשְׁחִית רַע וְהוּא שׁוֹלֵט אַחַר כָּךְ בַּבֵּן הַיֻּלָּד, וְהֵם נְפָשׁוֹת הָעֲשׁוּקוֹת כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חלק א רי״ט.), וּמִי גָּרַם זֶה שֶׁלֹּא הֵבִיא בִּכּוּרָיו בֵּית ה׳.
פסוק יט:וּכְפִי דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, טַעַם סָמַךְ לֹא תְבַשֵּׁל וְגוֹ׳ עִם הַבִּכּוּרִים, לְהָאוֹמֵר (חולין קיד:) בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁהוּא עִקַּר הַהֲלָכָה, נִתְכַּוֵּן לְסָמְכוֹ עִם הַבִּכּוּרִים לֶהֱיוֹת שֶׁהֵם אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה (רמב״ם הלכות ביכורים פרק ב), וְעַיֵּן בְּסִפְרִי פְּרִי תֹאַר:
פסוק כ:הִנֵּה אָנֹכִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מַלְאָךְ זֶה הוּא הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל אֶת הָאָבוֹת, לֹא מְשָׁרֵת מִמְּשָׁרְתָיו, אֶלָּא מַלְאָךְ גָּדוֹל כַּיָּדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים, כִּי אֵין אָנוּ מַכִּירִים מַלְאָךְ אֶמְצָעִי אֶלָּא הוּא יִתְבָּרַךְ וּשְׁכִינַת עֻזּוֹ הַמִּתְיַחֶדֶת עִמּוֹ בְּסוֹד (זכריה יד:ט) ״ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד״.
פסוק כא:הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וְגוֹ׳. כָּאן צִוָּה עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כְּנֶגֶד מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר הִשָּׁמֶר וְגוֹ׳, כִּי כָל הִשָּׁמֶר וְגוֹ׳ לֹא תַעֲשֶׂה, וּכְנֶגֶד מִצְווֹת עֲשֵׂה אָמַר וּשְׁמַע בְּקוֹלוֹ:
פסוק כא:אַל תַּמֵּר בּוֹ. כָּאן רָמַז לִפְעֻלַּת הָאָדָם אֲשֶׁר תְּסוֹבֵב תְּמוּרַת טוֹב בְּרַע וְעֶבֶד מוֹלֵךְ וְשִׁפְחָה יוֹרֶשֶׁת גְּבִרְתָּהּ (משלי ל:כג), וְעַל יְדֵי זֶה יִתְנַקֵּם נָקָם מֵהָעוֹשֶׂה תְּמוּרָה וְלֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם. גַּם מַלְאָךְ זֶה יָדוּעַ הוּא כִּי הוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט וְלֹא יִשָּׂא עָוֹן כְּאָמְרוֹ לֹא יִשָּׂא וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ הִשְׂכִּילוּ בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי בְּאֶמְצָעוּת חֵטְא הָאָדָם יְסוֹבֵב פְּרֵדַת אַלּוּף מִקִּרְבּוֹ. וְאַשְׂכִּילְךָ כִּי מטט״רון הַקָּדוֹשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לח:) שְׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, וְהוּא שד״י, כִּי עוֹלֶה מִסְפַּר עַצְמוֹ שֶׁל הַשֵּׁם, וּבְחֵטְא הָאָדָם יִסְתַּלֵּק שֵׁם שד״י מִמֶּנּוּ, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (ישעיהו יט:ה) ״וְנָהָר יֶחֱרַב״ וְגוֹ׳, וְהִשְׂכִּיל לֵב מַשְׂכִּיל בַּדְּבָרִים בְּאָמְרוֹ כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹלוֹ כִּמְדַבֵּר עַל זוּלַת, וְגָמַר אָמְרוֹ וְעָשִׂיתָ אֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְלֹא אָמַר אֲשֶׁר יְדַבֵּר, לוֹמַר כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ וְהָבֵן:
פסוק כב:וְאָיַבְתִּי וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁיִּרְמֹז כִּי בְּאֶמְצָעוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, הִנֵּה הָאָדוֹן יַעֲקֹר שֹׁרֶשׁ הַקְּלִפָּה וַעֲנָפֶיהָ, שֶׁהֵם הַמְּסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים וְהַמְּבַקְשִׁים לְהַשְׁפִּיל דֶּגֶל הַתּוֹרָה. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בְּמַעֲשֵׂה קַיִן בְּהִתְוַכְּחוּת הָאָדוֹן עִמּוֹ (בראשית ד:ט-טו).
פסוק כג:וֶהֱבִיאֲךָ וְגוֹ׳ וְהִכְחַדְתִּיו. יְכַוֵּן כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַכְנָסַת יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ נִכְחָדִים הָאֻמּוֹת הָהֵם, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר יד:ט) ״סָר צִלָּם וְגוֹ׳ וַה׳ אִתָּנוּ״ וְגוֹ׳, כִּי הַקְּדֻשָּׁה תִּשְׁאַב חֵלֶק הַמְּחַיֶּה וְתִשָּׁאֵר כְּפֶגֶר מוּבָס, וְהוּא סוֹד אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לד,א) יָהִיב עֵינֵיהּ בֵּיהּ וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת, כִּי יְבָרֵר וְיִשְׁאַב חֵלֶק הַמְּחַיֶּה מִמְּקוֹם תַּחֲנוֹתוֹ.
פסוק כד:לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת לָזֶה אַחַר שֶׁהִזְהִיר כַּמָּה אַזְהָרוֹת עַל כִּעוּר זֶה וְעַל הַדּוֹמֶה לוֹ, וּמַה גַּם שֶׁבְּסָמוּךְ לְמַעְלָה הִזְהִיר אֲפִלּוּ עַל בַּל יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָיו, וְלֹא לִגְרֹם שֶׁיִּזְכְּרוּ שְׁמָם הַזּוּלַת, דִּכְתִיב (שמות כג:יג) ״וְלֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ״, אִם כֵּן מַה מָקוֹם לְהַזְהִיר עוֹד עַל הָעֲבוֹדָה. וְרַמְבַּ״ן יִשֵּׁב כִּי לֶהֱיוֹתָהּ חֲמוּרָה יַרְבֶּה בָּהּ הָאַזְהָרוֹת, וּמִן הַתֵּימַה הוּא שֶׁאַחַר שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָהּ לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כָּאָמוּר לְמַעְלָה בֵּין לְעִנְיַן עֹנֶשׁ בֵּין לְעִנְיַן שָׂכָר, הִנֵּה הָעוֹבְדָהּ עוֹבֵר עַל תַּרְיַ״ג אַזְהָרוֹת, וּמַה גַּם שֶׁיֵּשׁ מִצְווֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁנֵי לָאוִין וְיוֹתֵר, וּמִצְוָה זוֹ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד הַכֹּל.
פסוק כד:וְנִרְאֶה לוֹמַר כִּי טַעַם הַכָּתוּב הוּא לְשָׁלֹשׁ סִבּוֹת: הָאֶחָד, לֶהֱיוֹת שֶׁרָצָה לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא יִדְמֶה לְהָאֻמּוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם, לָזֶה אִם לֹא הָיָה מַקְדִּים לוֹמַר ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה וְלֹא תָעָבְדֵם״ לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעַת אֱנוֹשׁ לוֹמַר שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר עַל מַעֲשֵׂה חוֹל שֶׁאֵין בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאָסוּר, וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂה אִסּוּר שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה. אַךְ אַחַר שֶׁאָמַר לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה וְלֹא תָעָבְדֵם, בָּזֶה גִּלָּה דַּעְתּוֹ כִּי מַה שֶׁאָמַר לֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם הוּא אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יִדְמֶה לָהֶם לֹא בְּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְלֹא בְּתִגְלַחְתָּם כְּלָל, וְכָאן נִכְלָל כָּל שֶׁהוּא מְיֻחָד לְמַעֲשֵׂה הַגּוֹיִם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סז,א). וְהַשֵּׁנִי, לְהוֹדִיעֵנוּ בָּא כִּי כָל מַעֲשֵׂיהֶם יֵשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי ה׳ יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם וִיסוֹד כָּל דָּבָר, וְאִם כֵּן כָּל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה גּוֹיִם הֲרֵי זֶה טוֹעֵם מֵעֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה. וְהַשְּׁלִישִׁי, לֶהֱיוֹת שֶׁרָצָה לְצַוּוֹת עַל הֲרִיסָתָם וְשִׁבְרוֹנָם, לָזֶה קָדַם לוֹמַר לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁאִם לֹא הָרַס וְלֹא שִׁבֵּר הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי ה׳ תּוֹפֵס עַל הַמַּחְשָׁבָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וּצְרִיכִין הֶכֵּר לִשְׁלִילַת מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה מִלִּבָּם, וְאֵין הֶכֵּר אֶלָּא בְּשַׁבֵּר מַצֵּבוֹתֵיהֶם, וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כֵן הֲרֵי הֵם כְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְזֶה לְךָ הָאוֹת. וְלָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה וְלֹא תָעָבְדֵם וְגוֹ׳ כִּי הָרֵס, לוֹמַר שֶׁבְּהֶעְדֵּר הָרֵס הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל לֹא תָעָבְדֵם. וְתִמְצָא שֶׁהִקְפִּיד ה׳ עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָשׂוּ כֵן בִּכְנִיסָתָם לָאָרֶץ (שופטים ב,ב).
פסוק כה:וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה׳. אוּלַי שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה (שמות כג:כד), כִּי כְּשֶׁיְּשַׁבֵּר כֹּחַ הָעֲבוֹדָה זָרָה וְיַהֲרֹס מִבְצָרֶיהָ, בָּזֶה עוֹבֵד אֶת ה׳ וְיַשְׁפִּיעַ לוֹ טוֹבָה וִיבָרֵךְ לַחְמוֹ.
פסוק כה:וְאָמְרוֹ וְאֶת מֵימֶיךָ, פֵּרוּשׁ, לֶהֱיוֹת שֶׁמֵּהַמַּיִם יֻלַּד הַכְּחִישׁוּת וְתוֹלְדוֹת הַחוֹלָאִים וְלֵיחוֹת הָרָעוֹת, לָזֶה הִבְטִיחַ שֶׁיְּבָרֵךְ מֵימָיו שֶׁיִּצְמְחוּ צֶמַח הָאָדָם בְּתַכְלִית הַבְּרִיאוּת, כַּיָּדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים בְּהַבְחָנַת הַמֵּימוֹת, כִּי אַחֲרֵי מַיִם חַיִּים יְשׁוֹטֵט הָאָדָם לִשְׁכּוֹן שָׁם. וְהַבְטָחָה גְּדוֹלָה הִבְטִיחַ הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בָּזֶה, וְלָזֶה סָמַךְ לְבִרְכַּת הַמַּיִם ״וְלֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה״ וְגוֹ׳. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נט:) בְּמֵי פְרָת.
פסוק כה:וַהֲסִרֹתִי וְגוֹ׳. רָשַׁם ה׳ הַבְחָנַת הַבְּרָכָה בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים: הָא׳ – שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בָּרִיא לְהִתְעַדֵּן בְּטוּב ה׳, וְהוּא אָמְרוֹ וַהֲסִרֹתִי וְגוֹ׳, שֶׁזּוּלַת זֶה כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם. ב׳ – יַרְבֶּה לוֹ בָּנִים, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וְגוֹ׳. ג׳ – שֶׁיַּשְׁלִים יָמָיו אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ וְגוֹ׳. גַּם בָּזֶה הֶרְאָה ה׳ הַפְלָגַת הַבְּרָכָה, כִּי זוּלַת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ אֵין הֶכֵּר לַבְּרָכָה, שֶׁאִם הָיוּ הָאוֹכְלִים מוּעָטִים וּמְשֻׁלְּלֵי הַבְּרִיאוּת וְשָׁנִים מוּעָטוֹת – כָּל שֶׁהוּא שֶׁיִּתֵּן ה׳ יַסְפִּיק לְסִפּוּק צָרְכָּם, וְנִמְצָא בֵּרַךְ לַחְמוֹ וּמֵימָיו, וְאֵין בְּהַבְטָחָה זוֹ דָּבָר גָּדוֹל אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ.
פסוק כז:אֶת אֵימָתִי וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁאָמַר לְמַעְלָה (שמות כג:כג) ״וְהִכְחַדְתִּיו״, כָּאן גִּלָּה כִּי בַּתְּחִלָּה לֹא לַכֹּל יַכְחִיד, אֶלָּא עַד שֶׁיִּפְרֶה יוֹסִיף ה׳ לָהוּם אֶת הָעָם הַצָּרִיךְ יִשְׂרָאֵל לְאַרְצוֹ, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ יִהְיוּ כּוֹבְשִׁים וְהוֹלְכִים, וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה לְבַסּוֹף בְּאָמְרוֹ לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ וְגוֹ׳ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְתִנְחַל הַכֹּל.
פסוק לב:לֹא תִכְרֹת וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אִם כְּבָר צִוָּה שֶׁיַּהַרְסוּ וִישַׁבְּרוּ אוֹתָם, מַה מָקוֹם לְצַוּוֹת עַל כְּרִיתַת בְּרִית עִמָּהֶם? וְעוֹד, אֵיךְ יֻצְדַּק לִכְרוֹת בְּרִית לֵאלֹהֵיהֶן? וְאִם עַל עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה זָרָה הוּא אוֹמֵר, מַאי אִירְיָא בִּכְרִיתַת בְּרִית?
פסוק לב:אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לוֹמַר שֶׁאֵין אוֹסֵר כְּרִיתַת בְּרִית עִם הָאֻמּוֹת, אֶלָּא כָּל עוֹד שֶׁהֵם וֵאלֹהֵיהֶן עִמָּהֶם, אֲבָל אִם כָּפְרוּ בֵּאלֹהֵיהֶן אֵין אִסּוּר. לָזֶה אָמַר לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם, פֵּרוּשׁ כְּשֶׁיִּהְיוּ לָהֶם אֱלֹהֵיהֶן בְּרִית.
פסוק לב:וְנִתְכַּוֵּן גַּם לוֹמַר כִּי הַכּוֹרֵת בְּרִית לְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ כָּרַת בְּרִית לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ מִשְּׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, כִּי סוֹפוֹ לִכָּשֵׁל, כַּמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ: ״פֶּן יַחֲטִיאוּ וְגוֹ׳ כִּי תַעֲבֹד״. וְהַשֵּׁנִי, כִּי בְּחִינַת הָעֲבוֹדָה זָרָה תִּתְלַבֵּשׁ בְּעוֹבְדֶיהָ, וּבָזֶה נִמְצָא שֶׁכּוֹרֵת בְּרִית גַּם לֵאלֹהֵיהֶן רַחְמָנָא לִיצְלַן. וְאֵין לוֹמַר כִּי לָזֶה לְבַד נִתְכַּוֵּן, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לֹא תִכְרוֹת לָהֶם בְּרִית וְלֵאלֹהֵיהֶן״, וְאָז הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא אִם כָּרַת לָהֶם בְּרִית מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ וְכוּ׳. אָכֵן מֵאָמְרוֹ הַזְכָּרַת הַבְּרִית אַחַר הַזְכָּרַת אֱלֹהֵיהֶן יַגִּיד גַּם מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, שֶׁלֹּא אָסַר אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁלֹּא קִבֵּל שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל אִם אֵין לוֹ אֱלוֹהַּ מֻתָּר לִכְרוֹת לוֹ בְּרִית כְּמוֹ שֶׁכָּרְתוּ בְּרִית לַגִּבְעוֹנִים. וְטַעַם שֶׁהִקְפִּידוּ יִשְׂרָאֵל אַחַר כָּךְ, לְצַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי שביעית ו,א) שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיוּ מֵהַמּוֹרְדִים בְּיִשְׂרָאֵל בִּשְׁלִיחוּת אִגֶּרֶת יְהוֹשֻׁעַ וְנִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״ (דברים כ:טז).
פסוק לג:פֶּן יַחֲטִיאוּ אוֹתְךָ לִי. כָּאן גִּלָּה הָאָדוֹן כִּי הַחִסָּרוֹן נוֹגֵעַ לַבּוֹרֵא. וְהַשְׂכָּלַת הַדְּבָרִים הִיא כִּי יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹתָם בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה, בְּעֵת אֲשֶׁר יַעַבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה הִנֵּה הֵם גּוֹרְעִים מֵעֵרֶךְ קֹדֶשׁ וְנֶחְסָרִים מִשָּׁרְשָׁם, וְנִמְצָא הַחִסָּרוֹן נוֹגֵעַ לְשֹׁרֶשׁ הַקְּדֻשָּׁה.
פסוק לג:כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, נָתַן טַעַם מִנַּיִן יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיֵּחָשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל זֶה לְהָמִיר כְּבוֹדָם בְּלֹא יוֹעִיל, לָזֶה הוֹדִיעַ כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה מַטְעָה אֶת עוֹבְדֶיהָ לִנָּקֵשׁ אַחֲרֶיהָ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה נה,א) שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁמְּגַלָּה מַצְפּוּנוֹת וּמַטְמוֹנוֹת וּמַגֶּדֶת עֲתִידוֹת, וְלָזֶה חָשׁ ה׳ עַל בָּנָיו לְבַל יִנָּקְשׁוּ.
