לא תשא שמע שוא לא תזכיר. ולפי' נסמכה לפסוק של לכלב תשליכון. לומר כל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים שכן מצינו באיזבל:
פסוק א:
עזב תעזב עמו. כלומר עזוב השנאה שיש לך עליו. ועזוב עמו לשון חוזק ועזרה. כמו ויעזרו ירושלם עד החומה:
פסוק א:
מדבר שקר תרחק. שלא תקבל לשון הרע ומתוך כך צדיק אל תהרוג כמו שעשה שאול שקבל לשון הרע מדואג האדומי על יושבי נוב עיר הכהנים והרגם על לא חמס בכפם:
פסוק ט:
וגר לא תלחץ. בדין להטות דינו ולבסוף הזהיר אפי' שלא בשעת דין ולכך אמר למעלה לא תטה וכאן לא תלחץ. ואגב שאמר לא תטה משפט אביונך בריבו אמר וגר לא תלחץ ואחר שאמר לגר לא תטה ולא תלחץ אמר צריך עוד לעשות לו יותר עביד ליה חיותא. שש שנים תזרע ארצך וכו' ואכלו אביוני עמך והגרים בכלל:
פסוק יב:
וינפש בן אמתך והגר. גם זו הטובה תעשה שלא ישתעבד בשבת ואע"פ שאני מזהיר אתכם על הגר אל תתחבר עמו יותר מדאי לכך אמר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. שהזהרתי אתכם מע"ז ואפי' שמותם לא תזכירו: עוד י"ל שתחלת אזהרת זאת כאן נכתבה. לפי שהוצרך לכתוב שלש רגלים בשנה שהם זמני שמחה. וכשאדם שמח רגיל הוא לומר שלא כהוגן מתוך יין או דבר המשמחו והמשכרו. לכך כתב והזהיר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כלומר בכל דרכיך דעהו. ג"ן:
פסוק יב:
ששת ימים תעשה מעשיך. שלא תאמר מאחר שהיא שמטה לא אשמור שבת. כי כל השנה אסור במלאכה. לכך נאמר וביום הז' תשבות:
פסוק יב:
לא תבשל גדי בחלב אמו. לפי הפשט בישול זהו גידול וגזור כמו הבשילו אשכלותיה ענבים. וה"ק לא תניחהו לגדל וליגמר בחלב אמו אלא בראשית גידולו תביאנו. דומיא דתחלת הפסוק שאמר ראשית בכורי אדמתך תביא. והאמת כי אסר הפסוק לבשל בשר בחלב כי דרך בלעות ואכזריות הוא לבשל יחד הבשר והחלב שנתגדל בו וממנו חי. כמו לא תקח האם על הבנים שדרך אכזריות. וכמו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ג"ן: י"מ דמוסב על הבכורים. אמר הקב"ה אל תניח לבשל הפרי ביניקת האילן שהוא אמו של פרי. אלא מיד שתתבכר תביאהו בית ה' אלהיך. ולשון גדי כמו ממגד תבואות שמש. אי נמי כל דבר רך קרוי גדי. ולשון בחלב אמו הוא האילן שיונק הפרי כמו שהאם מינקת הגדי. וי"מ ראשית בכורי אדמתך תביא וכו'. ואם אתה עושה כן לא תבשל ותשרף התבואה כשהיא רכה ועודנה בחלב הארץ שהיא אמו. ואם לא תקיים מצות בכורים התבואה תהא נשרפת בעודנה בחלב ורכה. וכשתביא בכורים לא תביאה בעודם בחלב ורכים. אלא המתן עד שיתבשלו:
פסוק כ:
הנה אנכי שולח מלאך. בזכות עשרת הדברות שמתחילות אנכי. אנכי שולח לפניכם מלאך לשמרכם. ד"א הנה אנכי שולח מלאך אמר משה להקב"ה אני מבקש מלאך עמנו ואם אינו הולך אין אנחנו זזים מכאן א"ל הקב"ה חייך אפי' מלאך אינני שולח. כדכתיב ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה. אבל לעתיד הנה אנכי שולח מלאך. כי לא ישא לפשעכם לפי שהוא אינו אלא שליח ואין לו כח לכפר ולישא פנים דכתיב ישא ה' פניו אליך ה' ולא מלאך:
פסוק כ:
כי שמי בקרבו. שם של הקב"ה משותף עם שם של כל מלאך ומלאך. ד"א זה מטטרון ששמו כשם רבו ומהו כשם רבו כי מטט"רון עולה בגימ' שד"י:
פסוק כ:
פן תהיה הארץ שממה וכו'. וא"ת מאי קאמר והלא ביד הקב"ה להצילם מן החיות. כמו שהיצילם מן הכנענים. נראה לפרש פן תהיה שממה מן הכנענים. וכשתראה שהם מסלקים מכל וכל ורבה עליך יצר הרע שתתגרה ברוחך ויצר הרע נקרא חיה כדכתיב וחית השדה השלמה לך: