פסוק א:וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים. בְּתַנְחוּמָא (י) מַסִּיק: הֵם עָשׂוּ שְׁטוּת וְהִכְעִיסוּנִי בָּעֵגֶל, יָבוֹאוּ עֲצֵי שִׁטִּים וִיכַפְּרוּ עַל שְׁטוּתָן. וְזֶה כִּי כָל חוֹטֵא נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג.), כִּי מִטַּעַם זֶה שְׁלֹמֹה מְכַנֶּה אֶת הָרְשָׁעִים בִּכְסִילִים. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בַּמִּזְבֵּחַ ״נְבוּב לוּחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ״ (שמות כז:ח), כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא בְּלֹא דַּעַת וּתְבוּנָה נִקְרָא אִיש נָבוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא:יב) ״וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב״. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא חָלוּל וְנָבוּב בְּלֹא דַּעַת וּתְבוּנָה, צָרִיךְ שֶׁיִּקַּח לוֹ לֵב לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. ״וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ״ (שמות כז:א) – כְּקוֹמַת אָדָם בֵּינוֹנִי. ״וְחָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב״ (שמות כז:א) – הֲרֵי עֶשֶׂר, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַבָּאִים מִן אָב וָאֵם: בָּשָׂר וָדָם וְגִידִין כוּ׳, הַמְנוּיִין בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (לא.). וְעַל יָדָם יִהְיֶה כָּל חַטָּאת וְכָל עָוֹן, וְהוּא מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל עֶשֶׂר גֵּרָה. ״וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו״ (שמות כז:ב) – לְכַפֵּר עַל הַחוֹטֵא שֶׁנִּמְשָׁל לְאַיִל בַּעַל קְרָנַיִם מְנַגֵּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עה:ה–ו) ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא בְּפָסוּק ״וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז״ (בראשית כב:יג). ״וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת״ (שמות כז:ב) – פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לְכַפֵּר עַל עַזּוּת מֵצַח, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מח:ד) ״וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה״. וְזֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ, כִּי כָּל קֶרֶן הוּא בַּמֵּצַח.
פסוק ד:וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת. כִּי הַיֵּצֶר הָרָע פּוֹרֵשׂ רֶשֶׁת לְלָכְדוֹ בִּמְצוּדָתוֹ, וְרֶשֶׁת שֶׁל הַמִּזְבֵּחַ מוֹצִיאוֹ מֵרֶשֶׁת יִצְרוֹ. וּמָצִינוּ שֶׁהָיוּ בַּמִּזְבֵּחַ מַעֲשֵׂה נִסִּים, שֶׁהָיָה נִצּוֹל מִן הָאֵשׁ, שֶׁהֲרֵי הָיָה הָאֵשׁ דּוֹלֵק בּוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְלֹא שָׂרַף הָאֵשׁ וְלֹא נִתַּךְ נְחֻשְׁתּוֹ. וְהָיָה נִצּוֹל מִמַּיִם, כִּי לֹא כִּבּוּ הַגְּשָׁמִים הָאֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וְהָיָה נִצּוֹל מִן הָרוּחַ, כִּי לֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן. וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ חָלוּל וּמָלֵא אֲדָמָה, אוֹ מִזְבַּח אֲבָנִים אֲשֶׁר לֹא הוּנַף עָלָיו הַחֶרֶב. וְכָל זֶה רֶמֶז לְאָדָם, שֶׁעַל יְדֵי הַמִּזְבֵּחַ הָאָדָם נִצּוֹל וְאֵינוֹ מְקַבֵּל נֶזֶק בְּכָל אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת שֶׁבּוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים סו, יב–יג) ״בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה, אָבֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת״, כִּי כְּמוֹ שֶׁמִּזְבַּח הָעוֹלָה נִצּוֹל מִן אֵשׁ וּמַיִם, כָּךְ יִנָּצֵל הָאָדָם מֵהֶם עַל יָדוֹ. וְכֵן הַמִּזְבֵּחַ מַצִּילוֹ מִן כָּל אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין: מִסְּקִילָה בָּאֲבָנִים יִנָּצֵל עַל יְדֵי מִזְבַּח אֲבָנִים (דברים כז, ה); מִשְּׂרֵפַת אֵשׁ יִנָּצֵל עַל יְדֵי אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו, ה); מִן הֶרֶג בַּחֶרֶב יִנָּצֵל עַל יְדֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים כז, ה) ״לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל״ וְגוֹ׳; מִן חֶנֶק יִנָּצֵל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל:) ״אַף עַל פִּי שֶׁבָּטְלוּ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, מִכָּל מָקוֹם דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ, מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר״ כוּ׳. נִמְצָא, כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִצּוֹל מִשֶּׁטֶף מֵי גְּשָׁמִים, כָּךְ הַחוֹטֵא ״לְשֶׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ״ (תהלים לב, ו).
פסוק כ:וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. יֵשׁ לְדַקְדֵּק מַהוּ ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ שְׁנֵי נוֹכְחִיּוֹת, ״וְאַתָּה צַו״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר. גַּם מִלַּת ״וְאַתָּה״ כֻּלָּהּ מְיֻתֶּרֶת, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי בְּלָשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר (ויקרא כד, ב) עַל הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן לוֹמַר שֶׁהִקְפִּיד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה זֶה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ כוּ׳, מִכָּל מָקוֹם הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא, לָמָּה הִקְפִּיד בְּמִצְוָה זוֹ יוֹתֵר מִבְּכָל הַמִּצְווֹת? וְכֵן בְּסָמוּךְ נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר״, גַּם שָׁם הַדָּבָר צָרִיךְ יִשּׁוּב. עוֹד הִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים מַה עִנְיַן מִצְוָה זוֹ לְכָאן, כִּי עִקַּר מְקוֹמָהּ אַחַר עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן וְהַנָּחַת הַמְּנוֹרָה. וּמַהֲרִ״י אַבְּרַבַּנְאֵל פֵּרֵשׁ כִּי עִקַּר מִצְוָה זוֹ בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר, וְכָאן נֶאֱמַר ״תְּצַוֶּה״, רוֹצֶה לוֹמַר אַתָּה עָתִיד לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כוּ׳. וְלִדְבָרָיו כָּל פָּסוּק זֶה מְיֻתָּר, כִּי מַה הִגִּיד לוֹ בָּזֶה שֶׁסּוֹפוֹ לְצַוּוֹת, וּמַה יַּעֲשֶׂה הָרַב בְּפָסוּק ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר״ הַנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ? וְעוֹד קָשֶׁה, ״לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד״, ״נֵרוֹת״ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי שִׁבְעָה הָיוּ. וְעוֹד קָשֶׁה, הֲלֹא לֹא דָּלְקוּ כִּי אִם מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְלָמָּה אָמַר ״תָּמִיד״? וְעוֹד קָשֶׁה, בְּאָמְרוֹ ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״, כָּל מַרְאֵה מָקוֹם אָרֹךְ זֶה הוּא נִרְאֶה לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״עַל הַמְּנוֹרָה יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ״, וּכְבָר יָדַעְנוּ מְקוֹם הַמְּנוֹרָה הֵיכָן הִיא. וְהִנֵּה לֹא הוּזְכַּר כִּי אִם נֵר אֶחָד, וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר אָמַר ״יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת״. וְעוֹד, כָּאן נֶאֱמַר ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ וְאַחַר כָּךְ ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״, וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר מֻחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״ וְאַחַר כָּךְ ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״. וְכָאן נֶאֱמַר ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״, וְשָׁם נֶאֱמַר ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת״.
פסוק כ:וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב כָּל זֶה מִמַּה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן כִּי מַה שֶּׁאָמַר ״לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד״, הַיְינוּ נֵר מַעֲרָבִי שֶׁהָיָה דּוֹלֵק לְעוֹלָם, אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת לֹא הָיוּ תָּמִיד כִּי אִם מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. בְּהַנָּחָה זוֹ יְתוֹרְצוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים, כִּי אָמַר שֶׁצִּוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְחִלֵּק הַמִּשְׁכָּן לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְעַל כֻּלָּם אָמַר ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ (שמות כה:ח). וְהָיָה הַפָּרֹכֶת מַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְרָצָה מֹשֶׁה שֶׁבְּכָל חֵלֶק יִהְיֶה דָּבָר הַמּוֹרֶה עַל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הָיוּ לוּחוֹת הָעֵדוּת אֲשֶׁר יִתְּנוּ ״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״ (תהלים יט:ח) שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה שָׁם, כִּי הַלּוּחוֹת הָיוּ בָּהֶם מַעֲשֵׂה נִסִּים שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וּמֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים (מגילה ג.). וְתֵינַח שֶׁכָּל הַבָּא לַמָּקוֹם הַהוּא יִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלָיו. אָמְנָם אַחַר שֶׁהַפָּרֹכֶת מַפְסִיק וְאֵין כָּל אָדָם רַשַּׁאי לָבֹא שָׁמָּה, פֶּן חָלִילָה יֹאמַר הַמְהַרְהֵר ״הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו״ (הרא״ש פרק שבועת הדיינין יג), עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת גַּם בַּהֵיכָל נֵס תְּמִידִי זֶה בְּנֵר מַעֲרָבִי, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ וְיִרְאוּ מִנֵּר מַעֲרָבִי שֵׁם ה׳ כִּי הוּא שׁוֹכֵן בְּתוֹכָם. וְאִלּוּ לֹא הָיָה הַפָּרֹכֶת מְכַסֶּה עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּנֵס זֶה.
פסוק כ:וּלְהַצָּעָה זוֹ נֹאמַר, שֶׁכָּל פָּרָשָׁה זוֹ אֵין הַכַּוָּנָה לְצַוּוֹת עַל נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה כִּי אִם בְּפָרָשַׁת אֱמֹר, שֶׁשָּׁם עִקַּר מְקוֹם שֶׁל צִוּוּי זֶה, וְכָאן עִקַּר הַצִּוּוּי עַל נֵר מַעֲרָבִי זֶה, לְגַלּוֹת לְמֹשֶׁה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרֹכֶת מְכַסָּה עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה גַּם בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ נֵס מַתְמִיד הַמְפַרְסֵם כִּי ה׳ שׁוֹכֵן שָׁמָּה. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נֶאֱמַר בּוֹ (דברים לג כא) ״וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ״, כִּי הוּא הָיָה רֵאשִׁית וְהַתְחָלָה לְכָל הַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּנֵס, וְהוּא הָיָה כְּנֵר זֶה שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנּוּ כַּמָּה נֵרוֹת וְהַנֵּר אֵינוֹ חָסֵר. כָּךְ הוּאֲצַל מִמֶּנּוּ שֶׁפַע רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה (ב״ב עה.), וּמִמֶּנּוּ הוּאֲצַל הָאוֹר עַל כֻּלָּם. כָּךְ נֵר מַעֲרָבִי זֶה שֶׁהָיָה אוֹרוֹ מַתְמִיד בְּדֶרֶךְ נֵס, הוּאֲצַל עָלָיו מֵאוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כִּי הוּא הָיָה אֶמְצָעִי בֵּין אוֹר ה׳ לְכָל מִינֵי אוֹרָה אֲשֶׁר עָמְדוּ בְּנֵס. וְהָיָה הַסִּימָן עַל זֶה שֶׁבְּלֵדָתוֹ נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא יִהְיֶה הַמְקַבֵּל הָרִאשׁוֹן מִן הָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וּבְאֶמְצָעִיתוֹ הוּשְׁפַּע הָאוֹר עַל כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר הָעוֹמֵד בְּנֵס. לָכֵן נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ שְׁנֵי נוֹכְחִיּוֹת, לוֹמַר ״וְאַתָּה״ — הַיְינוּ מִמַּהוּת עַצְמוּתְךָ וְתוֹסֶפֶת אוֹרָה שֶׁבְּךָ — ״תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן״ וְגוֹ׳, שֶׁהַשֶּׁמֶן יֻקַּח אֵלֶיךָ, רוֹצֶה לוֹמַר לְצָרְפוֹ אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עָלָיו מֵהוֹדְךָ, כְּדֵי ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ — זֶה נֵר מַעֲרָבִי שֶׁהָיָה תְּמִידִי בְּדֶרֶךְ נֵס.
פסוק כ:וְאַחַר כָּךְ נָתַן טַעַם לְשֶׁבַח, לָמָּה הָיָה צֹרֶךְ בְּנֵס זֶה, לְפִי שֶׁהוּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת, כִּי הַפָּרֹכֶת מַבְדִּיל בֵּין הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵדוּת עַל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל וּבֵין סְתָם אֹהֶל מוֹעֵד. לְפִיכָךְ ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ (שמות כז, כא), וְכִי כָּל הַלַּיְלָה הָיָה עוֹמֵד וְעוֹרֵךְ? אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן בּוֹ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, שֶׁאֵין בּוֹ כִּי אִם שִׁעוּר דְּלִיקָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְאַף עַל פִּי כֵן ״יַעֲלֶה נֵר תָּמִיד״. וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵיזוֹ נֵר יַתְמִיד נֵס זֶה, עַד שֶׁאָמַר ״לִפְנֵי ה׳״ (שמות כז, כא), הַיְינוּ נֵר מַעֲרָבִי הַסָּמוּךְ לַשְּׁכִינָה שֶׁבַּמַּעֲרָב, כִּי מִצַּד הָעֵדוּת דּוֹמֶה נֵר זֶה אֶל אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר״ (דברים יט, טו). וּשְׁנֵיהֶם עַל יְדֵי מֹשֶׁה, כִּי גַּם הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְלֹא הִזְכִּיר כָּאן כָּל הַנֵּרוֹת, כִּי אֵין כָּאן מְקוֹמָם, כִּי אִם בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת״ (ויקרא כד, ד). וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר שָׁם ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״, לְפִי שֶׁעִקַּר הַצִּוּוּי שָׁם הָיָה עַל כָּל הַנֵּרוֹת, וְאַגַּב גְּרַרָא זָכַר שָׁם גַּם נֵר מַעֲרָבִי זֶה, בְּאָמְרוֹ ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ״ (ויקרא כד, ג-ד).
פסוק כ:וְנִרְאֶה לִי שֶׁסֵּדֶר הַפָּסוּק שֶׁל פָּרָשַׁת אֱמֹר כָּךְ הוּא, שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין מִלַּת ״לְפָרֹכֶת״ לְמִלַּת ״הָעֵדֻת״, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״ – רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה נֵר אֶחָד תְּמִידִי בְּדֶרֶךְ נֵס מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ מָה מְשַׁמֵּשׁ נֵס זֶה, עַל זֶה אָמַר ״הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, כִּי נֵס זֶה יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה גַּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים שָׁם וְיִרְאוּ מִנֵּר מַעֲרָבִי זֶה אֶת שֵׁם ה׳ כִּי בְּקִרְבָּם הוּא, כִּי ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ וְיִהְיֶה ״לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר הַמְיוּחָס לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ בּוֹ דָּבָר הַמְיוּחָס אֶל מֹשֶׁה לְבַד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״אֵלֶיךָ״. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ שְׁנֵיהֶם: כִּי הַדָּבָר הַמְיוּחָס ״אֵלֶיךָ״ וְלֹא לָהֶם הוּא הַדָּבָר הָעוֹמֵד בְּנֵס, אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד... חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם״. וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ הַדָּבָר הַמְיוּחָס לְכָל יִשְׂרָאֵל, הוּא מַה שֶּׁאָמַר ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״, כִּי כָּל הַנֵּרֹת הָיוּ פּוֹנִין מוּל נֵר מַעֲרָבִי זֶה, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּכֻלָּם ״לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר.
פסוק כ:דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ נָקַט מַרְאֵה מָקוֹם זֶה ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״. שֶׁלֹּא יִטְעוּ לוֹמַר כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְאוֹרָהּ, שֶׁהֲרֵי הַפָּרֹכֶת מַפְסִיק בֵּין הַמְּנוֹרָה לִמְקוֹם הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ. וְעוֹד, שֶׁשָּׁם הָעֵדוּת וְכֻלּוֹ אוֹרָה, אֶלָּא וַדַּאי עִקַּר קִיחָה זוֹ ״אֵלֶיךָ״ לְצָרְכְּךָ. וּבַיַּלְקוּט (שע״ח) מַסִּיק שֶׁלְּכָךְ הָיוּ חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וּצָרוֹת מִבִּפְנִים, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר אֶל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא אַדְרַבָּה הַמִּקְדָּשׁ הָיָה מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ״ג ב׳) ״וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ״. וְכֵן בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (בראשית כ״ח י״א) בְּפָסוּק ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ נָקַט ״אֵלֶיךָ״ לִרְבוּתָא, כִּי אֲפִלּוּ פְּנֵי מֹשֶׁה שֶׁהוּא כִּפְנֵי חַמָּה, מִכָּל מָקוֹם אַתָּה צָרִיךְ לְאוֹר רוּחָנִי זֶה, כִּי אֵין הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר אֶל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי מִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַשֶּׁפַע אֶל כָּל צְבָא מָרוֹם.
פסוק כ:וְיֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ מוּסָר אֶל הַטּוֹעִים, הַנּוֹתְנִים הַחֵלֶק הַמְבֻחָר מִן מָמוֹנָם לְצֹרֶךְ הַחוֹמֶר, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְיֶתֶר תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל הַמְּלָאכָה הַנְּמִבְזָה וְהַנִּמְאָס אוֹתָהּ יִתֵּן לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״ (משלי כ:כז), כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה קַיִן. אֲבָל יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הֶבֶל, שֶׁהֵבִיא מִנְחָה לַה׳ ״מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן״ (בראשית ד:ד). כָּךְ יִתֵּן רִאשׁוֹן לַמָּאוֹר, לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״, אֲשֶׁר אוֹרָהּ נִצְחִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ (שמות כז:כ), וְהַשֵּׁנִי יִתֵּן לַמְּנָחוֹת, שֶׁהָיָה מַאֲכָל לַכֹּהֲנִים. וְדַי רֶמֶז בָּזֶה לַמְּבִינִים.
