פסוק א:ועשית את המזבח עצי שטים. הוא מזבח החיצון ואולם מזבח הקטרת יבא זכרונם במה שאחר זה והמזבח הנעשה בידי משה היה ארכו חמש אמות ורחבו חמש אמות רבוע יהיה המזבח יתבאר מזה שלא הקפידה התורה שיהיה ה' אמות ארכו ורחבו ה' שאם היה הענין כן הנה יהיה אמרו רבוע יהיה המזבח מותר ואמנם הקפידה התורה שיהיה רבוע ושיהיה קומתו שלש אמות שהוא כשיעור קומת האדם ובעבור שמצאנו במזבח שעשה שלמה שהיתה קומתו עשר אמות ידענו שאלו הג' אמות אינם קומת המזבח בכללה ואולם זאת הקומה היא מכרכוב המזבח עד מקום המערכה והנה הכרכוב הוא הסובב ולמטה ממנו היה חצי קומת המזבח כמו שיתבאר אחר זה שנאמ' ונתת אותו תחת כרכוב המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי המזבח. ולמטה היה יסוד המזבח הנזכר בפרשת ויקרא וכאשר התישב שגובה המזבח היה יותר משלש אמות הנה יחוייב שנאמר שמה שאמרה התורה ושלש אמות קומתו הוא ללמד שאם לא היתה קומתו כי אם שלש אמות כשר:
פסוק ב:ועשית קרנותיו על ארבע פנותיו. הנה היו הקרנות ארבע. בארבעה זויות מקום המערכת והנה לא נזכר שעור אלו הקרנות בתורה והיה שיעורם בבית שני אמה על אמה:
פסוק ב:ממנו תהיין קרנותיו. למדנו מזה שאין ראוי לעשות הקרנות לבדם נפרדים ומונחים במזבח אבל ראוי שיהיה הקרנות מגוף המזבח. וראוי שתדע שהמזבח שאין בו ארבע קרנות פסול שנאמר בפרשת ויקרא ונתן על קרנות מזבח העולה וכן אם אין לו יסוד שנאמר ונתן אל יסוד מזבח העולה וכן אם אינו מרובע שנאמר רבוע יהיה המזבח וכן אם אין לו כבש שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי למד שראוי שיהיה באופן שנוכל לעלות בו לא במעלות ומה שזה דרכו הוא כבש ובכלל מפני שהוא מחוייב שתהיה קומתו ג' אמות הנה אי אפשר מזולת כבש לעלות עליו לערוך הנתחים על העצים אשר על האש כמו שנזכר בפרשת ויקרא ואולם שעור ארכו ורחבו אין מעכבים כיון שהוא מרובע ובלבד שלא יפחות מאמה על אמה כי לא מצאנו מזבח פחות מזה השעור וזה כי מזבח הזהב היה שיעורו אמה על אמה ועוד כי נתחי הפר לא יכילם מקום יותר קטן מאמה על אמה ואף על פי שיושמו זה על זה והנה הוא ראוי שיהיה המזבח באופן שיהיה ראוי להקרבת כל הקרבנות:
פסוק ג:ועשית סירותיו לדשנו. ר"ל להשים בהם דשן המזבח להסירו משם והנה צורת הסירות ידועה:
פסוק ג:ויעיו. הם מגרפות לגרוף בהם הדשן לשומו בסירות:
פסוק ג:מזרקותיו. הם כלים צורתם ידועה והיו מקבלים בהם דם הקרבנות:
פסוק ג:ומזלגותיו. ומתתותיו הם כלים בעלי יתדות עקומות להפך בהם הבשר על גחלי המערכה לערכו כראוי:
פסוק ג:מחתותיו. הם כדמות כפות גדולות היה להם בית יד היו לוקחים בהם נחלי אש לשאת אותם למזבח הקטרת כמו שיתבאר:
פסוק ג:לכל כליו. הוא כמו כל כליו והלמ"ד נוספת:
פסוק ד:מכבר מעשה רשת נחשת. ר"ל שיעשה מנחשת כדמו' כברה שיהיה נקוב כמו הרשת ועל הרשת היו ארבע טבעות נחשת לשום בהם הבדים לשאת המזבח והנה המכבר היה דבק למזבח בלתי מתפרד ממנו באופן שכאשר ישימו בבדים בארבע טבעות ישאו עמו המזבח והוא היה נתון תחת הסובב והיה מגיע עד חצי קומת המזבח היה להבדיל בין הדמים הנתונים למעלה כמו דם החטאת ובין הדמים הנתונים למטה כמו דם העולה ומה שידמה לו בזה:
פסוק ח:נבוב לוחות תעשה אותו. ר"ל שזה המזבח נעשה מלוחות עצי שטים והיה חלול כמו תיבה ומה שידמה לה והיה זה גם כן מפני היותו מטלטל ואחר שבאו אל המנוחה ואל הנחלה עשו המזבח מהאבנים בלתי חלול והוא מה שאמרה התרה אבנים שלמות תבנה את מזבח יי' אלהיך וזה תאר המזבח שעשו בבית שני ע"פ הנביאים ומלנו תעמוד על צורת זה המזבח הנזכר בזה המקום בנו בנין אבנים בארץ מרובע היה ארכו ורחבו ל"ב אמה ועלה הבנין ה' טפחים ואח"כ כנסו ה' טפחים והגביהו הבנין ה' אמות והיה ארכו ורחבו ל' אמות וב' טפחים וה' טפחים העודפים סביב יסוד הבנין הם יסוד המזבח ואחר כך כנסו ה' טפחים אחרים וזהו סובב והגביהו הבנין ג' אמות והיה ארכו ורחבו כ"ח אמות וה' טפחים והוא מקום המערכה ובכל זוית וזוית עשו קרן גבוהה ה' טפחים וארכו אמה ורחבו אמה והם קרנות ולפאת דרום המזבח עשו כבש לעלות אל המזבח ואל הסובב והנה לא נזכר בתורה מקום הבש והנה נודע זה מפי הנביאים כמו שאמר דוד הכל בכתב מיד יי' עלי השכיל וכבר יתבאר זה באופן מה מדברי התורה וזה כי מפני ששחיטת קדשי הקדשים בצפון הנה ראוי שיהיה הכבש בדרום כדי שיהיה המזבח כנגד קדשים הקדשים ולפי שלפני המזבח אין ראוי שיהיה לצד המערב כדי שלא יהיו אחוריהם כנגד היכל יי' בעלותם שם הנה יחוייב שיהיו לצד הדרום כי הדרום יותר נכבד מהצפון ולזה היתה המנורה בדרום:
פסוק ח:ואולם רגלי הכבש אי אפשר שיהיו לצד המערב לסבה שזכרנו ולא לצד המזרח שאם היה הענין כן היה ההעתק מהכבש למזבח בהפך הנהוג מתנועת הרגלים בעליה וזה שהוא ראוי שתהיה התנועה בה מפאת המערב כי זה מה שיורה על ההתרחק מהש' ית' והוא הפך מה שכוון בזאת העבודה ולזה יחוייב אם הונח הענין על זה התאר שיהפוך עצמו העולה בכבש תכף אחר עלייתו להפך הצד אשר היה פונה אליו בעלותו וזה כלו בלתי נהוג ובלתי מורגל עם שהפכוה להפך הצד אשר היה פונה אליו בעלותו מורה ההתרחק מהשם יתעלה והוא מבואר שאין ראוי בתנועה האחת שיקביל קצתה לקצת כל שכן בזה הבנין הנכבד ולזה יחוייב שיהיו רגלי הכבש לפאת דרום:
פסוק ט:ועשית את הצד המשכן. ר"ל החצר שהיה מקיף במשכן והנה אורך המשכן שהיה ל' אמה אורך י' אמות רחב והחצר היה ארכו ק' אמה ורחבו נ' אמה וכאשר תשים רוחב המשכן באמצע רחב החצר ישארו עשרים אמה לפאת צפון ועשי' אמה לפאת דרום וידמה שכ' אמה גם כן היו נשארים לחצר המשכן לפאת מערב בדרך שיהיה רוחב החצר לשלש צדדיו שוה וישארו חמשים אמה לפאת מזרח שהיו להם המזבח החיצון ולזדה היה מקום המזבח החיצון מרובע ורחבו נ' אמה על נ' אמ' וזה הוציאו רבותנו ממה שאמר ורוחב נ' בנ' ר"ל שבנ' אמה מארך החצר היה כלה המשכן שאם לא היה הענין כן לא היה ראוי שיא' כי אם רוחב חמשים:
פסוק ט:קלעים. הם כדמות יריעות ולא היו כי אם מששה חוטים והיו מן הפשתן שנאמר שש משזר:
פסוק י:ועמדיו עשרים. לכל חמש אמה עמוד אחד והעמודים ההם היו נסמכים על אדני נחשת ובראשם היו ווים של כסף להחזיק בקלעים ואחר כן היו חוטי כסף דבקים בעמודים לקשור בהם הקלעים לעמודים בדרך שלא תפרידם הרוח מהם ואלו החוטים היו במקומות רבים מהעמודים לפי מה שאחשוב באופן שיקשרו הקלעים בעמודים ויתקיימו בהם ורוחב חמשים בחמשים רוצה לומר שכבר נמצא רחב החצר נ' אמה בנ' אמה מהאורך שהיה חוץ למשכן ואולם במקום המשכן לא היה רחבו כי אם כ' אמה לצד צפון וכ' אמה לצד דרום כמו שביארנו וקומה חמש אמות שש משזר ר"ל שהקלעים היתה קומתו חמש אמות לכל כלי המשכן בכל עבודתו ר"ל כל הכלי' שהיו צריכים בהקמתו ובהורדתו כמו מקבות להכות בבדים להכניסם בטבעות ולהוציא העמודים מתוך האדנים ויתידות להוציא הבדים מתוםך הטבעות ולנעוץ בקרקע בשער החצר ואז יניחו הקלעים סביבם וישימו שם עמודיהם ואדניהם ואחר זה יסירו היתדות ההם משם והנה כל אלו הכלים היו מנחשת ואף על פי שכלי המשכן היו כלם מצופים זהב או כס הנה המשרתים להם ראוי שיהיו למטה ממדרגתם ולזה הושם מנחשת. הנה זה ביאור המלות וקצת דברי זאת הפרשה. ואולם שאר הדברים אשר באו בה הם מבוארים עם מה שהישרנו אליו ואולם התועלות המגיעות הם רבים:
פסוק כ:כתית. הרצון בו לפי הוראת הגדר שיהיו כותשין הזתים ויתנום בסל והשמן יורד מאליו בלי טעינת כלל הוא כשר למאור והוא השמן היותר נבחר למאור וראוי שתדע כי למאור נדקדק בשמן זית שיהיה כתית אבל לא נדקדק בזה בזמן המנחות שנאמר כתית למאור ביאר בזה כי למאור לבדו הוא שנקפיד בזה. ומזה המקום יתבאר כי מה שאמרה תורה בשמן המנחות שיהיה כתית אינו לעכב אבל למצוה מן המובחר:
פסוק כ:להעלות נר תמיד. למדנו מזה שצריך שידליק הפתילה באופן שיכול לעלו' הנר תמיד שתהא השלהבת עולה מאליה ויחוייב מזה שצריך ג"כ שישימו בנרות המנורה מהשמן בדרך שיתכן שיעלה הנר מהדלקה להדלקה שהיא בערב ובבקר כמו שהתבאר בסוף הפרשה ומה שאמר בכאן יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר אין הרצון בו שלא ידליק המנורה אלא בערב ולא תעלה נר ביום אבל הרצון בו שישימו בנרות המנורה מהשמן בשעור שיספיק מערב עד בקר והנה אמרה התורה מערב עד בקר ולא אמרה מבקר עד ערב לפי שימינו הם מתחילי' מהערב כמו שזכרנו במה שקדם. ולזה אין מחנכין המנורה אלא בערב כי הלילה קודמת ליום בימים התוריים ועוד כי מה שהולך במדרגת החסרון במה שתעיר עליו המנורה קודם בזמן למה שהולך במדרגת השלמות מצד מה שתאיר לצד קדש הקדשי' וזה מבואר מדברינו בפרש' הקודמת ולזאת הסבה היתה נקראת ההדלק' אשר בבקר ההטבה כי היא כאלו היא מתדלקת הערב אלא שעניינה הולך במדרגו' השלמות ממנה והנה רצתה התורה שתהיה הדלקת היום האחד נעשית בשני פעמים כמו שהיו י"ב תחלות אשר על השלחן בשתי מערכו' כמו שביארנו הסבה בזה במה שקדם והנה המצוה הזאת היא להעלות הנר בין הערבים ולהטיב הנרות בבקר ולפי שהנר האמצעי הוא שרש לשאר הנרות כמו שביארנו במה שקדם הנה אם ככה הנר האמצעי לא נדליק אותו משאר הנרות ואולם אם כבה אחת משא הנרות מדליקי' אותו מחברו כשנמשוך הפתיל עד הנר שככה כי הם יקחו אורם קצתם מקצת כמו שביארנו במה שקדם:
פסוק כא:מחוץ לפרוכת אשר על עדות. ר"ל אשר אצל העדו' כי לא היתה הפרוכת על העדות: