פסוק כ:ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. נראה לבאר כי כתית למאור המנורה מורה על התורה דאין התורה נקנית אלא ביגיעה ולכך כתית למאור וגם התורה צריכה להתמדה גדולה מחמת השכחה וכן כתיב התעיף עיניך בו ואיננו ולכך להעלות נר תמיד והנה אלו נחלו ישראל את התורה מפי הקב"ה לא היה שכחה ולא היה צריך יגיעה לתורה רק הואיל ולא שמעו מפי הקב"ה רק מפי משה צריך יגיעה לברר אוכל מפסולת והם בגדר השכחה וזהו ואתה תצוה את בני ישראל אבל אלו היה הקב"ה מצוה לא היה צריך לזה כלל אבל ואתה תצוה צריך להיות כתית למאור יגיעה רבה לתורה וגם להעלות נר תמיד שצריכה התורה התמדה גדולה ועוד רמזה התורה שאל יאמר אדם חכמתי ביותר ואין אני צריך ליגיעה והתמדה דבאמת ביותר שהוא חכם יותר מצוי בו שכחה וטעות וצריך להוסיף יגיעה והתמדה מחמת השכחה שיש לו יותר ולכך אמר שלמה ראש לחכמים אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ומי לנו גדול ממשה שהשיג מ"ט שערי בינה אשר א"א להשיג יותר היה צריך ליגיעה והתמדה וממנו ילמדו אחרים וזהו ואתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד אפי' אתה צריך יגיעה והתמדה ולכך מאליך יקחו ראיה דמה אתה צריך יגיעה והתמדה כ"ש אחרים וגם נאמר למעלה מזה סוף פרשת תרומה לכל כלי המשכן וגו' וכל יתדות החצר נחושת ואמרו במדרש רבה פ' תרומה כי זהב וכסף ונחושת וברזל מורה על ארבע מלכיות וכבר אמרו חז"ל כי משה לא רצה לומר לישראל אהיה אשר אהיה בגלות אחר לבל יצערו כי עוד ישובו בגלות א"כ איך יאמר נחושת שהוא מורה על גלות גדול ולכך אמר הקב"ה ואתה תצוה שתפייס לישראל כי אין אדם זוכה לתורה שהוא עיקר השלימות רק מתוך צער וגלות ויסורין כדכתיב כתית למאור ולכך אל יצטערו בגלות כי ע"י כן יזכו לתורה ולהעלות נר תמיד שיתמידו בה לבל ישכחוהו וכאמרם כי התורה לא זכו אליה רק ע"י יסורין ולהיות כי נרות דחנוכה דעיקר המנורה מורה עליהם כמ"ש הרמב"ן פרשת בהעלותך דהקב"ה אמר לאהרן על המנורה שלך קיים לעולם בהעלותך הנרות היינו חנוכה עיי"ש כי ע"י נס דחנוכה תתברר תורה שבעל פה במופת כי לולי תורה שבעל פה לא יהיה שמן טמא ואין צריך לנס ונחושת מורה על גלות יון כמבואר במדרש ולכך אחר זכרו נחושת בא הצווי על הנרות ועוד יש לפרש הסמיכות וכל יתדות החצר נחושת ויקחו אליך שמן זית זך כי נאמר במשה עשה לך שרף משלך כנודע והא דהוצרך לעשות דווקא משלו היינו כי ע"י הערב רב שלקח משה עמו ממצרים והם ההולכים לקראת נחשים היה לנחש אחיזה בישראל ולכך משה משלו הוצרך לעשות נחש נחושת המורה על נחש וע"כ היה במשכן כלי נחושת המורה על ערב רב כי חלקם בנחש ולבל יתערבו בהם ישראל אמר ויקחו אליך שמן זית זך דמבואר במדרש כשם שהשמן אינו מתערב בשאר משקים כך ישראל שומרים את סוגם ונתן הקב"ה הבטחה שלא יתערבו ישראל בערב רב:
פסוק כ:להעלות נר תמיד. הוא נר מערבי שהיה צריך להיות דולק מעת לעת משא"כ שאר הנרות שלא היו דולקים רק בלילה והטעם כי מבואר במדרש כי שבעה נרות הם כנגד שבעה כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל ונר מערבי הוא נגד לבנה ולכך נקרא מערבי ל' ערב ובלבנה אמר שהפיוס היה שתשלוט בין ביום ובין בלילה לכך היה נר מערבי נר תמיד ורק לכאורה הא אין ללבנה אור רק מאור החמה ואיך יתכן שיהא אור החמה כבה והיא תאיר אמנם בזמן שלמה היה סיהרא בשלימות היינו שהשכינה שורה בישראל יש ללבנה אור בפני עצמו כמאמר הכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ולכך קאמר להעלות נר תמיד זה נר מערבי עדות בישראל שהשכינה שורה בישראל ואז יש ללבנה נר מיוחד גם יש להבין כיון שחובה הוא להיות נר מערבי דולק כל מעל"ע איך נתנו רק שמן לנר ההוא כפי שיעור הדלקה ללילה אולי יכבה וכי סמכינן אניסא שיהיה דולק כל מעל"ע אבל ידוע מה דאיתא בירוש' מסכת יומא דבבית ראשון שהיה השכינה שורה היו סומכין אניסא ולא בבית שני וא"כ אתא שפיר דנתנו שמן כמדת חברתה וקשה איך סמכינן אניסא על זה קאמר שהוא עדות בישראל שהשכינה שורה בישראל וסמכינן אניסא ותדע זאת שאף דבבית השני דוקא בבהמ"ק לא היה שורה השכינה אבל על ת"ח וחכמי הדור היה שורה כמבואר בהלל וכדומה ומזרעם לא פסקה השכינה וגם בבית שני היה מורה נר מערבי שהשכינה שורה בישראל גם יש עדות מנר מערבי שהיה דולק גם ביום שהשכינה שורה בישראל דאל"כ למה יאיר ביום רק הטעם הוא שלא יהנה מאור המבהיק דרך כפורת ופרוכת להיכל וא"כ מזה מוכח שהשכינה שורה בישראל:
פסוק כא:יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה' חוקת עולם לדורותם. והיינו שיש להבין דבשלמא בבה"מ היה רק הדלקה בלילה ולא ביום כי שרגא בטיהרא מה מהני אבל במשכן שלא היו חלונות כלל לאוהל והיה מחופה ביריעות מבית ומבחוץ וא"כ גם ביום היה צריך לנרות ולכך קאמר חוקת עולם לדורותם ומבלי לשנות ענין התמידי גם במשכן לא היה נרות רק בלילה גם יובן כי יש לכאורה לתמוה בממ"נ כיון שנר מערבי היה מוכרח להיות דולק יום ולילה ונתן בו שמן רק לכדי לילה והוא דלק כל היום וא"כ אף כפי מדת לילה לא יתן ודי בשמן כל דהו וגם יש להבין דמה כל כך הנס בחנוכה שנתן בכל יום שמן מעט והיה דולק כל הלילה כמ"ש הב"י הלא כל הימים היה הנס כן בנר מערבי אבל הענין הוא כי ביום הקב"ה פועל נסים בכל יום כי חסד אל כל היום אבל בלילה שמדת הדין מתוח קשה לפעול נס ואם יקרה בו נס הוא פלא ולכך יסד הפייט אז רוב נסים הפלאת בלילה פלא דייקא ולכך נאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי כי בלילה הוא מפלאות תמים דעים ולכך צריך שירה ולכך בלילה לא סמכו על נס ונתנו גם ביום דור מערבי כדי להיות דולק בלילה אבל במה שיודלק גם ביום סמכו על נס אמנם כשישראל זכאין ביותר גם בלילה יקרה להם נס ובזה היה הנס גדול בנרות דחנוכה מנס דנר מערבי דבנרות חנוכה היה הנס בלילה דרך פלא ולכך מדליקין נרות חנוכה לעת ערב ולכך כשאמר שיתן שמן מערב עד בוקר אמר שהוא חוקת עולם לדורותם שישראל אינם זכאין כל כך ואז הוצרך שמן כדי ערב עד בוקר:
