פסוק א:לכהנו לי. הוא"ו נוספת הרצון בו לכהן לי. וענין זאת הכהנה הוא שדות הש"י בזאת העבודה הנזכרת בתורה:
פסוק ב:לכבוד ולתפארת. למדנו מזה שהוא מחוייב שיהיו אלו הבגדים באופן שיהיו לכבוד ולתפארת ואם לא היו בזה האופן כמו שבלו או נקרעו וכיוצא בהם פסולים:
פסוק ג:אשר מלאתיו רוח חכמה. למדנו מזה שכל חכמה שתהיה לאדם היא שופעת מהשם יתעלה וזה הוא האמת כמו שהתבאר בטבעיות ובא' ובה' ממ"י:
פסוק ג:ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי. למדנו מזה שבגדי כהונה הם מקדשין הכהן לכהן לשם יתעלה אבל בזמן שאין בגדי כהונה עליו אינו מקודש והרי הוא כזר שעבד שחייב מיתה:
פסוק ד:חשן ואפוד ומעיל. הנה יבא ביאורם במה שאחר זה:
פסוק ד:כתנת תשבץ. היא עשויה משש כמו שיתבאר אחר זה וענין השבוץ היא העשותה בתים בתי' כמו בית הכוסות. והנה תשבץ הוא שם:
פסוק ד:מצנפת. היא עשויה משש כמו שיתבא' והיה צונף בה כהן גדול ראשו צניפה על גבי צניפה.
פסוק ד:ואבנט. הוא ג"כ משש והיה כדמות חגורה לחגור בו על הכתונת והיו חוגרים בו כנגד הלב לא במקום בית השחי שכן פירש יחזקאל ולא יחגרו ביזע. רוצה לומר במקום שמזיעין בו:
פסוק ד:לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי. למדנו מזה גם כן כי הכהנים ההדיוטים והם בני אהרן אינן מקודשים לכהן לשם יתע' אלא בזמן שבגדי כהונה עליהן. וראוי שתדע שראוי שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרם לבגדי כהונה שנאמר בפרשת אחרי מות ומכנסי בד יהיו על בשרו ורחץ במים את בשרו ולבשם וכן תמצא בפרשת צו מה שיורה על זה שנ' ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים ויתן עליו את הכתונת למדנו מזה שלא היה שם דבר בין בשרו ובין הכתנת לולי המכנסי' שהיו חוגרים תחלה ואולם השמיט זכרם שם לכבוד משה:
פסוק ה:והם יקחו את הזהב וגו'. רוצה לומר החכמים העושים את המלאכה וכבר למדנו מזה המקום שאין עושין שדרה בממון בפחות משנים. והיה זה כן לפי שהאדם לא יחשוב שיעש' עון גדול כשיקח לעצמו מהממון שהוא מושל בו:
פסוק ו:ועשו את האפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר. והם כ"ד חוטין מלבד הזהב ולמדנו שהם כ"ד חוטין לפי שהפשתן היה חוטו כפול ששה וחוטי התכלת והארגמן ותולעת שני ראוי שיהיו מתיחסים לחוטי הפשתן וזה מבואר מאד והנה הזהב היה חוט אחד ממנו עם כל אחד מאלו המינים ויהי החוטין כ"כ שנאמר וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת והארגמן ולמדנו מזה שחוט של זהב היה כפול בתוכם. והנה היתה מלאכתו מעשה חושב שהצורות נראות משני צדדים באופן אחד והם נעשות באריגה לא במעשה מחט:
פסוק ז:שתי כתפות חוברות יהיה לו. הנה היו עושין הכתפות נפרדות מהאפוד ואחר כך תופרין אותם בראש האפוד בדרך שיהיו על כתפיו של אהרן:
פסוק ח:וחשב אפודתו. הוא כדמיון אבנט שהיה יוצא משני צדי האפוד והיה חוגר אותו כנגד לבו והוא ממלאכת האפוד בעצמה מכ"ח חוטים וממנו היה יוצא לכאן ולכאן כמו שתי רצועות:
פסוק י:ששה משמותם על האבן האחת. ידוע כי הימין הוא היותר נכבד מהשמאל ולזה היה ראוי שתהיה התחלת פתוח השבטים באבן אשר בכתף הימנית. והנה היו שם כתולדותם אחד בכתף הימנית והשני כנגד השטח ההיא בכתף השמאלית כאלו תאמר שראובן היה ראשון בכתף הימנית ושמעון הראשון בכתף השמאלית. וכן בזה הדרך לא שיהיו ששה על הסדר בכתף האחד וששה על סדר בכת השנית. וזה דבר התבאר ענינו מן החוש למי שיראה אלו הכלים מרז"ל. ולזה אמר ששה משמותם על האבן האחת שאם היה הרצון שיהיו ששה מהם על הסדר בכתף האחד לא היה צריך לומר משמותם והנה העירנו בזה שאין הששה מסודרים על הסדר בכתף האחד:
פסוק יא:מעשה חרש אבן. רוצה לומר מעשה אומן האנים היקרות לפתח בהם מה שירצה:
פסוק יא:מוסבות משבצות זהב. הנה היה מקיף להם בית של זהב ובתוכו היתה נכנסת האבן:
פסוק יב:אבני זכרון לבני ישראל. רוצה לומר שהאבנים ההם תהיינה סבה שיזכור אהרן תמיד במחשבו בני ישראל ותשוטט בהם מחשבתו והנה בזה תועלת להגעת הנבואה בעניניהם כשהיה ראוי להגעת הנבואה כמו שביארנו בשני מספר מלחמות השם. והנה צורת האפוד היתה לפי מה שהאומר הוא היה כלי תלוי מאחורי הכהן ורחבו היה כרוחב גבו של כהן מכתף לכתף כדי שתהיינה הכתפות מחוברות לו והוא היה תלוי למטה מהכתפים שהוא כנגד בית השחי והכתפות מחוברות לו ונקפלות לפני הכהן מעט וכנגד הלב היה יוצא מהאפוד כמו חגורה משני צדדיו והיה חוגר בה על מעיל האפוד כמו שיתבאר אחר זה:
פסוק יג:ועשית משבצות זהב. רוצה לומר שיעשה מחוטין של זהב באריגה שתי חתיכות קטנות עשויות בתים בתים והיה מחובר אחד מהם בכתף האחד מהאפוד והאחר בכתף השנית והנה תועלתם היה לחבר החשן באפוד באמצעות השרשרו' שהיו נכנסות בטבעות החשן וקצותיהם קשורים במשבצות או תפורים בהם:
פסוק יד:מגבלות תעשה אותם. ר"ל שיגבילו המרחק שיש בין המשבצות ובין טבעות האפוד ויהייו בזה השיעור מכווני' ר"ל שיהיה ארכם כמו זה המרחק וידמה שהיה חוטם כפול תוך הטבעות מצד הטבעת בדרך שהיו מדובקים בזה האופן בטבעת וקצותיהם האחרים שהיו החוטים בהם נפרדים היו דבוקים במשבצות והנה אלו השרשראות היו נעשים מעשה עבות. והנה זאת המלאכה מפורסמת:
פסוק טו:חשן משפט. נקרא כן כי בו ישפוט הכהן על העתידות שישאלוהו מהם כמו שיתבאר והנה מלאכתו היתה כמלאכת האפוד והנה היו עושין אותו בשעור זרתים באורך וזרת ברוחב ואחר כך כופלי' אותו בדרך שיהיה זרת ארכו וזרת רחבו והנה אחשוב שהצד אשר היה בו ההכפל היה למעלה אצל הראש והנה היו בו ארבעה טורים מזהב נעשה כתי' בתים לשים בו י"ב האבנים שזכר ואמרו על אבן אחלמה שהוא מעיר הכח הדמיוני באופן שיחלום האדם הרבה כאשר ישאה והאבנים היו על שמות בני ישראל והנה היה כתוב באודם ראובן ובפטרה שמעון ובברקת לוי וכן על זה האופן. וכבר קבלו רז"ל שכתוב היה מלמעלה שם האבות והם אברהם יצחק ויעקב ולמטה שבטי יה וכבר היו על החשן שרשרות מגבילות מרחק החשן מהאפוד באופן שזכרנו למעלה וזה שכבר היה על החשן שתי טבעות למעלה בצד הנראה מן החשן ובטבעו' ההם היו מחוברו' השרשרות שרשרת אחת בטבעת האחת ואחר כך היו מחברים קצת שתי השרשרות על שתי המשבצו' אשר בשני כתפו' האפוד ובשני קצות החשן השפלות לצד בלתי נראה היו שתי טבעות זהב וכנגדם היו בכתפות האפוד שתי טבעות זהב והיה פתיל תכלת נתון לה באלו הטבעו' ובו יקשרו החשן עם האפוד מלמט' באופן שיהי חשב האפוד חגור מלמטה מפתיל התכלת כאמרו להיות על חשב האפוד:
פסוק כח:ולא יזח החשן מעל האפוד. הנה זאת האזהרה היא מצות לא תעשה ויתבאר שזאת האזהרה היה שלא יתפרק זה החיבור דרך קלקול לא שיהיה עובד המפרק אותו לתקנו וזה יתבאר ממה שאמר במעיל האפוד לא יקרע והנה הקריעה היא כל מה שיעשה דרך קלקול והשחתה וכזה יהיה אמרו לא יזח החושן מעל האפוד שלא יעשה זה דרך קלקול והשחתה וגם כן הנה יתבאר מצד הוראת הגדר כי אמרו לא יזח ר"ל פירוק חבורו דרך קלקול והנה היו שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו כי החשן היה על הלב כדי שתשוטט מחשבת הכהן הגדול בבני ישראל כי זה יישירהו אל שתבואהו ההודעה במה שיתכן שיקרה להם כמו שזכרנו במה שקדם אצל אבני האפוד והנה היו שם שמות האבות ושבטי יה לפי שמחבת הכהן תשוטט בשבטי' בצד שיוכללו בו ויהיו כלם כאחד לא בצד שיתחלקו בו כאו תאמר שתשוטט מחשבתו בכל שבט ושבט ביחוד כי הוא בלתי אפשר שתשוטט מחשבתו יחד בענינים חלוקים אם לא מהצד שיתאחדו בו:
פסוק ל:ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים. הנה לא בארה התורה איך היתה נתינת האורים והתומים בחשן המשפט ומה היו האורים והתומים לא זכרה איך יעשו אותם ומזה המקום נפל ספק בענינם והנה אמרו רז"ל שהאבנים האלה שהיו כתובים בהם שמות בני ישראל היו נקראים אורים ותומים מפני שמאירי' את דבריהם ומתממין את מעשיהם ואם היה הענין כן מה היה עושה משה בזה הענין שיתכן שתאמר התורה ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים ואמר גם כן בפרשת צו וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים וזה ממה שיביאנו להאמין כי האורים והתומים היה דבר מה נתן אותו משה אל חשן המשפט באופן שנתן העדות אל הארון שנאמר ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אלך וידמה שהאורים והתומים היה דבר שלא היה בעשיו אומנות יצטרך שיעשה אותו איש אחר זולת משה וידמה שהיה ענינם ידוע מצד הוראת הגדר ולזה אמרו קצת הקודמי' שהיו שם כתבי שם המפורש וזאת הכתיבה עשה אותה משה וזה דבר נאות מאד לפי מה שאחשוב רוצה לומר שיהיו האורים והתומים דבר נכתב נתן בתוך החשן ולזה היה החשן כול והנה האורים והתומים היו מעירים הנבואה כשהיה הכהן ראוי לה כשהוא מסתכל בהם ולזה אמ' עליו ונשא אהרן משפט בני ישראל על לבו וה כי השמות הכתובים בחשן היו סבה אל שתשוטט מחשבת הכהן בישראל והאורים והתומים היו סבה להגיע הנבואה לו מצד התבוננותו בעצם הסבה הראשונה ויתבודד מפני זה שכלו מבין שאר כחות הנפש אשר הוא סבה להגעת הנבואה במה ששוטטה המחשבה בו ולזה ישא אהרן באמצעות הורים והתומים משפט בני ישראל על לבו כמו שזכרה התורה ולפי שהאורים והתומים היו העקר אשר אליו היתה הכונה היו נקראים אלו הבגדים אורים ותומים שנ' תומיך ואוריך. ושאל לו במשפט האורים. עד עמוד כהן לאורים ותומים. ולפי שזה כלו היה להעיד הנבואה לא היו נשאלים באורים ותומים אלא לכהן שרוח הקדש שורה עליו ולפי שמחשבתו לא שוטטה אלא בבני ישראל בכללם ולא היו נשאלים באחד אחד מהם אלא בדברים הכוללים והנה אחשוב בזה אחד משני ענינים אם שיהיו האורים ההתחלת ההיולאניות שהם סבות ההפסד כמו החומר הראשון והיסודות וקראם אורי' כי כמו שהאש הוא מפסיד כן הם מפסידים ולזה היה האש על המזבחות המורים על ההפסד והתומים הם ההתחלות הצוריות שהולכיות מהדברים ממדרגת התמימות והשלמות והנה מי שהתבונן באלו ההתחלות יתבאר לו שיש שם צורה ראשונה פועלת כל הנמצאות כמו שהתבאר בטבעיות ובמה שאחר הטבע תעתק מפני זה זאת ההשגה בשם יתע' ובשכלי' הנפרדים ותגיע לו הנבואה מפני זה הדבקות אשר לו בשם יתע'. ואפשר שיהיו האורים מיני החום הטבעי אשר לנמצא שהוא כלי לצורה להגיע פעולותיה לנמצא ההוא ולזה קראם אורים כי החום הטבעי הוא בנמצאות מפני מה שיש בו ביסוד האש שהתמזג בשאר היסודות ההתמזגות אשר ישלם בו החום הטבעי לנמצא ההוא והנה יהיה אלו החמימיות מתחלף מצד התחלף ההתמזגות כמו שהתבאר במקומותיו עד שהחום הטבעי אשר לאדם הוא זולת החום הטבעי אשר לסוס והחום הטבעי אשר לאבר אחד הוא זולת החום הטבעי אשר לאבר אחר מהאיברים והמשל שחום הכבד הוא זולת חום המוח ובזה האופן הנפלא ישלים השם יתעלה אלו הנמצאות וכבר התבאר במקומותיו שאין בידודו' די בהגעת כמו זה החום המשוער הטבעי ולה יחוייב שיהיה שפע זה החום מנמצא יותר נכבד מהיסודות והם הגרמים השמימיי' לפי מה שנתן להם הש"י מהכח ביום הבראם כמו שהתבאר במקומותיו. והתומים הם הצורות הנמצאות לאלו הדברים שלא יתכן המצאם מזולת צורה פועלת כמו שלא תבא צורת הכס' המוחשת אם לא מהצורה המושכלת אשר לה בנפש האומן. והנה יעתיקהו זה העיון אל העיון במה שישפע מהשם יתע' באמצעו' הגרמים השמימיים ובאמצעות הצורות אשר ישפיע באמצעותם נימוסי כל אלו הדברים אשר בכאן ובזה האופ' יגיעו לו העתידו' בנבואה. ואפשר שהיו האורים הכוכבים המאירים ולזה קראם אורים והנה היה הרצון בזה כי השם יתע' שם בהם כחות חלוקים עם היותם כלים מגשם לא קל ולא כבד עד שישלמו באמצעותם כל אלו הדברים אשר בכאן בניצוצים המגיעים לנו מהם כמו שביארנו בחמישי מספר מלחמות יי' והתומים הם הצורות אשר לגרמים השמימיים שהולכים במדרגת התמימות מהם ויכלה העיון בזה אל הסבה הראשונה כי נימוס אלו הדברים הוא מושפע מהם כמו ביארנו בחמשי מספר מלחמות יי' ומזה ההתבוננות שיהיה לכהן הראוי לנבואה באלו הענינים יהיה מוכן אל שתגיע לו הנבואה בענינים ששוטטה מחשבתו בהם והנה איך שיפורש מאלו הפירושים ענין האורים והתומים הכל הולך אל מקום אחת כי הכונה היתה להישיר הכהן אל שתגיע לו הנואה במה שישאלוהו ישראל מעניניהם הכוללים כמו שזכרנו במה שקדם וזה הביאור השלישי הוא היותר נראה לנו וידמה שזאת השאלה והמענה אשר בה לא היה כי אם בענינים הנופלים תכף כמו שנתפרסם ממה שזכר בשאלות ששאלו באורים ותומים ולזה היתה ההודעה בה יותר שלמה כי המקבל לא יתכן שישתנה בזה הזמן המועט בדרך שישתנה מה שיתכן מה שיקרה לו ולזה אמרו ז"ל כי אף על פי שיעוד הנביא חוזר היעוד המגיע באמצעות האורים והתומים אינו חוזר. והנה זה מבואר שמשפט האורים הוא מה שיודע לקוסם ומשפט האורים והתומים הוא מה שיודע לנביא כמו שביארנו בשני ובחמשי ממלחמות יי'. והנה ביארנו שם כי גם הקוסם או החולם יתכן שיצדק בענינים הנופלים תכף ואולי לזה אמר על אלעזר הכהן ושאל לו במשפט האורים כי אולי לא הגיעה מדרגתו אל שידע משפט התומים ועם כל זה כבר היה מספיק מפני שאת השאלה לא היתה כי אם בענינים הנופלים תכף:
פסוק לא:ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת. כבר היה מבואר ממה שיורה עליו שם המעיל כי מלאכתו היתה עבה ושחוטו היה כפול שנים עשר. והנה היה כלו תכלת והנה היה כי ראשו כפול בתוכו בדרך שיהיה שפה לפיו סביב מבפנים כפי תחרא באופן שיראה חלק מבחוץ כמשפט כי בה יהיה יותר יפה והוא היה עושה מעשה אורג והזהיר שלא יקרע והנה הקורע אותו דרך השחתה לוקה כי הוא מחלל כבוד השם יתעלה והוא הדין לשאר בגדי כהנה לזאת הסבה בעינה. ואולם הודיעה זה התורה במעיל לפי שלא היה מכוון לעצמו אבל היה ממשמשי האפוד והחשן ולזה היה נקרא מעיל האפוד וכל שכן בשאר הבגדים המכוונים לעצמן. והנה צורת המעיל היא ידועה שאין לו בית יד כלל אבל יש לו מקום יכנס בו הראש ומקצתו תלוי לאחוריו ומקצתו לפניו ועליו היו מניחים האפוד ולזה נקרא מעיל האפוד והנה היה נראה בין כתיפות האפוד ולמעלה מן החשן ולמטה מעיל האפוד שהיה עינו כעין הרקיע שהוא כעין תכלת. ולזה לא היה בו כי אם תכלת ומזה המקום יראה שענין האוים ותומים היה לפי הביאור השלישי שבארנו והנה היו על שולי המעיל סביב רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני וחוט כל אחד מהם היה כפול שמנה שכבר נאמר בפרשת ואלה פקודי רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר והנה משזר הוא מורה על החוט הנכפל שמנ' לפי הוראת השם והוא נגזר משזרה שהיא שדרה שיש בה צלעו' רבות והנה הרמונים היו בצורת הרמונים שלא פתחו פיהם והם כמו כדורים וכמותם היה ידוע מצד מספר החוטים שהיו בהם ולפי שרחב המעיל היה ידוע שהם כרחב גבו של אדם ועוד מעט הנה היה ידוע מספר הרמונים שהיו במעיל כי הפעמון היה שיעורו כשיעור הרמון זוג של זהב ועינבל בתוכו להכות בו כדי שישמע קולו. והנה היה המעיל סביב מוקף מפעמוני זהב ורמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר וזה היה סבה שישמע קול אהרן בבאו אל הקדש ויעירהו להתבונן במה שהיה בקדש ובמה שהיה עליו מהבגדים לאיזה תכלית היה כי בזה תשלם הכונה האלהית הרצויה באלו הדברים ובזאת הסבה בעינה לא היה אפשר שיכנס שם הכהן אם היה שתוי יין כמו שיתבאר במה שיבא כי היין ימנעהו מהתבונן באלו הדברים כראוי. והנה מספר הרמונים היו שלשים וששה בצד שלפנים ושלשים וששה בצד שלאחור וכן מספר הפעמונים. בדרך שלא היה שם מקום פנוי שלא יהיה בו פעמון ורמון:
פסוק לו:ועשית ציץ זהב טהור. והנה הציץ היה מגיע מאוזן אל אוזן ולא היה מקיף הראש בשלמות אבל היה קושרו בפתיל תכלת שהיה נכנס בנקבים שהם בקרנות הציץ אצל האוזן והנה היה כתוב בו קדש ליי' ואם היה בשני שטין היה קדש מלמטה וליי' מלמעלה לחלוק כבוד לשם יתע' ולהורות שהוא עליון על כל הנמצאים ואם היה בשטה אחת היו כותבין בה קדש ליי' והנה האותיות היו בולטות בו שנאמר ופתחת עליו שיהיה הפתוח עליו ואולם באבני השוהם ואף על פי שנאמר בהם ופתחת עליהם כבר באר אחר זה שהאותיות היו שוקעות שנאמר תפתח את שני האבנים ועוד שכבר נאמר בציץ הפרשת ואלה פקודי מכתב פתוחי חותם וענין הכתיבה לפי הנהוג הוא שתהיה הכתיבה בולטת וגם כן הנה מפני שהכתיבה היא בולטת לפי הנהוג במקומות שאפשר זה הנה היתה הכתיבה בציץ בולטת כי זה היה קל להעשות בו. ואולם באבנים היתה הכתיבה הנהוגה שתהיינה האותיות חקוקות וכן היו כתובות שם לפי מה שאחשוב והנה קשה פתיל התכלת היה באחורי העורף על המצנפת שהיה צונף בה כהן גדול ראשו באופן שהיה חופהו כלו לבד מקום הנחת התפלין שהיה מגולח והוא היה בין המצנפת והציץ במקום שמוחו של תינוק רופס על מול פני המצנפת היה הציץ על מצח אהרן לא מאחורי העורף:
פסוק לח:והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשין. למדנו מזה כי בזמן שהציץ הוא על מצח אהרן אז הוא נושא את עון הקדשים לא בזמן שאינו על מצח אהרן ואולם איזה עון הוא נושא לא נתבאר בכאן ואולם נלמד אותו ממה שאומר והוא שאי אפשר שישא עון הקדשים. אם היו פגול וישיב אותם להיות לרצון שכבר נאמר בפגול לא ירצה וכן לא ישא עונם אם היו בעלי מומין שהרי נאמר בהם לא ירצה המקריבין טמאין אף על פי שהם שוגגים ולא אם היו הקרבין טמאים אם היתה טומאתם ידועה כבר נתבאר זה כלו בתורה ונאמר כי מפני שמצאנו שעון הקדשים והמקדש שהיה הכהן מכפר עליו הוא הטומאה כמו שנתבאר בפרשת אחרי מות הנה זה העון הוא בהכרח עון טומאה ולפי שאי אפשר שיהיה בטומא הידועה מהטעם שזכרנו הנה יהיה העון שהוא נושא עון הטומאה בלתי ידועה כגון שנטמא המקריב בטומאת התחום שהוא בלתי ידועה לו ולא לזולתו כי זה הענין הוא למטה משגגת טומאה וכן אם נטמא הקרב ולא נודע עד שהקריב אמוריו הנה הציץ מרצה על כמו אלו הטמאות שנאמר את עון הקדשים רוצה לומר שגגת הקדשים הוא נושא אבל אינו נושא שגגת המקריבים והנה ישא מה שהוא למטה משגגה והוא אם נטמאו בטמאת התהום וזה דבר יתבאר מהשרשים הכוללים:
פסוק לח:והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני יי'. הנה מפני שהציץ בא לרצות עון הקדשים היה ראוי שיהיה על מצח אהרן בכל יום ויום כי הקרבנות היו קרבים בכל יום ויום. והנה היה זה אפשר כי כהן גדול היה מקריב ומשמש בכל יום אם ירצה. ולזה יתכן לו ללבוש בגדי כהונה בכל יום. והנה מזה המקום נלמד זה וזה כי בגדי כהונה לא יותרו ללבשם אלא מפני צרך העבודה ולפי שרצתה התורה שיהיה הציץ תמיד על מצח אהרן למדנו שהוא היה עובד בכל יום אם ירצה ולא יעכבוהו מזה אנשי המשמר ההוא:
פסוק לט:ושבצת הכתנת שש. היא עשויה מפשתן שחוטו כפול ששה והיא משובצת רוצה לומר שהוא עשויה בתים בתים והיו לה בתי ידים בדרך הלבוש השלם. ועשית מצנפת שש. המצנפת לא היתה משובצת והיתה עשויה מפשתן שחוטו כפול ששה. והנה היתה המצנפת ארוכה והוא צונף בה כהן גדול ראשו צנפה על גבי צנפה:
פסוק לט:ואבנט תעשה מעשה רוקם. היא האבנט היא חגורה שחוגר בה הכתונת. תחת אצילי ידיו כרך על גבי כרך וארוך היה מאד והוא היה נעשה משש ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם כמו שנתבאר בפרשת ואלה פקודי והאבנט היה כלאים כמו שאתה רואה. ולזה לא יותר הכהן ההדיוט לחגור בו אלא בשעת עבודה ואולם הכהן גדול יותר בכל הבגדים אפי' שלא בשעת עבודה מן הטעם שזכרנו:
פסוק מ:ולבני אהרן תעשה כתנות. הנה מלאכתם היתה כמלאכת כתונת כ"ג המו שנתבאר בפרשת ואלה פקודי. ואולם מלאכת האבנטים אינה כמלאכת האבנט של כהן גדול וזה דבר נתבאר בחוש דרז"ל ויש לו סמך עוד ממה שנאמר בזה בפרשת ואלה פקודי כמו שיתבאר שם. והנה אחשב שמלאכת אבנט של כהן גדול היתה יותר יפה במלאכתם ואולם באבנט של כהן הדיוט לא היה כי אם מין אחד של צמר:
פסוק מ:ומגבעות. הם תמורת המצנפת של כהן גדול אלא שכ"ג צונף בה והם מניחים אותה על ראשיהם כמין כובע:
פסוק מ:לכבוד ולתפארת. למדנו שאם אינם באופן שיהיו לכבוד ולתפארת הם פסולות כמו הענין בבגדי כהן גדול:
פסוק מא:והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו. הראוי לאהרן לאהרן והראוי לבניו לבניו והם שמנה בגדים לכהן גדול וארבעה לכהן הדיוט:
פסוק מא:ומשחת אותם. בשמן המשחה:
פסוק מא:ומלאת את ידם. רוצה לומר שיקריב קרבנם אשר בו יכנסו לקדושת הכהונה כמו שיתבאר אחר זה:
פסוק מב:ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ממתנים עד ירכים יהיו. למדנו מזה שאין ראוי שיהיה במכנסים נקב תוכל להראות בו הערוה כי המכנסים ראוי שיהיו באופן שיכסו בשר הערוה ממתנים ועד ירכים היו. אין ראוי שיובן מסוף המתנים עד ראש הירכים כי אין ביניהם אמצעי ולא מסוף המתנים עד סוף הירכים כי לא יתכסה בהם הערוה כראוי. וכל שכן אם היו מראש המתנים עד ראש הירכים ולזה יהיה הרצון בזה מראש המתני' עד סוף הירכי' והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד לכבוד השם יתע' בואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לעבוד עבודה שאם עבדו בזולת זה האופן חייבים מיתה בידי שמים.
