פסוק א:וידבר, לך עלה מזה. כי ההולך לפאת שמאל עולה הוא על כן ירד אברם מצרימה (ברא' יב י) כי הוא בדרום:
פסוק א:וכל זה אעשה בעבור שבועתי לאברהם ליצחק וליעקב:
פסוק ב:ושלחתי לפניך מלאך. לעזרך:
פסוק ב:ולא אמר המלאך הנודע כי השם בקרבו:
פסוק ג:כי לא אעלה בקרבך. לא יעשו משכן, כי לא אשכון תוך בני ישראל:
פסוק ג:וטעם פן אכלך בדרך. אם יעשו פעם אחרת כמעשה הזה מיד אכלם, ובא פתח קטן תחת גדול, ולא נדגש הלמ"ד כי המשפט להיותו כן כמו, אֲחַוְך שמע לי (איוב טו יז):
פסוק ד:וישמע העם את הדבר הרע. ומהו, הוא הכתוב אחריו ויאמר ד' אל משה אמור אל בני ישראל (פ' ה), וכמוהו ויאמר ד' אל משה במדין (למעלה ד יט) וכבר פירשתי, הגם לחם יוכל תת (תה' עח כ), כי כמוהו ויצו שחקים ממעל (שם שם כג) וכבר צוה שחקים וככה זה, ואין צורך לתיקון הגאונים שעשה ככה תמיד:
פסוק ו:ויתנצלו בני ישראל את עדים. מן עדים והם בגדי תפארת ותכשיטיהם כמו הנזמים והטבעת, על דרך ואעדך עדי (יחז' טז יא), כי התאבלו על דבר העגל:
פסוק ז:ומשה יקח. עתיד תחת עבר, על דרך, יעשו עגל בחורב (תה' קו יט):
פסוק ז:האהל. אהל שלו כמו ויבאו האהלה (לעיל יח ז):
פסוק ז:והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו, וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים והחלו ישראל לעשות המשכן וקרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן, ואין מוקדם ומאוחר בתורה וי"א כי זה הוא אהל המשכן, וספר הכתוב אנה היה המשכן לפני שיקימו הדגלים החמשים יום:
פסוק ט:והיה. גם זה היה אות שהיו רואים כל רגע שיבא ממחנה ישראל אל האהל מיד היה רואה עמוד הענן:
פסוק י:וראה. זה המעשה היה אחר פרשת ראה אתה אומר אלי (פ' יב) כי היא היתה בקרב הארבעים יום שהתנפל על דבר העגל ואח"כ ירד ופסל את הלוחות אז עבר השם על פניו ויצא לידי מעשה מה שאמר לו וראית את אחורי (פ' כג):
פסוק יא:ודבר ד' אל משה פנים אל פנים. בפרשה הסמוכה אפרשנו:
פסוק יא:ומשרתו יהושע בן נון נער. והוא חיה מאה ועשר שנים, וחכמים אמרו כי שבע שנים כבש, ושבע שנים חלק, א"כ היה בן חמשים ושש שנה ואיך קראו הכתוב נער? וככה דקדוקו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער:
פסוק יב:ויאמר משה ראה. כאומר ראה הצרה שאני עומד בה ועתה אומר דקדוק הפרשה:
פסוק יב:אמר הגאון ידעתיך כמו כבדתיך ואין זה נכון, כי הנה אחריו ואדעך, כאשר ידעתני:
פסוק יד:אמר הגאון פני. חמתי, כמו ופניה לא היו לה עוד (ש"א א יח) והנה מה יעשה במלת אין פניך הולכים (פ' טו) ולפי דעתי כי פי' פני אני בעצמי, כמו ופניך הולכים בקרב (ש"ב יז יא):
פסוק טז:ונפלינו. מגזרת והפלה ד' (לעיל ט ד) מבעלי הה"א:
פסוק יח:כבודך. כמו עצמך כי כן כתוב בעבור כבודי (פ' כב):
פסוק יט:עד עברי באברהם כתיב ויקרא בשם ד' (ברא' יב ח) ובני אדם הם הנקראים לעבוד השם, על כן מלת בשם דבקה עם השם הנכבד ואין ככה ויקרא בשם ד' (למטה לד ה) כי השם הוא הקורא וככה וקראתי בשם ד' לפניך (למעלה פ' יט):
פסוק כ:לא יראני. קמוץ כמו ואומר אין רואני (ישעי' מז י) להוציאנו ממצרים (למעלה יד יא) אם שוב ישיבני ד' (ש"ב טו ה):
פסוק כ:ופי' וחי. כמו ויחיה, כי מיד ימות, כי מנוח אמר בעבור שיראה המלאך מות נמות כי אלהים ראינו (שופ יג כב), גם יעקב אמר, כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (ברא' לב לא) ואף כי השם הנכבד, וי"א לא יראני האדם רק יחיה לעולם וזה הפך הלשון ואחרים אומרים כי מלת לא ישרת בעבור אחר, וכן הוא לא יראני האדם ולא החי, והטעם המלאכים:
פסוק כא:ונצבת על הצור. היא ראש ההר כי כן כתוב, ונצבת לי שם על ראש ההר (למטה לד ב), ואמר שהוא יתיצב שם ובעבור הכבוד הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור, כי כן כתוב ושמתיך, לא שיכנס הוא בעצמו, ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה, אמר הגאון כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם, ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה, והנכון בעיני בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך (פ' ב) אז השיב משה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי (פ' יב) אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו (למעלה כג כא) והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך (פ' יד) והנה טעם לך, כי עמך לבדך אלך, ולא אשכון בתוך בני ישראל, על כן השיב משה, אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה שהזכיר למעלה, וראה כי עמך הגוי הזה (פ' יג) אל תעלנו בלשון רבים והעד הנאמן על זה הפירוש, ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (פ' טז), והשם השיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני (פ' יז) ובעבור זה שמח משה ואמר ילך נא ד' בקרבנו (למטה לד ט) הפך כי לא אעלה בקרבך (פ' ג) ומשה בקש לראות השם, והשם השיבו כי לא יראני האדם וחי (פ' כ) וזהו האמת כי ההרגשות אינם מרגישות, רק המקרים, על כן, ויראו את אלהי ישראל (למעלה כד י), גם ואראה את ד' (ישעי' ו א) וכן נבואת יחזקאל הכל במראות אלהים, והנה אמר בכאן, וראית את אחורי (פ' כג) ובמקום אחר ותמונת ד' יביט (במד' יב ח), ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך והגאון אמר כי הפנים פני האור והמשל פני השמש, והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד ואין צורך לכל זאת, ולפני שאפרש זה אומר, דע כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה, ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו כי תחלת נבואתו ע"י המלאך הנראה בסנה, ושם כתוב ויאמר ד' (למעלה ג, ז) וככה וד' הולך לפניהם יומם (למעלה יג כא), כי השליח ידבר על לשון השולח, וזה היום שראה משה מה שבקש היה לו כיום מתן תורה לישראל ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו, וחכמינו אמרו שהראה לו קשר של תפילין ודבריהם נכון, רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורנו שהוא כמשמעו, כי סוד עמוק הוא:
פסוק כא:אמר אברהם המחבר. כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא הוא שם העצם והעצם הוא הכבוד, וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשנים ושבעים על כן אמרו חכמינו כי הוא שם המפורש וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי, באמת יהיה כמספר השם ג"כ מחברות החמשה כוכבי לכת גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם, ובחברך מרבעי הזוגות שהם במעלה הראשונה יהיו כמספרם המחוברים מחצי השם, וכאשר תכפיל חצי השם הראשון על החצי אז תמצא מרובעי הנפרדים ובחסרך מרובע הראשון ממרובע השנים אז ישאר כחשבון מעוקב האות השני, ואם תחסר מרובע השנים ממרובע השלשה אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי, וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד, ואין לו צורך לאחר לפניו, ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל, וכל חשבון מהאחדים הוא האחד שהוא הכל על כן סוד התפלות והתהלות, וטעם והתגדלתי והתקדשתי (יחז' לח כג) ועוד אשר בך אתפאר (ישעי' מט ג), והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו, והנה הגויות העליונות, שהם המאירות והכוכבים אין להם פנים ואחור אף כי לנשמת האדם העליונה אף כי למשרתי עליון ואף כי לעליון העליונים, והנה האורך בין שתי הנקודות, והנקודה הקרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח והנקודה האחרת סוף הכח, ותנועת האדם לפנים, והגוף העליון אל הימין, והצמח אל העליון, והנה משה ע"ה יכול לדעת ולראות בעין לבו, איך הבריות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זה וזהו כי לא יראני האדם וחי בעבור היות נשמת האדם עם הגוף והנה אחרי מות המשכיל תגיע נשמתו למעלה גדולה שלא יגיע בו בחיי האדם, והנה משה שב כללי על כן אמר השם ידעתיך בשם, כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל, בעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם, על כן צורת הכרובים, והנכבד באדם ישראל על כן דבר קשר של תפילין ועל כן כתוב בשיעור קומה, כי השם הוא בורא כל גוף, וכל נכבד מהגוף והנבזה מהגוף הוא המקרה, ואמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואני ור' עקיבא ערבים בדבר זה וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (ברא' א כו), ודע כי כל הצמחים והחיים בארץ, והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בארבעים ושמנה צורות הגלגל וזהו אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דבר' ד יט) והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין, אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים והעד הנאמן ולא חלק להם (דבר' כט כה), וידוע כי המחברות הם מאה ועשרים מחברות השבעה, והמחברות הגדולה במספר כולם היא אחת, והמחברת השניה היא אחת ועשרים, וכנגדם מחברת החמשה ככה, וזה המספר יצא משבעה ומחברת השלשה חמשה ושלשים, שגם זה המספר יוצא משבעה מחברות וככה מחברת הארבעה, והנה מחברת הששה שבעה והמחברות שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל הישוב, ועליהם כתוב אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף (תה' עד יז) שהשתנה בכל הגבולות אתה יצרתם, ואין השינוי בא מהשמש, רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום, והנה המחברת השניים העליונים במזל טלה הוא בכל תשע מאות וששים שנה ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל כ' שנה, ככה יתגלגלו י"ב פעמים עד מאתים וארבעים שנה ומשם יתגלגלו כמספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר גם במזלות הרוח גם במזלות המים, ואל יעלה על לבך כי הארבעה תולדות הם בשמים, ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי, חלילה חלילה, כי הבריות העליונות נכבדות הן ועליהם כתוב כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור (תה' קמח ה ו) רק נבראו ככה בעבור המקבלים, והנה לא יכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם, גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו, והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת ככבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הככבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות, ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הככבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם, ושבו אליו בכל לבם, ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם, והנה עשו כן, וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר, והנה לא סרה גזירת השם והיא הצילם, וחשוב כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם, וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם, והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העיר לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט, ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם פ' כ) ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמיה נא יט) וזהו ונפלינו אני ועמך (למעלה פ' יז) וזהו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל כל זמן שהם שומרי התורה, ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה, כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה, הנה יבא רעה לישראל, והיודעים חכמת המזלות יודו כן והנה היתה במערכת השמים במחברת שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות, ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו הושיעם השם, וכאשר יקרה לכלל כן יקרה ליחיד על כן שומר תורה אשרהו (משלי כט יח):
פסוק כא:והנה ידעתיך בשם (למעלה פ' יב) כמו, יודע ד' דרך צדיקים (תה' א ו):
פסוק כא:והנה הראני נא (למעלה פ' יח) אינו במראית העין:
פסוק כא:והנה על פניך (פ' יט) על פניך הפנימים, והם פני הלב:
פסוק כא:וטעם כל טובי (שם) שאינו כמו הכל, ולא בכל ולא עם הכל:
פסוק כא:וטעם וחנותי את אשר אחון, על משה, כי אעביר כל טובי על פניך, ולפני עברי ארחמך, וזה שאסוך כפי עליך, והנה זהו הפירוש והכף כדמות סתר כמסתיר עצם השמש בכפו שלא תפרד נשמתו מעל גוויתו:
פסוק כא:והנה וראית את אחורי, מפאת שהוא הכל, וכבודו מלא הכל ומאתו הכל וכל תמונתם כל, וזהו ותמונת ד' יביט (במד' יב ח):
פסוק כב:ושכותי. בשי"ן או בסמ"ך שוה הטעם, ומפרשים אמרו כי כפי. עב, כמו על כפים כסה אור (איוב לו לב) הן על כפים חקותיך (ישעי' מט טז), ואינו רק כמשמעו:
פסוק כג:ופני לא יראו. הם הנראים ולא כן ולא יראו פני ריקם (למטה לד כ) כי הזכרים הם הנראים:
