פסוק ד:וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו. יֵשׁ מַקְשִׁים, אַחַר שֶׁמֵּעַצְמָם לֹא שָׁתוּ עֶדְיָם עֲלֵיהֶם, מַהוּ זֶה שֶׁחָזַר וְאָמַר וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ? וְנִרְאֶה לִי שֶׁהָיוּ כָּאן שְׁנֵי מִינֵי עֲדִי: הָאֶחָד הוּא סְתָם עֲדִי, חָח וָנֶזֶם וַחֲלִי שֶׁהָיוּ מִתְקַשְּׁטִים בָּהֶם. הַשֵּׁנִי הוּא אוֹתָן הַכְּתָרִים שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּחֹרֵב עַל אָמְרָם נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, וַהֲרֵי הֵם כִּמְנֻדִּים לַשָּׁמַיִם, עַל כֵּן וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ. מִדְּקָאָמַר אִישׁ עֶדְיוֹ וְלֹא אָמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר כָּךְ וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בַּעֲדִי הַמְיוּחָד לְכָל אִישׁ וְאִישׁ לְפִי עָשְׁרוֹ, הֶעָשִׁיר יַרְבֶּה וְהַדַּל יַמְעִיט. וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה בַּעֲבוּר הַחֵטְא הַנִּמְשָׁךְ מִן הָעֲדִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב וְגוֹ׳. אֲבָל אוֹתָן שְׁנֵי כְּתָרִים שֶׁקִּבְּלוּ בְּחֹרֵב לֹא פָּרְקוּ, כִּי הָיָה נִרְאֶה לָהֶם כִּפְרִיקַת עוֹל הַתּוֹרָה, כְּאִלּוּ אָמְרוּ אֵין לָנוּ חֵלֶק בַּתּוֹרָה וּבְכִתְרָהּ. עַל כֵּן נֶאֱמַר לָהֶם שֵׁנִית וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, אֲפִלּוּ אוֹתָן שְׁנֵי כְּתָרִים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב, אוֹתוֹ עֲדִי הַנִּתָּן לָהֶם בְּהַר חוֹרֵב. וְאָמַר כָּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמַר אִישׁ עֶדְיוֹ, לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ שָׁוִים בּוֹ כֶּעָשִׁיר כַּהֵלֶךְ.
פסוק ד:וּמַהֲרִי״א פֵּרֵשׁ, שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מִינֵי עֲדִי, וְהָיוּ קְצָתָם עֲלֵיהֶם וּקְצָתָם לֹא הָיוּ עֲלֵיהֶם. וּמִתְּחִלָּה לֹא שָׁתוּ עֲלֵיהֶם עֲדָיִים שֶׁלֹּא הָיוּ עֲדַיִן עֲלֵיהֶם, אֲבָל אוֹתָן שֶׁהָיוּ עֲלֵיהֶם כְּבָר לֹא הוֹרִידוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ״ – אֲפִלּוּ זֶהוּ שֶׁכְּבָר עָלֶיךָ. וְגַם לְפֵרוּשֵׁנוּ מְיֻשָּׁב לָמָּה הִזְכִּיר לְשׁוֹן הוֹרָדָה בְּפַעַם הַשֵּׁנִי וְלֹא בָּרִאשׁוֹן, לְפִי שֶׁהָעֲדִי שֶׁל הַר חוֹרֵב הָיָה תָּמִיד עֲלֵיהֶם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּסְתָם עֲדִי.
פסוק יב:רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְגוֹ׳. זוֹ פָּרָשָׁה חֲמוּרָה שֶׁבַּתּוֹרָה, אֲשֶׁר בָּהּ יָצְאוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ בֵּאוּר מַסְפִּיק מַה זֶּה הָיָה מְבֻקָּשׁוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, מִלְּבַד כַּמָּה סְפֵקוֹת הַנּוֹפְלִים בִּלְשׁוֹן הַוִּכּוּחַ שֶׁהָיָה לְמֹשֶׁה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵין אֲנִי גּוֹזֵר וְאוֹמֵר שֶׁדַּעְתִּי הַנְּכוֹנָה מִכֻּלָּם, חָלִילָה, אֶלָּא אוֹמֵר אֲנִי: מֵאַחַר שֶׁאֵין הַמְפָרְשִׁים עַל דֶּרֶךְ אֶחָד וְכָל אֶחָד סוֹתֵר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ וּמַרְבֶּה עָלָיו חֲבִילוֹת הַשָּׂגוֹת, מִכָּל מָקוֹם הָעִנְיָנִים שֶׁהִנִּיחוּ אֲמִתִּיִּים מִצַּד עַצְמָם, אַף אִם אֵינָן שׁוֹמְרִים תְּמוּנַת הַלָּשׁוֹן, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי וְאוֹמַר: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְמַעְלָה עִנְיָן כָּפוּל, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְאָמַר ״לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם״, וּמִלְּבַד הַכֶּפֶל יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים בַּלָּשׁוֹן: הֵן מִלְּשׁוֹן ״נְחֵה״ לְ״עֲלֵה״, הֵן אָמְרוֹ ״אַתָּה וְהָעָם״, הֵן מַה שֶּׁהוֹסִיף בַּשֵּׁנִי לוֹמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה שִׁנּוּי לָשׁוֹן. וּבְעִנְיַן שְׁלִיחוּת הַמַּלְאָךְ אָמַר תְּחִלָּה ״הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ״.
פסוק יב:מֵהֶכְרֵחַ כָּל הַדִּקְדּוּקִים הַלָּלוּ קָרוֹב לִשְׁמֹעַ, כִּי בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הָיָה הָעֵרֶב רַב מְקוֹר אֶל הַחֵטְא, וְיִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם. וּמֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ עָשָׂה שְׁתֵּי חֲלֻקּוֹת, וְהִתְפַּלֵּל תְּחִלָּה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיְתָה אַשְׁמָתָם כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד הָעֵרֶב רַב, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת הָעֵגֶל. וּלְעֻמַּת זֶה כְּשֶׁנֶּעְתַּר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נֶעְתַּר תְּחִלָּה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי הַשְׁחִיתָם, וַעֲלֵיהֶם אָמַר וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם, כִּי לְשׁוֹן ״נְחֵה״ מוֹרָה שֶׁיַּנְחֵם בְּנַחַת וְשׁוּבָה, וּקְרָאָם הָעָם דֶּרֶךְ קְנָס לְפִי שֶׁנִּתְפַּתּוּ אֶל הָעֵרֶב רַב. וְאָמַר אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ, כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ בְּמֹשֶׁה וְאָמַר וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וְהַיְינוּ לִתֵּן הָאָרֶץ לְזַרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כְּאִלּוּ דִּבֵּר לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ לוֹ לְמֹשֶׁה. וְעַכְשָׁיו חָזַר וְאָמַר כִּי אוֹתוֹ יִעוּד שֶׁדִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ הִנְנִי מַחֲזִירוֹ לְיִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. וּלְפִי שֶׁכָּל מַלְאֲכֵי רַחֲמִים שֶׁל מַעְלָה כְּבָר הֵמָּה מוּכָנִים מִימוֹת הָאָבוֹת לִשְׁמֹר בַּדֶּרֶךְ אֶת זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל כֵּן אָמַר הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ, אֵין צֹרֶךְ לִשְׁלֹחַ מַלְאָךְ אַחֵר כִּי כְּבָר יֵשׁ מַלְאָךְ מוּכָן לְכָךְ. וְעַל יִשְׂרָאֵל אָמַר וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳, לְהִפָּרַע מֵהֶם מְעַט מְעַט.
פסוק יב:אֲבָל עַל הָעֵרֶב רַב אָמַר, ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל״, כִּי כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יָדַע וְלֹא הִתְבּוֹנֵן בְּתַחְבּוּלוֹת הָעֵרֶב רַב, וְ״יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ״ – אֵלּוּ הָעֵרֶב רַב, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (עיין ויק״ר כז ח). וְאַחַר כָּךְ נִחַם ה׳ עַל הָרָעָה גַּם עַל הָעֵרֶב רַב, וְאָמַר ״לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״. כִּי יָדוּעַ שֶׁמֹּשֶׁה לֹא נִמְלַךְ בַּגְּבוּרָה, וּמֵעַצְמוֹ הֶעֱלָם מֹשֶׁה, וְלֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן נְחֵה הַמּוֹרָה עַל הֲנָחָה וְשׁוּבָה, אֶלָּא ״עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אַתָּה עֲלֵה וְהַעַל גַּם אוֹתָם בְּעַל כׇּרְחָם, יַעַן כִּי הֵמָּה בּוֹחֲרִים תָּמִיד לָשׁוּב לִמְקוֹרָם מִצְרַיְמָה. וְאָמַר ״אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם״ וְגוֹ׳, לֹא אָמַר סְתָם לַאֲבוֹתָם, כִּי הָעֵרֶב רַב לֹא מִזַּרְעָם הֵמָּה. וּמַה שֶּׁאָמַר ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי״ וְגוֹ׳, לוֹמַר לְךָ: אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה, וְהֵמָּה לֹא מִזַּרְעָם, וְאִם כֵּן אֵין אֲנִי חַיָּב לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ מִצַּד הַשְּׁבוּעָה וּבְרִית אָבוֹת, מִכׇּל מָקוֹם אֲבִיאֵם שָׁמָּה לִכְבוֹדְךָ, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה קִבַּלְתָּ אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ״ וְגוֹ׳. ״וְשָׁלַחְתִּי מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ״, כִּי אֵין לָהֶם מַלְאָכִים מוּכָנִים מִימֵי אֲבוֹתָם, עַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם מַלְאָךְ שֶׁיִּשְׁמְרֵם בַּדֶּרֶךְ, אוֹ מַלְאָךְ אַחֵר, אוֹ לְצַוּוֹת עֲלֵיהֶם לָזֶה הַמַּלְאָךְ הַהוֹלֵךְ בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל. וּמַה שֶּׁאָמַר ״כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ״ וְגוֹ׳, הַיְינוּ בַּעֲבוּר הָעֵרֶב רַב, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא, עַל כֵּן אֵין אֲנִי רוֹצֶה לֵילֵךְ בְּקִרְבָּם. וּבַהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְּרָבָא (בבא קמא צב.), כִּי הֵמָּה סִבָּה שֶׁלֹּא אֵלֵךְ בְּעַצְמִי גַּם עִמְּךָ וְעִם יִשְׂרָאֵל.
פסוק יב:וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה׳ רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה. עַל הָעֵרֶב רַב, לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׂרָאֵל (שמות ג יז) ״וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם״. אֶלָּא תָּלִיתָ הָהַעֲלָאָה בִּי לוֹמַר, כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלִיתָ אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִדַּעְתְּךָ, כָּךְ תַּעֲלֶה אוֹתָם מִזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ״ וְגוֹ׳, לוֹמַר, כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלִיתָם מִמִּצְרַיִם כָּךְ תַּעֲלֵם מִזֶּה. וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי. דָּבָר זֶה שֶׁתִּשְׁלַח עִמִּי שְׁלוּחֲךָ לֹא הוֹדַעְתַּנִי, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתָּ ״וְשָׁלַחְתִּי מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ״, בָּזֶה לֹא נִבְדְּלוּ עֲדַיִן מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת, כִּי כָל אֻמָּה יֵשׁ לָהּ שַׂר וּמַלְאָךְ לְמַעְלָה. וְהָיָה לְךָ לָחוּס עַל כְּבוֹדִי, מֵאַחַר שֶׁיָּצְאוּ עַל פִּי מִמִּצְרַיִם וְנִתְדַּבְּקוּ בְּךָ, הָיָה לְךָ לְהַבְדִּילָם מִכָּל הָעַמִּים וְלֵילֵךְ בְּקִרְבָּם. וְאַף אִם תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ טַעַם לַדָּבָר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ ״כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ״ וְגוֹ׳, מִכָּל מָקוֹם הָיָה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי שֶׁשְּׁלוּחֲךָ יֵלֵךְ עִמִּי לְכָל הַפָּחוֹת, כִּי גַם אֲנִי צָרִיךְ סַעַד וְעֵזֶר אֱלֹהִי לְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. וְזֶה הַמַּלְאָךְ הַשָּׁלוּחַ לִפְנֵיהֶם אֵינוֹ אֶלָּא לְגָרֵשׁ שֶׁבַע אוּמּוֹת, וְהָעִקָּר חָסֵר מִן הַסֵּפֶר, כִּי עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לַמּוֹדָעִי לָדַעַת דֶּרֶךְ ה׳ עַל פִּי הַתּוֹרָה.
פסוק יב:וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר זֶה עַל שֶׁנֶּאֱמַר ״וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם״ (שמות ו ג) מַשְׁמָע אֲבָל לְךָ נוֹדַעְתִּי בִּשְׁמִי ה׳, וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ יֹאמַר עַל שֵׁם שֶׁל אֶהְיֶה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג יב) ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, שֵׁם שֶׁל אֶהְיֶה יִהְיֶה עִמְּךָ תָּמִיד, וְלָזֶה אֲנִי צָרִיךְ עַכְשָׁיו כִּי מִתְּחִלָּה אָמַרְתָּ ״יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם״ שֶׁהַשֵּׁם עַצְמוֹ יִהְיֶה עִמִּי, וְעַכְשָׁיו חָזַרְתָּ מִיִּעוּד זֶה, וְלֹא זוֹ שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ אֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמִּי כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ״, אֶלָּא אֲפִלּוּ שְׁלוּחֲךָ אֵינוֹ עִמִּי כִּי אִם לְפָנַי, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי, וְזֶה רָחוֹק מְאֹד מִן יִעוּד ״יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם״. וְעַל זֶה לֹא שָׁאַל מֹשֶׁה עֲדַיִן מְאוּמָה, רַק אָמַר כְּמַתְמִיהַּ שֶׁלֹּא הוֹדַעְתַּנִי שֶׁתִּשְׁלַח עִמִּי, וְאַחַר כָּךְ הִצִּיעַ הַצָּעָה אֶל בַּקָּשָׁתוֹ וְאָמַר ״וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי״ וְאִם כְּבָר הָיָה לִי לְבַקֵּשׁ עַל אֵיזוֹ דָּבָר שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי מִצַּד מְצִיאַת הַחֵן מִכָּל מָקוֹם לֹא בִּקַּשְׁתִּי מְאוּמָה כִּי לֹא הָיְתָה הַשָּׁעָה כָּל כָּךְ צְרִיכָה, לָזֶה אָמַר וְעַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ דָּבָר וְהוּא, ״אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ״, וְאֵין דַּי בָּזֶה שֶׁתּוֹדִיעֵנִי וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אָבִין אֶלָּא ״וְאֵדָעֲךָ״, תֵּן לִי לֵב לְהָבִין כְּדֵי שֶׁאֵדַע דַּרְכְּךָ לְמַעַן אַרְוִיחַ בָּזֶה, וְהוּא שֶׁאֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ נוֹסָף עַל חֵן הָרִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁעַל יְדֵי יְדִיעַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת יִדָּבֵק הַמֻּשְׂכָּל בַּמַּשְׂכִּיל וְהָיוּ לַאֲחָדִים יִהְיֶה פִּיו כְּפִיךָ וְאַרְוִיחַ בָּזֶה שֶׁמִּמֶּנִּי יִתְפַּשֵּׂט הַחֵן גַּם לְזוּלָתוֹ מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מִקַּדְמַת דְּנָא שֶׁלֹּא נִתְפַּשֵּׁט הַחֵן כִּי אִם מִמְּךָ אֵלַי, וּבְעֵת שֶׁתּוֹדִיעֵנִי דְּרָכֶיךָ וְתַשְׂכִּילֵנִי יִתְדַּבֵּק הַמֻּשְׂכָּל בַּמַּשְׂכִּיל וְיִתּוֹסֵף לִי מְצִיאַת הַחֵן וְיִתְפַּשֵּׁט מִמֶּנִּי גַּם אֶל כָּל הַנִּדְבָּקִים אֵלַי, וְהוּא הָעֵרֶב רַב, וְעַל יְדֵי זֶה יִקָּרְאוּ עַמְּךָ וְלֹא עַמִּי לְבַד. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה״, וְאַל תֹּאמַר לִי עוֹד ״אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ״ וְגוֹ׳.
פסוק יד:וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ. בְּמִלַּת ״פָּנַי״ נֶחְלְקוּ הַמְפָרְשִׁים אִם הוּא פָּנִים שֶׁל כַּעַס אוֹ פָּנִים שֶׁל רַחֲמִים, וְ״יֵלֵכוּ״ מַשְׁמַע לְהַבָּא, וּמֹשֶׁה אָמַר ״אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים״ בְּהוֹוֶה, לְאַלְתַּר, ״אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה״, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּלֵךְ הַכַּעַס מֵהֶם תֵּכֶף, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיֵּלֵךְ עִמָּהֶם תֵּכֶף פְּנֵי רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ הֵשִׁיב לוֹ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד: עַל מַה שֶּׁהָיָה מַתְמִיהַּ עַל שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ שֶׁיִּשְׁלַח עִמּוֹ שְׁלוּחוֹ לְסַעֲדוֹ, עַל זֶה אָמַר פָּנַי יֵלֵכוּ כְּמוֹ ״וּפָנֶיךָ הוֹלְכִים בַּקְרָב״ (שמואל ב יז יא), לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדִבֶּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים״, וּמֵאוֹתָן פָּנִים יֵלֵךְ אוֹר פָּנָיו יִתְבָּרַךְ עַל פְּנֵי מֹשֶׁה, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲשֶׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲנָחָה כְּאִלּוּ הָיָה הַשֵּׁם הוֹלֵךְ עִמּוֹ מַמָּשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְׁפָּעָה זוֹ לִפְרָקִים, מִכָּל מָקוֹם תַּסְפִּיק לְמֹשֶׁה לְשֶׁיּוּכַל לְהַעֲלוֹת אֶת הָעָם וּלְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ ה׳, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַהֲנִחֹתִי לָךְ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: זֶה פָּשׁוּט וְאֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ עַל זֶה, כִּי אִם אֵין אוֹר פָּנֶיךָ הוֹלְכִים וַדַּאי אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה, וּבְלֹא מְצִיאַת חֵן דָּבָר זֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת, כִּי אֵין לָנוּ עֲלִיָּה כְּלָל זוּלַת זֶה. וְאִם כֵּן הַדְרָא בַּקָּשָׁתִי לְדוּכְתַּהּ: מַה תַּעֲשֶׂה לִי בַּעֲבוּר מְצִיאַת הַחֵן? וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵיפֹה כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ״, שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט הַחֵן מִמֶּנִּי גַּם אֶל עַמֶּךָ, ״הֲלֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ״ מַמָּשׁ בְּכָל עֵת, שֶׁתִּדְבַּק בִּי עַל יְדֵי שֶׁתּוֹדִיעֵנִי דַּרְכֶּךָ, וּבָזֶה לְבַד ״נִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם״ וְגוֹ׳.
פסוק יז:וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה. אַף עַל פִּי שֶׁכִּמְעַט הָיִיתָ מִתְיָאֵשׁ מִן יְעוּד ״יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם״, מִכָּל מָקוֹם אֲנִי חוֹזֵר מִן הַכַּעַס וּמַבְטִיחֲךָ גַּם הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, ״וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם״ בִּזְכוּת מְצִיאַת הַחֵן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִּקַּשְׁתָּ מִצַּד מְצִיאַת הַחֵן כִּי אִם ״הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ״, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁיָּצָא מִפִּיךָ דְּבַר ״יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם״, אֶעֱשֶׂה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בַּעֲבוּר מְצִיאַת הַחֵן, וְאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם כְּבָרִאשׁוֹנָה.
פסוק יח:וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ. רז״ל אָמְרוּ (ילקוט שמעוני לג שצה) שֶׁבִּקֵּשׁ לִרְאוֹת מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּקְרָא כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לה) ״כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ״. ״וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ״, הֵן שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה הֵן רַב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת כֻּלּוֹ אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה הַמְכֻנֶּה בַּ״אֲחוֹרַי״ כְּדָבָר טָפֵל שֶׁהוּא מַשְׁלִיךְ אַחֲרָיו, אֲבָל ״פָּנַי״ דְּהַיְנוּ שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים רוֹאִין פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, בְּעוֹד הֱיוֹת הָאָדָם מְסֻבָּךְ בַּחוֹמֶר לֹא יוּכַל לִרְאוֹת זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה סד ג) ״עַיִן לֹא רָאָתָה״ וְגוֹ׳, וְעַל זֶה אָמַר ״לֹא תוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנָי״, כִּי הַפָּנִים עַצְמָם הֵם שְׂכַר הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּהֱנִין מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה שֶׁאָמַר ״וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) הֶרְאָה לוֹ קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, כִּי מָצִינוּ שֵׁם שֶׁל שַׁדַּי חָקוּק בַּתְּפִלִּין, דְּהַיְנוּ שִׁי״ן יוֹ״ד מִלְּפָנָיו, יוֹ״ד בְּשֶׁל יָד וְשִׁי״ן בְּשֶׁל רֹאשׁ, וְהַיְנוּ יֵשׁ, רֶמֶז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנִּמְצָא בוֹ יְשׁוּת וּמַמָּשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ח כא) ״לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ״ וְגוֹ׳. וּבְאַחֲרָיו הַדָּלֶ״ת בְּקֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין, רֶמֶז לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּא מִן אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כח יד) ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה״ וְגוֹ׳. וְכֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה (דברים ג כז) ״עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וָקֵדְמָה״ וְגוֹ׳, רָמַז לוֹ שֶׁלֹּא תוּכַל לִרְאוֹת כִּי אִם יָת דְּבָתְרָי. וְכֵן נֶאֱמַר (דברים לד א) ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים לא ב) עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, לִתְחִיַּת הַמֵּתִים, אֲבָל לֹא עַד בִּכְלָל, כִּי הַשָּׂכָר שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים לֹא הֶרְאָה לוֹ ה׳, כִּי לֹא יוּכַל לִרְאוֹתוֹ וּלְהָבִין מַהוּתוֹ כְּלָל. לְכָךְ נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״אֶת״ בַּאֲחוֹרָיו וְלֹא בְּפָנָיו, וּכְתַרְגּוּמוֹ ״יָת דְּבָתְרָי״ הַיְנוּ הַטָּפֵל אֵלָיו וְהוּא חוּץ מִמֶּנּוּ, אֲבָל בְּ״פָנַי״ לֹא נֶאֱמַר ״אֶת״, כִּי הַשָּׂכָר אֵינוֹ טָפֵל אֶל פָּנָיו יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא אוֹר פָּנָיו הוּא עַצְמוֹ הַשָּׂכָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ י) ״הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו״.
פסוק יח:וְזֶהוּ סוֹד עַיִ״ן דָּלֶ״ת גְּדוֹלָה בְּפָסוּק ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, לוֹמַר שֶׁעֵין הָאָדָם לֹא יוּכַל לִרְאוֹת כִּי אִם אַרְבַּע דְּהַיְנוּ שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה. וְקָרוֹב לָזֶה פֵּרַשְׁנוּ בְּחִבּוּרֵנוּ עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם עַל מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי: הָאי דִּמְחַדַּדְנָא מֵחַבְרַי שֶׁרָאִיתִי אֶת רַבִּי מֵאִיר מֵאֲחוֹרָיו, וְאִלּוּ רְאִיתִיו מִקַּמֵּיהּ הֲוֵינָא מְחַדַּדְנָא טְפֵי, (עירובין יג:) רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא הִשִּׂיג מִמֶּנּוּ כִּי אִם הַהַשָּׂגוֹת שֶׁהָיוּ טְפֵלִים אֶצְלוֹ, כְּדָבָר טָפֵל שֶׁהָאָדָם מַשְׁלִיךְ אַחֲרָיו, וְאִלּוּ הִשַּׂגְתִּי מֵאוֹר פָּנָיו דְּהַיְנוּ עִקְּרֵי הַשָּׂגוֹתָיו הַמְכֻנִּים בְּשֵׁם פָּנִים, וַדַּאי מְחַדַּדְנָא טְפֵי.
