פסוק א:וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה׳ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם. בְּמָהוּת חֵטְא זֶה רַבּוּ הַדֵּעוֹת. בַּיַּלְקוּט (שמיני תקנד) מַסִּיק בְּשֵׁם רַבִּי מָנִי עַל שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן, וְעַל יְדֵי שֶׁנִּכְנְסוּ בְּלֹא רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיוּ מְחֻסְּרֵי בְּגָדִים וְהַיְנוּ הַמְּעִיל, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בָּנִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ נָשִׁים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים וְאוֹמְרִים: מָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעֲוֹן הָעֵגֶל שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן גָּרְמָה לָהֶם, וְדָרְשׁוּ עַל זֶה פָּסוּק ״יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ״ (שמות כב ט). וְכָל הַדֵּעוֹת הַלָּלוּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קְצָת סֶמֶךְ מִפְּסוּקִים אֲחֵרִים, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי מִקְרָא זֶה מַכְחִישׁ כָּל הַדֵּעוֹת הָהֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה׳ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם חֵטְא אַחֵר כִּי אִם זֶה.
פסוק א:עַל כֵּן חָל עָלַי חוֹבַת בֵּאוּר לְהַמְלִיץ בְּעַד כָּל הַדֵּעוֹת הַלָּלוּ, וְלוֹמַר שֶׁכֻּלָּם מָצְאוּ לָהֶם סֶמֶךְ מִן פָּסוּק זֶה, לְפִי שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם, הֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא א ז): ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵשׁ״ וְגוֹ׳, שֶׁמִּצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט, וְאֵיךְ יֹאמַר ״אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אוֹתָם״. וְאֵין לוֹמַר כְּדִבְרֵי מַהֲרִי״א שֶׁהָיָה לָהֶם לִקַּח אֵשׁ הַקְּטֹרֶת מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה, שֶׁהֲרֵי צִוּוּי זֶה הָיָה אַחֲרֵי מוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן, וְשָׁם נֶאֱמַר (שם טז יב): ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״ וְגוֹ׳. עַל כֵּן רָאוּי לְפָרֵשׁ אֵשׁ זָרָה זוֹ עַל צַד הַזָּרוּת וְהָרֶמֶז עַל שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁנִּרְמְזוּ בְּאֵשׁ זָרָה.
פסוק א:כִּי דַּעַת הָאוֹמֵר שְׁתוּיֵי יַיִן נִכְנְסוּ, סוֹבֵר שֶׁאֵשׁ זָרָה זֶה מְדַבֵּר בְּיַיִן הַבּוֹעֵר בָּאָדָם כְּאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ה יא): ״מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם״, וְהוּא דְּלֵקָה מַמָּשׁ מִן הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף בְּקִרְבָּם הַיַּיִן. וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּרָשַׁת ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ״ עֲדַיִן לֹא נֶאֶמְרָה לָהֶם, מִכָּל מָקוֹם עַל דֶּרֶךְ ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ״ הָיָה לָהֶם לֵידַע מִסְּבָרָא כִּי אֵין לָבוֹא בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהוּא שִׁכּוֹר. וּרְאָיָה גְּדוֹלָה לְדֵעָה זוֹ מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (שמות כד יא): ״וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ״, מִכְּלָל שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לִשְׁלִיחַת יָד עַל מָה שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְזָנוּ עֵינֵיהֶם מִן הַשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס שֶׁל מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויק״ר כ י) שֶׁלֹּא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַרְבֵּב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה וְהִמְתִּין לָהֶם עַד יוֹם זֶה. וְקָשֶׁה מָה יוֹם מִיָּמִים, וְעוֹד שֶׁהֲרֵי גַּם יוֹם זֶה נִקְרָא ״שִׂמְחַת לִבּוֹ״, שֶׁכֵּן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כו:): ״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ זֶה מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ זֶה חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָיָה לוֹ לְהַמְתִּין עוֹד. אֶלָּא לְפִי שֶׁבְּיוֹם זֶה חָזְרוּ וְשָׁנוּ בְּאִוַּלְתָּם וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה׳ אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר בָּעֲרָה בְּקִרְבָּם מִצַּד הַיַּיִן, וּמִתּוֹךְ רוֹב שְׁתִיָּה בָּאוּ לִפְנֵי ה׳ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, עַל כֵּן לֹא רָצָה ה׳ לְהַמְתִּין לָהֶם עוֹד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם כְּהֶתֵּר, כִּי הָעוֹבֵר עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ הֻתְּרָה לוֹ (יומא פו:). וְעַל כֵּן נֶאֱמַר לְאַהֲרֹן אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בָּנָיו צִוּוּי ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ״ וְגוֹ׳ (טז ג) בְּיוֹם צוֹם כִּפּוּר, יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, כִּי אָז הוּא בָּא בְּהַכְנָעָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ לֹא מִתּוֹךְ לֵב גַּס, כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה (חבקוק ב ה).
פסוק א:וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ נָשִׁים, הָיָה אֵשׁ הַתַּאֲוָה בּוֹעֵר בָּהֶם, כִּי כָל מִי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי מָלֵא הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה מִן אֵשׁ זָרָה, וּבְרוֹתְחִין קִלְקְלוּ בְּרוֹתְחִין נִדּוֹנוּ (סנהדרין קח:). וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא נוּרָא בֵּי עַמְרָם כוּ׳ (קידושין פא) עַל חֶמְדַּת נָשִׁים הַבּוֹעֵר בְּקִרְבּוֹ כְּאֵשׁ בִּנְעֹרֶת.
פסוק א:וּלְמַאן דְּאָמַר שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים מְעִיל, יָדוּעַ שֶׁהַמְּעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע (ערכין טז), וְאֵלּוּ סִפְּרוּ לָשׁוֹן הָרָע עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְאָמְרוּ: מָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ וְכוּ׳, רָצוּ בָּזֶה שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת מַנְהִיגִים כִּי אִם מִצַּד זִקְנָתָם לֹא מִצַּד מַעֲלָתָם. וְכָל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מַקְרִיב אֵשׁ זָרָה, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כו יח): ״כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיּוֹרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת״, וְהַיְינוּ זִיקֵי דְּנוּר, כִּי יָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ, וְעַל כֵּן דִּינוֹ בָּאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכ ג-ד): ״מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה, חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים״. וְלָכֵן נִדּוֹנוּ גַּם הֵמָּה בָּאֵשׁ. וְאִלּוּ הָיוּ לְבוּשֵׁי מְעִיל הָיָה מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם עַל לָשׁוֹן הָרָע. וְיִכְלוֹל דִּמְיוֹן הָאֵשׁ מִדַּת גַּסּוּת הָרוּחַ, כִּי כָל גַּס רוּחַ רוֹצֶה לַעֲלוֹת לְמַעְלָה כְּטֶבַע הָאֵשׁ הָעוֹלָה לְמַעְלָה, וְעַל כֵּן דִּינוֹ בָּאֵשׁ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת צַו עַל אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה״, כָּל הַמִּתְגָּאֶה נִדּוֹן בָּאֵשׁ (ויק״ר ז ו). וּבְנֵי אַהֲרֹן הֵגִיסוּ לִבָּם בְּהַקְרָבָה זוֹ, וְהַיְינוּ אֵשׁ זָרָה. וְדָבָר זֶה יִכְלוֹל הַרְבֵּה דֵּעוֹת: הֵן דַּעַת הָאוֹמֵר שֶׁהָיוּ שְׁתוּיֵי יַיִן דְּהַיְינוּ מִתּוֹךְ לֵב גַּס, הֵן דַּעַת הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ נָשִׁים בַּעֲבוּר רוֹב גַּסּוּת רוּחָם בְּחָשְׁבָם כִּי אֵין עַל עָפָר מָשְׁלָם, הֵן דַּעַת הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא נָטְלוּ עֵצָה זֶה מִזֶּה בַּעֲבוּר רוֹב גַּסּוּת רוּחָם, הֵן דַּעַת הָאוֹמֵר שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן כִּי לְרוֹב גַּסּוּת לֹא נָטְלוּ רְשׁוּת מִמֹּשֶׁה, הֵן לְדַעַת הָאוֹמֵר וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג שְׂרָרָה כוּ׳.
פסוק א:וּמַאן דְּאָמַר שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בָּנִים, נִרְאֶה שֶׁסּוֹבֵר גַּם הוּא כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁנִּפְקַד עֲלֵיהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל. וּלְפִי שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּךְ הִיא הַמִּדָּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים (שמות לד ז), וְלִכְבוֹד אַהֲרֹן הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְגָבָה דִּילֵיהּ מִן בְּנֵי בָנִים, אַךְ לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בָּנִים נִפְקַד הֶעָוֹן עֲלֵיהֶם. וְאוּלַי שֶׁבִּשְׁעַת שִׂימַת אֵשׁ זָרָה הָיוּ מְהַרְהֲרִין בְּאֵשׁ הָעֵגֶל, כִּי הִשְׁלִיךְ שָׁם אַהֲרֹן הַזָּהָב וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, וְחָשְׁבוּ שֶׁעַל יְדֵי הָאֵשׁ זָרָה נַעֲשָׂה הַנֵּס הַהוּא, כָּךְ הִרְהֲרוּ בְּשִׂימַת אֵשׁ זֶה שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נֵס עַל יָדוֹ. וַה׳ יָדַע מַחְשְׁבוֹת לִבָּם כִּי אֵשׁ זָרָה הֵמָּה מַקְרִיבִים לְפָנָיו, עַל כֵּן דָּנָם בָּאֵשׁ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בָּעֵגֶל וַיִּשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ (שם לב כ).
פסוק א:וְדַעַת הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיוּ רְחוּצֵי יָדַיִם וְרַגְלַיִם, סוֹבֵר שֶׁהַיְינוּ אֵשׁ זָרָה, לְפִי שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מִן הַכִּיּוֹר הָיוּ חֻלִּין בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ, וְעַל כֵּן נִקְרָא הָאֵשׁ ״אֵשׁ זָרָה״, כִּי הַזָּרוּת הֵפֶךְ הַקְּדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב י): ״וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ״, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אִישׁ מַחְתָּתוֹ״, כְּאִלּוּ הָיְתָה מַחְתָּה שֶׁלּוֹ שֶׁאֵין בָּהּ צַד קְדֻשָּׁה, וְכָל זֶה מִצַּד שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. וְעַל שֶׁחָטְאוּ בַּמַּיִם עַל כֵּן נִדּוֹנוּ בָּאֵשׁ הַשּׁוֹלֵט בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַיִם מְצוּיִין לְכַבּוֹתוֹ.
פסוק ג:הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְהֵיכָן דִּבֵּר, ״וְנִקְדַּשׁ בִּכְבוֹדִי״ (שמות כט מג), אַל תִּקְרֵי בִּכְבוֹדִי אֶלָּא בִּמְכֻבָּדַי. וְאֵין צֹרֶךְ לָזֶה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן: ״וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״, אִם כֵּן פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב כָּךְ הוּא: ״וְנִקְדַּשׁ״, רָצָה לוֹמַר הַבַּיִת יִהְיֶה נִקְדָּשׁ בְּדָבָר שֶׁהוּא כְּבוֹדִי, שֶׁעַל יָדוֹ אֶכָּבֵד עַל פְּנֵי כָל הָעָם, וְאֵין זֶה כִּי אִם בִּקְרוֹבֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל הַקָּרֵב הַקָּרֵב בְּיוֹתֵר אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִמֶּנּוּ יִלְמְדוּ כָּל הַפְּחוּתִים מֵעֶרְכּוֹ קַל וָחֹמֶר, לוֹמַר, אִם אֵשׁ אָחֲזָה בַּלַּחִים מַה יַּעֲשׂוּ קוֹצִים יְבֵשִׁים כְּסוּחִים, וְאָז יִקְחוּ כֻלָּם מוּסָר. וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל פְּנֵי כָל הָעָם.
פסוק ג:וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אַהֲרֹן אָחִי, יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם וְהָיִיתִי סָבוּר אוֹ בִי אוֹ בְךָ, עַכְשָׁיו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ, וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵיפֹה שֶׁהֵם גְּדוֹלִים, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכָּךְ בֵּאוּר הָעִנְיָן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בִּשְׁנֵי קְצָווֹת: הַקָּצֶה הָאֶחָד הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר מִבְּזוּלָתָם, הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁמַּעֲנִישָׁם אֲפִלּוּ עַל שְׁגִיאָה קְטַנָּה, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ מֵהֶם קַל וָחֹמֶר הַנִּזְכָּר כָּל הַפְּחוּתִים מֵעֶרְכָּם, מַה שֶּׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר זֶה אִם הָיָה מַעֲנִישׁ אֵיזוֹ אָדָם בֵּינוֹנִי אוֹ אִם הָיָה מַעֲנִישׁוֹ עַל אֵיזוֹ עָוֹן גָּדוֹל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר ״וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״, מַשְׁמַע שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ נִזְהָרִים בִּכְבוֹדִי מֵאָז וָהָלְאָה, כִּי כֻלָּם יִקְחוּ מוּסָר בְּקַל וָחֹמֶר זֶה, וְאִם לֹא הָיוּ גְּדוֹלִים גַּם מִמֶּנִּי אָז לֹא יַגִּיעַ מוּסָר זֶה לְכֻלָּם, כִּי הַגְּדוֹלִים מֵעֶרְכָּם יֹאמְרוּ לֹא תַגִּיעַ בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה וְלֹא יֻקַּח מוּסָר זֶה כִּי אִם לַפְּחוּתִים מֵהֶם. וַאֲפִלּוּ לַשָּׁוִים לָהֶם בְּמַדְרֵגָה לֹא יַגִּיעַ, כִּי כָּל אֶחָד יִטְעֶה לוֹמַר אֲנִי גָּדוֹל מֵחֲבֵרִי, זוּלַת מִי שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בּוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל מִכֻּלָּם, מִמֶּנּוּ יֻקַּח מוּסָר לַכֹּל. וְזֶהוּ עִנְיַן קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי מֵאָז יְראוּ אֶת ה׳ קְדוֹשָׁיו, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, בְּמִי שֶׁהוּא קָרוֹב אֵלַי יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ בּוֹ אֶקָּדֵשׁ, כִּי עַל יָדוֹ ״עַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד״, יַגִּיעַ הַמּוּסָר לְכֻלָּם, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז א): ״בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ וַיָּמֻתוּ״, לְפִי שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֶל ה׳ יוֹתֵר מִזּוּלָתָם, עַל כֵּן ״וַיָּמֻתוּ״.
פסוק ג:וְזֶהוּ טַעַם ״וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה״, שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקו״ש תשלב) בִּקְצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה, וְכֶאֱמֹר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב״ק ס.): אֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם כִּי אִם בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים כוּ׳. וּבֵאוּר הַדָּבָר שֶׁלְּכָךְ מַתְחִיל בַּצַּדִּיקִים בַּעֲבוּר שֶׁיִּקְחוּ הָרְשָׁעִים מוּסָר, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ״ וְגוֹ׳, יִפְחֲדוּ וְיִדְאֲגוּ לְנַפְשָׁם שֶׁלֹּא יִקְרֶה לָהֶם כַּאֲשֶׁר קָרָה לְאֵלּוּ בִּרְאוֹתָם כִּי לֹא יִשָּׂא ה׳ פְּנֵי אִישׁ. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק ט:יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳. סָמַךְ צִוּוּי זֶה לְכָאן לְפִי שֶׁלֹּא נִבְרָא הַיַּיִן כִּי אִם לְנַחֵם בּוֹ הָאֲבֵלִים (עירובין סה), וְיַחְשֹׁב אַהֲרֹן שֶׁבְּאֶבְלוֹ לְפָחוֹת מֻתָּר לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן, עַל כֵּן הִזְהִירוֹ כָּאן שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶבְלוֹ אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹתוֹ דֶּרֶךְ שִׁכְרוּת. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ עַל ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ שֶׁקִּבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ, שֶׁנִּתְיַחֵד לוֹ לְבַדּוֹ דִּבּוּר זֶה. רָמַז כָּאן שֶׁנִּקְרָא שִׁכּוֹר כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עַל כֵּן נִתְיַחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר לְהוֹרוֹת לוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל כָּךְ שִׁכּוֹר עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא יִהְיֶה כָּל זְמַן מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לְהָשִׁיב. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר״, בְּמִלַּת ״לֵאמֹר״ חָתַם לוֹ כָּל הָעִנְיָן, לוֹמַר לְךָ שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן תָּמִיד לֵאמֹר וּלְהָשִׁיב לַמֶּלֶךְ בָּרוּךְ הוּא. וְכָל מִצְוָה זוֹ בָּאָה לוֹ בִּזְכוּת ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״.
פסוק ט:דָּבָר אַחֵר: רָמַז כָּאן לְמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם סה.): נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, לְפִיכָךְ נִתְיַחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר כְּמֶלֶךְ הַמְגַלֶּה לְעַבְדּוֹ אֵיזוֹ סוֹד וְלֹא רָצָה שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ אֲחֵרִים. וְרָמַז לוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל הָאָדָם לָבֹא בְּסוֹד ה׳ כִּי אִם בִּתְנַאי זֶה שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנִּכְנַס יַיִן יָצָא הַסּוֹד. עַל כֵּן נִתְיַחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר כִּמְגַלֶּה לוֹ לְבַד אֵיזוֹ סוֹד, וּמַזְהִירוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יַיִן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְגַלֶּה הַסּוֹד.
פסוק ט:דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁהַשְּׁתִיקָה יֵשׁ לְסַפֵּק בָּהּ, אִם הוּא שׁוֹתֵק וּמִצְטַעֵר וְקוֹרֵא תִּגָּר בְּלִבּוֹ עַל מִשְׁפְּטֵי ה׳, אוֹ אִם הוּא שׁוֹתֵק וְשָׂמֵחַ בְּלִבּוֹ כְּמִדַּת הַצַּדִּיקִים שֶׁשְּׂמֵחִין בַּיִּסּוּרִין. עַל כֵּן נִתְיַחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר כְּדֵי לְגַלּוֹת עַל טֹהַר מַחֲשַׁבְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ כִּי אִם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. וְדִבּוּר זֶה, הַיְינוּ שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ שִׂמְחַת לְבָבוֹ, בָּזֶה נוֹדַע לַכֹּל כִּי הָיָה שָׂמֵחַ בַּיִּסּוּרִין כְּמִדַּת הַצַּדִּיקִים.
פסוק ט:דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁדְּמִימָה זוֹ הִיא הוֹרָאָה שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּעֵל בְּכָל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁבַּגּוּפוֹת, וּבְוַדַּאי כֻּלּוֹ שִׂכְלִי כְּאֶחָד מִצְּבָא הַמָּרוֹם, כִּי מִצַּד הַשֵּׂכֶל אֵין הָאָדָם מִתְפַּעֵל מֵהֶם. עַל כֵּן דִּין הוּא לְהִתְיַחֵד אֵלָיו הַדִּבּוּר בְּלֹא אֶמְצָעִי, כִּי גַּם הוּא נַעֲשָׂה רוּחָנִי כְּמֹשֶׁה מִצַּד דְּמִימָה זוֹ.
פסוק ט:דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁאַזְהָרַת הַשְּׁתִיָּה יֵשׁ בָּהּ רֶמֶז אֶל הַשְּׁתִיקָה, כִּי כָּל שִׁכּוֹר מַרְבֶּה דְּבָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כג כט-ל): ״לְמִי שִׂיחַ וְגוֹ׳ לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (זכריה ט יז): ״וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת״, עַל כֵּן בִּזְכוּת ״וַיִּדֹּם אַהֲרֹן״ נִתְיַחֵד אֵלָיו דִּבּוּר זֶה, כִּי עַל יָדוֹ לֹא יַרְבֶּה בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה אוֹ מַזֶּקֶת, כִּי לָשׁוֹן הָרָע תְּלָתָא קָטֵיל (דב״ר ה י). לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְלֹא תָמֻתוּ״, מִלְּבַד מַה שֶּׁהַשִּׁכְרוּת מֵמִית בְּטֶבַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יד יב): ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת״, יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר סוֹפֵי תֵיבוֹת שֵׁכָר, כִּי עַל יְדֵי הַשֵּׁכָר הַכֹּל בְּעֵינָיו לְמִישׁוֹר, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה.): כָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּכוֹסוֹ, כָּל הָעֲרָיוֹת דּוֹמוֹת בְּעֵינָיו לְמִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג לא): ״יִתְהַלֵּךְ לְמֵישָׁרִים״. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת״, כִּי הָאַחֲרִית מִן יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר הוּא אוֹתִיּוֹת שֵׁכָר, וְהוּא דַּרְכֵי מָוֶת, כִּי הוּא מֵמִית הֵן בְּדֶרֶךְ עֹנֶשׁ הֵן בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.
פסוק ט:וְרָמַז בְּפָרָשָׁה זוֹ אֵימָתַי אָסוּר לִשְׁתּוֹתוֹ, הוּא שֶׁאָמַר ״בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד״, רֶמֶז שֶׁשִּׁכּוֹר אָסוּר לָבֹא אֶל הֵיכַל מֶלֶךְ יִתְבָּרַךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו. וְאֵימָתַי מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ? כְּשֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַקֹּדֶשׁ בִּכְנִיסָתוֹ וּבִיצִיאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קו) מִן פָּסוּק ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן כוּ׳. זֶה שֶׁאָמַר: ״וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל״ בִּכְנִיסָה וִיצִיאָה. וְאַף גַּם זֹאת לֹא יִשְׁתֶּה אוֹתוֹ דֶּרֶךְ שִׁכְרוּת עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲרָיוֹת הַטְּמֵאוֹת עָלָיו לְמִישׁוֹר, אֶלָּא יִשְׁתֶּה בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא לַטָּהוֹר, וּבְאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְהוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים, וְלֹא יִטְעֶה בְּהוֹרָאָתוֹ.
פסוק יט:הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְגוֹ׳. מֹשֶׁה קָרָא תִּגָּר עַל אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת, וְאַהֲרֹן הִתְנַצֵּל אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר: ״וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם״, וְנִרְאֶה לִי כְּדִבְרֵי מַהֲרִי״א שֶׁשָּׂעִיר זֶה שֶׁנִּשְׂרַף הַיְינוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת הָאָמוּר לְמַעְלָה, שֶׁהָיָה קָדְשֵׁי שָׁעָה, וּלְכָךְ לֹא רָצָה אַהֲרֹן לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁחָשַׁב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים, כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים אֵין לָהֶם חֵלֶק בְּאוֹתוֹ עֲבֵרָה, אֲבָל בְּשָׂעִיר זֶה שֶׁהָיָה כַּפָּרָה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁזָּבְחוּ שָׁם זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָסוּק ״קַח לְךָ עֵגֶל״, וְחֵטְא זֶה הָיָה אַהֲרֹן הַגּוֹרֵם, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ חֵלֶק בָּהּ, עַל כֵּן אֵין דִּין שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ אַהֲרֹן כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים, כִּי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ גַּם הוּא הָיָה מִן הַבְּעָלִים. וּמֵאַחַר שֶׁרָאוּ בְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁאֲבִיהֶם לֹא רָצָה לֶאֱכֹל, עַל כֵּן לֹא אָכְלוּ גַּם הֵמָּה מִמֶּנּוּ וּשְׂרָפוּהוּ.
פסוק יט:וְזֶה בֵּאוּר הָעִנְיָן, כִּי מֹשֶׁה קָצַף עַל אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר הַנּוֹתָרִים מִן הַמִּיתָה שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּשְׂרְפוּ עַל שֶׁהִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה, וְחָשַׁב מֹשֶׁה כִּי גַּם אֵלּוּ הִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁדִּין הַחַטָּאת לַאֲכִילָה וְהֵמָּה שְׂרָפוּהוּ וַדַּאי אֵשׁ זֶה שֶׁשְּׂרָפוּהוּ בּוֹ אֵשׁ זָרָה הוּא, עַל כֵּן קָצַף עֲלֵיהֶם וְאָמַר: הָיָה לָכֶם לִזְכֹּר מַה שֶּׁקָּרָה לַאֲחֵיכֶם, וְלָמָּה הוֹתַרְתֶּם, וְהָיָה לָכֶם לְאָכְלוֹ, כִּי ״אוֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה״, שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִים. ״וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ״ וְגוֹ׳, רָצָה לְהוֹכִיחַ בְּמוֹפֵת שֶׁחַטָּאת זֶה הָיָה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, דְּאִי לָאו כֵּן אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבְּיוֹם זֶה שֶׁהִקְרִיבוּ בָנַי חַטָּאתָם וְעוֹלָתָם שֶׁל צִבּוּר לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם תִּקְרֶאנָה אוֹתִי כָּאֵלֶּה, שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם יָמוּתוּ שְׁנֵי בָנַי, שֶׁאִם כְּבָר הָיוּ רְאוּיִין לִשְׁלִיחוּת יָד וְהִמְתִּין לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לְעָרֵב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, הָיָה לוֹ לְהַמְתִּין גַּם יוֹם זֶה שִׂמְחַת לִבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָצָה ה׳ שֶׁבְּיוֹם זֶה יִמָּחֶה עֲוֹן הָעֵגֶל מִכֹּל וָכֹל מִיִּשְׂרָאֵל וּמֵאַהֲרֹן בְּיוֹם אֶחָד, כִּי אַהֲרֹן יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ וְיִשְׂרָאֵל מִתְכַּפְּרִים בְּחַטָּאת וְעוֹלָה. וְזֶה מוֹפֵת שֶׁהַחַטָּאת בָּא עַל עֲוֹן הָעֵגֶל. וְאִם כֵּן אִם אָכַלְתִּי מֵחַטָּאת זֶה הַיּוֹם הֲיִיטַב בְּעֵינֵי ה׳, הֲלֹא גַּם אֲנִי מִן הַבְּעָלִים, וּמֵאַחַר שֶׁאֲנִי לֹא אָכַלְתִּי, גַּם בָּנַי לֹא רָצוּ לְאָכְלוֹ לִכְבוֹדִי. וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֵי מֹשֶׁה.
