פסוק ב:אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת וגו'. וטעם סמיכת נגעים לפרשה זאת הוא כמ"ש כי הנגעים באים ג"כ מארס נחש ולכך נאמר כי יהיה בעור בשרו להורות כי בא מחטא אדם הראשון כי גם בתינוק יתכן שבא הנגע מכת הלידה או הם שמשו נדות כי המשמש נדה הולד טמא ולכך נאמר מי יתן טהור מטמא לא אחד כי נס נעשה לאברהם כמ"ש האר"י ז"ל כי תרח שימש אשתו נדה ומ"מ אברהם יצא טהור וזהו מי יתן טהור מטמא לא אחד כי א"א נקרא אחד כמ"ש אחד היה אברהם הוא היה טהור ובא מדם נדה וכדי שלא תאמר שבא מחבלי לידה או מדם נדה ולכך כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו דאם הוא מלידה או מדם נדה היה לו לכתוב בבשרו:
פסוק ב:והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים וגו'. והנה ענין צרעת הוא כי רוח החיוני הוא משכן ומרכבה לרוח הקודש השורה בישראל וכאשר מסתלק רוח הקודש גם רוח החיוני במרכבה לא נמשך אחריו ומסתלק ולכך בא נגע בגוף כמו מת שנסתלק ממנו רוח חיוני ולכך מצורע חשוב כמת ומטמא כי במקום הזה נסתלק רוח החיוני וצרעת בהפך אתוון עצרת כי נעצר רה"ק ותרגום של מצורע סגירא כי סגר עליו מבוא רה"ק ולהיות כי רוה"ק עיקרו ע"י כהנים משרתי ה' בקרבנם ועבודתם ולכך כי תהיה צרעת והובא אל הכהן גם אמרו במדרש דצרעת בא לישראל מחטא העגל שנאמר כי פרוע העם ואם כן סד"א דאין להביאו לאהרן כי הוא היה גורם לזה לכך הזהירה התורה ההיפוך להביאו לכהן והנה עיקר נגעים באים על ע"ז ג"ע וש"ד והיינו לאו על גופי עבירות הללו כי על זה לא שייך עונש הזה רק בדומה לעבירות האלו וכמאמרם כאלו עובד כו"ם וכאלו בא על ערוה וכאלו שופך דמים והמתגאה כאלו עובד כו"ם וזהו שאת שמתנשא בדעתו ורמות רוחו ודומה לג"ע הוא התחברות והתדבקות בנשים וזהו ספחת שהוא ל' התדבקות כנאמר ספחני נא וגו'. ודומה לש"ד הוא המלבין פני חבירו ברבים דאזיל סומקא ואתי חיוורא וזהו בהרת לבינות והנה אם חטא אדם ולא נתישן הדבר אז תרופתו קל אבל אם נתיישן הדבר אצלו אז נעשה לו כהיתר וזהו אם שער לבן בנגע סי' שנתיישן הדבר וסימן לזקנה שערות לבינות זהו סימן טומאה גם יש שני ענינים בחוטא כי לפעמים בא החטא ע"י התחברות לרשעים אבל בעצמותו הוא טוב ולכך ינסה הכהן בהסגרו לבל יבוא שום אדם אצלו וכן להיפך לא זו שחוטא רק שמחטיא גם לאחרים וזה תרופתו קשה כאמרם כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולכך יסגירנו הכהן לבל יפשה הנגע לטמא ולהסית לאחרים כי אז א"א לו לטהר אבל בזה ישוב ורפא לו: