פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס57 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל57 פסוקים📜
רש"ירש״י47 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר4 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות5 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם7 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא51 פסוקים📜
חזקוניחזקוני48 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן10 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות5 פסוקים📜
רא"שרא"ש3 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר13 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר7 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג45 פסוקים📜
פרדס יוסףלא ידוע41 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע19 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע8 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי42 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו3 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל18 פסוקים📜
ספורנוספורנו12 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי22 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה6 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל1 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע6 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך53 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל40 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל27 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ24 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס49 פסוקים📜
תפארת יהונתןיהונתן אייבשיץ7 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר59 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו18 פסוקים📜
אדרת אליהואליהו בן שלומו זלמן מווילנה52 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין1 פסוקים📜
נחלת יעקביעקב בן יעקב משה מליסא1 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי2 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר6 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג15 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין35 פסוקים📜
פירושי רד"צ הופמןדוד צבי הופמן133 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין142 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין22 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל36 פסוקיםמאמרים על הפרק
אור החיים
חיים בן עטר
פסוק ב:
זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי יִטְהַר הַמְּצוֹרָע וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ וְגוֹ׳. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ תֵּיבַת ״זֹאת״ לְמַעֵט טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע בְּבָמָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶלָּא בְּבֵית עוֹלָמִים, וְתֵיבַת ״תִּהְיֶה״ לְרַבּוֹת שֶׁיִּטְהֲרוּ מְצוֹרָעִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וּכְמַעֲשֵׂה רַבִּי טַרְפוֹן (ירושלמי פסחים ב:ב; תורת כהנים פסוק ד) שֶׁהֶרְאָה מַקֵּל שֶׁטִּהֵר בּוֹ מְצוֹרָעִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וְתֵיבַת ״תּוֹרַת״ לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁחִלֵּק בְּטֻמְאַת מְצוֹרָע, שֶׁיֵּשׁ מֻחְלָט בִּרְאִיַּת כֹּהֵן פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְיֵשׁ בְּהֶסְגֵּר שָׁבוּעַ וְכַדּוֹמֶה, אַף עַל פִּי כֵן תּוֹרַת מְצוֹרָע אַחַת הִיא. וְתֵיבַת ״בְּיוֹם״ לוֹמַר שֶׁאֵין טַהֲרַת מְצוֹרָע אֶלָּא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה. וְאָמְרוּ יָכוֹל אַף לְקִיחַת צִפֳּרִים וְכוּ׳, תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֹאת״, עַד כָּאן.
פסוק ב:
הִנֵּה תֵּיבַת ״זֹאת״ דָּרַשׁ מִמֶּנָּה לְמַעֵט טַהֲרַת מְצוֹרָע בְּבָמָה, וְדָרַשׁ מִמֶּנָּה לְמַעֵט לְקִיחַת צִפֳּרִים בַּיּוֹם. הַטַּעַם, לְצַד שֶׁקָּדְמָה לְזִכְרוֹן הַטַּהֲרָה וְזִכְרוֹן ״בְּיוֹם״ מִעֵט בִּשְׁנֵיהֶם, שֶׁאִם לֹא הָיְתָה כַּוָּנַת ה׳ לְמַעֵט אֶלָּא בְּאַחַת מֵהֵנָּה הָיָה לוֹ לְהַסְמִיךְ הַמִּעוּט לְאֶחָד עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע זֹאת תִּהְיֶה בְּיוֹם״, וְאָז יִהְיֶה הַמִּעוּט עַל ״בְּיוֹם״ וְלֹא עַל תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע אִם צְרִיכָה בְּבֵית עוֹלָמִים. אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״בְּיוֹם טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרָתוֹ״, וְאָז הָיָה הַמִּעוּט עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְלֹא עַל בְּיוֹם, וְאֵין בְּסֵדֶר זֶה תּוֹסֶפֶת אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת.
פסוק ב:
וּבַמִּדְרָשׁ דָּרְשׁוּ (ויקרא רבה טז:ב) מִיִּתּוּר הַכָּתוּב ״זֹאת תִּהְיֶה״ – תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה רָמַז הַדָּבָר בְּמָקוֹם זֶה בִּזְמַן טַהֲרָה. וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁבָּא הַכָּתוּב לוֹמַר הֲבָאַת צִפֳּרִים, לָזֶה הִקְדִּים לָתֵת טַעַם, כִּי לְצַד שֶׁחֶטְאוֹ הוּא בִּשְׁבִיל לָשׁוֹן הָרַע, לָזֶה תִּהְיֶה תּוֹרָתוֹ זֹאת לְהָבִיא צִפֳּרִים הַמְּצַפְצְפִים דּוּגְמָתוֹ.
פסוק ב:
עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁהַצָּרַעַת כְּפִי הַטֶּבַע תְּכוּנָתוֹ תִּתְהַוֶּה מֵעִפּוּשׁ וְזִהוּם הַגּוּף וְתִגְבֹּרֶת הַמָּרָה אֲשֶׁר תִּתְגַּבֵּר בָּאָדָם וְעוֹשָׂה רוֹשֶׁם בִּבְשָׂרוֹ, וְדָבָר זֶה יְסוֹבְבֶנּוּ הָעִצָּבוֹן וְצָרַת הַלֵּב וְשִׁמְמוֹן הַשֵּׂכֶל, וְהָרְפוּאָה הַטִּבְעִית לָזֶה הִיא הַרְחָקוֹת הָעִצָּבוֹן וְעִנְיָנִים הַמַּרְחִיבִים לִבּוֹ שֶׁל אָדָם וּמְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ. וְהִנֵּה בְּבוֹא נֶגַע צָרַעַת עַל הָאָדָם יָכוֹל אָדָם לוֹמַר כִּי חֹלִי טִבְעִי הוּא אֲשֶׁר יִקְרֶה לְהָאָדָם, וּבֶאֱמוֹר לוֹ כִּי הוּא זֶה בִּשְׁבִיל לָשׁוֹן הָרַע לֹא יַאֲמִין וְלֹא יַצְדִּיק הַדְּבָרִים. לָזֶה נִתְחַכֵּם אֵל עֶלְיוֹן וְצִוָּה שֶׁיִּסָּגֵר הַמְּצוֹרָע, בָּדָד יֵשֵׁב וּבְגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה, וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵם כְּפִי הַטֶּבַע נֶגְדִּיִּים לִרְפוּאַת סִבַּת הַנֶּגַע, וְאַדְרַבָּה יוֹלִידוּ הַנֶּגַע מֵחָדָשׁ. וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם שֶׁהֲגַם שֶׁעָשָׂה דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם נֶגְדִּיִּים, אַף עַל פִּי כֵן עַל יְדֵי שֶׁהִרְהֵר תְּשׁוּבָה וְהִתְוַדָּה חַטָּאתוֹ כִּי בַּעֲוֹנוֹ אֲשֶׁר פָּשַׁט לְשׁוֹנוֹ גִּלָּה הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ, וְיָשׁוּב מֵחַטָּאתוֹ וִיטַהֵר לְשׁוֹנוֹ וְיִרְאֶה כִּי הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ, בָּזֶה יֵדַע וְיוֹכִיחַ הוֹכָחָה בְּרוּרָה שֶׁלֹּא בָּא לוֹ הַנֶּגַע אֶלָּא לְצַד שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְהוּא אָמְרוֹ זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת מוֹצִיא שֵׁם רַע, וְהַכָּרַת הַדָּבָר וְהוֹכָחָתוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, שֶׁהֲגַם שֶׁעָשָׂה דְּבָרִים נֶגְדִּיִּים לְחָלְיוֹ כַּנִּזְכָּר אַף עַל פִּי כֵן נִטְהַר, בָּזֶה יֵדַע כִּי תּוֹרַת לְשׁוֹנוֹ הָרַע הוּא זֶה וְלֹא מִקְרֶה הַטִּבְעִי כְּחוֹשְׁבֵי מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, וְיִשְׁמֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ. וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ, פֵּרוּשׁ, מִן הַצָּרוּעַ בָּאָה רְפוּאָתוֹ שֶׁשָּׁב וְרָפָא לוֹ.
פסוק ב:
וְהוּבָא וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר וְהוּבָא וְגוֹ׳, לְצַד שֶׁאָמַר ״בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ״ חָשׁ שֶׁיַּחְשׁוֹב אָדָם שֶׁהַכָּתוּב קְרָאוֹ טָהוֹר בְּמַה שֶׁהוּסַר נִגְעוֹ וְאֵין תְּנַאי בַּדָּבָר, לָזֶה אָמַר ״וְהוּבָא״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, חֲדָא וְעוֹד, ״טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל״ וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תורת כהנים) שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה. וְטַעַם אָמְרוֹ וְהוּבָא וְלֹא אָמַר וּבָא, אוּלַי שֶׁיְּחַיְּבוּהוּ בֵּית דִּין אוֹ תּוֹקְפוֹ כֹּהֵן לָבֹא, וּכְמוֹ כֵן מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״נֶגַע צָרַעַת וְגוֹ׳ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁיְּחַיְּבוּהוּ לָבֹא אִם נִתְעַצֵּל.
פסוק ד:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח וְגוֹ׳. רַזַ״ל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ: צִוּוּי בְּכֹהֵן וּלְקִיחָה בְּכָל אָדָם. וְדָרְשׁוּ בְּפָסוּק שֶׁאַחַר זֶה ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט״ – צִוּוּי בְּכֹהֵן וּשְׁחִיטָה בְּכָל אָדָם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי אוֹמֵר: אַף שְׁחִיטָה בְּכֹהֵן, עַד כָּאן. קָשֶׁה, לָמָּה לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלָּא בְּפָסוּק שֵׁנִי וְלֹא בָּרִאשׁוֹן? וְאִם לְצַד כִּי ״וְצִוָּה וְלָקַח״ אֵין דָּבָר לְהַלְבִּישׁ בַּצִּוּוּי לְבַד הַלְּקִיחָה, גַּם ״וְצִוָּה וְשָׁחַט״ אֵין יָדוּעַ מַה יֵשׁ בַּצִּוּוּי לְבַד הַשְּׁחִיטָה. וְאַדְרַבָּה, בְּצִוּוּי ״וְלָקַח״ יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר ״וְצִוָּה״ שֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו הַצִּפֳּרִים וְיִקָּחֵם הוּא מִיַּד הַמְּבִיאִים, וּשְׁתֵּי מִצְווֹת צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּכֹהֵן, מַה שֶׁאֵין כֵּן ״וְצִוָּה וְשָׁחַט״ – אִם נֹאמַר שֶׁהַכֹּהֵן הוּא שֶׁיִּשְׁחוֹט, בַּמֶּה נַלְבִּישׁ הַצִּוּוּי?
פסוק ד:
וְרָאִיתִי לְבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן שֶׁכָּתַב שֶׁהַמִּצְוָה הִיא שֶׁיְּצַו לְהָבִיא לְפָנָיו הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים, לִבְחוֹר מֵהֶם אַחַת הַמְּיֻחֶדֶת וְהַמְּבֹרֶרֶת. וְטַעַם שֶׁלֹּא חָלַק רַבִּי בְּפָסוּק רִאשׁוֹן הוּא לְצַד שֶׁלֹּא מָצָא בַּמֶּה יַלְבִּישׁ הַמִּצְוָה, עַד כָּאן. וְאֵין דְּבָרָיו נִרְאִים, כִּי מִצְוָה זוֹ שֶׁל הַבְּרֵרָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַד כֹּהֵן אֵינָהּ נִשְׁמַעַת מֵאָמְרוֹ ״וְצִוָּה״, וְאַדְרַבָּה יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לוֹמַר שֶׁיְּצַוֶּה לִבְרוֹר הָאַחַת, וְיִרְצֶה לוֹמַר הַכָּתוּב שֶׁמִּצְוַת הַבֵּרוּר עַל יְדֵי כֹּהֵן וְהַבֵּרוּר עַל יְדֵי הַזּוּלַת וְהַשְּׁחִיטָה בְּכֹהֵן, וְעַל כָּל פָּנִים יָכוֹל הוּא רַבִּי לְפָרֵשׁ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בְּפָסוּק שֵׁנִי.
פסוק ד:
וְהָיָה נִרְאֶה לְפָרֵשׁ, שֶׁטַּעַם שֶׁחָלַק רַבִּי וְסָבַר שֶׁהַשְּׁחִיטָה גַּם כֵּן בְּכֹהֵן – לֹא לְצַד מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב, אֶלָּא לְצַד מַה שֶׁהוּא הָעִנְיָן. כִּי צִוָּה ה׳ שֶׁתִּהְיֶה הַשְּׁחִיטָה אֶל כְּלִי חֶרֶס עַל מַיִם חַיִּים, וּשְׁחִיטָה זוֹ אֵינָהּ בְּחִינַת שְׁחִיטָה לְבַד, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ עִמָּהּ מַעֲשֶׂה אַחֵר שֶׁיִּשְׁחוֹט אֶל כְּלִי וְגוֹ׳, וְזֶה עִקַּר הֲכָנַת הַטַּהֲרָה, וְלָזֶה אָמַר שֶׁצָּרִיךְ עַל יְדֵי כֹּהֵן. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאֵין בִּלְקִיחַת הַצִּפֳּרִים מַעֲשֵׂה טַהֲרָה, וְהַתּוֹרָה מָסְרָה הַדָּבָר לַחֲכָמִים לְהַבְחִין בַּדְּבָרִים.
פסוק ד:
עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר, כִּי עַל כָּל פָּנִים פְּשַׁט הַכָּתוּב כְּשֶׁאָמַר ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח וְגוֹ׳״, כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ ״וְלָקַח״ הוּא עַל הַכֹּהֵן, כִּי אֵין צָרִיךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר הַכֹּהֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. מַה תֹּאמַר שֶׁיֹּאמַר ״וְצִוָּה וְלָקַח הַכֹּהֵן״, אָז הָיִינוּ אוֹמְרִים בְּעִיּוּן נָכוֹן שֶׁאֵין הַצִּוּוּי בַּכֹּהֵן לְפִי שֶׁאִחֵר זִכְרוֹנוֹ לְבַסּוֹף, מַה שֶׁאֵין כֵּן אָמְרוֹ ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן״ שֶׁהִזְכִּיר הַכֹּהֵן בַּתְּחִלָּה, כָּל מַה שֶׁיָּבֹא מֵהַמַּעֲשֶׂה אַחַר כָּךְ יְכַוֵּן לַמּוּזְכָּר קוֹדֶם. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב הָרִאשׁוֹן ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח״, פְּשַׁט הַכָּתוּב הוּא שֶׁהַכֹּהֵן יְצַוֶּה וְהוּא יִקַּח. אֶלָּא מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר כָּךְ ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט״, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע כִּי מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְלָקַח״ אֵינוֹ חוֹזֵר אֶל הַכֹּהֵן, שֶׁאִם בַּכֹּהֵן מְדַבֵּר הַכָּתוּב עַד עַתָּה, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן״ פַּעַם שְׁנִיָּה? הֲלֹא בַּכֹּהֵן מְדַבֵּר עַד עַתָּה, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״וְצִוָּה וְשָׁחַט״ וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבַּכֹּהֵן מְדַבֵּר, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאַפְסְקֵיהּ אַחֵר, וְאֵיזֶה הוּא? ״וְלָקַח״ הַקּוֹדֵם לָהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּכָל אָדָם. לָזֶה לְכוּלֵי עָלְמָא, בֵּין רַבִּי יְהוּדָה בֵּין רַבִּי, סוֹבְרִים בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח״ כָּל הָאָדָם, מַה שֶׁאֵין כֵּן פָּסוּק שֵׁנִי שֶׁאֵין לָנוּ הֶכְרֵחַ, סוֹבֵר רַבִּי כִּי מִקְרָא עוֹמֵד כִּפְשׁוּטוֹ ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט״ גַּם כֵּן הַכֹּהֵן הַסָּמוּךְ לוֹ.
פסוק ד:
וְרַבִּי יְהוּדָה סוֹבֵר ״יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ״, אַחַר שֶׁנִּתְגַּלָּה לָנוּ מִפָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁאֵין חוֹזֶרֶת תֵּיבַת ״וְלָקַח״ אֶל הַכֹּהֵן הַסָּמוּךְ, כְּמוֹ כֵן פָּסוּק שֵׁנִי יִתְפָּרֵשׁ בְּקוֹטֶב רִאשׁוֹן.
פסוק ד:
אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי שֶׁדָּרְשׁוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ בְּכֹהֵן וְכוּ׳, אֵין לִי אֶלָּא טַהֲרָתוֹ וְטֻמְאָתוֹ בְּכֹהֵן, מִנַּיִן שְׁחִיטַת צִפֳּרִים וְהַזָּאוֹת וְכוּ׳ וְתִגְלַחְתּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ בְּכֹהֵן. יָכוֹל אַף לְקִיחַת צִפֳּרִים וְשִׁלּוּחַ צִפֳּרִים וְכִבּוּס וְכוּ׳ בְּכֹהֵן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֹאת״, עַד כָּאן. הִנֵּה מִפְּשַׁט הַבָּרַיְתָא מַשְׁמַע כִּי אֵין צֹרֶךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹהֵן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה פְּרָטִים הָרְשׁוּמִים דַּוְקָא, וְאִם כֵּן אֵין צָרִיךְ שֶׁיְּצַוֶּה הַכֹּהֵן לֹא עַל הַלְּקִיחָה וְלֹא עַל הַשְּׁחִיטָה, וּמִשְּׁתֵּי הַבָּרַיְתוֹת מַשְׁמַע לְהֶדְיָא דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא, בֵּין לְרַבִּי יְהוּדָה בֵּין לְרַבִּי, צָרִיךְ שֶׁיְּצַוֶּה הַכֹּהֵן שְׁנֵי דְּבָרִים.
פסוק ד:
וְאוּלַי כִּי לֹא הִזְכִּיר הַתַּנָּא שְׁנֵי הַצִּוּוּיִים בַּבָּרַיְתָא עִם הַשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לְצַד שֶׁבִּדְרָשַׁת ״תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ אֵינָם נִכְלָלִים אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁהֵם בְּגוּף הַטַּהֲרָה, שֶׁהֲרֵי מִעֵט הַרְבֵּה מַעֲשִׂים מֵאָמְרוֹ ״זֹאת״, וְזוּלַת אָמְרוֹ ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן״ הָיוּ הַצִּוּוּיִים גַּם כֵּן מִתְמַעֲטִים. לָזֶה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא פְּרָטִים הַנִּדְרָשִׁים מֵאָמְרוֹ ״תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״, אֲבָל הַצִּוּוּיִים אֵין זֶה מְקוֹמָן, וְיִחֵד לָהֶם הַכָּתוּב הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ וְאָמַר ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן״ וְגוֹ׳, וְסָמַךְ הַתַּנָּא עַל מַה שֶׁעָתִיד לְפָרֵשׁ בְּפָרָשַׁת ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן״ צִוּוּי בְּכֹהֵן.
פסוק ד:
אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי לָרַמְבַּ״ם (הלכות טומאת צרעת פרק י״א הלכה ה׳) כָּתַב שֶׁאֵין צָרִיךְ בְּכֹהֵן אֶלָּא שְׁחִיטַת צִפֳּרִים וְהַזָּאָה וְתִגְלַחַת, וְלֹא הִזְכִּיר כְּלָל עִנְיַן צִוּוּיִים שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹהֵן, וְאַדְרַבָּה כָּלַל דָּבָר שָׁוֶה וְאָמַר וּשְׁאָר הַדְּבָרִים בֵּין בְּכֹהֵן וּבֵין בְּיִשְׂרָאֵל. וַהֲגַם שֶׁבַּתּוֹסֶפְתָּא בְּפֶרֶק ח׳ דִּנְגָעִים תַּנְיָא כְּדִבְרֵי רַמְבַּ״ם, שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּכֹהֵן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וּשְׁאָר הַדְּבָרִים בְּכָל אָדָם, וְשָׁם לֹא הִזְכִּיר עִנְיַן צִוּוּי בְּכֹהֵן, מִן הַסְּתָם לֹא נַעֲמִיד הַתּוֹסֶפְתָּא דְּלָא כְּמַאן, וְנֹאמַר גַּם כֵּן שֶׁהַתַּנָּא בֵּאֵר הַדְּבָרִים בְּמָקוֹם אַחֵר, וְגַם שֶׁמְּבֹאָר הוּא בַּתּוֹרָה שֶׁהַצִּוּוּי הוּא בְּכֹהֵן וְלֹא הֻצְרַךְ לְאָמְרוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן רַמְבַּ״ם שֶׁצָּרִיךְ הוּא לְבָאֵר הַדָּבָר, וְאֵינוֹ כָּל כָּךְ הַדָּבָר מְבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁנִּדְחוֹק לוֹמַר שֶׁגַּם רַמְבַּ״ם לֹא הֻצְרַךְ לְכָתְבוֹ, שֶׁהֲרֵי רוֹאִים אָנוּ שֶׁהַתַּנָּאִים הֻצְרְכוּ לִדְרֹשׁ הַדָּבָר מֵהַכָּתוּב.
פסוק ד:
וְאֵין לוֹמַר דְּסוֹבֵר רַמְבַּ״ם שֶׁפְּשַׁט הַתּוֹסֶפְתָּא שֶׁאָמְרָה ״וּשְׁאָר הַדְּבָרִים בְּכָל אָדָם״ מַשְׁמַע אֲפִלּוּ הַצִּוּוּיִים, וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי. אִם נֹאמַר כֵּן תִּקְשֶׁה עוֹד, כִּי דָּבָר פָּשׁוּט הוּא כִּי אֵין לָחוּשׁ לְתוֹסֶפְתָּא כָּזוֹ שֶׁאֵינָהּ לֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבִּי שֶׁהוּבְאוּ דִּבְרֵיהֶם בְּסִפְרָא דְּבֵי רַב הַמְּזֻקָּק.
פסוק ד:
וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁסּוֹבֵר רַמְבַּ״ם מִכֹּחַ בָּרַיְתָא רִאשׁוֹנָה דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, שֶׁהִזְכִּיר דְּבָרִים הַצְּרִיכִין כֹּהֵן בִּדְרָשַׁת פָּסוּק ״תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ שֶׁכָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים הֵם תּוֹרָה לְעִכּוּבָא. וּדְרָשַׁת ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן״ הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁהַכֹּהֵן הוּא יְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הַדְּבָרִים, וְהוּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים נַעֲשִׂים עַל פִּיו וּבְמַאֲמָרוֹ, עַל דֶּרֶךְ ״וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי״ (בראשית מא:מ), וְהוּא אָמְרוֹ הַצִּוּוּי בְּכֹהֵן לִגְזֹר עַל הַדָּבָר וַאֲחֵרִים יַעֲשׂוּ, וּמַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים מַגִּידִים כֵּן שֶׁאֵין זֶה לְעִכּוּב אֶלָּא לְכָבוֹד לְכֹהֵן. וְעוֹד קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמַה שִׁלּוּחַ הַצִּפֳּרִים וְכוּ׳ אָמַר הַכָּתוּב שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב, מִכָּל שֶׁכֵּן מִצְוַת לְקִיחָה וּמִצְוַת שְׁחִיטָה. וְרַבִּי שֶׁאָמַר גַּם הַשְּׁחִיטָה בְּכֹהֵן, לֹא מִכֹּחַ פָּסוּק ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט״, אֶלָּא מִכֹּחַ דְּרָשַׁת ״תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ שֶׁגַּם הַשְּׁחִיטָה הִיא דּוֹמָה לַהַזָּאָה וְתִגְלַחַת, וְהוּא תַּנָּא רִאשׁוֹן שֶׁכָּלַל הַשְּׁחִיטָה עִם הַתִּגְלַחַת וְהַזָּאָה.
פסוק ז:
וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר מִן הַצָּרַעַת אַחַר שֶׁבּוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁהַזָּאָה זוֹ אֵינָהּ מְטַהֶרֶת אוֹתוֹ בְּהֶחְלֵט, אֶלָּא כְּיוֹם שֶׁפָּסְקָה זָבָה מִדַּם זוֹבָהּ, וַעֲדַיִן צָרִיךְ הוּא לִסְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים כְּדִין טֻמְאַת זָב, וְתִמְצָא שֶׁכָּל יְמֵי סָפְרוֹ עֲדַיִן הוּא אַב הַטֻּמְאָה, לָזֶה אָמַר הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת פֵּרוּשׁ, מִגּוּף הַצָּרַעַת וְלֹא מִן טֻמְאַת הַצָּרַעַת, וְלָזֶה אָמַר לְבַסּוֹף ״וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְגוֹ׳ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבִּימֵי סָפְרוֹ הָיָה מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְהִנֵּה הוּא אַב הַטֻּמְאָה, וְלָזֶה הוֹדִיעֲךָ כִּי אֵינוֹ נִטְהָר אֶלָּא מִגּוּפוֹ שֶׁל צָרַעַת וְאַחַר שֶׁנִּטְהָר מֵהַצָּרַעַת צָרִיךְ לֵישֵׁב בְּטֻמְאָתוֹ שִׁבְעָה יָמִים.
פסוק ז:
וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ: לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ כֵּיוָן שֶׁבּוֹ מְדַבֵּר הַכָּתוּב? וְאָמְרוּ כִּי הֻצְרַךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ לְמַעֵט טְמֵא מֵת שֶׁלֹּא יִטְעוֹן שֶׁבַע פְּעָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִמְּצוֹרָע שֶׁאֵינוֹ טָעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה וְאַף עַל פִּי כֵן טָעוּן שֶׁבַע פְּעָמִים, טְמֵא מֵת שֶׁטָּעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה טָעוּן שֶׁבַע פְּעָמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ וְלֹא מִטּוּמְאַת מֵת. וְדָרְשׁוּ עוֹד בְּסוֹף אוֹתָהּ בָּרַיְתָא ״וְטִהֲרוֹ״ – מַה שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ כִּי בָּא לְמַעֵט הַמְּצוֹרָע מִטְּעִינַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיִיתִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִטְּמֵא מֵת שֶׁאֵינוֹ טָעוּן שִׁבְעָה וְאַף עַל כֵּן טָעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, מְצוֹרָע שֶׁטָּעוּן שִׁבְעָה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּהְיֶה טָעוּן שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ פֵּרוּשׁ, בָּזֶה יַסְפִּיק לְטַהֲרוֹ, עַד כָּאן.
פסוק ז:
וְקַשְׁיָא לִי: אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״מִן הַצָּרַעַת״ וְדָרַשְׁנוּ לְמַעֵט מִן טֻמְאַת מֵת, הִנֵּה לֹא יֻצְדַּק לְמַעֵט אֶלָּא לְצַד שֶׁהָיָה בָּא מִן הַדִּין, וְדִין זֶה אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁנֹּאמַר שֶׁהַמְּצוֹרָע אֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה שֶׁבָּזֶה יָבֹא קַל וָחוֹמֶר וּמַה מְצוֹרָע וְכוּ׳ כָּאָמוּר בְּדִבְרֵי הַבָּרַיְתָא. אִם כֵּן, מֵאָמְרוֹ ״מִן הַצָּרַעַת״ הֶחְזִיק הַכָּתוּב דַּעַת זוֹ וְחָתַם עָלֶיהָ כִּי הַמְּצוֹרָע אֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, וּמֵעַתָּה לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ לְמַעֲטוֹ מִשְּׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה? הֲרֵי כְּבָר נִתְחַיְּבָה מֵהַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה מֵאָמְרוֹ ״מִן הַצָּרַעַת״. אוֹ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ שֶׁאֵין צָרִיךְ הַמְּצוֹרָע שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרַעַת״, וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי טְמֵא מֵת אֵין צָרִיךְ שֶׁבַע פְּעָמִים מִמַּה שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְטִהֲרוֹ״ לִסְתֹּר הַקַּל וָחוֹמֶר הַבָּא מִטְּמֵא מֵת לְהַזָּאַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, וְאֵין קַל וָחוֹמֶר בָּא אֶלָּא אִם תֹּאמַר שֶׁאֵין בָּא בַּמְּלַמֵּד אֶלָּא אֶחָד, וְהָבֵן.
פסוק ז:
וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, כִּי לֶהֱיוֹת שֶׁרָאִינוּ שֶׁה׳ צִוָּה בְּטֻמְאַת מֵת הַזָּאַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה (במדבר יט:יח-יט) וְלֹא הִזְכִּיר כַּמָּה הַזָּאוֹת, וְהִזְכִּיר בְּטֻמְאַת צָרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְלֹא הִזְכִּיר שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, יֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר כִּי טַהֲרַת רִבּוּי הַהַזָּאוֹת הִיא טַהֲרָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מֵהַזָּאַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה, לְצַד הֱיוֹתָם שֶׁבַע פְּעָמִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַזָּאוֹת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה שֶׁאֵינָם אֶלָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים. וּכְפִי זֶה הִצְרִיךְ הַכָּתוּב תִּקּוּן לְטַהֲרַת מְצוֹרָע יוֹתֵר מִתִּקּוּן טַהֲרַת טֻמְאַת מֵת. וְיֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר טַהֲרַת מִסְפַּר הַיָּמִים הִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד יַסְפִּיק לְטַהֵר, וְאִם כֵּן מַה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁה׳ הִצְרִיךְ בִּטְמֵא מֵת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה הִיא הַדְרָגָה גְּדוֹלָה מֵהַזָּאַת שֶׁבַע פְּעָמִים. וּשְׁתֵּי סְבָרוֹת אֵלּוּ יִתְחַלְּקוּ בְּדֵעוֹת חֲכָמִים, וְיִהְיֶה חָכָם שֶׁיַּחְשׁוֹב, גָּדוֹל הַנֶּאֱמָר בְּטַהֲרַת הַמְּצוֹרָע יוֹתֵר מֵהַנֶּאֱמָר בְּטַהֲרַת טְמֵא מֵת, וְיִהְיֶה חָכָם שֶׁיַּחְשׁוֹב לְהֵפֶךְ. וְהִנֵּה לְהַחוֹשֵׁב כִּי טַהֲרַת שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה יוֹתֵר, יָבוֹא לָדוּן קַל וָחוֹמֶר מֵהַמְּצוֹרָע לְהַצְרִיךְ בִּטְמֵא מֵת שֶׁבַע פְּעָמִים. וּלְהַחוֹשֵׁב כִּי טַהֲרַת שֶׁבַע פְּעָמִים חֲמוּרָה, יִלְמַד לַמְּצוֹרָע שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה מִטְּמֵא מֵת מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמֵעַתָּה יִתְחַיֵּב הַכָּתוּב לוֹמַר שְׁנֵי הַמִּעוּטִים לְהָסִיר טָעוּת כָּל סְבָרָא וּסְבָרָא. וְאִם לֹא הָיָה אוֹמֵר אֶלָּא אֶחָד, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר ״מִן הַצָּרַעַת״ לְמַעֵט טְמֵא מֵת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁבַע פְּעָמִים, תָּבֹא סְבָרַת הַסּוֹבֵר לוֹמַר כִּי בָּזֶה הֵסִיר הַכָּתוּב טָעוּת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ וְהִצְדִּיק לוֹמַר כִּי הַזָּאַת שֶׁבַע פְּעָמִים הִיא יוֹתֵר גְּדוֹלָה וְיֶשְׁנָהּ בַּמְּצוֹרָע וְלֹא בִּטְמֵא מֵת, וְחוֹזֵר אֲנִי וְדָן לְהָבִיא לוֹ שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעָה מִטְּמֵא מֵת, וְכֵן אִם הָיָה אוֹמֵר ״וְטִהֲרוֹ״ וְגוֹ׳.
פסוק ז:
וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַרְחִיק דַּעְתְּךָ דֶּרֶךְ זֶה לוֹמַר אֵיךְ יָבֹא הַכָּתוּב לְמַעֵט סְבָרָא שֶׁאֵינָהּ אֲמִתִּית, הֲלֹא תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ (ברכות מז:א) בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת ״עָלֶיךָ אָמַר קְרָא״, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ כָּךְ, הֲרֵי שֶׁהַתַּנָּא יְבָאֵר הַכָּתוּב שֶׁבָּא לִסְבָרָא שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מַסְכֶּמֶת לָהּ שֶׁיָּחוּשׁ הַכָּתוּב לַסּוֹבֵר כֵּן, וְהָבֵן:
פסוק ז:
וְרָאִיתִי לְהָרַב הַמֻּפְלָא הר״י רוֹזָאנִישׁ זצוק״ל בַּסֵּפֶר הַנִּכְבָּד מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ (הלכות חמץ ומצה פ״ו ה״א) שֶׁהֵבִיא בָּרַיְתָא אַחַת דּוֹמָה לְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ, דְּתַנְיָא בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פֶּרֶק י״א וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת״ – יוֹם זֶה טָעוּן מַצָּה וְאֵין חַג הַסֻּכּוֹת טָעוּן מַצָּה, שֶׁהָיָה בְּדִין, וּמָה אִם זֶה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן סֻכָּה טָעוּן מַצָּה, זֶה שֶׁטָּעוּן סֻכָּה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעוֹן מַצָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת״ טָעוּן מַצָּה וְכוּ׳, וְשָׁם בְּפֶרֶק י״ד תַּנְיָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת״ – זֶה טָעוּן סֻכָּה וְאֵין חַג הַמַּצּוֹת טָעוּן סֻכָּה, שֶׁהָיָה בְּדִין, וּמָה זֶה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן מַצָּה טָעוּן סֻכָּה, חַג הַמַּצּוֹת שֶׁהוּא טָעוּן מַצָּה אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטְעוֹן סֻכָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזֶּה״ – זֶה טָעוּן סֻכָּה וְאֵין וְכוּ׳. וְהִקְשָׁה הָרַב הַקֻּשְׁיוֹת עַצְמָם שֶׁכָּתַבְנוּ בְּבָרַיְתוֹת טַהֲרַת מְצוֹרָע, דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר הָרַב מַה שֶׁתֵּרֵץ בָּזֶה. וּדְבָרָיו ז״ל קְצָת דְּחוּקִים, וּבִפְרָט לְכַת הַפּוֹסְקִים (רמב״ם ועוד) שֶׁסּוֹבְרִים דְּסָפֵק דְּאוֹרַיְתָא שֶׁמּוּתָּר מִן הַתּוֹרָה, לֹא יַעַמְדוּ דִּבְרֵי הָרַב עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַמְּעַיֵּן בִּדְבָרָיו.
פסוק ז:
וּלְדַעְתִּי יִתְבָּאֲרוּ הַבָּרַיְתוֹת בַּדֶּרֶךְ עַצְמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה, וְהוּא כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ פִּרְסוּם נֵס יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּסֻּכָּה בִּבְחִינָה אַחַת יוֹתֵר מִפִּרְסוּם נֵס שֶׁיֵּשׁ בַּאֲכִילַת מַצָּה, כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים אָדָם אוֹכֵל פִּתּוֹ מַצָּה, מַה שֶׁאֵין כֵּן מַעֲשֵׂה סֻכָּה שֶׁיֵּשׁ פִּרְסוּם גָּדוֹל. וּבְפֶסַח גַּם כֵּן בְּחִינָה אַחֶרֶת יֵשׁ בּוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר פִּרְסוּם הַנֵּס בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, שֶׁהוּא בְּט״ו בְּנִיסָן, וְיָבֹא חָכָם שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הַסְּבָרָא לְהַגְדִּיל פִּרְסוּם נֵס סֻכָּה שֶׁהוּא גָּדוֹל מִפִּרְסוּם אֲכִילַת מַצָּה, וְיָדוּן קַל וָחוֹמֶר לְסֻכָּה שֶׁטְּעוּנָה מַצָּה, וְיֹאמַר: ״וּמָה חַג הַמַּצּוֹת שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ בּוֹ ה׳ כָּל כָּךְ פִּרְסוּם, עַל כָּל פָּנִים חִיְּבוֹ בְּמַצָּה לְצַד שֶׁהוּא דָּבָר הַצָּרִיךְ עַל כָּל פָּנִים, סֻכָּה שֶׁרָאִינוּ שֶׁהוּא פִּרְסוּם גָּדוֹל אֵינוֹ דִּין שֶׁצָּרִיךְ מַצָּה?״ תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת״. וְתָבֹא סְבָרָא אַחֶרֶת שֶׁתָּדוּן בְּהֵפֶךְ, וְיֹאמַר כִּי דִּידֵיהּ נָצַח, וְדָחָה סְבָרָא שֶׁכְּנֶגְדּוֹ מִמַּה שֶׁמִּעֵט סֻכָּה שֶׁאֵין בָּהּ מַצָּה וְעִקַּר הַפִּרְסוּם הוּא הַמַּצָּה, וְיָדוּן לְחַיֵּב סֻכָּה בְּפֶסַח בְּקַל וָחוֹמֶר מִסֻּכָּה שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ בָּהּ ה׳ מַצָּה וְאַף עַל פִּי כֵן הִצְרִיךְ סֻכָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״[הַזֶּה] חַג הַסֻּכּוֹת״. וְתֵדַע שֶׁהַתַּנָּא דּוֹרֵשׁ הַמִּעוּטִין לִשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת, בְּהָעִיר בְּקַל וָחוֹמֶר רִאשׁוֹן שֶׁעָשָׂה הַתַּנָּא, אֵיךְ הוֹצִיא מִפִּיו קַל וָחוֹמֶר וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם אֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, וּבְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי יָבוֹא עַל נָכוֹן. וּמַה שֶׁכָּתַב הָרַב הַגָּדוֹל בַּעַל מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא הָיִינוּ יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם נֶאֱמַר הַקַּל וָחוֹמֶר וּמִסְּפֵיקָא הָיִינוּ אוֹמְרִים שֶׁחַג הַמַּצּוֹת טָעוּן סֻכָּה וְחַג הַסֻּכּוֹת טָעוּן מַצָּה, עַד כָּאן, אֵין דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מֻכְרָחִים, כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לָדוּן קַל וָחוֹמֶר לְצַד שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לוֹמַר ״וּמָה זֶה שֶׁאֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא זֶה״ כִּי מִי אָמַר לְךָ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא זֶה, וְדִלְמָא תָּדוּן הַקַּל וָחוֹמֶר לְהֵפֶךְ וְיִהְיֶה טָעוּן ב׳, וְכֵן לַצַּד הָאַחֵר אֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַקַּל וָחוֹמֶר מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ, וּמֵעַתָּה יַעֲמֹד כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ וְלֹא תָּדוּן קַל וָחוֹמֶר, אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ פָּן לוֹמַר קַל וָחוֹמֶר מִצַּד אֶחָד וְיֵשׁ פָּן לוֹמַר הַקַּל וָחוֹמֶר מִצַּד אַחֵר וְחָשׁ הַכָּתוּב לִשְׁנֵי הַצְּדָדִין, וְהוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.
פסוק ח:
וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כִּבּוּס זֶה לָמָּה, כֵּיוָן שֶׁעוֹדֶנּוּ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּימֵי סָפְרוֹ? וְגַם לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי (ויקרא יד:ז) כִּי טֻמְאָה זוֹ שֶׁמְּכַבֵּס בְּגָדָיו עָלֶיהָ הִיא הַפְסָקַת הַצָּרַעַת, כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְתִּי מֵאָמְרוֹ ״מִן הַצָּרַעַת״, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְעוֹדֶנּוּ מְטַמֵּא אוֹתָם. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים מָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְכִבֶּס״ מַה בָּא לְלַמֵּד? אִם לְלַמֵּד שֶׁמְּטַמֵּא בְּגָדִים בְּמַגָּע, קַל וָחוֹמֶר מִבִּימֵי סָפְרוֹ וְכוּ׳, אֶלָּא אֶחָד מִלְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וְאֶחָד מִלְּטַמֵּא בְּמַגָּע, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה אָמַר וְכִבֶּס וְגוֹ׳ לוֹמַר שֶׁפָּסְקָה טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וְהִנֵּה עִקַּר הֶכְרֵחַ דְּרָשַׁת תּוֹרַת כֹּהֲנִים אֵינָהּ אֶלָּא מִכֹּחַ קֻשְׁיָתֵנוּ, וְלֹא הֻצְרְכוּ לְפָרְשָׁהּ לְצַד פְּשִׁיטוּתָהּ, כִּי זוּלַת קֻשְׁיָתֵנוּ אֵין הֶכְרֵחַ אָמְרוֹ ״מַה בָּא לְלַמֵּד״ הֶכְרֵחַ, כִּי מִי אָמַר לָנוּ שֶׁבָּא לְלַמֵּד? דִּלְמָא בָּא לְעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְכַבֵּס בְּגָדָיו יוֹם שֶׁנִּטְהַר מֵהַצָּרַעַת וְיוֹם גְּמַר סְפִירַת שִׁבְעָה יָמִים, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁצִּוָּה ה׳ לְגַלֵּחַ כָּל שְׂעָרוֹ וְלִרְחֹץ כָּל בְּשָׂרוֹ בְּיוֹם שֶׁנִּטְהַר וְסוֹף יְמֵי הַסְּפִירָה, כְּמוֹ כֵן צִוָּה ה׳ עַל הַכִּבּוּס. אֶלָּא וַדַּאי עִקַּר קֻשְׁיָתוֹ הִיא שֶׁלֹּא יְכַבֵּס אִם עֲדַיִן מְטַמֵּא בְּגָדִים, וְלָזֶה בְּהֶכְרֵחַ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְלַמֵּד דָּבָר, וְלָזֶה אָמַר: מַה בָּא לְלַמֵּד אִם לְלַמֵּד וְכוּ׳ קַל וָחוֹמֶר הוּא וְתֵרֵץ וְכוּ׳.
פסוק ח:
וְרָאִיתִי לְרַבֵּינוּ הִלֵּל שֶׁכָּתַב לִמְחוֹק גִּרְסַת ״לְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב״ מִכֹּחַ הַהוּא שֶׁאָמְרוּ בְּאֵלּוּ דְבָרִים (פסחים סז:) דְּזָב חָמוּר מִמְּצוֹרָע שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְגוֹרֵם לְטַמֵּא בְּבִיאָה. וְלִדְבָרָיו צָרִיךְ לִמְחוֹק כַּמָּה בָּרַיְתוֹת גַּם כֵּן הַבָּאִים שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דְּקָתָנֵי שֶׁהַמְּצוֹרָע מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. וּכְבָר דָּחָה דְּבָרָיו הָרַב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן בִּדְחִיָּה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ סְמִיכָה. וּמַה שֶׁאָמְרוּ בְּאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהַזָּב חָמוּר מִמְּצוֹרָע, כֵּן הוּא כְּפִי הָאֱמֶת שֶׁבִּימֵי סָפְרוֹ שֶׁל זָב מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וִימֵי סָפְרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְהוּא הַדָּבָר שֶׁלָּמַדְנוּ מֵאָמְרוֹ ״וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר״ שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְכֵן פָּסְקוּ רַמְבַּ״ם וְכָל הַפּוֹסְקִים, וְרַבֵּינוּ הִלֵּל לֹא כִּוֵּן בָּזֶה אֶל הַנָּכוֹן.
פסוק ח:
וְרָחַץ בַּמַּיִם וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״בַּמַּיִם״ – אֲפִלּוּ בְּמֵי מִקְוֶה, וַהֲלֹא דִּין הוּא: זָב שֶׁאֵינוֹ טָעוּן הַזָּיַת מַיִם חַיִּים טָעוּן בִּיאַת מַיִם חַיִּים, מְצֹרָע שֶׁטָּעוּן וְכוּ׳. תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְרָחַץ בַּמַּיִם״ אֲפִלּוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. פְּשַׁט דִּבְרֵיהֶם הוּא שֶׁדּוֹרְשִׁים יִתּוּר תֵּבַת ״בַּמַּיִם״ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וְרָחַץ״, וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא כְּבָר מִעֵט הַכָּתוּב בִּיאַת מַיִם חַיִּים בִּמְצֹרָע בְּפָרָשַׁת זָב, כִּדְתַנְיָא שָׁם (ויקרא טו:יג) בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים: ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים״ – הַזָּב טָעוּן מַיִם חַיִּים וְאֵין הַמְּצֹרָע טָעוּן מַיִם חַיִּים, וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה אִם הַזָּב וְכוּ׳, תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים״ – הַזָּב טָעוּן וְכוּ׳ וְאֵין הַמְּצֹרָע טָעוּן וְכוּ׳, עַד כָּאן. מַשְׁמַע כִּי מִיִּתּוּר תֵּבַת ״בְּשָׂרוֹ״ דּוֹרֵשׁ כֵּן, וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן, אִם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״בַּמַּיִם״? וְאֶפְשָׁר לוֹמַר כִּי עִקַּר דְּרָשַׁת הַתַּנָּא הוּא מִיִּתּוּר תֵּבַת ״בַּמַּיִם״, מִמֶּנָּה דּוֹרֵשׁ לְרַבּוֹת מֵי מִקְוֶה, וְתֵבַת ״בְּשָׂרוֹ״ אִצְטְרִיךְ לְמַעֵט בְּגָדָיו, כְּמוֹ שֶׁדָּרַשׁ שָׁם גַּם כֵּן בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּמַה שֶׁסָּמַךְ גַּם כֵּן לָהּ מִעוּט מַיִם חַיִּים בִּמְצֹרָע, בַּאֲגַב, וְסָמַךְ עַל יִתּוּר תֵּבַת ״בַּמַּיִם״, וּבָזֶה לֹא קַשְׁיָא לָמָּה דּוֹרֵשׁ מִתֵּבַת ״בְּשָׂרוֹ״ שְׁתֵּי דְּרָשׁוֹת. וּבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן פֵּרֵשׁ כִּי דּוֹרֵשׁ מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר ״וְרָחַץ הַזָּב״ וְאָמַר ״בְּשָׂרוֹ״, וְלִדְבָרֵינוּ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לָזֶה.
פסוק ח:
וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָרָשַׁת צַו בְּפָסוּק (ויקרא ו:כא) ״וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם״ הָאָמוּר בִּכְלִי שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בּוֹ חַטָּאת, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְשֻׁטַּף״ יָכוֹל בְּאַרְבָּעִים סְאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּמָּיִם״ כָּל שֶׁהֵן, ״בַּמָּיִם״ וְלֹא בְּיַיִן וְלֹא בְּמָזוּג, עַד כָּאן. אֵין לְדַמּוֹת יִתּוּר ״בַּמָּיִם״ הָאָמוּר בְּחַטָּאת לְיִתּוּר ״בַּמַּיִם״ הָאָמוּר כָּאן, כִּי שָׁם אִם לֹא אָמַר ״בַּמָּיִם״ לֹא הָיִיתִי מַצְרִיכוֹ אֶלָּא אַרְבָּעִים סְאָה מֵי מִקְוֶה, שֶׁאֵין לָנוּ צַד לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ מַיִם חַיִּים לוֹמַר שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְמַעֲטוֹ, וּמֻכְרָח לוֹמַר שֶׁבָּא לְמַעֵט גּוּפָן שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן ״בַּמַּיִם״ הָאָמוּר כָּאן, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ צַד לוֹמַר שֶׁצְּרִיכִין מַיִם חַיִּים וּבָא יִתּוּר ״בַּמַּיִם״, שָׁדֵינָן לֵיהּ לְמַעֵט מַיִם חַיִּים, וְהַבָּא לוֹמַר שֶׁמְּמַעֵט אַרְבָּעִים סְאָה עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה מִנַּיִן. וּמַה שֶׁהוֹסִיף שָׁם לִדְרֹשׁ ״בַּמָּיִם״ וְלֹא בְּיַיִן וְכוּ׳, אֵין זֶה אֶלָּא מֵהַמַּשְׁמָעוּת וְלֹא מֵהַיִּתּוּר. וְעַיֵּן פָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה יִשּׁוּב הָעִנְיָן בְּאֹפֶן אַחֵר.
פסוק ט:
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם – צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר ״בְּשָׂרוֹ״, לְפִי מַה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַה שֶׁכָּתוּב בְּזָב (ויקרא טו:יג): ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ״, לָמָּה אָמַר ״בְּשָׂרוֹ״? וְדָרְשׁוּ לְמַעֵט מְצוֹרָע וּלְמַעֵט בְּגָדָיו. שְׁתֵּי דְּרָשׁוֹת הַלָּלוּ לֹא יֻצְדְּקוּ בְּיִתּוּר ״בְּשָׂרוֹ״ הָאָמוּר כָּאן. גַּם לָמָּה אָמַר ״בַּמַּיִם״ יְתֵרָה, וְכָאן לֹא יֻצְדַּק מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, מִשּׁוּם כִּי בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה הָיָה לָנוּ לִטְעוֹת לְהַצְרִיכוֹ מַיִם חַיִּים מִמַּה שֶׁיֵּשׁ בְּהַזָּאָתוֹ מַיִם חַיִּים, וּבְטַהֲרָה שְׁנִיָּה אֵין לָנוּ מָקוֹם לָדוּן בָּהּ מַיִם חַיִּים. וְאִם בָּאתָ לוֹמַר שֶׁכָּל טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע עִנְיָן אֶחָד הוּא, אִם כֵּן הֲרֵי כְּבָר מִעֵט מַיִם חַיִּים אֲפִלּוּ בְּטַהֲרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְהֶדְיָא מַיִם חַיִּים.
פסוק ט:
וְיֵשׁ לוֹמַר, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מָקוֹם לְבַעַל הַדִּין לַחְלֹק וְלוֹמַר: לֹא מִעֵט הַכָּתוּב בִּיאַת מַיִם חַיִּים מֵהַמְּצֹרָע אֶלָּא לְטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין עוֹלֶה בָּהּ מִטֻּמְאָתוֹ כְּזָב שֶׁנִּטְהַר לַחֲלוּטִין מִטֻּמְאָתוֹ, אֲבָל טַהֲרָה שְׁנִיָּה שֶׁעוֹלֶה בָּהּ מִטֻּמְאָתוֹ לַחֲלוּטִין כְּטַהֲרַת זָב, עֲדַיִן אֲנִי דָּן בִּמְקוֹמוֹ שֶׁלֹּא יִגְרַע מֵהַזָּב וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים. וַהֲגַם שֶׁבְּטַהֲרָה זוֹ אֵין בָּהּ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים שֶׁהוּא כֹּחַ הַקַּל וָחֹמֶר, אַף עַל פִּי כֵן טַהֲרַת הַמְּצֹרָע עִנְיָן אֶחָד הוּא כֻּלָּהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּמַּיִם פַּעַם שְׁנִיָּה לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בַּטַּהֲרָה הַמַּעֲלֵהוּ מִכָּל טֻמְאָה אֵין צָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים כְּזָב.
פסוק ט:
וְדִקְדֵּק לוֹמַר בְּשָׂרוֹ שֶׁעָלָיו בָּא הַמִּשְׁפָּט בְּזָב שֶׁצָּרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וְזוּלַת זִכְרוֹן ״בְּשָׂרוֹ״ כָּאן הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא מִעֵט מַיִם חַיִּים אֶלָּא לְכֵלָיו, אֲבָל בְּשָׂרוֹ עוֹדֶנּוּ נִדּוֹן בְּקַל וָחוֹמֶר מֵהַזָּב. וַהֲגַם שֶׁכֵּלָיו אֵינָם בָּאִים בְּקַל וָחוֹמֶר מֵהַזָּב שֶׁיֻּצְרַךְ הַכָּתוּב לְמַעֲטָם, וּכְשֶׁנָּבֹא לָדוּן קַל וָחוֹמֶר מֵהַזָּב נֹאמַר דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה הַנִּדּוֹן גּוּפוֹ וְלֹא כֵּלָיו וְכוּ׳, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יֵשׁ מָקוֹם לָחוּשׁ לַבָּא לִסְבּוֹר וְלוֹמַר, כֵּיוָן שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהִצְרִיךְ בְּהַזָּאָתוֹ מַיִם חַיִּים, גַּם כֵּלָיו צְרִיכִין מַיִם חַיִּים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, ״בַּמַּיִם״ יְתֵרָה לוֹמַר שֶׁעוֹלֶה בְּמֵי מִקְוֶה אֲפִלּוּ בְּשָׂרוֹ.
פסוק ט:
וְאִם תֹּאמַר, יֹאמַר הַכָּתוּב ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם״ וְלֹא יִצְרַךְ לוֹמַר ״בַּמַּיִם״ בְּפָסוּק אַחֵר. מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר לֹא מִעֵט הַכָּתוּב בִּיאַת מַיִם חַיִּים אֶלָּא בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִשְׁפַּט הַזָּאַת מַיִם חַיִּים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן טְבִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהִצְרִיךְ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים, עֲדַיִן אֲנִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִזָּב – תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּמַּיִם״. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת עַל זֶה, כִּי אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא הַמִּעוּט אֶלָּא בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה מִשּׁוּם שֶׁאֵין בָּהּ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים, שֶׁהֲרֵי אֵין אַתָּה מַצְרִיךְ הַמִּעוּט לְמַעֵט בָּהּ מַיִם חַיִּים אֶלָּא מִשּׁוּם קַל וָחוֹמֶר, וְהַקַּל וָחוֹמֶר אֵינוֹ חָל אֶלָּא אִם תֹּאמַר כָּל טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע אַחַת הִיא, וּמִשְׁפַּט מַיִם חַיִּים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בִּמְצוֹרָע בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה יְסוֹבֵב לָדוּן קַל וָחוֹמֶר אֲפִלּוּ עַל טַהֲרָה שְׁנִיָּה, וְאִם כֵּן כְּשֶׁבָּא הַמִּעוּט בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה כְּאִלּוּ בָּא גַּם בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא הָיָה צָרִיךְ. זוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר כִּי מִמַּה שֶׁלֹּא מִעֵט הַכָּתוּב אֶלָּא בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה וְלֹא בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה, בָּזֶה עָקַר לִי סְבָרָא שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁכָּל טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע אַחַת הִיא, וְהָיִיתִי מַצְרִיךְ בִּמְצוֹרָע בִּיאַת מַיִם חַיִּים בִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם״ בִּטְבִילָה שְׁנִיָּה, לְמַעֵט בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וְהִנִּיחַ הַקַּל וָחוֹמֶר מְיֻחָד לִטְבִילָה רִאשׁוֹנָה דַּוְקָא. תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּמַּיִם״ בִּטְבִילָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֲפִלּוּ טְבִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים אֵין צְרִיכָה בִּיאַת מַיִם חַיִּים. אֶלָּא עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר שֶׁבִּטְבִילָה שְׁנִיָּה הוּא שֶׁמְּמַעֵט ״בְּשָׂרוֹ״, אֲבָל טְבִילָה רִאשׁוֹנָה לֹא מִעֵט לְהֶדְיָא ״בְּשָׂרוֹ״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר ״בְּשָׂרוֹ״ בְּפָסוּק שֵׁנִי, וְיָדַיִם מוֹכִיחוֹת עַל הַדָּבָר מִמַּה שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר ״בְּשָׂרוֹ״ בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה וְלֹא בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע כִּי בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה צָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים לִבְשָׂרוֹ. וּמֵעַתָּה בָּאנוּ לְמַה שֶׁהֻצְרְכוּ לִדְרֹשׁ מִ״בְּשָׂרוֹ״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּזָב שֶׁבָּא לְמַעֵט בְּשָׂרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע, וְהִקְשֵׁינוּ לָמָּה הֻצְרַךְ, וַהֲלֹא כְּבָר נִתְמַעֵט מִתֵּבַת ״בַּמַּיִם״, מֵעַתָּה אֵין קֻשְׁיָא, כִּי צָרִיךְ מִעוּט זֶה גַּם כֵּן לְמַעֵט גַּם טְבִילַת גּוּפוֹ. וּמַה שֶׁקָּבַע הַתַּנָּא הַמִּעוּט שֶׁל גּוּפוֹ מִתֵּבַת ״בַּמַּיִם״, עִקַּר דְּרָשָׁתוֹ הוּא מִ״בְּשָׂרוֹ״ הָאֲמוּרָה בָּזֶה, וְקָבַע הַתַּנָּא עִקַּר הַדִּין בִּמְקוֹמוֹ, וְהָבֵן.
פסוק ט:
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז תִּרְמֹז הַפָּרָשָׁה עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר כִּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת הַצָּרַעַת, וְיִשְׁלְטוּ בָהֶם לְצַד הַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁיְּסוֹבֵב הַצָּרַעַת. וְתִמְצָא גַּם כֵּן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא לְצַד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, דִּכְתִיב ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה״ וְגוֹ׳ (שמות ג:כב), וְדָבָר זֶה הָיָה בְּיָדָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכוּ׳. גַּם אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמַּרְחִיק הָאָדָם מִן קוֹנוֹ כְּלָשׁוֹן הָרַע, וְלָזֶה אָמְרָה הַתּוֹרָה זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע שֶׁהוּא עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּצְטָרַע בְּנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם הַטְּמֵאִים, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ שֶׁיְּטַהֵר לְשׁוֹנוֹ וּדְרָכָיו, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן כִּי ה׳ בָּרוּךְ הוּא יִתְכַּנֶּה בְּשֵׁם כֹּהֵן, כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָסוּק ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״. וְאָמַר ״וְהוּבָא״ לְצַד שֶׁנִּתְרַחֵק, עַכְשָׁיו יִתְקָרֵב וּבָא אֶל הַכֹּהֵן, וְתֵכֶף וּמִיָּד ״כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל וְגוֹ׳ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו״. וְאָמַר ״וְהוּבָא״, פֵּרוּשׁ, מֵעַצְמוֹ יִתְקָרֵב כִּי מַעֲשָׂיו יְקָרְבוּהוּ וְיִקָּרֵא קָרוֹב, דִּכְתִיב ״שָׁלוֹם וְגוֹ׳ וְלַקָּרוֹב״ (ישעיהו נז:יט), וְאָז ״וְיָצָא ה׳ וְנִלְחַם״ וְגוֹ׳ (זכריה יד:ג). וְהוּא אָמְרוֹ וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שֶׁהִיא חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָתוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ מָקוֹם טָמֵא, שֶׁשָּׁם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הֵם גּוֹלִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה וְהִנֵּה נִרְפָּא הַנֶּגַע שֶׁבַּעֲדוֹ בָּא הַצָּרַעַת, שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְנִטְהָרוּ.
פסוק ט:
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת – הֵם שְׁנֵי מְשִׁיחִים, וְנִקְרָא צִפּוֹר כִּי כֵן יִתְכַּנּוּ נְשָׁמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כַּיָּדוּעַ. וְעוֹד מָצִינוּ שֶׁיִּתְכַּנֶּה הַגּוֹאֵל לְצִפּוֹר, וְזֶה לְךָ לְשׁוֹן הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בָּלָק (במדבר כד:יז): וּמֵהַהוּא מְעַרְתָּא יִסְגֵּא חַד עוֹפָא רַבְרְבָא עִלָּאָה דְּיִשְׁלוֹט בְּעָלְמָא וְלֵיהּ יִתְיְהִיב מַלְכוּתָא וְכוּ׳ עַד כָּאן. וּמָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשְּׁנֵי מְשִׁיחֵי יִשְׂרָאֵל הֵם מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּבַתְּחִלָּה יִתְגַּלֶּה מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם וְיָמוּת, וְאַחַר כָּךְ יִתְגַּלֶּה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּכְנֶגֶד שְׁנֵי אֵלּוּ אָמַר ״וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת״, כָּל אֵלּוּ הַכִּנּוּיִים הֵם מַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי דַעַת.
פסוק ט:
וְאָמְרוֹ וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזוֹב – רֶמֶז לִזְכוּת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת: עֵץ אֶרֶז הוּא אַבְרָהָם שֶׁהוּא הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, וּשְׁנִי תוֹלַעַת יַעֲקֹב עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ ״אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב״ (ישעיהו מא:יד), וְאֵזוֹב הוּא יִצְחָק שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגְּבוּרָה, שֶׁצָּרִיךְ צֵרוּף זְכוּת שְׁלָשְׁתָּן.
פסוק ט:
וְאָמַר וְשָׁחַט, כָּאן רָמַז לַהֲרִיגַת מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם, כְּמַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל כַּפָּרַת הָעָם פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְכִנָּה אוֹתָם כְּלִי חֶרֶס עַל דֶּרֶךְ ״וַיִּיצֶר ה׳ אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה״ (בראשית ב:ז) שֶׁהוּא כְּלִי חֶרֶס. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, לְצַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כִּכְלִי חֶרֶס שֶׁעוֹמֵד לִשְׁבִירָה, לְצַד גֵּרְעוֹן הַתּוֹרָה הַמִּתְיַחֶסֶת לְמַיִם חַיִּים, עַל סִבַּת מַיִם חַיִּים שֶׁאֵין בְּיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, וְעַל זֶה תִּשָּׁחֵט הַצִּפּוֹר הָאַחַת. גַּם בְּאֶמְצָעוּת דָּבָר זֶה יִלְבַּשׁ ה׳ בִּגְדֵי נָקָם הֵפֶךְ מִדּוֹתָיו הָרַחֲמִים, וְיַעֲשֶׂה כָּלָה לַגּוֹיִם הַמְּרֵעִים. וּמִמּוֹצָא דָּבָר אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִהְיֶה בָּהֶם תּוֹרָה לֹא יָמוּת הַצַּדִּיק. וְתִמְצָא שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה הַקְּבוּעָה לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא יָמוּת, פֵּרוּשׁ, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַתְּפִלָּה יִתְרַבֶּה זְכוּתוֹ וְיָעֳמַד חַי וְתִתְבַּטֵּל גְּזֵרַת מָוֶת מִמֶּנּוּ.
פסוק ט:
וְאָמַר אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה שֶׁהוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, יִקַּח אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִיצָרֵף עִמּוֹ זְכוּת הָאָבוֹת, וִיצָרֵף נִקְמַת הַצַּדִּיק שֶׁנֶּהֱרַג. וְהוּא אָמְרוֹ ״יִקַּח אוֹתָהּ וְאֶת עֵץ וְגוֹ׳ וְטָבַל אוֹתָם בְּדַם הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה״, וְיִתְגַּבְּרוּ הָרַחֲמִים מִזְּכוּת הָאָבוֹת וּמִמָּשִׁיחַ הַנֶּהֱרָג, וְיִתְכַּפְּרוּ כָּל הַדְרָגוֹת הַטֻּמְאוֹת וּמְנִיעוֹת דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן בְּאָמְרוֹ וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר, פֵּרוּשׁ, עִנְיַן כַּפָּרָה, כִּי לְמַעַן זְכוּת הָאָבוֹת וּלְמַעַן אֶשְׁכּוֹל הַנֶּהֱרָג הוּא כּוֹפֶר וִיכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר שִׁבְעָה כְּנֶגֶד שִׁבְעָה הַדְרָגוֹת הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר יִטַּמְּאוּ בָּהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם שִׁבְעָה כַּיָּדוּעַ, וְהֵן הֵנָּה הָרְמוּזִים בְּטֻמְאַת מֵת וְטֻמְאַת נִדָּה דִּכְתִיב ״כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה״ וְגוֹ׳. וּבָזֶה וְטִהֲרוֹ, וְאָז וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה, כְּאָמְרוֹ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בָּלָק וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּמֵהַהִיא מְעַרְתָּא יִסְגֵּא חַד עוֹפָא רַבְרְבָא עִלָּאָה דְּיִשְׁלוֹט בְּכָל עָלְמָא וְלֵיהּ יִתְיְהִיב מַלְכוּתָא וְכוּ׳. וְהוּא אָמְרוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא עוֹלָם הַזֶּה שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹלֶטֶת בְּכָל הָעוֹלָם. וְאָז וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו הֵם בְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁים בְּנִשְׁמָתוֹ, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (זכריה ג:ד) ״הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״. וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַחֹמֶר הֶעָכוּר, וְרָחַץ בַּמַּיִם הוּא הַתּוֹרָה בָּהּ יְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו, וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה, יְרוּשָׁלַיִם הַיּוֹרֶדֶת בְּנוּיָה מִלְמַעְלָה.
פסוק ט:
וְאָמַר וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ, כִּי לֹא יִקְרְבוּ לְהִזְדַּוֵּג לַשְּׁכִינָה עַד שֶׁיֵּשְׁבוּ שִׁבְעָה נְקִיִּים לַחֲשַׁשׁ טֻמְאָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיוּ רְאוּיִים לְקַבָּלַת הֶאָרַת הַקְּדֻשָּׁה. כַּיּוֹצֵא בָּזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל מג:כו): ״שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אוֹתוֹ״. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שְׁתֵּי טְהָרוֹת: טַהֲרָה הָרִאשׁוֹנָה הַרְחָקַת הַטֻּמְאָה, וְהַשְּׁנִיָּה הִיא הַקְרָבַת הַקְּדֻשָּׁה.
פסוק יא:
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בִּתְחִלַּת מַסֶּכֶת כֵּלִים (פ״א מ״ח) שֶׁמְּחֻסַּר כִּפּוּרִים אָסוּר לִכָּנֵס לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, עַד כָּאן. וְהִנֵּה כָּאן צִוָּה ה׳ שֶׁהַמִּטַּהֵר יַעֲמֹד בְּפֶתַח הָעֲזָרָה שֶׁהוּא שַׁעַר נִיקָנוֹר, כְּאָמְרָם בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסוֹטָה (ז.) דִּכְתִיב ״לִפְנֵי ה׳״, וְאָמַר הַכָּתוּב שֶׁעַל הַכֹּהֵן שְׁמִירָתוֹ לְהַעֲמִידוֹ שֶׁלֹּא יִפְרֹץ, לְצַד שֶׁהוּא בְּפֶתַח הָעֲזָרָה וּמַכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים לִסְמֹךְ עַל קָרְבָּנוֹ, כְּאָמְרָם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, וּמַכְנִיס רֹאשׁוֹ לִתֵּן עַל תְּנוּךְ וְגוֹ׳, יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִמָּשֵׁךְ וְיִכָּנֵס לִפְנִים, לָזֶה הִטִּיל הַכָּתוּב הַדָּבָר עַל הַכֹּהֵן לְהַעֲמִידוֹ.
פסוק יא:
הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר. הֻצְרַךְ לוֹמַר הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר וְלֹא הִסְפִּיק בְּאֶחָד מֵהֶם, אִם הָיָה אוֹמֵר הַכֹּהֵן וְלֹא הָיָה אוֹמֵר הַמְטַהֵר לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַמִּצְוָה בַּכֹּהֵן הַמְטַהֵר שֶׁטִּהֲרוֹ מִן הַצָּרַעַת, לָזֶה אָמַר הַמְטַהֵר כִּי מִצְוָתוֹ בַּכֹּהֵן הַמְטַהֵר מִן הַצָּרַעַת. וְאִם הָיָה אוֹמֵר הַמְטַהֵר וְלֹא אָמַר הַכֹּהֵן, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּטַהֲרַת הַמְּצוֹרָע דְּבָרִים הַנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר שֶׁגַּם הַזָּר יִקָּרֵא הַמְטַהֵר שֶׁהֲרֵי עוֹשֶׂה גַּם כֵּן טַהֲרוֹתָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַכֹּהֵן״.
פסוק יא:
הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר הָאִישׁ לְבַד, לְצַד שֶׁלֹּא תִטְעֶה לוֹמַר שֶׁבָּא לְמַעֵט הַקָּטָן שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל דִּינִים אֵלּוּ, הֲגַם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּטֻמְאַת צָרַעַת. לָזֶה אָמַר ״הַמִּטַּהֵר״, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״הַמִּטַּהֵר״ וְלֹא יֹאמַר ״הָאִישׁ״, מִשּׁוּם לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמִשְׁפָּט זֶה גַּם הַקְּטַנִּים כַּנִּזְכָּר, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ לַכֹּהֵן לְהַעֲמִיד הַמְּצֹרָע לִפְנֵי ה׳ שֶׁהוּא חוּץ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִי שֶׁהוּא קָטָן שֶׁמִּן הַסְּתָם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לִכָּנֵס לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל קֹדֶם הַקְרָבַת טַהֲרָתוֹ, אֲבָל גָּדוֹל נֹאמַר אֵין חוֹבָה עַל הַכֹּהֵן לְהַעֲמִידוֹ לְצַד שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא. תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְהֶעֱמִיד הָאִישׁ״, הֲגַם שֶׁהוּא אִישׁ, עַל הַכֹּהֵן הַמִּצְוָה לְהַעֲמִידוֹ חוּץ לָעֲזָרָה.
פסוק יא:
וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ טַעַם אָמְרוֹ ״הָאִישׁ״ מִלָּה יְתֵרָה לְמַעֵט חַטָּאת וְעוֹלָה מִתְּנוּפָה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב מִעוּט אַחֵר דִּכְתִיב ״אוֹתוֹ לָאָשָׁם״ לְמַעֵט גַּם אֶת הָאִישׁ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן תְּנוּפָה אֶלָּא אָשָׁם וְלוֹג הַשֶּׁמֶן לְבַד. וְאִם תֹּאמַר אִם הָאִישׁ הוּא מְמֻעָט מִתְּנוּפָה מֵאָמְרוֹ ״אוֹתוֹ לָאָשָׁם וְהֵנִיף״ וְלֹא הָאִישׁ, אֵיךְ יָבֹא לְמַעֵט אֲחֵרִים בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ? זֶה אֵינוֹ קֻשְׁיָא, כִּי יָבֹא הַמִּעוּט בָּהֶם בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁדִּקְדֵּק הַתַּנָּא בַּבָּרַיְתָא (תורת כהנים כאן) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תַּלְמוּד לוֹמַר ״הָאִישׁ״ – לֹא חַטָּאת וְלֹא עוֹלָה, וְלֹא אָמַר זִכְרוֹן הַתְּנוּפָה, נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לוֹמַר שֶׁתֵּבַת ״הָאִישׁ״ בָּאָה לְמַעֵט חַטָּאת וְעוֹלָה מִדִּין אֶחָד, וַהֲגַם שֶׁאֵין הַדָּבָר שֶׁנִּתְמַעֵט מִמֶּנּוּ בָּאִישׁ, הַדָּבָר מָסוּר לַחֲכָמִים לֵידַע מַהוּ. וּבָזֶה תַּשְׂכִּיל מַשְׁמָעוּת בָּרַיְתָא זוֹ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁהִיא קָשָׁה הַהֲבָנָה. וְדִבְרֵי בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן דְּחוּקִים בְּעֵינַי.
פסוק כא:
וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק בַּתְרָא דִּכְרֵתוֹת (כז:) וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה: הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה אוֹ לִשְׂעִירָה, הֶעֱנִי יָבִיא עוֹף וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּבַגְּמָרָא (שם) לָמְדוּ הַדָּבָר מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּקָרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד ״מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״, מַשְׁמַע מִמִּקְצָת הַדָּבָר שֶׁהִפְרִישׁ לְחַטָּאתוֹ, עַד כָּאן. וְהִנֵּה דְּרָשָׁה זוֹ יֶשְׁנָהּ בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּדַלֵּי דַלּוּת, כִּי שָׁם הִזְכִּיר הַכָּתוּב ״מֵחַטָּאתוֹ״ שֶׁמִּמֶּנָּה דָּרְשׁוּ. אֲבָל מְצוֹרָע יֵשׁ לְבַעַל הַדִּין לַחְלוֹק וְלוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁלֹּא מָצִינוּ בּוֹ שֶׁיּוּכַל לְהָבִיא קָרְבַּן דַּלֵּי דַלּוּת וְהֶחְמִיר בּוֹ הַכָּתוּב, גַּם נַחְמִיר בּוֹ אִם הִפְרִישׁ כֶּבֶשׂ וְכִשְׂבָּה לְחַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ וְהֻצְרַךְ לָהֶם, שֶׁלֹּא יָבִיא מִקְצָת הַדָּבָר שֶׁהִפְרִישׁ לְחַטָּאתוֹ לְהָבִיא בִּמְקוֹמָן שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה דַּל וְהִפְרִישׁ מֵעוֹשֶׁר, אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת יָכוֹל הוּא לְהוֹצִיא הַמָּעוֹת הַמֻּפְרָשִׁים לְחֻלִּין וְיָבִיא כַּפָּרַת הַשָּׂגַת יָד. וְתִמְצָא שֶׁלֹּא חִלְּקוּ רַזַ״ל בֵּין עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁל מְצוֹרָע לְעוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְכוּ׳ וּשְׁבוּעַת בִּטּוּי וְכוּ׳.
פסוק כא:
אוֹ יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסוֹף כְּרֵתוֹת (כריתות כח.) בְּאוֹתָהּ שֶׁהֵבֵאתִי בְּסָמוּךְ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: הִפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה וְהֶעֱשִׁיר יָבִיא עוֹף, הֶעֱשִׁיר יָבִיא כִּשְׂבָּה, עַד כָּאן, וְאָמְרוּ שָׁם שֶׁדָּרְשׁוּ כֵן מִדִּכְתִיב ״עַל חַטָּאתוֹ״. וְכָאן רָמַז הַדָּבָר בְּאָמְרוֹ דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וְעוֹדֶנּוּ אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, אֲבָל אִם הִשִּׂיגָה יָדוֹ הֲגַם שֶׁהִפְרִישׁ בִּהְיוֹתוֹ דַּל יָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, וּשְׁנֵי דְרָכִים אֵלּוּ יוּסְבְּלוּ יַחַד בְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְעוֹדֶנּוּ אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת בֵּין לְחוּמְרָא בֵּין לְקוּלָא כַּנִּזְכָּר.
פסוק כא:
וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״דַּל הוּא״ – שׁוֹמֵעַ אֲנִי דַּל מִמַּה שֶׁהָיָה בֶּן מֵאָה מָנֶה וְנַעֲשָׂה בֶּן חֲמִשִּׁים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאֵין יָדוֹ״ וְגוֹ׳, אוֹ ״וְאֵין יָדוֹ״ וְגוֹ׳ – יֵשׁ לוֹ וְאֵין מוֹצֵא לִקַּח, תַּלְמוּד לוֹמַר ״דַּל״ עַד כָּאן. וְצָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת ״וְאֵין מוֹצֵא״, אִם אֵין מוֹצֵא כָּל עִקָּר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַּיָּמִים שֶׁהָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם בַּמָּצוֹר, וַדַּאי שֶׁמֵּבִיא קָרְבַּן עָנִי, וַהֲרֵי הוּא כְּחַסְרֵי מָמוֹן, כִּי מַה לִּי אֵין לוֹ מָמוֹן אוֹ יֵשׁ לוֹ וְאֵינוֹ שָׁוֶה כְּלוּם בְּעֵרֶךְ הַקָּרְבָּן כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַשִּׂיגוֹ בְּמָמוֹן, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא הִיא שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה בְּקִנְיָן הָרָגִיל וְצָרִיךְ הוּא לְהַפְלִיג קְנִיָּתָהּ בְּמָמוֹן רַב.
פסוק כא:
וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב אֶלָּא אִם בְּשִׁעוּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא חָסֵר לְמַה שֶׁצָּרִיךְ לְעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ יָרַד אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן עָנִי וְיִחְיֶה מֵהַנִּשְׁאָר. וּפֵרוּשׁ זֶה שֶׁל דִּבְרֵי רַזַ״ל אֵינוֹ סוֹתֵר דְּבָרֵינוּ, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים. וְתֵדַע שֶׁאִם לֹא הָיְתָה כַּוָּנַת הַתּוֹרָה בְּכֶפֶל הַדָּבָר אֶלָּא לוֹמַר דִּבְרֵי רַזַ״ל הָיָה לוֹ לִכְתֹּב ״וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְכִשְׂבָּה וְהֵבִיא״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּקָרְבַּן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְהַשְּׁבוּעוֹת (ויקרא ה:ז), אֶלָּא נִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ:
פסוק כא:
וּמַה שֶׁדָּרְשׁוּ עוֹד בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בְּפָרָשָׁה זוֹ (ויקרא רבה יד:ל-לא) בִּשְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת הַמְיֻתָּרִים בְּהַשָּׂגַת יָד, וְהֵם אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וּדְרָשׁוּם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״אֲשֶׁר תַּשִּׂיג״ בָּא לְהָיָה עָשִׁיר קוֹדֶם וּבְעֵת הֲבָאַת הַקָּרְבָּן הֶעֱנִי שֶׁיָּבִיא גַּם כֵּן קָרְבַּן עָנִי, וּמֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ בָּא לְמִי שֶׁהָיָה עָשִׁיר וְהִתְחִיל גַּם כֵּן לְהָבִיא אֲשָׁמוֹ וְהוּא עֲדַיִן עָשִׁיר וְהֶעֱנִי שֶׁיָּבִיא גַּם כֵּן קָרְבַּן עָנִי. וְאֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ בָּא לְהִתְחִיל לְהָבִיא קָרְבָּנוֹ שֶׁהוּא הָאָשָׁם בִּזְמַן שֶׁהָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא בְּעוֹשֶׁר, אֲבָל אִם הֵבִיא חַטָּאת בְּעוֹנִי לֹא יָבִיא עוֹלָה בְּעוֹשֶׁר אִם הֶעֱשִׁיר, וְלָמְדוּ שָׁם דָּבָר זֶה מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעוֹלָה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם מִין אֶחָד. מִכָּל אֵלּוּ הַדְּרָשׁוֹת אֵין לִלְמוֹד מַה שֶׁדָּרַשְׁנוּ מִכֶּפֶל אָמְרוֹ ״דַּל וְאֵין יָדוֹ״ וְגוֹ׳, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר כָּל דְּרָשׁוֹת שֶׁדָּרְשׁוּ עֲדַיִן צְרִיכִין אָנוּ לִשְׁתֵּי הַדְּרָשׁוֹת שֶׁדָּרַשְׁנוּ, שֶׁאַחַר שֶׁהִפְרִישׁ קָרְבַּן עָשִׁיר יָבִיא קָרְבַּן עָנִי, וְאַחַר שֶׁהִפְרִישׁ קָרְבַּן עָנִי יָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, כִּי לֹא בָּאוּ שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ בַּדְּרָשׁוֹת הַנִּזְכָּרוֹת.
פסוק לב:
זֹאת תּוֹרַת וְגוֹ׳ אֲשֶׁר לֹא וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (תורת כהנים) ״זֹאת תּוֹרַת״ שֶׁרִבָּה הֲבָאַת קָרְבַּן עָשִׁיר לְעָנִי אִם יִרְצֶה. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה צָרִיךְ קְרָא, וַהֲלֹא הַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת כֵּן שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהָקֵל מֵעָלָיו, וְאִם יִרְצֶה תָּבֹא עָלָיו בִּרְכַּת טוֹב? וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁרָצָה הַכָּתוּב לְמַעֵט עָשִׁיר אִם הֵבִיא קָרְבַּן עָנִי שֶׁלֹּא יָצָא, וּכְמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהָ מֵאָמְרוֹ ״זֹאת״ מִעוּט, חָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר שֶׁהִקְפִּיד עַל הַכֹּל בְּמַה שֶׁמִּעֵט וְאָמַר ״זֹאת״ – עָנִי בְּעָנְיוֹ וְעָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרַת.
פסוק לב:
וַעֲדַיִן אֵין יָדוּעַ לָמָּה אָמַר הַכָּתוּב אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ וְגוֹ׳. וְאוּלַי שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיָּבֹא הֶחָכָם וְיִלְמֹד מִשְׁפַּט הֶשֵּׂג יָד הָאָמוּר בִּמְצֹרָע מִדִּין הֶשֵּׂג יָד הָאָמוּר בְּטֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וּשְׁבוּעַת הָאָלָה וְכוּ׳ (ויקרא ה:ז), שֶׁיֶּשְׁנָם גַּם כֵּן בְּקָרְבַּן דַּלֵּי דַּלּוּת, וּבִמְקוֹם שְׁתֵּי תּוֹרִים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת מְבִיאִים עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, וְיִלְמַד הָאָמוּר בַּמְּצֹרָע שֶׁגַּם הוּא אִם לֹא הִשִּׂיגָה יָדוֹ לָעוֹפוֹת יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה, תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ״, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁלֹּא הִשִּׂיגָה יָדוֹ בְּטַהֲרָתוֹ הָרְשׁוּמָה שֶׁהֵם בְּנֵי יוֹנָה וְכוּ׳, אַף עַל פִּי כֵן יִתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר וְיָמוּת וְיָבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה דַּוְקָא.
פסוק לב:
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז אֶפְשָׁר שֶׁרָמַז הַכָּתוּב לְמַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תיקונים כב) כִּי הָעֲנִיּוּת נִקְרֵאת צָרַעַת, וְלָזֶה שְׁנֵיהֶם נִקְרָאִים מֵתִים (נדרים סד.), וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת פֵּרוּשׁ עוֹדֶנּוּ הַנֶּגַע בּוֹ, וּמַה הוּא הַנֶּגַע, פֵּרֵשׁ וְאָמַר אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא מָצְאָה יָדוֹ לְצַד עָנְיוֹ לְהָבִיא קָרְבָּן הַצָּרִיךְ לְטַהֲרָתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ עַד שֶׁהֻצְרַךְ לְהָבִיא עוֹפוֹת.
פסוק לד:
כִּי תָבֹאוּ וְגוֹ׳ וְנָתַתִּי וְגוֹ׳. וְכִי בְּשׂוֹרָה הִיא זוֹ, וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי יִהְיֶה נֶגַע בְּקִירוֹת בֵּית אֲחֻזַּתְכֶם״ וְגוֹ׳, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִזְכִּיר בְּנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְגִּישׁוּ מִזֶּה וְאָמְרוּ (ויקרא רבה פי״ז) כִּי לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאִים לְאַרְצָם וְהִטְמִינוּ כָּל וְכוּ׳ עַד כָּאן, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. וְעַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שם) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי לֵוִי אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה וְכוּ׳ בִּתְחִלָּה הַנְּגָעִים בָּאִים עַל בֵּיתוֹ וְכוּ׳ עַד כָּאן, יִתְבָּאֵר עַל נָכוֹן. וְהוּא לְצַד שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, וְהוּא הֵפֶךְ הָאָמוּר בְּבַעַל הָרַחֲמִים, לָזֶה אָמַר מַה שֶׁהִקְדַּמְתִּי נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם הוּא לְצַד שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּאתֶם אֶל הָאָרֶץ וְאֵין בָּתִּים לִנְגֹּעַ בָּהֶם, אֲבָל כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אָז לֹא אֶתֵּן הַנֶּגַע בָּאָדָם תְּחִלָּה אֶלָּא ״וְנָתַתִּי נֶגַע בְּבֵית אֶרֶץ״ וְגוֹ׳ תְּחִלָּה.
פסוק לד:
וְטַעַם שֶׁלֹּא סִדֵּר הַכָּתוּב נֶגַע הַבַּיִת קוֹדֶם, לְצַד שֶׁנִּגְעֵי אָדָם יֶשְׁנָם תֵּכֶף וּמִיָּד מֵהַדִּבּוּר וְאֵילָךְ נוֹהֲגִים, וְנִגְעֵי הַבַּיִת הוּא כִּי יָבוֹאוּ, לָזֶה הִקְדִּים הַצָּרִיךְ תֵּכֶף וּמִיָּד. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים נִגְעֵי בְּגָדִים לְנִגְעֵי אָדָם שֶׁשְּׁנֵיהֶם יֶשְׁנָם מִיָּד, וְלָהֶם רָאוּי לְהַקְדִּים כְּסֵדֶר מִדַּת בַּעַל הָרַחֲמִים. וְנִרְאֶה כִּי בָּחַר ה׳ לְסַדֵּר נִגְעֵי בְּגָדִים בֵּין נִגְעֵי אָדָם וְנִגְעֵי בָּתִּים, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם שָׁוִים בָּהֶם לְנִגְעֵי אָדָם וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁשָּׁוִים לְנִגְעֵי בָּתִּים, כִּי בְּשִׁעוּר הַצָּרַעַת שָׁוִים לְדִין נִגְעֵי אָדָם בִּגְרִיס, וְלֹא כְּצָרַעַת הַבָּתִּים שֶׁהוּא בִּשְׁנֵי גְּרִיסִין. וּבַגְּוָנִים שָׁוִים לְנִגְעֵי בָּתִּים, יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, וְלֹא בְּגָוֶן לָבָן כְּנֶגַע אָדָם.
פסוק לד:
עוֹד נִרְאֶה בְּהָעִיר לָמָּה סִדֵּר הַכָּתוּב דִּינֵי נִגְעֵי הַבֶּגֶד קֹדֶם שֶׁהִשְׁלִים כָּל דִּינֵי נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, טֻמְאָתוֹ וְטַהֲרָתוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל מִשְׁפַּט צָרַעַת אָדָם וְאַחַר כָּךְ יְסַדֵּר מִשְׁפַּט הַבְּגָדִים. וְאֵין לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְסַדֵּר דִּינֵי הַטֻּמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְדִינֵי טַהֲרָתָם בִּפְנֵי עַצְמָם, שֶׁאִם כֵּן לָמָּה לֹא שָׁפַט כֵּן גַּם בְּצָרַעַת הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ גַּם כֵּן לְהַקְדִּים טֻמְאַת נֶגַע הַבַּיִת קֹדֶם מִשְׁפַּט טַהֲרַת נִגְעֵי אָדָם וּבְגָדָיו. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֶרְאָה הַכָּתוּב בָּזֶה שֶׁהִקְדִּים נֶגַע הַבֶּגֶד קֹדֶם לְנֶגַע אָדָם וְקֹדֶם אָמְרוֹ ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ שֶׁבּוֹ רָמַז סִימַן עֲוֹן הַצָּרַעַת כִּי פִּיו עָנָה בוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, כָּתַב נִגְעֵי בְגָדִים, וְכַוָּנָתוֹ הוּא לוֹמַר שֶׁהַבְּגָדִים לוֹקִים תְּחִלָּה. וּמַה שֶׁהִתְחִיל בְּדִין הֲבָאַת הַנֶּגַע בָּאָדָם וְלֹא הִתְחִיל בַּבְּגָדִים, בָּזֶה נִתְחַכֵּם הַכָּתוּב לְחַזֵּק הַדְּבָרִים שֶׁנִּגְעֵי הַבְּגָדִים גַּם כֵּן בָּאִים בְּחֵטְא הָאָדָם כְּמוֹ נִגְעֵי אָדָם, וְלָזֶה הִתְחִיל בְּנִגְעֵי אָדָם וְסָמוּךְ לָהֶם אָמַר נִגְעֵי בְּגָדִים וְאָמַר אַחַר שְׁנֵיהֶם ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״ – תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע. הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי גַּם עַל נִגְעֵי בְּגָדִים חוֹזְרִים הַדְּבָרִים, מַה שֶׁלֹּא הָיָה מוּבָן כֵּן אִם הָיָה מְסַדֵּר נִגְעֵי בְגָדִים, וְהָבֵן.
פסוק לד:
עוֹד נִרְאֶה שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב לְהַקְדִּים נֶגַע הַבֶּגֶד וְאַחַר כָּךְ נִגְעֵי אָדָם, שֶׁאָז הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי נֶגַע הַבֶּגֶד בָּא עַל עָוֹן קַל וְנֶגַע אָדָם בָּא עַל עָוֹן חָמוּר, וְלֹא עַל עָוֹן עַצְמוֹ שֶׁיִּתְחַיֵּב לָבֹא נֶגַע עַל הָאָדָם בָּא עַל הַבְּגָדִים לְצַד הָרַחֲמִים, וְלָזֶה הִקְדִּים הַכָּתוּב וְאָמַר נִגְעֵי אָדָם לוֹמַר כִּי גַּם צָרַעַת הַצְּרִיכָה לָבֹא לָאָדָם בַּעַל הָרַחֲמִים מְבִיאָהּ בַּבְּגָדִים אוּלַי יָשׁוּב וְרָפָא לוֹ מִבּוֹא עָלָיו. וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר דִּלְמָא עַל עָוֹן חָמוּר בָּאִים נִגְעֵי אָדָם וְעַל עָוֹן קַל בָּאִים נִגְעֵי בְּגָדִים, וְהַתּוֹרָה סִדְּרָה הֶחָמוּר תְּחִלָּה שֶׁהֵם נִגְעֵי אָדָם וְאַחַר כָּךְ הַקַּל שֶׁהֵם נִגְעֵי בְּגָדִים, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְסַדֵּר מִשְׁפַּט הַבְּגָדִים אַחַר מִשְׁפַּט אָדָם וְטַהֲרָתָם וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, וְהָבֵן.
פסוק לה:
וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר. תֵּיבַת לֵאמֹר מְיֻתֶּרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ: יֹאמַר לוֹ הַכֹּהֵן דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, עַד כָּאן. וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, כִּי הַכָּתוּב מְדַבֵּר דִּבְרֵי אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת. וְהֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּרָשׁוּהָ בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְדִבְרֵי בַּעַל הַבַּיִת תְּנֵהוּ עִנְיָן לְדִבְרֵי כֹּהֵן. וּבַעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן פֵּרֵשׁ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וְהִגִּיד לַכֹּהֵן״ וְהַתַּכְלִית ״לֵאמֹר״ לוֹ הַכֹּהֵן, רָצָה לוֹמַר דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין. וּלְפִי זֶה הָיָה לוֹ לוֹמַר תֵּיבַת ״לֵאמֹר״ אַחַר ״כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבַּיִת״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַתַּנָּא דָּרַשׁ הַתֵּיבָה בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן.
פסוק לה:
וְקָשֶׁה לָמָּה לֹא אָמַר הַכָּתוּב תֵּבַת ״לֵאמֹר״ בְּדִבְרֵי הַכֹּהֵן, וְתִדָּרֵשׁ הַדְּרָשָׁה בְּיֹשֶׁר, וּמָקוֹם הִנִּיחוּ לָנוּ לְפָרֵשׁ. וְהוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַצְמָם שֶׁכָּתְבוּ שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״נֶגַע״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״כְּנֶגַע״? אֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע בְּוַדַּאי לֹא יִגְזֹר וְכוּ׳, אֶלָּא יֹאמַר ״כְּנֶגַע״ עַד כָּאן. וְיֵשׁ לָדַעַת מִי הִכְרִיחָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְפָרֵשׁ כֵּן, דִּלְמָא טַעַם אָמְרוֹ ״כְּנֶגַע״ וְלֹא אָמַר ״נֶגַע״, כִּי חָשׁ הַכָּתוּב לוֹמַר ״נֶגַע״ שֶׁתָּבִין שֶׁלֹּא חִיַּבְתּוֹ תּוֹרָה לָבֹא אֵצֶל הַכֹּהֵן וּלְהַגִּיד אֶלָּא אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא וְיָדַע שֶׁהוּא וַדַּאי נֶגַע, אֲבָל אִם נִסְתַּפֵּק בּוֹ אִם הוּא נֶגַע אוֹ לֹא, לֹא יָבֹא לַכֹּהֵן. לָזֶה אָמַר ״כְּנֶגַע״ שֶׁיָּבֹא עַל הַסָּפֵק כְּוַדַּאי. אָכֵן דְּרָשַׁת הַתַּנָּא הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״וְהִגִּיד לַכֹּהֵן״, וְהַדָּבָר מוּבָן שֶׁהַהַגָּדָה הִיא הַנֶּגַע הַמֻּזְכָּר בְּסָמוּךְ, וְלָזֶה דָּרַשׁ כִּי הַיִּתּוּר בָּא עַל הַדִּקְדּוּק ״כְּנֶגַע״ וְלֹא ״נֶגַע״, שֶׁאֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם וְכוּ׳ לֹא יֹאמַר ״נֶגַע״ אֶלָּא ״כְּנֶגַע״, וְכָל זֶה לְדַעַת הַתַּנָּא.
פסוק לה:
וּמָקוֹם הִנִּיחוּ לָנוּ גַּם כֵּן בָּזֶה לַחְקוֹר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הֲלֹא לְפִי מַה שֶׁדָּרְשׁוּ עוֹד שָׁם בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״נִרְאָה לִי״ – וְלֹא לְנֵרִי, ״בַּבַּיִת״ – לְהָבִיא אֶת הָעֲלִיָּה וְכוּ׳, וְכַמָּה דְּרָשׁוֹת, מֵעַתָּה צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״כְּנֶגַע״ כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר ״נִרְאָה לִי בַּבַּיִת״ לִלְמֹד הַמִּשְׁפָּטִים הָהֵמָּה, וּמִנַּיִן לָנוּ לִדְרֹשׁ שֶׁאֲפִלּוּ יָדַע וַדַּאי שֶׁהוּא נֶגַע יֹאמַר ״כְּנֶגַע״? וַהֲגַם שֶׁדֶּרֶךְ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִדְרֹשׁ הַכְּתוּבִים בְּסֵדֶר זֶה, אַף עַל פִּי כֵן כָּל עוֹד שֶׁנּוּכַל לְיַשֵּׁב הַדְּרָשָׁה בְּסֵדֶר הֶכְרֵחִי הוּא יוֹתֵר נָכוֹן, וּבָזֶה הִרְוַחְנוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, פֵּרוּשׁ תֵּבַת ״לֵאמֹר״, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ לֵאמֹר כְּנֶגַע, פֵּרוּשׁ הֲגַם שֶׁכְּפִי הָאֱמֶת יָדַע שֶׁהוּא נֶגַע וְאֵינוֹ כְּנֶגַע אֶלָּא בְּמַאֲמָרוֹ, אַף עַל פִּי כֵן יֹאמַר כֵּן. וְשִׁעוּר תֵּבַת ״לֵאמֹר״ הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הָאֲמִירָה תִּהְיֶה ״כְּנֶגַע״, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה מֵבִין שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגַע אֶלָּא בְּמַאֲמָרוֹ וְלֹא בְּצֶדֶק הַדָּבָר. וּבָזֶה גַּם כֵּן הִרְוַחְנוּ דְּרָשַׁת הַתַּנָּא שֶׁדָּרַשׁ בְּתֵבַת ״כְּנֶגַע״ שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם וְכוּ׳. עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁהַתּוֹרָה מַתֶּרֶת לֵאמֹר ״כְּנֶגַע״, וּמִמֵּילָא אַתָּה מֵבִין שֶׁאֵינוֹ כְּנֶגַע שֶׁהֻצְרַךְ לְהַתִּיר. וּכְבָר כָּתַבְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים כִּי רְשׁוּת נְתוּנָה לָנוּ לִדְרֹשׁ הַפְּסוּקִים בְּכַמָּה פָּנִים מְשֻׁנִּים מִדִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל שֶׁמִּתְיַשְּׁבִים הַפְּסוּקִים עַל נָכוֹן, כָּל שֶׁאֵין הַפְכִּיּוּת דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּהֲלָכוֹת.
פסוק לו:
בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר הַכֹּהֵן, מִשּׁוּם שֶׁזּוּלָתָהּ הָיָה נִשְׁמָע כִּי בְּטֶרֶם יָבֹא יְצַוֶּה, וּכְפִי זֶה אֵין חִיּוּב לַכֹּהֵן לְהִתְעַכֵּב עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁפִּנּוּ וַדַּאי אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת, וּמֵאָמְרוֹ ״הַכֹּהֵן״, הֶרְאָה כִּי תֵּבַת ״בְּטֶרֶם״ אֵין לָהּ קֶשֶׁר עִם זִכְרוֹן הַכֹּהֵן שֶׁאֵצֶל ״וְצִוָּה״ וּקְשׁוּרָה הִיא עִם ״וּפִנּוּ״, וְהָבֵן:
פסוק לו:
כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת. פֵּרוּשׁ, כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת לֹא יִטְמָא אֶלָּא יַצִּילוּ הַכֹּל וַאֲפִלּוּ פַּכִּים קְטַנִּים, כִּי חָס ה׳ אֲפִלּוּ עַל מָמוֹן הַבָּזוּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּבָזֶה נָתַן טַעַם הַכָּתוּב לָמָּה צִוָּה ה׳ לְפַנּוֹת קוֹדֶם, הֲלֹא אֲפִלּוּ אַחַר בִּיאַת הַכֹּהֵן וְרוֹאֶה הַנֶּגַע אֵין הַבַּיִת טָמֵא אֶלָּא אַחַר שֶׁיֵּצֵא הַכֹּהֵן וְיַסְגִּירֶנּוּ, וּמֵעַתָּה אֵין צֹרֶךְ לְהַקְדִּים לְפַנּוֹת קוֹדֶם בֹּא הַכֹּהֵן וִיכוֹלִין לְפַנּוֹת אַחַר שֶׁבָּא הַכֹּהֵן קוֹדֶם שֶׁיַּסְגִּיר. לָזֶה אָמַר וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ כִּי לְצַד שֶׁכְּשֶׁיִּרְאֶה הַכֹּהֵן הַנֶּגַע שֶׁצָּרִיךְ לְהַסְגִּיר אֵין רְשׁוּת לְהִתְעַכֵּב מִלְּהַסְגִּיר כָּל עִקָּר, וּמִצַּד זֶה יְמַהֲרוּ לְפַנּוֹת וּלְצַד הַמְּהִירוּת יִשְׁכְּחוּ מָמוֹן הַבָּזוּי, לָזֶה הִקְפִּיד ה׳ לְפַנּוֹת קוֹדֶם, שֶׁבָּזֶה לֹא יִטְמָא מִכָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת.
פסוק לו:
וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (נגעים יב:ה, ובתורת כהנים) שֶׁלֹּא חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא עַל כְּלֵי חֶרֶס, כִּי שְׁאָר כֵּלִים וּבְגָדִים יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה בַּמִּקְוֶה. וּלְדַרְכֵּנוּ הוֹסַפְנוּ לְפָרֵשׁ שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ עַל כְּלֵי חֶרֶס הַקְּטַנִּים שֶׁאֵין אָדָם מַחְשִׁיב אוֹתָם.
פסוק לז:
וְרָאָה וְגוֹ׳ בְּקִירוֹת הַבַּיִת וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ רָמְזָה מִפְעֲלוֹת ה׳ בְּהַנְהָגָתוֹ עִם הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר יִבְחֲרוּ בְּמַטְעַמֵּי יֵצֶר הָרַע, שֶׁהוּא יִקָּרֵא נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. וְאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק א קפז.) כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן הַנֶּפֶשׁ בְּגוּף הָאָדָם, מַצְלַחַת, מַה טּוֹב, וְאִם לָאו הוּא עוֹקְרוֹ מִשָּׁם וְחוֹזֵר וְשׁוֹתְלָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז כָּאן בְּנִגְעֵי הַבַּיִת, כִּי הַבַּיִת יִרְמֹז אֶל גּוּף הָאָדָם שֶׁהוּא בֵּית הַנֶּפֶשׁ, וְהַכֹּהֵן הָרָמוּז כָּאן הוּא הַבּוֹרֵא, שֶׁמָּצִינוּ לְרַזַ״ל בְּסֵפֶר הַזֹּהַר שֶׁדָּרְשׁוּ כֵּן בְּפָסוּק ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ וְגוֹ׳. וְאָמַר כִּי כְּשֶׁיִּרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי הַנֶּגַע בְּקִירוֹת הַבַּיִת, פֵּרוּשׁ, נִשְׁתַּקַּע בְּחִינַת הָרַע בְּתוֹכִיּוֹת מַהוּת הַגּוּף, וְנִתְעַב הַבַּיִת, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּאָמְרוֹ ״שְׁקַעֲרוּרֹת״, תֵּבָה זוֹ מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁתַּיִם ״שֶׁקַע רוּרוֹת״, וְאוֹת הָא׳ נִבְלַעַת בַּמִּבְטָא, וּכְאִלּוּ אָמַר ״שֶׁקַע אֲרוּרוֹת״, שֶׁנִּשְׁקַע בּוֹ בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁנִּקְרָא אָרוּר. וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה בְּחִינוֹת בְּרִשְׁעוֹ אָמַר ״אֲרוּרוֹת״. וְאָמְרוֹ ״יְרַקְרַקּוֹת״ רֶמֶז לְסִימַן הָעֲבֵרָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל (שבת לג.) סִימָן לַעֲבֵרָה הִדְרוֹקָן. גַּם אָמַר ״אֲדַמְדַּמֹּת״ רוֹמֵז לִשְׁפִיכוּת דָּמִים הַמְּיֻחָס לִבְחִינַת הָרַע רַחֲמָנָא לִצְּלַן. יְצַו ה׳ לִסְגֹּר הַבַּיִת, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא יֻשְׁפַּע מִשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי, וְהוּא סוֹד נִדּוּי הָרְשָׁעִים לְבַל יֶחֱסוּ בְּצִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא. אִם הָאָדָם הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְשָׁב, מַה טּוֹב, וְאִם לֹא, יְצַו ה׳ לְהָבִיא עָלָיו יִסּוּרִין לִרְחֹץ כְּתָמָיו וּנְגָעָיו, וְהוּא סוֹד חִלּוּץ אֲבָנִים וְכוּ׳. וְאִם עֲדַיִן מַסְרִיחַ מַעֲשָׂיו הֲרֵי הוּא מֵת, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו״ וְגוֹ׳.