פסוק ב:זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע וְגוֹ׳. הַכָּתוּב קָרָאוֹ ״מְצֹרָע״, מַשְׁמָע שֶׁהוּא עֲדַיִן מְצֹרָע, וְאֵיךְ אָמַר ״בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ״, כִּי אִם הוּא מְצֹרָע אֵין כָּאן יוֹם טָהֳרָתוֹ. וְעוֹד, אֵיךְ קְרָאוֹ ״יוֹם טָהֳרָתוֹ״ קֹדֶם שֶׁאָמַר ״וְהִנֵּה נִרְפָּא״, כִּי קֹדֶם הָרְפוּאָה אֵין כָּאן יוֹם טָהֳרָתוֹ. וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״, כִּי וְהוּבָא בְּעַל כָּרְחוֹ מַשְׁמָע. וְעוֹד, שֶׁאַחַר כָּךְ סוֹתֵר זֶה וְאָמַר: ״וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״, מַשְׁמָע שֶׁהוּא לֹא יוּבָא אֶל הַכֹּהֵן אֶלָּא הַכֹּהֵן הוֹלֵךְ אֵלָיו. וְעוֹד, מַהוּ שֶׁאָמַר ״וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע צָרַעַת מִן הַצָּרוּעַ״, פָּתַח בִּשְׁתַּיִם וְסִיֵּם בְּאַחַת, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״מִן הַנָּגוּעַ בְּצָרָעַת״.
פסוק ב:וּבֵאוּר הַדָּבָר הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ, שֶׁהַצָּרַעַת בָּא עַל עֲווֹנוֹת יְדוּעִים, וְשֵׁם הַמַּכָּה ״צָרַעַת״ וְשֵׁם הַמֻּכֶּה ״מְצֹרָע״, כִּי לְשׁוֹן מְצֹרָע מוֹצִיא רָע, שֶׁמּוֹצִיא כָּל רָעָתוֹ הַנִּסְתֶּרֶת בְּקִרְבּוֹ אֶל הַחוּץ, לְגַלּוֹת רָעָתוֹ בַּקָּהָל. וְשֵׁם צָרַעַת הוּא לְשׁוֹן צָרָה רָעָה, רוֹצֶה לוֹמַר רָעָה שֶׁהִיא כְּצָרָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה) ״וּמְצָאוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״, שֶׁהֵם כְּצָרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּמוֹ זִבּוּרָא וְעַקְרְבָא. כִּי לְמַכָּה זוֹ אֵין תְּרוּפָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, כָּךְ לְצָרַעַת זֶה אֵין תְּרוּפָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, לְהוֹדִיעוֹ כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹּאת. וְצָרַעַת נַעֲמָן יוֹכִיחַ, שֶׁנִּלְאוּ חַכְמֵי הָרוֹפְאִים מִלְּבַקֵּשׁ לוֹ תְּרוּפָה. וְאִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ הַחוֹטֵא לָסוּר מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְ״נֶגַע״ שֵׁם הֶעָווֹן, שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בִּכְבוֹד שָׁמַיִם כִּבְיָכוֹל אוֹ בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְהַצָּרַעַת מַכְרִיחוֹ שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ יוּבָא אֶל הַכֹּהֵן לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְפוּאָה לָדַעַת מוּסַר הַשְׂכֵּל. כִּי אִלּוּ הָלַךְ מִתְּחִלָּה מֵרְצוֹנוֹ לְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִשִּׂפְתֵי כֹהֵן וְלִהְיוֹת מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, וְשֶׁלֹּא לְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים בְּשׁוֹט לְשׁוֹנוֹ, אָז לֹא הָיָה בָּא לִידֵי צָרַעַת זֶה. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא עָשָׂה זֶה מֵרְצוֹנוֹ בִּהְיוֹתוֹ בָּרִיא אוּלָם (תהלים עג ד), הִנֵּה עַכְשָׁיו ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״ בְּעַל כָּרְחוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה.
פסוק ב:וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ״. כִּי בְּיוֹם שֶׁיְּחַדֵּשׁ לֵב טָהוֹר בְּקִרְבּוֹ וִיקַבֵּל עָלָיו לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, בּוֹ בַּיּוֹם יוּבָא בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַכֹּהֵן לִלְמוֹד מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ ה׳. וּלְשׁוֹן ״וְהוּבָא״ אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּהַעְתָּקָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֶלָּא מְדַבֵּר בְּהַעְתָּקַת לִבּוֹ מִן הַדֶּרֶךְ הָרָע אֲשֶׁר הָיָה בּוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב, וְהוּא שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לְהִתְקָרֵב אֶל הַכֹּהֵן וּלְבַקֵּשׁ תּוֹרָה מִפִּיהוּ. וְעַל זֶה אָמַר ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת״, וְאַחַר כָּךְ מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת טְהוֹר הַמַּחֲשָׁבוֹת וּטְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע, אֲזַי ״וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע״, אוֹתוֹ עָווֹן שֶׁגָּרַם לוֹ הַצָּרַעַת, ״מִן הַצָּרוּעַ״, מִזּוּלָתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לוֹמַר ״מִן הַנָּגוּעַ״, שֶׁהֲרֵי הֶעָווֹן מַעֲשָׂיו גָּרְמוּ לוֹ, וְהֻצְרַךְ לוֹמַר ״מִן הַצָּרוּעַ״, לְהוֹרוֹת שֶׁהָרְפוּאָה הַנַּפְשִׁית בָּאָה לוֹ מִצַּד שֶׁהָיָה צָרוּעַ, כִּי הַצָּרַעַת הִכְרִיחוֹ אֶל הַתְּשׁוּבָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית עַל צַד הַהֶכְרֵחַ. וְהַהֶעְדֵּר הַכָּרוּךְ בִּתְשׁוּבָה כָּזוֹ תִּמְצָא מְבֹאָר לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ בְּעֶזְרַת ה׳ עַל פָּסוּק ״וּמְצָאוּהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת״, עַיֵּן שָׁם.
פסוק ד:וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים. לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ כָּתַבְתִּי שֶׁעִקַּר הַצָּרַעַת בָּא עַל שָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת הָרְמוּזִים בַּפָּרָשָׁה, וְהֵם לָשׁוֹן הָרָע וְגַסּוּת הָרוּחַ וְחֶמְדַּת הַמָּמוֹן. וְעַל פִּי זֶה נוּכַל לוֹמַר שֶׁהַצִּפֳּרִים מְכַפְּרִין עַל שָׁלֹשׁ: עַל לָשׁוֹן הָרָע, לְפִי שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה פְּטִיט כוּ׳ (ערכין טז:); וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה כְּצִפֳּרִים עָפוֹת (ישעיה לא ה); וְעַל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי כג ד-ה) ״אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר וְגוֹ׳ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם״ וְגוֹ׳. וּלְפִי שֶׁרֹב הַמְפָרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּעִנְיַן חֵטְא הַלָּשׁוֹן הָרָע, אוֹסִיף גַּם אֲנִי לֶקַח טוֹב לְבָאֵר מַה שֶׁתַּעֲלֶה מְצוּדַת שִׂכְלִי בְּשָׁלֹשׁ הַכְרָזוֹת שֶׁמָּצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְדַבְּרִים מֵחֵטְא הַלָּשׁוֹן.
פסוק ד:הַכְרָזָה רִאשׁוֹנָה הִיא מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּמִדְרָשׁ הָרַבָּתִי (מצורע טז ב): מַעֲשֶׂה בְּרוֹכֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר בָּעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי, וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מַאן בָּעֵי לְמִזְבַּן סָם חַיִּים? אוֹדִיק עֲלֵיהּ עָלְמָא. פֵּרַשׁ בַּעַל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה: הִבִּיטוּ אַחֲרָיו, מִלְּשׁוֹן ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה״ (שמות לג ח). רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב וּפָשִׁיט בִּטְרַקְלִינֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: תָּא סַק לְהָכָא, זַבֵּין לִי. אָמַר לֵיהּ: לֵית אַתְּ צְרִיךְ וְלָא כִדְמוּתָךְ. אַטְרַח עֲלֵיהּ, סְלִיק לְגַבֵּיהּ. הוֹצִיא לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים מְכֹרָךְ, הֶרְאָה לוֹ פָּסוּק זֶה: ״מִי הָאִיש הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ׳, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״ (תהלים לד יג-יד). אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אַף שְׁלֹמֹה מַכְרִיז: ״שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ״ (משלי כא כג), שׁוֹמֵר מִצָּרַעַת נַפְשׁוֹ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: כָּל יָמַי הָיִיתִי קוֹרֵא מִקְרָא זֶה וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא פָּשׁוּט, עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעַנִי. לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע״, הַמּוֹצִיא רָע. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
פסוק ד:הַכְרָזָה שְׁנִיָּה מָצִינוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (יט:) מַכְרֵיז רַבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרַי: מָאן בָּעֵי חַיֵּי, מָאן בָּעֵי חַיֵּי, כְּנִיפוּ לֵיהּ כּוּלֵּי עָלְמָא וַאֲתוֹ לְגַבֵּיהּ, אָמְרוּ לֵיהּ: הַב לָן חַיֵּי. אָמַר לְהוּ: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. שֶׁמָּא יֹאמַר אָדָם: הוֹאִיל וְנָצַרְתִּי לְשׁוֹנִי מֵרָע, אֵלֵךְ וְאֶגָּרֶה בְּשֵׁינָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״. וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם״ וְגוֹ׳ (משלי ד ב).
פסוק ד:וְהִנֵּה בְּהַכְרָזַת הָרוֹכֵל יֵשׁ לְדַקְדֵּק, מָה אִכְפַּת לָנוּ בָּזֶה אִם הָיָה רוֹכֵל אוֹ חֶנְוָנִי, שֶׁהֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה הַמַּכְרִיז רוֹכֵל. גַּם לְשׁוֹן מְחַזֵּר צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי לָשׁוֹן זֶה שַׁיָּךְ עַל הַחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר מְסוֹבֵב. וּמַאי אִכְפַּת לָנוּ בָּזֶה שֶׁהָיוּ הָעֲיָרוֹת סְמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי. גַּם יֵשׁ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִים בֵּין הַכְרָזַת הָרוֹכֵל וּבֵין הַכְרָזַת רַבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרַי, כִּי הָרוֹכֵל הִכְרִיז: מָאן בָּעֵי לְמִזְבַּן סַם חַיִּים, הִזְכִּיר לְמִזְבַּן, וְרַבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרַי הִכְרִיז: מָאן בָּעֵי חַיֵּי, לֹא הִזְכִּיר לְמִזְבַּן. גַּם לֹא הִזְכִּיר שׁוּם סַם. אֵצֶל הָרוֹכֵל אָמַר: אוֹדִיק עֲלֵיהּ עָלְמָא, מַשְׁמָע שֶׁלֹּא בִּקְשׁוּ לִקְנוֹת כְּלוּם מִמֶּנּוּ אֶלָּא הִבִּיטוּ אַחֲרָיו. וּלְרַבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרַי: מִכְנִיף כֻּלֵי עָלְמָא וְאָמְרוּ: הַב לָן חַיֵּי. וּלְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ הִגִּיד לָנוּ שֶׁרַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב בִּטְרַקְלִינֵיהּ. וּלְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ הִגִּיד לָנוּ שֶׁהֶרְאָה לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים מְכֹרָךְ, יִהְיֶה מְכֹרָךְ אוֹ בִּלְתִּי מְכֹרָךְ. וּמָה הָיְתָה כַּוָּנַת רַבִּי יַנַּאי שֶׁהוֹסִיף לוֹ רְאָיָה מִן שְׁלֹמֹה שֶׁאָמַר: ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״ כוּ׳. וְלָמָּה אָמַר שֶׁכָּל יָמָיו לֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן מִקְרָא זֶה פָּשׁוּט כוּ׳, הֲרֵי אֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁבְּבֵית רַבָּן יוֹדְעִין לְפָרְשׁוֹ. וְאִם כְּדִבְרֵי בַּעַל הָעֲקֵדָה שֶׁפֵּרֵשׁ בָּזוֹ הַפָּרָשָׁה, שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ הַנּוֹכֵחַ וְנִסְתָּר, כִּי מִתְּחִלָּה הִתְחִיל בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״, וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר לָהֶם בְּנוֹכֵחַ: ״נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכַּוָּנַת הַפָּסוּק שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ הַכְרָזָה, שֶׁהַמַּכְרִיז מַכְרִיז סְתָם בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ הַקּוֹנִים לִקְנוֹת, אָז יְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּנוֹכֵחַ. מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, הָיָה לוֹ לְהָבִין כָּל זֶה מִן הַכְרָזַת רַבִּי אֲלֶכְסַנְדְּרַי.
פסוק ד:וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בְּהֶתֵּר כָּל הַסְּפֵקוֹת הַלָּלוּ, שֶׁמָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (טו:) אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מַאי תַּקָּנָתֵיהּ שֶׁל מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו ד) ״מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים״. וְאֵין לָשׁוֹן אֶלָּא לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט ז) ״חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם״. וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יח) ״עֵץ חַיִּים הִיא״ וְגוֹ׳. וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא, יַשְׁפִּיל עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טו ד) ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ״. רַבִּי אַבָּא בַּר חֲנִינָא אָמַר: סִפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, שֶׁכְּבָר כְּרָתוֹ דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ד) ״יַכְרֵת ה׳ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״. אֶלָּא מַאי תַּקָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה כוּ׳.
פסוק ד:וְנִרְאֶה שֶׁטַּעֲמוֹ שֶׁל רַבִּי אַבָּא הוּא שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ תַּקָּנָה, לְפִי שֶׁאִם כְּבָר סִפֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְהִטִּיל מוּם בִּקְדוֹשִׁים וְהוֹצִיא שֵׁם רָע וְנִתְפַּשֵּׁט קוֹל עֲנוֹת זֶה בְּכָל הָעוֹלָם, פְּשִׁיטָא שֶׁאֵין תַּקָּנָה לָזֶה שֶׁעָלָיו סִפֵּר הַלָּשׁוֹן הָרָע. וְאַף אִם הַמְסַפֵּר יַקְרִיב כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת, אֵין בְּיָדוֹ לְהָשִׁיב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה וּדְבָרָיו. וְכִי יֵלֵךְ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קָצֵהוּ וְיַכְרִיז לֵאמֹר: שֶׁקֶר דִּבַּרְתִּי? כְּמִנְהַג דּוֹרֵנוּ זֶה, שֶׁאִם אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן יוֹצִיא לַעַז עַל אֵיזֶה נִכְבָּד, עַד מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, וְהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוֵּת. עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין תַּקָּנָה לָזֶה שֶׁסִּפֵּר עָלָיו, כָּךְ אֵין תַּקָּנָה לַמְסַפְּרוֹ. וּלְכָךְ כְּרָתוֹ דָוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר: ״יַכְרֵת ה׳ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת״ וְגוֹ׳, וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״מִשּׁוֹד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים״ וְגוֹ׳, אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין וְצוֹעֲקִים נַאֲקַת חָלָל, הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יָצָא הַקֶּצֶף מֵחֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, שֶׁאֵין לָהֶם תַּקָּנָה. עַל כֵּן אֵין תַּקָּנָה גַּם לְשִׂפְתֵי חֲלָקוֹת. וְעַל זֶה אָמַר (תהלים קא ה) ״מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית״, וּמְתַרְגְּמִינַן ״לַחֲלוּטִין״, כִּי יִשָּׁאֵר כָּךְ לַחֲלוּטִין וְאֵין תַּקָּנָה לוֹ.
פסוק ד:אֲבָל רַבִּי חָמָא סָבַר, מִדְּקָאָמַר ״מַרְפֵּא״, אֵין רְפוּאָה אֶלָּא בִּמְקוֹם חֹלִי, עַל כֵּן רָצָה לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק בְּמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר. וּכְדִמְיוֹן רֶמֶז לִפְלוּגְתָּא זוֹ מָצִינוּ (בכתובות עז:) מַכְרִיז רַבִּי יוֹחָנָן: הִזָּהֲרוּ מִזְּבוּבִים שֶׁל בַּעֲלֵי רָאתָן, וְהוּא מִין צָרַעַת. וּמַסִּיק שָׁם: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִכְרַךְ בְּהוּ וְעָסִיק בְּתוֹרָה כוּ׳. וְקָשֶׁה: מָה רָאָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עַל כָּכָה לִסְמוֹךְ עַל הַנֵּס בְּחִנָּם. וְנִרְאֶה לִי עַל צַד הָרֶמֶז, שֶׁפְּלִיגֵי בִּפְלוּגְּתַיְהוּ דְּרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי חָמָא, כִּי הַזְּבוּבִים כִּנּוּי אֶל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, שֶׁעוֹשִׂין כְּמַעֲשֵׂה הַזְּבוּב שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַנִּיחַ כָּל מָקוֹם טָהוֹר שֶׁבַּגּוּף, וּכְשֶׁמּוֹצֵא אֵיזֶה מָקוֹם מְטֻנָּף וּמַכָּה טְרִיָּה, שָׁם יִרְבַּץ עַל מְקוֹם הַשְּׁחִין. כָּךְ בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, אִם יִרְאוּ אֵיזֶה אָדָם מָלֵא חָכְמָה וְכָבוֹד, לְעוֹלָם אֵינָן מְסַפְּרִים מִמַּעֲלָתָם, אֶלָּא רוֹאִים אַחַר מוּמֵי בְנֵי הָאָדָם, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ שֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְּסִכְלוּת מְעָט.
פסוק ד:וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה. ״זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ״ וְגוֹ׳ (קהלת י א) רָצָה לוֹמַר אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַזְּבוּבִים, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית, כִּי לָשׁוֹן הָרַע תְּלָתָא קְטִיל (דב״ר ה י), עַל כֵּן קְרָאָם ״זְבוּבֵי מָוֶת״. וְאָמַר ״יַבְאִישׁ״, כִּי כָל כַּוָּנָתָם לְהַבְאִישׁ רֵיחַ אֲנָשִׁים טוֹבִים. ״יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ״, ״יַבִּיעַ״ לְשׁוֹן דִּבּוּר, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֲפִלּוּ מִן אִישׁ שָׁלֵם אֲשֶׁר רֵיחוֹ נוֹדֵף כְּשֶׁמֶן רוֹקֵחַ, מִכָּל מָקוֹם הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְהַבְאִישׁ רֵיחוֹ. ״יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט״, כִּי בְּעֵינָיו אוֹתוֹ סִכְלוּת מְעַט שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּזוּלָתוֹ הוּא יָקָר וְכָבוֹד בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִכָּל חָכְמָה וְכָבוֹד שֶׁרוֹאֶה בּוֹ, עַד שֶׁזֶּה הַסִּכְלוּת מְעַט מַכְרִיעַ אֶת כָּל הַחָכְמָה וְהַכָּבוֹד. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר לְפִי שֶׁ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ״ (קהלת י ב), הַיְנוּ לָדוּן הַבְּרִיּוֹת לְכַף זְכוּת, כְּאָמְרוּ רז״ל (תנחומא שמות יח): אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת כו׳, ״וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ״, לָדוּן אֶת הַבְּרִיּוֹת לְכַף חוֹבָה, עַל כֵּן לְעוֹלָם אֵינוֹ מְסַפֵּר בְּמַעֲלוֹת זוּלָתוֹ כִּי אִם בִּגְנוּתוֹ. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁ״גַם בְּדֶרֶךְ שֶׁהַסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא״, (שם י ג) רָצָה לוֹמַר כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל (קידושין ע:), וְסָכָל זֶה הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאוֹתוֹ חִסָּרוֹן וְדֹפִי שֶׁמַּטִּיל בְּזוּלָתוֹ יֵשׁ גַּם בּוֹ, וְגַם הוּא לִבּוֹ חָסֵר מִן אוֹתוֹ דָּבָר. עַל כֵּן אָמַר לַכֹּל כִּי סָכָל הוּא, וְתוֹלֶה גַּם בַּאֲחֵרִים אוֹתוֹ סִכְלוּת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בּוֹ בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, וְסוֹבֵר מֵאַחַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן כֻּלָּם עוֹשִׂים כָּאֵלֶּה. אֵלּוּ הֵם הַזְּבוּבִים הַחוֹקְרִים תָּמִיד אַחַר מוּמֵי הַבְּרִיּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג ח) ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה״, לְפִיכָךְ נִלְקוּ בְּצָרַעַת שֶׁנִּקְרָא רָאתָן, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהֵם בַּעֲלֵי רָאתָן שֶׁרוֹאִים וּמִסְתַּכְּלִים אַחֲרֵי מוּמֵי בְּנֵי הָאָדָם, כָּךְ נִלְקוּ בְּצָרַעַת שֶׁנִּקְרָא רָאתָן. וְאָמְרוּ הִזָּהֲרוּ מֵהֶם שֶׁלֹּא לְטַפֵּל עִמָּהֶם לַהֲשִׁיבָן מִדַּרְכָּם הָרָעָה לְהוֹרוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, כִּי הוּא סוֹבֵר סִפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַל כֵּן אֵין לְטַפֵּל עִמָּהֶם בְּחִנָּם. וְכֵן דַּעַת רַבִּי זֵירָא וְר׳ אַמֵי וְרַבִּי אַסֵי שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מֵעַל גְּבוּלָם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקָה כִּדְמַסִּיק שָׁם.
פסוק ד:וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁטַּעַם לְהַרְחָקָה יְתֵרָה זוֹ הָיְתָה שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ נֶזֶק מִן חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא ז): ״לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה״, דַּוְקָא בְּבֵיתוֹ מַמָּשׁ לֹא יֵשֵׁב, אֲבָל ״דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״, אֲפִלּוּ מֵרָחוֹק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, כְּהוֹרָאַת לְשׁוֹן נֶגֶד, וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁהַלָּשׁוֹן מַזִּיק אַף מֵרָחוֹק. אֲבָל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סָבַר שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה גַּם אִם כְּבָר סִפֵּר, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כּוּ׳ וְזֶהוּ שֶׁמַּסִּיק רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִכְרָךְ בְּהוּ וְעָסֵק בַּתּוֹרָה כו׳, כִּי סָבַר שֶׁעַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר עַד שֶׁכְּבָר נִלְקָה בְּצָרַעַת.
פסוק ד:וְהִנֵּה רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי סוֹבֵר גַּם הוּא סִפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַל כֵּן לֹא הָלַךְ כִּי אִם אֶל הַכִּתּוֹת שֶׁלֹּא סִפְּרוּ עֲדַיִן וְהָיָה מַזְהִירָם וּמְלַמְּדָם דֶּרֶךְ שְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע, וְהָיָה מַכְרִיז ״מַאן בָּעֵי חַיֵּי, מַאן בָּעֵי חַיֵּי״, לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״סַם״, גַּם לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״לְמִזְבַּן״, לְפִי שֶׁשְּׁמִירַת הַבְּרִיאוּת אֵינוֹ צָרִיךְ סַם, רַק שֶׁהָרוֹפֵא מְלַמְּדוֹ לְהוֹעִיל שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָר מִן הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי חֹלִי. עַל כֵּן אֵין נָכוֹן שֶׁהַמְּלַמֵּד יְבַקֵּשׁ שָׂכָר עַל דְּבָרָיו, כִּי מַה הוּא בְּחִנָּם, כִּי הַדִּבּוּר נִתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה, אַף הוּא יְלַמֵּד דַּרְכֵי הָרְפוּאָה לְזוּלָתוֹ בְּחִנָּם. אֲבָל מִי שֶׁכְּבָר נָפַל אֶל הַחֹלִי אָז הוּא צָרִיךְ לְסַמִּים, וּבַעֲבוּרָם תּוֹבֵעַ הָרוֹפֵא שְׂכָרוֹ, כִּי גַּם לוֹ לֹא בָאוּ בְּחִנָּם אֶלָּא נָתַן דְּמֵיהֶם אוֹ טָרַח אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדָם. וּלְפִי שֶׁרַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי הָלַךְ אֶל כִּתּוֹת הַטּוֹבִים שֶׁלֹּא סִפְּרוּ לָשׁוֹן הָרָע, לְלַמְּדָם דֶּרֶךְ שְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי חֵטְא הַלָּשׁוֹן, עַל כֵּן הִכְרִיז סְתָם ״מַאן בָּעֵי חַיֵּי, מַאן בָּעֵי חַיֵּי״. וְכָפַל הָעִנְיָן לוֹמַר לְךָ שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה לָזֶה שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע, וְלָזֶה שֶׁלֹּא יְסֻפַּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע. אִכְנִיף כּוּלֵּי עָלְמָא וְאָמְרוּ לֵיהּ: ״הַב לָן חַיֵּי״, כִּי גַּם הֵמָּה חָשְׁקוּ בַּדָּבָר שֶׁכְּבָר הִתְנַהֲגוּ בּוֹ, וּבִקְשׁוּ לָדַעַת הַדֶּרֶךְ הַמֵּבִיא לִידֵי שְׁמִירַת הַבְּרִיאוּת. אָמַר לְהוּ פָּסוּק ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ׳ נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״ וְגוֹ׳. וּלְפִי שֶׁשְּׁמִירַת הַבְּרִיאוּת אֵין צָרִיךְ שׁוּם סַם, עַל כֵּן מַסִּיק שֶׁמָּא תֹּאמַר אֵלֵךְ וְאֶגָּרֶה בְּשֵׁינָה לִנְצֹר לְשׁוֹנִי בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה לְגַמְרֵי, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה וְכוּ׳ (אבות ו ג) רוֹצֶה לוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ סַמִּים וּתְשׁוּבָה גְּדוֹלָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ הוּא לִנְצֹר לְשׁוֹנוֹ עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה לְחָכָם, אֲבָל כְּנֶגֶד הָעַם הָאָרֶץ אָמַר אַחַר כָּךְ ״קָרוֹב ה׳ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ״ (משלי טו ד).
פסוק ד:אֲבָל רוֹכֵל זֶה סָבַר שֶׁיֵּשׁ תַּקָּנָה אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר, וְיָדַע זֶה בְּנִסָּיוֹן בְּעַצְמוֹ כִּי גַּם הוּא הָיָה רוֹכֵל הוֹלֵךְ רָכִיל וְרָגִיל עַל לְשׁוֹנוֹ לְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאַחַר כָּךְ נָתַן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּבִקֵּשׁ דַּרְכֵי הָרְפוּאָה שֶׁהִזְכִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְתַלְמִיד חָכָם בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וּלְעַם הָאָרֶץ עַל יְדֵי שֶׁבֶר רוּחַ, וְרָאָה כִּי הַתְּרוּפוֹת הַלָּלוּ הוֹעִילוּ לוֹ, עַל כֵּן מְלָאוֹ לִבּוֹ לְזַכּוֹת הָרַבִּים וּלְהַחֲזִיר בִּתְשׁוּבָה כָּל אוֹתָן הָעֲיָרוֹת שֶׁיָּדַע בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ שָׁם בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם יְמֵי הָרָעָה בַּצָּרַעַת וְיִצְטָרְכוּ לְהַדֵּר אַחַר צִפֳּרִים עָפוֹת כְּטָהֳרַת הַמְּצֹרָע בְּצִפֳּרִים הָעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה פְּטִיט. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה מְחַזֵּר בַּעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְצִפּוֹרִי, הָיָה מְחַזֵּר בִּתְשׁוּבָה אוֹתָן הָעֲיָרוֹת הַקְּרוֹבוֹת לְמַעֲשֵׂה צִפּוֹר הָעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה פְּטִיט, וְהָיָה מַכְרִיז ״מַאן בָּעֵי לְמִזְבַּן סַם חַיֵּי״, כִּי הָיוּ כְּחוֹלִים הַצְּרִיכִים סַמִּים לִתְרוּפָה הַצְּרִיכִין קִנְיָן, עַל כֵּן הִזְכִּיר ״לְמִזְבַּן סַם״. וּמִטַּעַם זֶה לֹא מַסִּיק בְּהַכְרָזָה זוֹ ״שֶׁמָּא תֹּאמַר אֵלֵךְ וְאֶגָּרֶה בְּשֵׁינָה כוּ׳ כִּי מֵהֵיכָא תֵּיתֵי שֶׁיִּתְרַפֵּא בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה מִי שֶׁהוּא חוֹלֶה כְּבָר. אֲבָל בְּהַכְרָזַת רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי אָתֵי שַׁפִּיר כָּאָמוּר, כִּי שָׁם הַחִדּוּשׁ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָאן הַחִדּוּשׁ שֶׁיּוֹעִיל הַתַּלְמוּד תּוֹרָה לְמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר. וְלֹא כָּפַל הָרוֹכֵל הַכָּרוֹז לוֹמַר שְׁתֵּי פְעָמִים ״מַאן בָּעֵי לְמִזְבַּן סַם חַיֵּי״, כְּמוֹ שֶׁכָּפַל רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי דְּבָרָיו, לְפִי שֶׁגַּם הוּא מוֹדֶה שֶׁזֶּה שֶׁסִּפֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע אֵין לוֹ תַּקָּנָה כְּלָל, וְלֹא בִּקֵּשׁ תַּקָּנָה כִּי אִם לָזֶה שֶׁכְּבָר סִפֵּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּרַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי שֶׁבִּקֵּשׁ תַּקָּנָה לִשְׁנֵיהֶם. אוֹדֵיק עֲלֵיהּ עָלְמָא, לְפִי שֶׁכְּבָר בָּחֲרוּ לָהֶם דֶּרֶךְ מְקֻלְקָל זֶה וְהָיָה רָגִיל עַל לְשׁוֹנָם לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, עַל כֵּן לֹא בִּקְשׁוּ לִקְנוֹת כְּלוּם מִמֶּנּוּ, וְאַדְּרַבָּא אוֹדִיק עֲלֵיהּ, הִבִּיטוּ אַחֲרָיו, כִּי הֵמָּה הַבַּעֲלֵי רָאתָן הָרוֹאִים אַחֲרֵי מוּמֵי נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָם, כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ מוֹאֲסֵי הַתּוֹכָחָה שֶׁמַּבִּיטִים אַחֲרֵי הַמּוֹכִיחָם לִרְאוֹת אִם יִמְצְאוּ בּוֹ שֶׁמֶץ פְּסוּל כְּדֵי לְהָשִׁיב לוֹ טֹל קוֹרָה כוּ׳, לְכָךְ אָמְרוּ לוֹ: אֶתְמוֹל הָיִיתָ רוֹכֵל הוֹלֵךְ רָכִיל וְהַיּוֹם אַתָּה רוֹצֶה לְתַקֵּן דְּרָכֵינוּ, קְשֹׁט עַצְמְךָ תְּחִלָּה.
פסוק ד:רַבִּי יַנַּאי הֲוָה יָתֵיב וּפָשֵׁיט בִּטְרַקְלִינֵהּ, כְּמוֹ רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי אַמֵי וְרָב אַשֵׁי שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מֵעַל גְּבוּל בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן שֶׁלֹּא לִהְיוֹת אִתָּם בִּמְחִצָּתָם. אָמַר לוֹ: תָּא סַק לְהָכָא. אָמַר לוֹ: לֵית אַתְּ צָרִיךְ כוּ׳. כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁפָּסוּק ״מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים״ מְדַבֵּר דַּוְקָא בְּמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר, אֲבָל אַתָּה וְכָל דִּכְוָתָךְ אֵינָן צְרִיכִין שְׁמִירָה. מִכָּל מָקוֹם אַטְרַח עֲלֵיהּ לָדַעַת הַתְּרוּפָה, הֶרְאָה לוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים מְכֹרָךְ, לוֹמַר לוֹ לְפִי שֶׁסֵּפֶר זֶה כָּרוּךְ וּמֻנָּח בְּקֶרֶן זָוִיּוֹת, אֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ וְאֵין קוֹרֵא בוֹ בְּצֶדֶק, עַל כֵּן דֶּרֶךְ מוּסָר לֹא יָדָעוּ הָאָמוּר בְּפָסוּק ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אַף שְׁלֹמֹה מַכְרִיז כוּ׳, הֲרֵי סֵפֶר מִשְׁלֵי שֶׁאֵינוֹ כָּרוּךְ וּמֻנָּח, כִּי מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם לִלְמֹד הַסֵּפֶר לִנְעָרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה״ (משלי א ד), וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין עוֹשִׂין מַה שֶּׁקּוֹרִין בּוֹ ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״ וְגוֹ׳, אֶלָּא וַדַּאי יוֹדְעִין רִבּוֹנָם וּמִתְכַּוְּנִים לִמְרֹד בּוֹ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁתַּנָּא דִּמְסַיֵּעַ לוֹ, כִּי קָשֶׁה לוֹ מַה הוֹסִיף שְׁלֹמֹה עַל דִּבְרֵי אָבִיו, בִּשְׁלָמָא אִם פָּסוּק ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר, שֶׁהַתְּרוּפָה מוֹעֶלֶת לוֹ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא סִפֵּר אֵין צָרִיךְ לִנְצֹר לְשׁוֹנוֹ, פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, כִּדְמַסִּיק רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַי שֶׁמָּא תֹּאמַר אֵלֵךְ וְאֶגָּרֶה בְּשֵׁינָה כוּ׳, קָא מַשְׁמַע לָן ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״, שֶׁגַּם מִי שֶׁלֹּא סִפֵּר צָרִיךְ שְׁמִירָה עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה. אֲבָל אִם מִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וּבְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁפָּסוּק ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״ וְגוֹ׳ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁלֹּא סִפֵּר, אִם כֵּן מַה הוֹסִיף שְׁלֹמֹה בְּפָסוּק ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״ עַל דִּבְרֵי אָבִיו, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכִּדְבָרֶיךָ כָּךְ הוּא, שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר אֲפִלּוּ בְּמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר.
פסוק ד:וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי יַנַּאי: כָּל יָמַי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ הֵיכָן מִקְרָא זֶה פָּשׁוּט כוּ׳. וְהַיְינוּ פָּסוּק ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״, כִּי הָיָה סָבוּר שֶׁסִּפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְאִם כֵּן הָיָה קָשֶׁה לוֹ מָה הוֹסִיף שְׁלֹמֹה עַל דִּבְרֵי אָבִיו, עַד שֶׁבָּא רוֹכֵל זֶה וְהוֹדִיעַ שֶׁפָּסוּק ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁכְּבָר סִפֵּר, וְאִם כֵּן ״שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ״ מְדַבֵּר בְּמִי שֶׁלֹּא סִפֵּר עֲדַיִן. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר, עַל כָּל פָּנִים שֶׁרַבִּי יַנַּאי מְדַבֵּר עַל הַפָּסוּק שֶׁל הָרוֹכֵל, נִרְאֶה לִי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ בַּפָּסוּק שֶׁחָסֵר בּוֹ תְּשׁוּבַת כַּת הַלּוֹקְחִים, כִּי הַמּוֹכֵר מַכְרִיז ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים״ וְאַחַר כָּךְ בָּאִים הַקּוֹנִים וְאוֹמְרִים ״הַב לָן חַיֵּי״ אוֹ ״מְכוֹר לָנוּ סַם חַיֵּי״, וְאַחַר כָּךְ מֵשִׁיב שְׁמוֹר וּנְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וְלָמָּה הִשְׁמִיט בִּפְסוּקִים אֵלּוּ דִּבְרֵי הַקּוֹנִים. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֱמֶת הוּא כְּדִבְרֵי הָרוֹכֵל, שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּכִתּוֹת שֶׁכְּבָר סִפְּרוּ לָשׁוֹן הָרָע וְקָשֶׁה לָהֶם לַעֲזוֹב הַהֶרְגֵּל, וְלִפְעָמִים לֹא יְבַקְשׁוּ לִקְנוֹת הַתְּרוּפָה כִּי כֵן קָרָה אֶל הָרוֹכֵל שֶׁלֹּא בִּקְשׁוּ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם, וּמִכָּל מָקוֹם חַיָּב הַמַּכְרִיז לְהוֹדִיעַ לָהֶם דֶּרֶךְ מוּסָר זֶה אַף אִם הֵמָּה לֹא יְבַקְּשׁוּהוּ מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן הִשְׁמִיט הַפָּסוּק דִּבְרֵי הַקּוֹנִים, לוֹמַר לְךָ שֶׁאַף אִם יִהְיֶה דּוֹר תַּהְפֻּכוֹת שֶׁלֹּא יְבַקְשׁוּ לִקְנוֹת כְּלוּם מִן הָרוֹפֵא וְלֹא יִדְרְשׁוּהוּ, מִכָּל מָקוֹם הוּא יִדְרוֹשׁ אַחֲרֵיהֶם לְהוֹרוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד טו) ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויק״ר ט ט): כָּל הַמִּצְוֹת אִם תָּבֹא לְיָדְךָ אַתָּה מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹתָהּ, אֲבָל הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אַתָּה מְחֻיָּב לְהַדֵּר אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״. וְהוּא עַל יְדֵי ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה כוּ׳, כִּי עַל כֵּן נֶאֱמַר שֶׁכָּל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג יז), לְפִי שֶׁמַּצֶּלֶת מִלָּשׁוֹן הָרָע הַגּוֹרֵם כָּל דִּבְרֵי רִיבוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב״, כִּי אוֹתָן בַּעֲלֵי רָאתָן אוֹהֲבִים הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּהֶם יִרְאוּ בָרָע אֲשֶׁר יִמְצְאוּ בְּזוּלָתָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מָקוֹם לָלוּן עָלָיו וּלְסַפֵּר מִמֶּנּוּ, אֲבָל הֶחָפֵץ חַיִּים עוֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע וְאוֹהֵב הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּהֶם יִרְאֶה בְּטוֹב זוּלָתוֹ לֵאמֹר מִי יִתֵּן וְכָל עַם ה׳ נְבִיאִים, וְהוּא כְּשֶׁיִּנְצוֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרָע עַל יְדֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה הָרָמוּז בְּ״וַעֲשֵׂה טוֹב״, וְאֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה כוּ׳, וּלְעַם הָאָרֶץ בְּשֶׁבֶר רוּחַ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד יט) ״קָרוֹב ה׳ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב״.
פסוק ד:וְיָצָאתִי מִגִּדְרִי לְהַאֲרִיךְ קְצָת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן פְּשׁוּטָהּ שֶׁל פָּרָשָׁה, יַעַן כִּי רָאִיתִי דּוֹר זֶה פָּרוּץ מְאֹד מְאֹד בְּחֵטְא הַלָּשׁוֹן, וְצָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִיא, כִּי גַּם בְּגָלוּת מִצְרַיִם הָיוּ בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ בָהֶם דְּלָטוֹרִין (תנחומא שמות י) וְנִגְאֲלוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים, וְאֶחָד מֵהֶם בִּזְכוּת שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם לָשׁוֹן הָרָע כוּ׳ (ילקו״ש אמור תרנז), וּבְבַיִת שֵׁנִי חָזְרוּ לְסוֹרָם. וְעוֹד הַיּוֹם בַּגָּלוּת הַחֵל הַזֶּה חֵטְא הַלָּשׁוֹן הוֹלֵךְ וְגָדֵל עַד עֲלוֹת חֲמַת ה׳ לְאֵין מַרְפֵּא. לָכֵן רָאִיתִי לְדַבֵּר קְצָת בְּהִתְעוֹרְרוּת זֶה לֵאמֹר אוּלַי יִשְׁמְעוּ הָעִוְרִים שֶׁבְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וְיִתְּנוּ אֶל לִבָּם לְתַקֵּן פִּרְצָה זוֹ. וְזֶה דָּרַשְׁתִּי בִּקְהַל קֹדֶשׁ לוּבְלִין בְּפָרָשַׁת זָכוֹר שְׁנַת שס״ב לִפְרָט קָטָן בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם וְחַכְמֵי כָּל הַקְּהִלּוֹת, וְנוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.
פסוק ד:וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזוֹב. הָיָה לוֹ לְהַסְמִיךְ עֵץ אֶרֶז לְאֵזוֹב, כִּי שְׁנֵיהֶם מִמִּין הַצּוֹמְחִים. מָה רָאָה לְהַכְנִיס שְׁנִי תוֹלַעַת בֵּינֵיהֶם. וּבְפָרָשַׁת חֻקַּת (יט ו) כְּתִיב: ״עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת״, וְלָמָּה שִׁנָּה כָּאן. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מְדַבֶּרֶת בְּתִקּוּן לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁהַמְסַפְּרוֹ אַף אִם יִהְיֶה שְׁפַל אֲנָשִׁים כְּתוֹלַעַת זֶה, מִכָּל מָקוֹם הוּא מַכֶּה בְּאָדָם גָּדוֹל שֶׁנִּמְשַׁל לָאֶרֶז, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (ישעיה תנ) עַל פָּסוּק ״אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב״ (ישעיה מא יד), עַל כֵּן כַּפָּרָתוֹ ״עֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזוֹב״, לְכַפֵּר עַל מָה שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה הַתּוֹלַעַת בָּאֶרֶז, וּתְרוּפָתוֹ שֶׁיַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ כָּאֵזוֹב וְאָז לֹא יַחְפּוֹץ לְהָטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים.
פסוק ד:וְטַעַם לִשְׁתֵּי צִפֳּרִים הוּא, כִּי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מִינֵי דִּבּוּר, אֶחָד אָסוּר וְאֶחָד מְצֻוֶּה בּוֹ, וְהָאָסוּר דְּהַיְינוּ כְּלָשׁוֹן הָרָע וְדוּגְמָתוֹ, זֶהוּ הַצִּפּוֹר שֶׁעוֹשָׂה מַעֲשֵׂה פְּטִיט הַשְּׁחוּטָה עַל כְּלִי חֶרֶס עַל מַיִם חַיִּים, כִּי אִם עַם הָאָרֶץ הוּא יִהְיֶה לוֹ רוּחַ נִשְׁבָּרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו ד): ״וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ״, כִּי יֵשׁ לוֹ דִּין כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה כִּי אִם בִּשְׁבִירָה, וּכְנֶגְדּוֹ נֶאֱמַר שֶׁיִּשְׁחַט הַצִּפּוֹר הָעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה פְּטִיט עַל כְּלִי חֶרֶס. וְאִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם חַיִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״עַל מַיִם חַיִּים״. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר חָמֵשׁ פְּעָמִים ״זֹאת תּוֹרַת״ בְּעִנְיַן הַמְּצֹרָע, לוֹמַר לְךָ שֶׁהָעוֹסֵק בַּחֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה נִצּוֹל מִן הַצָּרַעַת הַבָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע. ״וְאֵת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה״, זֶהוּ כְּנֶגֶד פִּטְפּוּטֵי דְּבָרִים בַּתּוֹרָה וּתְפִלָּה, אַךְ שֶׁצָּרִיךְ לְצָרֵף לְדִבּוּר זֶה ״עֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזוֹב״ הַמּוֹרֶה עַל הַהַכְנָעָה וְהַשִּׁפְלוּת, שֶׁאֲפִלּוּ בְּדִבּוּר הַתּוֹרָה יִהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.): אָדָם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״וְנִרְפָּא״, אֲבָל בָּשָׂר נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא יג יח) ״וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעוֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא״, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב בָּשָׂר וְרַךְ יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ה.): בָּשָׂר – בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה, כִּי זְכִירַת כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מְבִיאִין לִידֵי שִׁבְרוֹן לֵב וְהַכְנָעָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וְטָבַל אוֹתָם בְּדַם הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה״, לְהַזּוֹת עָלָיו מִן שְׁתֵּי הַצִּפֳּרִים, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ עָלָיו שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד, הַתְּשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וְהַתִּקּוּן עַל הֶעָתִיד.
פסוק ט:וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, וְאַחַר כָּךְ פֵּרַט: אֶת רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה טז) דָּרְשׁוּ זֶה בִּכְלָל וּפְרָט מִכָּל מָקוֹם לְפִי דַּרְכֵּנוּ נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ פֵּרַט שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי אֵבָרִים אֵלּוּ, לְפִי שֶׁהֵם קְרוֹבִים אֶל שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי עֲבֵרוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם בָּאִים הַנְּגָעִים. ״אֶת רֹאשׁוֹ״, לְכַפֵּר עַל גַּסּוּת הָרוּחַ הָרוֹצֶה לִהְיוֹת לְרֹאשׁ לְכָל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ג טז-יז): ״יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ׳ וְשִׂפַּח ה׳ קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן״. ״וְאֶת זְקָנוֹ״, הֵם הַשְּׂעָרוֹת סָבִיב לְפִיו לְכַפֵּר עַל פִּי הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרָע. ״וְאֵת גַּבּוֹת עֵינָיו״, לְכַפֵּר עַל צָרוּת הָעַיִן.
פסוק לד:כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה. יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה פֵּרַט אֵצֶל נִגְעֵי הַבָּתִּים ״כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן״ יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מִינֵי נְגָעִים. גַּם מַאֲמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה״ כֻּלּוֹ מְיֻתָּר כִּי זֶה יָדוּעַ. גַּם בְּאָמְרוֹ ״וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בְּבָתֵּיכֶם. אַף עַל פִּי שֶׁלְפִי פֵּרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים הִטְמִינוּ מַטְמוֹנִיּוֹת כוּ׳ אֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי נָקַט ״אֲחֻזַּתְכֶם״ לְמַעֵט הַבָּתִּים שֶׁיִּבְנוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין שַׁיָּכוּת לְטַעַם זֶה, מִכָּל מָקוֹם הַלָּשׁוֹן סָתוּר קְצָת, כִּי בְּאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה״ יִחֵס הָאֲחֻזָּה אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְאָמְרוֹ ״אֲחֻזַּתְכֶם״ יִחֵס הָאֲחֻזָּה אֶל יִשְׂרָאֵל, כְּאִלּוּ הֵמָּה הָאוֹחֲזִים בַּנַּחֲלָה בְּכֹחַ יָדָם. גַּם טַעֲמוֹ שֶׁל רַשִׁ״י צָרִיךְ בֵּאוּר.
פסוק לד:וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁעִקַּר הַטַּעַם בַּעֲבוּר צָרוּת הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז) מִן פָּסוּק ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, זֶה שֶׁיִּחֵד בֵּיתוֹ לוֹ לְעַצְמוֹ וְלֹא הָיָה מְהַנֶּה מִמֶּנּוּ אֲחֵרִים, כִּי לְבַעֲבוּר זֶה נָתַן ה׳ לוֹ לַאֲחֻזָּה בַּיִת מָלֵא כָּל טוּב לְנַסּוֹתוֹ אִם יֵיטִיב מִבֵּיתוֹ גַּם לַאֲחֵרִים, כִּי לִי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אָמַר ה׳ (חגי ב ח), וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם נוֹתֵן לַאֲחֵרִים, לֹא מִשֶּׁלּוֹ הוּא נוֹתֵן כִּי אִם מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ קָא זָכֵי לֵיהּ. לָכֵן נֶאֱמַר: ״כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה״, כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה (תהלים מד ד) כִּי אִם יְמִין ה׳ רוֹמֵמָה, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם. וְאֵין מָקוֹם לְצָרֵי עַיִן לוֹמַר כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי ה׳ הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ וַאֲחֻזָּה, וְאִם כֵּן דִּין הוּא שֶׁתִּתְּנוּ מִשֶּׁלּוֹ לַעֲנִיֵּי עַמּוֹ. וְאִם לֹא תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹל דְּבָרוֹ וְתִהְיוּ מִן צָרֵי הָעַיִן הַמְיַחֲסִים הָאֲחֻזָּה אֶל עַצְמָם, אָז ״וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״, רוֹצֶה לוֹמַר, בְּמָקוֹם שֶׁאַתֶּם מְיַחֲסִים הָאֲחֻזָּה לָכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם הָאוֹחֲזִים בָּהּ בְּכֹחַ יֶדְכֶם. לָכֵן נֶאֱמַר מִיָּד: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, זֶה שֶׁיִּחֵד בֵּיתוֹ לוֹ לְעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁבְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ בָּנָה בֵיתוֹ. אוֹ יֹאמַר ״אֲחֻזַּתְכֶם״ זֶה שֶׁיִּחֵד בֵּיתוֹ לוֹ וְאֵינוֹ מְהַנֶּה מִמֶּנּוּ לַאֲחֵרִים, ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, זֶה שֶׁיִּחֵד בֵּיתוֹ לוֹ כִּפְשׁוּטוֹ מַמָּשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים מֵעִנְיָן זֶה אוֹ מִמִּי שֶׁתּוֹלֶה הָאֲחֻזָּה בְּעַצְמוֹ וּמִמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ צָרוּת עַיִן, אוֹ שְׁנֵיהֶם מְדַבְּרִים מִצָּרוּת הָעַיִן הַנִּמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁתּוֹלֶה הָאֲחֻזָּה בְּעַצְמוֹ.
פסוק לד:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁטַּעַם נִגְעֵי הַבָּתִּים, לְפִי שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים בָּנוּ בָּתֵּיהֶם לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא נְגָעִים עַל הַבָּתִּים כְּדֵי לִנְתֹּץ אוֹתָם. וּבָזֶה נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב מִדְרָשׁ הָאוֹמֵר: ״כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת״ זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה (ילק״ש מצורע תקסג), וְדָרַשׁ כָּל פָּרָשָׁה זוֹ עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּחֱרַב בַּעֲבוּר הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֶעֱמִידוּ שָׁם כוּ׳. וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לוֹמַר שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה דַּעְתּוֹ לְהוֹצִיא כָּל הַפָּרָשָׁה מִפְּשׁוּטוֹ וּלְפָרְשָׁהּ עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגַּם דַּעְתּוֹ לָתֵת טַעַם לְנִגְעֵי בַּיִת, בַּעֲבוּר שֶׁהָאֱמוֹרִיִּים בָּנוּ אוֹתָם לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל כֵּן הוּא בָּא לִידֵי נְתִיצָה, וּמִכָּאן לָמַד לוֹמַר שֶׁגַּם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר בּוֹ הֶעֱמִיד מְנַשֶּׁה הַצֶּלֶם בָּא לִידֵי נְתִיצָה בַּעֲוֹן זֶה, וְכָל הַפְּרָטִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן נִמְצְאוּ גַּם בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, כָּךְ בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״וְהִגִּיד לַכֹּהֵן״, כָּךְ יַגִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת; וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן ״כְּנֶגַע נִרְאָה לִי״, כָּךְ יֹאמַר גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבְדֶרֶךְ זֶה מְבֹאָר כָּל הַמִּדְרָשׁ וְהַפְּסוּקִים כֻּלָּם כִּפְשׁוּטָם.
פסוק לד:וְאֵין לְהַקְשׁוֹת עַל טַעַם זֶה, אִם כֵּן לָמָּה לֹא יָבוֹאוּ הַנְּגָעִים עַל הַבָּתִּים מִיָּד בְּבוֹאָם לָאָרֶץ, בִּשְׁלָמָא לְטַעֲמָא דְּמַטְמוֹנִיּוֹת שֶׁמָּא אֵין כָּל בַּעַל הַבַּיִת זוֹכֶה לְאוֹתוֹ מַטְמוֹן. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, שֶׁגַּם בְּבִעוּר עֲבוֹדָה זָרָה מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, וְדַוְקָא אִם יָדוּר בַּבַּיִת אֵיזֶה אִישׁ הָגוּן מִצַּד מַעֲשָׂיו אֵין נָכוֹן שֶׁיָּדוּר הוּא בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נִדְנוּד עֲבוֹדָה זָרָה. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁפָּסוּק זֶה בְּשׂוֹרָה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד יא) ״כִּלָּה ה׳ אֶת חֲמָתוֹ וַיֶּצֶת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״, וְטוֹבָה זוֹ הִיא שֶׁמְּכַלֶּה חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּגּוּפוֹת, כָּךְ בְּשׂוֹרָה זוֹ בְּנִגְעֵי הַבָּתִּים זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת״ בְּכַ״ף הַדִּמְיוֹן, כְּעֵין הַנֶּגַע הָרָאוּי לָבוֹא עָלַי נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. גַּם לְטַעַם צָרוּת הָעַיִן אָמַר, כְּעֵין נֶגַע הָרָאוּי לָבוֹא עַל צָרֵי הָעַיִן, וְהוּא פִּזּוּר מָמוֹנָם, כָּךְ נִרְאָה לִי בַּבָּיִת, כִּי סוֹפוֹ לָבוֹא לִידֵי שֶׁיְּפַזֵּר הַכֹּהֵן מָמוֹנוֹ. וּמַה שֶּׁצִּוָּה לִקַּח לְחַטֵּא הַבַּיִת צִפֳּרִים, כְּבָר אָמַרְנוּ לְהוֹרוֹת שֶׁהָעֹשֶׁר עָשׂוֹ יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם כְּצִפֳּרִים עָפוֹת, אֲבָל לְרַשִׁ״י שֶׁלֹּא זָכַר כִּי אִם מַעֲשֵׂה פְּטִיט קָשֶׁה מַה עִנְיָן זֶה לְנִגְעֵי הַבָּתִּים. עַל כֵּן אָמַרְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהַצִּפֳּרִים יֵשׁ בָּהֶם רֶמֶז גַּם עַל חֶמְדַּת הַמָּמוֹן הַגּוֹרֵם רוּם לֵב, וְעַל כֵּן יִקַּח גַּם עֵץ אֶרֶז.
