פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס34 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל34 פסוקים📜
רש"ירש״י53 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר5 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות3 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם9 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא49 פסוקים📜
חזקוניחזקוני38 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן14 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות5 פסוקים📜
רא"שרא"ש5 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר13 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר13 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג13 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג60 פסוקים📜
פרדס יוסףלא ידוע46 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע27 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע6 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי46 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו4 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל43 פסוקים📜
ספורנוספורנו21 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי16 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל1 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה1 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע3 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך78 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל44 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ15 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס51 פסוקים📜
תפארת יהונתןיהונתן אייבשיץ8 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר47 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו19 פסוקים📜
אדרת אליהואליהו בן שלומו זלמן מווילנה72 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין2 פסוקים📜
נחלת יעקביעקב בן יעקב משה מליסא1 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי5 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי4 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר10 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג18 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין43 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין2 פסוקים📜
פירושי רד"צ הופמןדוד צבי הופמן132 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין120 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין13 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל32 פסוקיםמאמרים על הפרק
אור החיים
חיים בן עטר
פסוק א:
וַיְדַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה נֶאֱמַר לוֹ בְּדִבּוּר זֶה. ב׳, לְאֵיזֶה עִנְיָן יַשְׁמִיעֵנוּ הַכָּתוּב הֱיוֹת דִּבּוּר זֶה אַחֲרֵי מוֹת, מַה לִי אַחַר מַה לִי קוֹדֶם. ג׳, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר בְּקָרְבָתָם וְגוֹ׳, אִם לְהוֹדִיעַ שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְקָרְבוּ לִפְנֵי ה׳, הֲלֹא כְּבָר הוֹדִיעַ הַדָּבָר בִּמְקוֹמוֹ (ויקרא י:א) ״וַיַּקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה״ וְגוֹ׳, וְשָׁם הוּא יוֹתֵר מְפֹרָשׁ הַדָּבָר מִמַּה שֶׁכָּתוּב כָּאן ״בְּקָרְבָתָם״, שֶׁאֵין יָדוּעַ מַה הוּא הֶעָוֹן שֶׁעָשׂוּ בִּקְרִיבָה זוֹ שֶׁעָלֶיהָ מֵתוּ. ד׳, אָמְרוֹ ״וַיָּמֻתוּ״ מְיֻתֶּרֶת אַחַר שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר ״אַחֲרֵי מוֹת בְּקָרְבָתָם״ וְגוֹ׳. ה׳, אָמְרוֹ ״וַיָּמֻתוּ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו.
פסוק א:
וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַזְהִיר אֶת מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יַחְשׁוֹב בְּדַעְתּוֹ כִּי לְצַד שֶׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְמַלְכוּת שָׁמַיִם וּבְכָל בֵּיתוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם נֶאֱמָן הוּא וְיָכוֹל לִיכָּנֵס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה, וַהֲגַם שֶׁיְּצַו ה׳ עַל אַהֲרֹן – לֹא יִתְחַיֵּב הַדָּבָר שֶׁגַּם מֹשֶׁה בִּכְלָל, כִּי גָּדוֹל מֹשֶׁה, דִּכְתִיב (במדבר יב:ו-ז) ״אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה׳ וְגוֹ׳ לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה״, אֲשֶׁר עַל כֵּן דִּבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פֵּרוּשׁ, אֵלָיו בָּא הַמִּצְוָה, וְאָמַר לוֹ סָמוּךְ לְמִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן דִּבּוּר זֶה בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ וַיָּמֻתוּ, פֵּרוּשׁ, הֲגַם הֱיוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן וּבְתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה הֱיוֹתָם קְרוֹבִים לִפְנֵי ה׳ כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה יב:ב) בְּפָסוּק ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, אַף עַל פִּי כֵן לֹא חָמַל עֲלֵיהֶם וַיָּמֻתוּ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא יוֹעִיל הֱיוֹת הָאָדָם כָּל כָּךְ קָרוֹב לַה׳ כְּדֵי שֶׁיִּפְרֹץ גָּדֵר לִכָּנֵס לַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה.
פסוק א:
עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ בְּקָרְבָתָם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: בִּהְיוֹתָם יוֹתֵר קְרוֹבִים לַה׳ מִכֹּל, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין קְרוֹבִים מֵהֶם, שֶׁאִם הָיָה מֹשֶׁה קָרוֹב מֵהֶם הָיָה הַדָּבָר נַעֲשֶׂה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ (ויקרא י:ג) ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״. וְאוּלַי כִּי כָּאן בֵּאֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דְּבָרָיו אֶל מֹשֶׁה, וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי דִּבּוּר זֶה נֶאֱמַר לוֹ סָמוּךְ לִקְרִיבָתָם וּמִיתָתָם. וַהֲגַם שֶׁכְּבָר כָּתוּב בַּתּוֹרָה מִיתַת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, אֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה.
פסוק א:
וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ בְּסָלְקָא דַּעְתִּין דְּתֵיבַת ״אָחִיךָ״ בָּא לְמַעֵט מֹשֶׁה שֶׁאֵינוֹ בָּאַזְהָרָה וּמֻתָּר לָבֹא בְּכָל עֵת, וְהֶעֱלוּ בַּאֲמִתּוּת הַדְּרָשָׁא שֶׁתֵּיבַת ״אָחִיךָ״ בָּאָה לְרַבּוֹת הַבָּנִים שֶׁהֵם בָּאַזְהָרָה, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה לֹא נִתְמַעֵט מֹשֶׁה מֵאַזְהָרָה, וּמֵעַתָּה אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מַה דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אִם הוּא בָּאַזְהָרָה אוֹ לֹא. וְהָרַב בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן כָּתַב שֶׁפְּשִׁיטָא כִּי מִי הִכְנִיסוֹ עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהַזְהִירוֹ. וּלְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי הִנֵּה בָּאָה אַזְהָרָתוֹ בְּיִחוּד בְּפָסוּק רִאשׁוֹן. וְדִבְרֵי בַּעַל קָרְבַּן אַהֲרֹן שֶׁאָמַר ״מִי הִכְנִיסוֹ״ אֵינָם נִרְאִים. וְכַוָּנַת הַתַּנָּא הִיא שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב לְמַעֵט מֹשֶׁה מֵהָאַזְהָרָה, וְאֵין לָנוּ מִקְרָא לֹא לְמַעֵט וְלֹא לְרַבּוֹת, וּבָחַר הַתַּנָּא לִדְרֹשׁ בְּיִתּוּר תֵּיבַת ״אָחִיךָ״ לְרַבּוֹת הַבָּנִים מִלִּדְרֹשׁ בָּהּ לְמַעֵט מֹשֶׁה.
פסוק א:
וְכָל זֶה לִסְבָרַת הָאוֹמֵר (בראשית רבה מד:ה) ״אַחֲרֵי״ סָמוּךְ, ״אַחַר״ מֻפְלָג, וּכְמוֹ שֶׁהֶעְתַּקְתִּי מַחְלוֹקְתָּם בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֲבָל לִסְבָרַת הָאוֹמֵר ״אַחֲרֵי״ מֻפְלָג, ״אַחַר״ סָמוּךְ, יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שֶׁבָּא לְהוֹדִיעוֹ שֶׁמִּיתָתָם הָיְתָה עַל קָרְבָתָם לִפְנִים בַּקֹּדֶשׁ, וַהֲגַם שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה אֵשׁ זָרָה, מוֹדִיעוֹ ה׳ כִּי טַעַם מִיתָתָם הָיְתָה עַל קָרְבָתָם לִפְנִים, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיְתָה אֵשׁ זָרָה. וְאָמְרוֹ וַיָּמֻתוּ, נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעוֹ שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב כִּי יָצְתָה מַחְשַׁבְתָּם לַפּוֹעַל שֶׁנִּכְנְסוּ לִפְנִים, אֶלָּא שֶׁנִּדְחֲפוּ וָמֵתוּ. וְהַכַּוָּנָה בְּהוֹדָעָה זוֹ לִשְׁלֹל לְבַל יַחְשֹׁב אָדָם לִפְרֹץ וּלְהִתְקָרֵב הֲגַם שֶׁיָּמוּת, וְזֶה יִמָּצֵא בִּהְיוֹת לָאָדָם בְּחִינַת הַחֵשֶׁק לֹא יָחוּשׁ עַל עַצְמוֹ וְיִתֵּן נַפְשׁוֹ, וְדָבָר זֶה יִמָּצֵא בִּבְחִינַת הַחוֹשֵׁק שֶׁיִּתֵּן נַפְשׁוֹ עַל הַדָּבָר הֲגַם שֶׁיֵּדַע שֶׁיָּמוּת. לָזֶה אָמַר לוֹ ״וַיָּמֻתוּ״, פֵּרוּשׁ וּכְבָר מֵתוּ וְלֹא הִשִּׂיגוּ מַחְשַׁבְתָּם לְהִתְקָרֵב, וְהָבֵן זֶה.
פסוק א:
וְזֶה לְדַעַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שֶׁאָמַר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, עַל הַקְּרִיבָה מֵתוּ, וְגַם לִסְבָרַת רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא שֶׁאָמַר כְּדַי קְרִיבָה לְעַצְמָהּ וּכְדַי הַקְרָבָה לְעַצְמָהּ, אֲבָל לְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר עַל הַהַקְרָבָה מֵתוּ, הִנֵּה לִסְבָרַת הָאוֹמֵר ״אַחֲרֵי״ מוּפְלָג יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב בְּאֹפֶן אַחֵר. וְהוּא בְּהַקְדִּים לַחְקֹר לָמָּה לֹא צִוָּה ה׳ עַל מִשְׁפַּט יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר בְּפָרָשָׁה זוֹ עַד הֵן הַיּוֹם, וְלֹא צִוָּה בְּיוֹם צַוּוֹתוֹ בְּעִנְיַן קָדְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, וְכַאֲשֶׁר אָמַר לוֹ (ויקרא ט:ז) ״קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ״ שָׁם הָיָה לוֹ לוֹמַר לוֹ ״לֹא יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה״. הָאֱמֶת שֶׁמְּדֻיָּק הוּא הָאִסּוּר מֵאָמְרוֹ ״קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״עֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ״ וְגוֹ׳, וְלָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״קְרַב״ וְגוֹ׳, וְרַזַ״ל (תורת כהנים) דָּרְשׁוּ דְּרָשׁוֹת, וּלְדַרְכֵּנוּ נִרְאֶה שֶׁאָמַר אֵלָיו ״קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ״ – אֵין לְךָ רְשׁוּת לִקְרַב אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לִפְנִים, אֶלָּא שֶׁשָּׁם הָיָה לוֹ לְצַוּוֹת בְּאַזְהָרָה זוֹ דְּ״אַל יָבֹא וְגוֹ׳ וְלֹא יָמוּת״.
פסוק א:
אָכֵן לְצַד מַה שֶׁהוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב שֶׁבַּעֲוֹן הָעֵגֶל מֵתוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, דִּכְתִיב (דברים ט:כ) ״וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה׳ לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל״ וְגוֹ׳, וּפֵרְשׁוּ רַזַ״ל (ויקרא רבה ז:א) ״לְהַשְׁמִידוֹ״ – זֶה מִיתַת הַבָּנִים, וְהוֹעִילָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֶחְצָה, הָא לָמַדְתָּ כִּי שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בַּעֲוֹן הָעֵגֶל מֵתוּ וּמִזְבַּח כַּפָּרָה הָיוּ הֵמָּה לַאֲבִיהֶם. וְלֹא תַּקְשֶׁה וַהֲלֹא אָמְרוּ (תורת כהנים כאן) שֶׁמֵּתוּ לְצַד עֲוֹן הַקְּרִיבָה לְמַאן דְּאָמַר, וּלְמַאן דְּאָמַר עַל הַהַקְרָבָה – יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא הָיָה עֲוֹן אֲבִיהֶם הָיָה ה׳ שׁוֹמֵר רַגְלֵי חֲסִידָיו. גַּם לֹא קָשֶׁה עַל מַה שֶׁאָמְרוּ (זבחים קטו.) שֶׁמֵּתוּ לְהִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לֹא הָיָה עֲוֹן הָעֵגֶל הָיָה מִתְחַיֵּב מֵאֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט לְהִתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בְּזוּלָתָם, כִּי כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁהֲגַם שֶׁיַּחְפֹּץ ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו לְסִבָּה נֶעֱלֶמֶת לְיוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת נִפְלָאִים וְרָמוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַצַּדִּיק כָּל שֶׁהוּא מֵהַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא טוֹב עֲשׂוֹת, כְּדֵי שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם יִשְׁלֹט בָּהֶם הַדִּין. וּכְבָר הֶאֱרַכְתִּי בְּעָנָף זֶה. צֵא וּלְמַד (אבות דרבי נתן פרק לח) מִמַּה שֶׁמָּצָא רַבִּי עֲקִיבָא טַעַם לַהֲרִיגָתוֹ לְצַד שֶׁשָּׂמַח לִבּוֹ בִּדְרָשָׁתוֹ תּוֹךְ שִׁשִּׁים רִבּוֹא כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם, וְקָשֶׁה, הֲלָזֶה יִתְחַיֵּב אֱנוֹשׁ מִיתָה מְשֻׁנָּה? אִם כֵּן פָּקַע כְּלִילָא דְּוַרְדֵי מִכָּל עוֹשֵׂי טוֹב וְלוֹמְדִים, אֶלָּא דְּזֶה הוּא דֶּרֶךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִשְׁלֹט בּוֹ הַדִּין, וּלְעוֹלָם סִבַּת מִיתָתוֹ יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת לְמָגֵן וְצִנָּה לְדוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְטַעַם זֶה נוֹתֵן טַעַם לִשְׁבָח גַּם בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ, כִּי עֲוֹן הָעֵגֶל כְּבָר נִמְחַל בְּפַרְהֶסְיָא כְּשֶׁהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְיָרְדָה שְׁכִינָה עַל יָדוֹ וְנִתְבַּשֵּׂר שֶׁנִּמְחַל לוֹ עֲוֹן הָעֵגֶל, אִם כֵּן בָּטֵל דִּינָא דְּהַשְׁמָדַת הַבָּנִים, שֶׁבְּהִבָּטֵל הַסִּבָּה יִבָּטֵל הַמְסֻבָּב, אֶלָּא וַדַּאי כִּי הֲגַם שֶׁנִּמְחַל – רִשּׁוּמוֹ נִכָּר, וְהוּא כְּשִׁעוּר חוּט הַשַּׂעֲרָה מֵהַחֵטְא שֶׁיַּסְפִּיק לְהַשְׁלָטַת מִדָּה הַפּוֹעֶלֶת דִּין בָּאָדָם, וְזֶה גָּרַם שֶׁלֹּא נִשְׁמְרוּ רַגְלֵי חֲסִידָיו וְשָׁגְגוּ בִּקְרִיבָה וְהַקְרָבָה, וְנִתְקַדֵּשׁ בָּהֶם הַבַּיִת.
פסוק א:
וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נוּכַל לוֹמַר כִּי לֹא הֻכְשַׁר אַהֲרֹן לִהְיוֹת רָאוּי לָבֹא אֶל בֵּית חֲצַר הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת מִזְבַּח כַּפָּרָה שֶׁל הַבָּנִים בָּנָיו, וְנִמְחָה רֹשֶׁם חֵטְא הָעֵגֶל, אֲבָל זוּלַת זֶה לֹא הֻכְשַׁר אַהֲרֹן לְמַעֲלָה עֲצוּמָה לַעֲמֹד בְּמָקוֹם מֻפְלָא, וּבָזֶה יִתְיַשֵּׁב הַכָּתוּב עַל נָכוֹן: וַיְדַבֵּר ה׳, וּמוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי הַדִּבּוּר הַנֶּאֱמָר בָּעִנְיָן בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ לֹא נִכְשַׁר אַהֲרֹן לְמַעֲלָה זוֹ אֶלָּא אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וְנִמְחָה חֶטְאוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר בְּנֵי אַהֲרֹן כָּאן רוֹמֵז כַּפָּרַת עֲוֹן אֲבִיהֶם שֶׁבָּזֶה הֻשְׁלַם לִהְיוֹת רָאוּי לְהָאָמוּר בָּעִנְיָן כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וּבָזֶה נָתַן הַכָּתוּב טַעַם לָמָּה לֹא צִוָּה ה׳ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עַד הֵנָּה, כִּי מִקּוֹדֶם לֹא הָיָה מֻכְשָׁר אַהֲרֹן לָזֶה, וְאַחַר שֶׁנָּחַת הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ סִבַּת מִיתָתָם שֶׁהוּא לְצַד הֱיוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן לְכַפָּרַת עֲוֹן אֲבִיהֶם, הוֹדִיעַ כִּי לֹא זֹאת הִיא סִבָּתָם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף לְמִיתָתָם, אֶלָּא זֹאת הָיְתָה סִבָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא גָּרְמָה שֶׁלֹּא נִשְׁמְרוּ רַגְלֵיהֶם כַּנִּזְכָּר וְשָׁגְגוּ בִּקְרִיבָה אוֹ בְּהַקְרָבָה לְמַאן דְּאָמַר, וְהוּא אָמְרוֹ בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ לוֹמַר כִּי מַה גָּרַם לָהֶם, הֱיוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ עֲוֹן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הוּא קָרְבָתָם, וּבְהִצְטָרְפוּת מִכְשׁוֹל זֶה מֵתוּ. וּלְצַד שֶׁכְּפִי הָאֱמֶת שְׁתֵּי סִבּוֹת הַלָּלוּ לֹא הִסְפִּיקוּ לְמִיתָתָם, רַבָּתִי הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ (ויקרא י:ג) ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, שֶׁמֵּתוּ לְהִתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּשְׁבִילָם, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר טַעַם הֻצְרַךְ לְטַעַם זֶה וְלֹא הִסְפִּיקוּ שְׁנֵי הַטְּעָמִים, לָזֶה אָמַר ״וַיָּמֻתוּ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לִרְמֹז עִנְיַן צֹרֶךְ מִיתָתָם לְהִתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת לִירֹא אֶת ה׳ הַמְּקֻדָּשׁ, לִירֹא מֵהַמִּקְדָּשׁ כָּל הַקָּרֵב לְבַל יָמוּת גַּם הוּא, וְלָזֶה סָמַךְ דִּבּוּר אַזְהָרַת אַהֲרֹן וְאַל יָבֹא וְגוֹ׳ אֶל הַקֹּדֶשׁ.
פסוק א:
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גָּרְמוּ מִיתָתָם: עֲוֹן הָעֵגֶל, וְהַהַקְרָבָה, וְקִדּוּשׁ הַבַּיִת. וּשְׁלָשְׁתָּם הוֹדִיעַ ה׳ בְּמַאֲמָר רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן – זֶה כְּנֶגֶד חֵטְא אַהֲרֹן, בְּקָרְבָתָם – כְּמַשְׁמָעוֹ, וַיָּמֻתוּ – בִּשְׁבִיל לְקַדֵּשׁ הַבַּיִת לְבַל יָבֹא וְגוֹ׳ אֶל הַקֹּדֶשׁ קָטָן וְגָדוֹל. וְכָל שְׁלֹשֶׁת הַטְּעָמִים צְרִיכִין: עֲוֹן הָעֵגֶל, שֶׁזּוּלָתוֹ לְצַד שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים הָיָה הַדִּין מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁמָרִים לְבַל יִכָּשְׁלוּ בִּקְרִיבָה, וְזֶה סִימָן לְמִכְשׁוֹל. וַעֲוֹן הַקְּרִיבָה גַּם כֵּן, שֶׁזּוּלָתָהּ לֹא יוּמְתוּ עַל עֲוֹן אֲבִיהֶם כִּי גְדוֹלִים הָיוּ. וְסִבַּת קִדּוּשׁ הַבַּיִת, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה ה׳ מְעַרְבֵּב שִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, וְיִתְחַיֵּב הַדָּבָר לִשְׁמִירַת רַגְלֵיהֶם לְבַל יִכָּשְׁלוּ, אוֹ לֹא הָיָה ה׳ מְמִיתָם בְּאוֹתוֹ יוֹם וְהָיָה מַמְתִּין לָהֶם עַד יוֹם אַחֵר, אֶלָּא לְצַד שֶׁרָצָה ה׳ לְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בּוֹ בַּיּוֹם עָשָׂה כֵן. וְטַעַם זֶה לְבַד לֹא יַסְפִּיק לְמִיתָתָם, שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בְּזוּלָתָם.
פסוק א:
וּכְפִי זֶה אֶפְשָׁר לָתֵת טַעַם לְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (תורת כהנים שמיני) שֶׁאָמַר מֹשֶׁה עַל נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן, כִּי מִמַּה שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁהֻצְרַךְ טַעַם עֲוֹן הָעֵגֶל לְמִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן, אִם כֵּן לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְנוּד עָוֹן לְהִסְתַּבֵּךְ בּוֹ עֲנַף הַדִּין, וְלֹא נִכְשְׁלוּ אֶלָּא לְצַד מַה שֶׁקָּדַם בַּעֲוֹן אֲבִיהֶם, לָזֶה אָמַר שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן, כִּי לֹא נִמְצָא לָהֶם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֵהַחֵטְא מַה שֶׁאֵין כֵּן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
פסוק א:
וּלְדַרְכֵּנוּ זֶה אֶפְשָׁר שֶׁלָּזֶה נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ (משלי כב:כ): ״הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמוֹעֵצוֹת וָדָעַת״, כִּי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָיוּ סִבָּה לַדָּבָר: בְּמוֹעֵצוֹת – שְׁתַּיִם, וָדַעַת – שָׁלֹשׁ, וְהֵם שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן. כְּנֶגֶד מַה שֶׁלֹּא מָחַל ה׳ לְאַהֲרֹן לַעֲוֹן הָעֵגֶל לֹא בִּתְפִלָּה וְלֹא בְּהַרְצָאַת אַהֲרֹן בְּקָרְבְּנוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו, גַּם כְּנֶגֶד מַה שֶׁלֹּא שָׁמַר רַגְלֵיהֶם מִלְּהִתְקָרֵב לְמָקוֹם מְקֻדָּשׁ אָמַר ״בְּמוֹעֵצוֹת״, כִּי נִתְיַעֵץ ה׳ לְתַכְלִית דָּבָר. וְרָמַז לִשְׁנֵי הַדְּבָרִים בְּמַה שֶׁאָמַר ״מוֹעֵצוֹת״ לְשׁוֹן רַבִּים – שְׁתֵּי עֵצוֹת, וְאַחַת מְסֻבֶּבֶת מֵחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁלֹּא הֶחְלִיט מְחִילָה לְאַהֲרֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְרֵם, שֶׁבָּזֶה תִּמְצָא מִדָּה הַשּׁוֹלֶטֶת כַּנִּזְכָּר. וּכְנֶגֶד תַּכְלִית הַדָּבָר שֶׁמֵּתוּ לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ אָמַר ״וָדָעַת״, פֵּרוּשׁ, לְהוֹדִיעַ לַכֹּל מַה יָּקָר מְקוֹם קְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ לַאֲנָשִׁים צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ שֶׁאֵין כְּמוֹתָם הָיָה מַה שֶׁהָיָה וְיִתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת.
פסוק א:
עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ אַחֲרֵי מוֹת, לֶהֱיוֹת שֶׁיְּצַוֶּה ה׳ לְבַל יִכָּנֵס אַהֲרֹן לְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּבִגְדֵי זָהָב (ראש השנה כו.) מִטַּעַם ״אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵיגוֹר״, חָשׁ הַכָּתוּב לְבַעַל דִּין שֶׁיַּחְלוֹק וְיֹאמַר כִּי לֹא הִקְפִּיד ה׳ עַל הַכְנָסַת אַהֲרֹן בְּבִגְדֵי זָהָב אֶלָּא כָּל עוֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְחָה רִשּׁוּמוֹ שֶׁל עֲוֹן הָעֵגֶל, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו וְאֵין רִשּׁוּמוֹ שֶׁל עֵגֶל נִכָּר לַחֲלוּטִין, נִמְחָה קָטֵיגוֹרוֹ שֶׁל זָהָב וְיָכוֹל לִכָּנֵס בְּבִגְדֵי זָהָב בְּכָבוֹד וּבְתִפְאָרֶת. לָזֶה אָמַר אַחֲרֵי מוֹת וְגוֹ׳, שֶׁגַּם אַחֲרֵי מוֹתָם צִוָּה ה׳ לְבַל יִכָּנֵס בְּבִגְדֵי זָהָב לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶלָּא כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז.) שֶׁבִּגְדֵי זָהָב מְכַפְּרִים, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יֵעָשֶׂה קָטֵיגוֹר סָנֵיגוֹר לְלַבֵּן עֲוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּשֶּׁלֶג. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בִּימֵי חָרְפִּי בְּחֶפְצִי חֵפֶץ ה׳ בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת ל.) שֶׁכְּשֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה ״זָכְרָה לְחַסְדֵי״ וְגוֹ׳ (דברי הימים ב ו:מב).
פסוק א:
וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ בְּקָרְבָתָם בָּא לְהָסִיר חֲשַׁשׁ פְּגָם מֵעַל מֹשֶׁה, שֶׁהוּא אָמַר (דברים ט:כ) ״וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן״, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא הוֹעִילָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וּמֹשֶׁה עַצְמוֹ יַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁלֹּא הוֹעִילָה תְּפִלָּתוֹ. לָזֶה אָמַר בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳, פֵּרוּשׁ בְּהִצְטָרְפוּת סִבָּה זוֹ מֵתוּ, אֲבָל זוּלַת זֶה וַהֲלֹא הָיוּ מֵתִים כִּי הוֹעִילָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה עַל אַהֲרֹן לְבַל יַשְׁמִידוֹ. וּכְפִי זֶה אֵין אָנוּ צְרִיכִין לוֹמַר שֶׁהוֹעִילָה מֶחְצָה, וּלְדִבְרֵיהֶם זַ״ל (ויקרא רבה י:ה) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהוֹעִילָה מֶחְצָה, פֵּרוּשׁ כֵּיוָן דְּסוֹף סוֹף מֵתוּ לֹא יִהְיֶה תּוֹעֶלֶת מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן אֶלָּא מֶחְצָה, כִּי אֵינוֹ חָשׁוּב תּוֹעֶלֶת אֶלָּא כְּפִי תַּכְלִית. ...
פסוק א:
וְאָמְרוֹ ״וַיָּמֻתוּ״, אוּלַי שֶׁבָּא ה׳ לוֹמַר לְמֹשֶׁה כִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עָשׂוּ עֲוֹן הַקְּרִיבָה אוֹ הַהַקְרָבָה, וְהֵם כְּבָר הָיוּ חַיָּבֵי מִיתָה מֵעֵת הִתְרַגֵּז ה׳ עַל אַהֲרֹן לְהַשְׁמִידוֹ, וְלָזֶה לֹא נִמְנְעוּ מִיַּד מִדַּת הַדִּין. אֲבָל אִם לֹא הָיָה מַה שֶׁקָּדַם שֶׁהָיוּ בְּנֵי מִיתָה כַּנִּזְכָּר, הֲגַם שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה ה׳ מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָהֶם וְכַדּוֹמֶה לָזֶה. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב עַל זֶה הַכָּתוּב בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳, וּמָקוֹם זֶה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס לְמַלְּטָם מִיַּד מִדַּת הַדִּין, וְהֵם ״וַיָּמֻתוּ״ כְּבָר, פֵּרוּשׁ נִתְחַיְּבוּ מִיתָה קֹדֶם, אֶלָּא בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה נִמְלְטוּ.
פסוק א:
אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ אַחֲרֵי מוֹת וְגוֹ׳, דִּבֵּר ה׳ לְמֹשֶׁה דֶּרֶךְ מִיתָתָן שֶׁהָיְתָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ – בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳, פֵּרוּשׁ שֶׁנִּתְקָרְבוּ לִפְנֵי אוֹר הָעֶלְיוֹן בְּחִבַּת הַקֹּדֶשׁ וּבָזֶה מֵתוּ, וְהוּא סוֹד הַנְּשִׁיקָה שֶׁבָּהּ מֵתִים הַצַּדִּיקִים. וְהִנֵּה הֵם שָׁוִים לְמִיתַת כָּל הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁהַהֶפְרֵשׁ הוּא שֶׁהַצַּדִּיקִים הַנְּשִׁיקָה מִתְקָרֶבֶת לָהֶם וְאֵלּוּ הֵם נִתְקָרְבוּ לָהּ, וְהוּא אָמְרוֹ בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳.
פסוק א:
וְאָמְרוֹ וַיָּמֻתוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, רָמַז הַכָּתוּב הַפְלָאַת חִבַּת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֲגַם שֶׁהָיוּ מַרְגִּישִׁים בְּמִיתָתָם, לֹא נִמְנְעוּ מִקְּרֹב לִדְבֵקוּת נְעִימוּת עֲרֵבוּת יְדִידוּת חֲבִיבוּת חֲשִׁיקוּת מְתִיקוּת עַד כְּלוֹת נַפְשׁוֹתָם מֵהֶם, וְהָבֵן. וּבְחִינָה זוֹ אֵין מַכִּיר אֵיכוּתָהּ, וְהִיא מְשֻׁלֶּלֶת הַהַכָּרָה, לֹא מִפִּי מִין הָאֱנוֹשִׁי, וְלֹא מִפִּי כְּתָבוֹ, וְלֹא תֻשַּׂג בְּהַשְׁעָרוֹת מֻשְׂכַּל הַגֶּשֶׁם, וְלַמַּשִּׂיג חֵלֶק מֵהַשָּׂגָה זוֹ תַּבְדִּיל מִמֶּנּוּ הַמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ מֵהִתְקַבֵּל וְתַכִּירֵהוּ עַל יְדֵי סִימָנֶיהָ כִּי זֶה הֶפְכָּהּ מְנַגֶּדֶת שׂוֹנְאֶיהָ וְתִפְעַל בּוֹ פְּעֻלָּה רְשׁוּמָה לִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ כֹּחַ הַמּוֹנְעוֹ וְהַמְקַיְּמוֹ, וְלִפְעָמִים תִּמְאָסֵהוּ הַנֶּפֶשׁ וּתְרִיבֵהוּ מְרִיבָה גְּדוֹלָה וְהוּא סוֹד הוֹלְלוּת הַנְּבִיאִים (שמואל א יט:כד), וְלִכְשֶׁתִּרְבֶּה בְּחִינָה זוֹ בִּפְנִימִיּוּתוֹ תִּגְעַל הַנֶּפֶשׁ אֶת הַבָּשָׂר וְיָצְתָה מֵעִמָּהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ. וְאוֹדִיעַ לַמִּתְבּוֹנֵן בִּפְנִימִיּוּת הַשְׂכָּלַת הַמֻּשְׂכָּל, שֶׁהַשְׂכָּלַת הַהַשְׂכֵּל תַּשְׂכִּיל הַהַשְׂכָּלוֹת, וּבְהַשְׂכֵּל בְּהַשְׂכָּלָתוֹ, יַשְׂכִּיל, שֶׁמֻּשְׂכָּל מְשֻׁלָּל הַהַשְׂכֵּל, וּכְשֶׁיַּשְׂכִּיל בְּהֶעָרַת עַצְמוֹ, וְלֹא עַצְמוֹ יַשְׂכִּיל, שֶׁהַמֻּשְׂכָּל מֻשְׂכָּל מִמֻּשְׂכָּל, בִּלְתִּי מֻשְׂכָּל מֵהַשֵּׂכֶל, וְהִשְׂכִּילוֹ לַמַּשְׂכִּילִים בְּיִחוּד, הַשְׂכָּלָתוֹ בְּסוֹד נְשָׁמָה לְנִשְׁמָתוֹ. וְאָז מוֹתָרָיו יִהְיוּ עִטְרֵי מְלָכִים וְכִסְאָם. וְכִי יֵשׁ חַיִּים לַחַיִּים שֶׁעֲלֵיהֶם אָמַר מֹשֶׁה (דברים ל:יט) ״וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים״ בֵּית הַמּוֹדַעַת, וְשׁוֹלֶלֶת חַיִּים הַנִּשְׁתָּוִים בְּהֶרְגֵּשׁ הַכְּלָלִי, וִיבָרֵךְ בָּרוּךְ אֱלֹהִים חַיִּים אֲשֶׁר סִגֵּל סְגֻלָּה זוֹ לִסְגֻלָּתוֹ.
פסוק א:
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְהוּבְאָה בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (נג.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר ״וְלֹא יָמוּת״ – עֹנֶשׁ, ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה״ – אַזְהָרָה. יָכוֹל קֹדֶם מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אַחֲרֵי מוֹת״. יָכוֹל שְׁנֵיהֶם אַחַר מִיתַת וְכוּ׳? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֵרָאֶה״ וְגוֹ׳, הָא כֵּיצַד? אַזְהָרָה קֹדֶם, מִיתָה אַחַר כָּךְ, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּבְמַסֶּכֶת יוֹמָא פֶּרֶק ה׳ (שָׁם) בָּעֵי: מַאי מַשְׁמַע? וְאָמַר רָבָא דִּכְתִיב ״אֵרָאֶה״ וַעֲדַיִן לֹא נִרְאָה, וְאִלּוּ הָיָה אַחֲרֵי מוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן כְּבָר נִרְאָה בּוֹ בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט:כג) ״וַיֵּרָא כְבוֹד ה׳״, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה בְּנֵי אַהֲרֹן מֵתוּ קֹדֶם שֶׁהֶעֱנִישׁ הַכָּתוּב. וּכְפִי זֶה יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אָמְרוֹ אַחֲרֵי מוֹת בָּא לְבַל תַּחְשֹׁב בִּרְאוֹתְךָ כִּי יְצַוֶּה ה׳ מִצְוַת הַקְּטֹרֶת וְאָמַר ״וְלֹא יָמוּת״, נֹאמַר כִּי הוּא זֶה עֹנֶשׁ שֶׁבּוֹ נֶעֶנְשׁוּ בְּנֵי אַהֲרֹן, דִּכְתִיב (ויקרא י:יא): ״וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת״ וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר אַחֲרֵי מוֹת וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, כִּי לֹא צִוָּה בָּעֹנֶשׁ אֶלָּא אַחַר שֶׁמֵּתוּ בְּנֵי אַהֲרֹן וְגוֹ׳. אִם כֵּן לְפִי זֶה חָלָה הַקֻּשְׁיָא לָמָּה מֵתוּ? לָזֶה אָמַר כִּי לֹא מֵתוּ עַל קַו הַמִּשְׁפָּט, שֶׁאֲחֵרִים אִם הָיוּ עוֹשִׂים דָּבָר זֶה לֹא הָיוּ מֵתִים כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא נִצְטַוּוּ בָּעֹנֶשׁ, אֶלָּא הַטַּעַם הוּא בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ – לֶהֱיוֹתָם סְבִיבָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּקְדֵּק עִמָּהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְדָבָר קָטוֹן יֵחָשֵׁב לְדָבָר גָּדוֹל, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּתוֹסֶפֶת הַוָּא״ו שֶׁל ״וַיָּמֻתוּ״ לוֹמַר הֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ מְחֻיָּבִים מִיתָה מִטַּעַם שֶׁעֲדַיִן לֹא עָנַשׁ, אַף עַל פִּי כֵן מֵתוּ.
פסוק א:
וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה נֶאֱמַר בְּדִבּוּר רִאשׁוֹן. הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מָשְׁלוּ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחוֹלֶה שֶׁנִּכְנַס אֶצְלוֹ הָרוֹפֵא, אָמַר לוֹ: ״אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְאַל תִּשְׁכַּב בְּטַחַב״. בָּא אַחֵר וְאָמַר לוֹ: ״אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְכוּ׳ שֶׁלֹּא תָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי״. זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר בְּסֵדֶר זֶה ״הָיָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה״, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה״ וְכוּ׳?
פסוק א:
וְנִרְאֶה כִּי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לֹא לְקֻשְׁיָא זוֹ נִתְכַּוֵּן, אֶלָּא עַל קֻשְׁיָא אַחֶרֶת בָּא לְתָרֵץ, וְהִיא מַה שֶׁהִקְשֵׁינוּ לָמָּה אִחֵר ה׳ לְצַוּוֹת מִצְוָה זוֹ לְאַהֲרֹן עַד עַתָּה, וְהָיָה מוֹשְׁלוֹ לְרוֹפֵא וְכוּ׳, שֶׁהָרוֹפֵא הַמְּזָרֵז הַרְבֵּה הוּא שֶׁאוֹמֵר כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה רוֹפֵא יִשְׂרָאֵל שֶׁהִמְתִּין עַד שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו כְּדֵי לְזָרְזוֹ בְּיוֹתֵר. וּמֵבִיא הַתַּנָּא דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְתָרֵץ גַּם קֻשְׁיוֹת כֶּפֶל הַדִּבּוּרִים, וּבִכְלָלֵי הַגְּמָרָא אָנוּ אוֹמְרִים שֶׁלִּפְעָמִים מַזְכִּיר בַּעַל הַמַּאֲמָר בַּתֵּרוּץ וְלֹא בַּקֻּשְׁיָא, אֶלָּא שֶׁהַתַּנָּא מֵבִיא דְּבָרָיו לְתָרֵץ גַּם מַה שֶׁהֻקְשָׁה לוֹ מַה נֶאֱמַר לוֹ בְּדִבּוּר רִאשׁוֹן, כִּי נֶאֱמַר לוֹ: הַבֵּט וּרְאֵה שֶׁהָאֲנָשִׁים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה׳ קָדֵשׁוּ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ הַקְּדֻשָּׁה, כֹּה תֹאמַר לְאַהֲרֹן אָחִיךָ גַּם הוּא אַל יָבֹא״ וְגוֹ׳. אֶלָּא דְּקָשֶׁה לְפִי זֶה הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן אַחַר דִּבֵּר״ וְגוֹ׳, אוֹ אַחַר אָמְרוֹ ״וַיְדַבֵּר״.
פסוק א:
וְרָאִיתִי בְּסוֹף הַבָּרַיְתָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְזֶה זֵרְזוֹ (יוֹתֵר) מֵהָרִאשׁוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן״ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ (שמות ד:יד) ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ״, ״וְאַל יָבֹא״ וְגוֹ׳, וְאִם יָבֹא הוּא מֵת, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת מִנַּיִן מָצָא לוֹמַר שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״הֲלֹא וְגוֹ׳ וְרָאֲךָ״ וְגוֹ׳? וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁהֻקְשָׁה לוֹ יִתּוּר תֵּבַת ״אָחִיךָ״, וְלָזֶה דָּרַשׁ ״אָחִיךָ״ – שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי״, וְהַכַּוָּנָה כִּי יַפְחִידוֹ שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לוֹ כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לְבָנָיו, וְהַצַּד שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְחַיֵּב אָמַר לוֹ כָּל זֶה הוּא לְצַד הֱיוֹתוֹ אָחִיו אַחְוָה נְכוֹנָה וְנֶאֱמָנָה. אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה, כִּי בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרַשׁ מֵאָמְרוֹ ״אָחִיךָ״ לְרַבּוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, וְאֶפְשָׁר דְּדָרְשִׁינַן שְׁנֵיהֶם, וְדוֹחַק.
פסוק א:
וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הוּא מִמַּה שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁה׳ אָמַר לְמֹשֶׁה מַה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן שֶׁלֹּא יָמוּת כְּבָנָיו, וּמִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לוֹמַר זֶה אַחַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן״ לֹא מִקֹּדֶם. לָזֶה אָמַר כִּי לֶהֱיוֹתָם שְׁנֵי אַחִים הַנְּעִימִים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, כְּאָמְרוֹ ״הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי״ (שמות ד:יד) וְרָמַז לוֹ (זבחים קב.) שֶׁיִּטּוֹל כְּהוּנָּה וְלֹא הִקְפִּיד, גַּם אַהֲרֹן בִּרְאוֹתוֹ אָחִיו הַקָּטָן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְאַף עַל פִּי כֵן שָׂמַח בְּלִבּוֹ, אֲשֶׁר עַל כֵּן הוּא אוֹמֵר לְמֹשֶׁה דָּבָר הַנּוֹגֵעַ לְאַהֲרֹן. וְנִתְכַּוֵּן ה׳ בָּזֶה לִהְיוֹת כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד. וְאִם נֹאמַר שָׁמָּה שֶׁדְּרָשַׁת ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן״ שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ ״הֲלֹא אַהֲרֹן״ וְגוֹ׳ הוּא דְּרָשָׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָהּ גְּמַר דְּרָשָׁה שֶׁלְּפָנֶיהָ, נִרְאֶה כִּי אָמְרוֹ ״וְאַל יָבֹא״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו.
פסוק א:
וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב נִרְאֶה לוֹמַר כִּי בְּאָמְרוֹ ״וְאַל יָבֹא״ בְּתוֹסֶפֶת הַוָּא״ו, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹ לוֹמַר ״אַל יָבֹא״, לִרְמוֹז שֶׁלֹּא יוֹסִיף הוּא לַעֲבוֹר עָלָיו מַה שֶׁעָבַר עַל בָּנָיו, וּכְפִי זֶה כְּאִלּוּ בֵּאֵר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יָמוּת גַּם הוּא כְּבָנָיו.
פסוק א:
וְרָאִיתִי לְהָרַב רַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי ז״ל שֶׁפֵּרֵשׁ כִּי לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה יֵשׁ שָׁלֹשׁ מִינֵי אַזְהָרוֹת, וְהֶאֱרִיךְ לְיַשֵּׁב הַכְּתוּבִים לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וּלְפִי דַּעְתִּי לֹא נִתְכַּוֵּן רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֶלָּא לוֹמַר שֶׁבְּדִבּוּר רִאשׁוֹן אָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן שֶׁאִם יַעֲבֹר יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו, וְהֻקְשָׁה לוֹ לְאֵיזֶה עִנְיָן יְצַוֶּה ה׳ כָּכָה וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״וְלֹא יָמוּת״, לָזֶה הִמְשִׁיל הַדָּבָר לְרוֹפֵא, שֶׁהָרוֹפֵא שֶׁאוֹמֵר לַחוֹלֶה שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי הוּא מְזָרְזוֹ בְּיוֹתֵר. עַל כֵּן צִוָּה ה׳ כָּכָה לְתוֹסֶפֶת זֵרוּז, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לֹא הִמְשִׁיל הַדָּבָר בְּרוֹפֵא אֶחָד אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה רוֹפְאִים, וְכָל רוֹפֵא שִׁעֵר זֵרוּז אֶחָד, וְרוֹפֵא הַמְּזָרֵז וְאוֹמֵר שֶׁלֹּא יָמוּת כִּפְלוֹנִי לֹא הוּא שֶׁזֵּרֵז פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה. וּכְפִי זֶה סֵדֶר שֶׁעָשָׂה ה׳ הוּא כְּרוֹפֵא הַמְּזָרֵז יוֹתֵר מִכֻּלָּן, וּלְפִי דִּבְרֵי הָרַא״ם אֵינוֹ דוֹמֶה לֹא לְרוֹפֵא רִאשׁוֹן וְלֹא לַשֵּׁנִי וְלֹא לַשְּׁלִישִׁי, כִּי רוֹפֵא רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי אֵינָם אוֹמְרִים כִּפְלוֹנִי וְהַשְּׁלִישִׁי הוּא מְזָרְזוֹ בְּפַעַם אַחַת וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת כִּפְלוֹנִי, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא צִוָּהוּ כֵּן עַד פַּעַם שְׁלִישִׁית. וּלְדִבְרֵי הָרא״ם צָרִיךְ לִדְחֹק וּלְפָרֵשׁ שֶׁהַדִּמְיוֹן הוּא נוֹשֵׂא אֶחָד לִשְׁלֹשָׁה נוֹשְׂאִים יַחַד. וַעֲדַיִן קָשֶׁה לִדְבָרָיו לָמָּה עָשָׂה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הַדִּמְיוֹן בִּשְׁלֹשָׁה נוֹשְׂאִים וְלֹא בְּנוֹשֵׂא אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁוֶה אֵלָיו הַנִּדְמֶה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא צִוָּה אֶלָּא פַּעַם אֶחָד וּבְאַחַת דִּבֵּר אֵלָיו הַזֵּרוּז שֶׁלֹּא יָמוּת כְּבָנָיו. וּפֵרוּשׁ הַכְּתוּבִים לְדִבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֵם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיְדַבֵּר וְגוֹ׳, אַחֲרֵי מוֹת״ – דִּבּוּר אֶחָד. ״דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאַל יָבֹא״ וְגוֹ׳ – דִּבּוּר שֵׁנִי. בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֱמַר לוֹ אֱמֹר לְאַהֲרֹן שֶׁבָּנָיו מֵתוּ בִּשְׁבִיל הַהַקְרָבָה, וֶאֱמֹר דִּבּוּר שֵׁנִי שֶׁאֲנִי מְצַוֵּהוּ לְבַל יִקְרַב גַּם הוּא, וּמִמּוֹצָא דָבָר מוּבָן כִּי מְזָרְזוֹ לְבַל יֶאֱרַע לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו, וְהוּא דִּמְיוֹן הָרוֹפֵא הַשְּׁלִישִׁי שֶׁזֵּרְזוֹ יוֹתֵר מִכֻּלָּן.
פסוק ב:
וַיֹּאמֶר ה׳. טַעַם לְשׁוֹן אֲמִירָה, לְצַד שֶׁהָאַזְהָרָה בָּאָה בְּתוֹקֶף, שֶׁאִם יָבוֹא יָמוּת, כְּמוֹ שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה (תורת כהנים כאן). לָזֶה הוֹדִיעוֹ כִּי אֵין זֶה אֶלָּא חִבָּה יְתֵרָה כְּדֶרֶךְ הָרוֹפֵא שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לְזָרֵז הַחוֹלֶה לְבַל יָמוּת, וּכְדִמְיוֹן רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בִּלְשׁוֹן אֲמִירָה.
פסוק ב:
אוֹ יִרְצֶה כִּי ה׳ גִּדֵּל וְרוֹמֵם אֶת מֹשֶׁה, שֶׁגַּם דִּבּוּר הַנּוֹגֵעַ לְאַהֲרֹן לְבַדּוֹ לֹא דִּבֵּר ה׳ עִם אַהֲרֹן אֶלָּא עִם מֹשֶׁה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה עַל דֶּרֶךְ ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ״ (דברים כו:יח). וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יד:כא; ריש תורת כהנים) שֶׁאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן״ הַכַּוָּנָה בּוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן, וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁאֲפִלּוּ מִצְוַת אַהֲרֹן לֹא נֶאֶמְרָה לְאַהֲרֹן, וְאִם הָיָה ה׳ מְדַבֵּר עִם אַהֲרֹן לֹא הָיָה צָרִיךְ לְצַוּוֹתוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.
פסוק ב:
וְאַל יָבֹא – אָמַר וָא״ו בִּתְחִלַּת דִּבּוּר, מִלְּבַד מַה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, נִרְאֶה עוֹד לוֹמַר כִּי לְצַד שֶׁקָּדַם מֹשֶׁה וְאָמַר לְאַהֲרֹן בְּיוֹם רִאשׁוֹן לִמְשִׁיחָתוֹ (ויקרא ט:ז) ״קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה״ וְגוֹ׳, מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים יַגִּידוּ כִּי לַמִּזְבֵּחַ יִקְרַב וְלֹא לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ, וְאָמְרוּ מְאוֹרֵי עוֹלָם שֶׁהֵם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים מא:) כִּי לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה, וּמֵעַתָּה הֲרֵי קָדַם לוֹ עַל הַכְּנִיסָה עֲשֵׂה, לָזֶה הוֹסִיף כָּאן לָאו עַל הַדָּבָר וְאָמַר וְאַל יָבֹא.
פסוק ב:
בְּכָל עֵת – אֲבָל יֵשׁ עֵת שֶׁיָּבֹא בָּהּ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״בְּזֹאת יָבֹא״ וְגוֹ׳ אַחַת בַּשָּׁנָה. וְטַעַם שֶׁהִקְדִּים וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת קוֹדֶם מִצְוַת בִּיאָתוֹ אַחַת בַּשָּׁנָה, לוֹמַר אִם לֹא יָבֹא בְּכָל עֵת אָז יִזְכֶּה לָבֹא בָּעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, וְאִם יָבֹא בְּעֵת אַחֵר לֹא יָבֹא בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ בְּעֵת הָרִשְׁיוֹן. וְדִקְדֵּק לוֹמַר בְּכָל עֵת, דָּרְשׁוּ רַזַ״ל (תורת כהנים) שֶׁבָּא לֶאֱסוֹר אֲפִלּוּ בְּיוֹם כִּפּוּר עַצְמוֹ לֹא יִכָּנֵס אֶלָּא לַדְּבָרִים הָרְשׁוּמִים בִּכְתָב אֱמֶת לְהַקְטִיר וּלְהַזּוֹת. וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ דִּקְדּוּק נָכוֹן אַחֵר בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו שֶׁל וְאַל יָבֹא, לוֹמַר מִלְּבַד אַזְהָרַת יְמוֹת הַשָּׁנָה עוֹד מוֹסִיף לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בְּיוֹם כִּפּוּר עַצְמוֹ לֹא יָבֹא. וְאַזְהָרַת שְׁאָר יָמִים דָּרְשׁוּ זַ״ל (תורת כהנים) מֵהַפָּסוּק עַצְמוֹ שֶׁאָמַר ״אֶל הַקֹּדֶשׁ״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״מִבֵּית לַפָּרֹכֶת״ וּמוּבָן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְצַוֶּה עָלָיו. וְאַל יִקְשֶׁה בְּעֵינֶיךָ הַקְדָּמַת הַוָּא״ו, כִּי כֵן דֶּרֶךְ הַכָּתוּב, וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים הֶאֱרַכְתִּי בְּהוֹכָחַת הַדְּבָרִים.
פסוק ב:
כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁקָּדַם הַכָּתוּב וְאָמַר (ויקרא ט:כג) ״וַיֵּרָא כְבוֹד ה׳״, הוֹדִיעַ כִּי לֹא בְּחִינָה זוֹ לְבַד הִיא הַנִּמְצֵאת בִּפְנִים, אֶלָּא בְּחִינָה גְּדוֹלָה אוֹר עֶלְיוֹן, כִּי גָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ שׁוֹמֵר, וְהוּא אָמְרוֹ אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת.
פסוק ג:
בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן. טַעַם שֶׁהִזְכִּיר אַהֲרֹן וְלֹא סָמַךְ עַל זִכְרוֹנוֹ בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, לְצַד שֶׁמַּה שֶׁקָּדַם בַּמִּצְוָה לֹא הָיָה אֶלָּא לְאַהֲרֹן לְבַדּוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס וְלֹא יָמוּת, וְאֵין מִצְוָה זוֹ נוֹגַעַת לְזוּלָתוֹ, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ לֹא לְאַהֲרֹן לְבַד בָּאָה הַמִּצְוָה אֶלָּא גַּם לְכָל יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא צֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל לִכָּנֵס לְבֵית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַחַת בַּשָּׁנָה, וִיצַו הָאֵל לְעַמּוֹ לַעֲשׂוֹת הַחֻקִּים הָאֲמוּרִים שֶׁיַּכְנִיסוּ אַהֲרֹן בְּפַר וְגוֹ׳ כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ וְגוֹ׳, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים כאן) מִשֶּׁל קֹדֶשׁ, שֶׁהִיא תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, וּכְפִי זֶה יִתְחַיֵּב הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר שֵׁם הַמִּצְוָה בְּכִנּוּי לָהֶם.
פסוק ד:
כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ. עִם אָמְרוֹ ״קֹדֶשׁ״ בַּכְּתֹנֶת וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם״. אוּלַי שֶׁחָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיָּדוּן אָדָם בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת מִשֶּׁל קֹדֶשׁ אֶלָּא שְׁלֹשֶׁת הַבְּגָדִים חוּץ מִן הַכְּתֹנֶת, כִּי הַכְּתֹנֶת הוּא מַלְבּוּשׁ הַמִּתְחַיֵּב לְכָל אָדָם לִלְבּוֹשׁ וְיִהְיֶה מִשֶּׁלּוֹ, וְעַל הַשְּׁלֹשָׁה הוּא שֶׁאָמַר ״בִּגְדֵי קֹדֶשׁ״, שֶׁהֵם בְּגָדִים שֶׁיְּכוֹלִים לִהְיוֹת לְצַד כְּבוֹד מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן. לָזֶה אָמַר כְּתֹנֶת בַּד וְגוֹ׳ שֶׁגַּם הִיא קֹדֶשׁ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תַחְשׁוֹב כִּי דַּוְקָא כְּתֹנֶת חָקַק ה׳ שֶׁתִּהְיֶה שֶׁל קֹדֶשׁ, לָזֶה חָזַר וְאָמַר בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם כֻּלָּם יַחַד.
פסוק ד:
עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר כִּי מִתְכַּוֵּן לוֹמַר שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד שֶׁהַבַּד שֶׁיַּעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ הַכְּתֹנֶת יִהְיֶה שֶׁל קֹדֶשׁ, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר בְּגָדִים, וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב הַמִּשְׁפָּט בַּמִּזְדַּמֵּן רִאשׁוֹן. וְעִנְיָן שֵׁנִי הוּא שֶׁגַּם מַעֲשֵׂה הַבְּגָדִים יִהְיֶה שֶׁל קֹדֶשׁ, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם:
פסוק ד:
עוֹד נִרְאֶה כִּי מִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם, לְבַל יֵרָאֶה הַדָּבָר שֶׁהוּא חוּץ מֵהַמּוּסָר, כִּי עֶבֶד מֶלֶךְ שֶׁהוּא הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פֵּאֲרוֹ ה׳ וְכִבְּדוֹ בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד, דִּכְתִיב (שמות כח:ב) ״לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת״, וּבְעֵת אֲשֶׁר יִתְעַלֶּה לְשֵׁרוּת גָּדוֹל כָּזֶה יֹאמַר אֵלָיו הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ, לָזֶה אָמַר בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם פֵּרוּשׁ בְּגָדִים הָרְאוּיִם לַקֹּדֶשׁ הֵם וְלֹא אֲחֵרִים. וְהַטַּעַם כִּי הַבְּגָדִים הַמְפֹאָרִים הָהֵם יֵשׁ בָּהֶם דְּבָרִים בְּגוֹ, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כא; ראש השנה כו.) אֵין קָטֵיגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵיגוֹר.
פסוק ד:
אוֹ יִרְמֹז טַעַם (משלי כה:ו) ״אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ״ אֲדוֹנֵינוּ בָּרוּךְ הוּא קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם, פֵּרוּשׁ, שֶׁבָּהֶם רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּקֹדֶשׁ קָדָשִׁים אֲשֶׁר חוֹנֶה שָׁם הָאֱלֹהִים. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ ״קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ״ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל קֹדֶשׁ, פֵּרוּשׁ כָּל הָאַרְבָּעָה נִלְמָדִים מִכְּתֹנֶת שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל קֹדֶשׁ, וְחָזַר לוֹמַר בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם, דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים) שֶׁבָּא לְלַמֵּד עַל כָּל בִּגְדֵי כְּהוּנָּה שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל קֹדֶשׁ, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.
פסוק ז:
וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ צְרִיכָה לְמוֹדָעִי כִּי לָמָּה יְצַוֶּה ה׳ דָּבָר כָּזֶה, וְאִם הִיא מֵהַמִּצְווֹת אֲשֶׁר לֹא עָשָׂה ה׳ בָּהֶם טַעַם, הָיָה לוֹ לוֹמַר חֻקָּה, וּמַה גַּם תִּגְדַּל הַקֻּשְׁיָא לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רעיא מהימנא אחרי סג, זהר חלק ג קא) כִּי עֲזָאזֵל הִיא בְּחִינַת צַד הָרַע, הִנֵּה כִּמְעַט חָס וְשָׁלוֹם שֶׁיִּדְמֶה הַדָּבָר לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּמַה גַּם שֶׁמְצַוֶּה ה׳ (יוֹמָא פו.) לְהַשְׁווֹת שָׂעִיר שֶׁל שֵׁם לְשָׂעִיר זֶה שֶׁל דָּבָר אַחֵר, הַדְּבָרִים מַבְהִילִים!
פסוק ז:
וְנִרְאֶה לוֹמַר עַל פִּי הַקְדָּמוֹת שֶׁהוֹדִיעוּנוּ רַזַ״ל, וְזֶה יָצָא רִאשׁוֹנָה: תְּנַן בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים (אבות פ״ד): הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ סָנֵיגוֹר אֶחָד, וְהָעוֹבֵר עֲבֵירָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ קָטֵיגוֹר אֶחָד, עַד כָּאן. וּמְפֹרָשִׁים הַדְּבָרִים בַּאֵר הֵיטֵב עַל פִּי דִּבְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (זהר ח״ב עו, ח״ג קכב והע״ז), וּבְהַשְׂכָּלָה מֻשְׂכָּל עֶלְיוֹן עַל פִּי הָאֲרִ״י זַ״ל לְבָאֵי בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ, כִּי מֵהָעֲבֵירָה עַצְמָהּ יִוָּלֵד דָּבָר רַע שֶׁהוּא עַצְמוֹ הֶעָוֹן שֶׁעָשָׂה, וּבְיָדוֹ נִמְסַר עוֹשֵׂהוּ, כְּאָמְרוֹ ״תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ״ (ירמיה ב), ״וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵינוּ״ (ישעיה סד). וְלָזֶה כְּשֶׁמָּחַל ה׳ לְדָוִד הוֹדִיעוֹ שֶׁאָבַד הַכֹּחַ הָרַע שֶׁנּוֹלַד מֵהַמַּעֲשֶׂה הַבִּלְתִּי הָגוּן, כְּאָמְרוֹ (שמואל ב יב): ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת״. הַכַּוָּנָה בָּזֶה, כֵּיוָן שֶׁהַחֵטְא שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם נִבְרָא מִמֶּנּוּ הַנִּפְרָע מֵעוֹשֵׂהוּ, מִמֵּילָא בַּאֲבוֹד הַמַּשְׁחִית אֵין מַשְׁחִית. וְזֶה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ שֶׁאַחַר שֶׁהֶעֱבִיר חַטָּאתוֹ לֹא יָמוּת כִּי אֵין מֵמִית. מֵעַתָּה, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי הַמַּעֲשִׂים נוֹצָרִים דְּבָרִים הָרָעִים הַמַּזִּיקִים וְהַמְּצַעֲרִים אֶת הָאָדָם, צִוָּה ה׳ הַמַּעֲדִיף טוּבוֹ עָלֵינוּ וְאָמַר כִּי כָל שֶׁעוֹשֶׂה דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן בְּלֹא יְדִיעָה מֵחַטֹּאות הָאָדָם יָבִיא קָרְבָּן, וְצִוָּה שֶׁיִּסְמֹךְ עָלָיו בַּעַל הַקָּרְבָּן. וְהַטַּעַם, כִּי בָּזֶה יוּרְקוּ הַחִיצוֹנִים הָהֵם שֶׁנִּתְהַוּוּ מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים עַל הַקָּרְבָּן הַהוּא. וּפְעֻלָּה זוֹ הוֹדִיעַ ה׳ שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּסְגֻלַּת הֲבָאַת הָאָדָם קָרְבָּנוֹ לְבֵית אֱלֹהֵינוּ וְסוֹמֵךְ עָלָיו שָׁם, יֵעָשֶׂה הַדָּבָר בְּכֹחַ הַשָּׁלֵם שֶׁל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר. וְזֶה הוּא טַעַם שֶׁצִּוָּה ה׳ הַסְּמִיכָה בַּחַטָּאוֹת. וְהִנֵּה כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בְּחַטָּאת, זֶבַח וְהַקְטָרָה, יַפְעִיל בַּבְּחִינָה הַהִיא הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהָאָדָם בַּקָּרְבָּן הַהוּא עַל יְדֵי סְמִיכָתוֹ כַּנִּזְכָּר, וּבָזֶה הִיא נֶעֱקֶרֶת בְּחִינַת הָרַע. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי אֵין חַטָּאת בָּאָה אֶלָּא עַל הַחֲטָאוֹת שֶׁהוּא הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם בְּשׁוֹגֵג, מִשּׁוּם דְּלָא נָפִישׁ זוֹהֲמֵיהּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן עַל עָוֹן שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם בְּמֵזִיד, דְּנָפִישׁ זוֹהֲמֵיהּ, אֵין מְבִיאִין קָרְבָּן. וְזֶה אָמְרוֹ (משלי כא): ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״, כִּי יְתַעֲבֵהוּ ה׳ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב עַל מִזְבְּחוֹ תִּיעוּב כָּזֶה, שֶׁאֵין לְךָ מֵאוּס בָּעוֹלָם כְּמֵאוּס וְזִיהוּם הֶעָוֹן רַחֲמָנָא לִצְלַן.
פסוק ז:
וּלְפִי הַקְדָּמָה זוֹ יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל נָכוֹן, בְּהַקְדִּים מַה שֶׁכָּתְבוּ רַזַ״ל בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם״ וְגוֹ׳ – עַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר, וְעַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין – שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וּבַשַּׁ״ס וְזֶה לְשׁוֹנָם: וְשָׂעִיר שֶׁל עֲזָאזֵל נוֹשֵׂא עָלָיו כָּל הַזְּדוֹנוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת וּשְׁגָגוֹת וְכוּ׳. וְגַם הַכֹּהֲנִים כַּפָּרָתָן בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, כְּאָמְרָם זַ״ל בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים פֶּרֶק א׳ (מנחות צב.; שְׁבוּעוֹת יג:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, גַּם הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְאַחַר שֶׁהוֹדִיעָנוּ ה׳ אֶת כָּל זֹאת הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ טַעַם מַסְפִּיק כִּי הַשְּׁנֵי שְׂעִירִים נוֹשְׂאִים כָּל זוּהֲמֵי תַּחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ. הַשָּׂעִיר שֶׁנּוֹשֵׂא עָלָיו זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו קִבְּלוֹ ה׳ וְלֹא תִּעֲבוֹ, אֲבָל שָׂעִיר הַנּוֹשֵׂא זוּהֲמוֹת כָּל הָעֲבֵירוֹת קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת צִוָּה ה׳ שֶׁיְּאַבְּדֵם וִיכַלֵּם חוּץ מִמְּקוֹם הַקֹּדֶשׁ, וְצִוָּה שֶׁיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן עָלָיו אֶת יָדָיו שֶׁהוּא שְׁלוּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר עוֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְאָמַר ״וְנָתַן אוֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי״ – בֵּאֵר הַכָּתוּב הֵיטֵב הַדָּבָר שֶׁבִּסְמִיכָתוֹ הוּא נוֹתֵן כָּל הַטֻּמְאוֹת הַמְּזֹהָמוֹת הָהֵם עַל רֹאשׁוֹ. וְאָמַר ״וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר״, מוֹדִיעַ כִּי יִמָּצֵא בּוֹ בְּחִינַת הַמְקַבֵּל לִשָּׂא אֶת הָרַע הַהוּא אֶל אֶרֶץ וְגוֹ׳.
פסוק ז:
וּלְהָבִין הָעִנְיָן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּר בִּגְדֵי בָּנָיו וְרָאָה בָּהֶם בְּגָדִים נְקִיִּים וְכֶתֶם בּוֹ, מְשַׁפְשְׁפוֹ בְּיָדוֹ וְנוֹתְנוֹ לִבְנוֹ. וּכְשֶׁרָאָה בֶּגֶד מְלֻכְלָךְ הַרְבֵּה נוֹתְנוֹ לְעֶבֶד אֶחָד מֵעֲבָדָיו אֲשֶׁר לֹא יִמְאַס הַדָּבָר הַמָּאוּס. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, הַמֶּלֶךְ הוּא מַלְכֵּנוּ יִתְרוֹמֵם שְׁמוֹ, כְּשֶׁמֵּבִיא לְפָנָיו קָרְבָּן אִם הוּא בִּפְרָט וְטַהֲרַת כֶּתֶם כָּל שֶׁהוּא, שֶׁהֵם כִּתְמֵי הַשְּׁגָגָה אוֹ פְּרָט אֶחָד שֶׁל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו כַּנִּזְכָּר, לֹא יְתֹעַב הַקָּרְבָּן אֵלָיו. אֲבָל כָּל הַזּוּהֲמָה שֶׁל כָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת, הוּא מֵאוּס גָּדוֹל, וְאָמַר שֶׁיּוֹלִיכוּהוּ לְעֶבֶד אֶחָד מֵהָרְחוֹקִים מֵהַמְּלוּכָה לְצַד הֱיוֹתוֹ מֵהַפְּחוּתִים וְקַלֵּי הָעֵרֶךְ, וְהוּא יִשְׁבֹּר וִיאַבֵּד וְיִמְחַק אוֹתָם. וְאֵין זֶה אֶלָּא כְּנוֹתֵן לוֹ שֵׁרוּת מְבֻזֶּה לַעֲשׂוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן לְמַעֲלָה הוּא לוֹ שֶׁחֲשָׁבוֹ הָאָדוֹן לַעֲשׂוֹת לוֹ דָּבָר מִמַּה שֶׁהָיָה לִפְנֵי אֵל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְנַעֲשָׂה הַשָּׂעִיר הַהוּא בְּהַשְׁוָאָה עִם הַשָּׂעִיר הַמִּתְקָרֵב לִפְנֵי אֵל. וְטַעַם שֶׁצִּוָּה ה׳ עֲשׂוֹת כָּכָה וְלֹא אָמַר שֶׁיִּקְחוּ שָׂעִיר מֵהַשּׁוּק וִישַׁלְּחוּהוּ לַעֲזָאזֵל אַחַר שֶׁהִתְוַדָּה עָלָיו, הוּא לְצַד כִּי מִן הַנִּמְנָע שֶׁיִּתְקַבְּצוּ כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים וְיָבוֹאוּ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כִּי אִם בַּהֲבִיאוֹ הַשָּׂעִיר לִפְנֵי ה׳, וְאַחַר שֶׁהוּבָא לִפְנֵי ה׳, מֵאָז מוּכָח כִּי הוּא זֶה הַשָּׂעִיר שֶׁיִּשָּׂא כָּל הַתִּעוּב וְיֵלֵךְ לוֹ אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה. לָזֶה צִוָּה לְהַגְרִיל וְהוּא הַבּוֹחֵר יִבְחַר אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר יִבְחַר בִּתְבוּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּבַעֲלֵי חַיִּים, וּמַה גַּם לְמַה שֶׁאָמְרוּ הַמְּקֻבָּלִים כִּי כַּמָּה נְפָשׁוֹת וְנִיצוֹצוֹת בְּבַעֲלֵי חַיִּים בִּלְתִּי מְדַבֵּר, וּמִי יֵדַע בִּלְתִּי יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. גַּם יֵשׁ סוֹד בַּגּוֹרָל (זהר ג, קא), וְהָבֵן:
פסוק י:
יָעֳמַד חַי. צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא מ.; תורת כהנים) דָּרְשׁוּ הַרְבֵּה דְּרוּשִׁים. וּלְדַרְכֵּנוּ יִתְפָּרֵשׁ עַל נָכוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ ״יָעֳמַד חַי״ שֶׁלֹּא יִתְוַדֶּה עָלָיו תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁיַּעֲלֶה עָלָיו הַגּוֹרָל אֶלָּא יַנִּיחֵהוּ חַי, פֵּרוּשׁ, לְצַד כִּי בְּחִינַת הָרַע נִקְרֵאת מֵת, וְעַל שְׁמָהּ יִקָּרֵא הַגּוּף בְּלֹא נְשָׁמָה מֵת, לֶהֱיוֹת שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בּוֹ בְּחִינַת הַטֻּמְאָה הַנִּקְרֵאת מֵת, וְהַשָּׂעִיר שֶׁל עֲזָאזֵל כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה הַכֹּהֵן עָלָיו וְנוֹתֵן עָלָיו כָּל הָעֲוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים וְכוּ׳ הִנֵּה הוּא מֵת כָּלוּל מִכָּל מִינֵי מִיתוֹת, וְצִוָּה הָאָדוֹן שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ מֵת אֶלָּא יָעֳמַד חַי. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאוֹמֵר עוֹד אַחַר כָּךְ וְסָמַךְ אַהֲרֹן וְגוֹ׳ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה וְגוֹ׳ וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו, כִּי מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁהִתְוַדָּה קְרָאוֹ חַי וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״הַשָּׂעִיר״ וְלֹא הִזְכִּיר ״הַחַי״, לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁהִתְוַדָּה עָלָיו אֵינוֹ חַי, שֶׁכְּבָר כֹּחוֹת שֶׁל מִיתָה יָרְדוּ עָלָיו. וְתִמְצָא שֶׁצִּוָּה ה׳ שֶׁהַמְּשַׁלְּחוֹ טָמֵא וִיכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם כְּדִין טְמֵא מֵת.
פסוק כו:
וְהַמְשַׁלֵּחַ וְגוֹ׳ לַעֲזָאזֵל. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא עֲזָאזֵל, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא סז:) פֵּרְשׁוּ עַז וְקָשֶׁה. וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת, עַל כָּל פָּנִים אֵין הַדַּעַת מִתְיַשֶּׁבֶת. וַיֵּאוֹרוּ עֵינַי בְּדִבְרֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת שׁוֹנִין בְּש״ע נְהוֹרִים שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁאָמְרוּ (זוהר ח״ב קנז.) כִּי הַמִּדְבָּר הֶחָרוּב הוּא מְקוֹם ס״מ הָרָשָׁע, וּכְפִי זֶה בְּחִינָה זוֹ תִּקָּרֵא ״מִדְבָּר״, וְתִקָּרֵא ״עֲזָאזֵל״, וְתִקָּרֵא ״עוּזָא וַעֲזָאֵל״, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלָּהֶם יִרְמֹז שֵׁם זֶה. וְאוּלַי כִּי הַתֵּבָה תַּגִּיד זֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: עַז אָזַל, פֵּרוּשׁ מָקוֹם שֶׁל אוֹתָם שֶׁאָזַל וְאָסַף עֹז פְּאֵרָם. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: עֲזָא זַל, פֵּרוּשׁ מְקוֹם שֶׁל כֹּחַ הַזַּל הַהוּא, לְשׁוֹן זִילוּת וּפְחִיתוּת, כִּי ס״מ הוּא לְמַטָּה בְּמַדְרֵגָה מִכָּל מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן.
פסוק כט:
וְהָיְתָה לָכֶם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ לָכֶם, לְצַד שֶׁבִּתְחִלַּת הַדִּבּוּר אָמַר אֵלָיו ה׳ ״דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן״, וְעַכְשָׁיו בָּא לְצַוּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר הָאֶזְרָח וְהַגֵּר, לָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר לָכֶם, לְבַל תִּטְעֶה לוֹמַר כִּי מִצְוַת הַכֹּהֲנִים בְּיוֹם כִּפּוּר הוּא דִּבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁצִּוָּה ה׳ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה לְבַד, וּמִצְוַת יִשְׂרָאֵל הִיא הָעִנּוּי, שֶׁכֵּן רָשַׁם בְּדַת ה׳, גַּם הַשֵּׂכֶל יַסְכִּים לָזֶה שֶׁהַכֹּהֲנִים פְּטוּרִים מֵהָעִנּוּי. אוֹ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִיהָא בִּמְקוֹם עִנּוּיוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ, וְגַם מֹשֶׁה תָּבֹא הַסְּבָרָא לָדוּן עָלָיו כִּי אֵינוֹ צָרִיךְ עִנּוּי, וּמַה גַּם לַאֲשֶׁר קָדַם לָנוּ כִּי נִזְדַּכֵּךְ גּוּפוֹ וְדָמֵי לְבַר אֱלָהִין מַלְאַךְ ה׳ אֵין צֹרֶךְ בְּעִנּוּי. אֲשֶׁר עַל כֵּן צִוָּה ה׳ וְאָמַר וְהָיְתָה לָכֶם פֵּרוּשׁ, מְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁגַּם הֵם בִּכְלַל הָעִנּוּי. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תַחְשֹׁב דְּדַוְקָא לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יְצַוֶּה ה׳ וְלֹא לְכָל יִשְׂרָאֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר הָאֶזְרָח וְהַגֵּר, וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר בְּאֹפֶן אַחֵר.
פסוק כט:
לְחֻקַּת עוֹלָם. טַעַם אָמְרוֹ עוֹלָם, לְצַד שֶׁתָּבֹא הַסְּבָרָא שֶׁלֹּא בָּא הָעִנּוּי אֶלָּא לְכַפֵּר עָוֹן, וּמֵעַתָּה כָּל שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ שֶׁל עָוֹן בַּמְּצִיאוּת בְּיִשְׂרָאֵל אֵין חִיּוּב בָּעִנּוּי, לָזֶה אָמַר חֻקַּת עוֹלָם. וּפְנִימִיּוּת הַדָּבָר הוּא חֻקָּה שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, וְהוּא סוֹד נִכְמָס.
פסוק כט:
תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם. פֵּרוּשׁ, עִנּוּי הַכּוֹלֵל לַנֶּפֶשׁ בְּהַשְׁוָאָה, וְאֵיזֶה זֶה? מְנִיעַת הַמָּזוֹן. וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁיְּעַנֶּה עַצְמוֹ בִּמְלָאכָה, יִשְׁתַּנֶּה הַדָּבָר בִּשְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד – שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּיוֹתֵר הַחֵלֶק מִמֶּנּוּ הַטּוֹרֵחַ בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה, וְאִם כֵּן אֵין עִנּוּי הַנֶּפֶשׁ בְּהַשְׁוָאָה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם״. הַשֵּׁנִי – כִּי בְּסֵדֶר זֶה יִקָּרֵא עִנּוּי הַגּוּף, כִּי הַבָּשָׂר הַחַי מִתְיַגֵּעַ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״נַפְשֹׁתֵיכֶם״. וּמֵעַתָּה תַּם לָרִיק כֹּחָם שֶׁל הַקָּרָאִים.
פסוק כט:
הָאֶזְרָח וְהַגֵּר. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הָאֶזְרָח״ – אֶזְרָח זֶה אֶזְרָח, ״הָאֶזְרָח״ לְרַבּוֹת נְשֵׁי אֶזְרָח, ״גֵּר״ זֶה הַגֵּר, ״הַגֵּר״ לְרַבּוֹת נְשֵׁי הַגֵּר, ״בְּתוֹכְכֶם״ לְרַבּוֹת נָשִׁים וַעֲבָדִים, עַד כָּאן. וַעֲדַיִן צְרִיכִין אָנוּ לְמוֹדָעִי לָמָּה הֻצְרַךְ לְזִכְרוֹן אֶזְרָח, וְאִם בִּשְׁבִיל רִבּוּי הֵ״א הַמְּרַבָּה נָשִׁים, זֶה טָעוּת, כִּי יֵשׁ לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין לְדַבֵּר בְּאֹפֶן שֶׁיְּרַבֶּה הַצְּרִיכִין לְהִתְרַבּוֹת מִבְּלִי תּוֹסֶפֶת אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת לְלֹא צֹרֶךְ.
פסוק כט:
וְיִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (כח:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר מָר, ״הָאֶזְרָח״ – לְרַבּוֹת הַנָּשִׁים לְעִנּוּי יוֹם כִּפּוּר. אָמַר רָבָא: מִדְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב נָפְקָא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב: הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה. וּמְתָרֵץ: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְתוֹסֶפֶת עִנּוּי. סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּמִעֵט רַחֲמָנָא לְתוֹסֶפֶת עִנּוּי מֵעֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה, לֹא יִתְחַיְּבוּ נָשִׁים, קָא מַשְׁמַע לָן, עַד כָּאן. וְעַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר אֶזְרָח, לְצַד שֶׁהָרִבּוּי ה״א עַל הַתּוֹסֶפֶת עִנּוּי. לָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ וְזָכַר שְׁנֵיהֶם יַחַד – הַמִּתְרַבֶּה וּרְשִׁימַת דָּבָר שֶׁבּוֹ מִתְרַבֶּה, וְהוּא אָמְרוֹ הָאֶזְרָח, פֵּרוּשׁ, אֶזְרָח זֶה אֶזְרָח שֶׁחַיָּב גַּם בְּתוֹסֶפֶת עִנּוּי כָּרָשׁוּם בְּמָקוֹם אַחֵר, וְדוֹמֶה לוֹ הוּא הַמִּתְרַבֶּה בְּתֵבַת ה״א, וְאֵין חִלּוּק בֵּינֵיהֶם. וְאַחַר שֶׁהֻכְרַח לוֹמַר הָאֶזְרָח לַטַּעַם הָאָמוּר, חָשׁ שֶׁיִּטְעֶה הַטּוֹעֶה לוֹמַר שֶׁאָמְרוֹ הָאֶזְרָח הוּא לְמַעֵט הַגֵּר שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר זֶה שֶׁל מִצְוַת יוֹם כִּפּוּר, תַּלְמוּד לוֹמַר הַגֵּר. וְאִם הָיָה אוֹמֵר גֵּר לְבַד בְּלֹא ה״א, הָיָה לְבַעַל הַדִּין לְחַלֵּק חִלּוּק נָכוֹן, כִּי נְשֵׁי הַגֵּר לֹא, שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב חִלֵּק בֵּין יִשְׂרָאֵל לְגֵר – שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל רִבָּה הַנָּשִׁים וּבַגֵּרִים לֹא רִבָּה. לָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר הַגֵּר לְרַבּוֹת נְשֵׁי הַגֵּר. עוֹד נִרְאֶה לְיַשֵּׁב טַעַם הַכָּתוּב שֶׁהֻצְרַךְ לְפָרֵט כָּל הַפְּרָטִים, לְצַד שֶׁהֻצְרַךְ לְפָרֵט הַכֹּהֲנִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּתֵבַת ״לָכֶם״, מֵעַתָּה חָל עָלָיו לְפָרֵט גַּם הָאֶזְרָחִים לְבַל יָבֹא הַטָּעוּת כִּי לַכֹּהֲנִים לְבַדָּם יְצַו ה׳, וְאַחַר שֶׁכֵּן, חָל עָלָיו לְפָרֵט כָּל הַנִּרְמָזִים בַּפָּרָשָׁה.
פסוק לד:
וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם וְגוֹ׳. מִקְרָא זֶה חוֹזֵר אֶל הַכֹּהֲנִים לְקַיֵּם לְדוֹרוֹת מִצְוָה הָאֲמוּרָה בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה שֶׁהִיא עֲבוֹדַת כֹּהֵן גָּדוֹל, לְבַל יַחְשֹׁב שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה אֶלָּא לְשָׁעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּאן גִּלָּה ה׳ סוֹדוֹ כִּי עַל הַכֹּהֲנִים יְדַבֵּר כִּי הֵם הַמְּכַפְּרִים.
פסוק לד:
עוֹד נִתְכַּוֵּן בָּזֶה, לְבַל יֹאמַר אָדָם שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ לְבַל יִכָּנֵס בְּבִגְדֵי זָהָב אֶלָּא בָּעֵת הַהִיא פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְכַּפֵּר רוֹשֶׁם עֲוֹן עֵגֶל זָהָב, אֲבָל מִפַּעַם רִאשׁוֹנָה וְאֵילָךְ כְּבָר נִמְחָה וְנִמְחַק רִשּׁוּמוֹ וּבֹא יָבֹא אַהֲרֹן בְּבִגְדֵי כָּבוֹד אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בְּלֹא שִׁנּוּי, וְגָמַר אוֹמֶר לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָתֵת טַעַם עַל הַדָּבָר, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁבִּבְחִינַת אַהֲרֹן לֹא נִשְׁאַר רוֹשֶׁם מֵהָעֵגֶל, כֵּיוָן שֶׁבְּעֵרֶךְ יִשְׂרָאֵל לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם לֹא נִמְחַק רוֹשֶׁם הָעֵגֶל כָּל עִקָּר, וּמֵעַתָּה מִתְעַגֵּל הַדָּבָר גַּם עַל אַהֲרֹן.
פסוק לד:
וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וְגוֹ׳. רַזַ״ל אָמְרוּ (תורת כהנים) כִּי הַכָּתוּב יְכַוֵּן לְהַגִּיד שִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁלֹּא עָשָׂה לִגְדֻלָּה וּלְהִתְנַשֵּׂא, אֶלָּא עָשָׂה הַכֹּל לְקַיֵּם מִצְוַת ה׳. וְנִרְאֶה כִּי גַּם שִׁבְחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יַגִּיד, שֶׁהֲרֵי ה׳ לֹא דִּבֵּר עִם אַהֲרֹן אֶלָּא עִם מֹשֶׁה, וְהַתּוֹרָה מְעִידָה שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה הַדִּבּוּר לְצַד אֶמְצָעִיּוּת הָאֶמְצָעִי, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מִפִּי מֹשֶׁה לֹא נוֹלַד בָּהֶם הִשְׁתַּנּוּת אֲפִלּוּ בְּחֵלֶק מִשִּׁשִּׁים מֵחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְזֶה בִּנְיַן אָב לְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁכֻּלָּהּ הִיא מוֹצָא פִּי ה׳ יְחַיֶּה הָאָדָם חַיֵּי עוֹלָם בַּהֲגִיגוֹ בְּנֹעַם עֶלְיוֹן.