אחרי מות. פרש"י מה ת"ל וכו' כלומ' מה ת"ל פסוק זה וידבר ה' אל משה אחרי מות הרי כתו' בתריה ויאמר אל משה דבר אל אהרן ר' אליעזר היה מושל וכו' ואל תשכב בטחב וכו' כל מקום שהוא מיקר ומלחלח כגון מלחלוחית שתחת הקרקע וכיוצא בו קרוי תחב וקורין לו רלינ"ט בלע"ז כך שמעתי זה זרזו יותר מן הראשון כלומ' פסוק שני זרוז יותר מן הראשון שהרי נאמ' בו ולא ימות מה שאין כן בפסו' ראשון ולכך חזר וכתב לך פסוק אחר והכי איתא בתורת כהנים ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור ראשון היה ר' אליעזר מושלו וכו' זה זרזו יותר לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש כפ"ח:
פסוק ג:
בזאת יבא אהרן. פרש"י גימטרי' שלו ד' מאות ועשר שנים רמז לשני בית ראשון עכ"ל. וא"ת הרי בבית שני נמי היו כהנים שבאו לפני ולפנים ותירץ ר"ת מאוריי' שאותם כהנים לא היו דומים לאהרן שלא נמשחו בשמן המשחה כאהרן שמימות יאשיהו נגנזה פך של שמן המשחה וכאן לא רמז הכתו' אלא הדומים לאהרן:
פסוק יב:
ולקח מלא המחתה גחלי אש. תימ' למה הפסיק הכתוב מעשה הקטורת בין שחיטת הפר להזאתו היה לו לעשות כל מילי דבר דקיימ' לן דאין מעבירין על המצות. וי"ל שאם לא היה עושה הקטרת קודם ההזאה לא היה יכול ליכנס לפני ולפנים להזאה דהא כתו' וכסה ענן הקטרת ולא ימות. הא אם לא כסה ימות ואת השעיר תו לא צריך שהרי מתחלה עשאו והרב ר"מ מפונטייש"א ז"ל תירץ שלכך הפסיק הקטרת בין שחיטת הפר להזאת דמו משום כי בענן אראה וגו' שכל זמן שיש ענן אינו נראה כנהנה מזיו שכינה והר"ר יוסף תירץ שלכך הפסיק הקטר' לפי שאלו התחי' הזאת דם הפר היה צריך לגמור כל הזאותיו וכל עבודו' הדם הזאת דם הפר ושעיר על הכפרת (ועל הכפרת) ותערובת שירי הדם על המזבח החיצון ואח"כ חוזר לפנים לקטרת ונמצא עובר על המצות. הילכך מקטיר קטרת תחלה ועושה כל עבודות פנים כאחד הקטרת והזאת פר ושעור. ואח"ך יצא ובא לו לפרכת ולמזבח החצון ואינו מעביר כלל:
פסוק טו:
והזה אותו על הכפורת. מקשי' היאך היו עובדים ביום הכפורים בבית שני שהרי לא היו בו ארון וכפורת ובעבודת יום הכיפורים כתוב חוקה דמשמע עכובא. אלא הכי אית' בתורת כהנים בזאת יבא אהרן אל הקדש מה ת"ל לפי שנ' והזה אותו על הכפרת אין לי אלא במקום שיש כפרת מניין לעשות שלא במקום כפרת כמקום שיש בו כפרת. ת"ל בזאת יבא אהרן אל הקדש. כך פירש רבינו משה מקוצי ז"ל:
פסוק כג:
ובא אהרן אל אוהל מועד. פרש"י רבותינו אמרו שאין זה מקום מקרא זה. כלו' בדין היה לנו לומ' שבא מקומו כדי שיהיו כל עבודות פנים בבת אחת בלי שום הפיכה כיצד משהתחיל כל העבודות כגון מעשה פר ושעיר עזאזל היה לו לחזור ולבא אל אהל מועד הוא קודש הקדשים להוציא משם כף ומחתה שהוא גמר עבודות פנימיות אלא גמירי ה' טבילות באותו היום ואם יהיו העבודות כסדר המקראות לא משכחת להו אלא שלש. כיצד אחת לתמיד השחר ואחת בינו לבין עבודת היום כלה עם הוצאת כף ומחתה ואחת בין עבודה זו ובין אילו ואיל העם והמוספין ותמיד הערב לפיכך צריך להפסיק מעשה אילו ואיל העם ומקצת המוספין בין עבודת היום ובין הוצאת כף ומחתה. והוצאה זו תפסוק בין אילו ואיל העם ומקצת המוספין ותמיד הערב וקטרת ההיכל שעל המזבח הפנימי הרי ה' עבודות ולכולהו ה' טבילות והיינו שפרש"י אין כאן מקומו ואיידי דקאי קרא בעבודת פנים נקט להו כלהו ואזיל וכתב מקרא זה כסדר עבודת פנים אף כי אין שם מקומו כמו שפי' כפ"ח. עו' פרש"י ובא אל אהל מועד להוציא את הכף ואת המחתה וא"ת הא הוי ביאה ריקנית שהיה יכול להניח כף זו לשם עד יום הכיפורים אחר ואז יקח כף חדשה ויביאנה לשם ובחזרתו יביא הכף של אשתקד ויוציאנה משם וכיון שהיה יכול לתקן בענין זה מה לו לעשות ביאה ריקנית והא כתו' ואל יבא בכל עת אל הקדש ותירץ ר"ת מאוריי' שאין זו ביאה ריקנית שגנאי הוא כלפי מעלה להניח דשן לשם שאפי' לפני בשר ודם הדבר מאוס כדאי' במסכת שבת לכן התיר לטלטל מחתה באפרה מהאי טעמא משום דמאוס מידי דהוה אגרף של רעי וכל שכן לגבוה: