פסוק א:אחרי מות וגו'. תניא, למה הוא מזכיר מיתתן ביום הכפורים, ללמדך שכשם שיום הכפורים מכפר על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל .
(ירושלמי יומא פ"א ה"א)
פסוק א:אחרי מות שני בני אהרן. תניא, מניין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה, ת"ל אחרי מות שני בני אהרן .
(תו"כ)
פסוק ב:דבר אל אהרן אחיך. אחיך – לרבות את הבנים .
(שם)
פסוק ב:ואל יבא בכל עת וגו'. בכל עת – זה יוהכ"פ, אל הקודש – לרבות שאר ימות השנה .
(שם)
פסוק ב:אל הקודש וגו'. אל הקודש בלא יבא, מבית לפרוכת ואל פני הכפרת – בלא ימות .
(מנחות כ"ז ב')
פסוק ב:אשר על הארן. מה ת"ל לפי שנאמר כפורת, יכול יהא כסוי לארון ת"ל אשר על הארן, כפורת לארון ואין כסוי לארון .
(תו"כ)
פסוק ב:ולא ימות וגו'. תניא, ר' אליעזר אומר, ולא ימות – עונש, כי בענן אראה – אזהרה, יכול שניהם אמורים קודם מיתת בני אהרן, ת"ל אחרי מות שני בני אהרן, יכול יהיו שניהם אמורים לאחר מיתת בני אהרן, ת"ל כי בענן אראה, הא כיצד, אזהרה קודם מיתה ועונש לאחר מיתה .
(יומא נ"ג א')
פסוק ב:כי בענן אראה. מלמד שנותן בהקטורת מעלה עשן .
(שם שם)
פסוק ב:כי בענן אראה. אסר ר' זעירא, כיי בענן נראיתי אין כתיב כאן אלא כי בענן אראה, מלמד שאין הקב"ה מעניש אלא א"כ מזהיר .
(ירושלמי יומא פ"א ה"ה)
פסוק ג:בזאת יבא אהרן. [מהו בזאת], במה שאמור בענין, ומאי היא, בענין דמלואים .
(יומא ד' א')
פסוק ג:אל הקודש. לרבות קודש שאין בו ארון וכפורת .
(תו"כ)
פסוק ג:בפר בן בקר. אטו בקרניו מעייל לי', אלא בדמו, [מכאן לדם שנקרא פר לפיכך שחט הכהן את הפר ומת קודם שיכפר בדמו, הכהן האחר נכנס בדם זה ומכפר בו] .
(יומא נ' א')
פסוק ד:כתונת בד וגו'. בד בד בד בד – מובחר שבבד .
(שם ל"ה א')
פסוק ד:כתונת בד וגו'. ולמה בבגדי לבן, א"ר חייא, כשירות של מעלה כך שירות של מטה, מה למעלה ואיש אחד לבוש בדים (יחזקאל ט׳:ב׳) אף למטה כתונת בד קודש ילבש .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ב)
פסוק ד:כתונת בד וגו'. נתבאר בפ' תצוה, (כ"ח מ"ב) ובפ' תשא (ל' כ"א) ובפ' צו(ו' ג').
פסוק ד:כתונת בד קודש ילבש. מה ת"ל ילבש יחגר ויצנף, לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים, יכול אין לו לא ילבש של שחרית ת"ל ילבש יחגר ויצנף .
(תו"כ)
פסוק ד:בגדי קודש הם. תניא, אמר רבי, מניין לחמש טבילות ועשרה קדושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, שנאמר כתונת בד קודש ילבש ורחץ במים את בשרו ולבשם, ואומר בגדי קודש הם, הוקשו כל הבגדים זה לזה .
(יומא ל"ב א')
פסוק ד:בגדי קודש הם. זה בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קודש .
(תו"כ)
פסוק ד:ולבשם. ת"ר, כהן גדול שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה, דאמר קרא ולבשם – לבישה מעכבת ואין דבר אחר מעכבת .
(זבחים י"ט ב')
פסוק ד:ולבשם. תנא ר' חייא, ולבשם – ובלו שם .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)
פסוק ה:ומאת עדת בני ישראל. מלמד שיהיו משל צבור .
(תו"כ)
פסוק ה:שני שעירי עזים. מעוט שעירים שנים, ומה ת"ל שני – שיהיו שניהם שוין , ומניין שאע"פ שאין שניהם שוין, ת"ל שעיר שעיר ריבה .
(יומא ס"ב ב')
פסוק ה:שני שעירי עזים. מנה"מ דאמור רבנן זיל בתר רובא, אמר רב אחא בר יעקב, אתיא משעיר המשתלח, דרחמנא אמר שני שעירי עזים שיהיו שניהם שוין, וניחוש דלמא חד מינייהו טריפה, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא .
(חולין י"א א')
פסוק ה:ואיל אחד. תניא, רבי אומר, איל אחד האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים, מאי טעמא – אחד כתיב .
(יומא ע' ב')
פסוק ו:אשר לו. תניא, אשר לו – משלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור, יכול יביא משל אחיו הכהנים ת"ל (פ' י"א) אשר לו, יכול אם הביא כשר ת"ל שוב אשר לו (שם) שנה עליו הכתוב לעכב .
(שם נ"א ב')
פסוק ו:אשר לו. משלו הוא מביא ואינו מביא משל מעשר .
(מנחות פ"ג א')
פסוק ו:וכפר. בכפרת דברים הכתוב מדבר , או אינו אלא בכפרת דמים, הרי הוא אומר והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו ועדיין לא נשחט הפר .
(יומא ל"ו ב')
פסוק ו:וכפר בעת וגו'. ת"ר, פר כהן משוח ופר העדה עומדים – פר המשוח קודם, מאי טעמא, הואיל ומשוח מכפר ועדה מתכפרת, דין הוא שיקדים המכפר למתכפר, וכן הוא אומר, וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל .
(הוריות י"ג א')
פסוק ו:ובעד ביתו. ביתו זו אשתו, ובעד בית אחד ולא בעד שני בתים .
(יומא ב' א', י"ג א')
פסוק ח:גרלות. מה ת"ל – שיהיו שוין, שלא יהיה אחד של זהב ואחד של כסף, אחד גדול ואחד קטן .
(שם ל"ז א')
פסוק ח:גורל אחד וגו'. יכול יתן שנים על זה ושנים על זה, ת"ל גורל אחד לה', אין כאן לשם אלא אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחר, יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה, ת"ל גורל אחד לה', אין כאן לשם אלא אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד .
(שם שם)
פסוק ח:וגורל אחד. יכול לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו הוא של זהב יכול אף זה של זהב , ת"ל גורל גורל ריבה, ריבה של זית, ריבה של אגוז, ריבה של אשכרוע .
(שם שם)
פסוק ח:לעזאזל. מהו עזאזל, תני חדא, שיהא עז וקשה , יכול בישוב ת"ל במדבר ומניין שבצוק ת"ל גזירה , ותניא אידך עזאזל קשה שבהרים, וכן הוא אומר (יחזקאל י״ז:י״ג) ואת אילי הארץ לקח, ודבי ר' ישמעאל תנא, עזאזל – שמכפר על מעשה עוזא ועזאל .
(שם ס"ז ב')
פסוק ט:אשר עלה עליו. ת"ר, אלו נאמר אשר עליו הייתי אומר יניחנו עליו עד שעת שחיטה, ת"ל אשר עלה – כיון שעלה שוב אינו צריך .
(שם מ' ב')
פסוק ט:ועשהו חטאת. [כיצד עושהו, קורא לו שם] ואומר לה' חטאת .
(שם ל"ט א')
פסוק ט:ועשהו חטאת. ת"ר, ועשהו חטאת, הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת .
(שם מ' ב')
פסוק י:יעמד חי. ועד מתי יהא זקוק להיות חי – עד שעת מתן דמים של חבירו .
(שם ס"ה א')
פסוק י:ושלח אותו. אחד הוא שולח ואינו שולח שנים, מאי טעמא, אותו כתיב .
(שם ס"ב א')
פסוק י:המדברה. תניא, המדברה המדברה במדבר – לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים .
(שם ס"ז ב')
פסוק יב:ולקח גחלי אש. אי גחלי יכול עוממות, ת"ל אש, אי אש יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת ואדעייל לגואי הוי כוליה גחלת, ת"ל ולקח גחלי אש, משעת לקיחה נהוי גחלים, הא כיצד, מביא מן הלוחשות .
(פסחים ע"ה ב')
פסוק יב:מעל המזבח מלפני ה'. איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח החיצון .
(יומא מ"ה ב')
פסוק יב:ומלא חפניו. כדחפני אינשי .
(שם מ"ז ב')
פסוק יב:ומלא חפניו. הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו .
(תו"כ)
פסוק יב:קטורת סמים. קטורת – שיהיו משל צבור, סמים – שיהיו סממניה לתוכה .
(שם)
פסוק יב:דקה. מה ת"ל דקה והא כבר נאמר ושחקת ממנה הדק (פ' תשא), אלא שבכל השנה היא דקה, וביוהכ"פ דקה מן הדקה.
(יומא מ"ח א')
פסוק יג:ונתן לפני ה'. ת"ר, ונתן את הקטורת על האש לפני ה', שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקים שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס .
(שם נ"ג א')
פסוק יג:וכסה ענן הקטורת. מלמד שנותן בה מעלה עשן [והא כבר אפקתה מן כי בענן אראה (פ' ב')], אמר רב אשי, חד למצוה וחד לעכב .
(יומא נ"ג א')
פסוק יד:על פני הכפרת. אין פנים פחות מטפח וכתיב על פני הכפורת מלמד שהכפורת קומתו טפח .
(סוכה ה' א')
פסוק יד:על פני הכפרת קדמה. תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב, זה בנה אב, כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים .
(יומא נ"ה א')
פסוק יד:יזה שבע פעמים. מה ת"ל יזה, לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת .
(שם שם)
פסוק יד:שבע פעמים..שבע פעמים ולא שבע טיפין .
(תו"כ)
פסוק טו:כאשר עשה לדם הפר. ת"ר, והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת, למדנו כמה למעלה בשעיר אחת ולמטה בפר שבע , למטה בשעיר ולמעלה בפר איני יודע כמה, ת"ל ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, מה ת"ל כאשר עשה , שיהיו כל עשיותיו שוות, כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע, וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת .
(יומא נ"ה א')
פסוק טו:על הכפורת ולפני הכפרת. תני, כשהוא מזה אינו מזה על הכפורת אלא כנגד עוביה של כפורת, כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה, למטה – מצדד ידו למעלה , מנה"מ דאמר קרא והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת, לא יאמר למטה בשעיר דלא צריך, דגמר ממטה דפר, ולמה נאמר, לאקושי על ללפני, מה לפני דלא על, אף על דלא על .
(שם שם)
פסוק טז:מטומאת בני ישראל. ת"ר, יכול יהא שעיר מכפר על עון ע"ז וג"ע ושפ"ד שנקראו טומאות , ת"ל מטומאת ולא כל טומאות, ואיזו היא זו טומאת מקדש וקדשיו שחלקן הכתוב מכלל כל טומאות בעולה ויורד, אף כאן חלק הכתוב בכפרה , ואימא יולדת ומצורע ונזיר , אמר קרא לכל חטאתם – ולא לכל טומאתם .
(שבועות ז' ב', ח' א')
פסוק טז:ומפשעיהם לכל חטאתם. ידיעות הטומאה שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויוהכ"פ תולין עד שיודע לו ויביא קרבן, מנא הני מילי, דאמר קרא ומפשעיהם לכל חטאתם – להנך דאתו לכלל חטאת .
(שם ח' ב')
פסוק טז:ומפשעיהם לכל חטאתם. ת"ר, וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, פשעיהם אלו המרדים, וכה"א (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי, חטאות אלו השגגות, וכה"א (פ' ויקרא) נפש כי תחטא בשגגה, מכאן לזדון טומאת מקדש וקדשיו ששעיר הנעשה בפנים ויוהכ"פ מכפרין [שם י"ב ב']
פסוק טז:וכן יעשה לאהל מועד. מה ת"ל, כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל, מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר ואחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר כך מזה בהיכל .
(יומא נ"ו ב')
פסוק טז:השוכן אתם. ת"ר, כי בענן אראה על הכפורת (פ' ב'), מלמד שנותן בה מעלה עשן, ואין לי אלא באהל מועד, בשילה ובבית עולמים מניין, ת"ל וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם .
(שם נ"ג א')
פסוק טז:בתוך טומאתם. [מהו בתוך טומאתם], אפילו בשעה שהם טמאים שכינה עמהם .
(יומא נ"ו ב')
פסוק יז:וכל אדם. מהו וכל, לרבות אפילו אותם שכתוב בהם (יחזקאל א׳:י׳) ודמות פניהם פני אדם .
(ירושלמי יומא פ"א ה"ה)
פסוק יז:וכל אדם וגו'. יכול אפילו בעזרה, ת"ל באהל מועד, ואין לי אלא באהל מועד שבמדבר, שילה ובית עולמים מניין ת"ל לכפר בקודש, ואין לי אלא בשעת הקטרה, בשעת מתן דמים מניין ת"ל בבואו לכפר, ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מניין, ת"ל עד צאתו .
(יומא מ"ד א')
פסוק יז:יכפר בעדו וגו'. איזו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל, הוי אומר זה הקטרת הקטורת .
(שם שם)
פסוק יז:וכפר בעדו וגו'. תניא, וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל, כפרתו קודמת לכפרת ביתו, כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים, וכפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל קהל ישראל .
(שם שם)
פסוק יח:ויצא אל המזבח. ת"ר, ויצא אל המזבח, מה ת"ל , א"ר נחמיה, לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן, ת"ל ויצא אל המזבח, היכן היה – לפנים מן המזבח .
(שם נ"ח ב')
פסוק יח:ויצא אל המזבח. עד דנפיק מכולא מזבח, מלמד דבקרן דפגע ברישא לא עביד .
(שם שם)
פסוק יח:אל המזבח וגו'. אל המזבח – זה מזבח הזהב .
(שם שם)
פסוק יח:מדם הפר וגו'. מדם הפר ומדם השעיר – שיהיו מעורבין .
(יומא נ"ו ב')
פסוק יח:מדם הפר ומדם השעיר. והלא דם הפר מרובה מדם השעיר, אלא מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה .
(מנחות כ"ב א)
פסוק יח:על קרנות וגו'. כיצד הוא עושה, מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית , מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון שם היה גומר על מזבח הפנימי .
(יומא נ"ח ב')
פסוק יט:ומדדו. מלמד שמזה על טהרו של מזבח, מאי טהרו – גלויו, כדכתיב (פ' משפטים) וכעצם השמים לטהר .
(שם נ"ט א')
פסוק יט:וטהרו וקדשו. מקום שקדשו שם טהרו, מכאן דהיכי דגמר מתנות דקרנות התם יהיב על גגו .
(יומא נ"ט א')
פסוק יט:וטהרו וקדשו. מכאן שטהרה מביאה לידי קדושה .
(ירושלמי שבת פ"א ה"ג)
פסוק יט:וטהרו וקדשו. טהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבא .
(תו"כ)
פסוק כ:וכלה מכפר. מהו וכלה מכפר , כלה דם הפר ואח"כ כלה דם השעיר .
(יומא נ"ז א')
פסוק כ:וכלה מכפר. מלמד שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום .
(שם ס' ב')
פסוק כ:וכלה מכפר. מכאן שהזריזות מביאה לידי נקיות .
(ירושלמי שבת פ"א ה"ג)
פסוק כ:והקריב את השעיר החי. עד כאן הוא זקוק להיות חי .
(תו"כ)
פסוק כא:את שתי ידו. כתיב ידו וכתיב שתי, זה בנה אב, כל מקום שנאמר ידו הרי כאן שתים עד שיפרט לך הכתוב אחת, מכאן שהסמיכה בשתי ידיו .
(מנחות צ"ג ב')
פסוק כא:והתודה עליו. וכך היה אומר, אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל, אנא בשם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים, שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל .
(יומא ס"ו א')
פסוק כא:והתודה עליו. א"ר תנחומא בשם ריש לקיש, בשעה שאמר הקב"ה למשה והתודה עליו וגו' התחיל משה ואמר מזמור לתודה (תהלים ק"י) על שם והתודה עליו [ירוש' שבועות פ"א ה"ה].
פסוק כא:את כל עונות. עונות אלו זדונות, וכן הוא אומר (פ' שלח) עונה בה .
(יומא ל"ו ב')
פסוק כא:פשעיהם לכל חטאתם. הקיש חטאים לפשעים, מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאים דלאו בני קרבן, אבל חטאים דבני קרבן הם לא מכפר .
(כריתות כ"ה ב')
פסוק כא:ביד איש עתי. ת"ר, איש – להכשיר את הזר , עתי – שיהא מזומן , עתי ואפילו בשבת ואפילו בטומאה .
(יומא ס"ו א')
פסוק כב:ונשא השעיר עליו. עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו .
(תו"כ)
פסוק כב:אל ארץ גזרה. אין גזרה אלא חתוכה, דבר אחר אין גזרה אלא דבר המתנזר ויורד , דבר אחר גזרה – אני ה' גזרתיו ואין לך רשות להרהר בהם .
(יומא ס"ז ב')
פסוק כב:ושלח וגו'. והדר כתיב ואת חלב החטאת יקטיר, מלמד שאין מתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר .
(שם ס"ח ב' ברש"י)
פסוק כג:ובא אהרן וגו'. ת"ר, ובא אהרן אל אהל מועד, למה הוא בא , אינו בא אלא להוציא את הכף ואת המחתה, שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה .
(שם ל"ב א')
פסוק כג:ופשט וגו'. כתיב ופשט ורחץ ולבש, מקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה כשהוא לבוש מקדש אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש .
(יומא ל"א ב')
פסוק כג:ופשט וגו'. תני, מניין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קידושין , ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש .
(שם ל"ב א')
פסוק כג:אשר לבש. מה ת"ל אשר לבש וכי כלום אדם פושט מה שלא לבש, אלא להקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה טעון קידוש .
(שם)
פסוק כג:אשר לבש. אשר לבש כבר [מלמד שבין עבודת היום להוצאת כף ומחתה מחליף בגדיו] .
(שם ע"א א')
פסוק כג:והניחם שם. מלמד שטעונים גניזה .
(פסחים כ"ו א')
פסוק כה:יקטיר. יקטיר אפילו בשבת אפילו בטומאה .
(תו"כ)
פסוק כו:והמשלח. ת"ר, המשלח מטמא בגדים ואין השולח את המשלח מטמא בגדים .
(יומא ס"ז י')
פסוק כו:והמשלח וגו'. יכול משיצא חוץ לחומת עזרה מטמא ת"ל המשלח, אי המשלח יכול עד שיגיע לצוק, ת"ל והמשלח, הא כיצד – משיצא חוץ לחומת ירושלים .
(שם שם)
פסוק כז:ואת פר החטאת וגו'. מה ת"ל חטאת חטאת, לפי שלא למדנו אלא לפר ושעיר של יוהכ"פ שנשרפין אבית הדשן מטמאין בגדים, שאר נשרפין מניין, ת"ל חטאת חטאת .
(זבחים פ"ג א')
פסוק כז:אל מחוץ למחנה. ת"ר, להלן אתה נותן להם שלש מחנות וכאן אתה נותן להם מחנה אחת , א"כ למה נאמר אל מחוץ למחנה, לומר לך, כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמאין בגדים .
(יומא ס"ח א')
פסוק כז:את עורתם וגו'. תניא, נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר בפר כהן משיח (פ' ויקרא) עור ובשר ופרש, מה להלן ע"י נתוח ולא ע"י הפשט אף כאן ע"י נתוח ולא ע"י הפשט .
(שם ס"ז ב')
פסוק כח:והשורף. ת"ר, והשורף – השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה מטמא בגדים, ואיזה הוא השורף, המסייע בשעת שריפה .
(שם ס"ח ב')
פסוק כח:והשורף. [והשורף והמשלח, מה והמשלח אע"פ דכתיבא בתר ענינא אמעיקרא קאי אף והשורף אע"פ דכתיבא בתר ענינא אמעיקרא קאי] .
(שם ע"א א')
פסוק כח:והשורף אותם. ת"ר, יכול אף משנעשו אפר מטמאין בגדים ת"ל אותם, אותם מטמאין בגדים ולא משנעשו אפר מטמאין בגדים .
(שם ס"ח ב')
פסוק כט:תענו את נפשותיכם. ת"ר, תענו את נפשותיכם, יכול ישב בחמה או בצינה כדי שיצטער, ת"ל בסמוך ליה וכל מלאכה לא תעשו, מה מלאכה שב ואל תעשה אף ענוי נפש שב ואל תעשה .
(יומא ע"ד ב')
פסוק כט:תענו את נפשותיכם. יוהכ"פ אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתה"מ, הני חמשה ענויין כנגד מי , א"ר חסדא, כנגד חמשה ענויין שבתורה בפרשיות ובעשור, אך בעשור, שבת שבתון, והיתה לכם .
(שם ע"ו א')
פסוק כט:תענו את נפשותיכם. [תניא, אע"פ שאמרו יוהכ"פ אסור בחמשה דברים אין חייבים כרת אלא על אכילה ושתיה, דכתיב תענו את נפשותיכם וכתיב (פ' אמור) כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה, דבר שהוא ענוי בבית נפש ואיזה זה, זה אכילה ושתיה] .
(ירושלמי יומא פ"ח ה"א)
פסוק כט:וכל מלאכה. נאמר כאן מלאכה ונאמר מלאכה במלאכת המשכן, מה מלאכה האמורה במלאכת המשכן מלאכה שיש עמה מחשבה אף מלאכה האמורה כאן מלאכה שיש עמה מחשבה .
(תו"כ)
פסוק כט:וכל מלאכה. כל מלאכה – ריבה אפילו מקצת מלאכה, ואפילו מלאכת מצוה ואפילו מלאכה שאין חייבין עליה כרת .
(שם)
פסוק כט:האזרח. האזרח – לרבות את הנשים .
(סוכה כ"ח א')
פסוק כט:והגר הגר בתוככם. והגר – לרבות נשי גר , בתוככם – לרבות נימים ועברים .
(תו"כ)
פסוק ל:כי ביום הזה יכפר. ביום הזה אע"פ שאין קרבנות ואין שעיר היום – יוהכ"פ מכפר .
(שם)
פסוק ל:יכפר עליכם. דרש ר' ישמעאל, עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם .
(יומא פ"ו א')
פסוק ל:מכל חטאתיכם לפני ה'. דרש ר' אלעזר בן עזריה, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, מכאן שעבירות שבין אדם למקום יוהכ"פ מכפר, ועבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו .
(יומא פ"ה ב')
פסוק ל:לפני ה' תטהרו. חייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יוהכ"פ פטורים להביא לאחר יוהכ"פ, דאמר קרא מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוהכ"פ מכפר .
(כריתות כ"ה ב')
פסוק לא:שבתון היא. תניא, מניין שאם שגג ועשה מלאכה ביוהכ"פ שחל בשבת שחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, ת"ל שבתון היא יוהכ"פ הוא .
(חולין ק"א ב')
פסוק לב:וכפר הכהן. תניא, מניין לרבות אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן .
(ירושלמי הוריות פ"ג ה"ב)
פסוק לב:אשר ימשח אותו מה ת"ל , לפי שנאמר בבגדי כהונה (פ' תצוה) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, אין לי אלא נתרבה בבגדים שבעת ימים ונמשח שבעת ימים, נתרבה שבעה ונמשח יום אחד, נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין, ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו – מכל מקום .
(יומא ה' א')
פסוק לב:לכהן תחת אביו. מלמד שהבן קודם לכל אדם, יכול אע"פ שאין ממלא מקומו של אביו, ת"ל ואשר ימלא את ידו, בזמן שהוא ממלא מקומו הוא קודם, ואם לאו יבא אחר וישמש תחתיו .
(תו"כ)
פסוק לג:וכפר וגו'. ת"ר, וכפר את מקדש הקודש – זה לפני ולפנים, אהל מועד – זה היכל, מזבח כמשמעו, יכפר – אלו עזרות , הכהנים כמשמען, עם הקהל – אלו ישראל, יכפר – אלו הלוים , השוו כולן לכפרה אחת, מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח .
(יומא ס"א א')
פסוק לג:את מקדש הקודש. תניא, יכול במקדש שני דלא הואי ביה ארון וכפורת לא עביד הזאות, ת"ל וכפר את מקדש הקודש, מקום המקודש לקודש .
(מנחות כ"ז ב')
פסוק לד:לחקת עולם. שני שעירי יוהכ"פ מעכבין זה את זה, שבע הזאות שעל בין הבדים ושעל מזבח הזהב ושעל הפרוכת מעכבות זו את זו, מ"ט חקה כתיב (מנחות כ"ז א')
פסוק לד:לכפר אחת בשנה. ת"ר, כל מעשה יוהכ"פ האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום , א"ר יהודה, אימתי, בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ, אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, מאי טעמא, כתיב זאת וכתיב אחת, חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ וחד למעוטי בגדי זהב .
(יומא ס' א')