פסוק א:וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳. וְקָשֶׁה, אִם כֵּן דִּבּוּר רִאשׁוֹן לְהֵיכָן אֲזַל, כִּי לֹא נִזְכַּר בּוֹ שׁוּם צִוּוּי וְלֹא שׁוּם הוֹדָעַת דְּבָרִים. וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י מָשָׁל לְחוֹלֶה כוּ׳ אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב, כִּי בְּפָסוּק רִאשׁוֹן לֹא נִזְכַּר שׁוּם צִוּוּי. וְנוּכַל לוֹמַר שֶׁאַרְבַּע מִלּוֹת אֵלּוּ ״בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ וַיָּמֻתוּ״ אֵינָם מַאֲמַר הַכָּתוּב לָנוּ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה אַרְבַּע מִלּוֹת אֵלּוּ וְזֶהוּ נֹסַח דִּבּוּר רִאשׁוֹן, כִּי רָצָה ה׳ לְהוֹדִיעַ לְמֹשֶׁה מִצַּד אֵיזֶה עָוֹן מֵתוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, וְעַל כֵּן הִזְכִּיר בּוֹ דִּבּוּר קָשֶׁה, כִּי הוּא מִדַּת הַדִּין. וְאַחַר כָּךְ אָמַר הַנִּמְשָׁךְ מֵהוֹדָעָה זוֹ לְהַזְהִיר אֶת אַהֲרֹן שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִכְוֶה בְּגַחַלְתָּן, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וַיֹּאמֶר״, אֲמִירָה רַכָּה.
פסוק א:וּבֵאוּר הָעִנְיָן שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן הָיוּ רְאוּיִין לִשְׁלִיחוּת יָד עַל ״וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים״ שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס שֶׁל מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְהִמְתִּין לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא לְעָרֵב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד זֶה בָּא צִוּוּי זֶה לְאַהֲרֹן שֶׁאַל יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּכָל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּי אִם בְּיוֹם כִּפּוּר, יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, כִּי אָז הוּא בָּא בְּהַכְנָעָה לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ. עַל כֵּן הִצִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה הַקְדָּמָה זוֹ, וְהוֹדִיעַ לוֹ תְּחִלָּה סִבַּת מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן בְּדִבּוּר רִאשׁוֹן, כְּדֵי לוֹמַר לוֹ בַּאֲמִירָה שְׁנִיָּה הַצִּוּוּי ״וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ״. וְזֶה נוּסַח דִּבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, וּמַהוּ הַדִּבּוּר, ״בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ וַיָּמֻתוּ״, הוֹדִיעוֹ שֶׁלְּכָךְ מֵתוּ לְפִי שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל ה׳ שֶׁלֹּא בַּזְּמַן הָרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים״. וְאִם תֹּאמַר הָיָה לוֹ לוֹמַר ״בְּקָרְבָתָם לְפָנַי״ אוֹ ״אֵלַי״, מָצִינוּ דּוּגְמָתוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (יט כד) בַּפָּסוּק ״וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדֹם וְגוֹ׳ מֵאֵת ה׳״ וְגוֹ׳. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַיָּמֻתוּ״ הָיָה לוֹ לוֹמַר ״מֵתוּ״, מָצִינוּ דּוּגְמָתוֹ ״וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה׳ וַיַּעֲזֹב״ וְגוֹ׳, ״עָזַב״ מִבָּעֵי לֵיהּ. וּבָזֶה מְתוֹרָץ יִתּוּר לָשׁוֹן שֶׁל ״וַיָּמֻתוּ״, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר ״אַחֲרֵי מוֹת״, לְפִי שֶׁהָרִאשׁוֹן מַאֲמַר הַכָּתוּב לָנוּ וְהַשֵּׁנִי דִּבּוּר ה׳ לְמֹשֶׁה.
פסוק א:גַּם יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳, לְפִי שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֶל ה׳ בְּיוֹתֵר עַל כֵּן דִּקְדֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם לְדוּנָם אֲפִלּוּ עַל שְׁגִיאָה קְטַנָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נג) ״וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד״, כִּי כֹל הַקָּרֵב הַקָּרֵב בְּיוֹתֵר אֶל הַמֶּלֶךְ אָז בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת נִזְהָר בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י ג). וְאִם נוּכַל לוֹמַר שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה וּפָרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה קֹדֶם שֶׁאָמַר לְאַהֲרֹן ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, אָז קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁאָמַר זֶה עַל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹסַח אַרְבַּע תֵּבוֹת אֵלּוּ ״בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה׳ וַיָּמֻתוּ״. וּמַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן כוּ׳, אוּלַי כַּוָּנָתוֹ כִּי כְּבָר נֶאֱמַר (שמות יט כב) ״וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה׳ אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה׳״, וְגַם שָׁם זֵרְזָם עַל זֶה, אַךְ שֶׁלֹּא נֶאֱמַר שָׁם שׁוּם עֹנֶשׁ כִּי אִם ״פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם״, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְזָרְזוֹ שֵׁנִית וְלוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו. אֲבָל אִם כָּל הַפָּסוּק מִן ״אַחֲרֵי מוֹת״ עַד ״וַיָּמֻתוּ״ הִיא מַאֲמַר הַכָּתוּב לָנוּ, לֹא יָדַעְתִּי מֵהֵיכָן לָמַד מֹשֶׁה לְזָרְזוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּתוּ בָּנָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא הִזְכִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שׁוּם דָּבָר מִמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן. וְלִדְבָרֵינוּ הוּא מְיֻשָּׁב, שֶׁמֹּשֶׁה לָמַד זֶה מִמַּה שֶׁהוֹדִיעַ ה׳ טַעַם לְמִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן וּסְמִיךְ לֵיהּ הַצִּוּוּי לְאַהֲרֹן, וַדַּאי הוּא כְּדֵי לְזָרְזוֹ יוֹתֵר מִבַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן.
פסוק ב:דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ. מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן הָאַחֲוָה, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁאַל יִסְמֹךְ אַהֲרֹן עַל הָאַחֲוָה לוֹמַר שֶׁלֹּא יָמוּת בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אָחִיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ (יב יב) עַל פָּסוּק ״וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ״, עַל כֵּן אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָחִיךָ מִכָּל מָקוֹם אַל יִסְמֹךְ עַל זֶה כְּלוּם. אוֹ אָמַר מֵאַחַר שֶׁאָחִיךָ הוּא וְאִם יָמוּת דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרְךָ, עַל כֵּן עָלֶיךָ מוּטָל בְּיוֹתֵר לְהַזְהִירוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל פִּי שֶׁאָחִיךָ הוּא בִּנְבוּאָה, וּכְתִיב בְּמַתַּן תּוֹרָה ״וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן״ (שמות יט כד) וְיָבֹא לַחֲשׁוֹב, כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְמֹשֶׁה לִכָּנֵס בְּכָל עֵת כִּי בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב ז), כְּנֶאֱמַן הַבַּיִת הַנִּכְנָס לְבֵית אֲדוֹנָיו כָּל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ יִכָּנֵס גַּם הוּא, עַל כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לְהַזְהִירוֹ בְּיוֹתֵר.
פסוק ב:וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ. לְשׁוֹן ״בְּכָל עֵת״ אֵינוֹ מְדֻקְדָּק, כִּי מַשְׁמָע בְּכָל עֵת לֹא יָבֹא אֲבָל לִפְרָקִים יָבֹא, וְהָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא כִּי אִם פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁטַּעַם אִסּוּר בִּיאָתוֹ שָׁמָּה תָּלוּי בְּחַטַּאת הָעָם, כִּי עֲוֹנוֹתֵיהֶם מַבְדִּילִין בֵּינָם לְבֵין אֱלֹהֵיהֶם, וְקִלְקוּלָם מוֹנֵעַ גַּם בִּיאַת הַכֹּהֵן, כִּי אַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כח א): ״וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, הוֹרָה שֶׁלֹּא זָכָה לִקְרִיבָה זוֹ כִּי אִם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָן זוֹכִין גַּם הַכֹּהֵן הַתָּלוּי בָּהֶם אֵינוֹ זוֹכֶה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, כִּי אִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ בַּיּוֹם הַהוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הַזְּמַן וְאֵין הַזְּמַן שׁוֹלֵט בָּהֶם, עַל כֵּן דּוֹמֶה יוֹם קָדוֹשׁ זֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מִכְּלַל הָעֵת וְהַזְּמַן, כִּי כָל יְמוֹת הַשָּׁנָה בִּכְלַל הָעֵת, דְּהַיְנוּ הַזְּמַן, חוּץ מִיּוֹם זֶה.
פסוק ב:וְרֶמֶז לַדָּבָר, הַשָּׂטָן עוֹלֶה שס״ד וִימוֹת הַחַמָּה בְּמִסְפָּר שס״ה, לְהוֹרוֹת שֶׁבְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁהַשָּׂטָן וְהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בַּבְּרִיּוֹת כֻּלָּם בִּכְלַל הָעֵת חוּץ מִיּוֹם זֶה שֶׁאֵין לַשָּׂטָן מֶמְשָׁלָה בּוֹ, עַל כֵּן אֵינוֹ בִּכְלַל הָעֵת שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה אֶלָּא הוּא עוֹמֵד בְּעַצְמוֹ נִבְדָּל מִכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּכְשֶׁאָמַר ״וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת״ רָמַז שֶׁלֹּא יָבֹא כְּלָל בְּשׁוּם יוֹם שֶׁהוּא בִּכְלַל הָעֵת כִּי אִם בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל הָעֵת, וְהוּא בְּיוֹם מְחִילָה וּסְלִיחָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ בּוֹ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁאֵינָם נוֹפְלִים תַּחַת הָעֵת, וְאֵינוֹ בִּכְלַל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁהַשָּׂטָן הַמַּחֲטִיא מוֹשֵׁל בָּהֶם, וְעַל כֵּן אֵין דִּין שֶׁשְּׁלוּחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יָבֹא לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר: ״כִּי בֶעָנָן אֵרָאֶה״, רוֹצֶה לוֹמַר אִלּוּ הָיָה שָׁם גִּלּוּי שְׁכִינָתִי לְהֶדְיָא לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הַבִּיאָה שָׁמָּה, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שם לג כ) אַךְ מֵאַחַר שֶׁשְּׁכִינָתִי בֶּעָנָן יָכוֹל הוּא לִרְאוֹת כְּבוֹדִי, כִּי הֶעָנָן סִבָּה לִרְאִיָּה זוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה״, וְעַל כֵּן אֲנִי צָרִיךְ לִמְנוֹעַ מִמֶּנּוּ הָרְאִיָּה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּגְּלִים בּוֹ עֲבֵרוֹת.
פסוק ג:בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר וְגוֹ׳. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ויק״ר כא יא): פַּר כְּנֶגֶד אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח ז) ״וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם״; וְאַיִל כְּנֶגֶד יִצְחָק, שֶׁנִּקְרַב תְּמוּרָתוֹ אַיִל; וּשְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם כז ט) ״וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים״. כַּוָּנַת מִדְרָשׁ זֶה לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁגַּם לְמֹשֶׁה לֹא נִרְאָה ה׳ כִּי אִם בִּזְכוּת הָאָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ד ה): ״לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם״ וְגוֹ׳, כָּךְ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נִרְאָה אֵלָיו ה׳ בִּזְכוּת הָאָבוֹת. וְיֵשׁ בְּכֻלָּם רֶמֶז לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי מַה שֶּׁכָּתוּב ״וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם״ סוֹבֵר מִדְרָשׁ זֶה שֶׁהָיָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי גַּם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (בפרקי דר״א כט) ״בְּעֶצֶם הַיּוֹם נִמּוֹל אַבְרָהָם״ שֶׁנִּמּוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְסוֹבֵר שֶׁכָּל הַמַּעֲשֶׂה מִן וַיֵּרָא ה׳ אֶל אַבְרָם בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא הַכֹּל הָיָה בְּיוֹם אֶחָד, וְאַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה בַּיּוֹם הַהוּא מִכָּל מָקוֹם אַחַר שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתּוֹרָה עֲדַיִן הָיָה מַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֹא עַל אֲחֵרִים. וְאַיִל שֶׁל יִצְחָק יֵשׁ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהָיָה הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא בְּיוֹם כִּפּוּרִים (עיין ילקוט ראובני פר׳ וירא כב יד), וּרְאָיָתוֹ מִן פָּסוּק ״אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה״, שֶׁבְּכָל שָׁנָה בַּיּוֹם הַזֶּה ה׳ יֵרָאֶה, כִּי בֶּעָנָן יֵרָאֶה שָׁמָּה ה׳. וּשְׁנֵי שְׂעִירִים שֶׁל יַעֲקֹב אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בר״ר סה יד) ״שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טוֹבִים״, טוֹבִים לְךָ וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ, טוֹבִים לְךָ שֶׁעַל יְדֵיהֶם תְּקַבֵּל הַבְּרָכוֹת, וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ שֶׁעַל יְדֵיהֶם מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמֵאָז הֻבְטַח יַעֲקֹב עַל כַּפָּרַת יוֹם קָדוֹשׁ זֶה עַל יְדֵי שְׁנֵי שְׂעִירִים.
פסוק ד:כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וְגוֹ׳. לְפוּם רִיהֲטָא נִרְאֶה שֶׁזּוּלַת הַכַּפָּרָה יֵשׁ עוֹד תּוֹעֶלֶת שֵׁנִי בִּכְנִיסַת כֹּהֵן גָּדוֹל לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה אַחַת בַּשָּׁנָה, כְּדֵי לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּרְאָה ה׳ לְכָל יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי כְּדֵי לָטַעַת בְּלִבָּם דִּבּוּר ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, כָּךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה רָצָה ה׳ לְהִתְרָאוֹת אֶל הַכֹּהֵן שְׁלוּחָם כְּדֵי לְחַדֵּשׁ הָאֱמוּנָה בִּשְׁנֵי דִּבְּרוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם יְסוֹד הָאֱמוּנָה. וְאִם בְּאוּלַי עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל ״לֹא תִרְצָח״ וְ״לֹא תִנְאָף״, כִּי הֵם מַקְבִּילִים מוּל דִּבּוּר ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא עַל פָּסוּק ״וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק״ (לב ו), עַל כֵּן נִצְטַוָּה הַכֹּהֵן לִלְבּוֹשׁ כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ, כִּי הַכְּתֹנֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז.) שֶׁמְּכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וּמִכְנְסֵי בַד מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַגְּדוּ אֶל שְׁנֵי דִּבְּרוֹת ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, וְלִכְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּרִית חֲדָשָׁה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וּלְפִי שֶׁבַּעֲבוֹדָה זָרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ גַּם עַל הַמַּחֲשָׁבָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגּוֹר״, כִּי הָאַבְנֵט מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב (שם טז.). וּלְפִי שֶׁבִּכְנִיסָה זוֹ נֶעֶנְשׁוּ בְּנֵי אַהֲרֹן עַל שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּאַהֲרֹן ״וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף״, כִּי הַמִּצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסּוּת הָרוּחַ (שם טז.).
פסוק ד:דָּבָר אַחֵר לְכָךְ פֵּרַט אֵלּוּ אַרְבָּעָה בְּגָדִים, כְּנֶגֶד הַדְּבָרִים שֶׁנִּכְשְׁלוּ בָּהֶם בְּנֵי אַהֲרֹן. וְהִנֵּה הַכְּתֹנֶת וְאַבְנֵט הוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט (שמיני תק כד) שֶׁהָיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן מְהַלְּכִים אַחַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְאָמְרוּ: מָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ וְאָנוּ נוֹהֲגִין שְׂרָרָה עַל הַצִּבּוּר. רַבִּי אַיְיבוּ אָמַר: בְּפִיהֶם אָמְרוּ דָּבָר זֶה. רַבִּי פִּנְחָס אָמַר: בְּלִבָּם הִרְהֲרוּ. וְקָשֶׁה בְּמַאי קָמִפַּלְגֵי וּמִי הִגִּיד לָהֶם שֶׁכָּךְ אָמְרוּ, אוֹ בְּלִבָּם הִרְהֲרוּ.
פסוק ד:וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת רַבִּי אַיְיבוּ נוֹטָה לוֹמַר, מִדְּקָאָמַר ״כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ״, וְהַכְּתֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְהֵיכָן מָצִינוּ שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן נִכְשְׁלוּ בְּחֵטְא שְׁפִיכוּת דָּמִים, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבְּפִיהֶם אָמְרוּ דָּבָר זֶה, וְהָיוּ מַלְבִּינִין פְּנֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּאָמְרָם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִהְיוֹת מַנְהִיגִים כִּי אִם מִצַּד שֶׁהֵם זְקֵנִים, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ חָשׁוּב כְּשׁוֹפֵךְ דָּמִים, עַל כֵּן בָּא כְּתֹנֶת זֶה לְכַפֵּר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, שֶׁלֹּא יָבוֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ וְיִהְיֶה עָלָיו חֲשַׁשׁ חֵטְא זֶה, כִּי בְּנֵי אַהֲרֹן הָיוּ מְלֻכְלָכִים בְּחֵטְא זֶה וְחָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים. וְיַעַן כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבֹא (איוב יג טז) לֹא יָבוֹא בִּמְגוּרָיו רָע, עַל זֶה הִזְהִיר אֶת אַהֲרֹן עַל כַּפָּרָה זוֹ בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁלֹּא יָבוֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ מְלֻכְלָךְ בְּחֵטְא זֶה.
פסוק ד:וְדַעַת רַבִּי פִּנְחָס, מִדְּקָאָמַר ״וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגּוֹר״, הַמְכַפֵּר עַל הַהִרְהוּר, וַדַּאי בְּלִבָּם הִרְהֲרוּ זֶה, וּכְדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ דִּבְרֵי רַבִּי אַיְיבוּ. וְרַבִּי אַיְיבוּ סָבַר שֶׁהָאַבְנֵט מְכַפֶּרֶת עַל הַהִרְהוּר שֶׁל עֲרָיוֹת, כִּי בְּנֵי אַהֲרֹן לֹא הָיוּ לָהֶם נָשִׁים, וּמִי שֶׁהוּא בְּלֹא אִשָּׁה מָלֵא הִרְהוּרֵי עֲבֵרָה. וְרַבִּי פִּנְחָס סָבַר שֶׁהַכְּתֹנֶת הַמְכַפֵּר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים הַיְינוּ לְפִי שֶׁלֹּא עָסְקוּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה עַל כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שָׁפְכוּ דָם, כִּדְמַסִּיק בִּיבָמוֹת (סג:): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט ו): ״שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם״, וּכְתִיב (שם ט ז): ״וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ״. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר כִּי דַּם זַרְעוֹתָיו הִנֵּה נִדְרָשׁ מִיָּדוֹ. וּ״מִכְנְסֵי בַד״ הַמְכַפֵּר עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בַּעֲבוּר שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן הַמַּרְגִּיל לְעֶרְוָה, וּכְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עה.): כָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּכוֹסוֹ כָּל הָעֲרָיוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו לְמִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג לא): ״כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים״. ״וּבְמִצְנֶפֶת בַּד״ כִּי הוּא מְכַפֵּר עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְזֶה כּוֹלֵל כַּמָּה מִינֵי עָוֹן שֶׁיִּחֲסוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַתְּלוּיִן בְּגַסּוּת הָרוּחַ, הֵן שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס, הֵן מַה שֶּׁהוֹרוּ בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן, וְכַמָּה מִינֵי עֲבֵרוֹת זְכַרְנוּם לְמַעְלָה פָּרָשַׁת שְׁמִינִי (י א). וּלְפִי שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן מֵתוּ עַל שֶׁחָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים בְּעוֹד הֱיוֹתָם מְלֻכְלָכִים בַּחֲטָאִים אֵלּוּ, עַל כֵּן צִוָּה לְאַהֲרֹן בְּבוֹאוֹ לִרְאוֹת כְּבוֹד ה׳ יִהְיֶה נָקִי מִכָּל לִכְלוּכֵי חֲטָאִים אֵלּוּ, וְיִלְבַּשׁ אַרְבָּעָה בִּגְדֵי לָבָן אֵלּוּ הַמַּלְבִּינִים הַחֲטָאִים הָאֵלּוּ, שֶׁאִם יַאְדִּימוּ כַּתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ. וְעוֹד שֶׁכְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, לְבוּשֵׁיהּ כִּתְלַג חִוָּר, כָּךְ בָּא לֵרָאוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן.
פסוק ח:גּוֹרָל אֶחָד לַה׳ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁשְְּׂנֵי שְׂעִירִים אֵלּוּ דּוֹמִים מַמָּשׁ לִשְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב לְיִצְחָק וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַב הַחוֹמֶר, וְזֶה חֶלְקוֹ שֶׁל סַמָּאֵ״ל שֶׁנִּתַּן לוֹ שׁוֹחַד כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת עַל חֶלְקוֹ מִצַּד הַגְּדִי הַשֵּׁנִי שֶׁעָשָׂה פֶּסַח לַה׳ כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (פרקי דר״א לב) כִּי בוֹ בַּיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הָיָה, אָמַר יִצְחָק: בְּנִי, אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתָּחִין הַיּוֹם כוּ׳ כָּךְ לְדוֹרוֹת בִּשְׁנֵי שְׂעִירִים אֵלּוּ נִתַּן לְסַמָּאֵ״ל חֶלְקוֹ כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל יַעֲקֹב חֶלְקוֹ מִן הַגּוֹרָל אֲשֶׁר לַה׳. וְכֵן סְמָכָם הַמִּדְרָשׁ (בר״ר סה יד) הָאוֹמֵר ״גְּדָיֵי עִזִּים טוֹבִים״, טוֹבִים לְךָ – שֶׁעַל יָדָם תְּקַבֵּל הַבְּרָכוֹת, וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ – שֶׁעַל יְדֵיהֶם מִתְכַּפְּרִים בְּיוֹם כִּפּוּרִים.
פסוק כב:וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בר״ר סה טו) עֲוֹנוֹת תָּם, זֶה יַעֲקֹב אִישׁ תָּם. וּבְדִין הוּא, כִּי כָּל הַמַּחְטִיא הָרַבִּים חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, וְיָדוּעַ שֶׁסַמָּאֵ״ל תָּמִיד מִשְׁתַּדֵּל לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן עֵשָׂו אֱדוֹם כָּל מְזִמּוֹתָם לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִצַּד בִּרְכַּת ״וְהָיָה כַאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ״ (בראשית כז מ), עַל כֵּן רָאוּי לִטְעֹן עָלָיו כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי תָּם לוֹמַר שֶׁיַּעֲקֹב מִצִּדּוֹ תָּמִים הוּא עִם ה׳ וְאַתָּה גָּרַמְתָּ לָהֶם לַחֲטֹא, עַל כֵּן תִּשָּׂא אֶת חַטָּאתָם אֶל סַמָּאֵ״ל שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁנִּקְרָא אִישׁ שָׂעִיר. וּשְׁלִיחָתוֹ אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה דּוֹמָה מַמָּשׁ לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב כ): ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה״. ״וְשִׁלַּח אוֹתוֹ בְּיַד אִישׁ עִתִּי״, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מובא בחזקוני טז כא) זֶה שֶׁהִגִּיעַ עִתּוֹ לָמוּת בָּזוֹ הַשָּׁנָה.
פסוק ל:לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ. כִּי אֵין יוֹם כִּפּוּרִים מְכַפֵּר כִּי אִם לַשָּׁבִים, (שבועות יג) וְקֹדֶם שֶׁיְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם ה׳ חַיָּב כָּל אָדָם לְטַהֵר עַצְמוֹ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ מִכָּל טֻמְאַת הֶעָוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״, וְלִפְנֵי מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן קֹדֶם. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ מָצָאתִי בְּסֵפֶר הַזֹּהַר עַל פָּסוּק ״מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם״ (ויקרא יט לב) שֶׁקֹּדֶם זְמַן הַשֵּׂיבָה יָקוּם הָאָדָם מִשְּׁנַת תַּרְדֵּמָתוֹ לָשׁוּב אֶל ה׳, קַל וָחֹמֶר לְשׁוֹן לִפְנֵי, וְהַיְנוּ לִפְנֵי בֹּא יוֹם ה׳ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא תִּטְהָרוּ עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, וְאַחַר כָּךְ יְטַהֵר ה׳ אֶתְכֶם עַל יְדֵי הַכַּפָּרָה. וְהִזְהִיר עוֹד עַל הַתְּשׁוּבָה הַפְּנִימִית הַלְּבָבִית שֶׁהִיא לִפְנֵי ה׳, כִּי הַדָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב אֵינוֹ נִגְלֶה כִּי אִם לַה׳ לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִן הַצְּבוּעִים הַצָּמִים וּמִתְעַנִּים וּמַרְבִּים תְּחִנּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מֻחְזָקִים לְצַדִּיקִים, וְהוּא דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת וּמִצּוֹאָתוֹ הַפְּנִימִית לֹא רֻחָץ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ״.
פסוק ל:וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פה:) דָּרְשׁוּ, דַּוְקָא עֲבֵרוֹת שֶׁלִּפְנֵי ה׳ דְּהַיְנוּ שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוֹם כִּפּוּר מְכַפֵּר אֲבָל לֹא הָעֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר״, רוֹצֶה לוֹמַר דַּוְקָא כְּשֶׁנַּעֲשׂוּ קְהִלָּה אַחַת לִהְיוֹת בַּאֲגֻדָּה אַחַת לִהְיוֹת שְׁכֶם אֶחָד לַעֲבֹד אֶת ה׳ אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָתָם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁחָלַק לִבָּם. וּלְפִי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁבְּיוֹם כִּפּוּר מְבַקְּשִׁין מְחִילָה זֶה מִזֶּה וּלְמָחֳרָתוֹ חוֹזְרִים לְסוֹרָם עַל כֵּן נֶאֱמַר (שמות לה א) ״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה״ לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר עָשָׂה אוֹתָם קְהִלָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. וּלְפִי שֶׁכָּל דִּבְרֵי רִיבוֹת נִמְשָׁכִים מִן הָעֲסָקִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל כֵּן יָשַׁב לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם לְמָחֳרַת יוֹם כִּפּוּר, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ קְהִלָּה אַחַת וְכָל הָעָם עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. וּמִטַּעַם זֶה נִקְרָא יוֹם זֶה ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״, כִּי בִּטּוּל הָעֲסָקִים וְהַשְּׁבִיתָה סִבָּה גְדוֹלָה אֶל הַשָּׁלוֹם, וְכֶפֶל הַשְּׁבִיתָה לְפִי שֶׁכָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ הֶמְיָה וּתְנוּעָה חִיצוֹנִית וּפְנִימִית: הַחִיצוֹנִית עַל יְדֵי כְּלֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּכָל מְלָאכָה, וְהַפְּנִימִית בָּאָה מִן הַחֵלֶב וְהַדָּם הַהוֹמִים אַחַר בַּקָּשַׁת הַתַּאֲווֹת, וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת אֵינוֹ נָח כִּי אִם מִן הַחִיצוֹנִית, וּבְיוֹם קָדוֹשׁ זֶה הוּא נָח מִשְּׁתֵּיהֶם, כִּי אֵין גַּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה עַל כֵּן נִקְרָא ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״.
