פסוק ב:דבר אל אהרן ואל בניו כי הם השוחטים במדבר.
פסוק ב:ואל כל בני ישראל על ידי שפרשה זו מזהרת בשחיטת קדשים סמוכה כאן.
פסוק ד:ואל פתח אהל מועד כל זמן שלא העמיד משה את המשכן היו הקרבנות קרבים בכל מקום וכן מצינו וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כיון שהוקם המשכן הוזהרו ונאסרו להקריב רק אל פתח אהל מועד. דם יחשב בחולין הכתוב מדבר להרגילם שימשכו ידיהם מעבודת כוכבים כמו שמפרש והולך ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שהיו שטופים בהם במצרים וצוה עכשיו שיעשו חולין שלהם שלמים.
פסוק ד:דם שפך ונכרת ששפך דם שהיה לו לזרקו לפני הקב״ה.
פסוק ד:דם שפך ונכרת עונש שמענו אזהרה מניין תלמוד לומר השמר לך פן תעלה עולותיך וגו'.
פסוק ה:וזבחו זבחי וגו׳ סרסהו ודרשהו וזבחו אותם לה׳ זבחי שלמים.
פסוק ז:חקת עולם אינו מוסב אל והביאום אל פתח אהל מועד אלא אל ולא יזבחו עוד את זבחיהם וגו'.
פסוק י:אשר יאכל כל דם בהרבה מקומות הזהיר הכתוב על הדם לפי שהוא נבלע באברים מה שאין כן בחלב וגיד.
פסוק יא:כי נפש הבשר בדם הוא בחירק, קדמאה ובתראה קריין היא לשון נקבה ותרין מציעי הוא לשון זכר ככתיבתן, וסימן לדבר נקבה תסובב גבר.
פסוק יא:בנפש יכפר בשביל הנפש יכפר.
פסוק יב:על כן אמרתי בפרשת ויקרא.
פסוק יג:ציד חיה לרבות כל חיה כשרה.
פסוק יג:או עוף בין מרובה בין מועט מכאן אמרו שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן שחט חיה ועוף במקום אחד כסוי אחד לכולן.
פסוק יג:חיה או עוף עוף דומיא דחיה מה חיה דאינה קרבה אף עוף דאינו קרב פרט לעוף הקרב לגבי מזבח שאין דמו טעון כסוי.
פסוק יג:וכסהו בעפר כדי שלא יהא ראוי לאכילה.
פסוק יד:כי נפש כל בשר וגו׳ שלא תאמר כדין אסר לנו דם קדשים שהרי ניתן על גבי המזבח לכפר שנא׳ כי הדם הוא בנפש יכפר וכן דם בהמות חולין שהרי במינה בת כפרה היא אבל חיה ועוף שאין במינן דם ראוי לכפר לא אסר הכתוב לכך נאמר וכסהו בעפר. כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא סרסהו בדמו נפשו דוגמא קדוש היכלך כמו היכל קדשך.
פסוק יד:ואמר כבר לבני ישראל בפרשה שלמעלה.
פסוק טו:וכל נפש אפילו קטן.
פסוק טו:אשר תאכל נבלה וטרפה אהדריה אחיה ועוף.