זבחיהם אשר הם זבחים, דבחיהון די אנון דבחין, שכל את ידיו להבחין ולחלק בין זבחי קדש שת' "נכסת" לזבתי חולין וע"ז שת' "דבחי" וע' נתה"ש שבמצרים לא היו אוכלין בשר תאוה, וכוונת הת' ג"כ שלא יאכלו כ"א בשר שלמים.
פסוק ז:
לשעירם, לשדין. עי' הראב"ע שפי' שנקראו כן, שישתער גוף הרואם ויאחז שער, וע' בנתה"ש.
פסוק יא:
בנפש יכפר, על נפשא מכפר. הוא כמ"ש רש"י "תבא נפש ותכפר על נפש".