פסוק א:בְּהַר סִינַי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הִזְכִּיר הַר סִינַי בְּמִצְוָה זוֹ, וַהֲגַם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תורת כהנים) כִּי לְלַמֵּד בָּא שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת נֶאֶמְרוּ כְּלָלוֹתֵיהֶן וּפְרָטוֹתֵיהֶן בְּסִינַי, עֲדַיִן יֵשׁ מָקוֹם לִשְׁאֵלָתֵנוּ לָמָּה לֹא לִמֵּד זֶה אֶלָּא בְּמִצְוָה זוֹ בְּדִיּוּק וְלֹא בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה אוֹ אַחֲרוֹנָה. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁהִזְכִּיר מַתְּנַת הָאָרֶץ, דִּכְתִיב אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּהַר סִינַי, לוֹמַר כִּי מֵחֲמַת הַר סִינַי, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁקִּבְּלוּ בּוֹ הִיא שֶׁנִּגְמְרָה הַמַּתָּנָה, שֶׁעַל מְנַת תּוֹרָה נָתַן ה׳ אֶת הָאָרֶץ.
פסוק א:עוֹד עַל פִּי מַאֲמַר הַגְּמָרָא מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ע״ז כ.) וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ג׳ מֵהִלְכוֹת זְכִיָּה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אָסוּר לָתֵת לְעַכּוּ״ם מַתְּנַת חִנָּם, עַד כָּאן. וְאִם כֵּן יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה דִּינָם כְּעַכּוּ״ם, וְאַחַר קַבָּלַת תּוֹרָה יָכוֹל לִיתֵּן לָהֶם, לָזֶה אָמַר בְּהַר סִינַי שֶׁבָּזֶה יָכוֹל לוֹמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם״. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב גַּם כֵּן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״, כִּי פְּשִׁיטָא כִּי הוּא הַנּוֹתֵן וְאֵין אַחֵר לִטְעוֹת בּוֹ. וְתִמְצָא שֶׁבְּפָרָשַׁת קְדוֹשִׁים (ויקרא יט:כג) אָמַר ״כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם״ וְגוֹ׳, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר בָּהּ סִימָן, אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְמַה שֶׁכָּתַבְנוּ. וּמֵעַתָּה יִתְיַשֵּׁב לָמָּה בָּחַר ה׳ לִלְמֹד בִּנְיַן אָב זֶה לְכָל הַתּוֹרָה בְּפָרָשָׁה זוֹ וְלֹא בְּפָרָשָׁה אַחֶרֶת.
פסוק ב:דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳. טַעַם הַכֶּפֶל, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוָה זוֹ עִנְיַן מְנִיעַת עֲבוֹדַת אֲדָמָה וְהַפְקָרַת הַפֵּרוֹת הָעוֹלִים מֵהָאִילָנוֹת וְצֶמַח הָאֲדָמָה. כְּנֶגֶד מְנִיעַת עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וַהֲכָנַת הַצְלָחָתוֹ אָמַר דַּבֵּר לְשׁוֹן קֹשִׁי, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁאֵין רְצוֹן אָדָם חֲפֵצָה בּוֹ לְצַד הֱיוֹתוֹ מְנִיעַת הַטּוֹב, וּכְנֶגֶד הַפְקָרַת הַצּוֹמֵחַ אָמַר וְאָמַרְתָּ, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁכָּל אֶחָד יִשְׂמַח בּוֹ שֶׁיֹּאמַר יָדוֹ בַּכֹּל, גַּם לְצַד הַהַבְטָחוֹת שֶׁצִּוָּה בָּעִנְיָן (ויקרא כה:כא) ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״ אָמַר ״וְאָמַרְתָּ״, אֲמִירָה הַמְּסַעֶדֶת אֶת הַלֵּב.
פסוק ב:עוֹד יִרְצֶה, לְצַד שֶׁמִּצְוָה זוֹ שֶׁל שְׁבִיתַת הָאָרֶץ יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן שֶׁעַל עֲבָדָיו חִיּוּב לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, וְהַשֵּׁנִי הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר זֶה בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ יִתְחַיֵּב עֲשׂוֹתוֹ כְּפִי הַדִּין, כִּי הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ וּמַתְנֶה עִמּוֹ בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה תְּנָאוֹ קַיָּם, וּכְמוֹ כֵן הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁעַת הַמַּתָּנָה מַתְנֶה תְּנָאִים, כְּאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן״ וְלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר נָתַתִּי״, אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר כְּנֶגֶד דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן אָמַר ״דַּבֵּר״, וּכְנֶגֶד הֱיוֹת הַדָּבָר מִתְחַיֵּב מֵהַמִּשְׁפָּט אָמַר ״וְאָמַרְתָּ״, פֵּרוּשׁ בְּלֹא טַעַם גְּזֵרַת מֶלֶךְ יְקַבְּלוּ הַמַּאֲמָר.
פסוק ב:וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הִיא כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּמַאֲמָר זֶה, אִם עַל שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּסָמוּךְ (ויקרא כה:ד) ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״.
פסוק ב:אָכֵן נִתְכַּוֵּן ה׳ לוֹמַר סָמוּךְ לְזִכְרוֹן הַנְּתִינָה לָהֶם שִׁיּוּר לַה׳ בָּאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲנִי נֹתֵן וְלֹא מַתָּנָה חֲלוּטָה אֶלָּא וְשָׁבְתָה וְגוֹ׳ לַה׳, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ שִׁעוּר שַׁבָּת זֶה, אִם חֹדֶשׁ, אִם שָׁנָה, בְּכַמָּה שָׁנִים, וְאָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שַׁבָּת וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב ״וְשָׁבְתָה״ וְגוֹ׳ אֶלָּא מַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית״ לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁשִּׁיֵּר ה׳ לְעַצְמוֹ שָׁנָה זוֹ, אֶלָּא שֶׁנָּתַן מַתָּנָה חֲלוּטָה לִצְמִיתוּת, וְלֹא כֵן הוּא.
פסוק ב:וְהִצַּצְתִּי וְרָאִיתִי כִּי אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה בְּסֵדֶר מַעֲשֶׂה זֶה, כִּי אִם הָיָה ה׳ נוֹתֵן הָאָרֶץ עַל תְּנַאי, בְּהִבָּטֵל הַתְּנַאי תִּתְבַּטֵּל הַמַּתָּנָה, וּבְמַה שֶׁעָשָׂה הַשִּׁיּוּר כְּשֶׁיִּשְׁלְחוּ יָד בַּשִּׁיּוּר לֹא מִפְּנֵי זֶה תִּתְבַּטֵּל הַמַּתָּנָה, אֶלָּא עֲלֵיהֶם לִפְרוֹעַ כָּל הָעוֹלֶה בַּשִּׁיּוּר. וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ויקרא כו:לד) ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה״ וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אֵין בִּטּוּל לְמַתְּנַת הָאָרֶץ עַד עוֹלָם:
פסוק ב:עוֹד נִרְאֶה טַעַם סְמִיכוּת ״וְשָׁבְתָה״ לְ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״, עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (בבא מציעא כג.) הֵן שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה, וְהֶחָכָם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חָכְמָה הוּא ה׳ אֱלֹהִים, וְלָזֶה כְּשֶׁהוֹצִיא מִפִּי עֶלְיוֹן ״אֲנִי נוֹתֵן״ אֲמִירָתוֹ בִּמְקוֹם שְׁבוּעָה. אוֹ גַּם כֵּן לְצַד שֶׁמַּתְּנַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל דִּין צְדָקָה יֵשׁ לָהּ וַאֲמִירָתָהּ כְּדִין נֶדֶר (ראש השנה ו.), וְלָזֶה תֵּכֶף וּמִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר לְאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״ אָמַר ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, וְזוּלַת זֶה מַה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית״ וְגוֹ׳ אֵינוֹ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר לְמַאֲמַר הַנְּתִינָה שֶׁהֲרֵי הִפְסִיק בְּמַאֲמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים״ וְגוֹ׳ ״וְשֵׁשׁ שָׁנִים״ וְגוֹ׳.
פסוק ג:שֵׁשׁ שָׁנִים וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן לִיתֵּן עֲשֵׂה עַל הַזְּרִיעָה וְגוֹ׳ וְעַל הַזְּמִירָה שֶׁל שָׁנָה שְׁבִיעִית, כִּי לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה (פסחים מא:), וַהֲגַם שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם בְּהִלְכוֹת שְׁמִטָּה (פרק א) כִּי עֲשֵׂה נִשְׁמַע מֵאָמְרוֹ ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת״ וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִשְׁמַע מִשָּׁם עֲשֵׂה דִּזְרִיעָה וַעֲשֵׂה דִּזְמִירָה, אוֹ אוּלַי לְחַיְּבוֹ בִּשְׁנֵי עֲשִׂין, וְעַיֵּן בְּפָסוּק ״וְאָסַפְתָּ״.
פסוק ג:וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר. כָּפַל לוֹמַר ״וְשֵׁשׁ שָׁנִים״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְתִזְמֹר כַּרְמֶךָ״, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק ה׳ דִּשְׁבִיעִית וְזֶה לְשׁוֹנָם: בְּנוֹת שׁוּחַ שְׁבִיעִית שֶׁלָּהֶם שְׁנִיָּה וְכוּ׳, וְכָתְבוּ הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ הוֹלְכִים בָּהֶם אַחַר חֲנָטָה, וְכֵיוָן שֶׁחָנְטוּ בַּשְּׁבִיעִית דִּינָם כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית וַאֲסוּרִים בַּשָּׁנָה שְׁנִיָּה לַשְּׁבִיעִית. הֲרֵי שֶׁבָּאִילָנוֹת אָנוּ הוֹלְכִים אַחַר חֲנָטָה, וּבְדָגָן וּבִירָקוֹת אָנוּ הוֹלְכִים בָּהֶם אַחַר לְקִיטָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (יג:), וַאֲשֶׁר עַל כֵּן הִבְדִּיל ה׳ וְאָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁל זֵרְעוֹנֵי שָׂדֶה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁל הַכֶּרֶם בִּפְנֵי עַצְמָן, לְצַד שֶׁאֵין מִשְׁפָּטָן שָׁוֶה, שֶׁזֶּה אָנוּ הוֹלְכִים בּוֹ אַחַר לְקִיטָה וְזֶה אָנוּ הוֹלְכִים בּוֹ אַחַר חֲנִיטָה.
פסוק ג:וְאָסַפְתָּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְאָסַפְתָּ״, וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְדַיֵּק וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ וְלֹא סְפִיחֶיהָ הָעוֹלִים בַּשְּׁבִיעִית, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לִתֵּן עֲשֵׂה עַל אֲסִיפַת סְפִיחִים כִּי לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה, אוֹ יִרְצֶה לְהַבְטִיחַ שֶׁהֲגַם שֶׁזָּרְעוּ הָאָרֶץ שֵׁשׁ שָׁנִים וּכְפִי טֶבַע הָאָרֶץ כְּשֶׁזּוֹרְעָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה לֹא תִתֵּן כֹּחָהּ, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא כט.) זוֹרֵעַ שָׁנָה אַחַת וּמוֹבִירָהּ שָׁנָה אַחַת וְכוּ׳, שֶׁבָּזֶה תִּתֵּן כֹּחָהּ, אֲבָל שָׁנָה עַל שָׁנָה וּבִפְרָט שֵׁשׁ שָׁנִים וַדַּאי שֶׁתִּכְחַשׁ הָאָרֶץ, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר הִנֵּה טוֹב מְאֹד שֶׁתִּשְׁבֹּת הָאָרֶץ בְּאֹפֶן אֶחָד בְּסֵדֶר שֶׁתִּתֵּן כֹּחָהּ בִּשְׁנַת הַזְּרִיעָה, וְאֵין לְדָבָר זֶה גְּבוּל שֶׁתִּהְיֶה שָׁנָה הַשְּׁבִיעִית בְּדִיּוּק שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, לָזֶה אָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים וְאַף עַל פִּי כֵן וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ בְּגֶדֶר הָרָאוּי לָהּ בְּלֹא הַכְחָשָׁה מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְאֵין צֹרֶךְ לְהוֹבִיר אוֹתָהּ בְּשָׁנָה מִשְּׁנֵי הַשֵּׁשׁ כִּי יְצַו ה׳ אֶת הַבְּרָכָה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. וְאוּלַי כִּי לָזֶה גַּם כֵּן נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ, דַּבֵּר כִּפְשָׁטָהּ, וְאָמַרְתָּ כִּי אַדְרַבָּה מַתָּנָה טוֹבָה אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם שֶׁיִּזְרְעוּ הַשָּׂדֶה וְכוּ׳ שֵׁשׁ שָׁנִים זֶה אַחַר זֶה וְלֹא תִּכְחַשׁ הָאָרֶץ מִתֵּת כֹּחָהּ בְּשָׁוֶה מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהוֹבִיר זוּלַת שָׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְמִצְוַת מֶלֶךְ.
פסוק ג:עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסַנְהֶדְרִין דַּף כ״ו וְזֶה לְשׁוֹנָם: מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי, פּוּקוּ וְזִרְעוּ בַּשְּׁבִיעִית מִשּׁוּם אַרְנוֹנָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת: וְאִם תֹּאמַר, מִשּׁוּם אַרְנוֹנָא הִתִּירוּ לַחֲרוֹשׁ בַּשְּׁבִיעִית דְּאוֹרַיְתָא? וְיֵשׁ לוֹמַר וְכוּ׳, אִי נַמֵּי יֵשׁ לוֹמַר דְּפִקּוּחַ נֶפֶשׁ הוּא שֶׁשּׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב שֵׁשׁ שָׁנִים וְגוֹ׳ וְאָסַפְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֵימָתַי אֵין אֲנִי מַתִּיר לְךָ אֶלָּא שֵׁשׁ וְלֹא שֶׁבַע? ״וְאָסַפְתָּ״ – כְּשֶׁאַתָּה זוֹרֵעַ לֶאֱסֹף לְעַצְמְךָ, אֲבָל לְאַרְנוֹנָא לָתֵת לַמּוֹשֵׁל – זִרְעוּ אֲפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית כְּדִבְרֵי רַבִּי יַנַּאי.
פסוק ו:וְהָיְתָה שַׁבַּת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁפָּטוֹ כִּשְׁאָר שֻׁלְחַן הַגָּבוֹהַּ שֶׁהַכֹּהֲנִים זוֹכִים בּוֹ, אֶלָּא ״לָכֶם״ – לְכֻלְּכֶם יַחַד, כֹּהֲנִים לְוִיִּם יִשְׂרְאֵלִים וְכוּ׳, וְחָזַר וּפֵרַט ״לְךָ״ וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר ״לָכֶם״, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״הָאָרֶץ לְאָכְלָה לְךָ״ וְגוֹ׳? וְנִרְאֶה כִּי חָשׁ לוֹמַר בְּדֶרֶךְ זֶה, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר הַקּוֹדֵם בַּפָּסוּק קוֹדֵם בָּאֲכִילָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (ספרי) עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ וְגוֹ׳, מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים טו:ז) ״כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן״ וְגוֹ׳, לָזֶה קָדַם הַכָּתוּב וְכָלַל כֻּלָּם יַחַד וְאָמַר ״לָכֶם״, שֶׁאֵין גָּדֵר לְאֶחָד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית.
פסוק יד:וְכִי תִמְכְּרוּ וְגוֹ׳. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹנָאָה לְקַרְקָעוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ קָנֹה מִיַּד – אַל תּוֹנוּ״, הַמִּטַּלְטְלִין יֵשׁ לָהֶם אוֹנָאָה וְאֵין אוֹנָאָה לְקַרְקָעוֹת, עַד כָּאן. וּבַגְּמָרָא (בבא מציעא נו.) הִקְשׁוּ מִפָּסוּק ״אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ״, וְהֶעֱלוּ, כָּל יָדוֹ – יָדוֹ מַמָּשׁ, וְשָׁאנֵי הָתָם דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי, עַד כָּאן. קָשֶׁה, וְנִלְמַד מִשָּׁם שֶׁכְּשֶׁיֹּאמַר ״יָדוֹ״ אֵין יָדוֹ מַמָּשׁ? וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁתֵּבַת ״יָדוֹ״ מַשְׁמָעוּתוֹ הוּא יָדוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁגַּם יָכוֹל לִהְיוֹת נִשְׁמַע גַּם כֵּן רְשׁוּתוֹ, אֲבָל מַשְׁמָעוּת יָדוֹ הוּא יוֹתֵר קָרוֹב בַּנִּשְׁמָע. וְלָזֶה כְּשֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב יָדוֹ, הֲגַם שֶׁשְּׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים צוֹדְקִים בָּהּ, אֵין אֲנִי דָן בָּהּ אֶלָּא הַדַּרְגָּה הַיּוֹתֵר קְרוֹבָה שֶׁהוּא יָדוֹ. וְאִם אֵין כַּוָּנַת הַכָּתוּב לוֹמַר יָדוֹ מַמָּשׁ, עָלָיו שֶׁלֹּא לוֹמַר תֵּבָה שֶׁנּוּכַל לְפָרֵשׁ בָּהּ הֲבָנָה זָרָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לְפָרֵשׁ בָּהּ אֶלָּא פֵּרוּשׁ אֶחָד, לֹא יָחוּשׁ הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן שֶׁיָּכוֹל לְהִשָּׁמַע בּוֹ הָעִנְיָן. וְנִשְׁאַר לָנוּ לַחְקֹר זֹאת לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁדָּרְשׁוּ שֶׁאַזְהָרַת ״אַל תּוֹנוּ״ אֵינָהּ אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין, וַהֲלֹא עִקַּר הַכָּתוּב בְּמֶכֶר קַרְקָעוֹת נֶאֱמַר.
פסוק יד:וְנִרְאֶה כִּי הֲגַם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ כֵן, הוּא עַל פִּי הַהֲלָכוֹת שֶׁהָיָה בְּיָדָם מִסִּינַי, סְמָכוּם בַּכְּתוּבִים. וְעַל כָּל פָּנִים יִתְיַשֵּׁב הַכָּתוּב לְפִי פְּשׁוּטוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל הָאָרֶץ שֶׁלֹּא תִמָּכֵר לִצְמִיתוּת, צִוָּה שֶׁלֹּא יוֹנֶה הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה, כִּי הָאָרֶץ תִּהְיֶה לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא בְּטַעֲנַת דְּבַר מֶלֶךְ לְהַחֲזִירָהּ לוֹ. וְדָבָר זֶה כַּיּוֹצֵא בְּאוֹנָאָה זוֹ יֻצְדַּק גַּם בְּקַרְקָעוֹת, הַמּוֹכֵר קַרְקַע עַל מְנָת שֶׁאֵין עָלֶיהָ מְעַרְעֲרִים וְיָצְאוּ עָלֶיהָ מְעַרְעֲרִים שֶׁהוּא בִּטּוּל מִקַּח, וְכָאן אֵין לְךָ מְעַרְעֲרִים כְּהוּא עַצְמוֹ שֶׁחוֹזֵר לְעַרְעֵר עַל שָׂדֵהוּ לְהַחֲזִירוֹ בְּטַעֲנַת זְכוּת הַתּוֹרָה. לָזֶה צִוָּה ה׳ וְאָמַר ״בְּמִסְפַּר שָׁנִים וְגוֹ׳ יִמְכָּר לָךְ״, אֶלָּא בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״אַל תּוֹנוּ״ סְתָם, שֶׁכָּלַל כָּל מִין אוֹנָאָה, זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין, כְּמוֹ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״קָנֹה מִיַּד״ כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
פסוק טו:בְּמִסְפַּר וְגוֹ׳ אַחַר הַיּוֹבֵל. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳, לָמָּה אָמַר ״אַחַר הַיּוֹבֵל״ וְלֹא אָמַר ״עַד הַיּוֹבֵל״, כִּי שָׁנִים הַנִּקְנִים הֵם מִזְּמַן הַקְּנִיָּה עַד הַיּוֹבֵל, לֹא מַה שֶׁעָבְרוּ מִשְּׁנַת הַיּוֹבֵל עַד זְמַן הַקְּנִיָּה. ב׳, לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב לְשׁוֹנוֹ, כְּשֶׁהִזְכִּיר מִסְפַּר שָׁנִים אָמַר ״תִּקְנֶה״ וְתָלָה הַדָּבָר בַּלּוֹקֵחַ, וּכְשֶׁהִזְכִּיר מִסְפַּר תְּבוּאוֹת אָמַר ״יִמְכָּר לָךְ״, יִחֵס הַדָּבָר לַמּוֹכֵר.
פסוק טו:וּבְמַסֶּכֶת עֲרָכִין פֶּרֶק הַמּוֹכֵר (ערכין כט:) תְּנַן: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל אֵינוֹ מוּתָּר לִגְאוֹל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת״. הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן אוֹ שְׁבִיעִית אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְכָרָהּ לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְלֵאָה פֵּרוֹת, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת, עַד כָּאן. וּבַגְּמָרָא: ״אֵינוֹ גּוֹאֵל״ לֹא קָתָנֵי, אֶלָּא ״אֵינוֹ מוּתָּר״, אַלְמָא קָסָבַר אִסּוּרָא נַמִּי אִכָּא. וְלֹא מִבָּעְיָא מוֹכֵר דְּקָאֵי בַּעֲשֵׂה, דִּכְתִיב ״יִמְכָּר לָךְ״, אֶלָּא אֲפִלּוּ לוֹקֵחַ נַמִּי קָאֵי בַּעֲשֵׂה דִּכְתִיב ״תִּקְנֶה״, עַד כָּאן. עוֹד תַּנְיָא שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֲכָלָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל מַשְׁלִימִין לוֹ שָׁנָה אַחֶרֶת אַחַר הַיּוֹבֵל, עַד כָּאן. נִמְצֵינוּ אוֹמְרִים אַרְבַּע הֲלָכוֹת: הָא׳ – מִצְוָה לִשְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמֶּכֶר פָּחוֹת מִגְּבוּל הָאָמוּר בַּכָּתוּב, ב׳ – שֶׁאִם הָיוּ שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים הֵם לַלּוֹקֵחַ, הַג׳ – אִם לֹא הָיוּ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים כְּגוֹן שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְכוּ׳ אֵינָהּ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, הַד׳ – אִם אֵרַע יוֹבֵל בְּתוֹךְ הַשְּׁתֵּי שָׁנִים אֵינָהּ יוֹצְאָה עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּפָסַק הָרַמְבַּ״ם לְאַרְבַּע הֲלָכוֹת אֵלּוּ בְּפֶרֶק י״א מֵהִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל.
פסוק טו:וְעַל פִּי זֶה יִתְיַשְּׁבוּ הַדִּקְדּוּקִים עַל נָכוֹן. אָמְרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל פֵּרוּשׁ, מִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב יִתְחַיְּבוּ לִהְיוֹת, הֲגַם שֶׁיִּשְׁלְמוּ אַחַר הַיּוֹבֵל, כִּי אֵין הַיּוֹבֵל מַפְקִיעָם. וְשִׁנָּה הַכָּתוּב לְשׁוֹנוֹ לוֹמַר פַּעַם אֶחָד ״תִּקְנֶה״ וּפַעַם אֶחָד ״יִמְכָּר״, לְהַטִּיל מִצְוָה עַל הַלּוֹקֵחַ וְעַל הַמּוֹכֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַמֶּכֶר פָּחוֹת מֵהָאָמוּר. וְהִזְכִּיר הַשָּׁנִים וְהַתְּבוּאוֹת לָתֵת זְכוּת הַשָּׁנִים וּזְכוּת הַתְּבוּאוֹת. וְאָמַר מִסְפַּר תְּבוּאוֹת וְלֹא אָמַר מִסְפַּר תְּבוּאָה, לְאִם הָיוּ שָׁנִים שֶׁאֵין בָּהֶם תְּבוּאָה אוֹ מֵחֲמַת שִׁדָּפוֹן אוֹ שְׁנַת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל אֵינָם עוֹלִים לוֹ מֵהַמִּנְיָן.
פסוק טו:וְיֵשׁ לָדַעַת טַעַם נָכוֹן בְּדָבָר זֶה, לָמָּה יֶאֱסֹר ה׳ לַלּוֹקֵחַ לְבַל יַחְזִיר הַשָּׂדֶה פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים וְכוּ׳, וְכִי אָסוּר לוֹ לְאָדָם לָתֵת אוֹ לִמְחֹל מָמוֹנוֹ אוֹ לְהַפְקִירוֹ וְיִהְיֶה זֶה כְּאֶחָד מֵהֶם? וְאוּלַי לְצַד כִּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא לְבַל יִמְכֹּר אָדָם שָׂדֵהוּ, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים בפסוק כ״ה) ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ״ וְגוֹ׳ שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ וּלְהַנִּיחַ הַמָּעוֹת וְכוּ׳, לָזֶה יְכַוֵּן ה׳ בַּצַּו לַלּוֹקֵחַ לְבַל יָשִׁיב הַקִּנְיָן לַמּוֹכֵר, כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַדָּבָר יַעֲמֹד בֵּין עֵינָיו הֶחְלֵט הַחֲזָרָה תּוֹךְ שְׁתֵּי שָׁנִים, וְלִפְעָמִים יִמָּנַע מֵחֲמַת זֶה וְלֹא יִמְכֹּר.
פסוק טו:עוֹד נִרְאֶה עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם שָׁם בְּפֶרֶק י״א וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה אֵינָהּ יוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל, שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר בַּיּוֹבֵל אֶלָּא דָּבָר הַנִּמְכָּר סְתָם אוֹ לִצְמִיתוּת, עַד כָּאן. וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה לֹא רָשַׁם מִנַּיִן הוֹצִיא הָרַב דִּין זֶה. וְאוּלַי כִּי דִּין זֶה הוּא מַה שֶׁרָשַׁם ה׳ בְּמַאֲמָר זֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל – פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהוּא מוֹכֵר בְּמִסְפַּר הַשָּׁנִים לְאַרְבָּעִים אוֹ שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, ״יִמְכָּר״ – פֵּרוּשׁ יָכוֹל לִמְכֹּר וְיִמָּשֵׁךְ הַמֶּכֶר גַּם אַחַר הַיּוֹבֵל, וְאֵין הַיּוֹבֵל מַפְסִיק לְהוֹצִיאָהּ מִיָּדוֹ כֵּיוָן שֶׁמָּכַר לְמִסְפַּר שָׁנִים. וּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ נוֹתֵן טַעַם לַדָּבָר לָמָּה מֶכֶר לְשָׁנִים יִמָּשֵׁךְ אַחַר הַיּוֹבֵל, וְאָמַר ״בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ״ מֶכֶר זֶה, פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁמּוֹכֵר לְשָׁנִים הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מוֹכֵר אֶלָּא שְׁנֵי תְבוּאוֹת לֹא גּוּף הַקַּרְקַע, שֶׁעַל מְכִירָתוֹ הוּא שֶׁמַּקְפִּיד הַכָּתוּב.
פסוק יז:וְלֹא תוֹנוּ וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (בבא מציעא נח:) שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב יִרְצֶה כִּי הֲגַם שֶׁאָמַר לְמַעְלָה אַל תּוֹנוּ וְדִקְדֵּק לוֹמַר מִיָּד לְהוֹדִיעַ כִּי בְּאוֹנָאַת מִטַּלְטְלִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר וְלֹא בְּאוֹנָאַת קַרְקַע, חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁיִּטְעֶה הַטּוֹעֶה כִּי בְּקַרְקָעוֹת מֻתָּר לְאוֹנוֹת, לָזֶה אָמַר לֹא תוֹנוּ וְגוֹ׳. וְאָמַר וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֵין דִּין אוֹנָאָה בָּהֶם, הוּא דַּוְקָא לְעִנְיַן מִשְׁפַּט יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, אֲבָל לְעוֹלָם אִסּוּר אוֹנָאָה יֵשׁ בַּדָּבָר, וְטַעַם שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁאֵין בּוֹ אוֹנָאָה הוּא מִטַּעַם שֶׁהִנַּחְתִּי מִשְׁפָּט זֶה לָדוּן אוֹתוֹ אֲנִי, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם פֵּרוּשׁ, שׁוֹפֵט אֶתְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה לֹא לְצַד שֶׁמֻּתָּר לְאוֹנוֹת בְּקַרְקַע. וְהַרְבֵּה דִּינִים מָצִינוּ בַּתּוֹרָה שֶׁה׳ סִלֵּק מִשְׁפָּטָם לְבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (שמות כא:יב). וּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר לְצַד שֶׁיִּמָּצֵא אָדָם מוֹכֵר שָׁוֶה מֵאָה בַּחֲמִשִּׁים אוֹ לְהֵפֶךְ, אֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לַעֲמֹד עַל הַדָּבָר לָדַעַת הַקִּנְיָן שֶׁהוּא לְצַד הָרָצוֹן וְאֶת שֶׁהוּא לְצַד הָאוֹנָאָה, וְסִלֵּק ה׳ דִּינוֹ לְבוֹחֵן לְבָבוֹת וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם וְתַחְבּוּלוֹתָיו.
פסוק יז:וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה כִּי מִקַּח טָעוּת יֶשְׁנוֹ אֲפִלּוּ בְּקַרְקָעוֹת, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ט״ו מֵהִלְכוֹת מְכִירָה: וְכֵן הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע וְכוּ׳ וְנִמְצָא בַמִּקָּח מוּם שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ הַלּוֹקֵחַ, מַחְזִירוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים, עַד כָּאן. וּפֵרוּשֵׁנוּ זֶה כְּלָלוּהוּ חֲזַ״ל בְּמַאֲמָרָם שֶׁאָמְרוּ ״אַל תּוֹנוּ״ בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, שֶׁבָּזֶה נִכְלָל כָּל מִין אוֹנָאָה, כִּי גַּם הַמְאַנֶּה חֲבֵרוֹ לְרַמּוֹתוֹ בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר הוּא מְאַנֵּהוּ, וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל אוֹנָאַת דְּבָרִים.
פסוק יט:וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ. פֵּרוּשׁ פְּרִי הַקָּצוּב בְּכֹחָהּ לַעֲשׂוֹת, שֶׁהֲגַם שֶׁנִּרְאֶה פְּרִי הָאָרֶץ לֹא נְשַׁעֵר כִּי זֶה הוּא כֹּחַ הָאָרֶץ וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁהֲלֹא תִּמְצָא (כתובות קיב.) שֶׁגָּעַר הֶחָכָם בָּאָרֶץ וְעָצְרָה כֹּחָהּ וְלֹא נָתְנָה פֵּרוֹתֶיהָ אַחַר כָּךְ כַּסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן, וְהָרוֹאֶה פֵּרוֹתֶיהָ אַחַר גַּעֲרָתוֹ לֹא קוֹדֶם יַחְשׁוֹב כִּי הוּא זֶה כֹּחָהּ.
פסוק יט:וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁאָמַר ״וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ״ שֶׁהוּא בִּגְבוּל הָאַחֲרוֹן בְּשׁוֹמֶן הַפֵּרוֹת וְטַעַם הַפֵּרוֹת, לְצַד זֶה אֵין אָדָם יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶם כְּדֵי שְׂבִיעָה, וְזֶה הוּא מִדְּבָרִים הַנִּרְגָּשִׁים כְּפִי הַטֶּבַע, לָזֶה הִבְטִיחָם ה׳ כִּי יִהְיוּ הַפֵּרוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיֹּאכְלוּ מֵהֶם לָשֹׂבַע.
פסוק יט:וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁכְּבָר אָמַר בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה ״וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח״, חָזַר לוֹמַר כֵּן, לְהַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יְסוֹבֵב הַפְלָגַת שֶׁבַח הַפֵּרוֹת לָבֹא עֲלֵיהֶם שׁוֹדֵד. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ״, לוֹמַר שֶׁהַבְטָחָה זוֹ הִיא עַל חִמּוּד הָאָרֶץ, וְהַבְטָחָה שְׁנִיָּה עַל חִמּוּד פֵּרוֹתֶיהָ, וּבָזֶה נִמְצְאוּ בְּטוּחִים עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ.
פסוק כ:וְכִי תֹאמְרוּ וְגוֹ׳. פְּשַׁט הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל״, וּלְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּת מַאֲמָר זֶה שְׁנֵי דְּרָכִים: הָאֶחָד הוּא טַעַם שְׁלִילוּת הָרָצוֹן בְּדָבָר זֶה שֶׁלֹּא יִזְרְעוּ וְכוּ׳, שֶׁאִם כֵּן מַה נֹּאכַל וּבְהֶכְרֵחַ לִזְרֹעַ לְחַיּוֹתֵנוּ עַל הָאֲדָמָה. וְדֶרֶךְ שֵׁנִי הוּא שְׁאֵלָה עַל הַנִּסְבָּב מִקִּיּוּם מִצְוָה זוֹ – מַה נֹּאכַל כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִזְרַע. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וּפֵרֵשׁ הַכַּוָּנָה בְּמַאֲמַר ״מַה נֹּאכַל״ בְּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר הֵן לֹא נִזְרָע וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים ״מַה נֹּאכַל״ לָתֵת טַעַם לִשְׁלִילוּת קִיּוּם מִצְוָה זוֹ, אֶלָּא הֵן אָנוּ מְקַבְּלִים ״לֹא נִזְרָע״ וְגוֹ׳, אֶלָּא כְּבֵן שֶׁאוֹמֵר לִפְנֵי אָבִיו ״מַה נֹּאכַל״, אָז ״וְצִוִּיתִי״ וְגוֹ׳. אֲבָל אִם תִּהְיֶה כַּוָּנָתָם בְּמַאֲמַר ״מַה נֹּאכַל״ לַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, אָז לֹא יְצַו ה׳ אִתָּם אֶת הַבְּרָכָה.
פסוק כא:וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי וְגוֹ׳. בְּרָכָה זוֹ אֵינָהּ בַּצּוֹמֵחַ, שֶׁכְּבָר הִבְטִיחַ ״וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ״ שֶׁהוּא גְּבוּל שֶׁגָּבַל ה׳ בְּכֹחָהּ, אֶלָּא שֶׁמַּבְטִיחַ בִּרְכַּת הַתְּבוּאָה כְּכַד קֶמַח הַצָּרְפִית (מלכים א יז:טז) וּכְשֶׁמֶן אֵשֶׁת עוֹבַדְיָה (מלכים ב ד:ז), וְהוּא שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה, פֵּרוּשׁ הַבְּרָכָה שֶׁיְּצַו ה׳ תַּעֲשֶׂה רִבּוּי בַּתְּבוּאָה כְּדֵי שֶׁתַּסְפִּיק לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, הֲגַם שֶׁהָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ כְּמִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה. צֵא וּלְמַד מִקַּב חִטִּים שֶׁבָּעֲלִיָּה (תענית כד.), וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְכִי יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג:יא).
פסוק כא:לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. פְּשַׁט הַכָּתוּב הוּא לַשָּׁנָה עַצְמָהּ שֶׁהִיא שִׁשִּׁית, וְשָׁנָה שְׁבִיעִית, וְשָׁנָה שְׁמִינִית. עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: מֵחוֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁל שָׁנָה שִׁשִּׁית עַד חוֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁל שְׁבִיעִית וְשֶׁל שְׁמִינִית הֲרֵי שְׁתֵּי שָׁנִים, וּמֵחוֹדֶשׁ סִיוָן שֶׁל שְׁמִינִית עַד סִיוָן שֶׁל תְּשִׁיעִית הֲרֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית (ויקרא כה:כב), וְלֹא עַד תְּחִלָּתָהּ שֶׁל תְּשִׁיעִית אֶלָּא עַד בֹּא תְּבוּאָתָהּ, הֲרֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ לְבַל תַּחְשׁוֹב שֶׁמִּקְצָת שָׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה.
פסוק כב:וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר כֵּן, מִצַּד שֶׁאָמַר ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״ חָשׁ שֶׁיֹּאמַר הָאוֹמֵר: אִם שָׁנָה שְׁמִינִית בַּת זְרִיעָה הִיא, לָמָּה יַעֲשֶׂה נֵס כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תְּבוּאַת שָׁנָה שִׁשִּׁית עוֹשָׂה לַשְּׁמִינִית? לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר ״וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית״, וְנָתַן טַעַם לְבִרְכַּת תְּבוּאַת שָׁנָה שִׁשִּׁית צָרְכֵי שָׁנָה שְׁמִינִית, שֶׁהוּא מִטַּעַם ״וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן״ כְּדֵי שֶׁתֹּאכְלוּ שָׁנָה שְׁמִינִית תְּבוּאָה יָשָׁן וְלֹא חָדָשׁ, כִּי הַיָּשָׁן מְשֻׁבָּח לַבְּרִיּוֹת יוֹתֵר מִן הֶחָדָשׁ (בבא בתרא צא:) כַּיָּדוּעַ, וּכְרַחֵם אָב עַל בָּנִים יְרַחֵם ה׳ עַל עַמּוֹ.
פסוק כה:כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ תִּרְמֹז עִנְיָן גָּדוֹל וְהֶעָרָה לְיוֹשְׁבֵי תֵבֵל. ״כִּי יָמוּךְ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קהלת י:יח) ״בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ז:) עֲשִׂיתֶם לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קד:ג) ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״ מָךְ, כִּי כְּשֶׁהַתַּחְתּוֹנִים מַטִּין מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב מִסְתַּלְּקִים הַהַשְׁפָּעוֹת וּמִתְמַסְכֵּן עַמּוּד הַקְּדֻשָּׁה, כִּי הָעִקָּר תָּלוּי בַּתַּחְתּוֹנִים.
פסוק כה:וְאָמַר וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. יִרְצֶה עַל הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, אֲשֶׁר הוּא אֲחֻזָּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁבּוֹ הִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִמְכַּר הַבַּיִת בְּיַד הָאֻמּוֹת. וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים עט) בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף בָּאוּ גוֹיִם״ וְגוֹ׳, וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי גְּאֻלָּתוֹ הִיא בְּיַד הַצַּדִּיק אֲשֶׁר יִהְיֶה קָרוֹב לַה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא י:ג) ״בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ״, הוּא יִגְאַל מִמְכַּר אָחִיו. כִּי הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא יִקְרָא לַצַּדִּיקִים אָח כִּבְיָכוֹל, דִּכְתִיב (תהלים קכב:ח) ״לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי״, וְהַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה בְּהָעִיר לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם וְיֹאמַר לָהֶם: ״הֲטוֹב לָכֶם כִּי תֵּשְׁבוּ חוּץ, גּוֹלִים מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיכֶם? וּמַה יֶעֱרַב לָכֶם הַחַיִּים בָּעוֹלָם זוּלַת הַחֶבְרָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר הֱיִיתֶם סְמוּכִים סְבִיב לְשֻׁלְחַן אֲבִיכֶם, הוּא אֱלֹהֵי עוֹלָם בָּרוּךְ הוּא לָעַד?״ וְיַמְאִיס בְּעֵינָיו תַּאֲווֹת הַנִּדְמִים וִיעוֹרְרֵם בְּחֵשֶׁק הָרוּחָנִי גַּם נִרְגָּשׁ לְבַעַל נֶפֶשׁ כָּל חַי, עַד אֲשֶׁר יֵיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וּבָזֶה יִגְאַל ה׳ מִמְכָּרוֹ. וְעַל זֶה עֲתִידִין לִתֵּן אֶת הַדִּין כָּל אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵהֶם יְבַקֵּשׁ ה׳ עֶלְבּוֹן הַבַּיִת הֶעָלוּב.
פסוק כו:וְאָמְרוֹ וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל. עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צג.) אֵין אִישׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב (שמות טו:ג) ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה״, כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ גּוֹאֵל כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, אֵין מְנַהֵל וְאֵין מַחֲזִיק בְּיַד אוּמָּה יִשְׂרְאֵלִית לַהֲשִׁיבָהּ אֶל אָבִיהָ, אַל תֹּאמַר כִּי חָס וְשָׁלוֹם אָבְדָה תִּקְוָה, אֶלָּא ״וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ״. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צח.) כִּי הַיִּסּוּרִין וְהַגָּלוּת הֵם תִּקּוּן הָאוּמָה לְהַכְשִׁירָהּ, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ב:טו) ״יַד ה׳ הָיְתָה בָּם״ שֶׁהִיא מִדַּת הַגְּבוּרָה הַחוֹבֶטֶת בָּאוּמָה בַּגָּלוּת הַמַּר, וּבְאֶמְצָעוּת זֶה יַשִּׂיג לִמְצֹא כְּדֵי גְּאֻלַּת הַבַּיִת.
פסוק כז:וְאָמְרוֹ וְחִשַּׁב וְגוֹ׳. הִנֵּה לְצַד שֶׁהַמֶּכֶר הוּא בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ, כְּאָמְרוֹ (ישעיה נ:א) ״הֵן בַּעֲוֹנוֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם״, וְהֶעָוֹן הוּא חוֹב עַל הָאָדָם, בִּשְׁעַת קְרִיעַת הַשְּׁטָר צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן הַחוֹב שֶׁעָלָיו וְלִפְרֹעַ הַנִּשְׁאָר, וְהוּא אָמְרוֹ וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ הַשָּׁנִים שֶׁנִּשְׁאַר הַבַּיִת מָכוּר וְיִתְנַכֶּה לְפִי שִׁעוּר הַשָּׁנִים מֵעֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָעוֹדֵף יָשִׁיב, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) בְּמִשְׁפְּטֵי הַתְּשׁוּבָה וְתִקּוּנֶיהָ תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל, אִם אָדָם נֶהֱנָה מֵהֶעָוֹן יְסַגֵּף עַצְמוֹ כְּשִׁעוּר מַה שֶׁנֶּהֱנָה מֵהַחֵטְא וּבָזֶה יִפְרַע חוֹבוֹ. וּכְמוֹ כֵן יַעֲשֶׂה אֲדוֹן הָעוֹלָם כְּשֶׁיִּתְקָרֵב זְמַן הַגְּאֻלָּה, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צח:) שֶׁיִּהְיוּ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וּבָזֶה וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ פֵּרוּשׁ, חוֹזֵר אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּם עַל יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים ל:ג) ״וְשָׁב ה׳ אֶת שְׁבוּתְךָ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כט:) ״יָשִׁיב״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וְשָׁב״ וְגוֹ׳:
פסוק כח:וְאָמְרוֹ וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב. פֵּרוּשׁ, אִם יִרְאֶה הָאָדוֹן כִּי אֵין כֹּחַ בָּעָם לִסְבֹּל חֲבָלִים עוֹד, וְרַבּוּ חוֹבוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה רֹאשׁ וְאָפַס בָּהֶם כֹּחַ הַסַּבָּל, וְהָיָה מִמְכָּרוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל שֶׁהוּא זְמַן הַמֻּגְבָּל לִגְאֻלָּה בְּעִתָּהּ, וְאָז וְיָצָא בַּיּוֹבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ כִּי קֵץ הַגָּלוּת יֶשְׁנוֹ אֲפִלּוּ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים גְּמוּרִים חָס וְשָׁלוֹם.
פסוק כט:וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר. אַחַר שֶׁאָמַר עִנְיַן מֶכֶר הַבַּיִת, חָזַר הַכָּתוּב לָתֵת טַעַם לַדָּבָר אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁיִּמְכֹּר ה׳ אֲחֻזָּתוֹ בֵּית הַבְּחִירָה, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאִישׁ״ – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב – פֵּרוּשׁ׳ בַּיִת שֶׁבּוֹ מוֹשַׁב אֱלֹהִים, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ״עִיר חוֹמָה״ – זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, דִּכְתִיב (תהילים קכ״ה:ב׳) ״יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ״. אָמַר הַטַּעַם הוּא וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ שֶׁבְּאֶמְצָעוּת זֶה אַדְרַבָּה נִגָּאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהילים ע״ט:א׳) בְּפָסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף״ וְגוֹ׳, שֶׁהִשְׁלִיךְ ה׳ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה נִשְׁאָר מִיִּשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט, וְאִם אֵין יִשְׂרָאֵל אֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יְרוּשָׁלַיִם. לָזֶה ״וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ״ שֶׁל עַם וּגְאֻלַּת הַבַּיִת, כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
פסוק לה:וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ תָּעִיר הָאָדָם עַל רוּחַ ה׳ אָחִינוּ אֲשֶׁר שָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ, וְאָמַר ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ״ שֶׁהוּא רוּחַ הַחַיִּים אֲשֶׁר נָטַע בְּתוֹכֵנוּ לְחַיּוֹתֵנוּ, אִם רָאָה הָאָדָם כִּי לֹא הֵאִיר בַּתּוֹרָה וְלֹא בַּמִּצְווֹת כִּי אֵין עָנִי כִּי אִם מִן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וּמָטָה יָדוֹ וְהֶחְשִׁיךְ אוֹרוֹ וְהוֹדוֹ, עִמָּךְ פֵּרוּשׁ לְצַד הֱיוֹתוֹ עִמָּךְ הוּא שֶׁנִּתְמוֹטֵט שֶׁזּוּלָתְךָ הָיָה אוֹרוֹ מֵאִיר מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְתִמְצָא שֶׁיְּבַקֵּשׁ ה׳ לְהַחֲזִיר לוֹ הָרוּחַ כַּאֲשֶׁר נְתָנָהּ, כְּאָמְרוֹ (קהלת יב:ז) ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב״ וְגוֹ׳ וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנב:) ״תְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ״, וִיצַו ה׳ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּתְחַזֵּק לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה לַהֲשִׁיבוֹ לִמְכוֹנוֹ, כִּי אֵין לְךָ דָּבָר הַמַּעֲמִיד לָרוּחַ הַחִיּוּנִי בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כִּתְשׁוּבָה.
פסוק לה:וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ. דַּע כִּי אָמְרוּ יוֹדְעֵי נִסְתָּרוֹת לַה׳ (קב הישר פרק לב) כִּי יֵשׁ בְּחִינַת נְפָשׁוֹת שֶׁה׳ מְבִיאָם בָּאָדָם בְּסוֹד הָעִבּוּר לְסִבּוֹת יְדוּעוֹת, יֵשׁ שֶׁבָּאִים לְהִתְגּוֹרֵר עִם הָאָדָם בַּעֲשׂוֹתוֹ אֵיזֶה מִצְוָה כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמַּעֲשֶׂה וְזוֹכֶה בָּזֶה, וְיֵשׁ שֶׁבָּאָה וּמִתְיַשֶּׁבֶת לְסִבּוֹת מֻפְלָאוֹת אֲשֶׁר הִפְלִיא ה׳ בְּתִקּוּן הַנְּפָשׁוֹת, וּכְנֶגֶד שְׁנֵיהֶם אָמַר גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת הַבָּאִים שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ כְּשֶׁהוּא מִתְחַזֵּק לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְיִזָּהֵר עוֹד שֶׁלֹּא יַחְשִׁיךְ אוֹר רוּחוֹ וְהַגֵּרִים אִתּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וּבַמֶּה, בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ פֵּרוּשׁ כִּי מֵאוֹרוֹ (מחלב) [מַחְצָב] הַנְּפָשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת הֵשִׁיב לוֹ פִּקְדוֹנוֹ, וּמְבַקֵּשׁ עוֹד וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁיַּחְזִיר הַנֶּפֶשׁ בְּתוֹסְפוֹת חַיּוּת בְּאֶמְצָעוּת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳, וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ תְּנָה לוֹ כְּמוֹ שֶׁנָּתְנָה לְךָ, זֶה צַד הַהִסְתַּפְּקוּת, אוֹ לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסִפְרִי חֵפֶץ ה׳ (שבת קנב.) כִּי כְּשֶׁיִּתְּנָהּ לַה׳ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לוֹ בָּזֶה הִיא מִתְעַלֵּית וּמוֹסִיפָה חַיִּים וְאוֹר עֶלְיוֹן וְעַיֵּן שָׁם.
פסוק לז:וְאָמַר אֶת כַּסְפְּךָ וְגוֹ׳. כָּאן פֵּרֵשׁ מַה הוּא הַנֶּשֶׁךְ וְהַתַּרְבִּית אֲשֶׁר מַחְשִׁיכִים אוֹרוֹ, אֶת כַּסְפְּךָ הֵם הַדְּבָרִים שֶׁהָאָדָם כּוֹסֵף בָּעוֹלָם הַזֶּה לִדְבָרִים הַנִּדְמִים, לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ כִּי כְּשֶׁאָדָם מַשְׁלִים תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית וּמַטְעִים רוּחוֹ מִכִּסּוּפָיו הוּא נָשׁוּךְ בָּזֶה וּמֵטִיל בּוֹ אֶרֶס הַחֵטְא. וְאָמַר וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ אָכְלְךָ שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהוּרְשֵׁיתָ לֶאֱכוֹל, לֹא תַּרְבֶּה בּוֹ, כִּי כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר גְּרוֹנוֹ וְיַטֶּה גְּבוּל הַתַּאֲוָה שֶׁבּוֹ לְמוֹתָרוֹת בָּזֶה יַחְשִׁיךְ אוֹר הַנֶּפֶשׁ, כִּי כְּשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, כְּשֶׁמִּתְרַבֶּה תֵּאָבוֹן הַמֻּרְגָּשׁ מִתְמַעֵט תֵּאָבוֹן הָרוּחָנִי, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב (משלי יג:כה) ״צַדִּיק אוֹכֵל לְשׂוֹבַע נַפְשׁוֹ״, לֹא לַהֲנָאַת הַהֶרְגֵּשׁ. וְאָמְרוֹ אֲנִי ה׳ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, וַהֲגַם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, לֹא לֶאֱכוֹל מִטּוּבָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִפִּרְיָהּ הוּא הַתַּכְלִית אֶלָּא לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים הוּא עִקַּר הָאָרֶץ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: כָּל הַיּוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם.
פסוק לט:וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וְגוֹ׳. פָּרָשָׁה זוֹ תִּרְמוֹז לְמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (תיקונים י׳) כִּי ה׳ צִוָּה לְשַׂר אֱדוֹם שֶׁהוּא סמא״ל שֶׁלֹּא יִתְנַהֵג בְּאַכְזָרִיּוּת עִם יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (מלאכי א:ב) ״הֲלֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב״. ״עִמָּךְ״, פֵּרוּשׁ, נְמִיכוּתוֹ וַעֲנִיּוּתוֹ הוּא לְצַד הֱיוֹתוֹ עִמָּךְ, שֶׁנִּתְלַוָּה לִדְרָכֶיךָ הָרָעִים. וְנִמְכַּר לָךְ עַל דֶּרֶךְ (ישעיהו נב:ג) ״חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם״, וְדָרְשׁוּ בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (ח״ב קכח.) כִּי בְּחִינַת סמא״ל תִּקָּרֵא חִנָּם, שֶׁגָּלוּת הַחֵל הַזֶּה הוּא לֶאֱדוֹם, ״זְכוֹר ה׳ לִבְנֵי אֱדוֹם״.
פסוק לט:וִיצַו ה׳ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבוֹדַת עָבֶד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ירמיה ב:יד) ״הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, אֶלָּא כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה וְגוֹ׳, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הֲמוֹן הָעָם וְיוֹשְׁבֵי בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי (שמואל ב כג:ח). וְתִמְצָא שֶׁהֲגַם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַעֲלִין מִסִּים וְאַרְנוֹנִיּוֹת, אֵין לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בִּכְלָל, דִּכְתִיב (דברים לג:ג) ״וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא ח.) וְכוּ׳, וּכְתִיב (עזרא ז:כד) ״מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט״ וְגוֹ׳. כְּנֶגֶד הֲמוֹן עַם אָמַר ״כְּשָׂכִיר״, שֶׁהֵם מְכוּרִים בְּעַד עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וּכְנֶגֶד הַצַּדִּיקִים אָמַר ״כְּתוֹשָׁב״, שֶׁאֵינָם אֶלָּא יוֹשְׁבִים בֵּין הָאֻמּוֹת בַּגָּלוּת אֲבָל אֵין עֲלֵיהֶם מַשָּׂא מֶלֶךְ.
פסוק לט:וְאָמְרוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל – הוּא גְּבוּל הַגְּאֻלָּה כַּיָּדוּעַ, ״יַעֲבֹד עִמָּךְ״, וּמוֹדִיעַ ה׳ כִּי סוֹף סוֹף יֵצֵא מֵעִמּוֹ, דִּכְתִיב וְיָצָא מֵעִמָּךְ, הוּא וּבָנָיו – פֵּרוּשׁ, הַנִּיצוֹצִים הַמִּתְבָּרְרִים בְּאֶמְצָעוּת הֱיוֹתָם עִמּוֹ, וְהוּא סוֹד הַגָּלוּת. שֶׁאִם לֹא כֵן, לָמָּה לֹא יְיַסְּרֵם ה׳ בְּשֵׁבֶט מוּסָר שָׁם בְּאַרְצָם וּבְנַחֲלָתָם? אֶלָּא אֶחָד מֵהַטְּעָמִים הוּא כְּדֵי שֶׁיְּבָרְרוּ הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה מִבֵּין הָאֲרָצוֹת, כִּי כָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁיִּמָּצְאוּן שָׁם יִשְׂרָאֵל, בְּאֶמְצָעוּת הַיִּסּוּרִין וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, הַנִּיצוֹצוֹת מִתְבָּרְרִים מֵעַצְמָם, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (קהלת ח:ט) ״עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ״.
פסוק לט:וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן אִם לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים וְגוֹלִים מִי הָיָה מְבָרֵר הַמִּתְבָּרְרִים עַתָּה בִּתְפוּצַת יִשְׂרָאֵל? דַּע כִּי אִם לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹטְאִים הָיָה לָהֶם כֹּחַ לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁהֵם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַחַר חֶטְאָם דְּחָלַשׁ כֹּחָם, וּלְוַאי שֶׁתַּשִּׂיג יָדָם בַּמָּקוֹם עַצְמוֹ אֲשֶׁר שָׁם הַנִּיצוֹצוֹת.
פסוק לט:וְאָמַר וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי בְּבֹא הַגּוֹאֵל יִטַּע ה׳ בְּתוֹכֵנוּ אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר שָׁם הוּא מִשְׁפַּחַת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גַּם יָקוּמוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר וְיָשׁוּבוּ כָּל אֶחָד אֶל אֲחֻזַּת אֲבוֹתָיו, הוּא אוֹר עוֹלָם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כּוֹנְנוּ יָדָיו יִתְבָּרַךְ.
פסוק לט:לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וּמִצַּד דָּבָר זֶה יִתְחַיֵּב מִיתָה סמא״ל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב.), שֶׁהֲרֵי הוּא מוּתְרֶה וְעָבַר מִצְוַת ה׳:
פסוק נה:כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם״, וְנִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים״ מֵעִיקָרָם, קְדוֹשִׁים מִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן בְּשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹתָם, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְכָל זֶה לְמָה שֶׁמִּמֶּנּוּ וְאֵלָיו. אֲבָל מַה שֶׁמֵהֶם לְחַיְּבָם לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמָן לַעֲבָדִים – ״עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״, שֶׁהוּא טַעַם מֻכְרָח לָהֶם וּמְחַיֵּב לְהִתְיַחֵס לָהֶם שֵׁם עַבְדוּת.
פסוק נה:אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם. טַעַם שֶׁהִתְחִיל הַכָּתוּב לְדַבֵּר דֶּרֶךְ נִסְתָּר ״כִּי לִי וְגוֹ׳ עֲבָדַי הֵם״ וְגָמַר אוֹמֶר לְנוֹכֵחַ ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁמְּצַוֶּה לַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֶׁיְּשַׁלְּחֶנּוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, לָזֶה נָתַן לוֹ הַטַּעַם לְצַד שֶׁהוּא עֶבֶד ה׳, כְּאָמְרוֹ ״עֲבָדַי הֵם״. וּלְצַד שֶׁיֹּאמַר הַקּוֹנֶה כִּי טַעַם זֶה יֻצְדַּק לְגַבֵּי הָעֶבֶד שֶׁלֹּא יַפְקִיעַ עֲבוֹדָתוֹ וְיִמְכֹּר עַצְמוֹ לִצְמִיתוּת, אֲבָל הַקּוֹנֶה אֵין עָלָיו חִיּוּב, וּמַה גַּם אִם הוּא מוֹכֵר עַצְמוֹ לְגֵר תּוֹשָׁב אוֹ לְעֵקֶר הוּא הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת ה׳, לָזֶה גָּמַר אֹמֶר אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם מְדַבֵּר עִם הַקּוֹנֶה שֶׁעִמּוֹ הִתְחִיל לְדַבֵּר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״כִּי תִקְנֶה״ וְעִם אוֹתָם שֶׁצִּוָּה אוֹתָם לְנוֹכֵחַ ״לֹא יִרְדֶּנּוּ בְפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ״, כִּי דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן עֲלֵיהֶם לְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב.
