פסוק א:וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. מַה עִנְיַן שְׁמִטָּה אֵצֶל הַר סִינַי כוּ׳ קָרוֹב לִשְׁמֹעַ כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה אֶל הַר סִינַי אַחַר שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת שֶׁסָּפְרוּ יִשְׂרָאֵל מ״ט יוֹם מִן פֶּסַח עַד עֲצֶרֶת, נִתְקַדֵּשׁ אָז אוֹתוֹ הָהָר וְנֶאֱסַר בִּזְרִיעָה וַחֲרִישָׁה בְּיוֹם חֲמִשִּׁים שֶׁבּוֹ נִתְּנָה הַתּוֹרָה, וְהוּא זְמַן מְשִׁיכַת הַיּוֹבֵל לִקְרֹא דְּרוֹר וְחָפְשִׁי לְכָל יִשְׂרָאֵל, חֵרוּת עַל הַלּוּחוֹת, וְעַל יְדֵי קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁל מַתַּן תּוֹרָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן הִגִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה עִנְיַן הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל, לוֹמַר שֶׁבְּמִסְפַּר שִׁבְעָה וּבְמִסְפַּר מ״ט אֲנִי נוֹתֵן קְדֻשָּׁה זוֹ לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָהּ דִּמְיוֹן וְיִחוּס עִם הַר סִינַי מִצַּד הֱיוֹתָהּ אֲוִירָא דְמַחְכִּים וְאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהַר סִינַי, עַל כֵּן רָאוּי לִתֵּן גַּם לָאָרֶץ הַהִיא קְדֻשַּׁת הַר סִינַי אַחַר מִסְפַּר מ״ט שָׁנָה וְכֵן בְּמִסְפַּר שִׁבְעָה, אוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת זִכָּרוֹן לְמַעֲמַד הַר סִינַי בִּקְרִיאַת דְּרוֹר וְהַעֲבָרַת שׁוֹפָר, מְצֹרָף לִשְׁאָר טְעָמִים שֶׁיֵּשׁ לְמִצְוָה זוֹ, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּהַר סִינָי. וְדָבָר זֶה נָכוֹן וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ.
פסוק ב:וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳. בְּטַעַם מִצְוָה זוֹ יֵשׁ דֵּעוֹת חֲלוּקוֹת, כִּי רַבִּים אוֹמְרִים שֶׁהַטַּעַם הוּא שֶׁתִּשְׁבּוֹת הָאָרֶץ כְּדֵי שֶׁתּוֹסִיף תֵּת כֹּחָהּ לִזְרוֹעַ, וּלְדֵעָה זוֹ נָטָה הָרַב הַמּוֹרֶה. וְרַבִּים חוֹלְקִים עָלָיו וְאָמְרוּ שֶׁאִם חָשְׁשָׁה הַתּוֹרָה לָזֶה שֶׁלֹּא תֶּחֱלַשׁ הָאֲדָמָה, לָמָּה יִתְחַיְּבוּ גָּלוּת עַל שְׁמִטַּת הָאָרֶץ, יִהְיֶה עָנְשָׁם שֶׁלֹּא תּוֹסִיף הָאָרֶץ תֵּת כֹּחָהּ לָהֶם. וְעוֹד שֶׁאֵין זֶה שַׁבָּת לַה׳ כִּי אִם לְצֹרֶךְ הָאָרֶץ, וּמַהוּ שֶׁאָמַר ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״, מָה תַּרְוִיחַ בָּזֶה שֶׁיִּגְלוּ מִמֶּנָּה יִשְׂרָאֵל וְיֵשְׁבוּ עָלֶיהָ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לְעוֹלָם בָּהּ יַעֲבֹדוּ, וְאֵיךְ תִּשְׁבּוֹת הָאָרֶץ בָּהְשַׁמָּהּ מֵהֶם. וּבָעֲקֵדָה נָתַן טַעַם אַחֵר וְאָמַר שֶׁתַּכְלִית מִצְוָה זוֹ לִזְכֹּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם וְלִזְכֹּר יְמוֹת עוֹלָם וְסוֹף יְמֵי חֶלְדּוֹ, וְכֵן כָּתַב מהרי״א וְהוֹסִיף עוֹד נוֹפֶךְ מִשֶּׁלּוֹ. וְגַם זֶה רָחוֹק מִכִּלְיוֹתַי, כִּי הוּא דּוֹמֶה לִיהוּדָה וְעוֹד לִקְרָא, כִּי יוֹם הַשַּׁבָּת הַתְּמִידִי בְּכָל שָׁבוּעַ בָּא לִזְכֹּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, וְאִם הוּא לֹא יוֹעִיל – מַה יּוֹשִׁיעֵנוּ זֶה הַבָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים.
פסוק ב:וּכְדֵי לְיַשֵּׁב כַּמָּה דִקְדּוּקִים בִּלְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁטַּעַם מִצְוָה זוֹ הִיא לְהַשְׁרִישׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִדַּת הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן בַּה׳, כִּי חָשַׁשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֶּן בְּבוֹאָם אֶל הָאָרֶץ יִתְעַסְּקוּ בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה עַל הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי, וְכַאֲשֶׁר כַּבִּיר מָצְאָה יָדָם יִשְׁכְּחוּ אֶת ה׳ וְיָסִירוּ בִּטְחוֹנָם מִמֶּנּוּ, וְיַחְשְׁבוּ כִּי כֹּחָם וְעֹצֶם יָדָם עָשָׂה לָהֶם אֶת הַחַיִל הַזֶּה וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג, וְיַחְשְׁבוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלָּהֶם הִיא וְהֵם הַבְּעָלִים וְאֵין זוּלָתָם. עַל כֵּן הוֹצִיאָם ה׳ מִן הַמִּנְהָג הַטִּבְעִי לְגַמְרֵי, כִּי בְּשֵׁשׁ שָׁנִים דֶּרֶךְ הָאֻמּוֹת לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי שָׁנִים זֶרַע וְשָׁנָה אַחַת בּוּר כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְחִישׁ חֵילָהּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ״ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, וַאֲנִי מַבְטִיחֲךָ לְהוֹסִיף כֹּחָהּ שֶׁלֹּא תַּכְחִישׁ. וְעוֹד נֵס בְּתוֹךְ נֵס, שֶׁאַחַר שֶׁזְּרַעְתָּהּ שֵׁשׁ שָׁנִים אִם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית לֹא יַכְחִישׁ חֵילָהּ הִנֵּה לְכָל הַפָּחוֹת לֹא יוֹסִיף לָהּ זֶה כֹּחַ, וְאָמַר ה׳, אַדְּרַבָּה, שֶׁבַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית יוֹסִיף לָהּ כֹּחַ כָּל כָּךְ עַד שֶׁנֶּאֱמַר ״וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״. וְאִם הָיָה הַנֵּס שֶׁתַּעֲשֶׂה הַתְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂה נִסִּים, אֲבָל וְשָׁלִישִׁים עַל כֻּלּוֹ, שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁתַּעֲשֶׂה בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית אַף אִם לֹא יִהְיֶה בָּהּ כִּי אִם שִׁעוּר אֲכִילָה לְשָׁנָה אַחַת מִכָּל מָקוֹם יִשְׁלַח ה׳ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֵיהֶם שֶׁיֹּאכַל קִמְעָא וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו עַד שֶׁתַּסְפִּיק הַתְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, מִדְּקָאָמַר ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה״ בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְעָשָׂת תְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים״, אֶלָּא שֶׁרָמַז בְּהֵ״א הַיְדִיעָה שֶׁאוֹתָהּ הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא רְגִילָה לַעֲשׂוֹת מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה כֵּן תַּעֲשֶׂה גַּם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְיוֹסֵף ה׳ כֹּחַ בָּאָרֶץ עַד שֶׁאוֹתָהּ הַתְּבוּאָה תַּסְפִּיק לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְזֶה וַדַּאי נֵס נִגְלֶה וְגָדוֹל מִכֻּלָּם. וְעַל יְדֵי כָּל הַמּוֹפְתִים הַלָּלוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּיָדֶךָ תֵּדַע כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ עֵינֶיךָ נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּירִידַת הַמָּן לְיוֹמוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳ תָּמִיד וְיִבְטְחוּ בּוֹ תָּמִיד, כָּךְ עִנְיַן הַשְּׁמִטָּה שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ הָאֲדָמָה כָּל שָׁנָה שְׁבִיעִית, אֵין זֶרַע וְאֵין קָצִיר, וְיִסְמְכוּ עַל הַנֵּס. וְזֶה טַעַם נָכוֹן וּבָרוּר יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁדִּבְּרוּ בּוֹ הַמְפָרְשִׁים.
פסוק ב:וּלְפִי זֶה דִּין הוּא שֶׁיִּתְחַיְּבוּ גָּלוּת בַּעֲוֹן הַשְּׁמִיטָה, מִצַּד חֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה שֶׁבָּהֶם, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בַּה׳ וְלֹא בָּטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ (תהלים עח כב) שֶׁיַּעֲשֶׂה לָהֶם נֵס כָּזֶה בַּעֲשִׂיַּת הַתְּבוּאָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ה א): ״שׁוֹטְטוּ בְּחֻצוֹת יְרוּשָׁלַיִם וּדְעוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ אִישׁ מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ״. גַּם הָאָרֶץ עַצְמָהּ תַּקְפִּיד עַל זֶה מְאֹד, כִּי רְצוֹנָהּ שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל זְכוּת זֶה עַל יָדָהּ לְחַזֵּק הָאֱמוּנָה בַּה׳ עַל יָדָהּ. וְעוֹד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יַאֲמִינוּ כִּי כֻלָּם אֵינָן רַק אֲרִיסִים בַּקַּרְקַע וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעַל הַשָּׂדֶה, וּבְדָבָר זֶה הָאָרֶץ חֲפֵצָה שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ בַּעְלָהּ וַאֲדוֹנָהּ כִּי לוֹ יִתְבָּרַךְ הָאָרֶץ. וּבְבִטּוּל הַשְּׁמִיטּוֹת שֶׁיַּחֲזִיקוּ הֵמָּה כִּבְעָלִים בָּאָרֶץ רָאוּי הוּא שֶׁתַּקְפִּיד הָאָרֶץ עַל זֶה. לָכֵן נֶאֱמַר: ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ״. אֲבָל עַל הָאֻמּוֹת לֹא תַּקְפִּיד אִם יִנְהֲגוּ בָהּ מִנְהַג הַטִּבְעִי, כִּי בְּלָאו הָכֵי כָּל הַנְהָגָתָם עַל פִּי הַטֶּבַע וְאֵין בָּהֶם אֱמוּנָה. וְאַחַר הַצָּעָה זוֹ נָבֹא לְבֵאוּר הַפְּסוּקִים כִּי הֵמָּה מַסְכִּימִים לְכַוָּנָה זוֹ הָאֲמִתִּית אֲשֶׁר אֵין סָפֵק בָּהּ.
פסוק ג:שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְגוֹ׳. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁזּוֹ הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יַכְחִישׁ חֵילָהּ אַף אִם יִזְרַע שֵׁשׁ שָׁנִים רְצוּפִים וְלֹא יַעֲשֶׂה שָׁנָה בּוּר אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים זֶרַע. וְעַל צַד הַשָּׂכָר אָמַר ״כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם״, כִּי בֶּאֱמֶת אֲנִי הַנּוֹתֵן לְךָ הָאָרֶץ וְלֹא בְּחֵילְךָ יָרַשְׁתָּ אָרֶץ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לוֹמַר שֶׁלְּךָ הָאָרֶץ, עַל כֵּן אֲנִי מְצַוְּךָ ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳״, לֹא לְשֵׁם תּוֹסֶפֶת כֹּחַ בָּאָרֶץ כִּי אִם לְשֵׁם ה׳, לְגַלּוֹת כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בַּעַל הַשָּׂדֶה. וּבִזְכוּת שֶׁתִּשְׁבּוֹת לְשֵׁם ה׳ תִּזְכֶּה לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְגוֹ׳ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ״, לְאַפּוֹקֵי אִם לֹא תִשְׁבּוֹת לְשֵׁם ה׳ אָז תִּתְחַיֵּב גָּלוּת וְלֹא תִזְרַע אֲפִלּוּ בְּשֵׁשׁ שָׁנִים. וְאִם תֹּאמַר שֶׁתִּזְרָעֶהָ מִכָּל מָקוֹם יָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעֲךָ וְלֹא תֶאֱסֹף תְּבוּאָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים ו ג): ״וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וַיַּשְׁחִיתוּ״, וּכְתִיב (דברים כח לח): ״זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף״. וְאָמַר ״שָׂדֶךָ״ לְמַעֵט שָׂדֶה שֶׁל אֲחֵרִים, לוֹמַר שֶׁאִם לֹא תִּשְׁבּוֹת אֲזַי תֵּלֵךְ בַּגּוֹלָה וְתִהְיֶה עֶבֶד לָאֻמּוֹת וְתִזְרַע שָׂדֶה שֶׁלָּהֶם וְלֹא שָׂדְךָ, אֲבָל בִּזְכוּת הַשְּׁמִיטָה תִּזְרַע שָׂדְךָ וְכַרְמְךָ. וְעוֹד הִזְכִּיר ״שָׂדֶךָ״ לְמַעֵט שְׁנַת הַשְּׁמִיטָה שֶׁבּוֹ אֵין הַשָּׂדֶה שָׂדְךָ כִּי אִם הֶפְקֵר לַכֹּל, כִּי מֵאַחַר שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ אַתָּה מוֹדֶה כִּי לַה׳ הָאָרֶץ, אִם כֵּן רָאוּי שֶׁיִּתְפַּרְנְסוּ מִמֶּנָּה בְּשָׁנָה זוֹ עֲנִיֵּי עַמּוֹ וְלֹא יִהְיֶה לְךָ יִתְרוֹן עֲלֵיהֶם. וְאָמַר בִּזְכוּת ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה׳״ תִּזְכֶּה שֶׁשֵּׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, אֲבָל אִם תִּרְצֶה לְהַחֲזִיק בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית כְּבַעַל הַבַּיִת אָז תָּבֹא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁתִּמְכֹּר הַשָּׂדֶה וְלֹא יִהְיֶה שָׂדְךָ כִּי אִם שֶׁל אֲחֵרִים, כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (תנחומא בהר א) הַדּוֹרֵשׁ סְמִיכוּת פָּרָשִׁיּוֹת ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ״ לְעוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שֶׁל שְׁבִיעִית, שֶׁסּוֹפוֹ לָבוֹא לִידֵי עֹנִי וְלִמְכֹּר בֵּיתוֹ וְשָׂדֵהוּ. וְזֶהוּ דּוֹמֶה לְמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ו:): כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה כַּלֵֵּה לִבְהֶמְתְּךָ בַּבַּיִת, כִּי כָל זְמַן שֶׁחַיָּה אוֹכֶלֶת אָז בִּזְכוּת הַצְּדָקָה יִהְיֶה גַּם לִבְהֶמְתְּךָ, אֲבָל אִם תַּחֲזִיק בָּהּ כְּבַעַל הַבַּיִת לְבִלְתִּי נְתוֹן לַחַיָּה בַּשָּׂדֶה אָז תִּכְלֶה הַפְּרוּטָה מִן הַכִּיס שֶׁגַּם לְךָ לֹא יִהְיֶה.
פסוק ג:וּמִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּסָמוּךְ ״וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע״ וְגוֹ׳, הִקְדִּים הַשָּׂדֶה אֶל הַזְּרִיעָה לוֹמַר כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְעֶה לוֹמַר שֶׁהַשָּׂדֶה שָׂדְךָ וְלֹא שֶׁל ה׳, עַל כֵּן אֲנִי מְצַוְּךָ שֶׁלֹּא תִזְרַע כִּי בְּזֹאת תֵּדַע כִּי שֶׁל ה׳ הִיא וְלֹא שֶׁלְּךָ. ״וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ״ שֶׁהִפְרַשְׁתָּ לְךָ וְלֹא רָצִיתָ לִתֵּן מִמֶּנּוּ לַאֲחֵרִים בִּמְזִמּוֹת זוּ אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ כִּי הַכֶּרֶם כַּרְמְךָ, עַל כֵּן אֲנִי מְצַוְּךָ ״לֹא תִבְצֹר״, כִּי בְּזֹאת תֵּדַע שֶׁאֵין נָכוֹן שֶׁתִּנְזוֹר וְתַפְרִישׁ אֶת בְּנֵי הָאָדָם מֵהֶם אֶלָּא יַד כֻּלָּם יִהְיֶה שָׁוָה בָהּ, לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה׳ הָאָרֶץ וּבְיָדוֹ לִנְזוֹר לְתִתָּהּ לְמִי שֶׁיִּרְצֶה, וְאָכְלוּ אֶבְיוֹנֵי עַמֶּךָ מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ. וְזֶה טַעַם הַיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (כה כג): ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתֻת״, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי לַה׳ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְהוּא נְתָנָהּ אֶל הָאָדָם זְמַן חֲמִשִּׁים שָׁנָה הַקְּצוּבִים לִסְתָם אָדָם בֵּינוֹנִי מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדֹּף אַחַר קִנְיְנֵי הַזְּמַן עַד הֱיוֹתוֹ בֶּן שִׁבְעִים, עַל כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר נַחֲלָה כִּי אִם עַל חֲמִשִּׁים שָׁנָה לֹא יוֹתֵר.
פסוק ח:וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִים. טַעַם הַיּוֹבֵל כְּטַעַם הַשְּׁמִיטָה, וְנוֹסָף עַל זֶה יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּגוֹ, מִדְּקָאָמַר ״וְסָפַרְתָּ לְךָ״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ דִּמְיוֹן וְיִחוּס לְשָׁנִים אֵלּוּ עִם מִסְפַּר יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי הָאָדָם אֲשֶׁר הֵמָּה עַל הָרֹב בָּאִים בְּמִסְפַּר חֲמִשִּׁים, כִּי יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְעֶשְׂרִים שָׁנִים רִאשׁוֹנִים אֵינָן בִּכְלַל זֶה, כִּי לְפִי שֶׁאֵינוֹ בַּר עוֹנָשִׁין עֲדַיִן בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה עַל כֵּן כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתוֹ זְמַן נֶחְשָׁבִים לִבְלִי מָה, לְפִי שֶׁאָדָם עַיִר פֶּרֶא יִוָּלֵד (איוב יא יב) וַעֲדַיִן אֵין אוֹר שִׂכְלוֹ שָׁלֵם לְהָבִין בַּמּוּשְׂכָּלוֹת שֶׁלֹּא יַטֶּה אֲשֻׁרוֹ מִנִּי דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה הוּא מַתְחִיל לִסְפֹּר כְּדֵי שֶׁיֵּדַע כַּמָּה יִשָּׁאֵר לוֹ בַּשָּׁנִים אֲשֶׁר בָּהֶם נָבוֹן תַּחְבּוּלוֹת יִקְנֶה, וְסַמָּא דְחַיֵּי יִהְיֶה לוֹ לְבַדּוֹ וְאֵין לְזָרִים אִתּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְסָפַרְתָּ לְךָ״ וְגוֹ׳, אִם תִּסְפֹּר לְךָ לְטוֹבָתְךָ וְלַהֲנָאָתְךָ כְּדֵי לְהוֹצִיא כָּל יָמֶיךָ בִּדְבָרִים רוּחָנִיִּים, אָז ״וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנִים״, רוֹצֶה לוֹמַר יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְלֹא לְזָרִים אִתָּךְ. אֲבָל אִם תְּכַלֶּה בְּהֶבֶל יָמֶיךָ לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס אָז לֹא לְךָ יִהְיֶה הַזֶּרַע, כִּי תַּעֲזוֹב לַאֲחֵרִים חֵיל וְחוֹמָה אֲשֶׁר בָּנִיתָ וַאֲשֶׁר נָטַעְתָּ, כִּי עַל הָרֹב אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהַחֲזִיק בְּשֶׁלּוֹ כִּי אִם מִסְפַּר שָׁנִים אֵלּוּ, אֲבָל שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים שֶׁהוּא שְׁנַת הַשִּׁבְעִים מִיּוֹם הֻלַּדְתּוֹ, אָז הַכֹּל שָׁוִים בְּהוֹנוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְלֹא יִקְצוֹר עוֹד קְצִירוֹ וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירוֹ אֲשֶׁר הִבְדִּיל וְהִסְתִּיר בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה וּמֵאֲנוּ יָדָיו לִנְגוֹעַ, וְהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה בּוֹ מִתֵּת לְאֶחָד מֵאֶחָיו וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ לֹא נָתַן, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא הָיָה מְהַנֶּה לַאֲחֵרִים, הִנֵּה בַּזְּמַן הַהוּא יִגֶּל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ (שם כ כח), וְהַכֹּל הֶפְקֵר וְהַכֹּל שָׁוִים בּוֹ כֶּעָשִׁיר וְהֵלֶךְ, וְהוּא זְמַן קְרִיאַת דְּרוֹר וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנָיו.
פסוק ח:וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר זֶה לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֵי הָאָדָם אֲשֶׁר לֹא תִּשְׂבַּעְנָה הוֹן, צִוָּה ה׳ לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, לֹא יִזָּרַע וְלֹא יֵעָבֵד בּוֹ, כִּי כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה לְקַדֵּשׁ הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לָדַעַת וּלְהוֹדִיעַ כִּי לַה׳ הָאָרֶץ, כָּךְ צִוָּה לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים לְהוֹדִיעַ כִּי יֵשׁ גְּבוּל וְקִצְבָּה לְכָל מַעֲשָׂיו, וְכִי הוּא אֵינוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה בְּהֶחְלֵט אֶלָּא הוּא כְּגֵר בָּאָרֶץ, וְאֵין לוֹ כֹּחַ בָּהּ כִּי אִם חֲמִשִּׁים שָׁנָה. לְפִיכָךְ ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתֻת״, כִּי לֹא הִשְׁלִיטוֹ הָאֱלֹהִים לִמְכֹּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנָּתַן טַעַם וְאָמַר: ״כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי״, מִדְּסָמַךְ ״אַתֶּם עִמָּדִי״ אֶל ״תּוֹשָׁבִים״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁדַּוְקָא לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי אָז אַתֶּם עִמָּדִי שָׁם אַתֶּם תּוֹשָׁבִים, אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אַתֶּם גֵּרִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְךָ הָאָרֶץ בְּתוֹרַת אֲרִיסוּת אוֹ בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה, וְאֵיךְ תִּמְכֹּר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ.
פסוק ח:וְעִנְיַן הַעֲבָרַת שׁוֹפָר וּקְרִיאַת דְּרוֹר, וּבְיוֹם כִּפּוּרִים דַּוְקָא, דּוֹמֶה לְיוֹם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל חֵרוּת מִן הַיֵּצֶר הָרָע וְיִסּוּרִין, וְכֵן יוֹם כִּפּוּר זְמַן חֵרוּת מִיַּד מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם, הוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע. וְכָל זֶה לְהַזְכִּיר לָאָדָם יוֹם הַחֵרוּת בַּמֵּתִים חָפְשִׁי, וְשֶׁתָּמִיד יִהְיֶה לְנֶגֶד עֵינָיו זְמַן הַחָפְשִׁי וְהַחֵרוּת, וְכֵן כָּתַב מַהֲרִי״א ע״ש. וְכָל זֶה עַל צַד הָרֶמֶז אֲשֶׁר בּוֹ דָּרְכוּ רֹב מְפָרְשֵׁי תּוֹרָתֵנוּ. אֲבָל לְפִי פְּשׁוּטוֹ הַשְּׁמִיטָה וְהַיּוֹבֵל טַעַם אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, וְהוּא כְּדֵי שֶׁנָּשִׂים בִּטְחוֹנֵנוּ בַּה׳ וְלֵידַע כִּי לַה׳ הָאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת ״מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ״, לֹא תַּחֲזִיק הַשָּׂדֶה כְּשָׂדְךָ אֶלָּא כִּסְתָם שָׂדֶה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ.
פסוק יד:אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ. דָּרְשׁוּ רז״ל (ב״מ מז:) דָּבָר הַנִּקְנֶה מִיָּד לְיָד שַׁיָּךְ בּוֹ אוֹנָאָה, אֲבָל לְקַרְקָעוֹת אֵין אוֹנָאָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁכָּל דָּבָר הַנִּמְכָּר אֵינוֹ בְּעֵרֶךְ אֶחָד בְּכָל הַזְּמַנִּים, כִּי כְּפִי הִשְׁתַּנּוּת הַזְּמַנִּים לִפְעָמִים יוּקְרוּ אוֹ יוּזְלוּ, עַל כֵּן לְעוֹלָם אֵין עֵרֶךְ יָדוּעַ לְשׁוּם דָּבָר הַנִּמְכָּר. לְפִיכָךְ הַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁבַּאֲשֶׁר הִיא שָׁם הָיָה מוֹכְרוֹ בְּזוֹל אוֹ בְּיֹקֶר, מִכָּל מָקוֹם לֹא יִמָּלֵט שֶׁיָּבֹא הַזְּמַן שֶׁתִּהְיֶה נִמְכֶּרֶת בְּאוֹתוֹ עֵרֶךְ שֶׁהוּא קוֹנֶה אוֹתָהּ עַכְשָׁיו. אֲבָל מִטַּלְטְלִין יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא בְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא יִהְיוּ בָּעוֹלָם, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת. וְלֹא מִעֵט קַרְקָעוֹת כִּי אִם מִבִּטּוּל מִקָּח, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אִסּוּר יֵשׁ בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּקַרְקָעוֹת ״בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל״, וְעַל זֶה חָזַר וְאָמַר ״וְלֹא תוֹנוּ״.
פסוק כ:וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת. יֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁבַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית אֵינוֹ מוּסָב עַל ״וְכִי תֹאמְרוּ״ אֶלָּא וְכִי תֹאמְרוּ בַּשִּׁשִּׁית מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לֹא נִזְרָע, אֲבָל בַּשְּׁבִיעִית וַדַּאי לֹא יֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשְּׁמִינִית, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״, אִם כֵּן כְּבָר רָאוּ בַּשִּׁשִּׁית רִבּוּי הַתְּבוּאָה. וְזֶה קֻשְׁיָא עַל הָרַמְבָּ״ן וּמהרי״א שֶׁפֵּרְשׁוּ כֵּן שֶׁיֹּאמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית מַה נֹּאכַל בַּשְּׁמִינִית. וּלְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁבְּרָכָה זוֹ שֶׁיֹּאכַל קִמְעָא וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, אֵין זֶה קֻשְׁיָא, כִּי סוֹף סוֹף לֹא יִרְאוּ רִבּוּי תְּבוּאָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מְעַט לֶחֶם הוּא מְקַמֵּץ מִיָּד וְתֵכֶף, מִיִּרְאָה פֶּן יֶחְסַר מִמֶּנּוּ לֶעָתִיד. כָּךְ יְקַמְּצוּ גַּם בַּשְּׁבִיעִית מִיִּרְאַת חֶסְרוֹן הַתְּבוּאָה שֶׁבַּשְּׁמִינִית.
פסוק כ:וְלִי נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁכָּל תְּלוּנָה זוֹ סוֹבֶבֶת עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק שֶׁלְּפָנָיו ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע״, וְאָמְרוּ רז״ל (עיין יומא עד.) כְּתִיב (דברים ח טז): ״הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר״, וּכְתִיב (שם ח ג): ״וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ״? אֶלָּא אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ. הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד הַמָּן דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִכָּל מָקוֹם הָיוּ אוֹכְלִים וּרְעֵבִים, לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה פַּת בְּסַלָּם לְיוֹם הַמָּחֳרָת. עַל כֵּן כָּאן וַדַּאי יֹאמְרוּ ״מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית״ קֹדֶם שֶׁיִּרְאוּ בַּשִּׁשִּׁית רִבּוּי תְּבוּאָה, וְיֹאמְרוּ, אִלּוּ הָיִינוּ זוֹרְעִים בַּשְּׁבִיעִית לְצֹרֶךְ שְׁמִינִית הָיָה לָנוּ פַּת בַּסַּל וְהָיִינוּ אוֹכְלִים וּשְׂבֵעִים, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִזְרַע לְצֹרֶךְ שְׁמִינִית אִם כֵּן לֹא יִהְיֶה לָנוּ פַּת בַּסַּל, וְאִם כֵּן גַּם בַּשְּׁבִיעִית לֹא נִשְׂבַּע וְכָל שֶׁכֵּן בַּשְּׁמִינִית, וְאַיֵּה הַבְטָחַת הָאוֹמֵר ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע״, וּמַה נֹּאכַל שֶׁיִּהְיֶה לְשָׂבְעָה מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִזְרַע וְלֹא נֶאֱסֹף תְּבוּאָתֵינוּ לְצֹרֶךְ שְׁמִינִית. עַל זֶה אָמַר ״וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי״ וְגוֹ׳, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם פַּת בַּסַּל גַּם לְצֹרֶךְ שְׁמִינִית, וְאָז יֹאכְלוּ לַחְמָם לָשֹׂבַע בַּשְּׁבִיעִית, כִּי יִהְיֶה לָהֶם פַּת בְּסַלָּם לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשָּׁלֹשׁ שָׁנִים הַיְינוּ מִפְּנֵי שְׁנַת הַיּוֹבֵל שֶׁלֹּא יִזְרְעוּ שְׁנֵי שָׁנִים רְצוּפִים. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שָׁלֹשׁ שָׁנִים עַל כָּל שְׁמִיטָה, וְיֹאמְרוּ כֵן בַּעֲבוּר חֶסְרוֹן הַסְּפִיחִים שֶׁל שָׁנָה שְׁמִינִית, אַף אִם יֵשׁ בְּיָדָם מִן הַיָּשָׁן. וּבִמְקוֹם הַסְּפִיחִים הִבְטִיחָם שֶׁתַּעֲשֶׂה הַתְּבוּאָה עַל שָׁנָה יְתֵרָה לְמַלֹּאות חֶסְרוֹן הַסְּפִיחִים, כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ וְיִשְׂבְּעוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תְּבוּאָה בְּרֶוַח גָּדוֹל וְלֹא בְּצִמְצוּם.
פסוק כה:כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ. רז״ל (סוכה מ:) דָּרְשׁוּ כָּל סְמִיכוּת פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל הָעוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁסּוֹפוֹ לָבוֹא לִידֵי עֹנִי. וְיֵשׁ כִּדְמוּת רְאָיָה לָזֶה מַה שֶּׁאָמַר: ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר״, כָּפַל לְשׁוֹן מְכִירָה לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּמְכָּר אֶחָד גּוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ: כִּי תִמְכְּרוּ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית אָז מְכִירָה זוֹ גּוֹרֶרֶת מִמְכַּר מִטַּלְטְלִין לַעֲמִיתֶךָ, וְאַחַר כָּךְ שָׂדֵהוּ, וְאַחַר כָּךְ עַצְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ לְגֵר, כִּי כָל אֶחָד קָשֶׁה מִשֶּׁלְּפָנָיו, עַיֵּן בַּיַּלְקוּט (בהר כה תרסא). וְנִרְאֶה כִּי שִׁנּוּי הַלָּשׁוֹן שֶׁבְּכָל פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מוֹרֶה עַל זֶה, כִּי בִּמְכִירַת מִטַּלְטְלִין לֹא הִזְכִּיר ״כִּי יָמוּךְ״, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם מוֹכֵר מִטַּלְטְלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מָךְ מֵעֶרְכּוֹ כָּל כָּךְ אֶלָּא שֶׁהוּא נִצְרָךְ לְזוּזֵי. אֲבָל מֵאֲחֻזָּתוֹ אֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ אֵינוֹ מוֹכֵר עַד כִּי יָמוּךְ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא מָטָה יָדוֹ כָּל כָּךְ, עַל כֵּן הוֹסִיף בְּלוֹקֵחַ בְּרִבִּית ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ״, כָּתַב לְשׁוֹן ״עִמָּךְ״ עַל הִתְמוֹטְטוּת וְלֹא עַל ״כִּי יָמוּךְ״, כִּי דָּבָר זֶה גָּלוּי עִמָּךְ כִּי אָזְלַת יָד וּכְכֹחוֹ אָז אֵינוֹ עַתָּה, אֲבָל מַה שֶּׁהוּא מָךְ עֲדַיִן אֵינוֹ עִמָּךְ, כִּי עֲדַיִן לֹא תִּגָּלֶה חֶרְפָּתוֹ בַּקָּהָל כִּי מָךְ הוּא. אֲבָל בְּמוֹכֵר עַצְמוֹ שֶׁקָּשֶׁה מִכֻּלָּם אָמַר ״וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ״, כִּי כְּבָר נִגְלָה עִמָּךְ עָנְיוֹ וּמְרוּדוֹ וְדָחֳקוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מוּכְרָח לִמְכֹּר עַצְמוֹ. וּבְנִמְכָּר לְגֵר שֶׁנִּגְלָה גַּם לַגֵּר כִּי מָךְ הוּא, לְכָךְ אָמַר ״וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ״. וּלְפִי זֶה צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר שֶׁמִּיכָה גָּרוּעַ מִמָּטָה יָדוֹ, וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד גְּרוּעִים מִן אַחַת מֵהֶם, וְ״עִמָּךְ״ שֶׁל מִיכָה גָּרוּעַ מִן ״עִמָּךְ״ שֶׁל מָטָה יָדוֹ, וְ״עִמּוֹ״ שֶׁל גֵּר גָּרוּעַ מִכֻּלָּם.
פסוק לו:אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית. מַה שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ״, מַשְׁמַע אֲבָל מֵעָשִׁיר מֻתָּר לִקַּח, וְכֵן בְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים (כב כד) נֶאֱמַר: ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ וְגוֹ׳ לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ״, לְכָךְ כָּתְבָה הַתּוֹרָה בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (כג כא): ״לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ״, כָּל שֶׁהוּא אָחִיךָ לֹא תַּשִּׁיךְ לוֹ וְאע״פ שֶׁהַלֹּוֶה מַרְוִיחַ בָּזֶה. וְזִיל בָּתַר טַעְמָא, כִּי עִקַּר טַעַם אִסּוּר הָרִבִּית הוּא לְפִי שֶׁהוּא מֵסִיר מִדַּת הַבִּטָּחוֹן מִן הָאָדָם, כִּי כָּל בַּעַל מַשָּׂא וּמַתָּן עֵינָיו נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳, לְפִי שֶׁהוּא מְסֻפָּק אִם יַרְוִיחַ אוֹ לֹא, אֲבָל הַנּוֹתֵן בְּרִבִּית רֶוַח שֶׁלּוֹ יָדוּעַ וְקָצוּב, וְסוֹמֵךְ עַל עֵרְבוֹנוֹ שֶׁבְּיָדוֹ וּמִן ה׳ יָסִיר לִבּוֹ. וּמַה שֶׁגַּם הַלֹּוֶה עוֹבֵר בְּלָאו לְפִי שֶׁהוּא מַחֲטִיא אֶת הַמַּלְוֶה וּמְסִירוֹ מִן מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, כַּנּוֹדָע מִדְּבַר הַמַּלְוִים בְּרִבִּית שֶׁרֻבָּם מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה וְאַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, מִצַּד כִּי אֵין בִּטְחוֹנָם בַּה׳. וּמַה שֶׁמֻּתָּר לִתֵּן בְּרִבִּית לְגוֹי לְפִי שֶׁכָּל גּוֹי חֶזְקָתוֹ שֶׁהוּא אַלָּם וְגַזְלָן, אֲפִלּוּ אִם הוּא כָּבוּשׁ תַּחַת יָדְךָ מִכָּל מָקוֹם דַּרְכּוֹ לָבֹא בַּעֲקִיפִין, וַאֲפִלּוּ אִם עֵרְבוֹנוֹ בְּיָדוֹ לְעוֹלָם אֵינוֹ בָּטוּחַ לֹא בַּקֶּרֶן וְלֹא בָּרֶוַח, וְעַל כֵּן תָּמִיד עֵינָיו נְשׂוּאוֹת אֶל ה׳ לְהַצִּילוֹ מִיָּדוֹ. וְזֶה טַעַם אִסּוּר הָרִבִּית בְּכָל מָקוֹם. וּמַה שֶׁהִזְכִּיר הֶעָנִי, דִּבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, כִּי סְתָם עָנִי מֻכְרָח לִקַּח בְּהַלְוָאָה. וְעוֹד שֶׁסָּלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שֶׁאִם הַלֹּוֶה עָנִי אֵינוֹ עוֹבֵר, כִּי הַהֶכְרֵחַ הֱבִיאוֹ לָזֶה, קָא מַשְׁמַע לַן שֶׁאֲפִלּוּ הַלֹּוֶה הֶעָנִי עוֹבֵר בְּ״לֹא תְשִׂימוּן״. וְעַל כֵּן נִסְמְכָה מִצְוָה זוֹ לְפָרָשַׁת הַשְּׁמִטָּה, כִּי גַּם טַעַם הַשְּׁמִטָּה הוּא כְּדֵי שֶׁנָּשִׁים בִּטְחוֹנֵנוּ בַּה׳.
פסוק לו:וְהִזְכִּיר לְשׁוֹן נֶשֶׁךְ, וּמַרְבִּית, כִּי אֵצֶל הַלֹּוֶה נִקְרָא נֶשֶׁךְ, כִּי הָרִבִּית דּוֹמֶה לְנָחָשׁ עֲלֵי דֶּרֶךְ הַנּוֹשֵׁךְ בַּעֲקֵבוֹ, הַנּוֹתֵן שְׂרִיטָה קְטַנָּה וְהוֹלֵךְ וּמְבַצְבֵּץ וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ, וּמִתְּחִלָּה אֵינוֹ נִכָּר עַד עֲלוֹת חֲמָתוֹ לְאֵין מַרְפֵּא. וְאֵצֶל הַמַּלְוֶה נִקְרָא תַּרְבִּית, שֶׁמַּרְבֶּה הוֹנוֹ וּרְכֻשׁוֹ לְפִי דִּמְיוֹנוֹ, אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁלַּסּוֹף נְכָסָיו מִתְמוֹטְטִין. וְנִרְאֶה שֶׁמִּטַּעַם זֶה לֹא הִזְכִּיר בְּכָל הַפָּרָשָׁה זוֹ לְשׁוֹן ״וּמָטָה יָדוֹ״ כִּי אִם בְּזוֹ הַפָּרָשָׁה, כִּי בָא לְהַזְהִיר אֶת הַמַּלְוֶה שֶׁלֹּא יִמּוֹט כְּדֶרֶךְ שֶׁמָּטָה יָדוֹ שֶׁל זֶה פֶּן תִּשְׁוֶה לוֹ גַם אָתָּה בַּהִתְמוֹטְטוּת, כִּי דַּוְקָא מִי שֶׁכַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ לֹא יִמּוֹט, אֲבָל אִם תִּתֵּן אָז תִּשְׁוֶה לוֹ גַם אָתָּה, כִּי נְכָסֶיךָ מִתְמוֹטְטִין וְאֵינָן עוֹלִין אִם תַּחְשֹׁב לְהַרְבּוֹת הוֹנְךָ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית. וּמִטַּעַם הַזֶּה נֶאֱמַר ״אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ״, לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״לוֹ״ אֵצֶל הַמַּרְבִּית כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּיר אֵצֶל הַנֶּשֶׁךְ, לְפִי שֶׁהַנֶּשֶׁךְ לְבַד לוֹ לַלֹּוֶה, אֲבָל הַמַּרְבִּית אֵינוֹ לוֹ לַלֹּוֶה אֶלָּא לַמַּלְוֶה. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר אֵצֶל הַתַּרְבִּית ״אָכְלֶךָ״ וְלֹא אֵצֶל הַנֶּשֶׁךְ, לְפִי שֶׁהַמַּלְוֶה חוֹשֵׁב לְהַרְבּוֹת הוֹנוֹ וּמַאֲכָלוֹ, כִּי לְשׁוֹן ״אָכְלֶךָ״ אֵינוֹ שַׁיָּךְ כִּי אִם עַל הַמַּלְוֶה הַחוֹשֵׁב לֶאֱכֹל מִן הָרִבִּית, וּלְשׁוֹן ״נֶשֶׁךְ״ שַׁיָּךְ יוֹתֵר בְּכֶסֶף, כִּי אֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לִתֵּן סְאָה חִטִּין עַל מְנָת שֶׁיּוֹסִיף לוֹ קַב קַב בְּכָל שָׁבוּעַ, אֶלָּא בְּבַת אַחַת קוֹצֵב לוֹ לִתֵּן חֲמֵשֶׁת סְאָה בְּעַד אַרְבַּע, וְאִם כֵּן מַרְגִּישׁ הוּא חֶסְרוֹנוֹ מִיָּד, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְנָחָשׁ הַנּוֹשֵׁךְ שְׂרִיטָה קְטַנָּה, אֲבָל בְּכֶסֶף הַמִּנְהָג לְהוֹסִיף פְּרוּטָה בְּכָל שָׁבוּעַ, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בּוֹ. וְאָמַר ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״, כִּי גַּם אַתָּה חָיֹה תִּחְיֶה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּיחֶזְקֵאל (יח יג): ״בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְגוֹ׳ וָחָי לֹא יִחְיֶה״, לְפִי שֶׁקִּפֵּחַ פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֱמִיתוֹ, עַל כֵּן גַּם הוּא חָיֹה לֹא יִחְיֶה, אֲבָל הַמְסַיֵּעַ לְמִחְיָתוֹ דִּין הוּא שֶׁחָיֹה יִחְיֶה גַּם הוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ״.
פסוק מח:אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ. וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּגְאָלוֹ קֹדֶם שֶׁהוּא נִמְכַּר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַחֲרֵי נִמְכַּר״, כִּי יֵשׁ לוֹמַר מִדְּקָאָמַר לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא שֶׁזֶּה עִקַּר הַטַּעַם לִגְאֻלָּתוֹ, וְאִם כֵּן אַמְתִּין עַד שֶׁאֶרְאֶה הַנְהָגָתוֹ עִמּוֹ אִם יִרְדֶנּוּ אוֹ לֹא. קָא מַשְׁמָע לָן שֶׁתֵּכֶף אַחֲרֵי שֶׁנִּמְכַּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַד בּוֹ עֲדַיִן, חַיָּב אַתָּה לְגָאֳלוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו וְיֹאמַר, הוֹאִיל וְרַבִּי מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְחַלֵּל שַׁבָּת, אַף אֲנִי כְּמוֹתוֹ. וְאִם נֹאמַר שֶׁכָּל ״אַחֲרֵי״ מֻפְלָג, נָקַט ״אַחֲרֵי״ לִרְבוּתָא, שֶׁאֲפִלּוּ אִם כְּבָר הָיָה אֶצְלוֹ שָׁנִים רַבּוֹת וְרָאִיתָ שֶׁאֵינוֹ רוֹדֵהוּ בְּפֶרֶךְ, מִכָּל מָקוֹם חַיָּב אַתָּה לְגָאֳלוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו.
