מבן עשרים שנה ומעלה ועד בן ששים שנה וגו' חמשים שקל כסף אומ' רבינו יהודה חסיד שלפי' שקל המן עשרת אלפים ככר כסף לפי שכך היו עולים שקלי ישראל מבן כ' עד בן ס' שנים שהככר ששים מנים והמנה כ"ה סלעים ערכו של אדם מנים הרי שקלים של ס' רבוא עולים לעשרת אלפים ככר כסף למבין ואותם ככרות ששקל אותו הרשע כפולים היו בככר של קדש שהיה מק"כ מנים וזהו שיסד הפייט זכור דבר עתק בערך כלומ' שנדר כנגד ערכו של ישראל כך מצאתי בפשטי ר"מ מקוצי. וכבר פירשתי בפר' משפטים כמה עולה השקל:
פסוק י:
לא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב פרש"י תם בבעל מום או בעל מום בתם וכ"ש טוב ברע או רע בטוב עכ"ל. וק' בין לאביי בין לרבא דאמ' בפ"ק דתמורה דאין עונשין מן הדין ועוד ק' לכתוב לא ימיר אותו בטוב או ברע והנה משמ' הן רע בטוב הן טוב ברע. וי"ל דלא סגי דלא כתוב רע כד תרי חד למתפיס ללמדנו דבעלי מומין עושין תמורה כגון שקדם הקדשים למומם כדדרשי' מן רע בטוב רע מעקרו אינו עושה תמורה אבל טוב מעקרו עושה תמורה כשהקדיש אותו ואחר נעשה רע. וחד לנתפס להשמיענו דתמורה חלה על בעלי מומין שאין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד. וקושיא ראשונה נמי ליתא דמה שפי' הקו' כ"ש וכו' היינו לענין אסור ולא לענין מלקות:
פסוק כא:
קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו. פרש"י לא שישוב להקדש בדק הבית ליד הגזבר אלא וכו' אף זו תתחלק וכו' והק' ר"ת מאורליי' לדברי רש"י למה לי קדש לשם כשדה החרם לשתוק מיניה ולא לימ' כי אם לכהן תהיה אחזתו צ"ע. עכ"ל. חרם אשר יחרם מן האדם וגו' היוצא להרג ואמ' אחד ערכו עלי לא אמ' כלום מות יומת הרי הולך למות לפיכך לא יפדה אין לו דמים ולא ערך עכ"ל תימ' דאמרי' בפר' נגמר הדין אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידן. משמע שאף לאחר שנגמר דינו חזו ליה זכותא ואם כן האומ' ערך היוצא ליהרג עלי אמאי ל"א כלום ועו' משום חומרא דהקדש היה לנו להחזיק בדמי ערכו כדתנן בפ' כל הגט היוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים בת כהן לישראל ובת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה. ותירץ ר"ת מאורי' שלפי שיש פתחון פה לבעל דין לחלוק מכח הקושיות הוצרך המקרא למעט האומר ערך פלו' היוצא ליהרג עלי דלא אמ' כלום:
פסוק כא:
תם ונשלם ספר ויקרא. שבח לאל גדול ונורא. ואתחיל ספר במדבר. בעזרת האל נקי כפים ובר.