פסוק ב:בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וְגוֹ׳. הוּקְשָׁה אֶל הַמְפָרְשִׁים, מֵאַחַר שֶׁפְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַיְינוּ הַנֵּר הָאֶמְצָעִי, אִם כֵּן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״יָאִירוּ שֵׁשֶׁת הַנֵּרוֹת״, לוֹמַר שֶׁהַשִּׁשָּׁה יִפְנוּ מוּל הַשְּׁבִיעִי. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁמַּאֲמַר ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״ קָאֵי אַשֶּׁלְמַעְלָה, וְלֹא קַשְׁיָא מִידֵי. וְזֶה שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּפָסוּק זֶה שׁוּם צִוּוּי, שֶׁהֲרֵי לֹא אָמַר ״תַּדְלִיקֵם״ אוֹ ״תַּעֲלֵם אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״. גַּם ״יָאִירוּ״ אֵינוֹ צִוּוּי, כִּי אֵין צִוּוּי לַנֵּרוֹת. וְעוֹד, מַהוּ שֶׁאָמַר ״וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן״, מַאי רְבוּתֵיהּ? וּמִי כָּמוֹהוּ מְקַיֵּם דְּבַר ה׳, וּמַאי שִׁבְחוֹ שֶׁלֹּא שִׁנָּה? מֵהֵיכָא תֵּיתֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה? אֶלָּא שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ, וּמִטַּעַם זֶה רָצָה ה׳ שֶׁיִּפְנוּ כֻּלָּם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, לְהוֹצִיא מִלֵּב הַטּוֹעִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא רָצָה לְצַוּוֹת עַל זֶה שֶׁיַּדְלִיקֵם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, כִּי לֹא יִטְעֶה בָּזֶה כִּי אִם אִישׁ שׁוֹגֶה וּפֶתִי, וְכִי מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ יְצַוֶּה מִצְוָה פְּרָטִית? אַךְ אָמַר ה׳ דֶּרֶךְ הוֹדָעָה לוֹמַר: הִנְנִי מוֹדִיעֲךָ מֵרֵאשִׁית דָּבָר אַחֲרִית דָּבָר, וְהוּא ״בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״, כִּי בָּזֶה לֹא תִּתֵּן מָקוֹם לַטּוֹעִים לִטְעוֹת כוּ׳, אָז אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת שֶׁיָּאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, לֹא יִכְבֶּה אוֹרָם, שֶׁיִּהְיוּ לְפָנַי תָּמִיד. וּמִכְּלַל הֵן תִּשְׁמַע לָאו, שֶׁאִם לֹא תַּעֲלֶה אוֹתָם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וְתִתֵּן מָקוֹם לַטּוֹעִים לוֹמַר לְאוֹרָהּ אֲנִי צָרִיךְ, אָז לֹא יָאִירוּ כְּלָל שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, הֵן עַל יְדֵי חֻרְבַּן הַבַּיִת, הֵן שֶׁגַּם בִּהְיוֹתוֹ בְּבִנְיָנוֹ לֹא יָאִירוּ וְלֹא יַצְהִיר זִיו אוֹרָם, גַּם לִי גַּם לָךְ לֹא יִהְיֶה.
פסוק ב:וְסִיּוּעַ לְפֵרוּשׁ זֶה, מִמָּה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא בהעלותך ג) שֶׁנִּסְמְכוּ הַנֵּרוֹת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לְפִי שֶׁנִּצְטַעֵר אַהֲרֹן עַל שֶׁלֹּא הָיָה בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לִגְדוֹלָה מִזּוֹ אַתָּה מוּכָן, הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְהַנֵּרוֹת הֵם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״, עַיֵּן בַּיַּלְקוּט (תשיט ח) נוֹסַח מִדְרָשׁ זֶה. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה: מֵאֵי מַשְׁמַע שֶׁהַנֵּרוֹת הֵם לְעוֹלָם מִפָּסוּק זֶה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה כַּוָּנָתוֹ לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק עַל זֶה הָאֹפֶן: שֶׁאִם תַּעֲלֶה אוֹתָם מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, אָז אֶעֱשֶׂה שֶׁיָּאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, אַף בִּזְמַן הַחֻרְבָּן. וְהָרַמְבַּ״ן כָּאן הִקְשָׁה עַל מִדְרָשׁ זֶה: הֲרֵי בִּזְמַן שֶׁהַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין גַּם הַנֵּרוֹת בְּטֵלִין, עַל כֵּן פֵּרֵשׁ שֶׁעַל נֵרוֹת חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו הוּא מְדַבֵּר. וְקָשֶׁה לִי עַל דְּבָרָיו: הֲרֵי גַּם נֵרוֹת חַשְׁמוֹנַאי מִתְּחִלָּה בָּטְלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, הַקָּרְבָּנוֹת וְהַנֵּרוֹת, וְכַאֲשֶׁר נָחָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ חָזְרוּ שְׁנֵיהֶם לְקַדְמוּתָן, וּמַה יִּתְרוֹן לַנֵּרוֹת עַל הַקָּרְבָּנוֹת?
פסוק ב:וְנִרְאֶה לִי שֶׁלָּקַח לוֹ רְאָיָה מִן חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו, שֶׁיֵּשׁ יוֹתֵר קְדֻשָּׁה בַּנֵּרוֹת מִבַּקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֲרֵי בַּחֲזָרָתָן לֹא נַעֲשָׂה שׁוּם נֵס בַּקָּרְבָּנוֹת, וּבַנֵּרוֹת נַעֲשָׂה נֵס. עַל כֵּן קִבֵּל אַהֲרֹן תַּנְחוּמִין עַל הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַקָּרְבָּנוֹת. וּמַה שֶּׁאָמַר: הַקָּרְבָּנוֹת אֵינָן כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְהַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: הַקָּרְבָּנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בָּהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְהוּא נֵס נִגְלֶה וּמַתְמִיד, מִכָּל מָקוֹם אַחַר שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן, שׁוּב לֹא יָרַד אֵשׁ, כִּי בְּבַיִת שֵׁנִי חָסְרוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וּמִכְּלָלָם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם (יומא כא:). אֲבָל קְדֻשַּׁת הַנֵּרוֹת לֹא סָרָה לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחֱרַב הַבַּיִת פַּעֲמַיִם: אַחַת בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, וְאַחַת בִּימֵי אַנְטְיוֹכוּס, מִכָּל מָקוֹם נַעֲשָׂה נֵס בַּנֵּרוֹת, וְזֶה מוֹרֶה עַל גֹּדֶל קְדֻשַּׁת הַנֵּרוֹת. וְלָמַד זֶה מִן הֶכְרֵחַ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ.
פסוק ב:וְנִרְאֶה לִי כִּי כָּךְ בֵּאוּר הַכָּתוּב: ״בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״ וְלֹא תִּתֵּן מָקוֹם לַטּוֹעִים לוֹמַר לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ, הִנֵּה לְגֹדֶל קְדֻשַּׁת הַנֵּרוֹת אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת שֶׁיָּאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם, וְאַף בִּזְמַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם כִּי אִם לְהַדְלִיק נֵר אֶחָד, הִנֵּה עַל צַד הַנֵּס אֲנִי אֶעֱשֶׂה שֶׁיָּאִירוּ כָּל שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת בִּימֵי חַשְׁמוֹנַאי, וְזִכְרוֹנָם לֹא יָסוּף מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. אֲבָל אִם לֹא תַּעֲלֶה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, אָז לֹא יָאִירוּ לְעוֹלָם, כִּי לֹא אֶעֱשֶׂה בָהֶם נִסִּים מְפֻרְסָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ מָקוֹם לְחַזֵּק טָעוּתָם וְלוֹמַר: בַּעֲבוּר שֶׁלְּאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ, עַל כֵּן הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶם נִסִּים מְפֻרְסָמִים יוֹתֵר מִבַּקָּרְבָּנוֹת. וּלְפִי זֶה אֵין בְּפָסוּק זֶה שׁוּם צִוּוּי, אֶלָּא הוֹדָעַת דְּבָרִים. וְעַל כֵּן אָמַר לְשִׁבְחוֹ שֶׁל אַהֲרֹן: ״וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר: כְּאִלּוּ צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה בְּפֵרוּשׁ, כָּךְ הָיָה נִזְהָר בַּדָּבָר כְּאִלּוּ נִצְטַוָּה עָלָיו. וְאַחַר כָּךְ נָתַן טַעַם מֵאַיִן בָּא לָהֶם טָעוּת זֶה, וְאָמַר: ״וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה״ וְגוֹ׳, כִּי כָל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן נַעֲשׂוּ עַל יְדֵי אָדָם, חוּץ מִן הַמְּנוֹרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ חֲתִיכָה אַחַת, ״כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה׳ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה״, רוֹצֶה לוֹמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂאָהּ. וּמִכָּאן יָצָא מָקוֹם לַטּוֹעִים לוֹמַר: שֶׁלְּכָךְ עֲשָׂאָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, לְפִי שֶׁלְּאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ. עַל כֵּן הָיָה אַהֲרֹן מְזֹרָז לְהַעֲלוֹת נֵרוֹתֶיהָ מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, לְבַטֵּל טָעוּת זֶה.
פסוק ב:וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַה שֶּׁשִּׁבֵּחַ אֶת אַהֲרֹן שֶׁלֹּא שִׁנָּה, לְפִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ וְלֹא הִקְפִּיד עַל הַהַעֲלָאָה שֶׁתִּהְיֶה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה כִּי אִם עַל הַהָאָרָה לְבַד הִקְפִּיד שֶׁתִּהְיֶה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, וְלֹא הִקְפִּיד עַל הַהַעֲלָאָה, וְאַהֲרֹן הוֹסִיף וְעָשָׂה אֲפִלּוּ הַהַעֲלָאָה מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרוֹתֶיהָ״. וְיִתָּכֵן עוֹד לְפָרֵשׁ שֶׁהַשֶּׁבַח הוּא אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר ״יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו״, מִכָּל מָקוֹם נִזְדָּרֵז הוּא לְבַדּוֹ בַּמִּצְוָה ״וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן״, לְפִי שֶׁרָאָה בָּהּ קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, מֵאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ עֲשָׂאָהּ כָּאָמוּר, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ״ן.
פסוק ב:וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לוֹמַר ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה״, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת״ כִּי כָל הַקָּנִים הָיוּ מוּל הַקָּנֶה הָאֶמְצָעִי, וְהוּא פּוֹנֶה מוּל הַשְּׁכִינָה שֶׁבַּמַּעֲרָב, וְאִם כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ כֻּלָּם פּוֹנִין מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ הָאוֹר יוֹצֵא לְכָל הַנִּמְצָאִים. וּמִדְּקָאָמַר ״בְּהַעֲלֹתְךָ״ לְשׁוֹן עֲלִיָּה, שֶׁיַּדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תנחומא בהעלותך ג) שֶׁהַמְּנוֹרָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ, זֶה מוֹפֵת גָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֶמֶז עַל נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה מֵאֵלֶיהָ אִם אֵין לָהּ מוֹנֵעַ מִצַּד הָעֲוֹנוֹת, וְהִיא מַעֲשֵׂה ה׳, כִּי שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין בָּאָדָם (נדה לא.). וּכְבָר בֵּאַרְנוּ זֶה לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תְּרוּמָה (כה לא), וְהוּא עִנְיָן נָכוֹן וּבָרוּר. וְזֶה סְמִיכוּת הַעֲלָאַת הַנֵּרוֹת מֵעַצְמָם לְמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, כִּי גַּם הִיא הָיְתָה מַעֲשֵׂה ה׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנוֹרָה״ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂאָהּ.
פסוק ו:קַח אֶת הַלְוִיִּם וְגוֹ׳. לִפְעָמִים הִזְכִּיר לְשׁוֹן לְקִיחָה וְלִפְעָמִים לְשׁוֹן נְתִינָה, וְדָבָר זֶה צָרִיךְ בֵּאוּר. וְעוֹד מַהוּ הַכֶּפֶל שֶׁאָמַר ״כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי״ וְאַחַר כָּךְ סָתַר דְּבָרָיו וְאָמַר ״לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי״. וְנִרְאֶה שֶׁמֵּהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ מַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (בהעלותך ח): ״קַח אֶת הַלְוִיִּם״, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי, לְשֵׁם שְׂרָרָה. וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן קִיחָה אֵצֶל חִלּוּף הַבְּכוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״תַּחַת פֶּטֶר כָּל רֶחֶם וְגוֹ׳ לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי״.
פסוק ו:וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְחֲרוּ הַלְוִיִּם: שְׁנַיִם לְשִׁעְבּוּד, וְאֶחָד לִשְׂרָרָה. שְׁנַיִם לְשִׁעְבּוּד – הַיְינוּ שִׁעְבּוּד טֹרַח גּוּפָם לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא, וְשִׁעְבּוּד מְסִירַת גּוּפָם לְכַפָּרָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וְגוֹ׳ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ הַיְינוּ עֲבוֹדַת מַשָּׂא, ״וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי אַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בְּרָאשֵׁיהֶם. וּלְכָךְ אָמַר: ״וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף״ וְגוֹ׳, כִּי בְּחַבּוּרָתָם נִרְפָּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה, עַל דֶּרֶךְ ״בִּקְרוֹבַי אֶקָּדֵשׁ״ (ויקרא י ג). וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם״, וּסְמִיכָה זוֹ לוֹמַר: הֲרֵי אַתֶּם קָרְבָּן עַל הָעָם וְכַפָּרָה עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא (א ד) בַּפָּסוּק ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״, וְכֵן יִתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת פִּינְחָס (כז יח) בִּסְמִיכַת יַד מֹשֶׁה עַל יְהוֹשֻׁעַ. וּשְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ לֹא הִטִּיל ה׳ עַל הַלְוִיִּם בַּעֲבוּר שֶׁנִּפְסְלוּ הַבְּכוֹרִים. וְכִי כָּךְ הַמִּדָּה שֶׁטּוֹבִיָּה חָטָא וְזִיגוּד מִנְגַּד (פסחים קיג:)?! אֶלָּא לְכָךְ הוּטְלוּ שְׁנֵי דְבָרִים אֵלּוּ עַל הַלְוִיִּם, לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב יִשְׂרָאֵל סָבָא נָתַן מַעֲשֵׂר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ, וּמִבָּנָיו נָתַן מַעֲשֵׂר אֶת לֵוִי, כִּי הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים, וְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר, צֵא מֵהֶם אַרְבָּעָה בְּכוֹרִים לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה, וּמֵהֶם נָתַן אֶת לֵוִי. וּלְפִי שֶׁאָמַר כֶּפֶל ״עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ״ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סז:) שֶׁהַמְבַזְבֵּז יִתֵּן הַחֹמֶשׁ, דְּהַיְינוּ שְׁנֵי מַעַשְׂרוֹת, עַל כֵּן נָתַן גַּם הוּא הַחֹמֶשׁ וְהַיְינוּ שֶׁהִקְדִּישׁ אֶת לֵוִי לַגָּבוֹהַּ בִּשְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, לְשַׁעְבֵּד גּוּפָם לַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְנִשְׁמָתָם לְכַפָּרָה, הֲרֵי כְּאִלּוּ הִפְרִישׁוֹ שְׁנֵי פְּעָמִים וְהַיְינוּ הַחֹמֶשׁ. וְזֶה שֶׁאָמַר ״כִּי נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, הַיְינוּ שְׁתֵּי נְתִינוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ, ״מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ סָבָא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַחֹמֶשׁ מוּפְרָשׁ. וְכֵן בַּפָּסוּק ״וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים״ וְגוֹ׳ הִזְכִּיר שְׁתֵּי נְתִינוֹת, וָאֶתְּנָה נְתֻנִים, וּפֵרֵשׁ מִיָּד שֶׁשְּׁתֵּי נְתִינוֹת אֵלּוּ הַיְינוּ ״לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, ״וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳. וְהִזְכִּיר חָמֵשׁ פְּעָמִים ״יִשְׂרָאֵל״ בְּפָסוּק זֶה לְהוֹרוֹת שֶׁנְּתִינַת הַלְוִיִּם כָּפוּל הוּא הַחֹמֶשׁ מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר.
פסוק ו:אֲבָל כְּשֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן לְקִיחָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקָחָם מֵעַצְמוֹ בְּלֹא נְתִינַת יַעֲקֹב, הַיְינוּ לְקִיחָה שֶׁל שְׂרָרָה אֲשֶׁר הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת וְנִפְסְלוּ וְנִתְּנָה הַשְּׂרָרָה לַלְוִיִּם. וְעַל זֶה אָמַר ״תַּחַת פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אוֹתָם לִי, וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר״ וְגוֹ׳. וּמִכָּאן לָמַד בַּעַל הַמִּדְרָשׁ לְפָרֵשׁ ״קַח אֶת הַלְוִיִּם״ לִשְׂרָרָה, וְיִלְמוֹד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן, מַה קִּיחָה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְמַטָּה שֶׁל שְׂרָרָה, מִדְּתָלָה אוֹתָהּ בְּחִלּוּף הַבְּכוֹרוֹת, אַף קִיחָה שֶׁלְמַעְלָה שֶׁל שְׂרָרָה, וְהַשְּׂרָרָה הִיא שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים לְהַעֲלוֹת לָהֶם מַס תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כִּי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי, שֶׁלִּוָּהוּ בְּמַתָּנוֹת. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
