פסוק ב:עֲשֵׂה לְךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לַחֲצוֹצְרוֹת לְמַסַּע הַמַּחֲנוֹת, הֲלֹא עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עַל הֶעָנָן וּכְשֶׁיִּרְאוּהוּ נוֹסֵעַ נוֹסְעִים? וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁלֹּא הָיוּ נוֹסְעִים יַחַד, אֶלָּא יַקְדִּים דֶּגֶל יְהוּדָה וְאַחֲרָיו בְּנֵי גֵרְשׁוֹן נוֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן וְאַחֲרָיו דֶּגֶל רְאוּבֵן וְכוּ׳, לָזֶה הָיָה צָרִיךְ לַחֲצוֹצְרוֹת כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יֵדַע הַזְּמַן בְּדִיּוּק שֶׁיִּסַּע בּוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה. עוֹד נִרְאֶה בְּדִקְדּוּק עוֹד אָמְרוֹ תֵּבַת לְךָ שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ שֶׁלֹּא הָיָה מִזְדַּקֵּף הֶעָנָן עַד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר לוֹ ״קוּמָה״ וְגוֹ׳, וְהָיָה הַדָּבָר תָּלוּי בְּיַד מֹשֶׁה. וּמֵעַתָּה נוּכַל לוֹמַר גַּם כֵּן שֶׁיְּצַו ה׳ שֶׁכְּמוֹ כֵן תִּהְיֶה נְסִיעַת יִשְׂרָאֵל עַל פִּי מֹשֶׁה לִכְבוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כְּדֶרֶךְ שֶׁחָלַק לוֹ כָּבוֹד לְמַסַּע הֶעָנָן שֶׁלֹּא יִסַּע עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ ״קוּמָה״, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר לְךָ, פֵּרוּשׁ לִרְשׁוּתְךָ וּלְמַאֲמָרְךָ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי כאן) ״עֲשֵׂה לְךָ״ – מִשֶּׁלְּךָ, גַּם דָּרְשׁוּ (במדבר רבה טו,טו) ״לְךָ״ – אַתָּה מְשַׁמֵּשׁ וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.
פסוק ו:וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית. וְלֹא הָיָה מַסְפִּיק בִּתְקִיעָה אַחַת לְכֻלָּן, כְּדֶרֶךְ שֶׁתּוֹקֵעַ לְמַעֲרָב וְצָפוֹן תְּקִיעָה אַחַת לִשְׁנֵיהֶם, כְּאָמְרָם בְּסִפְרֵי (ב׳ ע״ג). הַטַּעַם לְצַד שֶׁהָיוּ מוֹרִידִים הַמִּשְׁכָּן וְנוֹסְעִים בְּנֵי גֵרְשׁוֹן קֹדֶם שֶׁיִּסְעוּ דֶּגֶל בְּנֵי רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לָזֶה צָרִיךְ תְּקִיעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַחַר נְסִיעַת הַמִּשְׁכָּן:
פסוק יא:בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ וְגוֹ׳. הִקְדִּים זִכְרוֹן הַשָּׁנָה לְזִכְרוֹן הַחֹדֶשׁ, כְּדֵי לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר ״נַעֲלָה הֶעָנָן״ לְמַאֲמַר ״בְּעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ״, כִּי כֵן הוּא יוֹפִי שִׁעוּר הַדִּבּוּר.
פסוק כט:נֹסְעִים אֲנַחְנוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר זֶה, הֲלֹא יָדוּעַ הָיָה הַדָּבָר לָהֶם? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְגִּישׁוּ מִזֶּה וְאָמְרוּ (ספרי במדבר י:כט) שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמָר זֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לָהֶם אֶלָּא נְסִיעָה אַחַת וְיַגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. וְיִתְבָּאֵר עוֹד הַכָּתוּב בְּהָעִיר בְּמַאֲמַר אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר תֵּבַת ״אוֹתוֹ״. אָכֵן לְצַד שֶׁלֹּא הִבְטִיחַ ה׳ בְּהַבְטָחוֹתָיו לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ אֶלָּא אֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים רצ״ט) וּכְתַבְנוּהוּ לְמַעְלָה (במדבר ז:מב), וּלְצַד שֶׁהָיוּ אָז נוֹסְעִים לְאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אָמַר לְחוֹבָב: ״נוֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה׳ אוֹתוֹ אֶתֵּן״ גַּם כֵּן ״לָכֶם״, הֲגַם שֶׁלֹּא נְתָנוֹ לַאֲבוֹתֵינוּ יִתֵּן אוֹתוֹ לָנוּ, כִּי יָדַע בִּנְבוּאָה מַה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי (שם) וְזֶה לְשׁוֹנָם: פְּרָט לְאֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁנְּטַלְתֶּם מֵעַצְמְכֶם, עַד כָּאן, אַף עַל פִּי כֵן הִסְכִּים ה׳ וּנְתָנָהּ לָהֶם.
פסוק כט:עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר אוֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם, רָמַז כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג יִתְּנֵם ה׳ לָהֶם, בְּכִנּוּי, לִרְמֹז גַּם אֶל מֹשֶׁה כִּי הוּא לְכָדָהּ וְהוֹרִישָׁהּ לִשְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״אוֹתוֹ״ לְמַעֵט אֶרֶץ כְּנַעַן כִּי לֹא לְמֹשֶׁה יִתְּנֶנָּה אֶלָּא לִיהוֹשֻׁעַ.
פסוק כט:לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ וְגוֹ׳. כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא לְצַד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ח״א קל״ב) אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים וְלֹא לַגֵּרִים, וּמֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לָתֵת חֵלֶק וְנַחֲלָה לִבְנֵי חוֹבָב תּוֹךְ יִשְׂרָאֵל זוּלַת בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה מֵחֶלְקָם, וְלָזֶה כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְהַבְטִיחוֹ דִּקְדֵּק לוֹמַר לוֹ וְהֵטַבְנוּ לָךְ פֵּרוּשׁ מֵחֵלֶק יִשְׂרָאֵל יִתְּנוּ לוֹ בְּתוֹרַת הֲטָבָה. וּלְצַד שֶׁחָשׁ מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יַחְפְּצוּ בְּמַאֲמַר מֹשֶׁה מֵחָמֵשׁ סִבּוֹת אֲשֶׁר יְסֻבְּבוּ מֵהַדָּבָר, שָׁלֹשׁ יְסֻבְּבוּ מִבְּחִינַת הַמַּתָּנָה, וּשְׁתַּיִם מִבְּחִינַת הַהַבְטָחָה. שָׁלֹשׁ מִבְּחִינַת הַמַּתָּנָה: א׳ לְצַד שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ הַנִּשְׁפָּע מֵהַמַּשְׁפִּיעַ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ירושלמי ערלה א,ג) מַאן דְּאָכִיל דְּלָאו דִּילֵיהּ וְכוּ׳, ב׳ לְצַד שֶׁיִּתְמַעֵט כְּבוֹד הַמְּקַבֵּל מַתָּנָה בְּעֵינֵי הַנּוֹתֵן וְלֹא יִהְיֶה עוֹמֵד בְּעֵינָיו בַּכָּבוֹד הָרִאשׁוֹן, ג׳ לְצַד הַמְעָטַת הַמַּתָּנָה בְּעֵרֶךְ אָדָם גָּדוֹל תִּהְיֶה לוֹ לְחֶרְפָּה וְיִמְאַס מְצִיאוּתָהּ מֵהֶעְדֵּרָהּ. שְׁתַּיִם מִבְּחִינַת הַהַבְטָחָה: א׳ מִצַּד שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּנָּחֵם מִדְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֵּר לַעֲשׂוֹת, אוֹ מִצַּד צָרוּת עַיִן כִּי תֵרַע עֵינוֹ מִתֵּת מִטּוּבוֹ, אוֹ כִּי יִתְמַעֵט אַהֲבַת הַמֻּבְטָח מִמֶּנּוּ בְּלִבּוֹ, וְהַב׳ לְצַד שֶׁלֹּא תַּשִּׂיג יָדוֹ עֲשׂוֹת, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כו) בְּפָסוּק ״אִמְרוֹת ה׳ אִמְרוֹת טְהוֹרוֹת״, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה בְּנֹעַם דְּבָרָיו וְהֵסִיר כָּל הֶחָמֵשׁ חֲשָׁשׁוֹת הַנִּזְכָּרִים.
פסוק כט:וּפֶתַח דְּבָרָיו הֵאִירוּ בְּמַאֲמַר לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ בְּעַד הֲלִיכָתְךָ עִמָּנוּ הֵטַבְנוּ לָךְ, וּמֵעַתָּה הַהֲטָבָה אֵינָהּ בְּחִנָּם וְיָכוֹל לִתְבֹּעַ וּלְהוֹצִיא בְּדַיָּנִים, וּבְדֶרֶךְ זֶה הוּסַר מֵחוּשׁ הַבּוּשָׁה דְּמַאן דְּאָכִיל דְּלָאו דִּילֵיהּ, גַּם מֵחוּשׁ הַמְעָטַת בִּכְבוֹדוֹ לְצַד שֶׁנֶּהֱנָה מִמֶּנּוּ, גַּם מֵחוּשׁ בִּטּוּל הַהַבְטָחָה כִּי יִתְנַחֵם שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ הוֹלֵךְ עִמָּם וְעוֹזֵב אַרְצוֹ וְנַחֲלָתוֹ אֶלָּא בִּתְנַאי זֶה. וְאָמְרוֹ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כָּאן פֵּרֵשׁ שִׁעוּר הַהֲטָבָה שֶׁיִּהְיֶה חֵלֶק בְּנֵי חוֹבָב מֻבְחָר וָטוֹב מִכָּל חֵלֶק עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ חֵלֶק הַמֻּבְחָר, וְכֵן אָמְרוּ רַזַ״ל (ספרי במדבר י:כט) שֶׁנָּתְנוּ לוֹ דָּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ.
פסוק כט:וְאָמְרוֹ כִּי ה׳ דִּבֶּר טוֹב, בָּזֶה סָתַר שְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַמֵּחוּשִׁים שֶׁרָשַׁמְנוּ, וְהֵם: הַמְעָטַת הַהֲטָבָה וּמְנִיעַת הֶשֵׂג יָד לְקַיֵּים הַבִּטָּחוֹן, כִּי ה׳ דִּבֶּר טוֹב וְטוֹבַת ה׳ מֻפְלֵאת הִיא, וּלְשִׁיעוּר זֶה תִּהְיֶה הַהֲטָבָה גְּדוֹלַת הָעֵרֶךְ וּרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד, גַּם חֲזָקָה וּבְרִיאָה וְאֵין בָּהּ חֲזָרָה כִּי ה׳ לֹא אִישׁ הוּא וְגוֹ׳ וְיִתְנֶחָם, וּבִפְרָט מִדְּבָרוֹ הַטּוֹב, כִּי דַּוְקָא עַל הָרָעָה הוּא שֶׁנִּחָם דִּכְתִיב (שמות ל״ב:י״ד) ״וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״עַל יִשְׂרָאֵל״ לְתוֹסֶפֶת חִזּוּק הַטּוֹב, לְצַד שֶׁהוּא לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְלֹא יִנָּחֵם עַל הַטּוֹבָה לָהֶם.
פסוק ל:כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְגוֹ׳ אֵלֵךְ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר תֵּבַת אֵלֵךְ, וַהֲלֹא מוּבָן הוּא מֵאָמְרוֹ ״לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם״ וְגוֹ׳? יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא יתרו) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ״, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שִׁלְּחוֹ מִכְּבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר אָמַר לוֹ: כְּלוּם הַנֵּר מְהַנֶּה אֶלָּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ? מָה אֲנִי מְהַנֶּה בֵּין חַמָּה וּלְבָנָה? אֶלָּא אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי וּמְגַיֵּר כָּל בְּנֵי מְדִינָה וַאֲבִיאֵם לִלְמֹד וְכוּ׳. יָכוֹל הָלַךְ וְלֹא עָשָׂה כֵן? הֲרֵי אוֹמֵר (שופטים א:טז) ״וּבְנֵי קֵינִי״ וְגוֹ׳. מִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם מַשְׁמַע שֶׁרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סוֹבֵר שֶׁיִּתְרוֹ לֹא נִתְגַּיֵּר, וְשִׁלְּחוֹ מֹשֶׁה מִכְּבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר נִתְגַּיֵּר. וּלְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם יִתְיַשֵּׁב יִתּוּר אֵלֵךְ עַל נָכוֹן. לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי, וְלֹא לְטַעַם חֲבִיבוּת אַרְצִי לְבַד, אֲבָל זוּלַת זֶה הָיִיתִי יוֹשֵׁב, לֹא כֵן הוּא אֶלָּא אֵלֵךְ עַל כָּל פָּנִים. וְלִסְבָרַת רַבִּי אֶלְעָזָר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֹא אֵלֵךְ פֵּרוּשׁ, לַחֲלוּטִין בַּהֲלִיכָה זוֹ, כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי פֵּרוּשׁ, אֶל אֲשֶׁר יֵאוֹת לִבְנֵי אַרְצִי וּמוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ לְגַיְּרָם וְלָשׁוּב. וְכָפַל לוֹמַר ״אַרְצִי וּמוֹלַדְתִּי״ לוֹמַר: אִם אֶמְצָא מָקוֹם אֲגַיֵּר כָּל בְּנֵי מְדִינָתִי, וּלְפָחוֹת בְּנֵי מוֹלַדְתִּי.
פסוק לא:אַל נָא תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ וְגוֹ׳. לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה, הֲגַם שֶׁדַּעְתּוֹ לַחְזוֹר, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּתֵבַת ״נָא״. וּכְנֶגֶד טַעֲנַת שְׁרָגָא בְּטִיהֲרָא שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ, אָמַר הַטַּעַם כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְעַל יָדְךָ הֵאִירוּ דְּרָכֵינוּ בַּעֲצָתְךָ, דִּכְתִיב (שמות י״ח:כ״א) ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם״ וְגוֹ׳ וְהִסְכִּים ה׳ עַל עֲצָתְךָ, וּכְתִיב ״וַיִּבְחַר מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳, אִם כֵּן יָכוֹל אַתָּה לְהָאִיר אֲפִלּוּ לִפְנֵי חַמָּה וּלְבָנָה.
פסוק לא:וּלְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אַל נָא, פֵּרוּשׁ אֵין נָכוֹן עַתָּה לַעֲזֹב אוֹתָנוּ, וְהַטַּעַם – כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: בִּשְׁלָמָא אִם לֹא בָּאתָ אֶצְלֵינוּ כָּל עִקָּר אֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְךָ, אֲבָל עַתָּה שֶׁבָּאתָ וְיָדַעְתָּ חֲנוֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, פֵּרוּשׁ לְצַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְכֻסִּים בַּעֲנָנִים וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מְקוֹמָם, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה פי״ט, ראש השנה ג.) בַּפָּסוּק ״כִּי גָוַע אַהֲרֹן וְגוֹ׳ וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי לְצַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד הֻכַּר מְקוֹמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֱמוֹר מֵעַתָּה: קוֹדֶם לָכֵן לֹא נוֹדַע תַּחֲנוֹתָם, וְחוֹבָב הוֹדִיעוֹ ה׳ חֲנוֹתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְעוֹד לוֹ שֶׁהִסְכִּים ה׳ לְמַה שֶׁהֵאִיר עֵינֵיהֶם בַּעֲצָתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְהָיִיתָ לָּנוּ וְגוֹ׳, וְאֵין נָכוֹן לַעֲזֹב אוֹתָם אַחַר כָּל זֶה, כִּי יֵשׁ בָּזֶה חִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁעָמַד עַל אֱמוּנָתָם וְהֶחְשִׁיבוּהוּ כָּל כָּךְ וְעָזַב אוֹתָם – אֵין זֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא הֻצְדְּקוּ אֶצְלוֹ מוֹפְתֵי הָאֱמוּנָה, וְאֵין נָכוֹן עֲשׂוֹת כֵּן. וּכְשֶׁלֹּא קִבֵּל, גֵּרְשׁוֹ מֹשֶׁה מִכְּבוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם.
פסוק לב:וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ וְגוֹ׳ וְהָיָה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר וְהָיָה פַּעַם שְׁנִיָּה. עוֹד, כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁהֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּמַאֲמָר רִאשׁוֹן. וְיִתְבָּאֵר לִשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת: לִסְבָרַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תֵּיבַת ״וְהָיָה״ וְגוֹ׳ נִמְשֶׁכֶת עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ – ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וְהָיָה כְּמוֹ כֵן כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ תֵּחָשֵׁב בְּמַדְרֵגָה זוֹ, וְלֹא תִהְיֶה בְּגֶדֶר נֵר לִפְנֵי חַמָּה וּלְבָנָה כְּמַאֲמָרְךָ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וּלְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יִרְצֶה שֶׁתַּעֲמֹד בְּמַצָּב זֶה גָּדוֹל בְּעֵינֵינוּ.
פסוק לב:וְאָמְרוֹ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁרָצָה לָלֶכֶת וְלַחְזוֹר, אָמַר אֵלָיו אֵין נָכוֹן לָלֶכֶת וְלַחְזוֹר, כִּי אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּהֵא מָצוּי בְּעֵת אֲשֶׁר ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב לְעַמּוֹ, כְּדֵי שֶׁנֵּטִיב לְךָ בַּחֵלֶק הַיָּפֶה מִמֶּנּוּ, אֲשֶׁר לֹא כֵן אִם לֹא תִהְיֶה מָצוּי בְּעֵת חִלּוּק הָאָרֶץ. וְנִתְרַצָּה עַל הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁאַחַר זְמַן כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָלַךְ לַעֲשׂוֹת דְּבָרוֹ הַטּוֹב לְגַיֵּר בְּנֵי עִירוֹ וְחָזַר, וְנִמְצָא בְּעֵת הֲטָבַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל כְּמַאֲמַר מֹשֶׁה. וּלְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גַּם כֵּן נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ הֱיוֹתוֹ גֵּר שֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שְׁפֵלָה מֵהָעָם, כְּמַאֲמַר ״כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי״ שֶׁיּוֹרֶה שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכִּירִין. לָזֶה אָמַר לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ יִהְיֶה עִמָּנוּ, פֵּרוּשׁ, עִם כֻּלָּנוּ יַחַד, שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּהוּ בְּמַדְרֵגָה שְׁפֵלָה מֵהֶם. וְעוֹד שֶׁיִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק הַטּוֹב וְהַמֻּבְחָר שֶׁבַּחֲלָקִים, וְהוּא מַאֲמַר ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״.
פסוק לה:וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וְגוֹ׳ קוּמָה ה׳ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר. וְיִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (עץ חיים שער ל״ב פרק א) שֶׁרָשַׁמְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, שֶׁטַּעַם הֲלִיכַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיְתָה לְבָרֵר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַשְּׁבוּיוֹת בִּרְשׁוּת שׁוֹכֵן מִדְבַּר צִיָּה. וְצָרִיךְ אַתָּה לָדַעַת כִּי הַחִיצוֹנִים יֶשְׁנָם בִּשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: א׳ הוּא בְּחִינַת הַמֵּסִית וְהַמְפַתֶּה לַנִּדְבָּק בּוֹ לְהָרַע וּלְהַשְׁחִית, ב׳ בְּחִינַת הַמַּזִּיק וְהַמְחַבֵּל וְאֵין בְּטִבְעוֹ לְפַתּוֹת. וּבָא הַמַּאֲמָר כָּאן וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן כִּי כְּשֶׁנּוֹסֵעַ וּמִתְדַּבְּקִים בּוֹ כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וּכְשֶׁמִּתְבָּרְרִים נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה מִתְפּוֹצְצִים וּמִשְׁתַּבְּרִים הַקְּלִפּוֹת, וְהוּא מַאֲמַר קוּמָה ה׳, וְיָפֻצוּ אוֹיְבֶיךָ שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת הַנֶּאֱחָזוֹת בְּנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה יִתְפּוֹצְצוּ, וַאֲלֵיהֶם רָמַז בְּתֵבַת וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, וּכְנֶגֶד בְּחִינַת הָרַע הַמְפַתֶּה אֶת הָאָדָם אָמַר וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ פֵּרוּשׁ, אוֹתָם בְּחִינוֹת הַמַּשְׂנִיאִים דֶּרֶךְ ה׳ בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם יָנוּסוּ. וְאָמְרוֹ לְשׁוֹן רַבִּים לְצַד הֱיוֹתָם רַבִּים הַמְפַתִּים, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּיוֹמָא (יומא סט:) שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרַע שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁל זְנוּת וְכוּ׳.
פסוק לה:וְכָל זֶה בִּנְסֹעַ, פֵּרוּשׁ בְּדֶרֶךְ נְסִיעָה, וּכְשֶׁהָיָה חוֹנֶה הָיָה אוֹמֵר בְּאֹפֶן אַחֵר, כִּי ה׳ כְּשֶׁחוֹנֶה בְּמָקוֹם אֶחָד יַגִּיד בָּזֶה כִּי הַמְּקוֹמוֹת שֶׁלֹּא חָנָה שָׁם לֹא הָיָה שָׁם בֵּרוּר נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַחֲנוֹת שָׁמָּה וְיַסְפִּיק מַעֲבָר דֶּרֶךְ שָׁם, וּבְמָקוֹם אֲשֶׁר יַחֲנֶה שָׁם יַגִּיד כִּי שָׁם יֵשׁ נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְעַכֵּב בִּשְׁבִילָם שָׁם. וְעַל זֶה הָיָה מְכַוֵּן מֹשֶׁה וְאוֹמֵר בְּנֻחֹה שׁוּבָה ה׳ רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ שֶׁיָּשִׁיב נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה לְקַבֵּץ כָּל הָרְבָבוֹת וַאֲלָפִים הַנִּקְרָאִים יִשְׂרָאֵל כִּי כָל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה יִקָּרְאוּ יִשְׂרָאֵל. וְאוּלַי שֶׁרָמַז בְּתֵבַת אַלְפֵי לְשׁוֹן מַעֲלָה וְרַבָּנוּת, וְתִמְצָא כִּי נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר שָׁבָה ס״מ הָרָשָׁע הָיוּ רַבִּים וְנִכְבָּדִים, וְצֵא וּלְמַד רוּת מִנַּיִן יָצְתָה, וִיכַוֵּן מֹשֶׁה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל לְהִתְעַצֵּם כֹּחַ קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵזֶר ה׳ לְנַצֵּחַ וּלְבָרֵר כָּל אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַּמָּקוֹם הַהוּא.
