פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס36 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל36 פסוקים📜
רש"ירש״י41 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר7 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות5 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם9 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא32 פסוקים📜
חזקוניחזקוני36 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן7 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות5 פסוקים📜
רא"שרא"ש1 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר19 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר10 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג16 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע12 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע6 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי24 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו1 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי23 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה2 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל1 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע6 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך11 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל34 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל6 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ9 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס31 פסוקים📜
תפארת יהונתןיהונתן אייבשיץ9 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר15 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו17 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין1 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי12 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר6 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג12 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין38 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין4 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם33 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין24 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין36 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל62 פסוקיםמאמרים על הפרק
משכיל לדוד
דוד פארדו
פסוק ב:
למקרא העדה וכו׳ סנהדרין ושאר העם וכו׳ אפשר שכוונת הרב בזה להסביר טעמא למה במקרא העדה תוקעים בשתים ובשל נשיאים בא׳. וניחא ליה משום דבמקרא העדה היו כל הסנהדרין ושאר העם ולכך בעי תרתי:
פסוק ב:
מקשה מן העשת וכו׳ הא דהיפוך רש״י סדר הכתוב אפ׳ שהוא לסמוך פי׳ מקשה אצל ותקעו בהן. בשתיהן לרמוז דר״ל ששתיהן צריכות להיות מן העשת וע״י הקשת הקורנוס וכשיל חותך כל אחת בפ״ע. והא דצריך שיהיו שתיהן מן העשת לפי ששתיהן משמשות כאחד לפעולה אחת:
פסוק ד:
ואם באחת וכו׳ ומג״ש וכו׳ היינו נאמרה תקיעה בעדה ונאמרה תקיעה בנשיאים מה תקיעה האמורה בעדה וכו׳. והש״ח לא ראה הברייתא דספרי ולכך כתב דמנועדו ונועדו היא הג״ש. איברא דאיכא למידק אמאי באמת לא יליף מיעידה גופה דלכאורה הוה עדיף טפי. ונרא׳ דה״ט משום דג״ש זו איכא למפרך עלה דמה לעדה שכן מצינו חומר בהן דצריכי שתי חצוצרות מש״ה נמי יעידתן דוקא לאהל מועד אבל נשיאים דקילי דלא צריכי אלא חצוצרת א׳ ה״נ נימא דקילי שיעידתן בכל מקום והילכך אי הוה גמרי׳ ג״ש ביעידה דלאו מופנה הוה פרכי׳ הילכך גמר מתקיעה תקיעה דהאי אפנויי מופנה דמכדי כתיב ברישא ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אמאי הדר וכתב בתר הכי ובהקהיל את הקהל תתקעו וכו׳ ואי ללמד שלא היה תרועה במקרא העדה לא לכתוב אלא ובהקהיל את הקהל לא תריעו מאי תתקעו ש״מ לאפנויי וה״נ גבי נשיאים לא הול״ל אלא ואם באחת ותו לא דפשיטא דאתקיעה דכתיב לעיל קאי הו״ל מופנה מב׳ צדדין ואין משיבין:
פסוק י:
אני ה׳ וכו׳ זו מלכיות וכו׳ פריך בספרי א״כ מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה אלא המליכהו עליך תחלה ואח״כ בקש מלפניו רחמים שתעלה זכרוניכם לפניו לטובה ובמה בשופ׳ של חירות עכ״ל. ומ״מ אכתי איכא למידק בקרא דאמאי כתיב אני ה׳ אלהיכם בסוף ולימריה ברישא. ונראה דכוונת הכתוב עזה״ד זכרונות ושופרות תלוי בכם שאם אתם משפרים מעשיכם ותעשו כסדר הזה אז יעלה זכרוניכם לפני בשופר של חירות ואי לא לא. אבל מלכיות עכ״פ אני ה׳ אלהיכם בין ממליכין בין אינם ממליכין. ולכך כתב קרא הכי ולא חש לטעות שיאמרו מלכיות באחרונה דהא מסברא ידעי׳ דקודמת וכדאמרי׳ נמי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל:
פסוק יא:
בחדש השני נמצאת למד וכו׳ לא ידענא כוונ׳ רבינו בזה. וראיתי בש״ח שכתב בשם הד״ד שכונתו משום דלעיל כתיב או ימים בהאריך הענן וכו׳ והיכן מצינו בשום מקום שחנו שנה תמימה לכך הוצרך לומר דעל חנייה זה דבחורב קאי שהיו שם י״ב חדש חסר איזה ימים ע״ש. ואחר המחילה א״א לומר כן דקרא דלעיל קאי על חנייה זו דבתורה דהא אע״ג ששהו שם שנה מ״מ אחר שהוקם המשכן לא שהו שם אלא פחות מב׳ חדשים שהוקם המשכן בא׳ בניסן והם נסעו בב׳ אייר וקרא דלעיל כתיב או ימים בהאריך הענן על המשכן ועל כרחך אאיזה מסע אחר קאי. ונמצא דכוונ׳ רש״י אכתי פליאה דעת. ואפ׳ לומר שרבינו דייק בקרא אמאי אצטריך למכתב בשנה השנית לא הול״ל אלא בחדש השני דהא ידוע דבשנה השנית קיימים. אלא דאיכפל קרא למימר ששהו שם בחורב הרבה יותר משאר החניות לפי ששהו שם עד שעה שהיו ראויים ליכנס לארץ משם מיד אם לא היו חוטאים כדפירש״י על פ׳ אחד עשר יום מחורב וכו׳:
פסוק כא:
והקימו וכו׳ מסע שני דגלים וכו׳ פי׳ בש״ח וכן נראה מדברי הרא״ם ז״ל דר״ל כי בני גרשון ובני מררי היו נוסעי׳ עם העגלות קודם דגל יהודה והא דכתיב תחלה ויסע רגל מחנה יהודה לאו נסיעה ממש אלא כלומר הוכן לנסוע ע״ש. ואחר בקשת המחילה הנה מלבד דמקרא דהכא ומל׳ רש״י לא משתמע הכי. עוד בפרשת במדבר כתיב קרא בהדיא ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות וכן פירש״י שם בהדיא ונוסע מחנה יהודה תחלה וכו׳ והלוים והעגלות באמצע ע״ש. ומ״ש כאן שג״כ וב״מ היו קודמים להקדים מסע ב׳ דגלים למ״ד כתיבה היו מהלכים דאליביה קא מפ׳ רש״י בין הכא ובין בפרשת במדבר הוא על זאת הצורה: 
(ועיין ע״ש בפ׳ במדבר על ענין טעם הליכתם בסדר זה בס״ד) נמצא שב״ג וב״מ היו קודמין להקהתים מסע ב׳ דגלים ולעול׳ כל בני הלוים באמצע:
(ועיין ע״ש בפ׳ במדבר על ענין טעם הליכתם בסדר זה בס״ד) נמצא שב״ג וב״מ היו קודמין להקהתים מסע ב׳ דגלים ולעול׳ כל בני הלוים באמצע:פסוק כה:
מאסף וכו׳ אתיא כמ״ד וכו׳ כלו׳ הא דאצטריך בירו׳ למימר לפי שהיה מרובה באוכלוסין היינו למ״ד כתיבה היו מהלכין דנמצא רגל דן מן הצד וקשיא ליה א״כ היכי מאסף לכל המחנות צריך לומר לפי שהיה מרובה וכו׳ ובני שבט דן היו מתפשטים והולכים אחרי כל׳ רגל אפרים באופן שהיה מאסף לכל המחנו׳. אבל למ״ד כקורה מהלכים אתי כפשטיה דהא בדגל דן כתיב בפ׳ במדבר לאחרונה יסעו למסעיהם והילכך בודאי דהוה מאסף לכל המחנות. וא״צ לומר שהיה מרובה באוכלוסין. וא״ת ולמ״ד כקורה מאי עביד בהך קרא כאשר יחנו כן יסעו צ״ל דה״פ דכי היכי שאם באנו לסבב המחנות בחנייתן דרך ימין מזרח דרום מערב צפון נמצא שדגל דן הוא האחרון ה״נ במסען הוא עד״ז שדן האחרון ולעול׳ כקורה זה אחר זה כדמשמע מפשטיה דמאסף וכו׳:
פסוק כח:
ויסעו ביום ההוא נסעו. רצ״ל דאין המכוון בפסוק זה לספר ענין הליכתם ואם כן הוי פירושו וכבר נסעו דהא בתר הכי כתיב ויאמר משה לחבב וכו׳ נוסעים אנחנו וכו׳ וא״א לומר שהכתוב סיפר תחלה שנסעו ואחר כך מספר מ״ש משה לחבב טרם נסיעתם ועוד דבתר הכי כתיב קרא אחרינא ויסעו מהר ה׳ וכו׳ אלא נראה דהכא קמ״ל דהכא לא עשו אלא נסיעה אחד לבד בו ביום ומאותה נסיעה תכף תנו כמ״ש רש״י לקמן שלא הלכו אלא יום אחד לבד דרך שלשה ימים והיינו דאמר מר ביום ההוא נסעו:
פסוק כט:
חובב וכו׳ ושמות הרבה וכו׳ כבר ביאר זה רבינו בפ׳ יתרו. אלא נראה דהכא כוון לומר מ״ש דהכא הזכירו בשם חובב טפי ומשני דשמות הרבה וכו׳ וחובב הוא ע״ש שחיבב את התורה ומשום דהכא בעי למכתב קרא שיתרו היה חפץ לשוב אל ארצו ואל מולדתו כי היכי דלא לימא איניש דחלילה היה תוהא על הראשונות והיה חפץ לחזור לסורו ב״מ הילכך כדי לשלול זה כינהו הכא בשם חובב לומר דהשתא נמי היה מחבב את התורה:
פסוק כט:
נסעים אנחנו וכו׳ עדיין לא נגזרה וכו׳ אע״ג דרש״י גופיה פירש בפ׳ עתה תראה וכו׳ ולא במלחמת ל״א מלכים. אפ׳ לתרץ בדקדוק ל׳ רש״י לא נגזרה גזרה עליו והוה סגי לומר לא נגזרה גזרה דפשיטא דעליו קאי. אלא ה״ק איברא שנגזרה גזרה אבל דידיה לא חשיבא דקי״ל שהקב״ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה כמ״ש על פ׳ צדיק מושל ביראת אלהים אבל גזרה שנגזרה אחר כך מהניא אף עליו לפי שהוא גז״ד שיש עמו שבועה ואינו נקרע. אבל מלישנא דספרי לא משמע כן שהרי אמרו שם מפני מה שותף וכו׳ נתעלם מעיני משה וכסבור שנכנס עמהם עכ״ל. נראה דר״ל שנתעלם פי׳ עתה תראה מעיני משה ולא הבינו ולכך היה סבור ליכנס. ולכי תידוק מוכרח לומר כן לפי מה שדרשו בפ׳ תביאמו ותטעמו שנתנבא משה שאין סופו ליכנס ואם איתא דידע פירושא דעתה תראה מה ענין נבואה זו הרי כבר היה גלוי לו זה א״ו לא הבין וכשנתנבא נמי תביאמו וכו׳ צ״ל ג״כ שניבא ולא ידע מה ניבא:
פסוק לא:
והיית וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ קמא אינו אלא כפל שכבר א״ל כי ע״כ ידעת וכו׳ ופשיטא דמה שידע הוא לפי שראה כן בעיניו דהא התם הוה. ולפי׳ ב׳ ק׳ שאין הענין נקשר עם הקודם כי ע״כ וכו׳ והיית וכו׳ ועוד שאין זה פיוס להכריחו לילך לפי שהם צריכים לו אדרבא יאמר מאחר שאיני צריך לכם לא אלך ולפי׳ ג׳ נמי ק׳ שאם זו הבטחה לאחר שילך הו״ל לכוללו אחר כך והיה כי תלך עמנו והיה הטוב וכו׳ והיית לנו לעינים:
פסוק לב:
והיה הטוב וכו׳ היה דושנה וכו׳ דאל״כ אלא כפשוטו שיתנו לו מהטובה שישפיע להם הקב״ה הול״ל מהטוב ההוא דליכא למימר שכל הטוב יתנו לו והם ישארו ערומים מכל וכל. לכך פירש דקאי על טוב אחד מיוחד:
פסוק לג:
דרך וכו׳ מהלך וכו׳ הרא״ם ז״ל הביא לשון הברייתא דספרי וז״ל דרך שלשת ימים אין צריך לומר שהרי כבר נאמר י״א יום מחורב אלא מלמד שהלכה שכינה בו ביום שלשים וששה מיל כדי שיכנסו ישראל לארץ ע״כ ולא ידעתי איך הבין הרב לשון זה דלפע״ד כלו מקשה. והנה תחלת דברי התנא יש לפ׳ דמרגיש׳ בלשון הכתוב מדלא כתיב ויסעו מהר ה׳ שלשת ימים אלא דרך שלשת מוכח שלא ניתן לידרש כפשטיה בלבד שהלכו ג׳ ימים אלא מלבד הפשט צ״ל דגם איזה שינוי דרך נס קמ״ל קרא בתיבה זו יתורא ולכאורה היה נראה לפ׳ דר״ל שדרך ימים הרבה עשו הם בג׳ ימים ואמנם מכריח התנא דליכא למימר דלהכי אתא להודיע נס זה דא״צ שזה כבר רמוז בפ׳ אחד עשר יום מחורב כדפירש״י שם דא״ל ראו מה גרמתם וכו׳ שדרך י״א יום דאיכא מחורב עד קדש ברנע עשאוה בשלשה ימים כנראה מן החשבון אלא הכא קמ״ל דמיד ביום הראשון עשו מהלך ג׳ ימים. ומ״מ מ״ש ל״ו מיל היא מלתא דתמיהא טובא שהרי מהלך אדם בינוני ביום א׳ לבד הוי טפי דהויא עשרה פרסאות כדאי׳ בפ״ט דפסחים ובכמה דוכתי. ואפשר ליישב ע״י שנאמר דטעות נפל בספרים והעתיקו מיל במקום פרסה והיינו דע״כ מ״ש רש״י מהלך ג׳ ימים לאו דוקא ג׳ לבד דטפי הוי שהרי מהלך י״א יום הלכו בג׳ כמ״ש רש״י גופיה שם בפ׳ דברים וכשתחלק לשלשה חלקים מגיע ביום אחד טפי מג׳ אלא כל שאינם ד׳ קרי להו ג׳ ולפיכך כתיב דרך ג׳ ימים. והנה מהלך י״א יום לפי חשבון עשר פרסאות ליום הוו מאה ועשר פרסה חלקם לג׳ חלקים לג׳ ימים הוו להו בכל יום שלשים וששה פרסאות וקצת מילין שאינם מגיעים לפרסה ולא חש לפרטם:
פסוק לד:
וענן וכו׳ ז׳ עננים וכו׳ כלהו חשוב להו בספרי וענן ה׳ עליהם יומם. ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם. ובהאריך הענן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. כי ענן ה׳ על המשכן. עכ״ל. איברא דצריכא רבא להבין. ולהשכיל מאי שנא הני דקחשיב דהא טובא עננים איכא דלעיל בפ׳ זו בענין מסעיהם בפסקא וביום הקים את המשכן וכו׳ התם בלחוד איכא י״א עננים ומכלהו לא קחשיב אלא חד ובהאריך הענן. ותו בתר הכי בפסקא ויהי בחדש השני וכו׳ איכא תו תרתי אחריני ולא חשיב להו כלל וכבר הרגיש כן הרא״ם ז״ל והניחו חלק. ובש״ח ציין לעיין בס׳ נח״י וג״א ואינם נמצאים אצלי. והנלע״ד דלא חשיב אלא הנהו דכתיב בהו ענן ה׳ וכיוצא דהיינו כגון ועננך דקאי אקב״ה וה״נ ובעמוד ענן אתה הולך וכו׳ ואותם השלשה דבס״פ פקודי מדכתיב באחרון כי ענן ה׳ אכלתו תלת קאי השם. והנהו דבפסקת וביום הקים וכו׳ כיון דכתיב התם ע״פ ה׳ יסעו דקאי על הענן וכדפירש״י כמאן דכתיב ענן ה׳ דמי אלא דלהיות דמיירי בכל הפסקא בענין נסיעתם אע״ג דאיכא התם עננים טובא כחד חשיבי והלכך לא מייתי אלא חד מנייהו ונקט ובהאריך הענן שהוא האמצעי ותופס למעלה ולמטה. א״נ אפשר שכוונת התנא לאתויי האחרון שבכלם והוא בהאריך הענן. ואפשר לומר עוד דבהנך קראי רמיזו היכי הוו למעלה ולמטה ומד׳ רוחות ולפניהם דקרא דוענן ה׳ עליהם הוא כפשוטו א׳ למעלה. ועננך עומד עליהם רמז לשלמטה אלא שכינה הכתוב מפני הכבוד. ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם כמשמעו ההולך לפניהם. פשו להו אידך לד׳ רוחות. וידוע שרוח דרום הוא צד החסד. וצפון מצד הדין. ומזרח קו האמצעי ת״ת. והלא ידעת דאי׳ בהקדמת ס׳ התיקונים בתפלת אליהו הנביא ז״ל חד אריך וחד קצר וחד בינוני האריך הוא החסד והקצר הגבורה סוד הצמצום. ובינוני קו האמצעי לכן יתכן לומר כאן דובהאריך הענן רמז לשל רוח דרום חד אריך. ובהעלות הענן שם רמז לשל מזרח בינוני לכך לא כתיב בו אריכות אלא עלייה שהוא קצת אריכות וידוע סוד הת״ת שעולה אל הדעת וקרי׳ ביה ובהעלות. ואידך ואם לא יעלה רומז לצד צפון חד קצר. והאחרון כי ענן ה׳ על המשכן הוא של מערב יסוד שהוא על המשכן דהיינו מל׳. והשתא דאתאן להכי א״ש נמי הנהו תרתי וענן ה׳ ועננך דאינון עומק רום ועומק תחת נו״ה דנפקי מת״ת שבו שם הוי״ה אלא דבנצח שהוא ענף החסד הזכיר ההוי״ה להדיא ובאידך רמזה בכינוי. ואלין ו׳ עננים ה״ס ו׳ ספי׳ תחתונות ו״ק דז״א. וההולך לפניהם עמוד ענן עטרת תפארת לעמוסי בטן. ואם ח״ו שגיתי הוא רחום יכפר:
פסוק לה:
ויהי בנסע וכו׳ סימניות וכו׳ ההרגש הוא דהואיל ומקרא דלעיל סליק דכתיב בנסעם מן המחנה אמאי הדר וכתב ויהי בנסע. הול״ל אז אמר משה וכו׳ ולכך משני דאין כאן מקומה. וטעם שנעשה הסימן בנו״ן להורות שתי נפילות והיינו פורענות ראשנה ושנייה כן נלע״ד:
פסוק לה:
קומה וכו׳ עמוד והמתן וכו׳ הטעם לבקשת משה שלא יתרחק טפי ממהלך ג׳ ימים. אפ׳ דהואיל וארון ברית ה׳ ה״ס המל׳ וג׳ ימים ה״ס ג׳ תחתונות דז״א נה״י כידוע בסוד ג׳ עדרי צאן רובצים עליה ומשה דאיהו בעלה דמטרוניתא א״ל שלא להתרחק טפי שלא ליפרד ח״ו:
פסוק לה:
משנאיך אלו שונאי ישראל וכו׳ דבשלמא איביך דהוא שם בכינוי ניחא דר״ל אויבים שלך כלומר שאתה מרחיקם שהם אויבים דידך וה״נ אילו הוה כתיב שנאיך הוה מפרשים נמי שונאים דידך ולא היה צריך לפ׳ שונאי ישראל אבל מאחר דכתיב משנאיך שהוא פועל מהכבד ור״ל משנאי׳ אותך וגנאי הדבר כלפי מעלה לכך צריכים לפרושי כלפי ישראל כלו׳ שהם משנאים את ישר׳ ומעלה עליהם וכו׳: