פסוק א:ויהי העם כמתאוננים.
ספרי פיס׳ פה: אין העם אלא הרשעים, שנא׳ (שמות יז, ד): מה אעשה לעם הזה.
עי׳ קידושין דף ל׳….
פסוק א:ספרי שם: וכן הוא אומר: ׳ותרגנו באהליכם׳ (דברים א, כז) מהו ותרגנו, שהיו מדברים כמתלהמים וכו׳.
עי׳ בהך דשבועות דף מ״ז ע״ב ע״ש.
פסוק א:שם. ותאכל בקצה המחנה.
ספרי שם: יש אומרים אלו הגרים הנתונים בקצה המחנה. ר״ש בן מנסיא אומר ותאכל וגו׳ כמוקצים שבהם, כגדולים שבהם וכו׳.
קידושין דף ע״ה. עמ״ש ביומא דהם רצו גם בזה שלא יהי׳ כלל צריך תיקון, כמו במן שלא טעון שחיטה, והכל יהא כשר כמו [דגים], ורצו בבשר מן השמים דסנהדרין דף נ״ט ע״ב ובגדר דג, אך זה לא, דזה מזוהם גדול, עי׳ שבת דף ק״ז וב״ב דף ע״ה, ע״ש מ״ש בזה. וצריך מים אחרונים לד״ה כמ״ש השאלתות דרא״ג בזה…
פסוק ו:ועתה נפשנו יבשה אין כל וגו׳.
ספרי פיס׳ פח: את סבור כל מה שאמר זה אמר זה, אלא מה שאמר זה לא אמר זה וכו׳.
תוספתא סוטה פ״ט ע״ש.
פסוק טז:אספה לי שבעים איש.
ספרי פיס׳ צב: אספה לי, שתהא סנהדרין לשמי, שבכל מקום שנא׳ לי קיים לעולם ולעולמי עולמים.
דגבי סנהדרין… בזה דכ״ז שאין לנו סנהדרין כל הדברים שתקנו סנהדרין… כמו שהם עדיין ישנם…. ולכך צריך שיהיה רק במקום שנתבטלה כמבואר בר״ה דף ל״א ע״ש. וכ״כ רבנו הרמב״ם ז״ל בהל׳ סנהדרין דלימות המשיח אי״ה יבואו מתחילה לטבריא ואח״כ ילכו לירושלים ע״ש בזה דרק במקום שנתבטלה שם… ועמ״ש הר״ן נדרים דף מ״ו ע״א גבי בית ונפל ע״ש … ע״ש בזה.
פסוק טז:ספרי, שם.
כן הגדר בסנהדרין, עי׳ בספרי פ׳ בהעלותך אספה לי כו׳ דהתואר הוא לעולם, וע״ש בזה מ״ש הרמב״ם בפיה״מ סנהדרין ובהל׳ סנהדרין איך תהי׳ סמיכה אי״ה לימות המשיח, רק משום דהתואר הוא לעולם, לכן כשיכנסו כל חכמי ישראל למקום שהיתה שם סנהדרין האחרונה, דהיינו בטבריא, כמבואר ר״ה ל״א ע״ב, אז יוחל עליהם שם סנהדרין, ולכך הביא זה הרמב״ם ז״ל בהל׳ סנהדרין פי״ד וקבלה היא שבטבריא ע״ש בזה. ועי׳ רש״י ב״מ צ״ו ע״ב נמעלו ב״ד.
פסוק טז:ספרי שם: המזבח הוא אומר מזבח אדמה תעשה לי וכו׳.
ר״ל שלא ישנה את מקומו, כמ״ש הרמב״ם פ״ב מהל׳ בית הבחירה ע״ש בזה. ועי׳ מ״ש בספרא דצריך שיבנה מתחילה לשם מזבח, ולא הוה כמו הך דבונין בחול ואח״כ מקדישין, ועי׳ בירוש׳ פ״ג דיומא דכל כלי שרת כן. וקמ״ל דאף בבית שני זה פסול…
פסוק טז:ספרי, שם.
עי׳ ירוש׳ פ״ז דנזיר דאדם נברא מתרווד עפר שניטל ממקום המזבח, והובא בדברי רבנו בפ״ב מהל׳ בית הבחירה, ולכך יש לו קנין בזה, דע״י נעשו השיתין. ועי׳ כתובות דף י׳ ע״ב ״מזין״ ע״ש ברש״י, ובתוספתא סוף מעשר שני בזכות מזבח אדמה, ורש״י סוכה דף מ״ה ע״ב ד״ה לך, ושם דף נ״ה ע״ב, ומשום דהוא מקור בריאת מין האנושי. ועי׳ בספרי פ׳ בהעלותך דמזבח קיים לעולם, ר״ל כה״ג. וגם משום דמבואר בזבחים שם [ס״ב.] דראו שהיו מקריבים שם. ובחגיגה דף י״ב ע״ב ובמנחות דף ק״י ע״א לעולם זאת כו׳, ובירוש׳ ברכות פ״ד ה״ה ולא פליגי בית קד״ק שלמטה כו׳, ובתענית דף ה׳ ע״א גבי ירושלים של מטה. והנה במכילתא פ׳ יתרו מבואר דמזבח אף דלא הוי רק רצפה, כמבואר בזבחים דף כ״ז ע״ב, מ״מ צריך לבנותו בקדושה, וכמו גבי כלי שרת כמבואר בירוש׳ פ״ג דיומא דעשייתם בקדושה, ואין בונים בחול ואח״כ מקדישים, וזהו ר״ל במנחות דף כ״א דמזבח צריך שיהי׳ משל צבור, ר״ל דכיון דצריך שיהא בשעת בנין קודש, שוב לא מהני שהיחיד ימסרנו לצבור. ועי׳ תמורה דף ל״א ע״ב ועשו לי משלי, ותו״י כריתות דף ו׳.
פסוק טז:ספרי שם: בשמן המשחה הוא אומר: שמן משחת קודש יהיה זה לי.
כריתות דף ז׳.
פסוק כ:לא יום אחד תאכלון ולא יומים וגו׳ עד חדש ימים וגו׳.
הנה אינו מובן כאן אריכת הדברים ופרטים. ונ״ל דזה הגדר דקיי״ל ב״מ דף קי״ג ודף קי״ח וב״ק דף קי״ב ע״ב ושבועות דף מ׳ וכ״מ בש״ס זמן ב״ד ל׳ יום, ולא בגדר נקודה רק פרטים. ועי׳ כתובות דף צ״ז גבי מזונות, ועי׳ בכורות דף כ״ח גבי מפני השבת אבדה ל׳ יום וברפ״ז דכתובות יעמיד פרנס. וכן גבי יפת תאר ודף נ״ז בכתובות ודף מ״ח ביבמותה. ועי׳ בירוש׳ ברכות פ״ט ד״רגעים״ הוא ג״כ ל׳ יום, וזה גדר דרגע באפו. ועי׳ ב״ב דף ע״ד דכל תלתין כו׳ וזה ר״ח ע״ש ברשב״ם. ונ״ל דזה ר״ל הירוש׳ נזיר פ״א ה״ג גבי סתם נזירות דאמר ימים שהותרו, שהתירן משה ובית דינו לא פחות מל׳ יום. [וגם גדר נידוי של נשיא מו״ק וב״ב דף ח׳ גבי תמחוי (דרים) ל׳ יום, וטהרה ל׳ יום בתוספתא שבועות פ״א ב׳ כתובות דף ע״א. ועי׳ בירוש׳ ר״ה פ״א לרגעים תבחננו. ועמ״ש פסחים דף קי״ט וברכות דף מ׳ ע״ש בזה] ור״ל הך דכאן כנ״ל. [וכן עיבור השנה וכן פסח שני].
פסוק כ:שם ברש״י: עד חודש ימים, זו בכשרים שמתמצין על מטותיהן ואח״כ נשמתן יוצאת. וברשעים הוא אומר ״הבשר עודנו בין שיניהם״. כך היא שנויה בספרי, אבל במכילתא שנויה חילוף: הרשעים אוכלין ומצטערין שלשים יום, והכשרים הבשר עודנו בין שיניהם.
עי׳ יומא דף ע״ה.
פסוק כב:הצאן ובקר ישחט להם וגו׳.
ר״ל דהם רוצים בשר שלא יהיה טעון שחיטה.
פסוק לא:ויגז שלוים מן הים וגו׳.
עי׳ תוס׳ ערכין דף ט״ו ע״ב, אך כך, דשליו הוה כינוס עופות טהורים, עי׳ יומא דף ע״ה ע״ב בזה, ובירוש׳ נזיר פ״ד והוה צריך שחיטה וכסוי הדם כדין. ואז הוה עפר המדבר מגדל צמחים, כמבואר בתוס׳ חולין דף פ״ח ע״ב, והם רצו רק בשר שאינו צריך שחיטה ותיקון כלל. לכן כאן נתן להם מן הים בגדר עוף של מים ממש, וזה אין צריך שחיטה, אך הוא מזוהם גדול, ולכך מתו תיכף. עי׳ בספרי פ׳ האזינו דהם מתו ע״י תאוה, ע״ש בזה.
פסוק לא:שם. וכאמתים על פני הארץ.
ספרי פיס׳ צז: מלמד שהיתה פורחת ועולה.
עי׳ בתוספתא דסוטה.
פסוק לב:וישטחו להם שטוח וגו׳.
ספרי פיס׳ צח: ר׳ יהודה אומר אל תהי קורא וישטחו אלא וישחטו, מלמד שטעונין שחיטה.
עי׳ ירוש׳ פ״ד דנזיר, ור״ל אם הני הוה גדר… בשר מן השמים…
