פסוק א:ויהי העם כמתאוננים. כמוצאים תואנה רעה על השם יתעלה כשהיו אומרים איננו שומע את הדברים אשר בכאן ואינו יודע אותם וזהו אמרו שהיו מתאוננים רע באזני השם והנה חרה אף השם יתעלה בזה והראה להם כי הוא שומע הדברים האלה וידעם וזה היה כשהביא עליהם אש גדולה ואכל בקצה המחנה והם היותר רחוקים ממחנה שכינה וידמה שבפחותים שבהם אכלה אש והם היו אומרים הרע בעיני ה' או יהיה אמרו כמתאוננים רע באזני השם שהיו חושבים מחשבות רעות בינן לבין עצמן ולא היה שומע כי אם השם יתעלה לבדו ולא נתברר מה היו אלו הרעות וידמה מהעונש שהביא עליהם השם שיהיו אלו התואנות בעניני האמונה ונראה זה גם כן ממה שאמר בספר ואלה הדברים ובתבערה ובמסה וגו'. ממרים הייתם עם ח' ויזעק העם על משה שיתפלל בעבורם אל השם יתעלה ותשקע האש ולפרסם עניין זה המופת קרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה שם אש ה':
פסוק ד:והאספסוף אשר בקרבו. זה ערברב שעלה עמם ממצרים:
פסוק ד:התאוו תאוה. מגיד שלא נתאוו על דבר הכרחי להם אם לא לרדיפת התאוה כי המן היה מספיק להם והנה אלו הפחותים היו סבה שלמדו מהם ישראל ובכו ואמרו שהם מתאוי' מאד לאכל בשר ואף על פי שכבר היה להם מקנה רב הנה רצו למצא תואנה אם יוכל שם יתעלה לתת להם בשר:
פסוק ה:זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם. יתכן לפי הפשט שלרבוי הדגים שם יהיו בזול גדול ולזה אמר חנם ואמר להורות על פחיתותם שכבר נתן להם השם יתעלה מזון ערב מאד במראהו ובטעמו ובתכלית הנקיות כי היה יורד הטל תחלה ואחר ירד המן עליו.
פסוק ה:והנה נתרעם משה על ששם השם יתעלה משא כל העם עליו ועל שאלתם ממנו שהיה בתכלית הקושי ר"ל במה ששאלו לתת להם בשר ואכלו ועל הדבר הראשון ענהו השם יתעלה שיאסוף לו שבעים איש מזקני ישראל הראויין למעלה ויעדו השם יתעלה שעל דרך המופת ישפיע הש' ית' שפע נבוא בדרך שישתתו עם משה בהנהגת העם. ועל דבר השני ענהו השם שיאמר אל העם שיהיו מוכנים למחר כי אז ימלא ה' יתע' תאות' עד שימאסו בהמה שהתאוו בו וזהו הגמול שהיה ראוי להם כי הם התאוו תאוה שלא לצורך למאסם עבודת השם יתעלה ונענשו בשימאסו במה שהתאוו בו וענה משה ואמר הנה העם הזה רב מאד ואיך תמצא להם בשר לאכל חדש ימים האם צאן ובקר ישחט להם או אם כל דגי הים יאסף להם היספיק להם והנה אמר בצאן ובקר שחיטה ובדגי הים אסיפה להורות שהבהמה תהיה השחיטה מתרת אותה ואולם הדגים הנה אסיפתם היא המתרת אותם כי תכף שיצאו מהמים ימותו ולפי שהעוף הוא כמו ממוצע בין הדגי' והבהמה הנה עניינו ממוצע בזה ביניהם ולזה למדנו רבותינו ז"ל שהעוף הוא נתר בשחיטת סימן אחד יש למספק שיספק איך לא גנה השם יתעלה משה על זה המאמר שידמה בלתי מאמין במה שייעד לו הש"י ולא מצאנו שנחשב זה לעון למשה ומצאנו שנחשב לעון לו עניין מי מריבה עם היותו לפי מה שאחשוב למטה מזה העניין ונאמר שכבר אמרו בהיתר זה הספק כי עניין מי מריבה היה בפרהסיא וזה המאמר היה בין הקב"ה ובין משה אלא שזה גם כן לא יספיק כי איך ידעו העם שחטא משה כאשר הכה במטהו על הסלע הלא יחשבו כי כן צווה מהשם יתעלה וכבר התירו זה הספק באופן אחר ואמרו שלא רצה לומר משה שלא יהיה כח בשם יתעלה לתת להם רבוי בשר הצריך לזה אבל רצה כי מפני רוע תכונתם לא יתפייסו לזה וזה אמרו ומצא להם אלא שלפי הפשט לא יקשר לפי זאת הכוונה מה שאמר תחלה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו והנראה לנו בהיתר זה הספק שיש מיעודי הנבואה הטובים אשר בכחם תנאי ואם לא נזכר ולזה מצאנו שלא כעס השם יתעלה על אברהם כשאמר במה אדע כי אירשנה כי בזאת הירושה היה תנאי כמו שביארנו והוא שיהיו רעו באופן מהשלמו' שתדבק בהם ההשגחה האלהית בזה האופן הנפלא הצריך להם בעניין ירושת הארץ לזה הרהר אברהם בזה לא נחשב לו לעון וכך מצאנו שהרהר משה במה שאמר לו השם יתעלה שיהיה עם פיו ולא נענש על זה לפי שזה הייעוד לא יחוייב שלא יהיה בו תנאי כמו שביארנו בפרשת ואלה שמות וכן אפשר שאמר בזה הייעוד שהיה שיש בו תנאי והוא שהיה הנביא מוכן אל שיעשה על ידו מופת כזה כי נראה כי כל מה שהיתה מעלת הנביא יותר בוהה אפשר שיעשו על ידו מופתים יותר גבוהים ולזה אמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגומ'. ולכל האותות והמופתים וגו'. ומזה הצד היה אפשר שהרר משה בזה המופת עם ראותו שמצד ההשגחה על ישראל לא יתכן שיעשה זה המופת כי זאת השאלה היתה מהם בסבת מרי כמו שזכרנו ועוד כי המופת יעשה לתועלת מה וזה המופת ולא היה תכליתו להועיל לישראל אבל היה העניין בהפך באופן מה ולאלו הסבות כלם היה חשבה משה שהוא רחוק שיעשה על ידו כמו זה המופת הנפלא וענהו השם יתעלה כי ידו לא תקצר מעשו' זה ואף על פי שאין המקבלים ראויים.:
פסוק כד:ויאסוף ע' איש וגו'. ידמה ממה שראינו מספורי התורה שלא הטילה קנאה בין השבטים שעלו ששה לכל שבט ועלה חשבון ע"ב זקנים כדי שלא תהיה שם קנאה ולזה חוייב שיפילו הגורל מי הם השנים שנשאר מזה המניין ולזה היו הכתובים ע"ב ונשתיירו מהם ב' והם אלדד ומדד כן אמר בספרי ולפי הפשט נראה שאלדד ודד היו מהשבעי' זקנים ונשארו במחנה על צד הענוה שהיו בורחים מן השררה:
פסוק כה:ויתנבאו ולא יספו. ר"ל שלא יספו עוד להתנבאת רק הפעם ההיא וכן ידמה שיהיה אמרו אלדד ומדד מתנבאים במחנה שאז היו מתנבאים לפי שעה:
פסוק כח:אדני משה כלאם. אמר זה יהושע לחשבו שיהיה זה העניין מהם אפקדותה כנגד משה וענה לו שזה ישר בעיניו שיהיו אלו נביאים כדי שישאו עמו במשא העם וידמה שבהם נעזר משה עזר מעט בזה המופת ולזה אמר ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל:
פסוק לא:ורוח נסע מאת ה' וגו'. והנה היה תועלת לישראל בעניין נבואתם שיכנעו במה שעתיד לשמוע דבריהם אשר יצוום להמשך למה שירצה משה מענין הנהגתם ובזה האופן היה זה השפע הנבואיי שהגיע להם אז מישיר אותם אל שישאו עם משה במשא העם:
פסוק לא:וכאמתים על פני הארץ. זה מורה על רבוי העופות ההם עד שמחוזק דחיית הרוח אותם היה מהם אחת על אחת כאמתים ואפשר שירצה בזה שיהיו בורחים בשפל לא גבוה על הארץ יותר מב' אמות וכן פירשו בספרי והוא נאות מאד אלא שמה שאמר אח"כ שהממעיט אסף עשרה חמרים מורה שהיו העופות ההם אחת אחת על הארץ באופן שהיו בגובה זה על זה תחתיים שניי' ושלישי' וכן בזה הדרך על שתי אמות:
פסוק לג:הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת. ר"ל שלא נשלם עכולו בפה ומזה המקום למדנו שהוא נקרא בשר עד שישלם עכולו בפה:
