פסוק ב:זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כִּנָּה לְמִצְוָה זוֹ שֵׁם כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״זֹאת חֻקָּה״ וְגוֹ׳, אוֹ ״זֹאת חֻקַּת הַטֻּמְאָה״ אוֹ ״חֻקַּת הַטַּהֲרָה״, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שמות יב:מג) ״זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח״. וְאֵין לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַצְרִיךְ טַהֲרַת אֵפֶר פָּרָה לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, כִּי לֹא כֵן מָצִינוּ לְרַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ (ברכות כב.) שֶׁאַדְרַבָּא אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה, וּלְכָל סְבָרוֹת רַזַ״ל (שם) אֲפִלּוּ לְהַמַּחְמִירִים בְּבַעֲלֵי קְרָיִין מִטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וְכוּ׳ מוֹדִים בִּטְמֵאֵי מֵת שֶׁמֻּתָּרִים בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה.
פסוק ב:וְיִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּנָזִיר (נזיר סא:), וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת, שֶׁאֵין הַכּוּתִי נַעֲשֶׂה טְמֵא מֵת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״שֶׁאִם נָגַע בַּמֵּת אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֶאֱהִיל עָלָיו הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁלֹּא נָגַע, הָא לְמָה זֶה דּוֹמֶה לִבְהֵמָה שֶׁנָּגְעָה״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְהִנֵּה הַהֶבְדֵּל שֶׁבּוֹ הוּרְמוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִשְּׁאָר הַגּוֹיִם הוּא בְּאֶמְצָעוּת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁזּוּלַת זֶה הִנֵּה כְּכָל הַגּוֹיִם בֵּית יִשְׂרָאֵל. וּמֵעַתָּה טָעַמְנוּ צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי אֵל בְּמַה שֶׁאָמַר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, פֵּרוּשׁ, חֻקָּה זוֹ שֶׁל הַטֻּמְאָה וּתְנָאֵי טַהֲרָתָהּ תְּסֻבַּב מֵהַתּוֹרָה, כִּי עַל יְדֵי שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר שֶׁהָרוּחָנִים הַשְּׁפָלִים תְּאֵבִים לְהִדָּבֵק בָּהֶם, לֶהֱיוֹתָם חֲטִיבָה שֶׁל קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם גַּם בְּמוֹתָם. בְּחַיֵּיהֶם – שֶׁבְּנוֹגֵעַ בַּמֵּת אוֹ יַאֲהִילוּ עָלָיו וְכַדּוֹמֶה תִּדְבַּק בָּהֶם הַטֻּמְאָה שֶׁבַּמֵּת וְלֹא תַחְפּוֹץ לְהִפָּרֵד אִם לֹא בְּכֹחַ גָּדוֹל אֲשֶׁר חָקַק ה׳ בַּמִּצְוָה הָאֲמוּרָה בָּעִנְיָן שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה, וּבְמוֹתָם גַּם כֵּן תִּתְרַבֶּה הַטֻּמְאָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קיד:) בַּפָּסוּק ״אָדָם כִּי יָמוּת״ וְגוֹ׳ – יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִים בָּאֹהֶל וְאֵין אֻמּוֹת מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל.
פסוק ב:וּכְבָר הִמְשַׁלְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר עִנְיָן זֶה לִשְׁנֵי כֵּלִים שֶׁהָיוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַחַת מְלֵאָה דְּבַשׁ וְאַחַת מְלֵאָה זֶבֶל, וּפִנָּה אוֹתָם וְהוֹצִיאָם לַחוּץ מֵהַחֶדֶר. אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה דְּבַשׁ מִתְקַבְּצִים לָהּ כָּל הַזְּבוּבִים וְהָרְמָשִׂים, וְאוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה זֶבֶל, הֲגַם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָהּ קְצָת מֵהָרְמָשִׂים לֹא יִשְׁוֶה לְשֶׁל דְּבַשׁ. כְּמוֹ כֵן אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁמֵּת, לִהְיוֹתוֹ מָלֵא קְדֻשָּׁה הַמְּתוּקָה וְהָעֲרֵבָה, בְּצֵאת הַנֶּפֶשׁ וְנִתְרוֹקֵן הַגּוּף, יִתְקַבְּצוּ הַקְּלִפּוֹת לְאֵין קֵץ שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה הַתְּאֵבִים תָּמִיד לְהִדָּבֵק בַּקְּדֻשָּׁה לֵהָנוֹת מֵהֶעָרֵב. וְלָזֶה יְטַמֵּא בְּאֹהֶל, וַאֲפִלּוּ אֶלֶף בָּתִּים מְקוֹרִים וְאַחַת פְּתוּחָה לַחֲבֶרְתָּהּ הַטֻּמְאָה תְּמַלֵּא כָּל הֶחָלָל הַמְּקוֹרֶה. מַה שֶׁאֵין כֵּן אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹתוֹ מְשֻׁלָּל מֵהַקְּדֻשָּׁה אֵין כָּל כָּךְ הִתְקַבְּצוּת הַטֻּמְאָה אֶלָּא חֵלֶק הַמֵּמִית הַנִּדְבָּק בַּגּוּף. וַאֲשֶׁר יְסוֹבֵב הַכֹּל הִיא הַתּוֹרָה.
פסוק ב:וּבָזֶה מָצָאתִי נַחַת רוּחַ לָמָּה כְּשֶׁצִּוָּה ה׳ פֶּסַח בְּמִצְרַיִם, הִקְפִּיד ה׳ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד, דִּין עָרֵל וְצִוָּה לָמוּל, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה יז,ג) בְּפָסוּק ״וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ״ וְגוֹ׳ – דַּם פֶּסַח וְדַם מִילָה, וְהַשֵּׁנִי עַל דִּין בֶּן נֵכָר, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פט״ז) בְּפָסוּק ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם״ וְגוֹ׳ – מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁבָּזֶה יָצְאוּ מִכְּלַל בֶּן נֵכָר. וְעַל דִּין שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא הַטֻּמְאָה לֹא מָצִינוּ שֶׁהִקְפִּיד ה׳. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ (פסחים עז.) שֶׁהַפֶּסַח בָּא בְּטֻמְאָה בְּנִטְמָא צִבּוּר, עִם כָּל זֶה הָיָה ה׳ יָכוֹל לְצַוּוֹת קֹדֶם שֶׁיִּזָּהֲרוּ מִטֻּמְאַת מֵת וְלַעֲשׂוֹת מֹשֶׁה אֵפֶר פָּרָה, וְאֵין מַעְצוֹר לַה׳ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר בָּזֶה דְּחִיּוֹת, אַף עַל פִּי כֵן לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לִשְׁבָח, כִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ טְמֵאֵי מֵת הֲגַם שֶׁנָּגְעוּ וְהֶאֱהִילוּ עַל הַמֵּת כִּי עֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ הַתּוֹרָה, וְדָנוּ בָּהֶם אָז דִּין גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁשּׁוֹחֲטִין עָלָיו וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְטֻמְאָה שֶׁנִּטְמָא קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בִּפְסָחִים (פסחים צב.) וּכְתָבוֹ הָרַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת פֶּסַח וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר וּמָל וְטָבַל, אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו אֶת הַפֶּסַח, גְּזֵרָה דִּלְשָׁנָה הַבָּאָה יִהְיֶה טְמֵא מֵת וְיִטְבּוֹל לָעֶרֶב וְיֹאמַר אֶשְׁתָּקַד מִי לֹא טָבַלְתִּי״ וְכוּ׳, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. מִמַּה שֶׁנָּתַן הַטַּעַם מִשּׁוּם גְּזֵרָה דִּלְשָׁנָה הַבָּאָה, מִזֶּה אַתָּה לָמֵד כִּי זוּלַת גְּזֵרָה זוֹ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְטֻמְאַת מֵת, וּכְמוֹ כֵן יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעָשׂוּ פֶּסַח מִצְרַיִם אֵין בָּהֶם דִּין טֻמְאַת מֵת, וְהוּא מַאֲמַר ה׳ ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.
פסוק ב:וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ חֻקַּת הַתּוֹרָה, שֶׁאִם יְקַיְּמוּ מִצְוָה זוֹ, הֲגַם הֱיוֹתָהּ חֻקָּה בְּלֹא טַעַם, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיְּמוּ הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר, כִּי קִיּוּם הַמִּצְוָה בְּלֹא טַעַם יַגִּיד הַצְדָּקַת הָאֱמוּנָה וְהַסְכָּמַת הַנֶּפֶשׁ לְקַיֵּם כָּל מִצְוֹת הַבּוֹרֵא, וְזֶה לְךָ הָאוֹת. וְאוּלַי כִּי לְטַעַם זֶה רָצָה ה׳ שֶׁתִּתְמַסֵּר לָהֶם הַמִּצְוָה בְּדֶרֶךְ חֻקָּה.
פסוק ב:אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר מַאֲמָר זֶה, וַהֲלֹא רוֹאַנִי כִּי ה׳ הוּא הַמְּצַוֶּה לֵאמֹר, שֶׁכֵּן אָמַר ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. עוֹד אָמְרוֹ לְשׁוֹן נִסְתָּר אֲשֶׁר צִוָּה וּפִי ה׳ הוּא הַמְדַבֵּר, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר״. עוֹד לָמָּה לֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר לֵאמֹר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וְחָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה לֵאמֹר. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמַר ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ קוֹדֶם מַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״דַּבֵּר וְגוֹ׳ זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.
פסוק ב:אָכֵן לְצַד שֶׁכָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה הֵם שִׂכְלִיּוֹת וְשִׁמְעִיּוֹת: שִׂכְלִיּוֹת – שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיְּבָם, כְּגוֹן כִּבּוּד אָב וָאֵם, גְּנֵבָה, גְּזֵלָה, אוֹנָאָה, רְצִיחָה וְכַדּוֹמֶה. שִׁמְעִיּוֹת – שַׁבָּת כִּי בּוֹ שָׁבַת הַבּוֹרֵא, יוֹם טוֹב עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ בָּהֶם, עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא לַעֲבֹד זוּלַת אֱלֹהֵינוּ כִּי הוּא הַמּוֹצִיא אוֹתָנוּ וְגוֹ׳ וְכַדּוֹמֶה לָזֶה, וְזֶה הוּא טַעַם הַנִּגְלֶה. וְאֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאֵין בָּהּ עוֹד סוֹדוֹת נֶעֱלָמִים הַנִּגְלִים לְמֹשֶׁה וּלְאָדָם רָאוּי הַמַּשִּׂיג לִקְנוֹת קִנְיַן הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים הַשְּׁנוּיִים בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים (אבות פ״ו), שֶׁאָז מְגַלִּין לוֹ רָזֵי הַתּוֹרָה שֶׁגִּלָּה ה׳ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, וּמֹשֶׁה גַּם כֵּן גִּלָּה לְיִשְׂרָאֵל בְּנֵי דּוֹרוֹ סוֹדוֹת הַנִּסְתָּרִים וְטַעֲמֵי הַמִּצְוֹת וִיסוֹד כָּל דָּבָר.
פסוק ב:וּבְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ צִוָּה ה׳ אֵלָיו שֶׁיִּסְתֹּם הַדְּבָרִים וְיֹאמַר לָהֶם הַדָּבָר בְּחֻקָּה בְּלֹא טַעַם, וְהוּא מַה שֶׁהֵעִיר אוֹתָנוּ בְּאָמְרוֹ וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, וּמַה הוּא הַמַּאֲמָר שֶׁצִּוָּה לוֹ לוֹמַר לָהֶם, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה פֵּרוּשׁ, מִצְוָה זוֹ הִיא חֻקַּת הַתּוֹרָה כֵּן צִוָּה ה׳ לֵאמֹר לָכֶם, וּכְאִלּוּ אָמַר הַכָּתוּב אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר לָכֶם הוּא זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִתּוֹךְ הַדְּבָרִים אַתָּה לָמֵד שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה דְּבָרִים מֻטְעָמִים בְּמִצְוָה זוֹ אֶלָּא שֶׁמַּה שֶׁצִּוָּה עָלָיו לֵאמֹר הוּא חֻקָּה, וּבָזֶה לֹא יִתְבָּעוּהוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לָהֶם טַעַם הַדָּבָר כֵּיוָן שֶׁה׳ צִוָּה עָלָיו לוֹמַר הַדָּבָר בְּחֻקָּה.
פסוק ב:וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַדִּקְדּוּקִים. גַּם נִתְיַשֵּׁב לָמָּה לֹא הִקְדִּים מַאֲמַר ״דַּבֵּר״ וְגוֹ׳ לְמַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת״ וְגוֹ׳, כִּי מַאֲמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ הִיא מִצְוַת ה׳ עַל מִצְוָה שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁה׳ צִוָּה לוֹ שֶׁיֹּאמַר לָהֶם מִצְוָה זוֹ בְּחֻקָּה, וּמַאֲמַר ״דַּבֵּר״ בָּא עַל עִקַּר הַמִּצְוָה מִצְוַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל. וּלְצַד שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הָעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּלֹא יְדִיעַת טַעְמָהּ וְסוֹדָהּ נֶחְשֶׁבֶת הַמִּצְוָה כְּגוּף בְּלֹא נְשָׁמָה, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, יִקְחוּ לְמַה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ וּמְכַוֵּן בַּדָּבָר לִהְיוֹתְךָ יוֹדֵעַ סוֹד הָעִנְיָן וּפְלָאָיו, וּבָזֶה תִּהְיֶה הַמִּצְוָה נַעֲשֵׂית שְׁלֵמָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְמַחְשָׁבָה הַצְּרִיכָה. וּכְפִי זֶה יְדֻיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ וְיִקְחוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּתְחִלַּת הַצִּוּוּי לָהֶם, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁמִּלְּבַד הַלְּקִיחָה עַצְמָהּ שֶׁיִּקְחוּ הַפָּרָה עוֹד יוֹסִיפוּ שֶׁיְּכַוְּנוּ בִּלְקִיחָתָהּ לְמַה שֶׁאֵלֶיךָ כָּאָמוּר.
פסוק ב:וְאִם תֹּאמַר, תֵּנַח אוֹתָהּ פָּרָה שֶׁל אוֹתוֹ דּוֹר, פָּרָה שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא מִכֻּלָּן הֶעֱלִים ה׳ סוֹדָהּ אֶלָּא מִכְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לַמְּיֻחָדִים שֶׁהֵם אַהֲרֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נִמְסְרוּ סוֹדוֹתֶיהָ וְהֵם יִמְסְרוּ לַמְּיֻחָדִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר יְכַוְּנוּ לְמַה שֶׁיָּדַע מֹשֶׁה. וּמָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (במדבר רבה כאן) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ – לְלַמֵּד שֶׁכָּל הַפָּרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ יִהְיוּ נִקְרָאִים עַל מֹשֶׁה. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה עָשָׂה ה׳ שִׁנּוּי בְּמִצְוָה זוֹ מִכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְלִדְבָרֵינוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן בַּדָּבָר כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי.
פסוק ב:אוֹ יֹאמַר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,ח) שֶׁאָמְרוּ שֶׁאוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִים אֶת יִשְׂרָאֵל: ״מַה מִצְוָה הִיא זוֹ״ וְכוּ׳, לָזֶה בָּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן וְאָמַר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לָאוּמּוֹת כְּשֶׁהֵן מְקַנְטְרִים אוֹתָם וְאוֹמְרִים לָהֶם: ״מַה מִצְוָה הִיא זֹאת״ וְכוּ׳, יֹאמְרוּ לָהֶם: ״חֻקָּה חָקַק ה׳ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת וְאֵין אָנוּ מְהַרְהֲרִין אַחֲרָיו״. וּלְפִי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁהוּרְשָׁה מֹשֶׁה לוֹמַר לָהֶם טַעַם הַמִּצְוָה וְסוֹדָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַטַּעַם לָאוּמּוֹת כְּשֶׁיִּדְחֲקוּ אוֹתָם בְּדִבְרֵי קִנְטוּר: ״מַה מִצְוָה הִיא זֹאת וּמַה טַעַם יֵשׁ בָּהּ״?
פסוק ב:פָרָה אֲדֻמָּה וְגוֹ׳. רוֹאֶה אֲנִי כִּי כָל סִימָנֶיהָ מוֹכִיחִים עַל הַדִּינִים: ״אֲדֻמָּה״ – כִּי הוּא זֶה סִימַן תִּגְבֹּרֶת הַדִּינִים, ״תְּמִימָה״ – בְּאֵין שֵׂעָר שָׁחוֹר, וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פרה ב,ה) שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת פּוֹסְלוֹת אוֹתָהּ, וְלֹא שְׂעָרוֹתֶיהָ לְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ קַרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ צְרִיכִים לִהְיוֹת אֲדֻמִּים, אֲבָל שְׁחוֹרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְבָנוֹת פּוֹסְלוֹת. ״אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל״ – כִּי הָעֹל יַמְתִּיק הַדִּינִים, בְּסוֹד מַאֲמָרָם (ברכות ה.) יִסּוּרִין מְמָרְקִין כָּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַדִּינִים. גַּם שְׂרֵפָתָהּ בָּאֵשׁ הוּא בְּחִינַת הַדִּינִים, וּבְהִתְקַבְּצוּת הַדִּינִים בָּאֵפֶר יַעֲשׂוּ הַבְרָחָה לַטֻּמְאָה הַדְּבוּקָה בָּאָדָם מֵהַמֵּת, שֶׁגַּם הִיא אֵינָהּ אֶלָּא רְצוּעָה רָעָה מִצַּד יִסּוּרֵי הַמִּשְׁפָּט.
פסוק ב:וְרָאִיתִי בְּסִפְרֵי זוּטָא (ספרי זוטא יט:ב), וּפָסְקוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק א׳ מֵהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה: אֵין לוֹקְחִין עֶגְלָה וּמְגַדְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְיִקְחוּ וְגוֹ׳ פָרָה״ – וְלֹא עֶגְלָה, עַד כָּאן. וּלְפִי מַה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ הֵם בְּחִינַת הַמִּשְׁפָּט, יֵשׁ טַעַם בַּדָּבָר, כִּי שֵׁם פָּרָה יַגִּיד מִסְפָּר הַיָּדוּעַ לְמִסְפַּר בְּחִינַת הַדִּינִים כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן, לָזֶה צִוָּה ה׳ שֶׁיִּקְנוּ אוֹתָהּ כְּשֶׁיֵּשׁ בִּבְחִינַת מִסְפָּרָהּ מִסְפָּר אֲשֶׁר תְּכַוֵּן אֵלָיו. אֲבָל אִם יִקְנוּ עֶגְלָה, קוֹנִים דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הַמִּסְפָּר אֲשֶׁר אָנוּ צְרִיכִין לוֹ, וַהֲגַם שֶׁמְּגַדְּלִין אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּקְרֵאת פָּרָה, אַף עַל פִּי כֵן יַקְפִּיד ה׳ עַל שְׁעַת הַקִּנְיָן כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹנִים דָּבָר שֶׁהַכַּוָּנָה בּוֹ שֶׁהֵם רפ״ה דִּינִים.
פסוק ג:וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ. אָמַר אוֹתָהּ, לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (פרה ד:א) שֶׁמִּפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁשְּׁאָר פָּרוֹת נַעֲשׂוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, דִּיֵּק לוֹמַר ״אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר״, אֲבָל מִכָּאן וּלְהַלְאָה אֵין חִיּוּב בַּסְּגָן.
פסוק ה:וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עוֹרָהּ. הִפְסִיק בְּמַאֲמַר ״לְעֵינָיו״ בֵּין זִכְרוֹן הַפָּרָה לְזִכְרוֹן פְּרָטֶיהָ שֶׁהֵם עוֹרָהּ וְגוֹ׳, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת פָּרָה (פ״ד), וּכְתָבוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה, שֶׁמִּצְוַת שְׂרֵפָתָהּ שְׁלֵמָה, וְאִם הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ וְשָׂרַף כֻּלָּהּ כְּשֵׁרָה, עַד כָּאן. לָזֶה הִבְדִּיל הַכָּתוּב בַּמַּעֲשֶׂה הַמֻּבְחָר וְאָמַר וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה, פֵּרוּשׁ, כֻּלָּהּ יַחַד, וַאֲפִלּוּ עָבַר וְהִפְשִׁיטָהּ וְכוּ׳ וְעָשָׂה עוֹרָהּ לְבַד וּבְשָׂרָהּ לְבַד וּפִרְשָׁהּ לְבַד גַּם כֵּן לֹא הִפְסִיד, וְהוּא מַאֲמַר ״אֶת עוֹרָהּ וְאֶת״ וְגוֹ׳.
פסוק ה:עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף. חָזַר לוֹמַר יִשְׂרֹף פַּעַם שְׁנִיָּה, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר בַּתְּחִלָּה ״וְשָׂרַף״, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי כִּי הַכָּתוּב יְדַבֵּר בִּשְׁנֵֵי סוּגִים: הָאֶחָד שְׂרֵפַת הַפָּרָה שְׁלֵמָה, וְהַשֵּׁנִי אַחַר שֶׁהוּפְשְׁטָה וְנִתְנַתְּחָה, לָזֶה אָמַר יִשְׂרֹף כְּנֶגֶד חֲלוּקָּה שְׁנִיָּה. עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּפָרָה (פרק ב) וּכְתָבוֹ רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ד׳ מֵהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: פָּקַע מֵעוֹרָהּ וְכוּ׳ אֲפִלּוּ מִשְּׂעָרָהּ כַּזַּיִת יַחְזִיר, וְאִם לֹא הֶחְזִיר פְּסוּלָה, עַד כָּאן, וְהוּא מַאֲמַר יִשְׂרֹף פַּעַם שְׁנִיָּה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁפָּקַע יַחְזִיר וְיִשְׂרֹף לְעִכּוּבָא.
פסוק יד:זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת. אָמְרוֹ זֹאת הַתּוֹרָה, יִתְבָּאֵר גַּם כֵּן עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״, וְהוּא לְצַד שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר אָדָם כִּי יָמוּת וְגוֹ׳, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא קיד.) אַתֶּם קְרוּיִים אָדָם, יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל וְאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכוּ׳, לָזֶה הִקְדִּים לָתֵת הַטַּעַם שֶׁסוֹבֵב הַדָּבָר וְאָמַר זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁמְּסִבָּתָהּ הוּא שֶׁאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא אָדָם מְטַמֵּא בְּאֹהֶל, אֲבָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה וְכוּ׳. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״.
פסוק יד:כָּל הַבָּא אֶל וְגוֹ׳ וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. קָשֶׁה, אִם הַבָּא טָמֵא, מִי גָּרַע מִמֶּנּוּ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל? וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בִּפְסִיקְתָא זוּטַרְתִּי וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל״ – שֶׁבָּא מִקְצָתוֹ, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה, אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב אֶלָּא ״כָּל הַבָּא״, הָיִיתִי אוֹמֵר הַבָּא כֻּלּוֹ, הַבָּא מִקְצָתוֹ מִנַּיִן? וּמִמַּה שֶׁאָמַר ״כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל״ הֲרֵי כֻּלּוֹ אָמוּר, מָה אֲנִי מְקַיֵּם ״כָּל הַבָּא״ וְגוֹ׳? זֶה הַבָּא מִקְצָתוֹ. עוֹד שָׁם בַּפְּסִיקְתָא וְזֶה לְשׁוֹנָם: דָּבָר אַחֵר ״כָּל הַבָּא״ וְגוֹ׳ – לַעֲשׂוֹת קַרְקָעוֹ שֶׁל בַּיִת כָּמוֹהוּ עַד הַתְּהוֹם, עַד כָּאן. נִרְאֶה שֶׁהֻכְרְחוּ לִדְרָשָׁא זוֹ, כִּי לִסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה הָיָה לוֹ לוֹמַר הַכָּתוּב ״כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וְכָל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל״, וְיִהְיֶה הַכָּתוּב מִתְפָּרֵשׁ בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ, אֲבָל מִמַּה שֶׁהִקְדִּים ״כָּל הַבָּא״, זֶה יַגִּיד שֶׁמַּאֲמַר כָּל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ הוּא דִּין חָדָשׁ.
פסוק יד:אֶלָּא שֶׁבְּסִפְרֵי רָאִיתִי שְׁנֵי הַדְּרָכִים: דֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן תַּנָּא קַמָּא, וְדֶרֶךְ שֵׁנִי רַב אַחָא בַּר יֹאשִׁיָּה. וְגָמַר אוֹמֶר תַּנָּא קַמָּא שֶׁטַּעַם שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״כָּל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל״ הֲגַם שֶׁאָמַר ״כָּל הַבָּא״, שֶׁהוּא בָּא מִקְצָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין. וְקָשֶׁה לִי, הֲלֹא מַה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ הוּא עַל עֹנֶשׁ מִיתָה שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, וְכָאן לוּ יִהְיֶה שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּשְׁכָּן טָמֵא – מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם. וְעוֹד לְבַד מִזֶּה, כְּשֶׁנַּשְׂכִּיל עַל דָּבָר נִרְאֶה כִּי מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אֵינוֹ נִקְרָא ״עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״, כִּי בִּכְלַל הַבָּא כֻּלּוֹ יֵשׁ מִקְצָתוֹ, וַהֲרֵי מִתְחַיֵּב הוּא עַל מִקְצָתוֹ, כִּי כָל חֵלֶק וְחֵלֶק שֶׁבּוֹ יִקָּרֵא מִקְצָתוֹ, וְאֵין אָנוּ עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ מִן הַדִּין אֶלָּא מִן הַכָּתוּב. וְאוּלַי שֶׁסּוֹבֵר תַּנָּא זֶה שֶׁכָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נִקְרָא ״עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״.
