א וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ ב זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃ ג וּנְתַתֶּ֣ם אֹתָ֔הּ אֶל־אֶלְעָזָ֖ר הַכֹּהֵ֑ן וְהוֹצִ֤יא אֹתָהּ֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׁחַ֥ט אֹתָ֖הּ לְפָנָֽיו׃ ד וְלָקַ֞ח אֶלְעָזָ֧ר הַכֹּהֵ֛ן מִדָּמָ֖הּ בְּאֶצְבָּע֑וֹ וְהִזָּ֞ה אֶל־נֹ֨כַח פְּנֵ֧י אֹֽהֶל־מוֹעֵ֛ד מִדָּמָ֖הּ שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃ ה וְשָׂרַ֥ף אֶת־הַפָּרָ֖ה לְעֵינָ֑יו אֶת־עֹרָ֤הּ וְאֶת־בְּשָׂרָהּ֙ וְאֶת־דָּמָ֔הּ עַל־פִּרְשָׁ֖הּ יִשְׂרֹֽף׃ ו וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵ֗ן עֵ֥ץ אֶ֛רֶז וְאֵז֖וֹב וּשְׁנִ֣י תוֹלָ֑עַת וְהִשְׁלִ֕יךְ אֶל־תּ֖וֹךְ שְׂרֵפַ֥ת הַפָּרָֽה׃ ז וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב׃ ח וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃ ט וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָיְתָה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא׃ י וְ֠כִבֶּס הָאֹסֵ֨ף אֶת־אֵ֤פֶר הַפָּרָה֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְטָמֵ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְֽהָיְתָ֞ה לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְלַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכָ֖ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָֽם׃ יא הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכָל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ יב ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר׃ יג כָּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶפֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְהוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹא־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ׃ יד זֹ֚את הַתּוֹרָ֔ה אָדָ֖ם כִּֽי־יָמ֣וּת בְּאֹ֑הֶל כָּל־הַבָּ֤א אֶל־הָאֹ֙הֶל֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר בָּאֹ֔הֶל יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ טו וְכֹל֙ כְּלִ֣י פָת֔וּחַ אֲשֶׁ֛ר אֵין־צָמִ֥יד פָּתִ֖יל עָלָ֑יו טָמֵ֖א הֽוּא׃ טז וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־יִגַּ֜ע עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֗ה בַּֽחֲלַל־חֶ֙רֶב֙ א֣וֹ בְמֵ֔ת אֽוֹ־בְעֶ֥צֶם אָדָ֖ם א֣וֹ בְקָ֑בֶר יִטְמָ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ יז וְלָֽקְחוּ֙ לַטָּמֵ֔א מֵעֲפַ֖ר שְׂרֵפַ֣ת הַֽחַטָּ֑את וְנָתַ֥ן עָלָ֛יו מַ֥יִם חַיִּ֖ים אֶל־כֶּֽלִי׃ יח וְלָקַ֨ח אֵז֜וֹב וְטָבַ֣ל בַּמַּיִם֮ אִ֣ישׁ טָהוֹר֒ וְהִזָּ֤ה עַל־הָאֹ֙הֶל֙ וְעַל־כָּל־הַכֵּלִ֔ים וְעַל־הַנְּפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר הָֽיוּ־שָׁ֑ם וְעַל־הַנֹּגֵ֗עַ בַּעֶ֙צֶם֙ א֣וֹ בֶֽחָלָ֔ל א֥וֹ בַמֵּ֖ת א֥וֹ בַקָּֽבֶר׃ יט וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃ כ וְאִ֤ישׁ אֲשֶׁר־יִטְמָא֙ וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל כִּי֩ אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְהוָ֜ה טִמֵּ֗א מֵ֥י נִדָּ֛ה לֹא־זֹרַ֥ק עָלָ֖יו טָמֵ֥א הֽוּא׃ כא וְהָיְתָ֥ה לָּהֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּמַזֵּ֤ה מֵֽי־הַנִּדָּה֙ יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְהַנֹּגֵ֙עַ֙ בְּמֵ֣י הַנִּדָּ֔ה יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃ כב וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַטָּמֵ֖א יִטְמָ֑א וְהַנֶּ֥פֶשׁ הַנֹּגַ֖עַת תִּטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

לבוש האורה

ר' מרדכי יפה

פסוק ב:
רש"י ויקחו אליך לעולם היא נקראת על שמך כו' כתב הרג"א וז"ל דאם לא כן אליך למה לי הוי ליה למכתב ויקחו להם פרה אדומה והא דכתיב בפרשת אתה תצוה ויקחו אליך שמן זית זך לא קשיא דהתם כך פירושו שיקחו הם זית זך לך והם אינם צריכים לעשות שום דבר רק שיקחו שמן זית ואתה תהיה גומר מצותו ליתן אותה לאהרן הכהן ולצוות לו שיערוך אותו אהרן אבל כאן דכתיב בתריה ונתתם אותם אל אלעזר הכהן אם כן היו ישראל מתעסקין בנתינה לאלעזר א"כ למה כתב ויקחו אליך והרי אלעזר שליח ישראל היה כדכתיב ונתתם אותה לאלעזר הכהן ולמה כתב אליך עכ"ל משמע מדבריו שהוא מפרש דכינוי ונתתם אותה לאלעזר בלשון רבים קאי על ישראל ואינו נכון דא"כ ויתנו אותו לאלעזר מבעי ליה כמו שכתב ויקחו וגו' דהא לפי דבריו עכשיו בצווי לא דבר לנוכח עם ישראל אלא שהש"י אמר לו למשה שידבר אל בני ישראל שיקחו פרה אדומה וגו' ושיתנו אותו לאלעזר וגו' לכך נ"ל דכינוי הרבים דונתתם לא קאי על ישראל אלא על משה ועל אהרן שכללו עם משה בדיבור דאע"ג דודאי עם אהרן לא דבר שכבר מיעטו בי"ג מיעוטין כמו שהביא רש"י בתחלת פר' ויקרא י"ג דברות נאמרו למשה ולאהרן וכנגדן י"ג מיעוטין כו' מ מ הואיל וכלל הדיבור פה אהרן עם משה לכבודו אמר לשניה' ונתתם את הפרה לאלעזר וגו' כלומר שהם שניהם יחד ימסרו אותה לאלעזר וגו' ומעתה נתבאר ג"כ מה שהוצרך לפרש פה גבי ויקחו אליך פרה וגו' לעולם היא נקרא' על שמך וגבי ויקחו אליך שמן זית זך לא פי' כלום משום דכאן ק"ל לרש"י הואיל וכלל הפסוק כאן אהרן בדיבור וכללו ג"כ אח"כ בנתינת לאלעזר שכ' ונתתם אותו לאלעזר וגו' בלשון רבים הי"ל לומר ג"כ ויקחו אליכם פרה אדומה וגו' לכך פי' דכתיב אליך לאשמועינן דלעולם תהא נקראת על שמך כו' נ"ל פשוט:
פסוק ט:
רש"י והניח מחוץ למחנה לשלשה חלקים מחלק אחד נתן בהר המשחה כו נ"ל דקשה לרש"י שהרי כל עיקר שריפת הפרה היה כדי לטהר את הטמאים באפרה וא"כ למה צוה להניח האפר חוץ למחנה היה לו להניח סמוך למשכן או למקדש במקום שיש רשות לרוב הטמאים לעמוד שם כדי שכשיבא להטהר וליכנס למשכן או למקדש תהא לו האפר מוכנת שם להזות עליו וליכנס מיד אחר ההזאה למקדש ולמה הניחה חוץ למחנה ומתרץ לשלשה חלקי' היה מחלק האפר כו' ואותו החלק שהיו צריכין ליטול ממנו להטהר היו מניחין חוץ לעזרה כדי שיהא מוכן ליטול ממנו בני העירות כשיבאו להטהר ולכנס לעזרה מיד כמו שאמרנו ואותו החלק שהיה מונח חוץ למחנה היה משומר לקדש הימנה הפרות האחרות שישרפו ישראל מכאן ואילך וכיון שדין שריפת כל הפרות היתה מחוץ למחנה כמו שכתב בפירוש היו מניחין האפר שהיו צריכין להן ג"כ מחוץ למחנה שהוא בהר המשחה כדי שתהא מוכנת שם כשבאו לשרוף פרות אחרות מחוץ למחנה וחלק השלישי שהיו למשמרת הניחו בחיל וכ"ת בשלמא החלקים שבהר המשחה ושבחיל הם מוזכרים בפירוש בפסוק דוהניח מחוץ למחנה הוא החלק שבהר המשחה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת הוא החלק שבחיל והחלק השלישית שהוא החלק שהיו צריכין ליטול ממנו בני העירו' כו' דלכאורה הוא הרוב והעיקר שהיו צריכין לו היכן מוזכר בפסוק נ"ל דס"ל לרש"י דבמקום טהור שנאמר בפסוק זה הוא מיותר דפשיטא דאפר שהיתה משומר עיקרה לטהר בה כל הטמאים תהא מונחת במקום טהור ועוד א"א דמחוץ למחנה קאי היה לו לומר ג"כ גבי החלק שהיתה למשמרת שתהא במקום טהור והיה לו לכתוב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת במקום טהור למי נדה וגו' אלא ע"כ האי במקום טהור מלתא באנפי נפשיה הוא וכאלו כתיב והניח מחוץ למחנה ובמקום טהור כלומר והניח גם כן במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת והרי כאן שלשה חלקים מחוץ למחנה היא אותה שבהר המשחה ובמקום טהור הוא המקום שסמוך לעזרה שהוא החלק שהיה מתחלק למשמרת וקראו מקום טהור סתם משום שהוא קרוב לעזרה וסתמו מקום טהור הוא ולא משום שהוא ציווי שיניחוה במקום טהור דפשיטא הוא שצריך להניחו במקום טהור אלא קראו המקום סתם מקום טהור מפני שהוא סמוך לעזרה והיתה לעדת בני ישראל למשמרת הוא החלק שבחיל זה נ"ל כוונת רש"י ודוק:
פסוק יט:
רש"י וחטאו ביום השביעי הוא גמר טהרתו ע"כ פשוטו נ"ל שק' לרש"י האי וחטאו ביום השביעי למה לי דלמאי אתא דהא ע"כ וחטאו רצה לומר בהזאה והרי כבר כתוב והזה הטהור וגו' ביו' השלישי וביו' השביעי ומתרץ שבא ללמד שיום השביעי יהי' גמר טהרתו כלו' שהתחל' הטהרה תהי' ביום השלישי וגמר הטהר' תהי' ביום השביעי שלא תאמר שפי' והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביו' השביעי הכוונה לו' ביו' השלישי או ביום השביעי ואם לא הזה עליו ביום השלישי יזה עליו ביום השביעי ואז וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר לכך א"הכ וחטאו ביום השביעי שיגמר טהרתו ביום השביעי כלומר אבל לעולם צריכה להיות התחלת ההזאה ביום השלישי ואם לא התחיל ביום השלישי להזות הזאת יום השביעי לבדה אינה מועלת נ"ל: