זאת חקת. אדומה תמימה. פרש"י שתהא אדומה בתמימות שאם היו בה ב' שערות שחורות פסולה עכ"ל. הקשה ר"ת מאורליי' הא למה לי קרא הלא ב' שערות פוסלו' ולא שער אחד הלכה למשה מסיני ומאחר דהלכתא קרא למה לי דבכמה מקומות בתלמוד קאמר הכי צ"ע:
פסוק ז:
ואחר יבא אל המחנה. פרש"י למחנה שכינה שאין טמא משולח חוץ למחנה שני אלא זב ובעל קרי ומצורע עכ"ל. כבר פירשתי בפרשת נשא ענין ג' מחנות גם פי' שם שמצורע משולח חוץ לכלם. ומ"מ לא ק' מה שפרש"י הכא שהרי בכלל ג' שתים והא דנקט דאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות ולא נקט ג' משום זב ובעל קרי נקט ליה שלא היו משולחים רק משתים. וגבי דידהו לא שייך למימר חוץ מג' מחנות שאין בכלל שתים שלש עד"י ב"א:
פסוק יג:
במת בנפש. פרש"י להוציא נפש בהמה שאין טומאתה צריכה הזאה. תימ' למה פי' כן והא בשאר טומאות לא צריכי הזאה. ונראה דהיינו אדם במעי בהמה שהוא טמא טומאת ז' ואינו צריך הזאה לשון פשטי הר"ם:
פסוק טו:
וכל כלי פתוח. בכלי חרס הכתוב מדבר שאין מקבל טומאה אלא מתוכו וכו' כבר פי' הענין בפ' שמיני:
פסוק כא:
והנוגע במי נדה יטמא עד הערב. נוגע ונושא דטמא היינו בחנם אבל כדי להזות על הטמא לא לר"א מתו"ך בפ"ק דנדה. ואם ישאל השואל כיצד מעשה פרס שמטמאה טהורי' ומטהר טמאים. תשובה כי כמה מעשים כאלו שהרי אנו רואין בכל יום כי האש מקשה החלב ומתכת הבדיל והמים מלחלחים עצי ארזים ומיבשים עצי תאנים. גם יש אוכלים שמשביעין הרעב ומרעיבין השבע. גם יש סמנים שמרפאין החולה ומחלין הבריא. מרב סעדיה גאון:
פסוק כא:
ומזה מי נדה יכבס בגדיו. פרש"י רבותינו אמרו שהמזה טהור וזה בא ללמדנו שהנושא מי חטאת טמא טומאה חמורה וגו' מה שאין כן במגע. וזה שהוציאו בלשון מזה לומ' לך שאינו מטמא עד שיהא בהם כשעור הזאה. וא"ת מנא ליה להוציא קרא ממשמעות וי"ל מדכתוב והזה הטהור על הטמא הטהור משמ' שהוא טהור לעולם ואע"ג דדרשי' ביומא הטהור מכלל שהיה טמא למד על טבול יום שהוא כשר בפרה תרתי ש"מ. אי נמי כיון דמשום מצוה הוא נוגע סברא הוא דטהור כמו מזין עליו ודוחק לשר"א מתו"ך בפ"ק דנדה מפרש התם מזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא. וא"ת והא מזין עליו נמי בעי טבילה והערב שמש כמו נוגע. וי"ל דמ"מ הוי חדוש שזה בא לו טומאה ע"י הזאה וזה בא לו טהרה ע"י הזאה. אי נמי שהטהור שמזין עליו בחנם קאמר הכא כרבנן דבפ"ק דיומא קאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו דברי ר' עקיבא ורבנן ק"ו על הטמא טהור על הטהור לא כ"ש לשר"א:
פסוק כב:
וכל אשר יגע בו הטמא יטמ' והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. פרש"י וכל אשר יגע בו הטמא הזה שנטמא במת יטמא בו עכ"ל. יש להקשות המקר' הזה מה בא ללמד אם לתת טומאה שבעה לנוגע בטמא מת הרי כתו' מיד והנפש הנוגעת תטמא עד הערב ואם לית לו טומאת ערב הלא יש ללמד כמו והנפש וגו'. א"כ וכל אשר יגע וגו' למה לי. וי"ל שבא לתת טומאת שבע' לנוגע בטמא מת בחבורין כלומ' בשעה שהיה זה נוגע במת בא חברו ונגע בו. ומה שכתו' והנפש הנוגעת בא ליתן לו טומאת ערב שלא בחבורין כלומ' לאחר שפי' מן המת בא חברו ונגע בו כך מסיק התלמוד פ"ק דע"ז. ופרש"י וכל אשר יגע בו הטמא יטמא משמע ז' ימי' דסתם טמא מת: