פסוק ח:מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל. הוּא אוֹמֵר לִי ״אָרָה״ שֶׁהוּא גְּדוֹלָה מִן ״קָבָה״, אֲפִלּוּ בְּ״קָבָה״ אֵין לִי כֹּחַ, קַל וָחֹמֶר בְּ״אָרָה״. אֲבָל לְפִי רַשִׁ״י שֶׁ״קָּבָה״ גְּדוֹלָה מֵ״אָרָה״ לֹא יִתְיַשֵּׁב כְּלָל מַה שֶׁהִתְחִיל בְּ״אָרָה״ וְסִיֵּם בְּ״קָבָה״. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ, מָה אֶקּוֹב לֹא קַבֹּה יִשְׂרָאֵל אֶת אֵל, כִּי הָאֻמּוֹת כְּשֶׁהַצָּרָה בָּא עֲלֵיהֶם הוּא מְקַלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו, אֲבָל יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא עֲלֵיהֶם בְּחֹזֶק וָתֹקֶף כְּהוֹרָאַת שֵׁם ״אֵל״, מִכָּל מָקוֹם לֹא קַבֹּה, וְאֵינוֹ מְקַלֵּל אֶלָּא מְבָרֵךְ גַּם עַל הָרָעָה. לְפִיכָךְ גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יָקֹב אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת קַלְקָלָתָם. ״וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה׳״, כִּי הָאֻמּוֹת מְהַפְּכִין ה׳ מִמִּדַּת הָרַחֲמִים לַדִּין, וְיִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם לֹא זָעַם אֶת ה׳, לֹא הִכְעִיס אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים לְהַפְּכָהּ לְמִדַּת הַדִּין.
פסוק ט:כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ. יִחוּס שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִן תֶּרַח אֶלָּא מִן אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא ״צוּר״, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא א-ב): ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְגוֹ׳, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם״. וְאוֹתוֹ צוּר – תָּמִים פָּעֳלוֹ עִם ה׳ הָיָה, וּבִעֵר כָּל הַגִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. ״וּמִגְּבָעוֹת״, אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת, ״אֲשׁוּרֶנּוּ״, מִשָּׁם רֹאשׁ יִחוּס שֶׁלּוֹ. ״הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן״ וְגוֹ׳, מִיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ וְגוֹ׳, מֵאָז וָהָלְאָה נִתְבּוֹדֵד מִן כָּל אֻמָּה, וְאֵין לוֹ צֵרוּף לֹא לְבֵית אָבִיו וְלֹא לְשׁוּם אֻמָּה, כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים לְחֶלְקוֹ. וְתֵדַע שֶׁכָּךְ הוּא, כִּי לֹא נָתַן הַקב״ה מִסְפָּר לְשׁוּם אֻמָּה כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַדָּבָר הַמּוֹרֶה עַל מַעֲלָתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּמִדְבַּר. וְעַל זֶה אָמַר: ״מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב״ וְגוֹ׳, כִּי זֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין לוֹ צֵרוּף עִם כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב״, כִּי כָל חֶשְׁבּוֹן עִנְיָנוֹ הַמִּסְפָּר, וְאָמַר שֶׁכָּל הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן פְּרָטִי אֶלָּא כְּלָלִי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר פְּרָטִי, אֲפִלּוּ בִּהְיוֹת יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב״, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵם רַבִּים כַּעֲפַר הָאָרֶץ נָתַן לָהֶם מִנְיָן פְּרָטִי, וְלֹא דַּי בְּמִסְפָּר זֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁאַחַר הַמִּסְפָּר עֲשָׂאָם אַרְבָּעָה דְּגָלִים וְנָתַן שֵׁנִית מִסְפָּר מְיֻחָד לְכָל דֶּגֶל שֶׁהוּא רְבִיעִית הַמַּחֲנֶה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״, וְכָל כָּךְ לָמָּה, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הָעוֹלָם כְּאִלּוּ לֹא הָיָה אַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם זוּלָתָם, וְכָל מַה שֶּׁחוּץ מֵהֶם אֵינוֹ נֶחְשָׁב מִכְּלַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְזֶה רְאָיָה שֶׁתֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם אֵינוֹ מִכְּלַל הַיִּשּׁוּב, וְאֵין אַבְרָהָם מִתְיַחֵס אַחֲרָיו כְּלָל.
פסוק י:וְאָמַר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. לְשׁוֹן רַבִּים, ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״ לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי הַמִּיתָה דַּוְקָא בַּגּוּף הַבָּא מֵאָב וָאֵם, שֶׁקָּרָא ״יְשָׁרִים״. ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״ כִּי הָאַחֲרִית וְהַהִשָּׁאֲרוּת הוּא בַּנְּשָׁמוֹת הַבָּאִים מִמְּקוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַנְּשָׁמָה דּוֹמָה לַבּוֹרֵא בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים (ברכות י.), לְכָךְ נֶאֱמַר ״כָּמֹהוּ״. וְהָרִיבָ״ה פֵּרֵשׁ שֶׁסוֹפֵי תֵּיבוֹת שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב בְּגִימַטְרִיָּא בִּלְעָם, וְזֶהוּ ״אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״.
פסוק יד:וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צוֹפִים. אַחַר שֶׁלֹּא יָכוֹל לִמְצֹא שֶׁמֶץ פְּסוּל עַל זֶה בַּשָּׁרָשִׁים, חָזַר לִהְיוֹת צוֹפֶה וּמַבִּיט בָּעֲנָפִים, דְּהַיְנוּ לָבֹא עַל הַתּוֹלָדוֹת מִצַּד חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִּרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״, כִּי אֵין הָאָבוֹת בִּכְלַל הַבָּנִים. וְעוֹד, שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל כִּי אִם הַמּוּקְצִים שֶׁבָּעָם, שֶׁהֲרֵי שֵׁבֶט לֵוִי לֹא הִסְכִּימוּ. וְאָמַר ״אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם״, כִּי עַל יְדֵי הָעֵגֶל נַעֲשׂוּ מְגֻלִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לב כה): ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מְגֻלֶּה. וְרָאוּ כָּל הָעַמִּים כִּי שֵׁם ה׳ סָר מֵעֲלֵיהֶם עַל יְדֵי הָעֵגֶל, וְזֶהוּ ״שְׂדֵה צוֹפִים״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַבָּטָה.
פסוק יד:וּבָאָה הַתְּשׁוּבָה אֵלָיו שֶׁגַּם בָּזֶה טָעוּ, כִּי ״לֹא הִבִּיט אָוֶן״ זֶה ״בְּיַעֲקֹב״, כִּי אִם הָעֵרֶב רַב לְבַדּוֹ הָיָה מָקוֹר אֶל הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא. ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר וְגוֹ׳ לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״, הֵבִיא לוֹ מוֹפֵת עַל טָעוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (שם לב יד): ״וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ״, וְכִי יֵשׁ נְחָמָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וַהֲלֹא לֹא אָדָם הוּא לְהִתְנַחֵם. אֶלָּא וַדַּאי אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֵעוֹלָם לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכַלּוֹתָם, כִּי לֹא פָשְׁעוּ בּוֹ, אַךְ הָעֵרֶב רַב הָיָה הָעִקָּר בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעָשׂוּ עַל יְדֵי נַחַשׁ וְקֶסֶם, וְחָשַׁב ה׳ פֶּן יִטְעוּ גַּם יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְהָיָה מְגַזֵּם לָהֶם בְּכִלָּיוֹן כִּי עָבֵיד אִינֵּשׁ דְּגָזֵים וְלָא עָבֵיד, לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת״, וְלֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת״, אֶלָּא מֵעוֹלָם לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ גִּזּוּם לְבַד, וְלֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַמָּשׁ. וְזֶה דַּוְקָא ״לְעַמּוֹ״, דְּהַיְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל עַל הָעֵרֶב רַב לֹא נִחַם כְּלָל, וְעֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ עַל יְדֵי הָעֳנָשִׁים הַמְבֹאָרִים פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בְּשָׁלֹשׁ מִיתוֹת נִדּוֹנוּ שָׁם כוּ׳. וְאֶצְלֵנוּ נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִחַם ה׳ עַל זֹאת, וְאֵל ה׳ הוּא הַיּוֹדֵעַ (יהושע כב כב) שֶׁגַּם מִתְּחִלָּה כָּךְ הָיְתָה דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל אִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְזִידִין בַּדָּבָר אִם כֵּן וַדַּאי יִעֵד לָהֶם עֹנֶשׁ מַמָּשׁ וְהָיְתָה כָּאן נֶחָמָה מַמָּשׁ, וְזֶה אֵינוֹ, כִּי לֹא בֶּן אָדָם הוּא וְיִתְנֶחָם, אֶלָּא ״הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה״, שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם כִּי אִם אֲמִירָה וְדִבּוּר לְבַד דֶּרֶךְ גִּזּוּם וְלֹא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת וּלְהָקִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְלֹא יַעֲשֶׂה״, ״וְלֹא יְקִימֶנָּה״.
פסוק יד:וְהַכֶּפֶל שֶׁבְּפָסוּק זֶה טַעֲמוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר הַקב״ה לְמֹשֶׁה ״הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם״ וְגוֹ׳ (שמות לב י), הֲרֵי שֶׁהָיָה שָׁם אֲמִירָה רַכָּה וְהַבְטָחָה טוֹבָה לְמֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ: ״וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, וְהָיָה שָׁם דִּבּוּר קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וּשְׁנֵיהֶם לֹא נִתְקַיְּמוּ. וְכְנֶגֶד הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַר לַעֲשׂוֹת לְמֹשֶׁה נֶאֱמַר כָּאן: ״לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב״, כִּי לְשׁוֹן כִּזּוּב מוֹרֶה עַל הַמַּבְטִיחַ לְהֵטִיב וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, וּכְנֶגְדוֹ נֶאֱמַר: ״הַהוּא אָמַר״, אֲמִירָה רַכָּה, ״וְלֹא יַעֲשֶׂה״, וּכְנֶגֶד הָרָעָה אָמַר: ״וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם״, כִּי לְשׁוֹן נֶחָמָה הוּא עַל הָרָעָה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר: ״וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה״, וּבְדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
פסוק יד:וְאָמַר הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי. הַיְינוּ לִי, כִּי כְּבָר אָמַרְתִּי ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״, וְאִם אֲקַלְלֵם אֲקַלֵּל גַּם עַצְמִי, לְכָךְ ״לֹא אֲשִׁיבֶנָּה״. ״לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב״, אַתָּה לְקַחְתַּנִי שְׂדֵה צוֹפִים לִהְיוֹת צוֹפֶה וּמַבִּיט בְּאָוֶן וְעָמָל שֶׁלָּהֶם, מָה אוּכַל לְהַבִּיט אִם ה׳ לֹא הִבִּיט בָּהֶם עָמָל וְאָוֶן? וַאֲפִלּוּ הַחוֹטְאִים הָהֵם לֹא כָּפְרוּ בֵּאלֹהִים לְגַמְרֵי אֶלָּא שִׁתְּפוּ שֵׁם שָׁמַיִם לְדָבָר אַחֵר, כִּי לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״ בְּוָי״ו, וְאָמְרוּ רז״ל (סנהדרין סג.) אִלְמָלֵא וָי״ו שֶׁבְּ״הֶעֱלוּךָ״ נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, כִּי בְּוָי״ו יֵשׁ הוֹרָאָה שֶׁלֹּא נָתְנוּ תִּפְלָה בֵּאלֹהִים אֶלָּא הוֹדוּ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים וְהָעֵגֶל הַזֶּה נִתְמַנָּה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ מִפִּי הַגְּבוּרָה, לְכָךְ אָמְרוּ ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן: ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ״, שֶׁטָּעֲנוּ כִּי ה׳ אֱלֹהָיו הוּא עִמּוֹ, עִם הָעֵגֶל, וּמָסַר לוֹ הַהַנְהָגָה לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם כְּמֶלֶךְ וְלֹא אֱלֹהִים מַמָּשׁ, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ״.
פסוק יד:אוֹ יֹאמַר, שֶׁאַף בִּשְׁעַת הַחֵטְא ״ה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ״, לֹא כָּפְרוּ בּוֹ לְגַמְרֵי, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ עוֹלָם נִשְׁאַר בּוֹ. וְתֵדַע שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״, (שמות לב ז), הַיְינוּ הָעָם שֶׁהֶעֱלָה מֹשֶׁה, וְזֶה וַדַּאי לֹא אָמַר כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי ״אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״ וְלֹא מֹשֶׁה הוֹצִיאָם, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכְּלַפֵּי הָעֵרֶב רַב אָמַר שֶׁמֹּשֶׁה הֶעֱלָם מִדַּעְתּוֹ. וְהָרְאָיָה שֶׁלְּכָךְ אָמַר מֹשֶׁה: ״לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ״ וְגוֹ׳ (שם לב יא), דְּהַיְינוּ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר ״אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״, כִּי לְשׁוֹן ״הוֹצֵאתָ״ שַׁיָּךְ בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לְמִצְרַיִם וְיָצְאוּ, אֲבָל גַּבֵּי הָעֵרֶב רַב אָמַר ״כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״, כִּי לְשׁוֹן יְצִיאָה אֵין שַׁיָּךְ בָּהֶם, כִּי מִי הִכְנִיסָם שֶׁיֵּצְאוּ. וּכְפִי הַפְּשָׁט יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר ״רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ״ בְּמַעֲלָה עַל יְדֵי בִּזַּת מִצְרַיִם, כִּי מִשָּׁם נִתְעַשְּׁרוּ, וְעַל יְדֵי רֹב זָהָב עָשׂוּ הָעֵגֶל. לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״, כִּי נִתְעַלּוּ בְּעֹשֶׁר שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם. אֲבָל בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה לֹא הָיָה מָקוֹם לְהַזְכִּיר זֶה, לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ״.
פסוק יד:כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְגוֹ׳. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי הָעֵגֶל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי כִּשּׁוּף, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא נַחַשׁ וְקֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַדַּאי לֹא עָשָׂאוּ הָעֵגֶל כִּי אִם הָעֵרֶב רַב. וְאִם תֹּאמַר, אִם אֵין בָּהֶם נַחַשׁ וְקֶסֶם אִם כֵּן בַּמֶּה יִוָּדַע לָהֶם הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳, עַל זֶה אָמַר: ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל״, כִּי כָּל הַקּוֹרוֹת הַתְּלוּיִין בְּעֵת וּזְמַן הַהוֹוִים וְנִפְסָדִים, ״יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב״, אֲפִלּוּ לִקְטַנֵּיהֶם, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב לב): ״וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים״, וּ״לְיִשְׂרָאֵל״ דְּהַיְינוּ לַחֲשׁוּבֵיהֶם, ״יֵאָמֵר מַה פָּעַל אֵל״, כִּי הַדְּבָרִים הָרוּחָנִיִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹנְנָם בְּיָדָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות טו יז): ״מִקְּדָשׁ ה׳ כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ״, וּכְתִיב (תהלים לא כ): ״מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ׳ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ״.
פסוק יד:הֵן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. יָדוּעַ שֶׁכָּל עִקַּר מַעֲשֵׂה כִּשּׁוּף בַּלַּיְלָה, כִּי בוֹ תִרְמוֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר, אֵלּוּ הַמַּזִּיקִים, וְכָל הָעוֹסְקִים עִמָּהֶם הֵם מֻכִּים וּמְעֻנִּים, וְיֵרֶא בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה פְּנֵיהֶם זֹעֲפִים, לֹא תֹּאַר וְלֹא הָדָר לָהֶם, וְהֵם חֲלוּשֵׁי כֹּחַ, כִּי רֻבָּם מַרְעִיבִים אֶת עַצְמָם כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַטֻּמְאָה. וְהֵן עָם זֶה כְּלָבִיא יָקוּם מִשְּׁנָתוֹ, חָזָק וּבָרִיא אוּלָם. וְזֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין לוֹ עֵסֶק בְּנַחַשׁ וְקֶסֶם, וְאַדְרַבָּה, ״לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י שֶׁאוֹמֵר קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ וּמַבְרִיחַ הַמַּזִּיקִין מֵעָלָיו, וְאִם כֵּן וַדַּאי אֵין לוֹ עֵסֶק עִמָּהֶם כְּלָל. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן.
פסוק טו:וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה. פֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי, לְבַטֵּל מֵהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״ (בראשית טו ה) וְ״כֹה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ו כג). בָּזֶה רָאִיתִי לְתָרֵץ מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּרַבָּתִי (במ״ר כ ז) כִּי אָמַר ״אוּלַי נַכֶּה בּוֹ״, לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא לְנַכּוֹת מֵהֶם חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא וְהַיְינוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, מַה תּוֹעֶלֶת הָיָה לוֹ בָּזֶה אִם יֶחְסְרוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, גַּם יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה נָפְלוּ בַּעֲצָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְלֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְבַטֵּל מֵהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יָחוּלוּ הַקְּלָלוֹת, לְכָךְ לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא לְנַכּוֹת חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּנַכִּין מִן הַסְּאָה חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (ב״ב צג:) כָּךְ בִּקֵּשׁ לְנַכּוֹת חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, דְּהַיְינוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף כְּמִסְפַּר ״כֹּה״. וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, כִּי לֹא הִפִּיל אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, עַד כֹּה וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי בְּבוֹאוֹ לְמִסְפַּר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עָמְדוּ לָהֶם הַבְּרָכוֹת שֶׁל ״כֹּה תְבָרְכוּ״, וְ״כֹה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״.
פסוק כח:וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר. מֵעַתָּה חָזְרוּ לַדֶּרֶךְ הַשְּׁלִישִׁי כִּי רָאוּ שֶׁאֵין לָהֶם מָקוֹם לִתֵּן שֶׁמֶץ וָדֹפִי לֹא בַּשָּׁרָשִׁים וְלֹא בָּעֲנָפִים. אִם כֵּן הֵמָּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְכָל דָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל צַד, בְּיוֹתֵר יֵשׁ מָקוֹם לָעַיִן הָרַע לִשְׁלוֹט בּוֹ עַל יְדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וִיסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ בְּקוֹל רָם, וְיִשְׁמְעוּ כָּל הָאֻמּוֹת וְיִתְקַנְּאוּ בָּהֶם וְיַכְנִיסוּ בָּהֶם עַיִן הָרַע, וְעַל יְדֵי זֶה קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ. וְעַל כֵּן לְקָחוֹ רֹאשׁ הַפְּעוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּפְעַר פִּיו לִבְלִי חֹק וִיסַפֵּר בְּמַעֲלָתָן בְּקוֹל רָם.
