פרשנים על הפרק
📜
תרגום אונקלוסאונקלוס18 פסוקים📜
תרגום יונתןיונתן בן עוזיאל18 פסוקים📜
רש"ירש״י30 פסוקים📜
ריב"איהודה בן אליעזר3 פסוקים📜
דעת זקניםתוספות8 פסוקים📜
רשב"םרשב״ם5 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא25 פסוקים📜
חזקוניחזקוני16 פסוקים📜
רמב"ןרמב״ן4 פסוקים📜
הדר זקניםתוספות7 פסוקים📜
רא"שרא"ש7 פסוקים📜
קיצור בעל הטוריםיעקב בן אשר14 פסוקים📜
בעל הטוריםיעקב בן אשר7 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג11 פסוקים📜
רלב"ג ביאור המלותרלב"ג11 פסוקים📜
שפתי כהןלא ידוע88 פסוקים📜
צרור המוראברהם סבע8 פסוקים📜
מזרחיאליהו בן אברהם מזרחי22 פסוקים📜
תולדות יצחקיצחק בן יוסף קארו4 פסוקים📜
אברבנאלאברבנאל13 פסוקים📜
ספורנוספורנו9 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי18 פסוקים📜
יריעות שלמהמהרש"ל2 פסוקים📜
לבוש האורהר' מרדכי יפה1 פסוקים📜
עמר נקאלא ידוע2 פסוקים📜
תורת משה (אלשיך)אלשיך17 פסוקים📜
גור אריהמהר"ל25 פסוקים📜
דברי דודדוד הלוי סגל5 פסוקים📜
כלי יקרשלמה אפרים מלונטשיץ13 פסוקים📜
שפתי חכמיםשבתי בס32 פסוקים📜
תפארת יהונתןיהונתן אייבשיץ11 פסוקים📜
אור החייםחיים בן עטר43 פסוקים📜
משכיל לדודדוד פארדו13 פסוקים📜
מיני תרגומאישעיה פיק ברלין6 פסוקים📜
נחל קדומיםר' חיים יוסף דוד אזולאי5 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי2 פסוקים📜
נתינה לגרהרב נתן מרקוס אדלר7 פסוקים📜
הכתב והקבלהיעקב צבי מקלנבורג8 פסוקים📜
העמק דברנפתלי צבי יהודה ברלין23 פסוקים📜
הרחב דברנפתלי צבי יהודה ברלין1 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם15 פסוקים📜
תורה תמימההרב ברוך הלוי אפשטיין24 פסוקים📜
צפנת פענחיוסף רוזין6 פסוקים📜
ברכת אשראשר וסרטיל33 פסוקיםמאמרים על הפרק
אור החיים
חיים בן עטר
פסוק א:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה צֹרֶךְ בְּהוֹדָעַת מַאֲמָר זֶה, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה, תנחומא) הֵעִירוּ בָּזֶה וְאָמְרוּ כִּי לְהוֹדִיעֲךָ בָּא כִּי זֶה סִבָּה לִזְנוּת וְכוּ׳, לְפִי שֶׁהַמָּקוֹם מִטִּבְעוֹ לְעוֹרֵר טֶבַע הַתַּאֲוָה הַבַּהֲמִית. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁהַכָּתוּב יָעִיד סִבַּת הַזְּנוּת שֶׁהָיְתָה לְפִי שֶׁיָּצְאוּ הָעָם לְטַיֵּל חוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וְשָׁם נִמְצְאוּ בְּנוֹת מוֹאָב, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים, פֵּרוּשׁ בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ מְטַיְּלִים בּוֹ חוּץ לְמַחֲנֵיהֶם, וְשִׁטִּים הוּא לְשׁוֹן טִיּוּלִים כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר יא:ח) ״שָׁטוּ הָעָם״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֵין שַׁיִט אֶלָּא לְשׁוֹן טִיּוּל. וְזֶה סִבַּת ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת״.
פסוק א:
וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. אָמְרוֹ וַיָּחֶל לְשׁוֹן חִלּוּל, שֶׁנִּתְחַלֵּל לִזְנוֹת, פֵּרוּשׁ לְפִי שֶׁזָּנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר. וְאָמַר אֶל בְּנוֹת וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה ותנחומא שם) שֶׁהָיוּ תּוֹבְעִים אוֹתָם לַעֲבֵרָה וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם הִשְׁתַּחֲוֵה לָזֶה וְגוֹ׳, וְהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים אֶל אֲשֶׁר הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם בְּנוֹת מוֹאָב, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֶל בְּנוֹת״ וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר הָעָם, לִשְׁלוֹל הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנּוּ.
פסוק ב:
וַתִּקְרֶאןָ לָעָם. הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר ״הָעָם״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וַתִּקְרֶאןָ לָהֶם״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁקָּרְאוּ לְאוֹתָם שֶׁלֹּא יָצְאוּ לָשׁוּט מֵאָהֳלֵיהֶם, הָלְכוּ הֵם אֶצְלָם וְקָרְאוּ לָהֶם. אוֹ יִרְצֶה, כִּי מִלְּבַד מַה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים אֶחָד אֶחָד, הוֹסִיפוּ לִקְרֹא לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ בִּכְנוּפְיָא לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וְכוּ׳:
פסוק ב:
לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן. וַהֲגַם שֶׁאָמַר (סנהדרין סד.) שֶׁפְּעוֹר אֵין בַּעֲבוֹדָתוֹ זְבִיחָה אֶלָּא בְּהַתְרָזַת הַלִּכְלוּךְ לְמוּל פָּנָיו, וּמִן הַסְּתָם לֹא זָבְחוּ לוֹ, אוּלַי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שִׂמְחָה בְּבָשָׂר לִכְבוֹדוֹ, אוֹ אוּלַי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כֵּן כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַאֲכָלִים לְהַתְרִיז כְּנֶגְדּוֹ בְּרִבּוּי יְצִיאַת הַטִּנּוּף.
פסוק ב:
וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְגוֹ׳ וַיִּצָּמֶד. פֵּרוּשׁ, זוֹ סִבַּת הִשְׁתַּחֲוָיָיתוֹ שֶׁנִּצְמַד וְגוֹ׳. עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין סד.) שֶׁבַּעַל פְּעוֹר מַאֲנִיס עוֹבְדָיו.
פסוק ד:
וְיָשֹׁב חֲרוֹן וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לְהָשִׁיב חָרוֹן גַּם אַחַר עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, לְפִי שֶׁהַבֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה אֵין מַעֲנִישִׁים אֶלָּא לְעוֹשִׂים בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, וְאִם יַעֲשֶׂה ה׳ מִשְׁפָּט יִגּוֹף גַּם עוֹשִׂים בְּלֹא עֵדִים וּבְלֹא הַתְרָאָה, וּכְשֶׁיֵּצֵא הַמַּשְׁחִית יַשְׁחִית גַּם לְחוֹשְׁבֵי מַחְשְׁבוֹת רַע, לָזֶה אָמַר לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּבָזֶה יָשׁוּב חֲרוֹן אַפּוֹ לְבַל יַשְׁחִית עוֹבְדֶיהָ בְּלֹא עֵדִים וּבְלֹא וְכוּ׳ וְיָשׁוּבוּ וְיִחְיוּ.
פסוק ח:
וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא דְּקִירַת אִישׁ יִשְׂרָאֵל כְּמִשְׁפַּט הַהֲלָכָה שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ, אֲבָל הָאִשָּׁה אֵינָהּ חַיֶּבֶת מִיתָה וְאֵינָהּ מְצֻוָּה, וְאִם עַל חֲשָׁשַׁת הֱיוֹתָהּ אֵשֶׁת אִישׁ לֹא הָיְתָה נֶהֱרֶגֶת עַל הַסָּפֵק. וְאֶפְשָׁר שֶׁדָּן בָּהּ מִשְׁפַּט הַבְּהֵמָה, דִּכְתִיב (ויקרא כ:טו-טז) ״וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ״, וּכְתִיב (יחזקאל כג:כ) ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״.
פסוק ח:
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הָרְגוּ יִשְׂרָאֵל הַמִּדְיָנִית מִקּוֹדֶם, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מֵעַם שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ עֲלֵיהֶם? וְאֶפְשָׁר לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁלְחוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל קְרִיאַת שָׁלוֹם (דברים כ:י), וַהֲגַם שֶׁלְּבַסּוֹף גַּם כֵּן לֹא שָׁלְחוּ לָהֶם, זֶה הָיָה אַחַר מַעֲשֶׂה כִּי צִוָּה ה׳ ״צָרוֹר״ וְגוֹ׳ (במדבר כה:יז). אוֹ אוּלַי שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ וְחָשְׁבוּ כִּי הִיא מוֹאָבִית וְלֹא מִדְיָנִית, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ רְגִילִים אֶצְלָם לְהַכִּירָם, אוֹ הָיָה מַלְבּוּשָׁם כְּמַלְבּוּשׁ מוֹאָב. וְאָמְרוֹ ״הַמִּדְיָנִית״, הוּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב.
פסוק ח:
חסלת פרשת בלק
פסוק י:
לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לְמִי יֹאמַר, אִם לְפִנְחָס – לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר כָּךְ ״לָכֵן אֱמֹר״, שֶׁכְּבָר אָמַר שֶׁיֹּאמַר לוֹ הַדְּבָרִים, וְעוֹד סֵדֶר הַדְּבָרִים יַגִּיד שֶׁלֹּא כֵן הוּא.
פסוק י:
וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בָּזֶה שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בָּעִנְיָן, וְהַכַּוָּנָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ מִפְעָל טוֹב שֶׁעָשָׂה לָהֶם פִּנְחָס וְלֹא יִשְׂנָאוּהוּ בִּשְׁבִיל הֲרִיגַת הַנָּשִׂיא, וּבְמַה שֶׁנִּמְשַׁךְ מִסִּבָּתוֹ שֶׁחָבַט הַמַּלְאָךְ מֵהֶם מַה שֶׁחָבַט, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פב:) כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ:
פסוק יא:
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְיַחֲסוֹ, וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן שֶׁיִּזָּכְרוּ אֲבוֹתָיו לְטוֹבָה. וְעוֹד נִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִים יִשְׂרָאֵל עִם אַהֲרֹן שֶׁסִּבֵּב נְפִילָה גְּדוֹלָה מִיִּשְׂרָאֵל בְּאֶמְצָעוּת הָעֵגֶל, דִּכְתִיב (שמות לב:לה): ״וַיִּגֹּף ה׳ אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן״. הֲרֵי עָמַד פִּנְחָס בֶּן בְּנוֹ וּפָדָה נֶפֶשׁ כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּאָמְרוֹ בְּסָמוּךְ ״וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְלָזֶה יִחֲסוֹ עַד אַהֲרֹן, וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבה פרק יג) שֶׁהָיָה אַהֲרֹן עוֹמֵד וּמְתַקֵּן וְהָיָה מְלַמֵּד כָּל יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוּ׳, עַד כָּאן. הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיָה נֶחְשָׁב עַל אַהֲרֹן הַקִּלְקוּל שֶׁגָּרַם בְּמִיתַת עַם רָב וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְתַקֵּן מַה שֶׁנִּפְרַץ, וְכָאן רָמַז ה׳ כִּי פִּנְחָס שִׁלֵּם בְּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה.
פסוק יא:
הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי. כַּוָּנַת הוֹדָעַת דָּבָר זֶה אוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁהַשֵּׁם הֵשִׁיב אֶת חֲמָתוֹ בְּלֹא אֶמְצָעוּת זְכוּת אֲשֶׁר כָּפָה מִדַּת הַדִּין, וְיֵצֵא מִזֶּה שֶׁיַּחְשֹׁב מֹשֶׁה כִּי הַשֵּׁם מִתְנַהֵג בְּסֵדֶר זֶה, לָכֵן הוֹדִיעַ הַשֵּׁם כִּי פִּנְחָס הוּא שֶׁהָיָה סִבָּה לְהָשִׁיב חֵמָה, וְהוּא אָמְרוֹ הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְלֹא מֵעַצְמָהּ שָׁבָה.
פסוק יא:
מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרוּשׁ, אַחַר שֶׁיָּצְתָה הַחֵמָה וְהָיְתָה עֲלֵיהֶם, הֱשִׁיבָהּ מֵעֲלֵיהֶם, וְזֶה שֶׁבַח גָּדוֹל. עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר מַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּגֶדֶר הַפְּעֻלָּה עַצְמָהּ, שֶׁהֵסִיר כַּעַס ה׳, כִּי הַכַּעַס הוּא עָנָף הַיָּגוֹן וְהַדַּאֲבוֹן, וְיִהְיֶה לַה׳ נַחַת רוּחַ הַרְבֵּה מֵהֲשָׁבַת חֵמָה.
פסוק יא:
בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם. דִּקְדֵּק לוֹמַר קִנְאָתִי, גַּם אָמַר בְּתוֹכָם, בָּא לָתֵת כֹּחַ הַמַּשִּׂיג בּוֹ הֲשָׁבַת חֵמָה, וְאָמַר שֶׁהָיְתָה בְּאֶמְצָעוּת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: הָאֶחָד שֶׁקִּנֵּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְסִכֵּן בְּעַצְמוֹ כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּקַנְאוֹ בְּכִנּוּי. ב׳, שֶׁהָיְתָה הַקִּנְאָה בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי לְבַד לֹא לְאֶמְצָעוּת שׁוּם דָּבָר זוּלָתוֹ, וְזוֹ הִיא מִצְוָה שְׁלֵמָה אֲשֶׁר יִתְרַצֶּה ה׳ בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם, וְהוּא אָמְרוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּכִנּוּי לְהַמְּדַבֵּר בָּרוּךְ הוּא. ג׳, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַפְּעֻלָּה שֶׁעָשָׂה נֶעֱלֶמֶת מֵעֵינֵי אָדָם אֶלָּא קִדֵּשׁ ה׳ בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פב.) שֶׁהָיוּ כָּל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן סָבִיב לָאֹהֶל אֲשֶׁר שָׁם דָּקַר שְׁנֵיהֶם וְהָרַג נְשִׂיאֵיהֶם בִּפְנֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּתוֹכָם:
פסוק יא:
וְלֹא כִלִּיתִי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּתַב הַסִּבָּה שֶׁהִיא ״בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם״ בְּאֶמְצַע שְׁנֵי פְּרָטֵי הַמְּסֻבָּב שֶׁהֵם ״הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי״ וְ״לֹא כִלִּיתִי״ וְגוֹ׳, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״בְּקַנְאוֹ וְגוֹ׳ הֵשִׁיב וְגוֹ׳ וְלֹא כִלִּיתִי״ וְגוֹ׳, אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״הֵשִׁיב וְגוֹ׳ וְלֹא כִלִּיתִי וְגוֹ׳ בְּקַנְאוֹ״ וְגוֹ׳?
פסוק יא:
אָכֵן נִתְכַּוֵּן לְהָעִיר כִּי הֲשָׁבַת הַחֵמָה אַחַר שֶׁהָיְתָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גֶּדֶר זֶה לֹא הוּשַׂג אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת שָׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת הָרְשׁוּמִים בָּעִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק ״בְּקַנְאוֹ״ וְגוֹ׳, אֲבָל לְגַבֵּי מְנִיעַת הַכִּלָּיוֹן שֶׁאָמַר ״וְלֹא כִלִּיתִי״, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה גַּם כֵּן ה׳ מַשְׁאִיר פְּלֵיטָה לְעַמּוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה בַּמַּעֲשֶׂה כָּל שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן, וּבְאֶמְצָעוּת תְּפִלַּת צַדִּיק וְכַדּוֹמֶה מֵהַזְּכוּת יֹאמַר ה׳ לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית ״רַב״ וְגוֹ׳. גַּם לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי״ שֶׁהוּא דָּבָר טוֹב בְּגֶדֶר הַפְּעֻלָּה מִצַּד עַצְמָהּ, בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר הַכָּתוּב בְּסֵדֶר זֶה, כִּי אִם הָיָה אוֹמֵר ״הֵשִׁיב״ וְגוֹ׳ ״וְלֹא כִלִּיתִי״ וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר ״בְּקַנְאוֹ״, הָיָה נִשְׁמָע כִּי תַּכְלִית עִנְיָן זֶה שֶׁל הֲשָׁבַת חֵמָה הוּא הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא כִּלָּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מוּבָן שֶׁיֵּשׁ מִפְעָל טוֹב בַּהֲשָׁבַת חֵמָה מִצַּד עַצְמָהּ. אֲבָל מֵאָמְרוֹ ״הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי״ וְאָמַר סָמוּךְ לָהּ סִבַּת הַדָּבָר שֶׁהוּא ״בְּקַנְאוֹ״ וְגוֹ׳, זֶה יַגִּיד שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ תַּכְלִית מִפְעָל הַטּוֹב.
פסוק יב:
לָכֵן אֱמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״לָכֵן״ אַחַר שֶׁאוֹמֵר בְּסָמוּךְ ״תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא״ שֶׁהוּא גַּם כֵּן מַשְׁמָעוּת מַאֲמַר ״לָכֵן״, וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה ו,ד) אֵין ״לָכֵן״ אֶלָּא שְׁבוּעָה, דִּכְתִיב (שמואל א ג:יד) ״לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי״. וַעֲדַיִן צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לִשְׁבוּעָה. וְלָזֶה יֵשׁ לוֹמַר כִּי הֻצְרַךְ לִשְׁבוּעָה לְחַזֵּק בְּרִית הַשָּׁלוֹם, הֲגַם שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּנָיו רְאוּיִים לְדָבָר זֶה יְקַיֵּם ה׳ אֶת הַשְּׁבוּעָה.
פסוק יב:
עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קא:) שֶׁאָמְרוּ כִּי קוֹדֶם מַעֲשֵׂה זִמְרִי לֹא נִתְכַּהֵן פִּנְחָס, לְפִי שֶׁהָיָה מָצוּי וְלֹא נִמְשַׁח, וְאַחַר שֶׁעָשָׂה קִנְאָתוֹ הָיְתָה לוֹ הַכְּהוּנָה. וְהִנֵּה יֵשׁ בְּאוֹפֶן זֶה שְׁנֵי דְּרָכִים: אֶחָד הוּא דֶּרֶךְ מְחִילָה, וְהַשֵּׁנִי דֶּרֶךְ מַתָּנָה. דֶּרֶךְ מְחִילָה הוּא שֶׁיִּמְחוֹל לוֹ ה׳ הַקְּנָס שֶׁקְּנָסוֹ שֶׁלֹּא נִמְשַׁח בִּזְמַן מְשִׁיחַת הַכֹּהֲנִים, וְדֶרֶךְ מַתָּנָה הוּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַכְּהוּנָּה מֵחָדָשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְּנָה לְאַהֲרֹן, הֲגַם שֶׁאָבִיו וְאֶחָיו לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים. וּכְפִי הַדִּין יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין אִם יִהְיֶה הַדָּבָר דֶּרֶךְ מְחִילָה לְדֶרֶךְ נְתִינָה: דֶּרֶךְ מְחִילָה אֵינָהּ צְרִיכָה קִנְיָן, וְדֶרֶךְ מַתָּנָה צְרִיכָה קִנְיָן, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא קָנוּ מִיָּדוֹ לֹא זָכָה הַמְקַבֵּל בַּמַּתָּנָה אֶלָּא בְּמַה שֶׁכְּבָר הִגִּיעוֹ.
פסוק יב:
עוֹד יֵשׁ בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה שְׁתֵּי רָעוֹת מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם תִּהְיֶה דֶּרֶךְ מְחִילָה, כִּי בְּדֶרֶךְ מְחִילָה אִם יִמְחוֹל לוֹ עַל הַקְּנָס וְיַחְזֹר לִכְהוּנַּת אַהֲרֹן, אַף הוּא בָּטְלוּ הַמְּעוֹרְרִים עַל כְּהוּנָּתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּטְלוּ עַל כְּהוּנַּת אַהֲרֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה שֶׁיֶּשְׁנָם לַמְּעוֹרְרִים עָלָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ עַל אַהֲרֹן בַּתְּחִלָּה, וּמַה גַּם שֶׁהָיָה לָהֶם שִׂנְאָה עִמּוֹ לְסִבַּת הֲרִיגַת הַנָּשִׂיא וְכוּ׳, ב׳, שֶׁבְּדֶרֶךְ מַתָּנָה יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁהַדָּבָר חִדּוּשׁ וְאֵין לְךָ בּוֹ אֶלָּא חִדּוּשׁוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אִם יִהְיֶה בְּדֶרֶךְ מְחִילָה וְחוֹזֵר לִכְהוּנַּת אַהֲרֹן שֶׁחוֹזֵר הַדָּבָר לְשָׁרְשׁוֹ וְצֶאֱצָאָיו כְּמוֹתוֹ, נִמְצֵאת אוֹמֵר כִּי בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים דֶּרֶךְ הַמְּחִילָה הוּא הַנָּאוֹת מִדֶּרֶךְ הַמַּתָּנָה: א׳ שֶׁאֵין צָרִיךְ קִנְיָן, ב׳ שֶׁאֵין לָחוּשׁ לַמְּעוֹרְרִים, ג׳ שֶׁתִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת לוֹ וּלְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו.
פסוק יב:
וְהִנֵּה הָאָדוֹן ה׳ נִרְאָה בְּעֵינָיו בָּרוּךְ הוּא לְרוֹמֵם מַעֲלַת פִּנְחָס לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה, שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן מִצִּדּוֹ וְלֹא מִצַּד הֶעָנָף שֶׁבָּא מִמֶּנּוּ לְתִפְאֶרֶת לוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ בְּדֶרֶךְ מַתָּנָה. וְתִקֵּן אֱלֹהֵי עוֹלָם כָּל הַשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פִּקְפּוּק כְּשֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ מַתָּנָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ: כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמַרְנוּ מַתָּנָה צְרִיכָה קִנְיָן אָמַר ״לָכֵן״ לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, וּכְנֶגֶד חֲשַׁשׁ הַמְעוֹרְרִים אָמַר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, וּכְנֶגֶד מִיחוּשׁ שֶׁאֵין הַדָּבָר אֶלָּא לְפִנְחָס וְחִדּוּשׁ הוּא אָמַר וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו וְגוֹ׳, שֶׁמַּתָּנָה זוֹ נִתְקַיְּמָה בְּיָדוֹ בִּשְׁבוּעָה מִפִּי הַבּוֹרֵא שֶׁתִּהְיֶה לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו כְּהוּנַּת עוֹלָם. וּכְבָר הֲעִירוֹתִיךָ בִּשְׁנַיִם וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהַכְּהוּנָּה הִיא נֶפֶשׁ הַנִּקְרֵאת כֵּן בִּמְקוֹם הַנְּשָׁמוֹת, וְהִבְטִיחַ ה׳ אֶת פִּנְחָס כִּי יִשְׁתַּלְשֵׁל בְּזַרְעוֹ עָנָף זֶה הַקָּדוֹשׁ הַנִּקְרָא כְּהוּנָּה, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ ״כְּהֻנַּת עוֹלָם״.
פסוק יג:
תַּחַת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וַיְכַפֵּר וְגוֹ׳. נָתַן טַעַם לְמָה שֶׁבָּחַר לוֹ יָהּ לְזַכּוֹת הַכְּהוּנָּה לְפִינְחָס בְּתוֹרַת מַתָּנָה מֵה׳, וְלֹא מִכֹּחַ אָבִיו, אָמַר תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו – הוּא עָשָׂה לֵאלֹהָיו וְחָשׁ עַל כְּבוֹדוֹ, גַּם אֱלֹהָיו יְרוֹמְמֵהוּ בְּאֵין צֹרֶךְ לוֹ לֵיהָנוֹת בִּיקָרוֹ מִיקַר אָבִיו. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁאָמַר שֶׁתִּהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם וְגַם תִּהְיֶה לְזַרְעוֹ וְגוֹ׳, אָמַר וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – פֵּרוּשׁ, שֶׁעָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהִנִּיחַ לְיִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, לָזֶה יִהְיֶה לוֹ בְּרִית הַשָּׁלוֹם מֵהֶם. וּכְשֵׁם שֶׁהַהֲטָבָה אֲשֶׁר הֵטִיב בְּכַפָּרַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִיא הֲטָבָה נִמְשֶׁכֶת, שֶׁכָּל דּוֹר וָדוֹר הַבָּא בָּא מִכֹּחַ הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר כִּפֵּר עֲלֵיהֶם, וְלָזֶה כְּמוֹ כֵן תִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת הֲטָבָתוֹ גַּם כֵּן, וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם.
פסוק יג:
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כא,ג?) שֶׁאָמְרוּ פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר הוּא עָתִיד לְבַשֵּׂר עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹן, וְכָאן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב בַּמֶּה זָכָה לְמַעֲלָה זוֹ לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עדיות פ״ח מ״ז) אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא אֶלָּא לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ פִּינְחָס וְגוֹ׳ הֵשִׁיב וְגוֹ׳ בְּקַנְאוֹ וְגוֹ׳, כָּפַל לוֹמַר שְׁתֵּי קְנָאוֹת לִרְמֹז לַקִּנְאָה שֶׁקִּנֵּא בִּזְמַן זֶה וְלַקִּנְאָה שֶׁקִּנֵּא פַּעַם שְׁנִיָּה בִּימֵי אַחְאָב, כְּאָמְרוֹ (מלכים א יט:יד) ״קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה׳״, גַּם שָׁם כָּפַל לוֹמַר ״קַנֹּא קִנֵּאתִי״ לִרְמֹז לִשְׁתֵּי קְנָאוֹת, אַחַת בִּימֵי מֹשֶׁה וְאַחַת בִּימֵי אַחְאָב.
פסוק יג:
לָכֵן אָמַר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, שֶׁהוּא הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִם הָאָבוֹת לָתֵת לָהֶם עֲשָׂרָה עֲמָמִין, וְזֶה יִקָּרֵא בְּרִית שָׁלוֹם כִּי אָז יִהְיֶה שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָם, דִּכְתִיב (ישעיה יא:ז): ״וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה וְגוֹ׳ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ: וְגוֹ׳. בְּרִית זֶה יִהְיֶה לוֹ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהֵשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת וְגוֹ׳, דִּכְתִיב (מלאכי ג:כג) ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה״ וְגוֹ׳. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ בִּפְרָטוּת וְלֹא שִׁתֵּף עִמּוֹ זַרְעוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר בְּרִית הַכְּהֻנָּה: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״. וְגָמַר אוֹמֶר תַּחַת פֵּרוּשׁ שְׁנֵי יִעוּדִים אֵלּוּ הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה: בְּרִית שָׁלוֹם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, כָּאן רָמַז בְּמַה שֶׁקִּנֵּא בִּימֵי אַחְאָב עַל שֶׁעָזְבוּ אֱלֹהִים וְהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר לֵאלֹהָיו שֶׁנִּתְקַנֵּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים ו:טו) ״כִּי אֵל קַנָּא״ וְגוֹ׳ עַד שֶׁאָמְרוּ כָּל הָעָם (מלכים א יח:לט) ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ וְגוֹ׳. לָזֶה גַּם כֵּן הוּא יְבַשֵּׂר בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, שֶׁהוּא גַּם כֵּן סוֹד ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״.
פסוק יג:
וְאָמְרוֹ וַיְכַפֵּר וְגוֹ׳, הוּא כְּנֶגֶד יִעוּד ״וְהָיְתָה לּוֹ וְגוֹ׳ בְּרִית כְּהֻנַּת״, כִּי זֶה הוּא לוֹ חֵלֶק אֲשֶׁר כִּפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה תָּמִיד מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא ד:כ) ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן״.
פסוק יד:
וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל. קָשֶׁה, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם חָפֵץ ה׳ לְגַלּוֹת הַמֻּכִּים, הָיָה לוֹ לְהַזְכִּירָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁאָמַר (במדבר כה:ו) ״וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שָׁם הָיָה מָקוֹם לְהַזְכִּירוֹ וְלוֹמַר ״וְהִנֵּה אִישׁ וְגוֹ׳ זִמְרִי״ וְגוֹ׳, וּכְשֶׁהִזְכִּיר גַּם כֵּן הַמִּדְיָנִית הָיָה לוֹ לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ. וְאִם תּוֹרָה כִּסְּתָה עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁכִּסְּתָה עַל הַמְּקוֹשֵׁשׁ בְּשַׁבָּת, לָמָּה נִמְלַךְ לְהַזְכִּיר שְׁמָם וְהֻצְרַךְ גַּם כֵּן לְהוֹסִיף עוֹד תֵּיבוֹת יְתֵרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁאִם הָיָה מַזְכִּיר שְׁמָם לְמַעְלָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״וְשֵׁם אִישׁ וְגוֹ׳ וְשֵׁם הָאִשָּׁה״ וְגוֹ׳?
פסוק יד:
אָכֵן הִנֵּה הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חָפֵץ לְזַלְזֵל אֲפִלּוּ בָּרְשָׁעִים לְפַרְסֵם מִי בַּעֲלֵי דְּבָרִים הַמְּתֹעָבִים, וּמְקוֹשֵׁשׁ יוֹכִיחַ. גַּם בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ תִּרְאֶה שֶׁלֹּא גִּלָּה אוֹתָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אַחַר שֶׁהִזְכִּיר שֶׁבַח פִּנְחָס אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה מֵהַמִּפְעָל הַטּוֹב שֶׁקִּנֵּא לַה׳ וְכִפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זָכַר גַּם כֵּן כִּי לֹא קִנֵּא בְּאָדָם פָּחוּת אֶלָּא בְּאָדָם גָּדוֹל נְשִׂיא בֵּית אָב עִם הָאִשָּׁה רֹאשׁ הַקְּלִפּוֹת וְאָבִיהָ מֶלֶךְ, כְּאָמְרוֹ ״רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב״, וְנִתְעֲבָה בְּמִיתָה בְּזוּיָה לְעֵין כֹּל, וּבְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מִתְקַדֵּשׁ, לָזֶה יִחֲסָהּ לוֹמַר בַּת מֶלֶךְ הִיא, וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ זִלְזוּל לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינוֹ, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (משלי י:ז) ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״ הֲגַם שֶׁ״שֵּׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ בְּאֶמְצָעוּת כֵּן. וְאוּלַי כִּי לְהוֹדִיעֲךָ בָּא הַכָּתוּב שֶׁלֹּא הִשִּׂיג הֲשָׁבַת הַחֵמָה וְכוּ׳ אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת דָּבָר זֶה שֶׁעָשָׂה הַקִּנְאָה בְּנָשִׂיא וְנִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ קִדּוּשׁ גָּדוֹל וְנִכְנְעָה כֹּחַ הַס״מ וּמָאַס הֶעָוֹן כָּל כָּךְ בְּעֵינֵי כֹל, בָּזֶה הֵשִׁיב חֵמָה וַיְכַפֵּר וְגוֹ׳, אֲבָל זוּלַת זֶה הֲגַם שֶׁהָיָה מְקַנֵּא לַה׳ בְּאָדָם הֶדְיוֹט לֹא הָיָה מַשִּׂיג כָּל הַדְּרָגוֹת הָרְשׁוּמוֹת.
פסוק יד:
וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְשֵׁם הָאִישׁ וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״וְשֵׁם הַמֻּכֶּה״ וְגוֹ׳, לְפִי דַּרְכֵּנוּ יִרְצֶה לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, לוֹמַר כִּי הָיָה חָשׁוּב וּמְעֻלֶּה בְּיִשְׂרָאֵל, וְעִם כָּל זֶה לֹא נִרְתַּע צַדִּיק זֶה מֵעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשֶׂה הַנִּפְלָא. עוֹד נִרְאֶה כִּי טַעַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר ה׳ שְׁמוֹ לְמַעְלָה (במדבר כה:ו) לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶלָּא חָשַׁב לַעֲשׂוֹת, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא עָשָׂה לֹא תְּבַזֵּהוּ הַתּוֹרָה לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ, וְאַחַר שֶׁכְּבָר עָשָׂה מַעֲשֶׂה פִּרְסֵם ה׳ שְׁמוֹ כִּי מִצְוָה לְפַרְסֵם הָרְשָׁעִים.
פסוק יד:
הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת מֵהֵנָּה. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב מִטֶּבַע הַמַּאֲמָר שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בּוֹ כְּשֶׁהִזְכִּיר שֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָמַר הַמְּאוֹרָע הַמֻּכֶּה וְגוֹ׳, וּכְשֶׁהִזְכִּיר הַמִּדְיָנִית הִקְדִּים הַמְּאוֹרָע וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה וְאַחַר כֵּן אָמַר הַמִּדְיָנִית?
פסוק יד:
אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח:) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, וְהַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁכֹּחַ הָרַע שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמֵּת דְּבוּקָה בָּהֶם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי הַשֵּׁם שֶׁיִּקָּרֵא בּוֹ הָאָדָם הוּא שֵׁם הַנֶּפֶשׁ, וַה׳ שָׂם שֵׁמוֹת בָּאָרֶץ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז:) אַל תִּקְרֵי שַׁמּוֹת אֶלָּא וְכוּ׳, וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא נִפְגְּמָה נַפְשׁוֹ בִּדְבֵקוּת הָרַע בְּחִינַת הַמַּרְקִיב, וְהוּא אָמְרוֹ (משלי י:ז) ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״, וְלָזֶה הָיָה רַבִּי מֵאִיר בּוֹדֵק בַּשֵּׁם (יומא פג:) לִרְאוֹת אִם בַּעַל נֶפֶשׁ יְשָׁרָה הוּא. וְהִנֵּה זֶה אֲשֶׁר בָּעַל אֲרָמִית הִשְׁחִית נַפְשׁוֹ בְּפִגְעוֹ בָּהּ וְהִנֵּה הוּא מֻכֶּה מַכַּת מָוֶת קֹדֶם שֶׁהֲרָגוֹ פִּנְחָס, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה וְגוֹ׳, כְּנֶגֶד הַכָּאַת הַנֶּפֶשׁ אָמַר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה״, שֶׁמֵּעֵת אֲשֶׁר גָּעַל נַפְשׁוֹ וּבָא עָלֶיהָ הֻכָּה מַכַּת נֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִית, שֶׁהִיא כִּנּוּי נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה הַנִּקְרֵאת יִשְׂרָאֵל, וּכְנֶגֶד הֲרִיגָתוֹ שֶׁהֲרָגוֹ פִּנְחָס אָמַר ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת״ וְגוֹ׳, כְּאָמְרוֹ (במדבר כה:ח) ״וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם״. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, ״הַמֻּכֶּה״ פֵּרוּשׁ שֶׁהִכָּהוּ פִּנְחָס, ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, הוּא הַכָּאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁרָשַׁם בְּתֵבַת ״אִישׁ״. וִידֻיַּק עַל נָכוֹן גַּם כֵּן אָמְרוֹ ״הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, כִּי לְפִי שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ הֻכָּה בְּנַפְשׁוֹ, וּכְפִי זֶה שִׁעוּר תֵּבַת ״אֲשֶׁר הֻכָּה״ פֵּרוּשׁ, שֶׁכְּבָר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, פֵּרוּשׁ לִהְיוֹתוֹ אִתָּהּ.
פסוק יד:
עוֹד רָמַז בְּאָמְרוֹ אֶת הַמִּדְיָנִית עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית ל״ט:י׳): ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לה.): ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ לָעוֹלָם הַבָּא. וְהוּא אָמְרוֹ הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית שֶׁהַכָּאָתוֹ הִיא שֶׁיִּהְיֶה אִתָּהּ עִמָּהּ בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי מִן הַסְּתָם מֵת שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי דְּקָרוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב מַה שֶׁדִּקְדַּקְנוּ לָמָּה כָּפַל ״הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, גַּם טַעַם שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר ״אִישׁ יִשְׂרָאֵל״ קוֹדֶם אָמְרוֹ ״הַמֻּכֶּה״, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר אָמְרוֹ ״הַמֻּכֶּה״ עַל הַשֵּׁם, לוֹמַר שֶׁהַהַכָּאָה בָּאָה לוֹ גַּם בְּשֵׁם ״אִישׁ יִשְׂרָאֵל״ שֶׁהִיא עֲנַף הַקְּדֻשָּׁה. וְלָזֶה כְּשֶׁהִזְכִּיר הַמִּדְיָנִית לֹא הִזְכִּיר בָּהּ אֶלָּא הַכָּאָה אַחַת, דִּכְתִיב ״וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה״, גַּם לֹא הִקְדִּים זִכְרוֹנָהּ קוֹדֶם זִכְרוֹן הַהַכָּאָה, כִּי בְּחַיֶּיהָ קְרוּיָה מֵתָה וּשְׁמָהּ מֻכֶּה וְעוֹמֵד כָּרָשׁוּם בְּתֵבַת ״מִדְיָנִית״. וּכְבָר כָּתַבְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי שֵׁם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא שֵׁם הַקְּלִפּוֹת שֶׁכֻּלָּן הֵם בְּחִינוֹת הַמִּיתָה.
פסוק יד:
עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ עַל פִּי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִדִּבְרֵי הַמְּקֻבָּלִים שֶׁלֹּא יִדַּח נִדָּח מִכָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכֻלָּן לְבַסּוֹף יִזְכּוּ לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאוּ. וַהֲגַם שֶׁיָּרֵעַ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַף יַצְרִיחַ נַפְשׁוֹ, סוֹף כָּל סוֹף יַחְזֹר לְשָׁרְשׁוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר מַעֲשֶׂה בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנֶּה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא נֶעֱקַר מִשָּׁרְשׁוֹ. הַמֻּכֶּה פֵּרוּשׁ שֶׁהִכָּה פִּנְחָס, מוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא הוּכָּה בְּאָבְדַן נַפְשׁוֹ, אֶלָּא ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, פֵּרוּשׁ, אוֹתוֹ הַחֵלֶק הָרַע שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ מֵאֵת הַמִּדְיָנִית שֶׁיִּתְכַּנֶּה אֵלָיו שֵׁם הַכָּאָה, הוּא שֶׁהוּכָּה וָמֵת בְּאֶמְצָעוּת הַכָּאַת פִּנְחָס. הָא לָמַדְתָּ שֶׁיָּצָא הֶפְסֵדוֹ מַה שֶׁהִפְסִיד בָּעֲבֵרָה, נִפְרַע מִמֶּנּוּ הֶעָוֹן בְּהַכָּאָתוֹ שֶׁל פִּנְחָס שֶׁהֲרָגוֹ וּמִיתָתוֹ כַּפָּרָתוֹ. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא הוּכָּה בְּנַפְשׁוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה עִמָּהּ, אֲבָל אַחַר שֶׁנִּבְדַּל מִמֶּנָּה לֹא נִשְׁאַר בּוֹ רֹשֶׁם הַחֵטְא כִּי הוּא נִבְדַּל בְּמִיתָה וּמִיתָתוֹ טִהֲרָה נַפְשׁוֹ. וּבָזֶה נָתַן טַעַם לָמָּה קְרָאוֹ אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי אַחַר הֲרִיגָה בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנֶּה. זֶה כָּתַבְתִּי אִם אֶפְשָׁר.
פסוק טו:
הַמִּדְיָנִית. אָמַר בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, נִרְאֶה לוֹמַר כִּי לֹא הָיְתָה אִשָּׁה אַחֶרֶת מִדְיָנִית בְּמוּפְקָרוּת זוּלָתָהּ, וְלָזֶה גַּם כֵּן בְּפָרָשַׁת בָּלָק (במדבר כה:ו) כְּשֶׁהִזְכִּיר ״וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו״ אָמַר ״אֶת הַמִּדְיָנִית״ בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, לוֹמַר אוֹתָהּ מִדְיָנִית שֶׁהָיְתָה בְּמוּפְקָרוּת. וּכְפִי זֶה לֹא הִפְקִירוּ מִדְיָן בְּנוֹתֵיהֶם, וְאִם הָיוּ הַמִּדְיָנִיּוֹת בְּמוּפְקָרוּת הָיָה ה׳ מְצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְהָרְגָם. וְכֵן תִּמְצָא כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב (במדבר כה:א): ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, הָא לָמַדְתָּ כִּי הַמּוּפְקָרוֹת מוֹאָבִיּוֹת הָיוּ. וְטַעַם שֶׁלֹּא הִפְקִירוּ מִדְיָן בְּנוֹתֵיהֶם, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּטוּחִים מֵהֶם כַּמּוֹאָבִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (במדבר כד:יד) בְּפָסוּק ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״. וְזוֹ שֶׁיָּצְתָה טַעְמָהּ בְּצִדָּהּ לִהְיוֹתָהּ בַּת בָּלָק הַשּׂוֹנֵא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֵינוּ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וְקִבֵּל עֲצָתוֹ וְהִפְקִיר בִּתּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן אַנְשֵׁי מִדְיָן קָטָן וְגָדוֹל לֹא הִפְקִירוּ.
פסוק טו:
וּבָזֶה מָצָאתִי נַחַת בְּמַאֲמַר חֲזַ״ל (במדבר רבה כא,ג; תנחומא, מטות ד) שֶׁאָמְרוּ כִּי צוּר שֶׁנֶּהֱרַג עִם נְסִיכֵי מִדְיָן הוּא בָּלָק, וּבִשְׁבִיל שֶׁהִפְקִיר בִּתּוֹ הוֹרִידוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ לְכֻלָּם, דִּכְתִיב ״רֹאשׁ אֻמּוֹת״, וְעַתָּה מְנָאוֹ שְׁלִישִׁי לְמַלְכֵי מִדְיָן. וְצָרִיךְ לָדַעַת מִי גִּלָּה סוֹד זֶה כִּי צוּר הוּא בָּלָק. וְלִדְבָרֵינוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לוֹמַר כֵּן, כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצִינוּ אֶלָּא מִדְיָנִית אַחַת כָּאן, הַבֵּן שׁוֹאֵל מַה נִּשְׁתַּנֵּית מִדְיָנִית זוֹ שֶׁיָּצְתָה מִכָּל בְּנוֹת מִדְיָן, אֶלָּא וַדַּאי כִּי הוּא זֶה בָּלָק אֲשֶׁר שָׂכַר עָלֵינוּ בִּלְעָם וִיעָצוֹ וְקִיֵּם עֲצָתוֹ בְּבִתּוֹ, וְהוּא צוּר שֶׁזִּלְזֵל בִּכְבוֹדוֹ לְקַיֵּם עֵצָה רָעָה שֶׁל בִּלְעָם. וְאוּלַי שֶׁלֹּא רָצוּ מוֹאָב לְהַפְקִיר בְּנוֹתֵיהֶם עַד שֶׁקָּדַם בָּלָק שֶׁהָיָה אָז מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְהִפְקִיר בִּתּוֹ, וַהֲגַם שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁלֹּא עָמַד בְּמַלְכוּתוֹ אַחַר שֶׁהוֹדִיעָם בִּלְעָם שֶׁלֹּא יָרֵיעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ לְמוֹאָב, תֵּכֶף וּמִיָּד קִיֵּם הָעֵצָה וְהָלַךְ לוֹ לְעִירוֹ וּבָזֶה הִפְקִירוּ מוֹאָב בְּנוֹתֵיהֶם, וְזוּלַת זֶה אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה צוּר מִכֻּלָּן.
פסוק טו:
אֶלָּא שֶׁבָּא לְיָדִי מִדְרָשׁ (ילקוט מטות), וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הֵן הֵנָּה״ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַכִּירִין אוֹתָם וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: זוֹ הִיא שֶׁחָטָא עִמָּהּ פְּלוֹנִי, עַד כָּאן. כְּפִי מִדְרָשׁ זֶה לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם הָיוּ. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁמִּדְיָן לֹא הִפְקִירוּ מִבְּנוֹת הַגְּדוֹלִים אֶלָּא מֵהֲמוֹנֵיהֶם, וְלָזֶה הוֹרִידוּ בָּלָק שֶׁהִפְקִיר בִּתּוֹ וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ. וּלְדֶרֶךְ זֶה אָמְרוֹ הַמִּדְיָנִית פֵּרוּשׁ הַמְּכֻבֶּדֶת שֶׁבְּכֻלָּן, שֶׁלֹּא יָצְאָה מִמִּדְיָן בַּת מֶלֶךְ אֶלָּא הִיא. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְאַמֵּת לָנוּ מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסוֹף פָּרָשַׁת בָּלָק שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתָם, שֶׁהֲרֵי הָיוּ שָׁם מִדְיָנִיּוֹת הַרְבֵּה, וְלֹא אָמַר הַכָּתוּב (במדבר כה:א) אֶלָּא ״וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״ וְלָמָּה לֹא הִזְכִּיר גַּם בְּנוֹת מִדְיָן? הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיוּ כֻּלָּן בְּעֵינֵיהֶם בְּנוֹת מוֹאָב, שֶׁזּוּלַת זֶה הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתָם מִתְּחִלָּה וְיִטְּלוּ מָמוֹנָם, אוֹ לְבַסּוֹף אַחַר מַעֲשֵׂה פִּנְחָס הָיָה לָהֶם לַהֲרֹג בְּנוֹת מִדְיָן, אֶלָּא שֶׁהָיוּ כָּל הַנָּשִׁים בְּחֶזְקַת בְּנוֹת מוֹאָב.
פסוק טו:
בְּמִדְיָן הוּא. מַאֲמָר זֶה קְשֵׁה הַמַּשְׁמָעוּת, אִם כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא רֹאשׁ אֻמּוֹת שֶׁל מִדְיָן הָיָה לוֹ לוֹמַר ״רֹאשׁ וְגוֹ׳ בֵּית אָב לְמִדְיָן״, כִּי שִׁעוּר תֵּבַת ״בְּמִדְיָן״ הוּא מַשְׁמָע שֶׁמּוֹדִיעֵנוּ מְקוֹמוֹ וְאֵין יָדוּעַ הַכַּוָּנָה בָּזֶה. וְנִרְאֶה שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְפִי שֶׁאָמַר צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת עַל בָּלָק, יֹאמַר הָאוֹמֵר, וַהֲלֹא בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה שֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם. לָזֶה הוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב וְאָמַר, לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁנִּשְׁאַר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, אֶלָּא כְּבָר נִגְרַשׁ מֵהֶם וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ בְּמִדְיָן הוּא, פֵּרוּשׁ בְּאוֹתוֹ מַצָּב שֶׁהָיְתָה מֻפְקֶרֶת בִּתּוֹ הָיָה בְּמִדְיָן. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר כד:כה) ״וְגַם בָּלָק הָלַךְ״ וְגוֹ׳:
פסוק יז:
צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל צָרוֹר וְהִכִּיתֶם, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִרְגִּישׁוּ וְאָמְרוּ (במדבר רבה פכ״א) כִּי נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁצִּוָּה ה׳ (דברים כ:י) ״כִּי תִקְרַב אֶל עִיר וְגוֹ׳ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ״ וְגוֹ׳, זוֹ אֻמָּה קַלָּה וּבְזוּיָה לְהַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ וְגוֹ׳, עַד כָּאן. וְצָרִיךְ לָדַעַת מַה נְקָמָה הִיא זוֹ לְמִדְיָן, וְאַדְרַבָּה הָיָה לָהֶם לְקַיֵּם (דברים כ:יד) ״וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אוֹיְבֶיךָ״ שֶׁזֶּה הוּא לָהֶם יוֹתֵר נְקָמָה וְדַאֲבוֹן נֶפֶשׁ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מָצִינוּ בְּקִלְלוֹת הַתּוֹרָה (ויקרא כו:טז) ״וַאֲכָלֻהוּ אוֹיְבֵיכֶם״.
פסוק יז:
עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ כִּי צֹרְרִים, לָמָּה הֻצְרַךְ לִנְתִינַת טַעַם? וּלְפִי דִּבְרֵי רַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ שֶׁבָּא לוֹמַר יַשְׁחִיתוּ עֵצָה וְכוּ׳, יֵשׁ לָנוּ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁבָּא לָתֵת טַעַם לְבִטּוּל מִצְוַת ״לֹא תַשְׁחִית״ וְגוֹ׳ בַּמָּקוֹם הַזֶּה כִּי צוֹרְרִים. וּבַתַּנְחוּמָא אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״צָרוֹר״ וְגוֹ׳ לָמָּה, ״כִּי צֹרְרִים״ וְגוֹ׳ – מִכָּאן אָמְרוּ הַבָּא לְהָרְגְךָ וְכוּ׳. וּלְדִבְרֵי תַּנְחוּמָא בָּא הַכָּתוּב לְהוֹדִיעֲךָ מִשְׁפַּט הַבָּא וְכוּ׳, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.
פסוק יז:
וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, בְּהָעִיר לָמָּה צִוָּה ה׳ מִצְוָה זוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, כִּי מָצִינוּ שֶׁאַחַר כָּךְ הֻצְרַךְ ה׳ לְצַוּוֹת לוֹמַר (במדבר לא:ב) ״נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים״, הָא לָמַדְתָּ כִּי מַאֲמָר זֶה לֹא הָיָה בִּזְמַן הַנְּקָמָה.
פסוק יז:
אָכֵן נִתְכַּוֵּן ה׳ בְּמַאֲמָר זֶה לְתַקָּנָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁכָּל אֲשֶׁר יִטְעוֹם טַעַם חֵטְא הַטִּבְעִי הַשּׁוֹלֵט בָּאָדָם שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ, לוּ יִהְיֶה שֶׁלֹּא טְעָמוֹ אֶלָּא בִּבְחִינַת הַחוֹשֵׁב, קָשֶׁה הוּא לְהַפְרִידוֹ, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי בִּפְרָט זֶה בְּפָרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (ויקרא יח:ג) בְּפָסוּק ״כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם״ וְגוֹ׳. וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא נִפְרָד מֵהַחוֹטֵא תַּאֲוַת הַדָּבָר וּתְשׁוּקָתוֹ אֵלָיו הוּא מְשֻׁלָּל מֵהַכַּפָּרָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית ד:ז) ״וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ״. וּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל טָעֲמוּ עֲרִיבַת הַזְּנוּת, מֵהֶם בְּמַעֲשֶׂה מֵהֶם בְּמַחְשָׁבָה, גַּם נִדְבְּקוּ בַּפְּעוֹר, דִּכְתִיב (במדבר כה:ג): ״וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר״, וְאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה כ) שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּצָמִיד וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְחָפֵץ ה׳ לְרַפְּאוֹתָם בַּעֲצַת ה׳ הַנְּכוֹנָה כְּדֵי לְסַלֵּק מֵעֲלֵיהֶם הַמַּגֵּפָה, שֶׁהֲלֹא תִּמְצָא שֶׁהָיְתָה הַמַּגֵּפָה בְּיִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר סָפוּ תַּמּוּ כָּל הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר, דִּכְתִיב (דברים ד:ג): ״כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ״. וּבְהֶכְרֵחַ אַתָּה לוֹמַר כִּי לֹא עַל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (במדבר כה:ט): ״וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים וְגוֹ׳ אַרְבָּעָה״ וְגוֹ׳ הוּא אוֹמֵר, שֶׁאֵלּוּ הָיוּ מִשֵּׁבֶט שִׁמְעוֹן וּמֵתוּ עַל שֶׁרָצוּ לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִנְחָס כְּמַאֲמָרָם זַ״ל (במדבר רבה כ), וְהַכָּתוּב אוֹמֵר ״אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ״ וְגוֹ׳, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהִשְׁמִיד גַּם כָּל הַזּוֹנִים לְבַד הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. גַּם מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב כָּאן ״הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר״, זֶה יַגִּיד שֶׁמֵּתוּ מִיִּשְׂרָאֵל לְבַד אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁבִיל פִּנְחָס שֶׁרָצוּ לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד.
פסוק יז:
וַהֲגַם שֶׁנַּשְׂכִּיל בְּעִקַּר הַסִּבָּה אֲשֶׁר סִבְּבָה מַעֲשֵׂה פִּנְחָס, לֹא הָיָה אֶלָּא זְנוּת זִמְרִי, כִּי לֹא הָרַג פִּנְחָס לְזִמְרִי עַל עֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַמַּגֵּפָה הָיְתָה שׁוֹלֶטֶת בַּזּוֹנִים. וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא כִּלָּה כָּל הָעָם, מֵהֶם בִּשְׁבִיל מַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, מֵהֶם בִּשְׁבִיל הָעֲרֵבוּת, וּלְעוֹלָם ה׳ לֹא וִתֵּר עַל הַזּוֹנִים. וְיָעַץ ה׳ וְאָמַר ״צָרוֹר אֶת״ וְגוֹ׳, הַכַּוָּנָה בָּזֶה לְהַקְדִּים לִשְׂנֹא הַמַּחְטִיאִים, גַּם לְהַתְעִיב הֶעָרֵב וְהַטּוֹב הַבָּא מֵהֶם, לְאַבֵּד כָּל עֵץ נֶחְמָד וְכָל מַעְיָן מָתוֹק וְכָל טוֹב הַבָּא מֵהֶם עַל אֲשֶׁר גָּרְמוּ לָהֶם עֲשׂוֹת רַע. וְהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קלט:כא) ״הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא״, פֵּרוּשׁ ״מְשַׂנְאֶיךָ״ כְּאִלּוּ אָמַר ״מַשְׂנִיאֶיךָ״ שֶׁגּוֹרְמִים לְשִׁנְאַת בָּחוֹר בַּטּוֹב, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קיד:) בְּפָסוּק ״כָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת״ אַל תִּקְרָא וְכוּ׳. וּבְאֶמְצָעוּת מַחְשָׁבָה זוֹ תִּהְיֶה מִתְרַחֶקֶת תַּאֲוַת הָעֲבֵרָה מֵהֶם וְתִהְיֶה לָהֶם לְזָרָה, כִּי עַל הֶעָבָר שׂוֹנְאִים הַסּוֹבֵב, וְיִוָּלֵד בָּהֶם טֶבַע אֱלֹהִי. וּמִדָּה זוֹ מִדָּה סְגֻלִּיִּית הִיא לֶחָפֵץ בַּחַיִּים, וּבָזֶה יִתְכַּפֵּר עָוֹן הַקּוֹדֵם בְּמַחְשֶׁבֶת עֲבוֹדָה זָרָה גַּם בְּאֶרֶס תַּאֲוַת הַנִּאוּף וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם נֶגֶף.
פסוק יז:
וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב כָּאן צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים, פֵּרוּשׁ, יִהְיוּ לָכֶם בְּגֶדֶר צַר וְאוֹיֵב לִשְׂנֹאתָם וְלִשְׂנֹא כָּל הֶעָרֵב מֵהֶם, לְהַשְׁחִית עֵצָם וּלְקַלְקֵל מַעְיְנוֹתֵיהֶם, זֶה תְּמוּרַת מַה שֶׁהִתְאַוּוּ לָהֶם, וְזוֹ הִיא אֶחָד מִתִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה. וְאָמַר צָרוֹר לְשׁוֹן הוֹוֶה, פֵּרוּשׁ, יַגְבִּירוּ בָּהֶם הַשִּׂנְאָה עַד גֶּדֶר שֶׁיִּהְיֶה נִקְבָּע בָּהֶם טֶבַע הַצְּרִירוּת. וְאָמַר וְהִכִּיתֶם אוֹתָם, פֵּרוּשׁ, תְּחַכּוּ לְיוֹם נָקָם שֶׁתַּכּוּ אוֹתָם, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וְהַכּוּ אוֹתָם״ כִּי אֵין זְמַנּוֹ עַתָּה. וְאָמַר כִּי צֹרְרִים וְגוֹ׳, הַכַּוָּנָה בָּזֶה לוֹמַר תְּנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁהַשִּׂנְאָה וְאוֹיְבוּת שֶׁתִּהְיֶה לָכֶם לֹא עַל שֶׁסִּבְּבוּ נְפִילָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאִם כֵּן נֶאֶבְדָה הַכַּוָּנָה שֶׁל תִּקּוּן הַחֵטְא, אֶלָּא כִּי צוֹרְרִים הֵם וְגוֹ׳ עַל דְּבַר פְּעוֹר אֲשֶׁר הֶחְטִיאוּ אֶתְכֶם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי וְגוֹ׳ שֶׁגָּרְמוּ לָכֶם לְהִכָּשֵׁל בִּזְנוּת. וְטַעַם שֶׁתָּלָה פְּרָט זֶה בְּכָזְבִּי לְבַד, לְפִי שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ וְהִזְכִּיר הַגְּדוֹלָה, גַּם לְפִי שֶׁזְּנוּתָהּ הָיָה בְּפַרְהֶסְיָא, וְאֶפְשָׁר שֶׁעַל פִּיהָ הָיוּ כָּל הַמֻּפְקָרוֹת.
פסוק יז:
עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁלָּזֶה נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר בַת נְשִׂיא מִדְיָן, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ, שֶׁכְּבָר אָמַר בְּסָמוּךְ ״כָּזְבִּי בַת צוּר״ וְגוֹ׳, אֶלָּא בָּא לוֹמַר שֶׁלֶּהֱיוֹתָהּ בַּת מֶלֶךְ יִתָּפְסוּ בִּשְׁבִילָהּ כָּל הָאֻמָּה. וְדִקְדֵּק וְאָמַר אֲחוֹתָם, לוֹמַר הֲגַם שֶׁיְּצִיאָתָהּ הָיְתָה מִמּוֹאָב, ״אֲחוֹתָם״ פֵּרוּשׁ אֲחוֹתָם בָּעֵצָה, שֶׁבַּעֲצָתָם שֶׁל מִדְיָן יָצְתָה וְיֵחָשֵׁב הַדָּבָר עַל כֻּלָּן. וְאָמְרוֹ הַמֻּכָּה, לוֹמַר שֶׁמָּסְרָה נַפְשָׁהּ עֲלֵיהֶם כְּאָח עַל אָחִיו. וְאָמְרוֹ בְּיוֹם הַמַּגֵּפָה וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ הַמַּגֵּפָה שֶׁהָיְתָה עַל דְּבַר פְּעוֹר, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבַּיּוֹם עַצְמוֹ נָגַף ה׳ הַהוֹלְכִים אַחַר פְּעוֹר לְבַד מֵהָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, שֶׁאוֹתָם הָיוּ כֻּלָּן מִשִּׁמְעוֹן שֶׁמֵּתוּ בִּשְׁבִיל פִּנְחָס. וְהַכַּוָּנָה בְּעִקַּר הַמַּאֲמָר לַהֲעִירָם בְּשִׂנְאָה טִבְעִית שֶׁהָיוּ סִבָּה לַחֲרוֹת אַף ה׳ בָּעָם, וְאֵין לִטְעוֹת שֶׁהַכַּוָּנָה בָּזֶה הִיא שֶׁיִּשְׂנְאוּם בִּשְׁבִיל הַמַּגֵּפָה, שֶׁכְּבָר אָמַר ״כִּי צוֹרְרִים״ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יָצוּרוּ אוֹתָם אֶלָּא עַל דְּבַר פְּעוֹר וְגוֹ׳.